"והגדת לבנך" או והגדת לאביך

[יונת אלם]

ישנה בעיה שמציקה מזה כמה וכמה שנים, ובשנים האחרונות כבר אנשי דעת וחינוך מדברים עליה בקול והיא קיום המצוה של סיפור יציאת מצרים כהלכתו. האם הקיום הוא ב"והגדת לבנך" שכל אב יאמר לבניו ויספר להם ביציאת מצרים או שהבנים יביאו מחברות של וורטלאך ופרפראות וגימטריאות שהם לא מכלל הסיפור אלא קשורים למימרות ההגדה וכך יתמשך ליל הסדר...
מהי צורת ההנהגה הראויה? מה דעת חכמי ורבני דכאן שליט"א?

[ישא ברכה]

מה הספק, ברור שהאבא צריך לספר את עיקר הסיפור.
הילד מגיע מצויד בכמה ווארטים שאינם עיקר הענין אלא פרפראות.

הנקודה החשובה יותר היא לאבא שצריך לשים לב לספר לילדיו את סיפור יציאת מצרים, ללמוד את ההגדה כפשוטה, (כפי שעשו הראשונים) שזה העיקר ולתבל בטפל אלו הווראטים למינהם, שאינם ע"ד הפשט.

[סגי נהור]

כדאי להבדיל בין ווארטים שונים. אכן יש ווארטים שהם פרפראות בעלמא, אבל אם עוסקים בתוכנו של היום ובתוכנה של היציאה מעבדות לחירות, מה הפירוש "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים", מהי "מצרים" שבכל דור ודור וכו', אין זה טפל אלא העיקר (כמובן הכל לפי ערך המסובים), ואדרבה, העוסק רק בשאלה היכן בדיוק גירד הגב לפרעה במכת שחין הוא לענ"ד העוסק בטפל.

[שעת הכושר]

ללמוד את ההגדה כפשוטה, (כפי שעשו הראשונים) שזה העיקר

לאפוקי מי? איך שעשו האחרונים זה לא טוב? מה הם באמת עשו?

אז מה לדעתך. מי שישב בסדר וקרא את ההגדה, ותיבל כל קטע בביאורים מהאחרונים, משהו מהנתיבות, וקצת מהחת"ס, פרפרת של ר' אייזיק חבר, ועוד הרגש של השפ"א, וכן הלאה. כך הלך וקרא כל קטע וקטע, מסובין בבני ברק, רבבה כצמח השדה, אשר גאלנו, כולם שוים לטובה בביאורים נפלאים של האחרונים, בלי הראשונים. אתה חושב שהוא פספס את כל הענין? אם לא תיאור הגרד של פרעה, או לאידך גיסא ביאור בומבסטי "מהו המסר העיקרי של יציאת מצרים", זה לא שווה? ואיך עובר אצלך ההלכה שבלימוד הלכות הפסח מקיימים ג"כ את מצוות הסיפור?

אתה שואל מה דעתי בענין הזה? אומר לך. אין בזה כללים, כל אחד כפי נטיית ליבו מאריך היכן שמאריך ומקצר היכן שמקצר. הבסיס הוא [כפי הנראה] מה שכתוב בהגדה, דהיינו השתלשלות המאורעות בקצרה, לימוד הפסוקים הקשורים בנושא, עם דרשות חז"ל המבארות אותם (בדרך דרש דייקא, וצ"ע), ומכאן ואילך ירחיב אדם כפי שירחיב. ואל לו לאף אדם לקבוע ולעצב תבנית מרובעת שכולם חייבים לשבת בתוכה. ואפילו אם יעטר את תבניתו המצומצמת בכתר ההילה של 'הגדה כפשוטה'. ראיה לדבר, צא ולמד כמה אלפי פירושי הגדות נתחברו במשך הדורות, כאשר בכלל אין שם מוסכמה גורפת לנסות להיות הכי "כפשוטה" שאפשר, אדרבה.

[אגב, אם כבודו היה אחראי לנסח את ההגדה, האם כל הקטעים המופיעים בנוסחתינו היו מופיעים ג"כ? נניח מעשה בבני ברק, או התשובה לחכם? ודוק היטב.]

ומכאן אתה למד, כמה יפה הדבר לפני המקום לראות את עמו ישראל יושבים בליל הפסח ומאריכים בסיפור יציאת מצרים, זה אומר בכה וזה אומר בכה, זה מושך ימין וזה שמאל. המאורעות, משמעותן, בדרך פשט, ודרש, והצירופים היוצאים מהם, והלימודים המוסריים המתבקשים מהם, והגמטריאות הנרמזות שם, וההלכות שהתיילדו מהם, והחקירות שהתווספו עליהם, כל דור כסגנונו, כל עדה כחינוכה, כל יהודי כפי הלך רוחו וכפי מה שהורגל בבית אבא. זה מושך לשמחה וזה לאהבה, זה ליראה וזה להתבוננות, אחד מוסרי ומשנהו חסידי, משפחה זורמת ומשפחה כבידה, ישיבישער או בעלבת, ואפילו אם חס ושלום מישהו יאמר כמה וורטים רח"ל.

(למען האמת, אני בעצמי לומד את ההגדה כפשוטה ממש, עוד יותר פשוט ממה שאתה מעלה בדעתך. אבל חס לי המתקפה הזאת על מה שנוהגים רבים וטובים).

ושנזכה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים בס"ד.

[עושה חדשות]

חוט שני להגרנ''ק.png (12.83 KiB) נצפה 4179 פעמים

רבי משה סולובייציק.png (29.75 KiB) נצפה 4179 פעמים

[דרומי]

מפורש הדבר בהגדה - כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח!

[נוטר הכרמים]

ורבים וטובים, ומהם אדמורי"ם גדולים וקדושים נהגו לצאת ידי חובת 'כל המרבה' בקריאת ההגדה 100 % טבעי, ללא שום תוספות, ומפי השמועה דהכי סבר הגר"ח קניבסקי שליט"א שהריבוי היינו קריאת ההגדה.
דבר אחד ברור, בכל הפולמוס על הדרך הנכונה ביותר, לא מדובר כאן על 'קיום' כראוי אלא על הידור ושבח, ולכך אין כאן שום תפיסה על כת הקודמין. ופשוט.

[מה שנכון נכון]

בקשוני להכניס:

קבלתי מחכם אחד:

אם אתה שואל אותי מה תגובתי - הרי אני מפרט אותה:

א. ודאי וודאי שצריך לעורר התרגשות בלילה הגדול הזה, אם על ידי הבאת דברי ה"שפת אמת", או על ידי הבאת דברי כל מפרש אחר.
ב. ודאי אין צריך תבנית "מרובעת" לסדר, אלא כל אחד עושה כהבנתו.
ג. ודאי שניתן לבאר על פי האחרונים, ולא רק על פי הראשונים.
ד. התורה אומרת שהמצוה היא לספר ביציאת מצרים, וההגדה אומרת שצריך להאריך בסיפור יציאת מצרים, והפוסקים כתבו שהכוונה כפשוטה: לספר, ולא לפלפל.

מי שבלי הפלפולים ירגיש חיסרון אולי ניתן להקל לו. אבל צריך לזכור שהמצוה היא לספר, ובעיקר לספר לבנים הקטנים, והם בדרך כלל אינם מבינים פלפולים.

אם יושבים רק תלמידי חכמים הדבר יכול להיות שונה, ואחרי הסיפור ניתן גם לפלפל.

[יונת אלם]

רק שאלה: מעשה בר"ע וכו' שהיו יושבין "ומספרים" ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו ואומרים להם הגיע זמן ק"ש. לא כתוב שפלפלו בהל' הפסח אלא "מספרים" פשוטו כמשמעו

[סגי נהור]

רק שאלה: מעשה בר"ע וכו' שהיו יושבין "ומספרים" ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו ואומרים להם הגיע זמן ק"ש. לא כתוב שפלפלו בהל' הפסח אלא "מספרים" פשוטו כמשמעו

בלשון חז"ל, מספרים = משוחחים.

[חיימשה]

רק שאלה: מעשה בר"ע וכו' שהיו יושבין "ומספרים" ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו ואומרים להם הגיע זמן ק"ש. לא כתוב שפלפלו בהל' הפסח אלא "מספרים" פשוטו כמשמעו

בלשון חז"ל, מספרים = משוחחים.

ולדעתך הכוונה היא שהם 'שוחחו' בהלכות קרבן פסח?

[סגי נהור]

רק שאלה: מעשה בר"ע וכו' שהיו יושבין "ומספרים" ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו ואומרים להם הגיע זמן ק"ש. לא כתוב שפלפלו בהל' הפסח אלא "מספרים" פשוטו כמשמעו

בלשון חז"ל, מספרים = משוחחים.

ולדעתך הכוונה היא שהם 'שוחחו' בהלכות קרבן פסח?

דעתי לא רלוונטית להערה הלשונית על משמעות התיבה ועל מה שניתן או לא ניתן להוכיח ממנה.
דוברי העברית טועים לפעמים כשמשליכים משמעות עכשווית על לשונות מן המקורות, וזו רק עוד דוגמא לכך.

[עזריאל ברגר]

רק שאלה: מעשה בר"ע וכו' שהיו יושבין "ומספרים" ביצאת מצרים כל הלילה עד שבאו ואומרים להם הגיע זמן ק"ש. לא כתוב שפלפלו בהל' הפסח אלא "מספרים" פשוטו כמשמעו

מביאורי הרבי מליובאוויטש להגש"פ:

וראה תוספתא ספ"י דפסחים מעשה כעין זו בר"ג בלוד שעסקו בהלכות הפסח כל הלילה כו'

[לבי במערב]

מביאורי הרבי מליובאוויטש להגש"פ:

וראה תוספתא ספ"י דפסחים מעשה כעין זו בר"ג בלוד שעסקו בהלכות הפסח כל הלילה כו'

ובהמשך דבריו שם:

בבני ברק. שם עיר (יהושע יט, מה). וי"ל דמזכיר שם העיר שעי"ז מובן הסדר שמונה אותם וכנ"ל. - ובתוספתא, הנ"ל מזכיר שהי' בלוד. וי"ל - להשמיענו שאף שהי' בלוד, וא"כ לא הי' קרבן פסח אז, בכ"ז עסקו בהלכות הפסח כל הלילה.

כל אותו הלילה. גם ר"א וראב"ע אף דס"ל (מכילתא ס"פ בא ופסחים ק"כ, ב) דאכילת הפסח הוא רק עד חצות. וראה אמרי שפר שהאריך. במכילתא ס"פ בא: ר' אליעזר אומר ... צריכין לעסוק בהל' פסח עד חצות.

[ראש]

ישנה בעיה שמציקה מזה כמה וכמה שנים, ובשנים האחרונות כבר אנשי דעת וחינוך מדברים עליה בקול והיא קיום המצוה של סיפור יציאת מצרים כהלכתו. האם הקיום הוא ב"והגדת לבנך" שכל אב יאמר לבניו ויספר להם ביציאת מצרים או שהבנים יביאו מחברות של וורטלאך ופרפראות וגימטריאות שהם לא מכלל הסיפור אלא קשורים למימרות ההגדה וכך יתמשך ליל הסדר...
מהי צורת ההנהגה הראויה? מה דעת חכמי ורבני דכאן שליט"א?

דבר זה מאוד הפריע לי שנים.
עד שמצאתי את הפיתרון. כיום אני אומר לבני ובנותי שכל אחד בוחר שני ווארטים בלבד שיאמר בליל הסדר.
את השאר אני מעודד לומר במשך כל חול המועד.
אין לכם מושג כמה זה בריא.
אצל הרבה אנשים הפסח מתחיל וגם נגמר בליל הסדר. בחול המועד אין להם מה לומר...
וככה הילדים שלי אומרים דברי תורה בכל סעודה של חול המועד.

[בינוני]

רש"י פרשת בא
"והגדת לבנך... בדברי אגדה המושכין את הלב".
סידור רש"י סימן שצב
"שנאמר והגדת לבנך, דרוש לו באגדה ופרסם לו הנס".