בעקבות הנאמר כאן:
viewtopic.php?f=7&t=45608&p=542933&hilit=%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A3#p542909
אודות אלו שקראו פרשת המגדף, ביום העצמאות
נזכרתי איזה סיפור, ובנוסף רעיון נחמד ששמעתי מת"ח א' (אולי כבר הובא כאן בפורום).
א. פעם אמר האדמו"ר מסאטמר (בעקבות שאלה/קנטור שנשאל), שבפרשת אמור מופיעים כל המועדות. ומובא בקדמונים, שאף המועדות שניתוספו לאחר קבלת התורה מרומזות שם. [חנוכה בפרשת המנורה, ופורים/משתה ושמחה - בפרשת לחם הפנים].
והוסיף הרב מסאטמר, שאף יום אידם - יום העצמאות, מרומז בפרשת המגדף שבעקבותיה.
ב. וחישב ת"ח א', שעל פי דברי חז"ל אכן מעשה דהמגדף היה בה' אייר!
שכן מובא בחז"ל- מצוטט ברש"י שם "ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף"
הרי לנו, שמעשה דמגדף היה בסמוך לחלוקת השבטים לדגלים, והיה זה בשבת - שכן לגלג על לחם הפנים.
והשבת הראשונה לאחר חלוקת הדגלים, שהיה בא' אייר שנה שניה כמובא בריש במדבר, היה ביום ה' אייר.
שהרי אמרו חז"ל שראש חודש ניסן דשנה שניה היה ביום ראשון - ואותו היום נטל עשר עטרות.
נמצא ראש חודש אייר ביום שלישי.
וה' אייר בשבת קודש.
והוא פלאי ונחמד.