לדרכם של חבורות עיון המקרא

[היא שיחתי]

---------------תוקן, כיוון שנטען שיש בניסוח הקודם פגיעה אישית--------------------------

לאחרונה נחשפתי לתופעת עיון המקרא החרדי המתחדש ביתר שאת בימים אלו, דרך עלונים שונים, כתבי עת, כינוסים שונים, אתרי אינטרנט ועוד ועוד.
אציין באופן כללי כמה קווים בולטים המאפיינים את כתיבתם של הכותבים החדשים.
כמובן שבשונה מביקורת המקרא, עיון המקרא החרדי אינו עוסק [לעת עתה] בזמן כתיבת המקרא, בעיתוי או בנסיבות בהם הוא נכתב, גם לא במי הכותב, ובשאלות נוספות.
לעומת זאת, עיון המקרא החרדי, כן עוסק בניתוח טקסטואלי של המקרא, בהקשרים בהם מופיעים הדברים, בפירוש המילולי ובפיענוח משמעות תיבות מסויימות, בניסיונות לתאר תרשימי זרימה של 'התרחשויות' בהתפתחות הדינים והפרשיות, הוא דן בכל הנושאים הללו במנותק מדברי חז"ל, ולאחר מכן הוא משלב את דברי חז"ל כהסבר נוסף שהוא העיקר ועל זו הדרך.

1) על פי רוב נוהגים הכותבים להתחיל את דבריהם מפשוטו של מקרא, להלן 'פשש"מ', ולהוסיף לראשית דבריהם בהערת שוליים או בצורה אחרת ציון לדרכם של רשב"ם והאבן עזרא או קדמון אחר שפירש את המקרא על פי פשוטו, ואף שלא כדרכם של חז"ל, או אז נסללה הדרך להגיגיהם של הכותבים, הם מנתחים את פשוטו של מקרא במנותק מדברי חז"ל, לפי המשמעות הטקסטואלית וההקשר ובהשוואה לדברי המקרא במקומות אחרים.
2) המגמה תהיה כי פשש"מ עדיף על פרשנות חז"ל, וכי חז"ל בכל אופן פירשו כדרכם או מחמת מסורת התורה שבע"פ או מחמת קושיה יסודית כזו או אחרת, גם תתכן רמיזה לכך שפרשנות התורה ניתנה ליד החכמים, ולכך אע"פ שפירוש הפשש"מ עדיף, מכל מקום התורה ניתנה מעיקרא לכוחם של פרשנות חז"ל.
3) הכותבים ישתמשו בשפה חדשנית [שאפשר שחלקה בשימוש בביקורת המקרא הכללית], כגון הסבר שלכל חג ישנו המשמעות 'החקלאית' והמשמעות 'ההיסטורית', ולא בלשונות עתיקים יותר, כמשמעות ש'מצד הטבע', מצד דרך 'עבודת השדה', או 'מאורע', 'ניסים שאירעו לאבותינו', ועל זה הדרך.
4) הנושאים שיבחרו בהם הכותבים לעסוק, יהיו נושאים שכבר נידונו בעבר בפולמוסים עתיקים, למן ימי הצדוקים עובר בימי הקראים פלס דרך הרפורמים וכלה באוניברסיטאות בזמננו, לעומת זאת, יעדיפו הכותבים להימנע מלפתח נושאים חדשים, כניתוח תהליך המבול בימי נוח מצד פשש"מ ועימות הכתובים זה בזה, ניתוח הסדר הכרונולגי של יציאת מצרים, ניתוח שיחתן של עבדי אבות כמעשה אליעזר, פרשנות מצוות סטנדרטיות שאין בהם פרשנויות חדשניות בבית היוצר של ביקורת המקרא הכללית, ככלל, יעדיפו הכותבים לעסוק בנושאים שהמשתמע מהם הוא שאילולא קבלת חז"ל הייתה בהם בחינת תורה חדשה.
5) את דבריהם יקפידו לסיים ולפעמים אף לפתוח בהדגשה מרובה כי העיקר היא מסורת חז"ל ולה אנו כפופים, ואין אנו דנים אלא על פי הדרך המסורה לנו מהרשב"ם והאב"ע של פירוש המקרא על פי פשוטו.
עד כאן לעת עתה, אשמח לשמוע דעתכם

[קו ירוק]

יישר כחך שהרמת את הכפפה.
בדור העני הזה, כל לבלר שנון עט, רואה את עצמו חופשי לברבר ולהחכים..
פעם ידענו שצריכה מידה גדושה רבה מאוד של יראת שמים לפני ש'מרגישים' את הנביאים,
ראינו שהחשובים שכתבו על הנביאים קבלו הסכמות מגדולי הדורות.
היום כל לבלר ומקלדתו באצבעותיו.
(וכ"א כזה, גם מחזיק במידה כזו או אחרת בענין 'קירוב רחוקים' ..)

יש פה איזה אשכול ארוך על 'פשטות המתחדשים' שמעולם לא פתחתיו רק מחשש שאתקרר. זה לא מקביל? (אם טעיתי סליחה ומחילה מראש)

[שייף נפיק]

20190607_121407.jpg (1.11 MiB) נצפה 4227 פעמים

20190607_121356.jpg (1.09 MiB) נצפה 4227 פעמים

כנראה שהרב דסלר חשב אחרת!

[דרומי]

ייש"כ להרב 'היא שיחתי' שהגדיר יפה דברים שהרגשתי בהם ולא היו לי המלים המתאימות.

[מענה איש]

תם אנכי, אולי מישהו יכול להסביר לי מה הם רוצים כל חבורות המקרא הללו?
נשמע שהתלמוד בבלי מונח להם בכיס האחד והירושלמי בכיס השני וכל מה שנותר להם זה עיסוק בפשטות המתחדשים הרי רוב ככל פרשני המקרא שנגעו בפשט שלטו בתלמוד הרבה יותר כרש''י רמב''ן רשב''ם ואחרים.
אולי שיקימו חבורה חדשה בשם 'פשוטו של תלמוד' ויראו לנו את שליטתם בנבכי ה'תורה שבעל פה'

[אוצר החכמה]

מה איכפת לך?
כמו שלא מבקשים ממך להבחן בתלמוד למה תבקש מהם.
גם אני לא יודע בדיוק מה הם רוצים אבל כל אחד וטעמו הוא ומה רע בזה?

[מענה איש]

א) מנעו בניכם מן ההיגיון ואחד הפירושים זה על מקרא
ב) הרבה מאלה לא 'התחנכו' לעיסוק במקרא אז אני בסה''כ מנסה להבין מה התחדש.

[אוצר החכמה]

א. זה אחד מן הפירושים. הם נוהגים כפירושים האחרים.
ב. הרי מפרשי התורה עסקו בזה. אלא מה הם היו בקיאין גם בתלמוד אבל איפה כתוב במנעו בניכם שהבקי בתלמוד מותר לו.
ג. אני הערתי בעיקר על טענתך על חובת ההוכחה עליהם על בקיאותם בתלמוד.

סוף דבר אני לא מבין מה איכפת שיעסקו בה.

פותח האשכול כתב טעם משום שזה ביקורת המקרא מודרנית. אבל ביקורת המקרא חסרונה הוא שהוא ביקורת על המקרא. ולא ביאר מדוע זה בעצם ביקורת על המקרא ולכן נשאלת השאלה מה הבעייה בזה?

אני לא מבין מדוע צריך להביא ראיות שממחרת השבת אין הכוונה לשבת בראשית. כי איני מבין למה בכלל יש לפרש שהכוונה דווקא לשבת בראשית וגם אם כן כיוון שקבלנו שזה לא הפירוש די בזה.
אבל אני מבין שיכולים להיות אנשים שמתעניינים בדברים שאותי אינם מעניינים וכל עוד שעוסקים בתורה לקיים דברי חכמים ולא לסתרם מה רע בזה?

[שייף נפיק]

כל אחד יש חלק בתורה. ומה שלא עסקו בזה לאור ההשכלה וכו' וכיום אין החשש ב''ה.

[דרומי]

השאלה למה כתבה התורה 'ממחרת השבת' ולא כתבה בפירוש 'ממחרת הפסח' היא בוודאי שאלה טובה וראוי לדון בה.

אולם זה בתנאי שהיסוד נשאר פשוט ומוחלט שאין כל ספק ש'ממחרת השבת' הכוונה היא אכן לפסח, וזה פשוט מעניין להבין למה בכל זאת נכתב 'ממחרת השבת'.

אך לפעמים נראה שהשואל מציג את שאלתו בסגנון המאפשר להבין שאכן זה לא כזה חתוך ש'השבת' מכוון לפסח, וגם אם הוא מתאמץ להסביר את שיטת חז"ל הוא עושה את זה כאילו הוא עשה כאן 'טובה גדולה' שהואיל בטובו לקבל את פירושם.

ולענ"ד אפשר בהחלט להעלות גם רעיונות מחודשים כהצעה וכהשערה, אבל לסיים בסוף "אבל מה אעשה שרש"י לא פירש כן", או "ועדיין לא מצאתי חבר לפירוש זה ולכן אני מסופק בו", וכיוצא בזה בסגנון שמראה ברור שהכותב מכיר את מך ערכו ולא בא לשנות סדרי עולם אלא רק להשתעשע בפיטטיא דאורייתא.

[אוצר החכמה]

ממחרת הפסח הכוונה היא ממחרת יד ולא ממחרת טו.

כמדומני שהכותב שם כתב ככל אשר ביקשת שברור כדברי חכמים ורק בא לתת טעמים.

[מענה איש]

השאלה למה כתבה התורה 'ממחרת השבת' ולא כתבה בפירוש 'ממחרת הפסח' היא בוודאי שאלה טובה וראוי לדון בה.

אולם זה בתנאי שהיסוד נשאר פשוט ומוחלט שאין כל ספק ש'ממחרת השבת' הכוונה היא אכן לפסח, וזה פשוט מעניין להבין למה בכל זאת נכתב 'ממחרת השבת'.

אך לפעמים נראה שהשואל מציג את שאלתו בסגנון המאפשר להבין שאכן זה לא כזה חתוך ש'השבת' מכוון לפסח, וגם אם הוא מתאמץ להסביר את שיטת חז"ל הוא עושה את זה כאילו הוא עשה כאן 'טובה גדולה' שהואיל בטובו לקבל את פירושם.

ולענ"ד אפשר בהחלט להעלות גם רעיונות מחודשים כהצעה וכהשערה, אבל לסיים בסוף "אבל מה אעשה שרש"י לא פירש כן", או "ועדיין לא מצאתי חבר לפירוש זה ולכן אני מסופק בו", וכיוצא בזה בסגנון שמראה ברור שהכותב מכיר את מך ערכו ולא בא לשנות סדרי עולם אלא רק להשתעשע בפיטטיא דאורייתא.

יפה
הצלחת לכתוב את שאני מרגיש.
הרבה מאלו שמתעסקים בפשט חלקם מחוסר מודעות (או מעודף מודעות..) ניגשים לזה באיזה אקסטזה של 'אני בא לגלות את חלקי בתורה כפי שנשמתי קבלה בסיני' ומתחילים לדווח לעם ישראל על הרעיונות שלהם, כמובן שהם עדיין משלמים מס שפתיים מדומה של 'אין לנו אלא דברי רבותינו'
אני מסכים שאלו שהתחילו לעסוק בזה הכירו את גבולות הגזרה ואת המוקשים שהיא מכילה, אבל לבאים אחריהם לאט לאט זה מתרחב ומגיע למקומות בעייתיים

[אוצר החכמה]

לא הבנתי ומי שבא להגיד איזה פשט חדש בהמניח לא בא באיזה אקסטזה של 'אני בא לגלות את חלקי בתורה כפי שנשמתי קבלה בסיני' ומתחיל לדווח לעם ישראל על הרעיונות שלו

[דרומי]

בגליון 'פשטות המתחדשים' יש כמה כותבים בנושא זה. חלקם כותבים יותר בעדינות וחלקם יותר בגסות. הצד השווה שבהם שהם נותנים לשיטת הצדוקים מקום רב וסגנונם הוא 'לשיטת הפרושים' כך ואילו 'לשיטת הצדוקים' כך, כאילו יש צד השווה ביניהם ורק שבפועל אין לנו ברירה נעבאך ואנו נאלצים לקבל את 'שיטת הפרושים' ואף מואילים בטובנו להסביר את העדיפות ב'שיטה' זו. באמת כל הכבוד.

כדאי ללמוד מהאבן עזרא ומהרמב"ם איך כותבים על הצדוקים.

[אוצר החכמה]

מעניין אני לא ראיתי את זה כדאי לבדוק שוב.

[מענה איש]

לא הבנתי ומי שבא להגיד איזה פשט חדש בהמניח לא בא באיזה אקסטזה של 'אני בא לגלות את חלקי בתורה כפי שנשמתי קבלה בסיני' ומתחיל לדווח לעם ישראל על הרעיונות שלו

ברור ויש להם חלק גדול בזה שהאוצר הגיע למאה אלף, אבל אדם שיש לה פשט עקום בשור שנגח את הפרה אז לא נורא
אבל פשט עקום בסיפורי התורה שמביא לקרירות ביחס לאבות הקדושים זה כבר סיפור אחר לגמרי.

[אוצר החכמה]

בעיני פשט עקום בשור שנגח את הפרה זה גם גרוע מאד אבל מה אפשר לעשות אי אפשר לבר בלי תבן ומה שזה חושב ישר חבירו חושב עקום.
אבל עכשיו אתה טוען טענה חדשה שמדובר בפשט המקרר את היחס לאבות. תביא את הדוגמה שעושה את זה ואז תטען נגדם על הדבר הזה.

[אוצר החכמה]

מעניין אני לא ראיתי את זה כדאי לבדוק שוב.

הסתכלתי שוב וראיתי למה הכוונה אני לא רואה את זה כך מדובר בצורה ביטוי סבירה.

אגב לענ"ד מה שכתב שם שהתורה היתה צריכה לכתוב אחד בשבת לכאורה הוא נגד הגמרא ר"ה ג א לא מצינו שני בשבת דכתיב.

[לא ידען]

א. זה אחד מן הפירושים. הם נוהגים כפירושים האחרים.

[/quote]
הנושא הרציני מזכיר לי בדיחה מוצלחת בהקשר זה.

שמעתי מר' חיים סולובייציק בנו של הגרי"ז: מדוע אחשוורוש היה צריך לחפש בכל העולם את הבת הכי יפה. הרי כתוב ולא נמצא בכל הארץ כבנות איוב?
כי אחשוורוש חשש בכל אופן לשיטה שאיוב לא היה ולא נברא...

[תוכן]

לא הזכרת פרט אחד חשוב. והוא השימוש המקיף והמוסווה בכתביהם והרצאותיהם של כופרים לגמרי, למחצה, לשליש ולרביע, שהאמיצים שבהם מזכירים את דבריהם בהבלעה וכביכול בהסתייגות.

לאחרונה נחשפתי לביקורת המקרא החרדית המתחדשת כעת ביתר שאת בימים אלו, דרך עלונים שונים, כתבי עת, כינוסים שונים, אתרי אינטרנט ועוד ועוד.
אציין באופן כללי כמה קווים בולטים המאפיינים את כתיבתם של הכותבים החדשים.
כמובן שבשונה מביקורת המקרא הכללית, זו החרדית אינה עוסקת [לעת עתה] בזמן כתיבת המקרא, בעיתוי או בנסיבות בהם הוא נכתב, גם לא במי הכותב, ובשאלות נוספות.
לעומת זאת, ביקורת המקרא החרדית, כן עוסקת בניתוח טקסטואלי של המקרא, בהקשרים בהם מופיעים הדברים, בפירוש המילולי ובפיענוח משמעות תיבות מסויימות, בניסיונות לתאר תרשימי זרימה של 'התרחשויות' בהתפתחות הדינים והפרשיות, היא דנה בכל הנושאים הללו במנותק מדברי חז"ל, ולאחר מכן היא משלבת את דברי חז"ל כהסבר נוסף שהוא העיקר ועל זו הדרך.

1) על פי רוב נוהגים הכותבים להתחיל את דבריהם מפשוטו של מקרא, להלן 'פשש"מ', ולהוסיף לראשית דבריהם בהערת שוליים או בצורה אחרת ציון לדרכם של רשב"ם והאבן עזרא או קדמון אחר שפירש את המקרא על פי פשוטו, ואף שלא כדרכם של חז"ל, או אז נסללה הדרך להגיגיהם של הכותבים, הם מנתחים את פשוטו של מקרא במנותק מדברי חז"ל, לפי המשמעות הטקסטואלית וההקשר ובהשוואה לדברי המקרא במקומות אחרים.
2) המגמה תהיה כי פשש"מ עדיף על פרשנות חז"ל, וכי חז"ל בכל אופן פירשו כדרכם או מחמת מסורת התורה שבע"פ או מחמת קושיה יסודית כזו או אחרת, גם תתכן רמיזה לכך שפרשנות התורה ניתנה ליד החכמים, ולכך אע"פ שפירוש הפשש"מ עדיף, מכל מקום התורה ניתנה מעיקרא לכוחם של פרשנות חז"ל.
3) הכותבים ישתמשו בשפה חדשנית [שאפשר שחלקה בשימוש בביקורת המקרא הכללית], כגון הסבר שלכל חג ישנו המשמעות 'החקלאית' והמשמעות 'ההיסטורית', ולא בלשונות עתיקים יותר, כמשמעות ש'מצד הטבע', מצד דרך 'עבודת השדה', או 'מאורע', 'ניסים שאירעו לאבותינו', ועל זה הדרך.
4) הנושאים שיבחרו בהם הכותבים לעסוק, יהיו נושאים שכבר נידונו בעבר בפולמוסים עתיקים, למן ימי הצדוקים עובר בימי הקראים פלס דרך הרפורמים וכלה באוניברסיטאות בזמננו, לעומת זאת, יעדיפו הכותבים להימנע מלפתח נושאים חדשים, כניתוח תהליך המבול בימי נוח מצד פשש"מ ועימות הכתובים זה בזה, ניתוח הסדר הכרונולגי של יציאת מצרים, ניתוח שיחתן של עבדי אבות כמעשה אליעזר, פרשנות מצוות סטנדרטיות שאין בהם פרשנויות חדשניות בבית היוצר של ביקורת המקרא הכללית, ככלל, יעדיפו הכותבים לעסוק בנושאים שהמשתמע מהם הוא שאילולא קבלת חז"ל הייתה בהם בחינת תורה חדשה.
5) את דבריהם יקפידו לסיים ולפעמים אף לפתוח בהדגשה מרובה כי העיקר היא מסורת חז"ל ולה אנו כפופים, ואין אנו דנים אלא על פי הדרך המסורה לנו מהרשב"ם והאב"ע של פירוש המקרא על פי פשוטו.
עד כאן לעת עתה, אשמח לשמוע דעתכם

[אוצר החכמה]

לדוגמה?

[תוכן]

א. זה אחד מן הפירושים. הם נוהגים כפירושים האחרים.

אתה האחרון שחשבתי שיגיד דבר כזה. הרי ברור הוא שכל אחד מן הפירושים יש בהם מן האמת, ואי אפשר להתעלם מפירוש אחד מבלי להתמודד עם מה שהוא בא לומר.

ב. הרי מפרשי התורה עסקו בזה.

עובדתי זה לא נכון. מפרשי המשנה התעסקו עם הפירוש המילולי של המקרא, וזה מה שהם קראו לו 'פשוטו של מקרא', ואכן כאן פירשו שלא כפי חז"ל. אבל חברת 'פשש"מ' עוסקים בהגות במנותק מחז"ל. ואת זה לא שמענו בלתי היום, ואין ספק שיש כאן ערעור על מעמדם של חז"ל.

סוף דבר אני לא מבין מה איכפת שיעסקו בה.

לעסוק במקרא זה דבר נפלא, וקיום מצות ה' של תלמוד תורה. לעסוק במקרא במנותק מחז"ל, זו שחיקת והרס היהדות וללכת בדרכם של הצדוקים, הנוצרים והקראים.

פותח האשכול כתב טעם משום שזה ביקורת המקרא מודרנית. אבל ביקורת המקרא חסרונה הוא שהוא ביקורת על המקרא. ולא ביאר מדוע זה בעצם ביקורת על המקרא ולכן נשאלת השאלה מה הבעייה בזה?

לא יודע איפה חינכו אותך, כנראה לא באקדמיה, אבל 'ביקורת המקרא', אינה ביקורת 'על' המקרא כלל, אלא ביקורת המקרא היא ניסיון להבין את מקורות המקרא, נוסחתה ומוצאה, מבלי להזדקק למסורת. ואותה ביקורת בדיוק ישנה על בעלי פשוטו של מקרא.

[תוכן]

לדוגמה?

איני זוכר את המ"מ בע"פ, ואיתך הסליחה.

[יקים]

לאחרונה נחשפתי לביקורת המקרא החרדית המתחדשת כעת ביתר שאת בימים אלו, דרך עלונים שונים, כתבי עת, כינוסים שונים, אתרי אינטרנט ועוד ועוד.
אציין באופן כללי כמה קווים בולטים המאפיינים את כתיבתם של הכותבים החדשים.
כמובן שבשונה מביקורת המקרא הכללית, זו החרדית אינה עוסקת [לעת עתה] בזמן כתיבת המקרא, בעיתוי או בנסיבות בהם הוא נכתב, גם לא במי הכותב, ובשאלות נוספות.
לעומת זאת, ביקורת המקרא החרדית, כן עוסקת בניתוח טקסטואלי של המקרא, בהקשרים בהם מופיעים הדברים, בפירוש המילולי ובפיענוח משמעות תיבות מסויימות, בניסיונות לתאר תרשימי זרימה של 'התרחשויות' בהתפתחות הדינים והפרשיות, היא דנה בכל הנושאים הללו במנותק מדברי חז"ל, ולאחר מכן היא משלבת את דברי חז"ל כהסבר נוסף שהוא העיקר ועל זו הדרך.

1) על פי רוב נוהגים הכותבים להתחיל את דבריהם מפשוטו של מקרא, להלן 'פשש"מ', ולהוסיף לראשית דבריהם בהערת שוליים או בצורה אחרת ציון לדרכם של רשב"ם והאבן עזרא או קדמון אחר שפירש את המקרא על פי פשוטו, ואף שלא כדרכם של חז"ל, או אז נסללה הדרך להגיגיהם של הכותבים, הם מנתחים את פשוטו של מקרא במנותק מדברי חז"ל, לפי המשמעות הטקסטואלית וההקשר ובהשוואה לדברי המקרא במקומות אחרים.
2) המגמה תהיה כי פשש"מ עדיף על פרשנות חז"ל, וכי חז"ל בכל אופן פירשו כדרכם או מחמת מסורת התורה שבע"פ או מחמת קושיה יסודית כזו או אחרת, גם תתכן רמיזה לכך שפרשנות התורה ניתנה ליד החכמים, ולכך אע"פ שפירוש הפשש"מ עדיף, מכל מקום התורה ניתנה מעיקרא לכוחם של פרשנות חז"ל.
3) הכותבים ישתמשו בשפה חדשנית [שאפשר שחלקה בשימוש בביקורת המקרא הכללית], כגון הסבר שלכל חג ישנו המשמעות 'החקלאית' והמשמעות 'ההיסטורית', ולא בלשונות עתיקים יותר, כמשמעות ש'מצד הטבע', מצד דרך 'עבודת השדה', או 'מאורע', 'ניסים שאירעו לאבותינו', ועל זה הדרך.
4) הנושאים שיבחרו בהם הכותבים לעסוק, יהיו נושאים שכבר נידונו בעבר בפולמוסים עתיקים, למן ימי הצדוקים עובר בימי הקראים פלס דרך הרפורמים וכלה באוניברסיטאות בזמננו, לעומת זאת, יעדיפו הכותבים להימנע מלפתח נושאים חדשים, כניתוח תהליך המבול בימי נוח מצד פשש"מ ועימות הכתובים זה בזה, ניתוח הסדר הכרונולגי של יציאת מצרים, ניתוח שיחתן של עבדי אבות כמעשה אליעזר, פרשנות מצוות סטנדרטיות שאין בהם פרשנויות חדשניות בבית היוצר של ביקורת המקרא הכללית, ככלל, יעדיפו הכותבים לעסוק בנושאים שהמשתמע מהם הוא שאילולא קבלת חז"ל הייתה בהם בחינת תורה חדשה.
5) את דבריהם יקפידו לסיים ולפעמים אף לפתוח בהדגשה מרובה כי העיקר היא מסורת חז"ל ולה אנו כפופים, ואין אנו דנים אלא על פי הדרך המסורה לנו מהרשב"ם והאב"ע של פירוש המקרא על פי פשוטו.
עד כאן לעת עתה, אשמח לשמוע דעתכם

בהנחה שכל מה שכתבת נכון, זו אינה " ביקרות המקרא" אלא "פרשנות המקרא".
אולי אולי אפשר לקרוא לזה "ביקורת המדרש" או "ביקורת חז"ל", ולא שזה מחמיא בלשון המעטה אך זה משנה את כל הדיון.

[אוצר החכמה]

אני לא יודע אם זה משנה את הדיון ביקורת חז"ל באותו מובן גם היא אינה מקובלת עלינו.
אבל היכן יש כאן ביקורת חז"ל?

[יקים]

פותח האשכול כתב טעם משום שזה ביקורת המקרא מודרנית. אבל ביקורת המקרא חסרונה הוא שהוא ביקורת על המקרא. ולא ביאר מדוע זה בעצם ביקורת על המקרא ולכן נשאלת השאלה מה הבעייה בזה?

לא יודע איפה חינכו אותך, כנראה לא באקדמיה, אבל 'ביקורת המקרא', אינה ביקורת 'על' המקרא כלל, אלא ביקורת המקרא היא ניסיון להבין את מקורות המקרא, נוסחתה ומוצאה, מבלי להזדקק למסורת. ואותה ביקורת בדיוק ישנה על בעלי פשוטו של מקרא.

לא נכון! ביקורת המקרא נסמכת על כך שהתורה נכתבה על ידי בני אדם בעלי אינטרסים ומניפולטיביים במקרה הטוב ועל ידי אנשים מדומיינים ונאיביים במקרה הפחות טוב. היא אינה מכירה כהנחה ראשונית (א) באמיתות סיפורי המקרא, (ב) בקדושת המקרא, (ג) בגדולת אישי התנ"ך, (ד) באמיתות נבואיה מן השמים, (ה) בדיוק ההיסטורי שבמקרא. ועוד.
לעומת זאת "מבקרי" המקרא החרדיים מעמידים לעצמם את כל הנ"ל כהנחות אבסלוטיות! ואלמלא זאת הם אכן אינם שייכים לאסכולה זו.
אמנם ניתן לטעון כלפיהם על חוסר דרך ארץ וענווה עצמית לעומת קבלת חז"ל ומדרשיהם, אך טענה זו נטען לטעון בשופי גם כלפי פרשני המקרא הקדומים כהאב"ע הרי"א וחבריהם.

[יקים]

אני לא יודע אם זה משנה את הדיון ביקורת חז"ל באותו מובן גם היא אינה מקובלת עלינו.
אבל היכן יש כאן ביקורת חז"ל?

זה כן משנה את הדיון. מכיון שניתן לדון מה יחשב כביקורת חז"ל.
1. בפרשנויות רבות חז"ל עצמם נחלקים זה עם זה, האם מותר להוכיח מתוך המקרא כפירוש מסויים?
2. האם לא ניתן לפרש במקרא אחרת מקבלת חז"ל?
3. האם ניתן להעמיד את דברי חז"ל כמדרש היוצא מפשוטו של מקרא?
4. האם ניתן להעמיד את דברי חז"ל כדברי אגדדה ועל דרך הקבלה והסוד וכד'?
וכן על זה הדרך...
נראה לי שכל מי שעוסק בפרשני התנ"ך יודע כי התשובה על כל השאלות הנ"ל היא כן רבתי.
כמובן שהכל מתוך דרך ארץ והכרה עצמית לעומת גדולת וקדושת חז"ל, ובמידת האפשר להיתלות באילנות גדולים מפרשני התנ"ך המקובלים בכלל ישראל וכו'.

[תוכן]

פותח האשכול כתב טעם משום שזה ביקורת המקרא מודרנית. אבל ביקורת המקרא חסרונה הוא שהוא ביקורת על המקרא. ולא ביאר מדוע זה בעצם ביקורת על המקרא ולכן נשאלת השאלה מה הבעייה בזה?

לא יודע איפה חינכו אותך, כנראה לא באקדמיה, אבל 'ביקורת המקרא', אינה ביקורת 'על' המקרא כלל, אלא ביקורת המקרא היא ניסיון להבין את מקורות המקרא, נוסחתה ומוצאה, מבלי להזדקק למסורת. ואותה ביקורת בדיוק ישנה על בעלי פשוטו של מקרא.

לא נכון! ביקורת המקרא נסמכת על כך שהתורה נכתבה על ידי בני אדם בעלי אינטרסים ומניפולטיביים במקרה הטוב ועל ידי אנשים מדומיינים ונאיביים במקרה הפחות טוב. היא אינה מכירה כהנחה ראשונית (א) באמיתות סיפורי המקרא, (ב) בקדושת המקרא, (ג) בגדולת אישי התנ"ך, (ד) באמיתות נבואיה מן השמים, (ה) בדיוק ההיסטורי שבמקרא. ועוד.
לעומת זאת "מבקרי" המקרא החרדיים מעמידים לעצמם את כל הנ"ל כהנחות אבסלוטיות! ואלמלא זאת הם אכן אינם שייכים לאסכולה זו.
אמנם ניתן לטעון כלפיהם על חוסר דרך ארץ וענווה עצמית לעומת קבלת חז"ל ומדרשיהם, אך טענה זו נטען לטעון בשופי גם כלפי פרשני המקרא הקדומים כהאב"ע הרי"א וחבריהם.

דבריך נכונים ביחס לביקורת המקרא. ביחס לחברת פשוטו של מקרא לענ"ד נראה שאתה לא מדייק. חבורת פשש"מ בפירוש לא מאמינים בגדולת אישי התנ"ך כמו שהבינו חז"ל. הם מאמינים שיש להתייחס לאברהם יצחק ויעקב לדוד ולשלמה, כאנשים כמונו, יותר טובים אמנם, אבל אנשים ככל האנשים עם חסרונות ומעלות כמו שיש לכל אחד, אלא שלהם היה פחות חסרונות ויותר מעלות. ואילו דעת אנשי חז"ל שהראשונים כמלאכים ואינם בר תפיסה כלל.

דבר שני, חבורת פשוטו של מקרא, מתייחסים לפרשנות חז"ל כאפשרות אחת מיני רבות, בעוד שחז"ל וכל שבאו אחריהם, ראו בפרשנותם כאפשרות אחת ויחידה. אכן, לגבי הפירוש המילולי היו פרשנים שהתווכחו עם חז"ל, וזה מה שהזכרת האב"ע והרי"א ועוד, אבל חבורת פשוטו של מקרא, מקצינים את הגישה בהרבה!

[מקדש מלך]

אני חושב שיש כאן פספוס מסוים של הסיפור כאן.
הבסיס לעניין הוא רצון להתחבר לתורה והמצוות ועבודת ה'.
כי הקפדה בהלכה מנותקת מהרגש ומהחיים נתפס כמשהו לא טבעי וסינטטי, וגם לא מרגש. לא משהו שאתה חי אותו, ולא משהו שאתה מתחבר אליו.

בתנ"ך - כפשוטו דייקא - אנחנו מוצאים את עבודת ה' שלובה עם החיים. עם התשוקות, עם הפרנסה, עם הקציר והבציר, עם סדרי השלטון. בקיצור כל מה שחסר לאותם אנשים.

הבעיה היא שכדי לחבר את התורה לחיים יש שתי אפשרויות. או לקדש את החיים, לחפש את האלוקות בתוך החיים, או לנסות לחפש את הרובד הפשטני של התורה, כדי להתאים אותה לחיים. כלומר לטעון שזהו הרובד העיקרי, או הבסיסי (כל אחד לפי טעמו האישי), והשאר הם 'קומות מעליו'.

וזה הדיון האמיתי כאן לענ"ד.

[תוכן]

נראה לי שהגזמתי, ועל כן אני מוחק.

[פלגינן]

[תוכן, שמך מופיע בין התורמים לפחות פעם אחת, לא תרומה שמפילה מהכסא, אבל כל אחד כפי יכולתו. תוכל כמובן לטעון שזה זיוף, אבל על כל שם אפשר לומר את זה. עד כאן רק הערה במאמר המוסגר בלי לדון בכל שאר ההזיות.]

[אוצר החכמה]

פותח האשכול כתב טעם משום שזה ביקורת המקרא מודרנית. אבל ביקורת המקרא חסרונה הוא שהוא ביקורת על המקרא. ולא ביאר מדוע זה בעצם ביקורת על המקרא ולכן נשאלת השאלה מה הבעייה בזה?

לא יודע איפה חינכו אותך, כנראה לא באקדמיה, אבל 'ביקורת המקרא', אינה ביקורת 'על' המקרא כלל, אלא ביקורת המקרא היא ניסיון להבין את מקורות המקרא, נוסחתה ומוצאה, מבלי להזדקק למסורת. ואותה ביקורת בדיוק ישנה על בעלי פשוטו של מקרא.

לא נכון! ביקורת המקרא נסמכת על כך שהתורה נכתבה על ידי בני אדם בעלי אינטרסים ומניפולטיביים במקרה הטוב ועל ידי אנשים מדומיינים ונאיביים במקרה הפחות טוב. היא אינה מכירה כהנחה ראשונית (א) באמיתות סיפורי המקרא, (ב) בקדושת המקרא, (ג) בגדולת אישי התנ"ך, (ד) באמיתות נבואיה מן השמים, (ה) בדיוק ההיסטורי שבמקרא. ועוד.
לעומת זאת "מבקרי" המקרא החרדיים מעמידים לעצמם את כל הנ"ל כהנחות אבסלוטיות! ואלמלא זאת הם אכן אינם שייכים לאסכולה זו.
אמנם ניתן לטעון כלפיהם על חוסר דרך ארץ וענווה עצמית לעומת קבלת חז"ל ומדרשיהם, אך טענה זו נטען לטעון בשופי גם כלפי פרשני המקרא הקדומים כהאב"ע הרי"א וחבריהם.

דבריך נכונים ביחס לביקורת המקרא. ביחס לחברת פשוטו של מקרא לענ"ד נראה שאתה לא מדייק. חבורת פשש"מ בפירוש לא מאמינים בגדולת אישי התנ"ך כמו שהבינו חז"ל. הם מאמינים שיש להתייחס לאברהם יצחק ויעקב לדוד ולשלמה, כאנשים כמונו, יותר טובים אמנם, אבל אנשים ככל האנשים עם חסרונות ומעלות כמו שיש לכל אחד, אלא שלהם היה פחות חסרונות ויותר מעלות. ואילו דעת אנשי חז"ל שהראשונים כמלאכים ואינם בר תפיסה כלל.

דבר שני, חבורת פשוטו של מקרא, מתייחסים לפרשנות חז"ל כאפשרות אחת מיני רבות, בעוד שחז"ל וכל שבאו אחריהם, ראו בפרשנותם כאפשרות אחת ויחידה. אכן, לגבי הפירוש המילולי היו פרשנים שהתווכחו עם חז"ל, וזה מה שהזכרת האב"ע והרי"א ועוד, אבל חבורת פשוטו של מקרא, מקצינים את הגישה בהרבה!

ביקורת המקרא מניחה שהמקרא נתון לביקורת ביחס למקורותיו ואינו מן השמים וזה ההבדל המרכזי.
העיקרון שיש עוד פירושים בעניין שאינו נוגע להלכה למעשה מלבד פירושי חז"ל מוסכם על כל המפרשים. אם אתה טוען שמישהו סובר כמו כולם רק מקצין את דבריו אתה צריך להראות במה הוא מקצין ולהצדיק את הטענה שהקצנה זו חורגת מן העקרון. אבל אין לזה קשר לביקורת המקרא.

[תוכן]

ביקורת המקרא מניחה שהמקרא נתון לביקורת ביחס למקורותיו ואינו מן השמים וזה ההבדל המרכזי.
העיקרון שיש עוד פירושים בעניין שאינו נוגע להלכה למעשה מלבד פירושי חז"ל מוסכם על כל המפרשים. אם אתה טוען שמישהו סובר כמו כולם רק מקצין את דבריו אתה צריך להראות במה הוא מקצין ולהצדיק את הטענה שהקצנה זו חורגת מן העקרון. אבל אין לזה קשר לביקורת המקרא.

בזה שהם מנתקים את עצמם ממסורת חז"ל במידה זו או אחרת, הם דומים לבעלי ביקורת המקרא, שגם הם מנתקים את עצמם מהמסורת ברמה זו או אחרת.

בל"נ בקרוב לצערי הרב מאד אעלה אשכול שידון בהקצנה של חברי פשוטו של מקרא.

[דרומי]

אחד הדברים המעצבנים אותי באופן אישי בפרסומי הפשטנים החדשים, היא ההנחה הפשוטה המבצבצת בין השורות כאילו כל מה שכתוב כבר בחז"ל בוודאי אינו 'פשוטו של מקרא'. גם הדברים הכי פשוטים והגיוניים שכתובים בחז"ל נהפכים לשיטתם ל'דרש' בעלמא - רק החידושים המפליגים שלהם ראויים לתואר 'פשט'...

[ישא ברכה]

נדמה לי שזה לא ראוי להשתמש בפורום כפלטפורמה פשקוולית נגד קבוצה מסוימת, ובמיוחד עם הירידה לפרטים אישיים שונים, (אולי זה תשובת המשקל למתכונת הפירסומית של עלון הפשטות).
בכל מקרה הרב תוכן, חובת מחאה קיימת בהידור, ולכלות הרשעה מן הארץ באמצעות הפורום, אינני יודע אם יצלח.

לגופו של ענין, הדמיון לביקורת המקרא מגוחך, כמו שכתבו כאן.
יש כאן אכן גישה חדשה של לימוד התנ"ך כפשוטו. צורת לימוד שלא היתה מקובלת בדורות האחרונים מסיבות שונות. אבל לא ראיתי במה גישת הפרשנות שלהם שונה משל הראשונים. אולי אפשר לטעון שגם הלימוד כמו הראשונים אינו כדאי מסיבות שונות. גם לא ראיתי בדבריהם היכן הם שוללים את חז"ל באופן קבוע, אדרבה לפעמים גם בחז"ל מצאנו שפירשו פעמים רבות את המקראות כפשוטם.

הגישה הזו הינה חלק מהשינוי לתנ"ך בעשורים האחרונים. בין השאר בזכות ר' לייב מינצברג/ר' גדליה/ר' יצחק שלמה זילברמן/חקר האמונה שהפך להיות כלי מקצועי יותר ומחייב גם התיחסות לתנ"ך/השפעה מהציבור הדתי שלו הבכורה בלימוד התנ"ך, מן הסתם העובדה שאנחנו בארץ התנ"ך יש לה גם משמעות רבה, ועוד גורמים.

כמעט כל מי שעוסק בלימוד התנ"ך בצורה משמעותית, נפגש בסוגית הדרש והפשט.
ההתעלמות אצל רוב הציבור מהפשט, איננה כי אם מחמת ההתעלמות מלימוד התנ"ך בכללותו.
אפשר לטעון שכך ראוי, אבל אז הויכוח הוא על משהו אחר.

ובכלל, יש נקודה שצריך לתת את הדעת.
בעניני האמונה ועבודת ה', ישנם סוגיות עמוקות שאינם מתאימות ללימוד המוני, אבל בהחלט צריכות להילמד על ידי הראויים לכך. וכפי שכתב הרמב"ם

מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו, כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת,

אבל זה לא שולל את הגישה מאותם אלו הראויים לכך כמו הרמב"ם עצמו שעסק בסוגיות הללו רבות.

הגישה החרדית הינה פעמים רבות, הדרך היעילה והקלה לחינוך המונים. רק בזכות כך, הצליחו בתקופות שידיעת הבורא והאמונה וכלל עבודת ה' נמצאים מול אתגרים לא פשוטים, יתכן שזו הדרך לכלל, אבל זה לא שולל את הזכות של מי שראוי להעמיק ומי שמתעורר לחשוב.

חייבים שיהיו בתי מדרשיות שיהא בהם את האפשרות ללמוד את האמונה בצורה כנה ויסודית, ללמוד את התנ"ך כספר היסוד של עם ישראל גם ברובדים שאינם נלמדים בכל בית מדרש.
ובמקום הזה נכנסת הקבוצה המדוברת, שאמנם אינני מכיר את כולה אבל כמה מהם שידעתי הם בעלי תריסין במקרא משנה ובגמרא.

[דרומי]

הרב ישא ברכה, הרבית דברים אבל נראה שלא נגעת בנקודת הענין. אני לא מכיר את האנשים אישית, אך כל החידושים שראיתי כאן בפשטי המקראות לא נראים בכלל כמחזקים את האמונה, והלוואי לא היו מחלישים אותה.

[אולי אנחנו לא מבינים את המושג 'אמונה' באותה צורה. להבנתי, 'אמונה' פירושו הכרה עמוקה באמת של התורה, עד כדי מסירות נפש. מי שהוא 'חזק באמונה' יקפיד יותר על קיום ההלכות גם במקרים שזה קשה מאוד, ואילו מי שהוא 'חלש' קצת ירשה לעצמו לעגל פינות פה ושם. האם לדעתך המפלפלים והמפטפטים בדבר ההיבט החקלאי של 'ממחרת השבת' יהיה להם חוסן פנימי חזק יותר במקרה של קושי ונסיון? לא עושה רושם כזה].

[שלמה בן חיים]

הרב ישא ברכה, הרבית דברים אבל נראה שלא נגעת בנקודת הענין. אני לא מכיר את האנשים אישית, אך כל החידושים שראיתי כאן בפשטי המקראות לא נראים בכלל כמחזקים את האמונה, והלוואי לא היו מחלישים אותה.

[אולי אנחנו לא מבינים את המושג 'אמונה' באותה צורה. להבנתי, 'אמונה' פירושו הכרה עמוקה באמת של התורה, עד כדי מסירות נפש. מי שהוא 'חזק באמונה' יקפיד יותר על קיום ההלכות גם במקרים שזה קשה מאוד, ואילו מי שהוא 'חלש' קצת ירשה לעצמו לעגל פינות פה ושם. האם לדעתך המפלפלים והמפטפטים בדבר ההיבט החקלאי של 'ממחרת השבת' יהיה להם חוסן פנימי חזק יותר במקרה של קושי ונסיון? לא עושה רושם כזה].

אם אינך מכיר אל תדבר. מדבר בתלמידי חכמים דגולים. בחבורה שמרבה יראת שמים בעולם. שכל מגמתה ורצונה לדבוק בה' יתברך. אני מכיר אותם היטב. ויש בהם משום זהירות גדולה, של היזהר בגחלתם. אז אנא היזהרו. יש גבול לחוסר היכולת להבין דרכים נוספות בעבודת ה', והרצון לדון ברותחים אנשים לא מוכרים, ועוד להודיע בריש גלי אינני מכיר אבל...
אם אתה לא מכיר תפסיק לדבר סרה בחבורה קדושה שכל מגמתה ושאיפתה להתקרב לבורא עולם. שעל ידם מתקרבים עוד ועוד נפשות רבות לקרבת אלוקים.
מדובר כאן בתופעה ממש יוצאת דופן דל חבורת יראי שמים שהתורה וקדושתה בוערת בנשמתם.
אז אנא חברים הזהרו בגחלתם!!!!
יש מספיק צרות בדור, חבל ליפגע מגחלתם של תלמידי חכמים!!!!

[ישא ברכה]

הרב ישא ברכה, הרבית דברים אבל נראה שלא נגעת בנקודת הענין. אני לא מכיר את האנשים אישית, אך כל החידושים שראיתי כאן בפשטי המקראות לא נראים בכלל כמחזקים את האמונה, והלוואי לא היו מחלישים אותה.

את האמונה התמימה זה אולי יכול לערער.
אבל מי שמחפש אמונה שכלית יותר, ומבוססת, אדרבה זה עלול לחזק.
ראה באשכול על תורה מן השמים. אדם שאינו יודע את מסורת הדורות של עם ישראל, ושכל התנ"ך סובב סביב יציאת מצרים והתורה, עלול להסתבך עם התהיה אולי יום אחד מישהו המציא את הכל. אדם שלמד תנ"ך ויודע את הרצף, ומשיהושע עד עזרא ונחמיה ישנם איזכורים רציפים של כל האירועים, אז אמונתו מיושבת יותר. אדם שיודע שהמרחק בין דוד המלך ליציאת מצרים הוא בערך כמו המרחק מאיתנו למהר"ל, מקבל הסתכלות חדשה, על כל איזכורי יציאת מצרים בתהלים. ומאידך אינו נבהל כשהוא קרא פעם על כך שמצאו ספר תורה בעזרה, כי התנ"ך הינו מכלול שלם של תיעוד ולא שורה אחת.
וכך ביחס לתחומים רבים. אדם שהמושג תורה שבעל פה מעורר לו תמיהות שונות. אז יהיו שיסתפקו בתשובה שהשואל אינו חכם מהרמב"ן והרשב"א ויסתמך עליהם, אבל יש שלא יקבלו את התשובה הזו. ואם הם יראו שגם מתוך התנ"ך רואים את העובדה שיש תורה שבעל פה, אז הם יתחזקו.

אני מסכים שיתכן ולא כל סוגיה ראויה להצפה המונית, כדי לא להחליש מי שאמונתו תמימה, אבל לכן צריך את הבתי מדרשיות והחכמים שכן יעסקו בכך. כללו של דבר ארגון ערכים אינו נצרך רק לחילונים שמחפשים את האמת אלא גם לחרדים שמבקשים להעמיק יותר ולבסס את אמונתם, ואצלינו זה לא יהיה ארגון ערכים אלא בית מדרש ללימוד תחומים אלו.

[דרומי]

הרב שלמה בן חיים, לא דיברתי מלה על האנשים. דיברתי על התכנים שהובאו מהם בפורום זה.

מותר לי לשפוט את הדברים שהובאו כאן כפי שאני מבין.

וכלפי מי אמרו חכמינו "חכמים הזהרו בדבריכם" - כלפי אנשים רשעים וצבועים?

גם צדיקים וחכמים אמיתיים צריכים להיזהר בדבריהם שמא ישתו התלמידים הרעים.

[צא וראה מה שכתב כאן באשכול זה אחד מהמסנגרים:

"אמנם ניתן לטעון כלפיהם על חוסר דרך ארץ וענווה עצמית לעומת קבלת חז"ל ומדרשיהם, אך טענה זו נטען לטעון בשופי גם כלפי פרשני המקרא הקדומים כהאב"ע הרי"א וחבריהם".

כמה נפלא! חכמי דורנו שווים בערכם להראב"ע והרי"א וחבריהם!...]

*

הרב ישא ברכה, דבריך לא מובנים לי כלל ועיקר. אני מכיר אנשים בסגנונות שונים ומגוונים, כמדומני שרובא דרובא של אנשי דורנו מכל החוגים והסוגים בכלל לא חושבים בראש שלך וכל מה שהזכרת בכלל לא מתחבר עם האמונה שלהם, לא לטוב ולא למוטב.

[קו ירוק]

באשכול אחר ציינתי את הידוע מהרב מבריסק, כלפי אחד שסנט למה בישיבות לא לומדים תנ"ך, כשהרב עונה לו תוכד"ד; לא כי לא חשוב, אלא כי לא יודעים איך!
הרב עצמו ידע ללמוד גם תנ"ך.. הכוונה היא שחייבת להיות מידה רבה של ידיעת דברי חז"ל, ויראת שמים גדושה, קודם לכן.
זוכר בצעירותי כשראיתי לראשונה את ספרי השיעורים של רבי צבי וולף זצ"ל (המורה צבי וולף, בפי כל) על נביאים ראשונים, מלבד שהוא יראתו קודמת לחכמתו - הלך וביקש מגאונים אחרים שיעברו גם הם על ספרו שעסק בו עשרות שנים. חרד שמא דבריו לא מדוקדקים דים כיאה לפרשנות הנביאים.

זקני מלפני כמה דורות שביאר חלקים נכבדים של המקרא, הלך לקבל הסכמת שרפי קודש של הדור ההוא, אף שבעצמו גדול היה.
הגישה לפרשנות הנביאים לא היתה ביד כל אחד שלא מצא עיסוק אחר.. גם כיום כמה ספרים העסוקים בפרשנות המקרא, ידוע על מחבריהם שיראתם בולטת כקודמת לחכמתם, ולא השתעשעות בפרשנות.

העיסוק המרובה בפרשנות המקרא לא ניחא להם למאורי הדורות, לא רק בגלל עיסוק המשכילים בו, אלא משום שהוא מעוות ללא ידיעה מוחלטת בדברי חז"ל.

גם הגישה לפשט את המקרא כדי להנחילו לדור 'קירוב הרחוקים' ('בעלי קירוב' שעפ"ר לא מסוגלים להתרכז בעבודת ה' של עצמם, וספגו משהו תלותי בחיצוניים) - מעוות מתחילתו.