עובדה היא שאין זכר לכל הדברים הללו בדברי ר' יושע ריבלין במה שכתב בחייו, רק לאחר מותו פתאום מתגלים דברים שלא שזפתן העין ולא שמעתם אוזן.
גם ספר הפזמונים אין לו שום קשר היסטורי לר' יושע עצמו.
ר' יאשע הוא הראשון לטעון שכן עלו בשליחותו, וגם זה לא בטוח שר' יאשע התכווין שהגר"א ממש ציוה עליהם במפורש לעלות, אלא יותר שעלו כתלמידיו של הגר"א שניסה אף עצמו לעלות לאר"י וכדו'.
לגבי הפרט הספציפי הזה של תקע"ב, בהחלט אפשרי שר' יאשע ריבלין טעה באותה טעות, רק שאני מפקפק בכל ספר הדרשות "דורש לציון" הנ"ל.
מה שאני מתכווין לומר, זה שר' יאשע לדוג', לא כתב מחקר היסטורי ולא היתה לו שום כוונה שתבוא עכשיו ותדקדק בכל מילה ופרט שכתב כאילו שהוא דקדק כך בכתיבתו, הוא בסך הכל כתב את סיפור הדברים. האם היה בדיוק כך או קצת אחרת? זה כלל לא עניין אותו, כי לא זו היתה מטרת הכתיבה.
בדומה גם ר' אריה נאמן, הוא בא לספר בכמה עשרות שורות בלבד, בכלליות ובתמצות, את סיפור הקמת קהילת הפרושים, ולא התכוין שתתחיל לדקדק איתו עכשיו על כל פרט ופרט. אז הוא כתב שר"ח יזם את הכל, כי ר"ח עמד בראש ההחלטה על הקמת קהילה חדשה לאחר עליייתו של רמ"מ (כפי שכותב ר"י משקלוב), והוא זה שעמד בראש מערכת גיוס הכספים והחלטות שונות, אז הכל נקרא על שמו. האם התכוין שהוא ממש הורה לר' פלוני ולר' אלמוני לעלות וכדו'? לא, ממש לא
.ר' יהוסף שוורץ היה הראשון שטעה בדבר כשבבלבל בין שני אירועים סמוכים (יחסית). בין הבריחה הזמנית מצפת לירושלים בעת המגיפה של שנת תקע"ג (לא תקע"ב), ובין תחילת ישיבת האשכנזים בירושלים שהחל בתקע"ו, לפי עדותם של ר' ישראל ורמ"מ משקלוב ור' אריה נאמן הכולל (עדויות בנות הזמן ומכלי ראשון)
המקורות הראשוניים ובני הזמן: עדות ר' ישראל, עדות רמ"מ, עדות ר' אריה נאמן הכולל (ועדות ר' חיים הורוביץ), נאמנים יותר מכל המקורות המשניים המאוחרים ששמעו שמועות ובלבלו תאריכים, כדרכם של סיפורים העוברים מפה לאוזן.
כשאני קורא את דברי ר' אריה נאמן, אני קורא אותם בזהירות, כי אני יודע שהם נכתבו בזקנותו כ-70 שנה לאחר מעשה.
לונץ מפרש את העדות הספרדית, לונץ כמובן שאינו מקור.
אני מאמין לעדות הספרדית, לא לפרשנות שאינה כתובה בה.
אני משתדל לא לסמוך אוטומטית על מי שאני יכול לבדוק אחריו, אלא באמת הולך אחורה למקורות עליו הסתמך.
אבל בכלל בכל הנושא הזה של עליית תלמידי הגר"א והיובל הראשון לקהילת הפרושים באר"י, יש כל כך הרבה סיפורים על גבי סיפורים שסופרו משך השנים, סיפורים שבחלקם תלושים לגמרי מן המציאות וחלקם עם גרעין בסיסי אמיתי וחלקם סותרים אלו את אלו. לא מעט בגלל תחרות בין המשפחות הפרושיות באמצע שנות הת"ר על הבכורה, שהביא ליצירתם של סיפורים ואגדות רבות.
אתה מאמין לרב"צ ידלר יותר מלר' הלל עצמו?! יותר מכל המקורות הראשוניים הסותרים זאת?!
אז רב"צ סיפר את מה שסיפרו הריבלינים, איך זה מוסיף לדיון?
בהמשך הקדמתו למסע הוא כותב: "ואמרתי אכתוב על ספר סיפור הדברים בקיצור, ועשיתי בטו"ב סימניהם, וכל אחד שיקרא כל המקומות בודאי יוריד דמעות, ובפרט בסימן ד' מקבר רחל אמנו. גם יקיים דרישת ציון וירושלים".
כלומר, הדרישה לציון שאנו מוצאים אצל תלמידי הגר"א והדור הראשון של הפרושים, אינו איזו ציונות מעשית של מימוש הגאולה בידים, אלא עוררו את הצורך לצפות לגאולה, וזה כולל גם לקרוא סיפור אודות מסע באר"י ומצבה של אר"י.
את הסיפורת הריבלינית הלזו, חקר לעומק מורגנשטרן (על סמך מסמכים היסטוריים, שאת חלקם מצא בעצמו ברוסיה),
מורגנשטרן טוען הרבה דברים, יש דברים שהוכיח בטוב טעם ודעת ויש דברים שלא הוכיח אלא מעלה מכרסו תיאוריות על מחלוקות השקפתיות קשות שאין להם שום זכר בשום מקום, וזו אחת מהן. שכן ר"י כלל לא התנגד למעבר לירושלים, אלא שלא יהיה מעבר המוני מצפת מה שיגרום למשבר קהילתי וכלכלי בצפת.
לא יודע איפה ראית את הכינוי שציטטת, לפניי כתוב כינוי "דורש לציון תוב"ב".
עכ"פ זה כינוי שהוא נותן לו בגלל שהוא היה מגיד-מישרים בירושלים, הוא היה דרשן בציון, ועל דרך לשון הפסוק ולשון חז"ל "דורש לציון".
אם לא האגדות הריבליניות המאוחרות. לא היתה שום סיבה לחשוב אחרת, בפרט עם דרשותיו וכדו׳ שיש ממנו מתקופתו שאין בהם כלל מהריבליניזם המאוחר.
אני רוצה מקורות ראשוניים בני הזמן הסותרים את מה שר׳ הלל כתב על עצמו!
הם כלל לא כותבים על הוצאת אר"י מחורבנה ושממונה הגשמי אלא הרוחני. הם מדברים על כך שהארץ חוזרת להיות מרכז התורה, שחוזר אליה קול לומדי התורה ומקדישי חייהם ללימוד התורה באמצעות ביהמ"ד שהקימו ע"ש הגר"א, לא על בניה פיזית של הארץ. כמו שכותב ר"ח כ"ץ (רבה הראשון של קהילת הפרושים) שהרוב הגדול של בני הקהילה עלו לאר"י כדי להקדיש חייהם לתורה ועבודת ה׳. זו היתה המהות של הקהילה ותכלית עלייתם לאר"י. זה מה שהם כותבים, הא ותו לא.
היכן בעשרות שנים הראשונות הם קנו שדות לתעשיה חקלאית ולא כגימיק לעודד תרומות מחו"ל? יודע מה, תן שם אחד של חקלאי פרושי אחד מהדור הראשון!
היכן בנו בתים חדשים באזורים חדשים בדור הראשון?
כל השינוי, בעיקר החקלאי, החל בתקופה מאוחרת בהרבה ולא בדיוק בעידודם של רבני הפרושים.
לרמ"מ לא היה עניין מיוחד דווקא בחורבה זו יותר מאחרת (הוא ניסה בתחילה לבדוק לגבי שטח אחר), אלא בעיקר כי כבר היה שם ביכ"נ בעבר (כך היה פחות מסובך להשיג אישורים להקמה מחדש) וגם כי בכך היה אישור להיותם מייצגי האשכנזים כמקודם, מה גם שהם מציינים בפירוש שכוונת השלטונות חהקים מסגד במקום הביאה אותם להכנס לנושא בכל מאודם כדי למנוע זאת.
ייחוס עליית הפרושים לציווי מהגר"א נזכר לראשונה אצל ר׳ יאשע ריבלין בתרמ"ו (אם אני זוכר את התאריך נכונה), רק ממנו ואילך אנו מוצאים טענות שכאלו.
מה גם אם כבר דיברנו על אגרת תק"ע, איפה הציווי מהגר"א? זה המקום הכי מתאים שיזכירו ציווי שכזה, כשהם באים לשכנע שיתרמו להם ואף מזכירים את הקמת בימ"ד על שם הגר"א, אבל באופן "תמוה למדי" לא מזכירים את הציווי כביכול של הגר"א, טענה שהיתה יכולה בהחלט לעזור להם בגיוס התרומות.
הוא אשר כתבתי, שאין חקלאות פרושית בעשרות השנים הראשונות לעלייתם.
תלמידי הגר"א בשום צורה לא קושרים בין עלייתם לבין הגאולה.
הצבעה על ביטויים כמו "אתחלתא דגאולה" אינה אלא הוצעת דברים מהקשרם ואנכרוניזם מוחלט, כפי שהארכתי בזה כאן מזמן.
לכן זה לא מאוד משנה אם תלמידי הגר"א סברו שהגיע זמן פקידה או לא, אלא מה הם סברו שצריך לעשות ולפעול! ואת זה איננו יודעים, כי הם לא כתבו, כנ"ל.
כפי שכותב ומשתמע מדברי רנ"נ בנו של רמ"מ, בתחילה חשב רמ"מ לקנות את "החצר" שמאוחר יותר קנה לעהרן אבל החליט להתעקש על החורבה בגלל היותה "נחלת האשכנזים" ובגלל שכבר היה שם ביהכ"נ בעבר (בזמנו לא אישרו הקמת בתי כנסת חדשים לגמרי). כלומר, הוא הבין שאי אפשר לקבל לגיטימיות לחידוש הקהילה האשכנזית בירושלים אם לא תתעקש על בעלות האשכנזים על שטח החורבה (כך מסביר מורגנשטרן ובצדק).
בהמשך פתאום החלו המוסלמים לפנות אבנים משטח החורבה, מה שהיה יכול לפגוע בגודל ביהכ"נ שהיו מאשרים להם לבנות (כי הרשיון שקיבלו בהמשך נתן להם אך ורק לשחזר את המבנה הקודם כמות שהוא בלי שום שינוי בתוכניתו), מה גם שהבינו הפרושים שמטרת פינוי האבנים היא להקמת מסגד במקום, ובמפורש בעקבות כך כתב רמ"מ שהוא נכנס לענין בכל כוחו ומאודו.
אז כן, רמ"מ ראה בבנין החורבה עניין ומצווה של בנין חורבות ירושלים כעולה מחז"ל, השאלה אבל אם זה היה המניע העיקרי, לדעתי לא.
להבנתי, הם ראו בהצלחת בניית החורבה את האתערותא דלעילא כשה"השתדלות" שלהם בענין היא האתערותא דלתתא.
אגב, כל הדיבור הזה בפי המשיחיים על מסירות נפש יוצאת דופן של תלמידי הגר"א הן בעלייתם והן ביושבם באר"י, הוא שטות מוחלטת, שכן לא היה שום דבר חריג במסירות נפש שלהם יותר מכל מאות היהודים האחרים שעלו באותה תקופה לאר"י מאירופה ומצפון אפריקה.
(הערה שלי עיין בהקדמה לפאת השולחן. אבל גם לזה יימצא פרשנות ותירוץ של איש אחד - איש האמת)
משולש כתב:גילוי מדהים:
ר' ישראל משקלוב כותב שבנו וביתו נפטרו בשנת תקע"ג. אך זו טעות סופר ממש.
להלן הוא מונה בהקדמה הקצרה את תאריכי פטירת יקיריו במגיפה (כביכול בתקע"ג). וכותב שבנו נחמן נפטר ער"ש טו באב ובנו ואאלף ביום א' י"ז אב. תבדוק בלוח זה מתאים לתקע"ב ולא לתקע"ג. בתקע"ג ט"ו אב חל ביום רביעי וי"ז אב ביום שישי.
מציאה יפה מאוד!
אבל, אין מנוס לכאו' מלומר שיש כאן טעויות בתאריכים, למרות הדוחק שבדבר, והסיבות כדלהלן:
א) ר"י כותב שם תקע"ג.
ב) ר"י לא היה באר"י בתקע"ב! - הוא חזר משליחותו רק בתקע"ג, כפי שהוא עצמו כותב ב"אמת מארץ תצמח", וכפי שמוכח מהסכמות לספרו תקלין חדתין שהדפיס במינסק בסביבות אייר תקע"ב (ישנן הוכחות נוספות ממקורות נוספים).
ג) ר"י כותב באמ"ת שהמגיפה החלה בתקע"ג "מוצאי שביעית" כשחזר מחו"ל (בהכרח היינו תקע"ג ולא תקע"ב).
ד) בהמשך כשהוא מדבר שם על שנות המגיפה הוא מציין "תקע"ג-תקע"ד", כך גם ר' אריה נאמן.
ה) בריחת חלק מהפרושים לירושלים במגיפה היתה בריחה אחת, לא נזכר בשום מקום שברחו פעמיים בשתי שנים נפרדות. המסמך הספרדי שפרסם גרייבסקי מעיד על בריחת 71 נפשות של הפרושים לירושלים בתקע"ג, שם שהו משך כ-3 חודשים.
ו) ר' סעדיה הלא נפטר מן המגיפה בתקע"ג בברחו לירושלים.
ז) כפי שהראיתי לעיל, כל אלו שחוו את המגיפה בעצמם מעידים על שנת תקע"ג ולא תקע"ב.
לדעתי, אין מנוס אלא לומר שיש דבריו טעויות בתאריכים, כדי שלא יסתרו דבריו אלו את אלו כנ"ל.
אגב, גם ביומנו של ר' סעדיה המספר על ביקורו בירושלים יש תאריך שגוי הוא כותב "ובאנו בר"ח טבת יום ד'", מה שלא היה באף אחת מהשנים מאז עלה לאר"י ועד פטירתו, מה גם ששאר התאריכים בדבריו מתאימים עם תקע"ב, ובהכרח טעה ביום (ר"ח היה שני-שלישי).
זה מדגים עד כמה מורכב המחקר ההיסטורי וכמה שיקול דעת צריך כדי להבחין בין מה נכון לבין מה שגוי או גרוע מכך..
אני חושב שרואים בדברי ר"ס נקודה כזאת, והיא שלמרות שהשתייכו לקבוצה - "כולל הפרושים", בסופו של דבר בחלקם הגדול עלו כבודדים כל אחד וסיבותיו ושיקוליו. ולכן אין לר"ס בעיה לעבור לבדו לירושלים ולהתפלל עם הספרדים, אם רק ישיג מהתורמים שתמכו בו אישית, תמיכה גדולה יותר שתתאים ליוקר המחיה בירושלים (כפי שמתאר שם). אגב, ר"ס הלא רצה לעלות כבר בתקס"ב לבדו (כנראה רק עם משפחתו הקרובה) ככתוב בפנקס קלויז הגר"א בוילנא.
אז שוב, אני לא חושב שלא היתה שום התארגנות כלל, אלא שהיא היתה שונה לחלוטין מאגדותיו של רש"ז ריבלין, כנ"ל.
אין שום עדות לשום התארגנות של עידוד עלייה וארגון שיירות עולים וכדומה, כלום! (מלבד בתקס"ט לקבוצה מצומצמת ולמטרה מאוד מוגדרת). אז סלח לי אם אני לא מתרגש מזה שישנם חוקרים החוזרים על אגדות שהפכו למוסכמות ולהנחות יסוד.