עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

[איש-אחד]

משולש

נזכרתי בעדות ברורה לכך שר' סעדיה היה בחורף תקע"ג עדיין בצפת - הוא חתום על שטר יחד עם יושבי צפת בכסלו תקע"ג (פרומקין, תוח"י ח"ג, עמ' 151).

תוח"י ח"ג עמ' 151

11.jpg (47.52 KiB) נצפה 9879 פעמים

[משולש]

כן אבל זה טענת לא ראינו ואינו ראיה אא"כ כתוב שחזרו כולם.

זה לא רק ראיה מן העדר מהכיוון הזה, מכיון שיש עדויות רבות שבתקע"ו, עת עברו רמ"מ ומשפחתו ועוד כמה מהפרושים, לא היה להם מניין משך כשנה! כך שסביר להניח שאף אחד לא נותר בירושלים בתום המגיפה (בטח לא אדם בעל שם, שלא נזכר בשום מקום).
מה גם שהלא השהות של הפרושים בעת המגיפה מומנה בסופו של דבר בידי הכולל בצפת, ובניגוד לתקע"ו ואילך, אין עדות למימון חוזר לפרושים בירושלים קודם תקע"ו, מה שמחזק שוב את ההנחה שלא דר שם אף אחד מהפרושים עד לתקע"ו.

כל כותבי ההיסטוריה של אותם שנים כותבים שהיו כמה יחידים שנשארו שם לפחות מזמן המגיפה כמו הרב ש.ז צורף, כך מעידים גריבסקי והרב מימון וגליס והרב טיקוצינסקי והרב בוים ועוד ועוד ורק אתה ההיסטוריון היחיד שקובע שלא על סמך פרשנות שלך.

[איש-אחד]

כל כותבי ההיסטוריה של אותם שנים כותבים שהיו כמה יחידים שנשארו שם לפחות מזמן המגיפה כמו הרב ש.ז צורף, כך מעידים גריבסקי והרב מימון וגליס והרב טיקוצינסקי והרב בוים ועוד ועוד ורק אתה ההיסטוריון היחיד שקובע שלא על סמך פרשנות שלך.

אני טוען שאין שום הוכחה להשערתם שנותרו בירושלים אנשים מהפרושים בתום המגיפה, אדרבה מעדויות ראשוניות בני הזמן נכתב בסתם שהפלטים חזרו לצפת, ללא שום אזכור לאי-מישהו שנותר שם.
להערכתי הם מסתמכים על נתון אחד - הטעות של ר' יהוסף שוורץ ואחרים אחריו, שכתבו שהישוב האשכנזי בירושלים התחדש כבר בתקע"ב בעקבות המגיפה.
כלי שני ושלישי לטעות היא עדיין טעות.

[משולש]

משולש

נזכרתי בעדות ברורה לכך שר' סעדיה היה בחורף תקע"ג עדיין בצפת - הוא חתום על שטר יחד עם יושבי צפת בכסלו תקע"ג (פרומקין, תוח"י ח"ג, עמ' 151).

11.jpg

ישר כח יפה מאוד.

[משולש]

בכל אופן זה עדיין לא מפקיע לגמרי את המסורות לגבי ה' אייר וכו'. תמיד יכולים לתרץ שלא דייק בשנה וכו' וכו'. גם יתכן שר' סעדיה קפץ לביקור בצפת...
וכן ר' הלל אולי חזר לבקר בשקלוב ולהביא עימו כמה מילידיו. אין לדבר סוף.

לגבי חי ה' - שכבי עד הבוקר למעשה זה זוהר מפורש והגר"א מאריך שם בסודות של יסוד ותפארת בקשר לגאולה. אך לא לגבי יסוד שבתפארת.

יש לציין שכבר ביום כיפור שנת תש"ח דרש רש"ז ריבלין עפ"י עדותו של רב בית הכנסת בהקדמה של מדרש שלמה על שנת תש"ח שקשור לתהליך הגאולה לפי הגר"א מהפסוק הגואל משח"ת חייכי שמופע בקול התור ששח"ת זה הזה לעומת זה של משיח בן יוסף. וזה מתאים לדברי הגר"א בספד"צ על הגאולה שתלויה בשעות של אדם הראשון וזה יוצא ממש לפני סוף השעה החמישית. והגר"א כותב שם שבימות משיח בן יוסף בתחילתם יהיה בחי' הערלה שמכסה על בחי' משיח בן יוסף כמו שכתוב בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי וכו'.

[איש-אחד]

בכל אופן זה עדיין לא מפקיע לגמרי את המסורות לגבי ה' אייר וכו'. תמיד יכולים לתרץ שלא דייק בשנה וכו' וכו'. גם יתכן שר' סעדיה קפץ לביקור בצפת...
וכן ר' הלל אולי חזר לבקר בשקלוב ולהביא עימו כמה מילידיו. אין לדבר סוף.

הוא דאמרו חז"ל "שבשתא כיון דעל על"..

[משולש]

לגבי הגימטראיות של ר' יושעה ריבלין מופיע בספר האיש על העדה שר' יוסף אמר לר' רבי יוסף זוננפלד גימטריא על שמו באחד הפסוקים.

[איש-אחד]

לגבי הגימטראיות של ר' יושעה ריבלין מופיע בספר האיש על העדה שר' יוסף אמר לר' רבי יוסף זוננפלד גימטריא על שמו באחד הפסוקים.

מה המקור לסיפור?

[משולש]

...

[יקים]

כדאי לכם להעלות את הויכוח על אחד הבמות התורניות המודפסות, להנות את הציבור שלא קורא בפורום, וגם לקבל יוצר תגובות.

[משולש]

בחזון ציון עמ' 75 מספר בארוכה שר' הלל אכן נסע לרוסיה לבטל איזה גזירה קשה על היהודים בערך בשנת תקפ"ה. ולכן זה לא סותר לכא' את מה שכתוב שעלה בתרצ"ב.

[איש-אחד]

בחזון ציון עמ' 75 מספר בארוכה שר' הלל אכן נסע לרוסיה לבטל איזה גזירה קשה על היהודים בערך בשנת תקפ"ה. ולכן זה לא סותר לכא' את מה שכתוב שעלה בתרצ"ב.

תיאורטית זה יכל אולי "לתרץ" את אישור העליה הרשמי בתקצ"ב (למה שיצטרך שוב אישור, מה שד"רי הכולל האחרים לא החו צריכים?), רק מה שזה סותר את מכתבו של ר׳ הלל מתקצ"ה בה הוא כותב שעלה בזקנותו (ולא כ-25 שנה קודם לכן..) ושלא ברצונו.
זה סותר גם את העובדה שאין זכר לקיומו באר"י בכל המכתבים, היומנים והרשימות מהתקופה הרלוונטית. רק אחרי תקצ"ב הוא נזכר באגרות הפקוא"מ, כשלעהרן מציין לר׳ ישראל בהקשר שלילי, כמי שמנע מאביו ר׳ בנימין לעלות לארץ.

בנושא הזה זו טעות בסופו של דבר להתווכח על פרט זה או אחר, שכן שערי תירוצים לא ננעלו, אלא צריך לבחון את הסיפור הריבליני כמכלול, על כל פרטיו הבעייתיים, הסתירות והפרכות, ולבחון כמכלול האם ניתן להתייחס לסיפור הריבליני כאמין יחסי או לא.
התשובה הברורה היא - לא!
הסיפור הריבליני כמכלול, אין לו זכר במקורות הראשוניים בני הזמן והוא אף סותר אותם.

אבל בכלל בכל הנושא הזה של עליית תלמידי הגר"א והיובל הראשון לקהילת הפרושים באר"י, יש כל כך הרבה סיפורים על גבי סיפורים שסופרו משך השנים, סיפורים שבחלקם תלושים לגמרי מן המציאות וחלקם עם גרעין בסיסי אמיתי וחלקם סותרים אלו את אלו. לא מעט בגלל תחרות בין המשפחות הפרושיות באמצע שנות הת"ר על הבכורה, שהביא ליצירתם של סיפורים ואגדות רבות.
צריך גם לקחת בחשבון נקודה נוספת, והיא שחוץ מהריבלינים אף אחד לא ישב לכתוב את סיפור העליה והתישבות הפרושים באר"י בצורה מפורטת עד היום (!), כך שכעת הרבה יותר קשה לעקור מוסכמות. "שבשתא כיון דעל על".
משכך, בכדי שיהיה אפשר לברור מתוך כל הסיפורים למיניהם את אלו שיש להם לכל הפחות בסיס היסטורי מהימן, צריך להתחיל הפוך.
צריך בתחילה לשים את כל הסיפורים והאגדות בצד, כולל את הסיפורת הריבלינית, ולהתחיל מאפס. שזה אומר, כמו שעושים מחקר היסטורי אמיתי, לגשת בראש ובראשונה למקורות הראשוניים בני הזמן ממקור ראשון, ולדלות מהם כמה שיותר נתונים שיהוו את הבסיס והמסגרת ההיסטורית.
רק בשלב השני, לאחר שיש בידינו את הבסיס והמסגרת, ניתן להתחיל לאט לאט להתרחק למקורות פחות קרובים בזמן ולכלי שני ושלישי וכו׳, כשכל הזמן צריך לבחון מה מהם גרעינם מתאים לבסיס והמסגרת ההיסטורית שמצאנו ע"פ המקורות הראשוניים.
כך עושים מחקר היסטורי אמיתי.

[משולש]

כרגע קראתי את הספר גבורות ישעיהו נמצא באוצר החכמה שי"ל בשנת תשע"ג ובא מופיע הכת"י של המסע של ר' סעדיה לירושלים. מצד אחד מדבר שם על ר"ח חשון תקע"ג בענין החמורים שבשכם. מצד שני כתוב שביקרו בירושלים בר"ח טבת שחל ביום ד', וזה לא מתאים עם תקע"ג כי אז חל ביום שישי. ומצד שני בתקע"ב זה חל בשני שלישי, (ורק בתקע"א זה חל ברביעי בלילה) עכ"פ שם הוא מביע את רצונו להשתקע בירושלים וניכר שבזמן ביקורו בירושלים לא היו שם אשכנזים כלל. וכתוב שם ששהו הוא ובנו בירושלים עד ט"ו בטבת, ובשנת תקע"ג זה חל בשישי וקשה לומר שיצאו ביום שישי מירושלים.

המהדיר של הספר נוקט בפשיטות שיצאו בשיירה שנת תקע"ג, אך יתכן לפרש מה שכתוב וימתינו על ר"ח חשון תקע"ג היינו שהמתינו לקבל הכסף עד אז כמו שמשמע שם.

[איש-אחד]

כרגע קראתי את הספר גבורות ישעיהו נמצא באוצר החכמה שי"ל בשנת תשע"ג ובא מופיע הכת"י של המסע של ר' סעדיה לירושלים. מצד אחד מדבר שם על ר"ח חשון תקע"ג בענין החמורים שבשכם. מצד שני כתוב שביקרו בירושלים בר"ח טבת שחל ביום ד', וזה לא מתאים עם תקע"ג כי אז חל ביום שישי. ומצד שני בתקע"ב זה חל בשני שלישי, (ורק בתקע"א זה חל ברביעי בלילה) עכ"פ שם הוא מביע את רצונו להשתקע בירושלים וניכר שבזמן ביקורו בירושלים לא היו שם אשכנזים כלל. וכתוב שם ששהו הוא ובנו בירושלים עד ט"ו בטבת, ובשנת תקע"ג זה חל בשישי וקשה לומר שיצאו ביום שישי מירושלים.

המהדיר של הספר נוקט בפשיטות שיצאו בשיירה שנת תקע"ג, אך יתכן לפרש מה שכתוב וימתינו על ר"ח חשון תקע"ג היינו שהמתינו לקבל הכסף עד אז כמו שמשמע שם.

יומן המסע של ר' סעדיה פורסם (מלבד קטע המכתב בסופו) כבר בעבר, שם המהדיר סבור ובצדק שהמסע היה בחורף תקע"ב.
כיון שבהכרח אחד התאריכים שם שגוי, בגלל מה שציינת, תקע"ב מסתדר הכי טוב עם כל שאר התאריכים, בפרט שכתוב שם (פעמיים) שיצטרכו להחזיר את החוב על החמורים למסע עד ר"ח חשון תקע"ג. כלומר, שחשון תקע"ג הוא תאריך עתידי, וא"כ המסע היה בתקע"ב.
מה גם שהוא דורש בשלומו של ר' בנימין ריבלין, שנפטר בקיץ תקע"ב בדרכו לאר"י, מה שסביר להניח שכבר ידע ר"ס על כך עד לאחר טבת תקע"ג. לכן שוב סביר שהמסע היה בטבת תקע"ב בניגוד למהדיר שציינת.

[משולש]

בכל אופן שם הוא מדבר במכתב שרצונו לעבור לירושלים והוא כבר דיבר על כך עם ראשי הספרדים. (אולי משם נובע הטעות של מאמר חזון ציון תרמ"ט) כנראה משהו היה בתקע"ב מה בדיוק לא נדע.

ובכל אופן לפי עדותו של ר' ישראל משקלוב נמצא שגם ר' סעדיה וגם ר' מנחם ברחו מצפת בגלל המגפה (בתקע"ג) וקשה לומר ששניהם גרו בי-ם קודם ועברו לצפת. וצ"ע.
מעניין שמכתבו של ר' ישראל משקלוב הוא כותב שהוא הגיע לצפת עם סכום כסף גדול בשביל התיישבות האשכנזים בכל גלילותיהם השאלה אם התכוון גם לי-ם...

בספר שבט ועם חלק ו' עמ' 23 מוכיח שר' ישראל משקלוב דאג בשנת תקע"ג לפרושים בירושלים.

[איש-אחד]

ובכל אופן לפי עדותו של ר' ישראל משקלוב נמצא שגם ר' סעדיה וגם ר' מנחם ברחו מצפת בגלל המגפה (בתקע"ג) וקשה לומר ששניהם גרו בי-ם קודם ועברו לצפת. וצ"ע.

רמ"מ ברח תחילה מצפת בגלל המגיפה, אבל לא לירושלים אלא להרים וליערות בגליל לזמן מה (בניגוד להבנה המוטעית של רבים וטובים בדברי ר' ישראל), אז חזר לצפת והסתגר בביתו של ר' חיים עמרם.

מעניין שמכתבו של ר' ישראל משקלוב הוא כותב שהוא הגיע לצפת עם סכום כסף גדול בשביל התיישבות האשכנזים בכל גלילותיהם השאלה אם התכוון גם לי-ם...

היכן כותב זאת?

בספר שבט ועם חלק ו' עמ' 23 מוכיח שר' ישראל משקלוב דאג בשנת תקע"ג לפרושים בירושלים.

מאמר ריבליני (יואל יוסף) כבר חשוד מלכתחילה, אך עכ"פ בדקתי שם ואין שם כלום..
למה התכוונת?

[משולש]

בהקדמה לפאת השולחן כותב ר' ישראל משקלוב: ויהיה בשנת תקע"ג בשובי... ויסדתי יסודות קבועים לישוב ארצינו בכל גלילותינו.

בשבט ועם: עמוד 24 ועיי"ש 26 על שנת תקע"ה.


יתכן שמתכוון שעשה יסודות קבועים בכל גלילותינו היינו שסידר את הנדבות שיבואו מכל ארץ, וכמו שכתב במקום אחר בסיפור תולדותיו הארוך: וגם שם (בוילנא) לא שקטתי ולא נחתי ויסדתי יסודות בהרבה קהלות קדושות.

ועוד יתכן:
המקור של שבט ועם עמ' 24 זה מספר תולדות ירושלים ח"ג עמוד 147 של גרייבסקי ולמעשה זה חלק מסיפור תולדותיו הארוך הנ"ל ששם מספר ר' ישראל משקלוב את כל קורות הכולל, ושם מספר על פשרה שהתחיל לעשות בוינה בשנת תקע"ג עם העזבון של שמעון וינער, איך שהשפיע על השר בוינה האחראי על העיזבון שהאשכנזים בארץ ישראל מופלים ע"י הספרדים, ואז נשלח מכתב מקושטא (הטורקים שלטו אז על אי"י) אל הספרדים מדוע הם מקפחים את האשכנזים עד שנתפשרו עם האשכנזים -החסידים והליטאים וכוללי הפרושים של ירושלים וצפת, ואולי לזה כיוון במאמר הנ"ל שיסד יסודות קבועים. ואולי זה ראי' שכבר בתקע"ג היה כולל בי-ם, ועצ"ע.

[איש-אחד]

בהקדמה לפאת השולחן כותב ר' ישראל משקלוב: ויהיה בשנת תקע"ג בשובי... ויסדתי יסודות קבועים לישוב ארצינו בכל גלילותינו.

"בכל גלילותינו" הכוונה היא לכל גלילות המתנגדים באירופה - ר' ישראל הלא חזר בתקע"ג ממסע נרחב בקהילות אירופה.

בשבט ועם:עמוד 24 ועיי"ש 26 על שנת תקע"ה.

ריבלין שם כותב שנזכר "כולל אשכנזי פרושים בירושלים" בשנת תקע"ג בענין עזבונו של ר"ש וורטהיימר, הוא מציין בהערה לפרומקין (תוח"י ח"ג עמ' 147).
הבנה זו לא נכונה לדעתי בדברי ר' ישראל משקלוב שם.
שכן בחורף תקע"ג עת עבר ר' ישראל דרך וינה, ערער על חלוקת מעות אר"י שנשלחו מעזבונו של ר"ש וורטהיימר כולן לידי הספרדים. לדבריו בעקבותיו גם החסידים ערערו על כך (מתי?), אז הוחלט לתת חצי מהסכום לאשכנזים יושבי אר"י. בהמשך נתפשרו הפרושים והחסידים ששליש מהחצי שהוקצה לאשכנזים, ילך לכולל הפרושים בירושלים ובצפת.
זו השתלשות הדברים שרק החלה כשהיה ר' ישראל בוינה בחורף תקע"ג. אין בדברי ר"י שהפשרה עם החסידים אירעה כשהיה שם בוינה בתקע"ג, כך שממילא אין איזכור הכולל בירושלים מעלה או מוריד.
ר"י מציין בנושא "וכך מתנהג" - כלומר, זה המצב לאורך זמן (על החלוקה בין האשכנזים לספרדים). נמצא שר"י מדבר מפרספקטיבה מאוחרת יותר, כך שסביר להניח שכיון שציין את תחילת פעילותו בענין בתקע"ג, ראה צורך לציין למה פעילותו הובילה בסופו של דבר.

לגבי תקע"ה, ריבלין מציין לפרומקין (שם, עמ' 152), שם ישנה רשימה ארוכה של שד"רים משנת תקע"ה ואילך. ר"י כותב כך בתחילת הרשימה: "בשנת תקע"ה באו השלוחים הראשונים, והביאו לירושלם תרומות נדבותיהם, [כי בימים האלו לא היה אפשר בענין אחר, רק לשלוח איש עתי מדי שנה בשנה], ר' יחיאל ור' נחום ור' יצחק ז"ל".
סביר בעיני שר' ישראל מתייחס באופן כללי לכל רשימת השד"רים עד לשנות התק"ץ, שהם באמת ברובם הגיעו לירושלים, ולא נכנס לפרט כל שד"ר לאן הגיע, ומדוע?
מכיון שהלא עד לתקע"ז - כשנה לאחר עליית רמ"מ לירושלים, עדיין לא היה מניין בירושלים. נמצא שאף אם נניח (לצורך הענין) שרמ"מ לא היה ממש הראשון שעבר לירושלים, אלא היה אחד או שניים שם מעט לפניו, לא סביר (עד מופרך) שהשד"רים בחזרתם מחו"ל יגיעו דבר ראשון לירושלים עם כל הסכום הגדול עבור כל כולל הפרושים באר"י ומכתבים ואגרות וכו', כשמתגורר שם פרוש אחד או שניים, כשכמעט כל התרומות מיועדות בכלל לפרושים בצפת.
לכן, וגם מפני שלא ידוע לנו משום מקור נוסף בן הזמן על פרושים בירושלים בתקע"ה, סביר בעיני שר' ישראל כותב שבאו לירושלים על השד"רים ככלל ולא על אלו שהגיעו בתקע"ה בפרט, עיי"ש.

[משולש]

על שנת תקע"ה טענתך מופרכת ועיי"ש בשבט ועם שהגיעו לירושלים בשנת תקע"ה כי היתה מחלוקת עם אנשי צפת.

[איש-אחד]

על שנת תקע"ה טענתך מופרכת ועיי"ש בשבט ועם שהגיעו לירושלים בשנת תקע"ה כי היתה מחלוקת עם אנשי צפת.

"מופרכת" כי ריבלין כותב כך?
מה ההוכחה לכך שהגיעו כבר בתקע"ה חוץ מהאיזכור הנ"ל?
לדברי ריבלין (שם עמ' 25) המחלוקת היתה מתקע"ז ואילך.

[משולש]

ר' בן ציון ידלר זצ"ל כותב בספר בטוב ירושלים שר' הלל משקלאוו וחבריו עלו במצוות רבם הגר"א, והתיישבו בירושלים בשנת תקע"ה.

[איש-אחד]

ר' בן ציון ידלר זצ"ל כותב בספר בטוב ירושלים שר' הלל משקלאוו וחבריו עלו במצוות רבם הגר"א, והתיישבו בירושלים בשנת תקע"ה.

אתה מאמין לרב"צ ידלר יותר מלר' הלל עצמו?! יותר מכל המקורות הראשוניים הסותרים זאת?!
אז רב"צ סיפר את מה שסיפרו הריבלינים, איך זה מוסיף לדיון?
הבה לי מקורות ראשוניים בני הזמן, ומכלי ראשון בעדיפות גבוהה יותר, כל המקורות המשניים המאוחרים לא רלוונטיים בשלב זה כאמור.

[משולש]

...

[איש-אחד]

על קול התור.pdf

הוא אינו מדייק בדבריו ולעיתים אף שוגה בפרטים, אבל "בהכללה" הכיוון נכון, בעיקר בחלק ההיסטוריוגרפי.

[משולש]

קול התור המקוצר לקוח מתוך כת"י שהיה אצל ר' יצחק צבי ריבלין שהיה רב ות"ח עצום אך היה מראשי המזרחי בארץ ישראל ועמד בקשר אמיץ עם הרב קוק, הרבה חוקרים טוענים שהוא עצמו חיבר את כל הספר. עוד בחייו הוציא לאור חוברת "הצינות הגראי"ת, הוא אסף הרבה חומרים גם בשקלוב, הוא הגיע ארצה רק בשנת תרמ"ד והיה רבה של זכרון משה, ניתן להעריך שגם חלק מהפזמונים הוא חיבר ולא רק הפזמונים המיוחסים לר' יאשע אחיו.

מעניין שר' ישראל אלי' וינרטוב גם אוחז שאנחנו במצב של "תקופת משיח בן יוסף" שמפקיע את השעבוד מלכויות, אך נמצאים במצב של "שאור שבעיסה" גלות הערב רב, וכמו שכתוב בגמ' בברכות שאחרי שיוצאים משעבוד מלכויות יש בחי' של נחש - גוג ומגוג, והוא מפרש שזה עולה על המדינה הציונית.

גם ר' יצחק אייזיק חבר כותב שבזמן משיח בן יוסף וקיבוץ הגלויות דווקא אז הזמן של חבלי משיח וכן יש משמעות בגר"א שדווקא בזמן חבלי משיח יש בחי' של תקומה לעם ישראל בחי' עזוב תעזוב (ומדבר שם לגבי קיבוץ גלויות).

אך קשה למה הגר"א כותב בסד"צ שימלוך תחילה משיח בן יוסף משמע שהמלך יהיה צדיק, ומצד שני הגר"א כותב בתיקונים שבזמן חבלי משיח הערב רס יהיו בראשונה דומיא דבני השפחות שהעמיד יעקב אבינו בראשונה, ובקול התור אומר שכל צדיק שעוזר לקיבוץ הגלויות הוא בבחי' משיח בן יוסף. ולאו דוקא המלך. וכן בסד"צ משמע שכל משך תקופת משיח בן יוסף יש בחי' של הערלה שמכסה על יוסף ורק בתקופת משיח בן דוד תוסר החרפה של עקבתא דמשיחא.

[משולש]

יש פזמון של רמ"מ משקלוב שכתב בזמן גאולת החורבה בתקפ"ד. שמזכיר קצת את הפזמונים של ר' יושעה. מישהו יכול להעלותו?

וכך כתב הג"ר מנחם מנדל בהקדמת ספרו "שער הצמצום":
"וזכותו )של הגר"א( וזכות אבותי הצדיקים הישרים, וזכות עמו ישראל -
עמדו לי להביאני ארץ הקדושה, ולקבוע דירתי בעיה"ק צפת תוב"ב, וקבעתי
שמה בעזרת ה' בתי מדרשות לתורה ולתפלה מלאים ספרים, ויקטן זאת
בעיניו, והביאני לירושלים עיר קדוש אלוקינו, וגם שם היו הקב"ה ויראיו הן
הן רוזני גבאי כו' בעזרי, וקבעתי בעזרת ה' בית המדרש ובית הכנסת לתורה
ולתפלה, ועתה עזרני ה' להוציא את החורבה שבירושלים שהיה של אחינו
האשכנזים מימי קדם יותר ממאה שנה בית הכנסת בתוכה, ונהפכה לזרים
ולנכרים, ונעשה חרבה ושוממה, ועתה ברוב רחמיו וחסדיו הוצאתי מידם.
ואמרתי זהו שאמרו חז"ל: כל הנהנה מסעודת חתן וכו' ואם משמחו זוכה
לתורה, רנב"י אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, על כן בנין ירושלים
הוא יותר, דאם לא כן מאי מוסיף".
ובאגרת ששלח הגרמ"מ לאמסטרדם בשנת תק"ף, כתב: "ובנדון החורבה
בפרט אשר היינו מוכרחים להכניס גופינו ומאודינו לפדותה מיד זרים
עריצים... ולבל ישימו ח"ו שקוץ משומם, במקום אשר התפללו אבותינו
הקדושים האשכנזים .. ובטוחנו למזורזים שכמותם רודפי צדק אשר מעולם,
כי יצאו לקראת דברינו בשמחה, כי ברוך ה' כך עלתה בימינו אתחלתא
דגאולה"

[משולש]

כאן יש עדות מפורשת על עניין האיתערותא דלתתא לקרב הגאולה.

אגרת תלמידי הגרמ"מ משקלוב זיע"א, בשנת תקצ"ז לאחר שבנו את ביהכ"נ
"מנחם ציון", בחצר החורבה ]השלמה לפרק ה[:
ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם
מאז הוחל רוח ה' לפעמו, באיש אלקים צדיק מתהלך לתומו, רועה נאמן
לישראל, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו, מארי דארעא קדישא לרעות ביעקב
עמו, ותהי המשרה על שכמו.
האי תנא ירושלמאה עטרת ראשינו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כל
קביל די רוח אלדי"ן בי' אשתכח, מנחם שמו מענדל נ"ע, אשר יצק מים על ידי
רבינו אליהו החסיד מווילנא זי"ע, הרב דומה למלאך ה', איש אלקים קדוש
ונורא, רבן שכבה"ג.
ועל ידו החזיק הרב המובהק המפורסם המנוח מהר"ש זלמן שפירא ז"ל - קמו
ונתעוררו לשבר בת עמינו וציון הק', וירא את המקום מרחוק - חצר א' עם כמה
בתים מחורבות ירושלם, קדושה הראשונה שקדשוה הראשונים חבורתא
קדישא ק"ק אשכנזים זיע"א, ומלכם בראשם רבינו יהודא החסיד נ"ע.
הניחו לנו ה' המקום להתגדר, ועכשיו קרבנו המקום.. הרימונו ידינו לאל השוכן
בציון והבוחר בירושלם, ברוך ה' אלקינו ואלקי אבותינו אשר נתן בלב המלך
לפאר לרומם מקום מקדשינו, בית מקדש מעט בגלותינו, ולהעמיד חורבת
ירושלם חמדת לבבינו ושורש נשמתינו.
ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו, וראה ראינו כי בחר ה' עוד בציון, כי מי שמע
כזאת או מי ראה כאלה, אמר לציון מאז גלות הארץ וטבע בארץ שעריה -
לבנות בית זבול מקדש מעט אשר היה חמירא סכנתא אפי' בחדרי חדרים
מהצרים הצוררים, ועתה רמה קרנינו בה' אלקינו לפאר ולרומם בית מקדשינו,
ולבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות בהר הקדש בירושלם.
ותבער אש שלהבת חיבת הק' אהבת ציון וחיבת ירושלם בקרבנו, ולהתעורר
בצערא דשכינתא קדישא אמנו המרחמת עלינו, אגוני מגנא ואצולי מצלא לנו
בגלותינו, ועד מתי לא נרחם שארית פליטתנו, ולא נרחם את ירושלם בהיות
לאל ידינו, כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה - להביאנו אל המנוחה
ואל הנחלה, סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה.
ברוך המקום אשר בחר בנו להשיבנו אל נחלת אבותנו ואחוזתנו, ולזכותנו
כהיום הזה לראות עוד בנחמת ציון מעט בגלותינו לנחמינו.
ובר"ח שבט העבר הכנסנו הס"ת לתוכה בשמחה, תמידין כסדרן להתפלל
שמה, ונקרא בשם "מנחם ציון" לאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו, ושנית לגאלינו,
ויבנה לנו בית מקדשנו ב"ב, ואשר קיווינו וקיוו אבותינו מצאנו ראינו.
ציון דורש אין לה מבלל דבעי דרישה.. עורו נא והתעוררו נא כגבורים חלציכם,
חזקו נא בעד עמינו ועיר אלקינו להרים ראש עליון לאקמא שכינתא קדישא
למצוא מנוח לכף רגלה בבית מדרשנו, ותקומו ותרחמו ציון כי עת לחננה
לרצות אבניה ואת עפרה יחוננו, ובאתערותא דלתתא תליא מלתא לעורר
אתערותא דלעילא לבנות הנהרסות.
ולא נעלם מעיני העדה מצות הבונה חורבה אחת מחורבות ירושלם, אשר
הפליגו בה חז"ל במאמרם כל המשמח חתן כו' כאלו בנה חורבה אחת
מחורבות ירושלם, היות כל בית מירושלם קשורה וחבוקה ודבוקה בקשר
נפשות ונשמות של ישראל, ובהבנות בית מחורבות ירושלם - בנין עולם תבנה
נפש איש וביתו בבנין עדי עד...
בין החתומים:
נאם נתן נטע בהרב אאמו"ר חסיד המפורסם סעדי' זצלה"ה ]משקלוב[
נאם דוד בלאאמ"ר מוהר"ר ראובן נ"י מעיה"ק ירושלם תובב"א ]וואלפין חתנו
של הגרמ"מ משקלוב[.
נאם מרדכי בלא"א מוהר"ר אביגדור זלה"ה ]מינסקר שהיה תלמיד הגר"ח
מוולוזין וראש ישיבה לשעבר במינסק[. )"גנזי ירושלים" ח"ב, אגרת א'; צילום
כת"י של המכתב תלוי בכניסה לביה"כ "החורבה"(.

[משולש]

בקול התור כתוב על ה' אייר תקע"ב תחילת הפקידה הג' שהקימו בית מדרש אליהו'. ובפזמונים כתוב שאת הרמז מצא מנחם היינו הרמ"מ משקלוב. ולענ"ד יש כאו ט"ס ומתכוונים על שנת תקפ"ד שהיא תחילת הפקידה הג' (לפי השעות שכל שעה עולה מא שנים ו8 חודשים). וכוונתו היתה על גאולתה החורבה כמו שרואים שכאן שייחס לזה חשיבות גדולה בתהליך הגאולה. וזה היה גם בשנת תקפ"ד שאז כבר החלו להתפלל בחצר שם.

[משולש]

אגב גם החוקר מורגנשטן מוכיח שמשפחת רוזנטל עברה לירושלים בשנת תקע"ב וכבר אז רכשו אז את בית הכנסת אור החיים.

[איש-אחד]

אגב גם החוקר מורגנשטן מוכיח שמשפחת רוזנטל עברה לירושלים בשנת תקע"ב וכבר אז רכשו אז את בית הכנסת אור החיים.

איך מורגנשטרן "מוכיח" אם מורגנשטרן כותב שזו השערה?

מורגנשטרן (גאולה בדרך הטבע, עמ׳ 348) משער בעקבות המסורת שמביא גרייבסקי שר׳ שלמה פ"ח (רוזנטל) היה "החלוץ׳ לעבור לירושלים ולקנות את חצר אוה"ח, שמעבר זה היה בשנת תקע"ב. זאת על סמך זה שר"ש מכר בתקע"ב (ע"פ פנקס ביה"ד בצפת) את ביתו ומטלטליו בצפת רק מספר חודשים לאחר שקנה אותם. להשערתו של מורגנשטרן, עשה זאת ר"ש כדי לעבור לירושלים.
רק מה? באותו סעיף בפנקס ביה"ד בצפת בו כתוב שר"ש אכן מכר את ביתו ומטלטליו, כתוב גם שהוא שכר אותם חזרה מהקונה לשכירות בת שנתיים מראש. כלומר, ר"ש לא מכר את ביתו ומטלטליו כדי לעבור לירושלים (אולי הצטרך למזומנים).
מה גם שהמכירה בוצעה בתחילת כסלו תקע"ב, שזה עוד לפני מסעו של ר׳ סעדיה בטבת לירושלים ממנו חזר עם ההבנה שניתן למצוא הסדר ולעבור לירושלים. כך שלא סביר שר"ש היה מוכר את כל רכושו טרם בואה של ידיעה שכזו.
אם כן, ייתכן שמסורת משפחת רוזנטל לפיה אביה ר"ש פ"ח היה "החלוץ" לעבור לירושלים נכונה, אבל כפי הנראה היה זה זמן לא רב לפני מעברו של רמ"מ במרחשון תקע"ו ולא בתקע"ב כהשערתו של מורגנשטרן.

[משולש]

כאן הפזמון של רמ"מ על גאולת החורבה:

https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... pagenum=17

הוא מזכיר שם לקול התור...

[משולש]

אגב גם החוקר מורגנשטן מוכיח שמשפחת רוזנטל עברה לירושלים בשנת תקע"ב וכבר אז רכשו אז את בית הכנסת אור החיים.

איך מורגנשטרן "מוכיח" אם מורגנשטרן כותב שזו השערה?
.
רק מה? באותו סעיף בפנקס ביה"ד בצפת בו כתוב שר"ש אכן מכר את ביתו ומטלטליו, כתוב גם שהוא שכר אותם חזרה מהקונה לשכירות בת שנתיים מראש. כלומר, ר"ש לא מכר את ביתו ומטלטליו כדי לעבור לירושלים (אולי הצטרך למזומנים).

מורגנשטרן לא ראה את זה, זה מציאה שלך?

[איש-אחד]

אגב גם החוקר מורגנשטן מוכיח שמשפחת רוזנטל עברה לירושלים בשנת תקע"ב וכבר אז רכשו אז את בית הכנסת אור החיים.

איך מורגנשטרן "מוכיח" אם מורגנשטרן כותב שזו השערה?
.
רק מה? באותו סעיף בפנקס ביה"ד בצפת בו כתוב שר"ש אכן מכר את ביתו ומטלטליו, כתוב גם שהוא שכר אותם חזרה מהקונה לשכירות בת שנתיים מראש. כלומר, ר"ש לא מכר את ביתו ומטלטליו כדי לעבור לירושלים (אולי הצטרך למזומנים).

מורגנשטרן לא ראה את זה, זה מציאה שלך?

כאמור לעיל אני משתדל תמיד לבדוק ולחפש אחר המקור, ולכן כשמורגנשטרן הזכיר את פנקס ביה"ד בצפת הלכתי לקרוא את הפנקס, לבדוק מה כתוב בו.

מורגנשטרן לא מתייחס לשכירות שציינתי, זה ברור.
האם לא הבחין בכך או התעלם? לא יודע וזה גם לא באמת משנה את העובדה שהשערתו מוטעית.

[איש-אחד]

משולש

בכל החלק ההשקפתי, בדומה לחלק ההיסטורי, כדי שיהיה אפשר להוציא יקר מזולל וכן להפריד בין השקפתם של הדור הראשון של הפרושים לבין השקפתם אולי של דורות מאוחרים יותר, יש לשים בצד את כל ה"ידוע" לנו מהספרות הריבלינית ולעבור על כתבי תלמידי הגר"א מהדור הראשון באר"י ולנסות להבין מתוך זה את השקפתם.

להבנתי, כל מה שרואים מכתבי הדור הראשון לכל היותר, הוא דיבור על הצורך בחיזוק ב"ציפית לישועה" - "דרישה לציון", להראות שאת אכפתיות והכאב מהמצב של אר"י בגלותה ובחורבנה ושזוהי ההתערותא דלתתא. שמבחינה מעשית אין המשמעות של זה לממש את הגאולה בידים "בדרך הטבע" כהשקפה הציונית ריבלינית המאוחרת, אלא לכל היותר בצעדים סמליים וסגוליים, כאלו הנזכרים בחז"ל, כמו הבנת רמ"מ מחז"ל שיש עניין לבנות חורבה מחרבות ירושלים - להראות באופן סמלי את הרצון בגאולה.
אך גם זה, לא ניכר שזה נושא שעמד בראש מעייניהם ושהכל סביב זה.

באגרת המסע של ר' סעדיה הוא פותח את האגרת במלים אלו, במין כותרת שכזו: "להיות שנאמר ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה".
בהמשך הקדמתו למסע הוא כותב: "ואמרתי אכתוב על ספר סיפור הדברים בקיצור, ועשיתי בטו"ב סימניהם, וכל אחד שיקרא כל המקומות בודאי יוריד דמעות, ובפרט בסימן ד' מקבר רחל אמנו. גם יקיים דרישת ציון וירושלים".
כלומר, הדרישה לציון שאנו מוצאים אצל תלמידי הגר"א והדור הראשון של הפרושים, אינו איזו ציונות מעשית של מימוש הגאולה בידים, אלא עוררו את הצורך לצפות לגאולה, וזה כולל גם לקרוא סיפור אודות מסע באר"י ומצבה של אר"י.

ייתכן שמשך השנים דורות מאוחרים יותר של הפרושים לקחו את ה"התערותא דלתתא" למקום יותר מעשי של בנייה וישוב הארץ, אולי, אבל זה לא קיים בדור הראשון ואף השני.

[משולש]

היכן יכולים לראות את הפקנס הנ"ל מצפת?

[משולש]

מורגנשטרן טוען שזה עצמו היה הויכוח בין רמ"מ משקלוב לר' ישראל, האם עליהם להתחיל בבנין ירושלים וכו'. ר' יושעה ריבלין לפי מה שכותב בפזמונים וכו' כבר בגיל 17 קיבל מסר משמים שהוא צריך להמשיך את הדרך ולבנות בפועל את ירושלים, ומסר נפשו לכך כפשוטו.

במציאות רואים שהם היו שליחי ההשגחה העליונה לבנות את ירושלים, אחרי 2000 שנה...


ודרך אגב ר' יושעה נינו של ר' הלל כבר נולד בשנת תקצ"ח והכיר את כל הדור ההוא של ר' הלל, ובפזמון של שנת תרט"ו כותב שר' הלל עלה ראשון לארץ, וכן הרב פינס היה נכד ראשון של של ר' הלל וגם הוא טוען שר' הלל הגיע ראשון לירושלים, קשה להניח שהמציאו דברים מליבם.

[איש-אחד]

מורגנשטרן טוען שזה עצמו היה הויכוח בין רמ"מ משקלוב לר' ישראל, האם עליהם להתחיל בבנין ירושלים וכו'. ר' יושעה ריבלין לפי מה שכותב בפזמונים וכו' כבר בגיל 17 קיבל מסר משמים שהוא צריך להמשיך את הדרך ולבנות בפועל את ירושלים, ומסר נפשו לכך כפשוטו.

במציאות רואים שהם היו שליחי ההשגחה העליונה לבנות את ירושלים, אחרי 2000 שנה...

מורגנשטרן טוען הרבה דברים, יש דברים שהוכיח בטוב טעם ודעת ויש דברים שלא הוכיח אלא מעלה מכרסו תיאוריות על מחלוקות השקפתיות קשות שאין להם שום זכר בשום מקום, וזו אחת מהן. שכן ר"י כלל לא התנגד למעבר לירושלים, אלא שלא יהיה מעבר המוני מצפת מה שיגרום למשבר קהילתי וכלכלי בצפת.

ר' יאשע לא כתב בפזמונים, כי לא הוא כתב אותם..

ודרך אגב ר' יושעה נינו של ר' הלל כבר נולד בשנת תקצ"ח והכיר את כל הדור ההוא של ר' הלל, ובפזמון של שנת תרט"ו כותב שר' הלל עלה ראשון לארץ, וכן הרב פינס היה נכד ראשון של של ר' הלל וגם הוא טוען שר' הלל הגיע ראשון לירושלים, קשה להניח שהמציאו דברים מליבם.

ר' יאשע אמנם הכיר רבים משיירי הדור הראשון, אבל הוא לא כתב עליהם בפזמונים שלא הוא כתב, כפי שהארכתי על כך לעיל.
היכן הרב פינס כתב?

[איש-אחד]

היכן יכולים לראות את הפקנס הנ"ל מצפת?

www.otzar.org/wotzar/book.aspx?19116&pageid=P0119R

[משולש]

מאמר של ר' יושעה בשנת תר"נ

(הכל בנוי לתלפיות במחרוזות מילים כמו בפזמונים)

כבוד האורחים הנכבדים וכבוד מלאכות הקדש אשר עליהם ישאו, יחובבוני וירהיבוני עז להטיף דברים אחדים לברר מעט דברי הנביא אשר זה עתה שמענו אותם מתוך סערת קדש. על המשך הדברים "אותי שכחה נאם ה' ולכן הנני מפתיה והולכתיה במדבר" אמרו ז"ל: כתוב אחד אומר: וארו עם ענני שמיא, וכתיב אחד אומר: עני ורוכב על חמור, זכו וארו עם ענני שמיא, לא זכו רוכב על חומר. וכונת דבריהם היא: אם נזכה אז בל יהיו מכשולים פזורים על דרכי גאולתנו וכמו על עב נעופה אל ארובותינו, באין שואל על הגבול ובאין דורש על החוף, ואם לא נזכה אז כעל חמור נרכב אל מטרת הגאולה, וירבו מעצורים על כל צעד ושעל, על כל גבול וחוף, ובכל זאת עלינו גם אז להתרחק בכל האפשר מן היאוש, כי"על החמור הזה רכב גם אברהם אבינו" בדרכי חייו וינוסה בעשר נסיונות ועמד בם והוא "החמור אשר עליו רכב משה" בלכתו להוציא את בני ישראל ממצרים, וירגיש מעצורים ומכשולים רבים ויצא בשלום, ומעשה אבות סימן לבנים. ועל החמור הזה עתיד לרכוב גם משיח צדקנו וגואלנו.

וזאת היא גם מטרת תוכחת החוזה. אחרי "אשר אותי שכחה" לכן לא תהיה הגאולה נסיית כמו על "ענני שמיא", כי אם טבעית "עני רוכב על החמור", והנה אנכי מפתיה והולכתיה למקום מדבר שממה וציה, מקום לא עבר בו אדם, המלא אבני נגף וצורי מכשול, ונתתי לה כרמיה משם, ודרך עמק עכור תובל לפתח תקוה, ובכל זה אל יפול לבה עליה, כי תענה שם כימי נעוריה, כימי היותה בנעוריה בימי אביה אברהם, וכיום עלותה מארץ מצרים על ידי משה אשר על חמור כזה רכב גם הוא.

כן הוא הישוב הנוכחי הנאדרי בקדש, לא רפדו שושנים על הליכותינו עד הגיענו עד הלום.

דרכנו היה מלא חזק, רגלינו נגפו על הררי נשף, ונפשנו כלתה כל רגע, עת צעיף אפל פרוש היה על פני ארץ הקדושה, ציה גם חום שררו בכל מקום, צרות רבות ורעות אפפונו מכל צד, מבית ומחוץ, ומכלם ב"ה יצאנו בשלום, ועתה הביטו נא ונהרתם על מעשה בני ירושלים הנתונים לשמצה, לנרפים, להוזים, לגויותמתות, הביטו נא על המושבות והפרורים אשר כוננו ידיהם בלי קשקש בזוג המקשקש. ראו נא אלפי בתים הוקמו לתלפיות, כמה בתי חסד נתיסדו, מפעלים טובים כוננו, התאמצנו בכל כחנו להרים את עיר קדשנו משאת נפשנו מערמות עפרה, להקימה לתחיה, ואתה גם את דגל התורה, והרמת קרן המלאכה והישוב והעבודה. מי זה שם נפשו בכפו לקנות בראושנה את עמק העכור אשר על ידיהם נהפך לפתח תקוה, אם לא בני ציון היקרים, והמה שדדו אדמתה ויהפכו מדבר לערבה והשרון לכרמל, אף כי אחרי כן דחום בשתי ידים ולא נתנו למו מדרך כף רגל במקום אשר עליו מסרו נפשם. כל אלה שימו נא על לבכם, אורחים נכבדים, והתבוננו בינה, או אז אולי "וכרתי ברית שלום עם חית הארץ" היושבים בירושלים ומוצצים לשדנו ודמינו כחיצו טרף בלי רחם, ועם עוף השמים המוליך את הקול קול עלה נדף עד קצוי ארץ ואיים רחוקים המה המכה"ע המועילים להותנו ולא לאמונה יגברו בארץ לעולל בעפר קרן כל קדשי בנ"י, ועם רמש האדמה הזוחלים על הארץ ועפר ילכחו, ואדמת הקדש חנפה תחתיהם, "וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ" ולא תהיה עוד צוחה ופרץ ברחובות ירושלים "וארשתיך לי בצדק ובמשפט", לבלתי הכרית אכל מפי אלפי בני אומנות, מפי מרימי קרן הישוב אשר לומדו בנסים ובנסיונות קשים ורעים, ובחסד וברחמים על האלמנות והיתומים, הזקנים ותלמידי החכמים, מהם אש ישבו לפנים על כס ההצלחה וכעת ירדו עד פשל המדרגה, וארשתיך לי באמונה, לבלתי הבט יתר מדי אל הסלסול והברק המתעה כי אם לאמונה נגבר בארץ, כי נלך באורחת חיים, בדרכי התורה והמצוה, כמו דינים התלוים בארץ שמטה מעשרות ותרומה, אז הארץ תענה את הדגן וגו' ורחמתי את לא רחמה וגו'.

ואחרי דבריהם הננו גם אנו למלאות להתחנן לפני אחינו ראשי חובבי ציון לבל ימישו עיניהם גם מאחיהם בני ציון אשר עבודה אותה נפשם, עבודת פרך בחומר ובלבנים, עבודת האדמה, ורק למצוא טרף לביתם. הנה לפניכם רבים מבני ציון אשר כלו כליותם בחיקם מאפס כל עבודה, ופורשים כפיהם לכל עבודה ומעשה? מדוע זה לא תשימו לב לתחנוני רבים מבני ציון השואלים כבודן שתתנו להם עבודה בהמושבות, מדוע זה תישנו אותם בעריסת הבטלה, לאמר כי נרפים הם, בזויי נפש, בלי כל תנועה וחיים? עיניכם אתם תחזינה מישרים כי לא כצעקתה הבאה אליכם על בני ציון כן היא, כאשר כן גם הגיד בפה מלא הרב הגרש"מ נ"י, ומדוע זה דברי בני ציון ישובו ריקם, ולעלובי הנפש בל תושיטו יד עזרה וישועה? שוטטו נא בחוצות ירושלים, וראיתם כי כל אשר אך כח במתניו ואונו בשרירי בטנו, לא ימאס בעבודה, אך בכל לבב יתור וידרוש אחרי מוצא למחיה להחיות נפש ביתו, יהיה מה שיהיה, על ההרים ידלג, על הגעות יקפץ, לבלתי שבת בעצלתים ולפות ללחם העצבים, ללחם החסד אשר ישליכו לו אחיו בחו"ל בחרפה ובקלסה. ודעו וראו לכם כי רע ומר גורל ירושלים אם לא תאירו פניכם אליה ותחונה, אם תהפכו לה ערף ובוז תבוזו לה. ובידכם נתן כעת גורל אלפי נפשות נענות ומרודות הנמוגות ברעב ובחוסר כל.



הצפירה, כ"ה בסיון תר"נ.

[איש-אחד]

האם מבחינה כשרונית יכל ר' יאשע לכתוב את הפזמונים? כנראה שכן, אבל איך זה מוכיח שהוא כתב את הפזמונים?
בפרט שהמונחים בהם הוא משתמש תדיר בפזמונים לא קיימים במאמריו והפזמונים לא פורסמו אלא רק עשרות שנים לאחר פטירתו.