.השוחט כתב:דבר מופלא ממנו זצ"ל שראיתי מביאים מדברי יואל, לא אדע מקומו, והאם הועתק בדקדוק.
הוא מביא א' ממעשיותיו של רבינו נחמן מברסלב זצ"ל. אודות מלך שהלך ליער עם שריו. לפתע ירד מבול.
כל א' מהשרים דאג לעצמו וברח למחסה. המלך נותר לבדו.
לפתע ראה בקתה כפרית ופנה לשם. הכפרי זיהה את מלכו ונהג בו כבוד מלכים כראוי.
המבול נרגע והשרים תפסו את עצמם איך הזניחו את המלך. חיפשו ומצאוהו בבקתה.
ניסה כל אחד לשוב למקומו לצד המלך.
דחה אותם המלך ואמר להם היות שבעת מבחן לא עמדתם בהצלחה, והכפרי מילא את התפקיד להגן על המלך בהצלחה בדרכו.
על כן מעתה הוא יהא ראש השרים.
מסתמא בדברי יואל זה ארוך פי עשרה, ואצל ר' נחמן אולי פי מאה. אבל זה הגרעין.
אמר הרה"ק מסאטמר לבאר הנמשל.
זה חזון לאחרית הימים, לעקבתא דמשיחא.
המלך הוא מלכו של עולם, כפי ששוכן בלב כל יהודי.
השרים המה החכמות האמורות כביכול להגן על המלכות. על האמונה שבלב.
המבול הוא הכפירה הנוראה המתרבית להבהיל לעת קץ הגלות.
החכמות נכשלות ואינן מצליחות לעצור בעד המבול הזה.
הכפרי הוא האמונה הפשוטה והתמימה. דוקא היא מצליחה היכן שכל הפילוסופיות נכשלות.
לכן לעתיד ייבטלו כל הפילוסופיות ותשרור בכיפה אך ורק האמונה הפשוטה.
דברי פי חכמים חן, ושפתים יישק משיב דברים נכוחים.
אינני יודע האם ישנו אשכול שיוחד לשאלה זו, ולכן אני שואל כאן: מהי אותה 'אמונה פשוטה' עליה דיבר רבי נחמן?