חיימשה כתב:א. אני חלוק על ההנחה הבסיסית.
כד הוינא טליא היה המלמד בחיידר עונה על כגון דא:
מניין שאסור להיכנס לביהכנ''ס כשאני אוחז בידי בזנבותיהם של עשרה חתולים שחורים?
יש אינספור הוכחות לכך שהתורה דורשת קודם כל דרך ארץ בסיסית.
אנקוט בדוגמא בסיסית. מי שמשלם רעה תחת טובה, גם אם יהיו בידיו מליארדים של עניות אמן, איננו מעובדי ד', גם אם אין ע''ז לאו מפורש. ראה למשל אוחה''ק בפרשתנו בענין טענת אבימלך לאברהם.
הקב''ה בחר באבות כי הם הלכו בדרך טובים, ולא כי הם דקדקו בהלכה.
כאשר אדם נמצא בחתונה ומוצא את עצמו פתאום בגן חיות, עד שהוא מתבייש לשהות במקום, זהו היפך התורה וא''צ לזה שום הוכחה.
על איזו הנחה אתה חולק?
נעלמה מעיני המלמד שלך ההלכה שיש להסיר המפריעים לכוונה בתפילה קודם לה.
אם החלטת שהיפך התורה דבר מסוים ואי"צ לכך ראיה. איך אני אמור לענות לך??
עולמינו מלא באנשים שלב כל אחד סולד מדבר מסוים ובטוח הוא בליבו כי זהו היפך התורה ואין צריך להוכיח את זה. אז מה? אני מחויב לגחמותיהם? התורה הופכת להיות הרגשות ברורות של כל חובש כיפה ללא שום ראיה? אתה יודע עד לאן אפשר להגיע אם טענה כמו שלך?
אתה יכול להסביר לאנשים איך זה מוסרי לקחת כבש ולהורגו על לא עוול בכפיו ע"מ למלא איזה תאווה בהמית של אדם אחד? אז מה? נפסיק לאכול בשר?
גבולות האסור של העולם צריכות להיות מבוססות על ספר החוקים המוסרי ביותר והוא ספר התורה שבידינו. כל הבא לאסור דבר ולו הקטן ביותר מעבר למופיע בה, עליו מוטלת הראיה. לא ההרגשה! אך ורק הראיה!
יש מושג של גזירות חז"ל וכדומה שהוסיפו סייג לתורה אך בימינו 'אין גוזרים גזירות מדעתינו' ואין לנו אלא דברי התורה וחז"ל הק'.