קיבלתי במייל שיחה של ראש כולל. אני באופן אישי מאד נהנתי מהדברים, בלי דרשות או ווארטים, אלא פשוט וחד.
התפרסמו דברים בשם הרב .... על המציאות בדורינו שבה אברכים מחליפים מתכונים בכולל.. לא שמעתי את דבריו, ומה שאני עומד לדבר, זה לא תשובה לדבריו, אלא על העיקרון באופן כללי. המסר הכללי של הסיפור הוא 'הנה אברכים נהיו בשלנים', האשה הולכת לעבוד כדי שבעלה יוכל ללמוד אבל בפועל הבעל נהיה האמא, הוא מבשל את האוכל ולוקח את הילדים..
מי שכמובן שש על הדברים הללו, זה אותם גופים ואנשים שמנסים בכל כח לגרור את האברכים החרדים לשוק העבודה ובעיקר לאקדמיה, כי הרי לא מספיק לעבוד, צריך לחיות בכבוד, ואין לך אפשרות לחיות בדורינו בכבוד בלי תואר..
הם כמובן ששו על דברי אותו הרב, הנה אתם רואים, בסוף לא יוצא כלום ממה שהאשה הולכת לעבוד..
ואל תדאגו הם לא רוצים להחזיר את המצב שהיה בדורות הקודמים שהאשה היתה עיקרו של בית.. הם רוצים שגם הוא יעבוד וגם היא תעבוד.. הרי באמצע השבוע האשה לא צריכה לבשל כי הרי כל אחד אוכל במקום העבודה שלו.. וילדים, נו אפשר לעשות רווחים קצת יותר גדולים.. ויש מעון וצהרון וחוגים ובייביסיטר.
הדברים הללו הם ממש עוול, עוול לאברכים היקרים ועוול לנשים היקרות. הציבור החרדי כאן כארץ ישראל זה סייעתא דשמיא שאין לתאר. מקומץ די קטן של יהודים שומרי תורה ומצוות, אנחנו כיום עשרות אלפי משפחות, עשרות אלפים. כל שנה מתחתנים כמה אלפי בחורים, ואחרי כל הנשירה הרוב המוחלט ממשיך בדרך ה', והציבור מונה מאות אלפים. הרבנים בעשרות שנים האחרונות עודדו את האברכים להמשיך בכולל, ובמקביל עודדו את הנשים ליטול את עול הפרנסה. והנשים אכן לקחו על עצמם, אני לא יודע אם יש מישהו שצפה לאן הדברים יתגלגלו. עשרות אלפי אברכים, עשרות אלפי נשים שלקחו על עצמם את עול הפרנסה. כשמלאי העובדות עמד להסתיים אז הוסיפו עוד מקצועות, שחלקם קשים יותר לעבודה לאשה החרדית, חלקם דורשים עוד שעות עבודה, במקצועות איכותיים כמו הנדסת תוכנה וראיית חשבון והדומים להם.
ובאמת מה שנדרש מהאשה החרדית היא עבודה קשה. היא גם עובדת קשה להביא פרנסה, והיא גם עובדת קשה בגידול הילדים, ואצלינו ברוך ה' משפחה זה לא שני ילדים אלא שבעה, שמונה, עשרה ילדים. באמת אנחנו צריכים לחדד את ההכרה בעצמינו, בואו נחשוב מה הנשים עושות עבורינו, כמה הם מתאמצות, כמה הם עמלות, כדי שנוכל לשבת וללמוד תורה. זה מחייב אותנו לנצל יותר את הזמן, ומחייב אותנו להגיד מידי פעם תודה. כן, מותר לבעל לומר לאשתו, תודה רבה שאת עוזרת לי, שאת מתאמצת כל כך עבורי. זה גם מחויב מצד המוסר, וגם יתן הרבה כח לאשה. זה חובה לומר תודה, חיוב גמור.
אבל זה מחייב אותנו גם בדבר נוסף, בעל טוב מנסה לעזור ולהקל על אשתו. אז הוא לוקח את הילדים לגן, והוא מכין מידי פעם פתיתים בבית, ולפעמים הוא גם מספיק להכין לה ארוחת בוקר ולאחל לה יום טוב, כן, אין מה להתבייש בזה.. עדיין הוא לומד הרבה יותר מאשר אילו הוא היה עובד שמונה שעות כל יום.. כן הוא לומד הרבה יותר, אין לו אייפון פרוץ בכיס, וראשו וקרבו לא במכשיר. אנחנו שמחים שהוא לומד, אבל הוא גם משתדל לעזור ככל שהוא יכול, אין כאן מה לזלזל, יש כאן מה להעריך, לכבד, להוקיר, גם את האשה וגם את הבעל. ומה שעוד יותר מרנין את הלב, לראות את הבעל הולך עם הילדים לגינה, עם ספר ביד, אני מבטיח לכם שאלו רגעים שהוא יקבל הכי הרבה שכר בעולם הבא, גם תורה וגם גמילות חסדים. הוא גם מקל על אשתו, נותן לה שעת שינה בלי הפרעה, וגם משמח את הילדים, וגם מנסה לחטוף קצת תורה. בעצם אני לא יודע על מה הקב"ה יחלק שכר, אבל נראה לי מאד שהוא לא יפסיד.
ואותם יפי נפש, אל תדאגו לאמא. יש לה מספיק זמן להיות אמא. אחרי הצהריים ובערב, בשבת, ובכל זמני הפנאי. היא אמא והיא נשארת אמא במשרה מלאה, ועדיין בעלה עוזר לה קצת במלאכות שפעם היא לא היתה צריכה בהם עזרה, כי היה לה יותר זמן, והיום היא צריכה בזה עזרה. כל כך מתוק לראות את העזרה ההדדית שיש במשפחות אצלינו.
נכון זה לא סוד שזה מצב לא טבעי, בדרכו של עולם הגבר הוא האחראי על הפרנסה, והאשה הוא עקרת הבית שמגדלת את הבנים והבנות לאמונה טהורה ויראת שמים, אבל זה גם לא סוד שהעולם היום הוא מקום לא קל לעבוד את ה', לשמור תורה ומצוות. אני לא רוצה להיכנס לפולמוס אם גברים צריכים לעבוד או לשבת וללמוד, אותם גדולים שסברו שכדאי וראוי מאד שהבעל ימשיך ללמוד והאשה תתאמץ בעול הפרנסה, היו גאים במציאות הנוכחית. מציאות שבה האברך מחד יושב בבית ה', הוא מתעלה בתורה ויראת שמים, ומאידך מנסה לעזור לאשתו, להקל עליה כמה שאפשר כי היא באמת עושה המון. עדיין אחרי הכל, היות ואנחנו נמצאים במצבים של דיעבד, היינו רוצים לחיות במדינה של תורה, במדינה שכולם יראים ושלמים, אבל צריכים להכיר במציאות. במציאות הנוכחית הבעל ימשיך להיות בעולם התורה, בבית ה', והאשה תסייע בעול הפרנסה, ואחרי כל העזרה שלו בשבילה, עדיין הוא לומד הרבה מאד, הוא עוסק בתורה הרבה מאד, הוא הולך ומתעלה בעבודת ה', והיא הולכת ומתעלה בעבודת ה', היא עושה את הרוב המוחלט של גידול הילדים.
אמת, בסיטואציה הזו, גם הבעל עושה לפעמים פעולות שהוא היה מעדיף שלא לעשות אותם, וגם האשה היתה מעדיפה שלא להיות המפרנסת הראשית שמשקיעה כל כך הרבה זמן בעבודה, זה דיעבד, אבל כך החכמים חושבים שעדיין למרות הקושי, זה מתכון לחיים של יראת שמים, אז שניהם מתאמצים לעשות כל אחד מה שקשה לו. ושנדע ונפנים, אחד הדברים שהכי מבטאים ומייצרים את האהבה ההדדית בין בני הזוג, זה במקום שכל אחד מכיר ומבין שהוא עושה משהו בשביל להטיב לשני. אמר לי אברך שהוא כל שבת בצהריים נשאר ער עם הילדים בבית כמה שעות כדי שפעם בשבוע אשתו תוכל לנוח כמו שצריך. רבותיי, רציתי לנשק אותו על המצח. הרגעים האלו שאתה מתאמץ בשבילה, היא מרגישה את זה, ואתה מרגיש את זה, קודם כל חסד אמיתי, אבל זה יתן לכם אושר בחיים המשותפים, כמה אהבה זה נותן, כשבן הזוג מרגיש שהשני לא מחפש רק מה לקבל ממנו אלא הוא מוכן להקריב עבורו.
אנחנו צריכים להיות גאים בדרך החיים שלנו, שכוללת חיים בעולם שבו הבורא עולם הוא מלך העולם, ואנחנו עבדיו ששואפים לעשות את רצונו. להיות גאים ברמת המוסר שלנו, בכבוד וההערכה שיש בתוך הבית. ונמשיך לעבוד את ה', וכל עוד החיים ימשכו כמו שהם כיום גם לעזור לאשה ככל שנוכל..