הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
א. איזה ראש ישיבה פגש בחור שדבר את השטויות הנ"ל? ועוד נקטת לשון רבים.
ב. באשכול אחר ייחסת את הסיפור הזה לתלמיד של ר' לייב, דרושה הבהרה.
הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
אפרקסתא דעניא כתב:הגיונות כתב:כמדומני שהרב סג"נ מנסה להסביר את ההבדל היסודי בין העמקה בסברות או רעיונות שהינן בהגדרה באותה הקטגוריה של המשכיל, לדברים שקטגורית נמצאים בתחום אחר ממני.
משל למה הדבר דומה:
קשרי הידידות שבין שני חברים נובעים ממכנה משותף כלשהו. ראובן אוהב שכל וחכמה וגם שמעון אוהב שכל וחכמה, קל לראובן ולשמעון להתחבר על בסיס המכנה המשותף של שניהם. בעצם הם אוהבים שכל. ובמידה מסוימת ראובן ושמעון רואים אחד בשני שכל מהלך. החיבור נעשה על בסיס מכנה משותף.
כנגד זאת, הקשר בין עבד לאדונו אינו עומד על מכנה משותף. העבד מבין שהאדון נמצא בקטגוריה אחרת ממנו. יש לו עולם שונה לחלוטין, כך שאין סיכוי שהם יחושו חיבור אחד לשני. כיצד בכל זאת נגרם הקשר? כיון שהאדון ציווה את העבד לבצע משימה מסוימת. עצם הציווי פתח חלון לעבד ליצירת קשר עם האדון.
ואם כך הם הדברים כלפי עבד ומלך, כל-שכן כלפי בורא ונברא. לנסות לייצור מערכת קשרים בין העולם שלנו ל'חכמתו ורצונו' – זה יותר מאבסורד. אז מה כן? ובכן, הוא פתח לנו חלונות. הרבה חלונות. תרי"ג חלונות ותורה.
לא למותר לציין, שאין בדברים אלו התנגדות לקשר של רגש וחוויה, אלא שאותם רגשות וחוויות צריכות לעבור דרך החלונות המובהקים שהמלך פתח עבורנו.
יש גם אופן נוסף של יחסי גומלין: אבא ובן. "וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו".
כאן כן יש חום, אהבה, חמלה, התרפקות, הנאה ועוד.
אפרקסתא דעניא כתב:יש גם אופן נוסף של יחסי גומלין: אבא ובן. "וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו".
כאן כן יש חום, אהבה, חמלה, התרפקות, הנאה ועוד.
ישא ברכה כתב:אני לא מצליח להבין את הדיון שהתפתח כאן... בכל במערכות יחסים כאלו יש אהבה ויראה, תלות, עונג, קירוב והרחקה, או כלשונם של חלק מביהמ"ד הגר"א - חוויות -. אפשר לפתח דיון נוסף האם בתורת ישראל יש הדגשים מסוימים באופן כללי או בזמנים/מצוות מסוימות או שכל היחסים האלו קיימים תמיד כמכלול.
יותם כתב:היחס של בורא ונברא, עליו מבקש סגי נהור לבסס את כל הקשר בינינו לקב"ה, איננו מרכזי בכלל בתורה.
יותם כתב:סגי נהור כתב:יותם כתב:היחס של בורא ונברא, עליו מבקש סגי נהור לבסס את כל הקשר בינינו לקב"ה, איננו מרכזי בכלל בתורה.
בורא ונברא איננו היחס אלא הנתון, שעל פיו יש להבין את היחס, כל יחס.
אני בהחלט מסכים שאיך שלא נציג את זה, הפער הבסיסי בינינו לבין הקב"ה בעינו עומד. הפערמהזה עומד בבסיס כל הכאב והמבוכה שבבקשת קרבת השם.
אלא שאתה מבקש לעשות מהפער הזה את העניין הגדול, ועליו לבסס את כל היחס.
ואילו התורה בוחרת דווקא 'להתעלם' מהפער הזה ומהיחס בורא-נברא. הקב"ה בוחר להופיע שוב ושוב כ'גואל ישראל' ודווקא על בסיס זה לכרות ברית ולתת תורה ומצוות.
ואגב, הטענה שלמעשי האדם אין כל משמעות ביחס לבורא, אלא אם הם היענות לציווי, נסתרת מכמה וכמה מקראות בתורה.
בתורה נראה שהקב"ה מאוד מתעניין במעשי האדם, לחיוב ולשלילה, וממש לא רק ביחס לציוויים.
יותם כתב:אפשר כמובן לכפות על התורה תפיסות פילוסופיות\הגותיות מוקדמות, אבל אני מדבר על מה שהתורה עצמה אומרת, על הבסיס.
שומע ומשמיע כתב:הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
א. איזה ראש ישיבה פגש בחור שדבר את השטויות הנ"ל? ועוד נקטת לשון רבים.
ב. באשכול אחר ייחסת את הסיפור הזה לתלמיד של ר' לייב, דרושה הבהרה.
הרואה כתב:שומע ומשמיע כתב:הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
...
ב. באשכול אחר ייחסת את הסיפור הזה לתלמיד של ר' לייב, דרושה הבהרה.
...
ב. יפה שזכרת, הוא הגיע איכשהו גם לר' לייב דרך הרב פייבלזון.
סגי נהור כתב:יותם כתב:אפשר כמובן לכפות על התורה תפיסות פילוסופיות\הגותיות מוקדמות, אבל אני מדבר על מה שהתורה עצמה אומרת, על הבסיס.
כידוע לך הרמב"ם "כפה על התורה תפיסה פילוסופית מוקדמת" של הא-ל, שהיא שונה מן העולה מפשט המקראות בחומש בראשית.
אכן אם נישאר עם מילות החומש בלבד אנו נישאר עם המשל ללא הנמשל (בנושא זה אני רשאי לקצר אחר שהארכתי במקום אחר).
ישא ברכה כתב:הרב יותם, אני לא מבין את דבריך.
היחס של בורא ונברא קיים מאד בתורה. היחס כלפי ה' בתורה הוא קודם כל, בורא עולם שברא את הכל, ואח"כ הטוב שבחר להטיב לישראל. ההכרה הזו של בורא ונברא היא לא רק בסיס לתורה אלא זה המהות, זאת אומרת כל המצוות, או בכל אופן חלק מרכזי במצוות זה לבנות את ההכרה הזו שיש בורא עולם, להרגיש את העוצמה האדירה של בורא עולם, 'כי אראה שמיך וכו', או בנוסח 'אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם'. אחרי המבט הזה מגיע החלק של טוב ה', הטובות שעשה ה' לישראל, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, (שחלק נכבד מענינם זה גם ללמד את מציאות הבורא, כפי שהאריכו הראשונים).
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
דרומי כתב:ברוח דברי אחד הכותבים לעיל, הייתי ממליץ לקרוא לבית מדרש שמוציא הגיגים כמו אלו שהוזכרו כאן בשם המתאים: "צמצום כפשוטו". אבל באמת כפשוטו.
[איני יודע האם באמת קיים כזה בית מדרש, או שרק במקרה כאן נאספו ביחד כמה שמדברים דברים שהשם הנ"ל הולם אותם].
סגי נהור כתב:חבל על הידרדרות הדיון (תמיד אפשר למחוק!)
יותם כתב:ישא ברכה כתב:הרב יותם, אני לא מבין את דבריך.
היחס של בורא ונברא קיים מאד בתורה. היחס כלפי ה' בתורה הוא קודם כל, בורא עולם שברא את הכל, ואח"כ הטוב שבחר להטיב לישראל. ההכרה הזו של בורא ונברא היא לא רק בסיס לתורה אלא זה המהות, זאת אומרת כל המצוות, או בכל אופן חלק מרכזי במצוות זה לבנות את ההכרה הזו שיש בורא עולם, להרגיש את העוצמה האדירה של בורא עולם, 'כי אראה שמיך וכו', או בנוסח 'אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם'. אחרי המבט הזה מגיע החלק של טוב ה', הטובות שעשה ה' לישראל, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, (שחלק נכבד מענינם זה גם ללמד את מציאות הבורא, כפי שהאריכו הראשונים).
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהיחס של בורא ונברא "קיים מאוד בתורה"?
אין ספק שהקב"ה הוא בורא, ואין ספק שזו עובדה בסיסית בהבנת התורה והקשר עם הקב"ה.
אבל השאלה שמעסיקה אותי היא על מה הקב"ה בחר לדבר בתורה.
העובדה היא שהתורה עוסקת כמובן בבריאת העולם (במקומה), אבל הרבה יותר, בלי השוואה בכלל, ביציאת מצרים.
העובדה היא שכל כך הרבה מצוות ניתנו 'זכר ליציאת מצרים', ורק אחת היא אות "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (בלי להיכנס לביאור העניין).
ועוד עובדה היא שהקב"ה אף פעם לא בא לעם ישראל וטוען 'אני בראתי אתכם, ואיך לא תצייתו לדברי?', אבל שוב ושוב הוא אומר 'אני גאלתי אתכם וכרתי איתכם ברית, ואיך בגדתם בי?'.
וגם לגבי אנוכי ה', האופן שבו הקב"ה פותח את דבריו במעמד הנורא של כריתת הברית, אין ספק שה' הוא בורא, אבל לא בזה הוא מתמקד, אלא ב'אשר הוצאתיך'.
הרואה כתב:שומע ומשמיע כתב:הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
א. איזה ראש ישיבה פגש בחור שדבר את השטויות הנ"ל? ועוד נקטת לשון רבים.
ב. באשכול אחר ייחסת את הסיפור הזה לתלמיד של ר' לייב, דרושה הבהרה.
א. התכוונתי ברעיון הכללי, לאו דווקא זה ספציפית.
ב. יפה שזכרת, הוא הגיע איכשהו גם לר' לייב דרך הרב פייבלזון.
יותם כתב:העובדה היא שהתורה עוסקת כמובן בבריאת העולם (במקומה), אבל הרבה יותר, בלי השוואה בכלל, ביציאת מצרים.
העובדה היא שכל כך הרבה מצוות ניתנו 'זכר ליציאת מצרים', ורק אחת היא אות "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (בלי להיכנס לביאור העניין).
ועוד עובדה היא שהקב"ה אף פעם לא בא לעם ישראל וטוען 'אני בראתי אתכם, ואיך לא תצייתו לדברי?', אבל שוב ושוב הוא אומר 'אני גאלתי אתכם וכרתי איתכם ברית, ואיך בגדתם בי?'.
וגם לגבי אנוכי ה', האופן שבו הקב"ה פותח את דבריו במעמד הנורא של כריתת הברית, אין ספק שה' הוא בורא, אבל לא בזה הוא מתמקד, אלא ב'אשר הוצאתיך'.
ישא ברכה כתב:הנקודה השניה שבדבריך ראשית איננה מדויקת, יש בנביאים פעמים רבות שהם פותחים בכה אמר ה' נוטה שמים וכו' (לא זוכר מדויק)
שומע ומשמיע כתב:ישא ברכה כתב:הנקודה השניה שבדבריך ראשית איננה מדויקת, יש בנביאים פעמים רבות שהם פותחים בכה אמר ה' נוטה שמים וכו' (לא זוכר מדויק)
כמדומה שזה יחודי לישעיהו, וזה חלק ממהלך שלם בספרו שצריך לבאר מה הגילוי שהתחדש אצל ישעיה. יש כמה דברים שבולטים בספר זה. למשל: הספר מתחיל בזה שכלל ישראל ישאר רק עם העשירית קודש, המעבר מפורענות לנחמה, הביטוי המצוי 'קדוש ישראל'.
סגי נהור כתב:אפרקסתא דעניא כתב:הגיונות כתב:כמדומני שהרב סג"נ מנסה להסביר את ההבדל היסודי בין העמקה בסברות או רעיונות שהינן בהגדרה באותה הקטגוריה של המשכיל, לדברים שקטגורית נמצאים בתחום אחר ממני.
משל למה הדבר דומה:
קשרי הידידות שבין שני חברים נובעים ממכנה משותף כלשהו. ראובן אוהב שכל וחכמה וגם שמעון אוהב שכל וחכמה, קל לראובן ולשמעון להתחבר על בסיס המכנה המשותף של שניהם. בעצם הם אוהבים שכל. ובמידה מסוימת ראובן ושמעון רואים אחד בשני שכל מהלך. החיבור נעשה על בסיס מכנה משותף.
כנגד זאת, הקשר בין עבד לאדונו אינו עומד על מכנה משותף. העבד מבין שהאדון נמצא בקטגוריה אחרת ממנו. יש לו עולם שונה לחלוטין, כך שאין סיכוי שהם יחושו חיבור אחד לשני. כיצד בכל זאת נגרם הקשר? כיון שהאדון ציווה את העבד לבצע משימה מסוימת. עצם הציווי פתח חלון לעבד ליצירת קשר עם האדון.
ואם כך הם הדברים כלפי עבד ומלך, כל-שכן כלפי בורא ונברא. לנסות לייצור מערכת קשרים בין העולם שלנו ל'חכמתו ורצונו' – זה יותר מאבסורד. אז מה כן? ובכן, הוא פתח לנו חלונות. הרבה חלונות. תרי"ג חלונות ותורה.
לא למותר לציין, שאין בדברים אלו התנגדות לקשר של רגש וחוויה, אלא שאותם רגשות וחוויות צריכות לעבור דרך החלונות המובהקים שהמלך פתח עבורנו.
יש גם אופן נוסף של יחסי גומלין: אבא ובן. "וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו".
כאן כן יש חום, אהבה, חמלה, התרפקות, הנאה ועוד.
אפשר להאריך הרבה במהות אופני הקשר האחרים ואף להוסיף בהם כהנה וכהנה ע"פ דברי רז"ל: בעה"ב ופועלים, חנווני ולקוחות, שני שותפין ועוד ועוד. העיקר הנוגע לעניננו שערכן של המצוות כאמצעי המקרב את האדם לקב"ה לא נובע בעיקרו מכל מיני דברים יפים שיש בהן, שאין לזה שום ערך קמי קוב"ה, אלא מזה שהן רצונו ית', והקב"ה מאפשר לאדם (הנברא) לקיים רצונו (של הבורא) ועל ידי זה יכול הנברא להתקשר עם הבורא.
ישא ברכה כתב:
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:ישא ברכה כתב:
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
הכוזרי אומר הפוך מזה
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:לכל אלו אשר אמרו פה שכל הקשר מתחיל מקיום מצוות אשאל:
האם אינכם מקבלים עול מלכות שמיים תחילה ואז עול מצוות?
האם אינכם יודעים שהמכילתא אומר על 'אנכי ולא יהיה' קבלו מלכותי ואז קבלו גזירותיי??
איזה משמעות מיוחדת אתם נותנים למלכות שמים מעבר לעול מצוות?
ומלאה הארץ דעה את ה כתב:ישא ברכה כתב:
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
הכוזרי אומר הפוך מזה
ישא ברכה כתב:יותם כתב:ישא ברכה כתב:הרב יותם, אני לא מבין את דבריך.
היחס של בורא ונברא קיים מאד בתורה. היחס כלפי ה' בתורה הוא קודם כל, בורא עולם שברא את הכל, ואח"כ הטוב שבחר להטיב לישראל. ההכרה הזו של בורא ונברא היא לא רק בסיס לתורה אלא זה המהות, זאת אומרת כל המצוות, או בכל אופן חלק מרכזי במצוות זה לבנות את ההכרה הזו שיש בורא עולם, להרגיש את העוצמה האדירה של בורא עולם, 'כי אראה שמיך וכו', או בנוסח 'אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם'. אחרי המבט הזה מגיע החלק של טוב ה', הטובות שעשה ה' לישראל, יציאת מצרים, מעמד הר סיני, (שחלק נכבד מענינם זה גם ללמד את מציאות הבורא, כפי שהאריכו הראשונים).
יש לי הרגשה שאתה מדלג ישר לחלק השני. את אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך, למה זה הוכחה? הרי יש בזה פירושים רבים, אבל בכל מקרה אנכי ה' פירוש המילים הוא אני בורא עולם ואז אשר הוצאתיך.
למה אתה מתכוון כשאתה כותב שהיחס של בורא ונברא "קיים מאוד בתורה"?
אין ספק שהקב"ה הוא בורא, ואין ספק שזו עובדה בסיסית בהבנת התורה והקשר עם הקב"ה.
אבל השאלה שמעסיקה אותי היא על מה הקב"ה בחר לדבר בתורה.
העובדה היא שהתורה עוסקת כמובן בבריאת העולם (במקומה), אבל הרבה יותר, בלי השוואה בכלל, ביציאת מצרים.
העובדה היא שכל כך הרבה מצוות ניתנו 'זכר ליציאת מצרים', ורק אחת היא אות "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (בלי להיכנס לביאור העניין).
ועוד עובדה היא שהקב"ה אף פעם לא בא לעם ישראל וטוען 'אני בראתי אתכם, ואיך לא תצייתו לדברי?', אבל שוב ושוב הוא אומר 'אני גאלתי אתכם וכרתי איתכם ברית, ואיך בגדתם בי?'.
וגם לגבי אנוכי ה', האופן שבו הקב"ה פותח את דבריו במעמד הנורא של כריתת הברית, אין ספק שה' הוא בורא, אבל לא בזה הוא מתמקד, אלא ב'אשר הוצאתיך'.
אולי במקום לספור מצוות, תספור כמה שבתות יש וכמה חג הפסח.. ויתכן גם שהענין של יציאת מצרים כולל גם את הדרך להכרה שה' ברא את העולם. וזה מופיע הרבה מאד בתורה, בחומש דברים יש פסוקים רבים של מציאות הבורא כוחו ויחודו, לדוגמא עולה לי בראש 'וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד'.
הנקודה השניה שבדבריך ראשית איננה מדויקת, יש בנביאים פעמים רבות שהם פותחים בכה אמר ה' נוטה שמים וכו' (לא זוכר מדויק) אבל גם אם כן, היא איננה קשורה לשאלת היחס המרכזי. יתכן שהעובדה שהקב"ה ברא את העולם ואת האדם, לא מחייבת את האדם לעבוד את ה' בצורה מיוחדת, אלא רק יציאת מצרים או הברית שנכרתה, וזה פן מסוים בעבודת ה' שבאמת יונק יותר מיציאת מצרים, אבל לא משהו שקובע את האופי של היחס אל ה'. (כלומר יתכן ואדם הרגיל [גוי] חובתו לבוראו מסתיימת כהכרה כללית שה' הוא הבורא, ודיו. אבל עם ישראל שכרת עימו ברית מיוחדת לעמוד לפני ה', אז הוא צריך לחיות סביב הידיעה הזו שה' ברא את העולם בצורה הרבה יותר עמוקה ורחבה). ושוב, בהחלט יש רובד נוסף של הכרה בה' כטוב ומטיב, וכמי שבחר בישראל לעמו, אבל זה לא סותר. (ויתכן גם שזה רק הרחבה של היחס בורא ונברא, כפי שתיארתי קודם. אבל לא בהכרח).
לגבי הנקודה השלישית שכתבת, התשובה לכך נכללת במה שכתבתי קודם.
סגי נהור כתב:יותם כתב:העובדה היא שהתורה עוסקת כמובן בבריאת העולם (במקומה), אבל הרבה יותר, בלי השוואה בכלל, ביציאת מצרים.
העובדה היא שכל כך הרבה מצוות ניתנו 'זכר ליציאת מצרים', ורק אחת היא אות "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (בלי להיכנס לביאור העניין).
ועוד עובדה היא שהקב"ה אף פעם לא בא לעם ישראל וטוען 'אני בראתי אתכם, ואיך לא תצייתו לדברי?', אבל שוב ושוב הוא אומר 'אני גאלתי אתכם וכרתי איתכם ברית, ואיך בגדתם בי?'.
וגם לגבי אנוכי ה', האופן שבו הקב"ה פותח את דבריו במעמד הנורא של כריתת הברית, אין ספק שה' הוא בורא, אבל לא בזה הוא מתמקד, אלא ב'אשר הוצאתיך'.
ברור! מפני שהדגש איננו על עצם המחסום שבין בורא לנברא, אלא על הפריצה של המחסום הזה, וזה בדיוק ענינה של יציאת מצרים. הרי הבהרתי לעיל שאין הכוונה שהיחס בין יהודי לקב"ה הוא יחס בורא-נברא גרידא, אלא זהו המצב הנתון, שלתוכו פורץ היחס העמוק ששובר את המחיצה הבלתי-עבירה הזו.
או בסגנון 'דרושי' במקצת: הנתון הוא ראש השנה בא' תשרי, יום בריאת העולם, היום שפותח את מהלך החמה הקבוע ושמתייחס לכל הבריות ולכל האומות. ולתוכו פורץ ראש חדשים בר"ח ניסן, היום שפותח את מהלך הלבנה המתחדשת, המשולה לישראל, ושבו מתחילים הציוויים הייחודיים לעם ישראל (לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם) ומיד בהמשך לכך יציאת ישראל ממצרים והוצאתם לחירות מן השעבוד אל המציאות הטבעית. ומ"ת (ועיקר הקשר בין הקב"ה לישראל משם ואילך) יושב על הציר הזה של היחס המתחדש, העל-טבעי, הייחודי לעם ישראל, ולכן פתיחתו היא "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא "אשר בראתי שמים וארץ".
יותם כתב:א. אמרתי, ואחזור ואומר: אף אחד לא מכחיש את היחס של בורא ונברא, ואף אחד לא מכחיש את הקשר בין היחס הזה ליחס של גואל ישראל.
השאלה היא באיזה חלק\רובד התורה מתמקדת. לכן אין טעם להסביר כל פעם כשהתורה מדבר על יצי"מ שזה בעצם גם ביטוי של בורא וכו'. זה ברור, השאלה היא על מה מדברים.
ב. אכן שבת היא מצווה מרכזית מאוד, ועדיין נראה לי פשוט שהמשקל של כל המצוות שהן זכר ליציאת מצרים הוא גדול יותר, ובפרט שכל המועדים שייכים לחלק הזה של גואל ישראל. ועוד, שגם על שבת, שהיא זכר למעשה בראשית, אנו מצווים בגלל יצי"מ, כמפורש בכתוב.
ג. אני לא מבין, אם הטענה על עם ישראל כשהוא בוגד בברית היא 'הוצאתי אתכם מארץ מצרים' אז מתבקש להבין שזה יסוד הקשר.
שומע ומשמיע כתב:הרואה כתב:שומע ומשמיע כתב:הרואה כתב:ראשי הישיבות פוגשים בחורים שמדברים בסגנון של האברך הנ"ל ונחרדים בצדק
א. איזה ראש ישיבה פגש בחור שדבר את השטויות הנ"ל? ועוד נקטת לשון רבים.
ב. באשכול אחר ייחסת את הסיפור הזה לתלמיד של ר' לייב, דרושה הבהרה.
א. התכוונתי ברעיון הכללי, לאו דווקא זה ספציפית.
ב. יפה שזכרת, הוא הגיע איכשהו גם לר' לייב דרך הרב פייבלזון.
א. כמובן, ברעיון הכללי אני שואל. האם ידוע לך על ראשי ישיבות שפשו בחורים שדברו שטויות ברמה כזאת כמו של החבר שלך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 55 אורחים