בית מדרש הגר"א

[צופה_ומביט]

ברשותכם, אהיה אומר ועושה, ואכתוב משהו שהתעוררתי לו בנוגע לנושאים עצמם. ואם תהיה זו הודעה ארוכה - מה טוב. היא תהווה הפסק יותר מלבוד ממה שלפניה.

ואלו הדברים:


נבואה לומדים בכלי נבואה ולא בכלי חכמה


ראיתי מובא בשם הגר"ש וולבה: "סימן לעשירות התורה הוא הזנחת לימוד הנביאים והתעסקות בעומקה של תורה שבעל פה".

ככל שעשירים בתושבע"פ – מתרחקים מלימוד נביא. ולא כי לת"ח המנסה ללמוד נביא יש קושיות כדרכו וכוח עיונו ורואה שאינו מבין נביא (וגם אין לו בימ"ד ומסורת כיצד מתרצים ומבינים וכו'), אלא כי לימוד הנביא נעשה מוזנח, מעצמו. כי חשים בחוש שתושבע"פ ונביא זו תורה "שונה" זו מזו, ולכן ככל ששוקעים יותר בתושבע"פ של חז"ל – מתרחקים ממילא מלימוד נביא. מעצמו הוא נזנח. וזהו סימן לעשירות התושבע"פ אצל האדם, שהיא ממלאה אותו והוא מלא ועשיר ממנה וכתוצאה אינו נזקק לנביא אלא אדרבה מתרחק והולך ממנו.

כך הבנתי משפט זה כשראיתיו, ואז הבריק לי רעיון כולל מתוך דבריו:

כדי ללמוד דברי נבואה צריך לחיות עם נביא בדור של נבואה.

על נביא ונבואה בעצמם ברור לנו שהם סוג אחר מאשר עיון התורה השכלי וכו', וכמפורסם שיש נביא (נבואה) ויש חכם (חכמה) ולאו היינו הך. פשוט לנו שלא משנה כמה חכם אתה בחכמת התורה – אין זה מחייב כלל שתהיה נביא, ואלה שני סוגים נפרדים לגמרי.

אבל נראה שזה בהיר לנו בנוגע לנביא ולהשגת הנבואה דיקא, אבל לא בנוגע לדברי הנביא, כלומר לנדרש מהשומעים או קוראים את דברי הנביא. בזה נראה לנו שכיון שירדה נבואה זו לעולם בניב שפתיים של הנביא – הפכה לתורה ככל תורה, כעת זהו טקסט תורני, זוהי סוגיה ככל סוגיה, והיא לפנינו להבינה ולענות בה ולפלפל בה בחכמה.

ולא ברור לי מנין פשוט לנו כך.

וראה בכוזרי (מאמר חמישי אות טז) כאשר מדבר על ההבדל בין נבואה לחכמה: "הַמֻּטְבָּע הָזֶּה יוּכַל לְלַמֵּד מֻטְבָּע כָּמוֹהוּ בְרֶמֶז מְעָט. וְכֵן הָעָם הַמֻּטְבָּעִים לַתּוֹרָה וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים, יִקְדְּחוּ בְנַפְשׁוֹתָם נִיצוֹצוֹת מִדִּבְרֵי הַחֲסִידִים וְיָשׁוּבוּ מְאוֹרוֹת בְּלִבּוֹתָם, וְזוּלַת הַמֻּטְבָּע הוּא הַצָּרִיךְ אֶל חָכְמַת הַדְּבָרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תוֹעִילֵהוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁתַּזִּיקֵהוּ". עיי"ש.

כלומר גם קליטת דברי הנבואה מפי הנביא אצל השומעים אינה באופן של חכמה, אלא הדברים קודחים בנפשותם כניצוצות ומוצא מין את מיני ונעור ונעשה למאור בלבותם.

נבואה אינה חכמה. ודברי נבואה הם אינם דברי חכמה. אלא משהו אחר. ולא עוסקים בדברי נבואה בכלי החכמה (לחוד, כאשר אינך מחובר לנביא ולנבואה בעצמך).

בלימוד מקרא מקיימים מצוות תלמוד תורה, כי "תורה" כוללת גם נבואה וגם חכמה, אבל אין לטעות מכאן לערבב בין נבואה לבין חכמה.

[יתכן שבגלל ש"תורה" שלנו היא רק "חכמה" כי אין לנו שייכות לנבואה – לכן כאשר ידענו שמקרא הוא "תורה" ואנו בלימודנו אותו מקיימים מצוות תלמוד תורה – נתפס אצלנו גם העיסוק במקרא כעיסוק של חכמה (כמוכר לנו והיחיד אצלנו כנ"ל) בדברי הנביא, ומכאן בא הערבוב הנ"ל].

כיום אין נבואה אלא חכמה, ואנו באים עם כלי החכמה שהורגלנו בהם בלימוד תושבע"פ בעשירות (כפי שהתחיל ביותר בימי בית שני מחיתום הנבואה וכמפורסם מספר היכלות, והדברים עתיקים בספרים), ועם כלים אלה אנו באים ללמוד דברי נבואה. והלוא צינור הנבואה וצינור החכמה שונים לגמרי ואינם נתפסים באותם כלים.

ואם כנים הדברים אזי יתכן שזו הבעיה בגישה ללימוד מקרא עם הכלים שלנו, ובלימוד מקרא שלא בצמוד לדברי חז"ל יהיה מה שיהיה, ובלי מסורת לימוד וכללים (גם כאשר הבנתנו זועקת אחרת). זו טעות של תפיסת ספרי הנביאים שלפנינו כ"חכמה" – בזמן שהם היו ועודם "נבואה".

לחז"ל ישנו המפתח לנביא והמסורת בזה וקיבלו מרבותיהם כללי והבנת דברי נבואה. לנו אין אלא אותם, ואנו מוכרחים לצפות בדברי הנביא דוקא דרך הפריזמה של חז"ל (ומהם מקבלי הדברים דור אחרי דור) בדקדוק עצום. אין לנו ברירה אחרת. הרי איננו נביאים ואין לנו נביא. הכלים שיש לנו הם אך ורק השכל שלנו והאופי וצורת החשיבה שלנו והערכים שלנו (בלי להיכנס לשאלה כמה הם בעצמם מושפע מרוח הזמן, והאם/כמה זה רלוונטי ללימוד מקרא, או תורה בכלל, והדברים עתיקים) שכל כולם הם כלי ה"חכמה" שלנו, ועמם אנו באים ללמוד ולהבין ולפרש דברי נבואה.

[אם כנים הדברים כמה עמקו בזה דברי רש"י הידועים בברכות כח, ב על הגמרא "מנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים", ומסביר רש"י: "מההגיון - לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא". (כלומר פירש "הגיון" מלשון "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו". ולא כלשון המורגל אצל הראשונים "הגיון" במשמעות "פילוסופיה/לוגיקה", שהיא חכמת השכל האנושי, על פי הפסוק "הגיון לבי"). וידוע הביאור שעל זה קאי ההמשך "והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים", כלומר: אם כן תרצו שילמדו מקרא בכמות משמעותית ובצורה נכונה (א"נ, אמר זאת כציווי: ואיך כן תלמדום מקרא, שהוא דבר נדרש?) – הושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ורק כך ילמדו מקרא, בהישענות על ביאורי החכמים, ולא מתוך "הגיונם" שלהם. והם הם דברינו הנ"ל, שללמוד נביא צריך עם קשר לנביא, וקשר זה ייתכן רק בישיבה בין ברכי תלמידי חכמים שהוא מסורת רציפה עד הנביא. ובצורה זו, אדרבה, לימוד מקרא הוא משובח. ובאמת שלימוד כזה לא כ"כ "משכא", משום שבניגוד לתושבע"פ איני מוצא בו טעם של סיפוק וביטוי אישי, כי איני עוסק בו בחכמה שלי ואני כסדר מבטל את דעתי ואת כוחותיי העכשוויים המוצאים להם הרבה טעם וביאורים ולימודים שם וכו' אלא צמוד לגמרי לדברי חכמים הקודמים. אבל עכ"ז דוקא כך לומדים מקרא. אי-אפשר ללמוד מקרא עם כח החכמה ("הגיון") שלי, הגם שלימוד כזה – מאד מאד "משכא", אפילו יותר מתורה שבעל פה. כי בתורה שבעל פה שלהלכה – עכ"פ להלכה אני חייב לבטל דעתי בפני הפוסקים הקודמים, אבל בלימוד מקרא... אוהו... מערכות חיים שלמות אני יכול לייצר, בצלמי כדמותי, כ"כ מאירות ומזהירות תואמות וטעימות לרוח הזמן והמקום והאדם וכו'].

נשאל: מה א"כ בנוגע לחומש? הוא נבואת משה, ואנו רואים במפרשים שדנים ומפרשים (עכ"פ במה שלא להלכה) אפילו דלא כחז"ל? והלוא בדברי נבואה עסקינן, והמפרשים עוסקים בה בדרך של "חכמה". ואם כלפי נבואת משה כך – כ"ש כלפי נבואת שאר נביאים?

תשובה שי"ל: אדרבה, היא הנותנת. נבואת משה באספקלריא מאירה ומשה לא פסיק טעמא בגוויה – זהו דבר ה' בעצמו (וכנודע), שמדבר אל כל יהודי באופן ישיר. משה אינו אלא צינור וחלון בעלמא, שקוף לגמרי, כמי שאינו, וזהו ה' שמדבר איתי כעת. לכן לא בשמים היא ויכול אני ללמוד ולהבין כחכמתי. משא"כ נבואת נביאים היא ב"כה", ובסגנון הנביא, ומושפעת מהנביא עצמו כנודע. והיא אינה דיבור ישיר של הקב"ה אל כל יהודי (שהנביא אינו אלא "חלון" קרוע אליו), אלא היא דבר ה' כפי שהושג בכלי הנביא דיקא, לכן גם כדי לתקשר עם דיבורים אלה צריך שייכות לנבואה ולנביא (שעוברת במסורת מדוקדקת כנ"ל).

אמנם עדיין יקשה מהמפרשים שעוסקים גם בנביא שלא בהכרח על פי ביאור חז"ל. ואולי אכן דרך אחרת היתה עמם. ואולי י"ל דלא קיי"ל כמותם בזה.

כ"ז חשבתי מעיקרא כשראיתי את המשפט הנ"ל מהרב וולבה.


שו"ר את דברי הרב וולבה במקורם (מאמר שכתב ומובא בהקדמת משבצות זהב שמואל א) וכל דבריו שם להיפוך. שמאז שנתנה תורה ונבואה – לא בשמים היא, אלא עוסקים בה עצמה בחכמת תורה שבעל פה והכול בה. כי חכם עדיף מנביא להבין את מה שהנביא עצמו ראה. וגם את הנביא בחן הקב"ה לראות האם הוא חכם להבין את מה שמראים לו, והראה לו מראה ושאלו מה אתה רואה ואישר לו אם היטיב לראות או לא, ורק אז מסר לו את תוכן הנבואה.

ובדבריו אלו נתבארו לי כמה דברים מוקשים, וכתבתים כאן



א"כ, מה אלמד מזה? האם אלמד מזה כמה יכולים לטעות בכוונת מישהו מהיפוך להיפוך? או אלמד מזה שמה' מצעדי גבר כוננו ושלח לי תחילה את המשפט ההוא לבדו כדי לעורר בי את הרעיון הנ"ל, שיש לו פנים? איני יודע.

לכן הריני מניח בפניכם את שני המהלכים, ישוטטו רבים ותרבה הדעת, אמן.

[איש_ספר]

אמש כתב כאן כותב אחד ש"ממקור מאומת" נודע על גאון אחד עצום ורב שליט"א שהוא מצטרף לצוות המפקחים, כשהזכרת שמו נועדה לתת חותם כשרות. כשנשאל אותו גאון, לא זו בלבד שהכחיש את הדברים, אלא חיווה דעתו השוללת לחלוטין את המוסד, הדברים התפרסמו כאן. במחשבה שניה החלטתי שנכון יותר לשרש את הסיפור מתחילתו, ובכן ה'מקור המאומת' נמחק, כמו גם הליצנות שבאה בעקבותיו, וממילא התייתרה החובה לפרסם דברי אותו גאון שליט"א לעת עתה.
והלקח: מכאן ואילך, כל שמועה שיכתוב כאן פלוני, לאיזה צד, בכל לשונות של הפלגת אמיתותה, תימחק לאלתר.

[עושה חדשות]

קשה לי להיכנס לש"ק ככה... מוכרח לשתף כמה הרהורים.

כתבתי ורמזתי זה מכבר שיש לי הערכה גדולה לרא"ע ולראמ"פ, ובודאי יש לי תועלת גדולה ביידישקייט ממה ששמעתי והושפעתי מכ"א מהם, ומאידך גיסא אני שותף גם לביקורת, אם על תוכן חלק מהדברים ואם עכ"פ לגבי הסגנון וכו', כל מי שהוא לא צר אופקים מבין בהחלט את שני הצדדים, ואת הקושי לשקול שכר מול הפסד. מה גם שההכרעה בענינים כאלו איננה רק לגבי הנידון החינוכי-מקומי האם טוב לבחורים לשמוע או לא, אלא הכל מתחיל מהיסודות מה ה' שואל מעימך וכו', ואלו דברים קשים מאד ועמוקים ודקים וכו', וזה לא מפתיע בכלל שיהיו ת"ח שיאמרו שדבריהם הם נפלאים ביותר ואחרים יאמרו שזה חשש דעות פסולות וליצנות, אפשר לומר שחילוקי דעות בנושאים רגישים שכאלו הם דבר בלתי נמנע.

עד כאן לא חידשתי כלום. הנושא שלי הוא אחר. מדובר כאן באנשים יראי שמים, שכוונתם היא ודאי לטובה, והם מתמסרים להרבות כבוד שמים הרבה מעבר לסתם אנשים מן השוק. וביודעי ומכירי קאמינא על א' מידידי שהוא אברך צעיר גרוש, שהרב פיבלזון מרומם אותו מהמסד ועד הטפחות, ומהווה בשבילו אב רוחני וגשמי, [ובדמעות אספר לכם שעסקי השידוכים של אותו ידיד תקועים בעת האחרונה, כי מור"ו עסוק בהתגוננות מההתקפות וכו', נורא למתבונן!], ועל הרב ענבל אספר שהוא יכול לשבת שעות עם בחור שאינו מכיר ע"מ לחזק אצלו את חשקת התורה ואהבת השם וכו', והכל באופנים נפלאים ומחוכמים, ויש לי בזה סיפורים נפלאים.

ובודאי אין לי שום מילה רעה על המבקרים, הרי גדולים מעשי חייא, ראש ישיבת ** ועימו המשגיחים, והגאון בעמ"ח ** והגאון מישיבת **, שהרי כל אחד בפני עצמו יש לו זכות עצומה של ריבוי תורה ויראה למאות או אלפים, ואם לפי דעתם יש כאן חשש ונזק, ודאי הם מחוייבים לפעול כפי יכולתם בענין הזה, ומיהו זה מבין המשתתפים כאן שיכול להצהיר על עצמו שהוא יותר ת"ח מהם או מנוסה יותר מהם בעניני חינוך צעירי עמינו לתורה ויראה, ואין לנו אלא להתפלל שהקב"ה יוליך הדברים לטובה, ויהיה לכל דבר את המקום הראוי לו בלי לפגוע בשום ערך אחר, ומלאה הארץ דעה את השם.

ועד הנה הרי עדיין לא חידשתי כלום. לא באתי כאן אלא לומר דבר אחד. הרבנים הנ"ל העומדים כעת מול חיצי ביקורת, עלולים להרגיש כאילו אנשים ברי דעת מסתכלים עליהם כעת כשנואים אצל הקב"ה, וכביכול אין רוח המקום נוחה הימנו מדאין רוח הבריות וכו', ואם הם עצמם מספיק חכמים בכדי להבין שהביקורת היא רק כלפי הדברים שנאמרו (או לא נאמרו) ולא ח"ו כלפי ה'גברא', אבל מי ערב לנו על נשיהם ובניהם ובנותיהם, וכן מי מתלמידיהם העדינים ורגישים בנפשם, העלולים כעת לילך שפופים בצער ובכי כאילו הוחזק עטרת ראשם כמי שנגלה בקלונו שהוא מסית ומדיח ומגלה פנים. והרי כל זה ודאי שקר וכזב, כי שולחנם גדול מאד וכיתרם גדול מאד, ולעתיד לבוא יהיה הרבה מה להיכוות מחופתם. ואם כל אחד יכול להצדיק את המעודדים ואת החולקים, ולתת פנים למימינים ומשמאילים, אבל ודאי אסור להצדיק את מחרחרי הריב הדוברים על צדיקים עתק בגאוה ובוז, וכל מי שלא בצד שלי הוא מיד נחשב כרשע או שוטה ומצוה לרודפו או ללעוג עליו, רחמנא ליצלן.

אחים ורעים
עוּרוּ נָא כִּי בְּכָל לַיְלָה
נִשְׁמַתְכֶם עולָה לְמַעְלָה
לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּון מִפְעָלָהּ
לְיוצֵר עֶרֶב וָבקֶר

שבת שלום ומבורך.

[היא שיחתי]

כתבת בטוטו"ד

[מרבה_שלום]

עד כאן לא חידשתי כלום. הנושא שלי הוא אחר. מדובר כאן באנשים יראי שמים, שכוונתם היא ודאי לטובה, והם מתמסרים להרבות כבוד שמים הרבה מעבר לסתם אנשים מן השוק. וביודעי ומכירי קאמינא על א' מידידי שהוא אברך צעיר גרוש, שהרב פיבלזון מרומם אותו מהמסד ועד הטפחות, ומהווה בשבילו אב רוחני וגשמי, [ובדמעות אספר לכם שעסקי השידוכים של אותו ידיד תקועים בעת האחרונה, כי מור"ו עסוק בהתגוננות מההתקפות וכו', נורא למתבונן!], ועל הרב ענבל אספר שהוא יכול לשבת שעות עם בחור שאינו מכיר ע"מ לחזק אצלו את חשקת התורה ואהבת השם וכו', והכל באופנים נפלאים ומחוכמים, ויש לי בזה סיפורים נפלאים.

כיהודה ועוד לקרא, אוסיף מספר מילם.
הייתי פעם אחת ויחידה במחיצתו של הרב אוריה ענבל משך כמה שעות (איננו מכירים זא"ז), בחברת אברכים וחברים מקשיבים. כל השיח והשיג היה כיצד להתחזק ולחזק באמונה, בקיום תורה ומצוות, בצימאון לעבודת ה'. אלו הדברים שנאמרו בקול ובלחישה, ברמה ובנועם שיח סוד. יצאתי משם בתחושה שפגשתי אדם צדיק. יותר מזה אין לי מה להוסיף.

[איש_ספר]

קשה לי להיכנס לש"ק ככה... מוכרח לשתף כמה הרהורים.

כתבתי ורמזתי זה מכבר שיש לי הערכה גדולה לרא"ע ולראמ"פ, ובודאי יש לי תועלת גדולה ביידישקייט ממה ששמעתי והושפעתי מכ"א מהם, ומאידך גיסא אני שותף גם לביקורת, אם על תוכן חלק מהדברים ואם עכ"פ לגבי הסגנון וכו', כל מי שהוא לא צר אופקים מבין בהחלט את שני הצדדים, ואת הקושי לשקול שכר מול הפסד. מה גם שההכרעה בענינים כאלו איננה רק לגבי הנידון החינוכי-מקומי האם טוב לבחורים לשמוע או לא, אלא הכל מתחיל מהיסודות מה ה' שואל מעימך וכו', ואלו דברים קשים מאד ועמוקים ודקים וכו', וזה לא מפתיע בכלל שיהיו ת"ח שיאמרו שדבריהם הם נפלאים ביותר ואחרים יאמרו שזה חשש דעות פסולות וליצנות, אפשר לומר שחילוקי דעות בנושאים רגישים שכאלו הם דבר בלתי נמנע.

עד כאן לא חידשתי כלום. הנושא שלי הוא אחר. מדובר כאן באנשים יראי שמים, שכוונתם היא ודאי לטובה, והם מתמסרים להרבות כבוד שמים הרבה מעבר לסתם אנשים מן השוק. וביודעי ומכירי קאמינא על א' מידידי שהוא אברך צעיר גרוש, שהרב פיבלזון מרומם אותו מהמסד ועד הטפחות, ומהווה בשבילו אב רוחני וגשמי, [ובדמעות אספר לכם שעסקי השידוכים של אותו ידיד תקועים בעת האחרונה, כי מור"ו עסוק בהתגוננות מההתקפות וכו', נורא למתבונן!], ועל הרב ענבל אספר שהוא יכול לשבת שעות עם בחור שאינו מכיר ע"מ לחזק אצלו את חשקת התורה ואהבת השם וכו', והכל באופנים נפלאים ומחוכמים, ויש לי בזה סיפורים נפלאים.

ובודאי אין לי שום מילה רעה על המבקרים, הרי גדולים מעשי חייא, ראש ישיבת ** ועימו המשגיחים, והגאון בעמ"ח ** והגאון מישיבת **, שהרי כל אחד בפני עצמו יש לו זכות עצומה של ריבוי תורה ויראה למאות או אלפים, ואם לפי דעתם יש כאן חשש ונזק, ודאי הם מחוייבים לפעול כפי יכולתם בענין הזה, ומיהו זה מבין המשתתפים כאן שיכול להצהיר על עצמו שהוא יותר ת"ח מהם או מנוסה יותר מהם בעניני חינוך צעירי עמינו לתורה ויראה, ואין לנו אלא להתפלל שהקב"ה יוליך הדברים לטובה, ויהיה לכל דבר את המקום הראוי לו בלי לפגוע בשום ערך אחר, ומלאה הארץ דעה את השם.

ועד הנה הרי עדיין לא חידשתי כלום. לא באתי כאן אלא לומר דבר אחד. הרבנים הנ"ל העומדים כעת מול חיצי ביקורת, עלולים להרגיש כאילו אנשים ברי דעת מסתכלים עליהם כעת כשנואים אצל הקב"ה, וכביכול אין רוח המקום נוחה הימנו מדאין רוח הבריות וכו', ואם הם עצמם מספיק חכמים בכדי להבין שהביקורת היא רק כלפי הדברים שנאמרו (או לא נאמרו) ולא ח"ו כלפי ה'גברא', אבל מי ערב לנו על נשיהם ובניהם ובנותיהם, וכן מי מתלמידיהם העדינים ורגישים בנפשם, העלולים כעת לילך שפופים בצער ובכי כאילו הוחזק עטרת ראשם כמי שנגלה בקלונו שהוא מסית ומדיח ומגלה פנים. והרי כל זה ודאי שקר וכזב, כי שולחנם גדול מאד וכיתרם גדול מאד, ולעתיד לבוא יהיה הרבה מה להיכוות מחופתם. ואם כל אחד יכול להצדיק את המעודדים ואת החולקים, ולתת פנים למימינים ומשמאילים, אבל ודאי אסור להצדיק את מחרחרי הריב הדוברים על צדיקים עתק בגאוה ובוז, וכל מי שלא בצד שלי הוא מיד נחשב כרשע או שוטה ומצוה לרודפו או ללעוג עליו, רחמנא ליצלן.

אחים ורעים
עוּרוּ נָא כִּי בְּכָל לַיְלָה
נִשְׁמַתְכֶם עולָה לְמַעְלָה
לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּון מִפְעָלָהּ
לְיוצֵר עֶרֶב וָבקֶר

שבת שלום ומבורך.

עושה חֲדָשׁות. זורֵעַ צְדָקות. בּורֵא רְפוּאות. הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבו בְּכָל יום תָּמִיד. כִּי לְעולָם חַסְדּו.

מצטרף לכל מילה -----

אור חָדָשׁ עַל צִיּון תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאורו.

א"ס

[יוסף חיים אוהב ציון]

כתבת בטוטו"ד

גא"מ.

[צופה_ומביט]

בנוגע למה ששאלתי לעיל על המהלך שאין לעסוק בנבואה בכלי החכמה:

נשאל: מה א"כ בנוגע לחומש? הוא נבואת משה, ואנו רואים במפרשים שדנים ומפרשים (עכ"פ במה שלא להלכה) אפילו דלא כחז"ל? והלוא בדברי נבואה עסקינן, והמפרשים עוסקים בה בדרך של "חכמה". ואם כלפי נבואת משה כך – כ"ש כלפי נבואת שאר נביאים?

תשובה שי"ל: אדרבה, היא הנותנת. נבואת משה באספקלריא מאירה ומשה לא פסיק טעמא בגוויה – זהו דבר ה' בעצמו (וכנודע), שמדבר אל כל יהודי באופן ישיר. משה אינו אלא צינור וחלון בעלמא, שקוף לגמרי, כמי שאינו, וזהו ה' שמדבר איתי כעת. לכן לא בשמים היא ויכול אני ללמוד ולהבין כחכמתי. משא"כ נבואת נביאים היא ב"כה", ובסגנון הנביא, ומושפעת מהנביא עצמו כנודע. והיא אינה דיבור ישיר של הקב"ה אל כל יהודי (שהנביא אינו אלא "חלון" קרוע אליו), אלא היא דבר ה' כפי שהושג בכלי הנביא דיקא, לכן גם כדי לתקשר עם דיבורים אלה צריך שייכות לנבואה ולנביא (שעוברת במסורת מדוקדקת כנ"ל).

אמנם עדיין יקשה מהמפרשים שעוסקים גם בנביא שלא בהכרח על פי ביאור חז"ל. ואולי אכן דרך אחרת היתה עמם. ואולי י"ל דלא קיי"ל כמותם בזה.

חשבתי שיש לחלק בין פירוש הפסוקים וקישורם בדרך פשט ופירוש המילות וכיו"ב - לבין הבנת המסר, התוכן, הלימוד שבאה נבואה זו ללמד.

בפירוש המילות וקישור העניינים אפשר לעסוק בכלי החכמה (ואף להוציא מזה לימודים כפי ערכנו, אבל לדעת שאלו לימודים שמקורם בתפיסת כלי החכמה את מילות הנבואה, ובגדר תושבע"פ של חכמה, ואי"ז הדברים כפי מקורם הנבואי), אבל להבין את המסר והתוכן והלימוד מכל המילים והעניינים/סיפורים שמכילה הנבואה - מה שקיבל הנביא ומסר לנו בנבואה - זה אפשר רק בכלי נבואה, כלומר ע"י שייכות לנביא או לנבואה או ע"י מי שיש לו מסורת מפי אלה שהיו כאלה, או עכ"פ קיבל את המפתחות לדברים. והם הם דברי חז"ל (כשישנם בידינו).

ואם כנים הדברים לגבי נביא - י"ל שכ"ה גם לגבי חומש. (ולא מוכרחים לחלק בזה כנ"ל. אם כי החילוק הנ"ל יתכן שנכון).

ובזה נבין היטב את עניין מדרשי האגדה, שכסדר לוקחים פסוקים ופרשיות בחומש ובנביא) ומוציאים אותם מפשוטם ולומדים מהם יסודות וערכים ומסרים באופנים שלא היו עולים על דעתנו כלל. זהו כי הם עוסקים בחלק הנבואה שבדברים, כפי שקיבלו במסורת או ע"י המפתח שבידם מה דיבר כאן הנביא, והם מראים/מוצאים/מוסיפים לזה גם רמזים בלשון הנבואה. אבל הא קמן שאי"ז ניתוח המילות וקישור העניינים המצוי במפרשים, שהוא דיקא נראה לנו כה הגיוני ויצוק ומוצק בפסוקים, אלא צורת קריאה והשגה אחרת לגמרי. ופשר דבר י"ל כנ"ל.

ומכאן למעשה: אפשר ללמוד נביא בכלי החכמה שלנו, ע"ד שעשו המפרשים, אבל להוציא מנביא יסודות ומערכות ומסרים אלינו, ולומר שזה מה שבא הנביא ללמד וזה מה שקיבל בנבואתו וזהו דבר ה' אלינו בפי הנביא (ולא רק בגדר חכמת תושבע"פ שלנו) - זה אי אפשר. אלא בזה יש להיצמד לחז"ל בדקדוק. והיכן שאין לנו דברי חז"ל ואיננו יכולים ללמוד ע"כ מדברי חז"ל במק"א - אין לנו גישה לדברי הנביא כנביא, ומוכרחים אנו לצמצם עצמנו ללמוד דבריו ע"ד המפרשים בכלי חכמת תושבע"פ, ולדעת שזהו היחס שעלינו לתת למסקנות מלימוד זה.

זו המחשבה שהיתה לי בעניין, ועדיין יל"ע.

[א_צאנזער]

אמש כתב כאן כותב אחד ש"ממקור מאומת" נודע על גאון אחד עצום ורב שליט"א שהוא מצטרף לצוות המפקחים, כשהזכרת שמו נועדה לתת חותם כשרות. כשנשאל אותו גאון, לא זו בלבד שהכחיש את הדברים, אלא חיווה דעתו השוללת לחלוטין את המוסד, הדברים התפרסמו כאן. במחשבה שניה החלטתי שנכון יותר לשרש את הסיפור מתחילתו, ובכן ה'מקור המאומת' נמחק, כמו גם הליצנות שבאה בעקבותיו, וממילא התייתרה החובה לפרסם דברי אותו גאון שליט"א לעת עתה.
והלקח: מכאן ואילך, כל שמועה שיכתוב כאן פלוני, לאיזה צד, בכל לשונות של הפלגת אמיתותה, תימחק לאלתר.

בפורום השכן כבר הספיקו להעתיק {בשם אומרו} ההודעה הזו עם מכתבו של אותו גאון עצו"ר שליט"א

[נוטר הכרמים]

אנסה להחזיר את הדיון למסלולו במחשבות ותובנות מענינות שחלק עמי ידידי, ת"ח חשוב,
רחב אופקים ובעל נפש, שהשתתף באי אלו חוגים שהתקיימו ע"י אנשי בית מדרש הגר"א.

בלימוד גמרא, קל מאוד למצוא שפה משותפת, גם למדן בריסקאי יוכל ללמוד בחברותא עם בעל בית פולני,
כבר אמר הגרי"ז שבהיותו באוטווצק, נפגש עם הרבה מאוד סוגי אנשים מקהלים שונים, עם דעות מנוגדות,
ודיבור בלימוד קירב את הלבבות (שמעתי מהגרממ"ש זצוק"ל). כך הוא טיב הלימוד התלמודי,
גם אם אנשים רחוקים מאוד זה מזה בסגנון הלימוד ודרך הגישה ועל מה שמים דגש וכו',
יש שיח משותף ופורה, ולפעמים עד כדי חברותות קבועות לאורך זמן. אדרבה, לפעמים השוני מעלה את הרמה ומחדד מאוד,
אילו לא דלאי חספא לא משכחת מרגניתא תותיה.

במחשבה / אגדה וכיוצא בזה, מציאת מכנה משותף קשה מאוד.
דומה שמבחינה מסוימת נגזר על איש הרוח לחיות חיי בדידות,
שכן בדרך כלל כל אחד סוחב למקום אחר, והרוחות משוטטות בעולם, כל אחד לכיוון אחר,
וכפי שהגדיר 'בלמעלה - כולם חולקים על כולם', ר' משה על ר' לייב ור' לייב על ריצ"ש וכו',
אלא שכל אחד יש לו תלמידים ומעריצים, וזה מתערבב.

באורח די מתבקש, עיקר המכנה המשותף בין כל אלו שמחפשים ומבקשים זו ההכרה שהם מחפשים רוח שלא נמצא בישיבות ובמסגרות הקהילתיות המקובלות.
כך שעיקר ה'בית מדרש' הוא בעצם הכרזת התיגר שיש משהו שמשיגים פה שלא ניתן להשיגו במקומות המקובלים.

אותו ת"ח הוסיף לטעון שלכן כאשר מנסים ליצור שיח שאינו בצורה של רב - תלמיד והשפעה על צעירים או מקבלים, אלא כמין חברותא ודיון,
באופן טבעי הרמה היא נמוכה ממש, ואין הפריה משמעותית.

מסיבות אלו לא החזיק מעמד בחוגים אלו,
ופרש ללימוד תנ"ך / מחשבה בכוחות עצמו כאשר היתה באמנה אתו.

מקוה שהיטבתי להעלות את הרהוריו איכשהו.

[לפי פשוטו]

שנים אוחזין ענבל.pdf

(193.29 KiB) הורד 834 פעמים

2.pdf

(336.59 KiB) הורד 424 פעמים

1.pdf

(157.26 KiB) הורד 419 פעמים

מספר תמלולים שפורסמו משיעוריו של אוריה ענבל.
אפי 'אם נאמר שהדברים הוצאו קצת מהקשרם,
הם מייצגים את רוח הביהמ"ד .

[צופה_ומביט]

הרב נוה"כ,

כמה נקודות ברשותך.

א.

באורח די מתבקש, עיקר המכנה המשותף בין כל אלו שמחפשים ומבקשים זו ההכרה שהם מחפשים רוח שלא נמצא בישיבות ובמסגרות הקהילתיות המקובלות.
כך שעיקר ה'בית מדרש' הוא בעצם הכרזת התיגר שיש משהו שמשיגים פה שלא ניתן להשיגו במקומות המקובלים

אתה רואה בזה "תיגר" - אני רואה בזה קריאה (פנימית, לא חיצונית, וכלהלן) לחשבון הנפש. ואבוי ואסון אם בעל אחריות חינוכית כלשהי יראה בבריחה המונית ממנו "תיגר" או "חוצפה" ולא "קריאה לחשבון נפש".

האם המקומות המקובלים עוסקים (ובצורה מקובלת) בתחומים שעוסק בהם בימ"ד הגר"א? אם לא - מה להם להלין. (וגם אם יש להם אמירה פוזיטיבית שאין לעסוק בתחומים אלה וכאן המחלוקת ועל כך נטושה המערכה - ראה בשורות הבאות).

כבר כתבתי באחת מהודעותיי לעיל שבכל מקרה צריכים מנהיגי הישיבות לתת את הדעת על השאלה הפשוטה למה כל כך הרבה מצאן מרעיתם (ובפרט שדיברו על בחורים מצויינים שהולכים) מרגישים חסר והולכים לבקש אותו במקומות אחרים. לא משנה בכלל מה תהיה התשובה - מוכרחים למצוא מה הסיבה ולתת לה מענה. יהיה איזה שיהיה. (סתם לעמוד על המקום ולהאשים ש"כולם כאן נוסעים הפוך" לא מועיל לאף אחד. שיהיה, כולם נוסעים הפוך, לכך נוצרת, נבחרת לתפקידך כדי לתקן את המצב, לא כדי לעמוד במקום ולהתלונן ולקונן).

כתבתי לעיל גם על נושא האגדה משכא וכו', ולא אכפול. בקשנו משם.

ב. אחת האופציות להתמודדות עם בימ"ד הגר"א (מצד המתנגדים, באם אין שיטתם התנגדות עקרונית לכל העיסוק הזה) היא לתת בתוך הישיבות והכוללים "מסלול מקרא/אגדה/מחשבה/מענה לשאלות מציקות" וכיו"ב, כפי המסורת והמקובל וכו'. (בתקוה שישנו, ובתקוה שיעזור). וכבר הציע מישהו בפורום השכן (אגב, באשכול שם עסקו כמדומה בעיקר בגופם של דברים, אשרי חלקם, ונכתבו שם הרבה דברי טעם) לעשות לבימ"ד הגר"א "ביטול בששים". הצעה חכמה מאד, שגם תוכל להיות אבן בוחן מצוינת.

ג.

גם אם אנשים רחוקים מאוד זה מזה בסגנון הלימוד ודרך הגישה ועל מה שמים דגש וכו',
יש שיח משותף ופורה, ולפעמים עד כדי חברותות קבועות לאורך זמן. אדרבה, לפעמים השוני מעלה את הרמה ומחדד מאוד

אני לא יודע לאיזו סקאלה של הבדלי שיטות בלימוד אתה מתכוון, אבל פערים בשיטת לימוד יכולים בהחלט ליצור חוסר מוחלט של שפה משותפת. עד רמה כזו שמה שבעיני אחד פשוט/מוכרח/נפלא בעיני השני הוא שטות/טירוף/ג'יבריש. והדברים עתיקים.

ד.

במחשבה / אגדה וכיוצא בזה, מציאת מכנה משותף קשה מאוד

אני לא חושב שהמשפט הזה נכון. כלומר, בין שיטות - אולי, אבל לא בין אישים באותה השיטה.

ה.

דומה שמבחינה מסוימת נגזר על איש הרוח לחיות חיי בדידות

זה כבר עניין אחר לגמרי, שנכון לגבי הגר"ח מבריסק כפי שהוא נכון לגבי בעל הלשם וכו'. הוא נכון לגבי כל איש רוח, לגבי כל מחפש, לגבי כל מי שיש בנשמתו איזו אמירה כלשהי. מטבע הדברים ש"אין דעותיהם שוות", וככל ש"דעותיו" של פלוני עסוקות ביסודות חייו וזהותו - אזי ה"אין דעותיהן שוות" מייצר בדידות מוכרחת ומובְנה מעיקרא. והדברים עתיקים מאד ואין בהם כל חידוש, ואכמ"ל.

ו.

אותו ת"ח הוסיף לטעון שלכן כאשר מנסים ליצור שיח שאינו בצורה של רב - תלמיד והשפעה על צעירים או מקבלים, אלא כמין חברותא ודיון,
באופן טבעי הרמה היא נמוכה ממש, ואין הפריה משמעותית

מחילה, זה כבר שטויות לענ"ד. 1. באותה מידה אפשר לטעון שהצורה הרוממה של רב-תלמיד מנחיתה על התלמידים דברים שאולי הם בערכו של הרב אבל לא בהכרח בערכם של התלמידים, (ואולי בדיוק בגלל זה הם בורחים בהמוניהם לבימ"ד הגר"א...). 2. גובה או נמיכות הרמה תלויה באיכות המשתתפים, במה מציק להם וכיו"ב. דיון וחברותא בין אנשים גדולים ובנושאים גדולים יהיה גם הוא גדול ורם. 3. פשוט לי, ומכיר מהמציאות, שיש דברים שבעיני מישהו שחי בעולם רוח פלוני ומטרידות אותו בעיות מסוג פלוני ובזה הוא עוסק וכו' - יהיו נחשבים "רמה נמוכה" ו"גן ילדים", אבל בעיני מישהו אחר, שחי בעולם רוח שונה (כפי שדעותיהם אינן שוות), ומטרידות אותו בעיות אחרות - מדובר ברומו של עולם ממש. (דוגמה בעלמא שקפצה לי לראש תוך כדי כתיבה: חמיו של רל"י מברדיצ'ב שהיה מתנגד שאל אותו כשחזר משהות אצל רבו במזריטש "מה למדת שם?", ענה לו "למדתי שיש בורא לעולם". שאל אותו "אבל זה גם השפחה יודעת", ענה לו "היא אומרת, ואני יודע". הבדל דק, וכל שכן עבה, בהתאמתות הכרה כלשהי - הוא הכל, הוא מציאות וממשות שאין כמותה. ומי שלא התאמתה לו הכרה זו ורואה רק את ניסוחי הדברים מבחוץ, עומד ותמה "הרי זו רמה נמוכה, גן ילדים... תביא איזה חילוק של רבי חיים... איזה עמקות של מהר"ל... איזו מערכה של...". זה תחום אחד שיתכן בו הבדלי תפיסה כאלה, ויש עוד).

אם יש או אין הפריה משמעותית - יעידו התלמידים כ"א ביחס לעצמו. ויש תלמידים שמדברים על הרבה הרבה הרבה יותר מ"הפריה משמעותית".

אולי אותו ת"ח חיפש שם משהו אחר, או ששמע שמועה ובא לראות מה זה, וראה שזה לא מתאים לו, והלך. דברים פשוטים. מעיד רק על עצמו ולא על הכלל, ונא לא לגזור מזה כללים. בבית משפט קוראים לזה "התרשמות", לא "עדות". ואין לה שום משקל שהוא.

[צופה_ומביט]

שנים אוחזין ענבל.pdf

2.pdf

1.pdf

מספר תמלולים שפורסמו משיעוריו של אוריה ענבל.
אפי 'אם נאמר שהדברים הוצאו קצת מהקשרם,
הם מייצגים את רוח הביהמ"ד .

בפורום השכן הובאו כמה וכמה דוגמאות והיה שם דיון מחכים לגביהם.

[הכתב והמכתב]

ברשותכם, אהיה אומר ועושה, ואכתוב משהו שהתעוררתי לו בנוגע לנושאים עצמם. ואם תהיה זו הודעה ארוכה - מה טוב. היא תהווה הפסק יותר מלבוד ממה שלפניה.

ואלו הדברים:


נבואה לומדים בכלי נבואה ולא בכלי חכמה


ראיתי מובא בשם הגר"ש וולבה: "סימן לעשירות התורה הוא הזנחת לימוד הנביאים והתעסקות בעומקה של תורה שבעל פה".

ככל שעשירים בתושבע"פ – מתרחקים מלימוד נביא. ולא כי לת"ח המנסה ללמוד נביא יש קושיות כדרכו וכוח עיונו ורואה שאינו מבין נביא (וגם אין לו בימ"ד ומסורת כיצד מתרצים ומבינים וכו'), אלא כי לימוד הנביא נעשה מוזנח, מעצמו. כי חשים בחוש שתושבע"פ ונביא זו תורה "שונה" זו מזו, ולכן ככל ששוקעים יותר בתושבע"פ של חז"ל – מתרחקים ממילא מלימוד נביא. מעצמו הוא נזנח. וזהו סימן לעשירות התושבע"פ אצל האדם, שהיא ממלאה אותו והוא מלא ועשיר ממנה וכתוצאה אינו נזקק לנביא אלא אדרבה מתרחק והולך ממנו.

כך הבנתי משפט זה כשראיתיו, ואז הבריק לי רעיון כולל מתוך דבריו:

אתה דורש פה את דברי הגר"ש וולבה כמו שדורשים דברי נביאים (לא בדרך של 'חכמה' אלא בדרך של 'נבואה')

[צופה_ומביט]

ברשותכם, אהיה אומר ועושה, ואכתוב משהו שהתעוררתי לו בנוגע לנושאים עצמם. ואם תהיה זו הודעה ארוכה - מה טוב. היא תהווה הפסק יותר מלבוד ממה שלפניה.

ואלו הדברים:


נבואה לומדים בכלי נבואה ולא בכלי חכמה


ראיתי מובא בשם הגר"ש וולבה: "סימן לעשירות התורה הוא הזנחת לימוד הנביאים והתעסקות בעומקה של תורה שבעל פה".

ככל שעשירים בתושבע"פ – מתרחקים מלימוד נביא. ולא כי לת"ח המנסה ללמוד נביא יש קושיות כדרכו וכוח עיונו ורואה שאינו מבין נביא (וגם אין לו בימ"ד ומסורת כיצד מתרצים ומבינים וכו'), אלא כי לימוד הנביא נעשה מוזנח, מעצמו. כי חשים בחוש שתושבע"פ ונביא זו תורה "שונה" זו מזו, ולכן ככל ששוקעים יותר בתושבע"פ של חז"ל – מתרחקים ממילא מלימוד נביא. מעצמו הוא נזנח. וזהו סימן לעשירות התושבע"פ אצל האדם, שהיא ממלאה אותו והוא מלא ועשיר ממנה וכתוצאה אינו נזקק לנביא אלא אדרבה מתרחק והולך ממנו.

כך הבנתי משפט זה כשראיתיו, ואז הבריק לי רעיון כולל מתוך דבריו:

אתה דורש פה את דברי הגר"ש וולבה כמו שדורשים דברי נביאים (לא בדרך של 'חכמה' אלא בדרך של 'נבואה')

אתה צודק. לא דרשתי את דבריו ולא הכנסתי את דבריי בדבריו, אלא לכך התעוררתי כשראיתי את דבריו וכו'. (ואם כתבתי/הובנתי אחרת - סליחה). מעיקרא ראיתי מצוטט רק את המשפט הזה ולא היתה לי דרך לבחון את הדברים. לאחר מכן ראיתי את הדברים במקורם וראיתי שהוא בכלל כתב להיפוך מכל דבריי. וכנ"ל.

[קרית מלך]

שנים אוחזין הרב ענבל.pdf

2.pdf

1.pdf

מספר תמלולים שפורסמו משיעוריו של הרב אוריה ענבל.
אפי 'אם נאמר שהדברים הוצאו קצת מהקשרם,
הם מייצגים את רוח הביהמ"ד .

העיון בשיעורים המצורפים מפתיע.
לכאורה מדובר בשיעורים שנמסרו לקהלי יעד שונים.
שיעור למלמדים בת"ת ולרמי"ם בישיבות לצעירים איך מנחילים את יסודות הגמ'.
בשיעור על "שנים אוחזין" מתברר שבסך הכל מדובר בשיטה דידקטית מעניינת שמטרתה לחבב את הסוגיא על הלומדים הצעירים, בטרם יכנסו לעומק העיון, יש להציע ל"ועידת החינוך" השנתית להביא את הרב ענבל למסור הרצאה למחנכים איך מחבבים את התורה על לומדיה בצורה חוייתית.

שיעור לקהל הלומד פנימות התורה ומבקש להבין יסודות מעט עלומים.
האמירות בשיעור על תקנות חז"ל אולי נשמע מעט "מרגיז" בניסוח, אבל עשוי להניח את דעתם של לומדי ספרי פנימיות התורה בהם מבואר בהרחבה שתקנות חז"ל אלו אכן אינם ענין פרטי לפלוני או אלמוני אלא נוגע בשורש המצוה העליון, כאשר חז"ל הבינו ברוח הקודש אשר עליהם כי זהו רצונו ית"ש בזמנים אלו - לא לתקוע בשופר בשבת, לא ליטול לולב בשבת וכיו"ב.

שיעור לבעלי תשובה שקשה להם עדיין להבין שקיים רובד פנימי ועליון מעבר להשגה הגשמית אותה "ממששים" בידים.
השיעור על מהות הרוח הרעה מנסה להסביר עולם רוחני לאלו שעדיין לא זכו להבין שהעולם הרוחני הוא מציאות קיימת אשר ניתן להשיג או נכון יותר להרגיש בכך רק לאחר זיכוך הגוף הגשמי השקוע בתאוות העולם הזה.

מה בכל זה הפך את הדברים ל"שיטה" מיוחדת, עמוקה, מחודשת, אלטרנטיבית. סך הכל - עזרה בסיסית לתוהים ברבדים שונים.

[צופה_ומביט]

שנים אוחזין הרב ענבל.pdf

2.pdf

1.pdf

מספר תמלולים שפורסמו משיעוריו של הרב אוריה ענבל.
אפי 'אם נאמר שהדברים הוצאו קצת מהקשרם,
הם מייצגים את רוח הביהמ"ד .

העיון בשיעורים המצורפים מפתיע.
לכאורה מדובר בשיעורים שנמסרו לקהלי יעד שונים.
שיעור למלמדים בת"ת ולרמי"ם בישיבות לצעירים איך מנחילים את יסודות הגמ'.
בשיעור על "שנים אוחזין" מתברר שבסך הכל מדובר בשיטה דידקטית מעניינת שמטרתה לחבב את הסוגיא על הלומדים הצעירים, בטרם יכנסו לעומק העיון, יש להציע ל"ועידת החינוך" השנתית להביא את הרב ענבל למסור הרצאה למחנכים איך מחבבים את התורה על לומדיה בצורה חוייתית.

שיעור לקהל הלומד פנימות התורה ומבקש להבין יסודות מעט עלומים.
האמירות בשיעור על תקנות חז"ל אולי נשמע מעט "מרגיז" בניסוח, אבל עשוי להניח את דעתם של לומדי ספרי פנימיות התורה בהם מבואר בהרחבה שתקנות חז"ל אלו אכן אינם ענין פרטי לפלוני או אלמוני אלא נוגע בשורש המצוה העליון, כאשר חז"ל הבינו ברוח הקודש אשר עליהם כי זהו רצונו ית"ש בזמנים אלו - לא לתקוע בשופר בשבת, לא ליטול לולב בשבת וכיו"ב.

שיעור לבעלי תשובה שקשה להם עדיין להבין שקיים רובד פנימי ועליון מעבר להשגה הגשמית אותה "ממששים" בידים.
השיעור על מהות הרוח הרעה מנסה להסביר עולם רוחני לאלו שעדיין לא זכו להבין שהעולם הרוחני הוא מציאות קיימת אשר ניתן להשיג או נכון יותר להרגיש בכך רק לאחר זיכוך הגוף הגשמי השקוע בתאוות העולם הזה.

מה בכל זה הפך את הדברים ל"שיטה" מיוחדת, עמוקה, מחודשת, אלטרנטיבית. סך הכל - עזרה בסיסית לתוהים ברבדים שונים.

אני ראיתי רק את השיעור של שנים אוחזין, ולענ"ד פספסת את כל העניין. ממש לא מדובר בכלי עזר למלמדים וכו'. מדובר על הבחנה בין מטרות/מהות הדינים במשנה למטרות/מהות הסוגיה התלמודית למטרות/מהות חקירות הראשונים.

זו תשובה לכל מי (ורבים הם) שמציקה לו השאלה (שהוא בעצם פותח איתה את השיעור:) ההבדל שרואה כל מי שקורא משנה למי שקורא גמרא ולמי שקורא ראשונים, שנדמה לו שמדובר בשלוש תורות שונות. למה המשנה לא מדברת בשפה של הגמרא, ולמה הגמרא לא מדברת בשפה של הראשונים.

זו שאלה שכל מי שמעניין אותו "מהי תורה", "במה אני עוסק", ולא רק המילים שמול עיניו באותו רגע - מתקשה בה, ויש רבים שזה מנקר במוחם כיתושו של טיטוס וגורם להם למחשבות שליליות על התורה - או של הקדמונים או של האחרונים. כי לראות את שניהם כאותה תורה - נראה בלתי אפשרי, ומוצדק רק באפולוגטיקה שמשכנעת רק מאמינים מעיקרא. הלומד רואה לפני עיניו תמונה תמוהה, בה תורת כל דור (כולל תורת חז"ל מול התנ"ך, ואפילו במידה מסוימת הנביאים מול החומש) נראית תורה אחרת שאיכשהו "דחפו אותה בכוח" לתוך הקודמת, שבמבט "לא משוחד" נראה שלא שיערתה בכלל. ולפעמים סותרת אותה.

ומעתה נשאלת השאלה: האם יש דרך רציונלית בהירה להסביר את זה, או שמוכרחים כאן מידה גדושה של "אמונה" (שמבוססת על?) כדי לסבור שמדובר באותה תורה בעצמה?

ואם יש דרך רציונלית - האם מוכרחים להזדקק כאן לשיטת "התפתחות" כלשהי (כולל להצדיק אותה מבחינה תיאולוגית/דתית) או לא?

מי ששאלות אלה לא מטרידות אותו - לחיי. אבל יש המון אנשים שקשה להם (וזה טבעי ומובן לגמרי) בדיוק כשמגיעים לתחום שהכי מעסיק את זמנם וזהותם - לכבות את כל החושים האנושיים שהם משתמשים בהם בכל תחום אחר, ולעמול במשהו שיש להם שאלות על המבנה הבסיסי שלו, על הבסיס הפשוט של "במה אני עוסק כרגע".

כעי"ז כל לומד תמה (או אמור לתמוה, אא"כ הוטמע בו מקטנות ש"ככה זה וזהו" והקשב שלו פשוט התרגל להתעלם מזה) למה הראשונים לא מדברים בשפה של האחרונים, ומאידך גם לא בשפה של הגאונים. גם לומד טושו"ע עם נו"כ תמה כזאת, איך הפוסקים שמפיהם אנו חיים עד היום הזה דנים ומדמים ומכריעים בצורת חשיבה ושפה שזרה לנו לגמרי, ברמה שלפעמים הדברים נראים לנו תמוהים וזרים, ולמצער יש לנו חילוקים ברורים בין מה שהם מדמים וכיו"ב, ואנו עמלים בכל כוחנו להכניס את החשיבה שלהם לכלי הניתוח המקובלים אצלנו היום, ומסתבכים.

השאלה הזו והדברים בזה באמת עתיקים, והרב ענבל הוא לא הראשון שעוסק בזה (כמדומה שלבית ישי יש דברים בזה. ובעצמי שמעתי ע"כ שיעור מהרב דניאל היימן מצרפת). מה שרגילים לומר בזה הוא שמה שהיה פשיטא לראשונים ברוחב לבם/דעתם/סברתם וכיו"ב צריכים האחרונים להגדיר בהררי הגדרות שכליות שמגיעים אליהם דרך ראיות וחקירות. או תשובות דומות בניסוחים כיו"ב. או שהראשונים היתה להם יותר קבלה ומסורת מוצקה בפירוש המילות והדינים, ולא הוצרכו לדעת אותם דרך חקירות.

בא הרב ענבל, ועונה על השאלה הזו תשובה מבריקה, וכן - לדעתי בהחלט עמוקה, ובכל מקרה היא כזו שמוכרחה לבוא רק ממי ש: א. עמל וחשב בנושא, ב. הוא מוכשר ועילוי בזה.

ולא זו בלבד שזו תשובה הגיונית לגוף השאלה - אלא שהיא עצמה אינה אלא עוד פן וביטוי של שיטה מקיפה התופסת את התורה כמחוברת - ומיועדת להיות מחוברת - לאדם ולחיים, ולא "מונחתת" ו"כפויה" על בני אדם, שמהותם לחוד ותורה לחוד (שזו עוד דוגמה למה שנראה כ"שתי תורות", שני דיבורים של הבורא, אחת בבריאת העולם החיים והאדם - ואחת בתורה. שגם זה דבר שמציק להרבה יהודים טובים. כן, טובים), אלא זו תורה אלוקית לאדם בצלם אלוקים, תורה של אסתכל באורייתא וברא עלמא, תורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה וכו' (ואמ"ל בהודעה זו).

לא אפרט עכשיו את תשובתו העקרונית כפי המובא בקובץ על שנים אוחזין, אלא לאחר דבריי אלה אפשר לקרוא (שוב) את הקובץ הזה - ולראות מה הוא עונה ומסביר. בהצלחה.

[קרית מלך]

שנים אוחזין הרב ענבל.pdf

2.pdf

1.pdf

מספר תמלולים שפורסמו משיעוריו של הרב אוריה ענבל.
אפי 'אם נאמר שהדברים הוצאו קצת מהקשרם,
הם מייצגים את רוח הביהמ"ד .

העיון בשיעורים המצורפים מפתיע.
לכאורה מדובר בשיעורים שנמסרו לקהלי יעד שונים.
שיעור למלמדים בת"ת ולרמי"ם בישיבות לצעירים איך מנחילים את יסודות הגמ'.
בשיעור על "שנים אוחזין" מתברר שבסך הכל מדובר בשיטה דידקטית מעניינת שמטרתה לחבב את הסוגיא על הלומדים הצעירים, בטרם יכנסו לעומק העיון, יש להציע ל"ועידת החינוך" השנתית להביא את הרב ענבל למסור הרצאה למחנכים איך מחבבים את התורה על לומדיה בצורה חוייתית.

שיעור לקהל הלומד פנימות התורה ומבקש להבין יסודות מעט עלומים.
האמירות בשיעור על תקנות חז"ל אולי נשמע מעט "מרגיז" בניסוח, אבל עשוי להניח את דעתם של לומדי ספרי פנימיות התורה בהם מבואר בהרחבה שתקנות חז"ל אלו אכן אינם ענין פרטי לפלוני או אלמוני אלא נוגע בשורש המצוה העליון, כאשר חז"ל הבינו ברוח הקודש אשר עליהם כי זהו רצונו ית"ש בזמנים אלו - לא לתקוע בשופר בשבת, לא ליטול לולב בשבת וכיו"ב.

שיעור לבעלי תשובה שקשה להם עדיין להבין שקיים רובד פנימי ועליון מעבר להשגה הגשמית אותה "ממששים" בידים.
השיעור על מהות הרוח הרעה מנסה להסביר עולם רוחני לאלו שעדיין לא זכו להבין שהעולם הרוחני הוא מציאות קיימת אשר ניתן להשיג או נכון יותר להרגיש בכך רק לאחר זיכוך הגוף הגשמי השקוע בתאוות העולם הזה.

מה בכל זה הפך את הדברים ל"שיטה" מיוחדת, עמוקה, מחודשת, אלטרנטיבית. סך הכל - עזרה בסיסית לתוהים ברבדים שונים.

אני ראיתי רק את השיעור של שנים אוחזין, ולענ"ד פספסת את כל העניין. ממש לא מדובר בכלי עזר למלמדים וכו'. מדובר על הבחנה בין מטרות/מהות הדינים במשנה למטרות/מהות הסוגיה התלמודית למטרות/מהות חקירות הראשונים.

זו תשובה לכל מי (ורבים הם) שמציקה לו השאלה (שהוא בעצם פותח איתה את השיעור:) ההבדל שרואה כל מי שקורא משנה למי שקורא גמרא ולמי שקורא ראשונים, שנדמה לו שמדובר בשלוש תורות שונות. למה המשנה לא מדברת בשפה של הגמרא, ולמה הגמרא לא מדברת בשפה של הראשונים.

זו שאלה שכל מי שמעניין אותו "מהי תורה", "במה אני עוסק", ולא רק המילים שמול עיניו באותו רגע - מתקשה בה, ויש רבים שזה מנקר במוחם כיתושו של טיטוס וגורם להם למחשבות שליליות על התורה - או של הקדמונים או של האחרונים. כי לראות את שניהם כאותה תורה - נראה בלתי אפשרי, ומוצדק רק באפולוגטיקה שמשכנעת רק מאמינים מעיקרא. הלומד רואה לפני עיניו תמונה תמוהה, בה תורת כל דור (כולל תורת חז"ל מול התנ"ך, ואפילו במידה מסוימת הנביאים מול החומש) נראית תורה אחרת שאיכשהו "דחפו אותה בכוח" לתוך הקודמת, שבמבט "לא משוחד" נראה שלא שיערתה בכלל. ולפעמים סותרת אותה.

ומעתה נשאלת השאלה: האם יש דרך רציונלית בהירה להסביר את זה, או שמוכרחים כאן מידה גדושה של "אמונה" (שמבוססת על?) כדי לסבור שמדובר באותה תורה בעצמה?

ואם יש דרך רציונלית - האם מוכרחים להזדקק כאן לשיטת "התפתחות" כלשהי (כולל להצדיק אותה מבחינה תיאולוגית/דתית) או לא?

מי ששאלות אלה לא מטרידות אותו - לחיי. אבל יש המון אנשים שקשה להם (וזה טבעי ומובן לגמרי) בדיוק כשמגיעים לתחום שהכי מעסיק את זמנם וזהותם - לכבות את כל החושים האנושיים שהם משתמשים בהם בכל תחום אחר, ולעמול במשהו שיש להם שאלות על המבנה הבסיסי שלו, על הבסיס הפשוט של "במה אני עוסק כרגע".

כעי"ז כל לומד תמה (או אמור לתמוה, אא"כ הוטמע בו מקטנות ש"ככה זה וזהו" והקשב שלו פשוט התרגל להתעלם מזה) למה הראשונים לא מדברים בשפה של האחרונים, ומאידך גם לא בשפה של הגאונים. גם לומד טושו"ע עם נו"כ תמה כזאת, איך הפוסקים שמפיהם אנו חיים עד היום הזה דנים ומדמים ומכריעים בצורת חשיבה ושפה שזרה לנו לגמרי, ברמה שלפעמים הדברים נראים לנו תמוהים וזרים, ולמצער יש לנו חילוקים ברורים בין מה שהם מדמים וכיו"ב, ואנו עמלים בכל כוחנו להכניס את החשיבה שלהם לכלי הניתוח המקובלים אצלנו היום.

השאלה הזו והדברים בזה באמת עתיקים, והרב ענבל הוא לא הראשון שעוסק בזה (כמדומה שלבית ישי יש דברים בזה. ובעצמי שמעתי ע"כ שיעור מהרב דניאל היימן מצרפת). מה שרגילים לומר בזה הוא שמה שהיה פשיטא לראשונים ברוחב לבם/דעתם/סברתם וכיו"ב צריכים האחרונים להגדיר בהררי הגדרות שכליות שמגיעים אליהם דרך ראיות וחקירות. או תשובות דומות בניסוחים כיו"ב. או שהראשונים היתה להם יותר קבלה ומסורת מוצקה בפירוש המילות והדינים, ולא הוצרכו לדעת אותם דרך חקירות.

בא הרב ענבל, ועונה על השאלה הזו תשובה מבריקה, וכן - לדעתי בהחלט עמוקה, ובכל מקרה היא כזו שמוכרחה לבוא רק ממי ש: א. עמל וחשב בנושא, ב. הוא מוכשר ועילוי בזה.

ולא זו בלבד שזו תשובה הגיונית לגוף השאלה - אלא שהיא עצמה אינה אלא עוד פן וביטוי של שיטה מקיפה התופסת את התורה כמחוברת - ומיועדת להיות מחוברת - לאדם ולחיים, ולא "מונחתת" ו"כפויה" על בני אדם, שמהותם לחוד ותורה לחוד (שזו עוד דוגמה למה שנראה כ"שתי תורות", שני דיבורים של הבורא, אחת בבריאת העולם החיים והאדם - ואחת בתורה. שגם זה דבר שמציק להרבה יהודים טובים. כן, טובים), אלא זו תורה אלוקית לאדם בצלם אלוקים, תורה של אסתכל באורייתא וברא עלמא, תורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה וכו' (ואמ"ל בהודעה זו).

לא אפרט עכשיו את תשובתו העקרונית כפי המובא בקובץ על שנים אוחזין, אלא לאחר דבריי אלה אפשר לקרוא (שוב) את הקובץ הזה - ולראות מה הוא עונה ומסביר. בהצלחה.

לאחר כל האריכות והביאור - סיכום הדברים: אכן, יהודי [תלמיד חכם מופלג ויר"ש מרבים] מוכשר מאד, שמתאמץ [מתוך מטרה ערכית] לסייע לתוהים ברבדים שונים.
מכאן ועד להעמדת הדברים כ"שיטה" חדשה ומחודשת [אזכיר רק שבמהלך האשכול הארוך כתב אחד מחברי ביהמ"ד הגר"א שמדובר - לא פחות - ממהפכה דוגמת מהפכת המוסר של אור עולם מרנא רבי ישראל סלנטר זיע"א] הדרך רחוקה מרחק שנות אור.

אולי ישנם כאלו מבין התוהים שאם לא ישכנעו אותם שכדאי להם לשמוע למה שיש להרב ענבל להציע בעטיפה של "פריצת דרך" הם פשוט לא יגיעו לשמוע ובכך נפסיד את המטרה להחזירם לאור האמונה השלמה, מסתבר שעבורם כדאי להשתמש במכבסת המילים המיוחדת. בדומה - אולי דימוי מעט רחוק - למה שכתב הרמב"ם שבתחילת הדרך צריך לפתות את הנערים במיני מתיקה כדי למשוך את לבם לתורה, כך יש כאלו שיש למשוך את לבם [שכלם, הבנתם] בצורה כזאת או אחרת. ויבורך על פעילותו הנשגבה לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים ולתורת אמת.

[דרומי]

הרב הצופה והמביט למרחוק,

דבריך מחדדים יפה את מה שכתבתי לעיל בקיצור, שנראה כי מטרת 'בית המדרש' אינה רק להוסיף עוד נופך ונדבך, אלא בפירוש יש כאן מטרה לשנות את המסורת הקיימת, לעקור את הגישה הבסיסית והרווחת לכל דרך מסירת התורה.

במלים פשוטות, אין כאן כוונה רק לומר מה 'כן', אלא גם מה 'לא'. וזה לא משנה אם זה נאמר במפורש או ברמז, אבל זו בעצם המטרה - לשלול ולעקור גישות קדומות.

הסכנה בדרך כזו מובנת מאליה, ובדיוק על כגון דא אמרו 'חכמים היזהרו בדבריכם'. ולא כל מה שמתאים ל'עילוי' חריג מתאים להיות דרך לרבים.

[צופה_ומביט]

לאחר כל האריכות והביאור - סיכום הדברים: אכן, יהודי [תלמיד חכם מופלג ויר"ש מרבים] מוכשר מאד, שמתאמץ [מתוך מטרה ערכית] לסייע לתוהים ברבדים שונים.
מכאן ועד להעמדת הדברים כ"שיטה" חדשה ומחודשת [אזכיר רק שבמהלך האשכול הארוך כתב אחד מחברי ביהמ"ד הגר"א שמדובר - לא פחות - ממהפכה דוגמת מהפכת המוסר של אור עולם מרנא רבי ישראל סלנטר זיע"א] הדרך רחוקה מרחק שנות אור.

אולי ישנם כאלו מבין התוהים שאם לא ישכנעו אותם שכדאי להם לשמוע למה שיש להרב ענבל להציע בעטיפה של "פריצת דרך" הם פשוט לא יגיעו לשמוע ובכך נפסיד את המטרה להחזירם לאור האמונה השלמה, מסתבר שעבורם כדאי להשתמש במכבסת המילים המיוחדת. בדומה - אולי דימוי מעט רחוק - למה שכתב הרמב"ם שבתחילת הדרך צריך לפתות את הנערים במיני מתיקה כדי למשוך את לבם לתורה, כך יש כאלו שיש למשוך את לבם [שכלם, הבנתם] בצורה כזאת או אחרת. ויבורך על פעילותו הנשגבה לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים ולתורת אמת.

אני לא מסכים עם ה"סיכום הדברים לאחר כל האריכות והביאור". זה באמת לרוקן את דבריי מכל תוכן.

העיקר מצאת מכנה משותף בין מה שאתה כתבת למה שאני כתבתי: אלה דברים ל"תוהים שונים".

תהיה תהיה לגז"ש...

והתעלמת לגמרי ממה שכתבתי שהתשובה שלו אומרת שאכן השאלה המציקה הנ"ל היא סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה: אנו לומדים תורה כזו שאינה מחוברת לחיים ולאדם אלא מונחתת עליהם, כופה אותם. כאן הבעיה, וכאן המהפכה.

התשובה שלו אינה (רק) נקודתית לשאלה המציקה, כדרך שעשו רבים. אלא העמקות היא לראות ולומר שהשאלה הזו באמת נכונה. כלומר: מתוך תורה מסוימת - השאלה הזו מתפרצת באופן טבעי, ומי שאינו שואל אותה - הוא התמוה. היא מראה באיזה מצב נמצא השואל = איזו תורה הוא לומד (להזכירך: הוא לא לומד אותה מעצמו על אי בודד. ככה מלמדים בכל מוסדות התורה שלנו, כן?), ואת זה התשובה באה לתקן - ובחדא מחתא גם לענות נקודתית על השאלה.

אנשים ששנים רבות, לפעמים עשרות שנים, מסתובבים עם סתירה בין ה"אדם" שבהם לתורה שהם לומדים, וחשים נתק מהתורה שהם לומדים (+ כל ההשלכות של זה לכל עבר) משום שהתכונות האנושיות הטבעיות שלהם רואות כאן בעיה והם פוגשים רק התעלמות רבתית ממנה, או צעקות על "כפירה" וכיו"ב אם רק יעיזו לשאול - מוצאים פה לא רק נוחם לנפשם, אלא תשובה אמיתית, שמראה להם שאדרבה, תחושתם הבסיסית של הניתוק הנ"ל - אכן צודקת, והניתוק הזה הוא אסון, והוא לא אמור להיות, ויש דרך אחרת ללמוד את התורה - את אותה תורה ישיבתית - בצורה שלא יהיה שם נתק כזה. ואז התורה מתחילה באמת להאיר בנאדם ולשנות אותו.

יש מי שלא זקוק לזה, ויש כל מיני אופני חיבור לתורה. כבר בראשונים אנו מוצאים את המחלוקת הזו בגישות. יש כאלה שאדרבה, ככל שתורה תהיה יותר בלתי מושגת הם יותר חשים חיבור של ביטול ודבקות אלוקית אליה (ויש להם גם עומקים להסביר את זה על פי חקירה/קבלה), ויש מי שאינו כזה.

עכשיו צריך לתת למספרים לדבר.

אם חמישים אחוז מלומדי התורה או היהודים הדתיים מרגישים ככה - תסכים שזו בעיה שורשית ומוכרחה לבוא מהפכה?

כנראה שהרב ענבל פוגש מספרים מבהילים של בחורים ואברכים מצוינים שזה מציק להם (זה וכיו"ב בשאר תחומים. כאמור שזה סימפטום לגישה כולה), והם לא מוצאים בכלל כתובות במוסדות המקובלים לדברים אלה, ולכן באים אליו.

ואני שוב אומר, אם למוסדות המקובלים ולשיטה המקובלת יש מענה לזה - לחיי. שיציעו אותו. אבל לא יתכן שהם יתעלמו, ידחיקו, יכחישו - ויצעקו "כולם פה נוסעים הפוך". ומי שיציע מענה שיספק רבים - יילחמו נגדו. השתקת וגם רצחת?

[צופה_ומביט]

הרב הצופה והמביט למרחוק,

דבריך מחדדים יפה את מה שכתבתי לעיל בקיצור, שנראה כי מטרת 'בית המדרש' אינה רק להוסיף עוד נופך ונדבך, אלא בפירוש יש כאן מטרה לשנות את המסורת הקיימת, לעקור את הגישה הבסיסית והרווחת לכל דרך מסירת התורה.

במלים פשוטות, אין כאן כוונה רק לומר מה 'כן', אלא גם מה 'לא'. וזה לא משנה אם זה נאמר במפורש או ברמז, אבל זו בעצם המטרה - לשלול ולעקור גישות קדומות.

הסכנה בדרך כזו מובנת מאליה, ובדיוק על כגון דא אמרו 'חכמים היזהרו בדבריכם'. ולא כל מה שמתאים ל'עילוי' חריג מתאים להיות דרך לרבים.

א. אני מסכים שמדובר בשינוי, אבל לא שינוי שיעקור וישלול. אלא בסופו של דבר חוזרים לבית המדרש הישן - עם נופך ועומק.


ב. באמת, לפני שמדברים על גישות קדומות צריך לחשוב טוב טוב ולקחת בחשבון שזה יכול להיות יריה ברגל.

הגישה הישיבתית היום, בתחום כלשהו - מההספק ועד לתחומי העיסוק ועד לצורת העיון - דומה או מזכירה במשהו גישות קדומות?

"מחשבת ישראל" כיום תואמת גישות קדומות? את כולן?

לא היו בישראל בדורות האחרונים מהפכות של ממש הן במחשבה והם בלימוד? כאלה ששללו להדיא ממש שיטות קודמות קדומות?

עסקתי בזה מעט באשכול זה לעיל בדיון סביב דברי הרב פאלי, עיי"ש.


ג. ומי ידבר/מדבר על הסכנה בגישה הקיימת? אולי גם היא (צורת הלימוד/מחשבה המקובלת) מתאימה רק לעילויים ואינה דרך לרבים?

ובאמת, למה לנו לדוש בזה ושכל אחד יפריח את השערותיו. כפי שכתבתי: ניתן למספרים לדבר... ואז נראה מה מתאים לעילויים חריגים ומה לרבים...

[מקדש מלך]

זו תשובה לכל מי (ורבים הם) שמציקה לו השאלה (שהוא בעצם פותח איתה את השיעור:) ההבדל שרואה כל מי שקורא משנה למי שקורא גמרא ולמי שקורא ראשונים, שנדמה לו שמדובר בשלוש תורות שונות. למה המשנה לא מדברת בשפה של הגמרא, ולמה הגמרא לא מדברת בשפה של הראשונים.

זו שאלה שכל מי שמעניין אותו "מהי תורה", "במה אני עוסק", ולא רק המילים שמול עיניו באותו רגע - מתקשה בה, ויש רבים שזה מנקר במוחם כיתושו של טיטוס וגורם להם למחשבות שליליות על התורה - או של הקדמונים או של האחרונים. כי לראות את שניהם כאותה תורה - נראה בלתי אפשרי, ומוצדק רק באפולוגטיקה שמשכנעת רק מאמינים מעיקרא. הלומד רואה לפני עיניו תמונה תמוהה, בה תורת כל דור (כולל תורת חז"ל מול התנ"ך, ואפילו במידה מסוימת הנביאים מול החומש) נראית תורה אחרת שאיכשהו "דחפו אותה בכוח" לתוך הקודמת, שבמבט "לא משוחד" נראה שלא שיערתה בכלל. ולפעמים סותרת אותה.

ומעתה נשאלת השאלה: האם יש דרך רציונלית בהירה להסביר את זה, או שמוכרחים כאן מידה גדושה של "אמונה" (שמבוססת על?) כדי לסבור שמדובר באותה תורה בעצמה?

ואם יש דרך רציונלית - האם מוכרחים להזדקק כאן לשיטת "התפתחות" כלשהי (כולל להצדיק אותה מבחינה תיאולוגית/דתית) או לא?

ספציפית לגבי המשנה והגמרא זו בודאי לא התפתחות, כי המשנה לא באה על חלל ריק. יש לנו את כל הברייתות שסביבה מאותה תקופה ומאותם תנאים, והם מדברות בשפה תלמודית למהדרין. מה גם שרב ורבי חייא וכל ראשוני האמוראים, שמדברים בשפה תלמודית לחלוטין, הם עצמם חותמי המשנה ויושבים לפני רבי.

אכן כן. יש כאן מהלך להסביר את סיבת השוני, וגם את המבנה של משנה מול גמרא.

[קרית מלך]

לאחר כל האריכות והביאור - סיכום הדברים: אכן, יהודי [תלמיד חכם מופלג ויר"ש מרבים] מוכשר מאד, שמתאמץ [מתוך מטרה ערכית] לסייע לתוהים ברבדים שונים.
מכאן ועד להעמדת הדברים כ"שיטה" חדשה ומחודשת [אזכיר רק שבמהלך האשכול הארוך כתב אחד מחברי ביהמ"ד הגר"א שמדובר - לא פחות - ממהפכה דוגמת מהפכת המוסר של אור עולם מרנא רבי ישראל סלנטר זיע"א] הדרך רחוקה מרחק שנות אור.

אולי ישנם כאלו מבין התוהים שאם לא ישכנעו אותם שכדאי להם לשמוע למה שיש להרב ענבל להציע בעטיפה של "פריצת דרך" הם פשוט לא יגיעו לשמוע ובכך נפסיד את המטרה להחזירם לאור האמונה השלמה, מסתבר שעבורם כדאי להשתמש במכבסת המילים המיוחדת. בדומה - אולי דימוי מעט רחוק - למה שכתב הרמב"ם שבתחילת הדרך צריך לפתות את הנערים במיני מתיקה כדי למשוך את לבם לתורה, כך יש כאלו שיש למשוך את לבם [שכלם, הבנתם] בצורה כזאת או אחרת. ויבורך על פעילותו הנשגבה לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים ולתורת אמת.

אני לא מסכים עם ה"סיכום הדברים לאחר כל האריכות והביאור". זה באמת לרוקן את דבריי מכל תוכן.

העיקר מצאת מכנה משותף בין מה שאתה כתבת למה שאני כתבתי: אלה דברים ל"תוהים שונים".

תהיה תהיה לגז"ש...

והתעלמת לגמרי ממה שכתבתי שהתשובה שלו אומרת שאכן השאלה המציקה הנ"ל היא סימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה: אנו לומדים תורה כזו שאינה מחוברת לחיים ולאדם אלא מונחתת עליהם, כופה אותם. כאן הבעיה, וכאן המהפכה...

עכשיו צריך לתת למספרים לדבר.

כנראה שהרב ענבל פוגש מספרים מבהילים של בחורים ואברכים מצוינים שזה מציק להם (זה וכיו"ב בשאר תחומים. כאמור שזה סימפטום לגישה כולה), והם לא מוצאים בכלל כתובות במוסדות המקובלים לדברים אלה, ולכן באים אליו.

ואני שוב אומר, אם למוסדות המקובלים ולשיטה המקובלת יש מענה לזה - לחיי. שיציעו אותו. אבל לא יתכן שהם יתעלמו, ידחיקו, יכחישו - ויצעקו "כולם פה נוסעים הפוך". ומי שיציע מענה שיספק רבים - יילחמו נגדו. השתקת וגם רצחת?

הוי אומר כך:
ארגון ערכים מעניק מענה לרחוקים מאמונה ויהדות.
ארגון יד לאחים מעניק מענה למי שמסיונרים מפתים אותו.
ארגון לב לאחים מעניק מענה לצעירים רחוקים מיהדות.
ארגון לב שומע מעניק מענה לבחורים המתמודדים עם קשיים נפשים ורוחניים שונים.
הרב ענבל מעניק מענה לאלו שלא מרגישים מחוברים מספיק לתורה.

נניח שאכן כך - זוהי מהפכה? [אזכיר שוב את הדימוי (צריך לומר המגוחך) למהפכת המוסר של אור עולם מרנא רבי ישראל סלנטר זיע"א].
מה ההבדל בינו לבין הארגונים השונים המעניקים מענה לקשת רחבה של התמודדויות לבאים מבחוץ ולמתקשים מבפנים?
לדוג' בעלמא: מספר הפונים הגדול לעזרה רוחנית למזכה הרבים הרב אורי זוהר שליט"א גורמת לכך שמשנתו משמשת כמתודה חדשה שלא נשמע כמוה בלתי היום?

כדאי להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה. פעילות חשובה, אולי הכרחית. הא ותו לא.

[לחילופין - אם אכן האמת היא שהרב ענבל מציע גישה [מהפכנית?] שונה לחלוטין לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה מכל אלו שקדמו לו, והוא או תלמידיו מתייחסים לשיטתו כמי שזיכו אותו משמים להיות נושא לפיד הגילוי של רובד חדש בתורה שלא זכו אליו כל הקודמים לו, מן הראוי לומר את הדברים בבהירות ובקול צלול מבלי לפחד (גדולי הדורות שאכן פעלו בצורה שכזאת שילמו בתחילת הדרך מחירים כבירים מתוך בטחונם בצדקת דרכם, כך בתנועת המוסר וכך בדור מוקדם יותר בתנועת החסידות)]
.

[צופה_ומביט]

הוי אומר כך:
ארגון ערכים מעניק מענה לרחוקים מאמונה ויהדות.
ארגון יד לאחים מעניק מענה למי שמסיונרים מפתים אותו.
ארגון לב לאחים מעניק מענה לצעירים רחוקים מיהדות.
ארגון לב שומע מעניק מענה לבחורים המתמודדים עם קשיים נפשים ורוחניים שונים.
הרב ענבל מעניק מענה לאלו שלא מרגישים מחוברים מספיק לתורה.

נניח שאכן כך - זוהי מהפכה? [אזכיר שוב את הדימוי (צריך לומר המגוחך) למהפכת המוסר של אור עולם מרנא רבי ישראל סלנטר זיע"א].
מה ההבדל בינו לבין הארגונים השונים המעניקים מענה לקשת רחבה של התמודדויות לבאים מבחוץ ולמתקשים מבפנים?
לדוג' בעלמא: מספר הפונים הגדול לעזרה רוחנית למזכה הרבים הרב אורי זוהר שליט"א גורמת לכך שמשנתו משמשת כמתודה חדשה שלא נשמע כמוה בלתי היום?

כדאי להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה. פעילות חשובה, אולי הכרחית. הא ותו לא.

[לחילופין - אם אכן האמת היא שהרב ענבל מציע גישה [מהפכנית?] שונה לחלוטין לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה מכל אלו שקדמו לו, והוא או תלמידיו מתייחסים לשיטתו כמי שזיכו אותו משמים להיות נושא לפיד הגילוי של רובד חדש בתורה שלא זכו אליו כל הקודמים לו, מן הראוי לומר את הדברים בבהירות ובקול צלול מבלי לפחד (גדולי הדורות שאכן פעלו בצורה שכזאת שילמו בתחילת הדרך מחירים כבירים מתוך בטחונם בצדקת דרכם, כך בתנועת המוסר וכך בדור מוקדם יותר בתנועת החסידות)]

צר לי, אני שוב לא מסכים עם ההגדרה, ועם כל הקונספט שהכנסת אותה אליו.

אתה מסכם את הדברים ל"אלה שלא מרגישים מספיק מחוברים לתורה" (זו הגדרה שאיני יודע מה אתה מצייר/מתכוון בה לעומת מה שאני אתכוון גם אם אומר אותה בעצמי), מענה להתמודדויות וכיו"ב. נראה לענ"ד שאינך יודע/מבין על מה אני מדבר. אז לא נמשיך לדוש בזה. הדברים נכתבו, הרואה יראה, הבוחר יבחר, הנעזר ייעזר, והמתחבר יתחבר.

מה שכתבו לעיל באשכול (לא ראיתי אבל מאמין לך) מניח שזהו ביטוי לכך שתלמידיו מרגישים שהוא ודומיו (מדובר על כלל בימ"ד הגר"א, וגם אישים שלא שייכים אליו, לא על איש מסוים) הם "מחזירים חרדים / בני תורה בתשובה" ובעיקר "מאירים ליהודים / בני תורה אור חדש ביהדותם", ובמובן זה הם דומים לתנועת המוסר ותנועת החסידות (מבלי לדוש עכשיו בהבדלים, אז נא לא להתנפל, תודה) ש"החזירו יהודים אדוקים / בני ישיבות / בני תורה בתשובה" (וכל אחד יודע על מה מדובר ועד כמה שביטוי זה אינו זר ומוזר כלל) ו"האירו ליהודים אור חדש ביהדותם". וככל שהדבר נעשה ע"י שיטה מגובשת שמקיפה את כלל תחומי התורה והחיים, ומעמידה קומת אדם כמותה - וגם אם היא נעשתה נחוצה/רלוונטית רק לדור ה"דפוק" שלנו - אז כן, מדובר במהפכה, ולא באיזה התעוררות נקודתית לאיזה עניין פרטי שמאז ומעולם עוסקים בו.

אגב, ככה בדיוק מרגיש כל מי שנכנס ללימוד הקבלה / פנימיות / מחשבה בכלל. רק שיש כאלה שעצם הלימודים האלה בשפתם הגבוהה והמושגית וכו' מרוממת אותם (והם רואים גדלות דיקא במה שגבוה יותר ויותר ומרחוק ה' נראה לי), ויש כאלה שהשכילו לתרגם את הדברים לרבדים ולשפה שאין קיומית ממנה, שמתבטאת במציאות האדם ממש, (בעיני זו גדלות אמיתית, ואכמ"ל). אחד היסודות הידועים בנוגע לחסידות הוא שהיא תרגום/ביטוי מונחי הקבלה במציאות הנפש, וכו' וכו' (נא לא לתפוס אותי במילה, כמובן שאכמ"ל) וזו גדולתה. זו לא הנמכה אלא העלאה.

יש מי שדיבורים בשפה מהרלית של "השבע והשמונה" מרומם אותם ומרגישים מזה חיות, ויש מי שאם לא מחברים לו את זה גופא למציאות ולהבנה שלו - זה עבורו להטוטים מוחיים ושפתיים ותו לא. (וכאן, שוב, מה שיכריע הוא המספרים... הם יראו לנו מה לעילויים חריגים ומה לרבים. מקוה שאין כאן מי שחושב ש"רבים לא בעו חיי". כל שכן כאשר אותם "רבים" הרבה פעמים הם מבעלי המחשבה המצוינים בעצמם, שפשוט התבגרו קצת).

בכל מקרה, אני אישית לא חושב שהרב ענבל הוא הראשון וגם לא היחיד. בעיני הוא פשוט סינתז (בהיותו עילוי, ומהסוג שיש לו בהירות ומשנה סדורה) משנה סדורה מכל מיני קודמים שינק מהם + הנופך האישי שלו.

אמנם, די בעצם הסינתזה או השפה החדשה או פרקטיקה חדשה לעשות "דבר חדש", והדברים ידועים. תנועת המוסר כן "חידשה" משהו שלא קדמוה מעולם? תנועת החסידות הרי טוענת מעל כל במה שהם רק מחזירים עטרה ליושנה ועכ"ז מדברים על החידוש הנפלא של הבעש"ט אור שבעת הימים. וכן עזה"ד.

[קרית מלך]

...
הרב ענבל מעניק מענה לאלו שלא מרגישים מחוברים מספיק לתורה.

[לחילופין - אם אכן האמת היא שהרב ענבל מציע גישה [מהפכנית?] שונה לחלוטין לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה מכל אלו שקדמו לו, והוא או תלמידיו מתייחסים לשיטתו כמי שזיכו אותו משמים להיות נושא לפיד הגילוי של רובד חדש בתורה שלא זכו אליו כל הקודמים לו, מן הראוי לומר את הדברים בבהירות ובקול צלול מבלי לפחד (גדולי הדורות שאכן פעלו בצורה שכזאת שילמו בתחילת הדרך מחירים כבירים מתוך בטחונם בצדקת דרכם, כך בתנועת המוסר וכך בדור מוקדם יותר בתנועת החסידות)]

צר לי, אני שוב לא מסכים עם ההגדרה, ועם כל הקונספט שהכנסת אותה אליה.

...הדברים נכתבו, הרואה יראה, הבוחר יבחר, הנעזר ייעזר, והמתחבר יתחבר.

בכל מקרה, אני אישית לא חושב שהרב ענבל הוא הראשון וגם לא היחיד. בעיני הוא פשוט סינתז (בהיותו עילוי, ומהסוג שיש לו בהירות ומשנה סדורה) משנה סדורה מכל מיני קודמים שינק מהם + הנופך האישי שלו.
אם יורשה לי להעיר, עבור מהפכה ביסודי התורה והיהדות לא די ב"עילוי" עם בהירות ומשנה סדורה - כשרונותיו העצומים של מרנא רבי ישראל זי"ע לא היו "כרטיס הביקור" של דמותו העילאית אלא בשולי השוליים. (חשוב לציין זאת מאחר שבמהלך האשכול כולו מציינים שוב ושוב לשבח את הכשרון הנדיר של הרב ענבל).

אמנם, די בעצם הסינתזה או השפה החדשה או פרקטיקה חדשה לעשות "דבר חדש", והדברים ידועים. תנועת המוסר כן "חידשה" משהו שלא קדמוה מעולם? תנועת החסידות הרי טוענת מעל כל במה שהם רק מחזירים עטרה ליושנה ועכ"ז מדברים על החידוש הנפלא של הבעש"ט אור שבעת הימים. וכן עזה"ד.

צר לי שידידנו הרב הצופה והמביט נכוחה בוחר לא להמשיך את הדיון, אך כמדומני שגם מה שנכתב עד כאן יש בהם הרבה בכדי להאיר צדדים חשובים שלא קיבלו ביטוי מספיק לאורך האשכול.

אכן כדבריך הדברים נכתבו, הרואה יראה, הבוחר יבחר

[צופה_ומביט]

כבר הפניתי לפורום השכן שבו דנו בגופם של דברים. כעת ראיתי שהובאה שם דוגמה נוספת שעולה בקנה אחד עם השיעור של שנים אוחזין שהובא ונידון פה לעיל. (וגם לגביה התפתח שם דיון מחכים לטעמי, עיי"ש).

מי שרוצה שיראה כאן: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=117316#p117316

השיעור הזה הוא חלק מסדרה בשם "למדנות ומציאותיות". שם הסדרה לבד מעיד על עצמו, וכנ"ל, ותול"מ.


נ.ב. אני לא אחד מהכותבים שם ואין לי שום קשר לפורום ההוא.

[קרית מלך]

כבר הפניתי לפורום השכן שבו דנו בגופם של דברים. כעת ראיתי שהובאה שם דוגמה נוספת שעולה בקנה אחד עם השיעור של שנים אוחזין שהובא ונידון פה לעיל. (וגם לגביה התפתח שם דיון מחכים לטעמי, עיי"ש).


השיעור הזה הוא חלק מסדרה בשם "למדנות ומציאותיות". שם הסדרה לבד מעיד על עצמו, וכנ"ל, ותול"מ.


נ.ב. אני לא אחד מהכותבים שם ואין לי שום קשר לפורום ההוא.

כדבריך עשיתי, וראיתי שרבים הם המשיגים בכל תוקף ומזויות שונות [בצורה תקיפה וחריפה בהרבה מאשר באשכול זה (מכתבו התקיף והחריף מאד של הרב ש. מובא שם, ולא נהגו בזה כידידינו הדגול אי"ס)]. מה שלא ברור שם - האם התמלול הוא מדוייק או לא, המתמלל טוען בכל תוקף שדייק בכל מילה, מאידך מביאים שם בשם הרב ענבל שטען שמעולם לא אמר את הדברים שצוטטו בשמו.

יצויין שגם שם מציינים שוב ושוב את הכשרון האגדי של הרב ענבל, ואני בעניי תמה איך אפשר לייצר שיטה שתלויה בכשרון עצום ונשגב, הרי מי שאינו מוכשר כל כך לא יצליח להמשיך את המשנה החדשה/המחודשת, ואם כך - מה התועלת? [אולי עצם זה ששומעים שיחות/שעורים מהרב ענבל מרענן את החשיבה וגורם לחזור לספסל הלימודים הישן במשנה מרץ? לתלמידיו הנכבדים פתרונים].

[דרומי]

בשביל לקרוץ עין תוך לעג (מוסתר כמובן) משיטת הלימוד ה'פרימיטיבית' והמיושנת אין צורך בהרבה כשרון

[למען עמי]

בשביל לקרוץ עין תוך לעג (מוסתר כמובן) משיטת הלימוד ה'פרימיטיבית' והמיושנת אין צורך בהרבה כשרון

בשביל לקרוץ עין תוך לעג (מוסתר כמובן) משיטת לימוד וחשיבה אחרת אין צורך בהרבה כשרון.

[דרומי]

נכון מאוד!

[זאב ערבות]

בשביל לקרוץ עין תוך לעג (מוסתר כמובן) משיטת הלימוד ה'פרימיטיבית' והמיושנת אין צורך בהרבה כשרון

בשביל לקרוץ עין תוך לעג (מוסתר כמובן) משיטת לימוד וחשיבה אחרת אין צורך בהרבה כשרון.

שנאמר עין תחת עין

[צופה_ומביט]

כבר הפניתי לפורום השכן שבו דנו בגופם של דברים. כעת ראיתי שהובאה שם דוגמה נוספת שעולה בקנה אחד עם השיעור של שנים אוחזין שהובא ונידון פה לעיל. (וגם לגביה התפתח שם דיון מחכים לטעמי, עיי"ש).


השיעור הזה הוא חלק מסדרה בשם "למדנות ומציאותיות". שם הסדרה לבד מעיד על עצמו, וכנ"ל, ותול"מ.


נ.ב. אני לא אחד מהכותבים שם ואין לי שום קשר לפורום ההוא.

כדבריך עשיתי, וראיתי שרבים הם המשיגים בכל תוקף ומזויות שונות [בצורה תקיפה וחריפה בהרבה מאשר באשכול זה (מכתבו התקיף והחריף מאד של הרב ש. מובא שם, ולא נהגו בזה כידידינו הדגול אי"ס)]. מה שלא ברור שם - האם התמלול הוא מדוייק או לא, המתמלל טוען בכל תוקף שדייק בכל מילה, מאידך מביאים שם בשם הרב ענבל שטען שמעולם לא אמר את הדברים שצוטטו בשמו.

יצויין שגם שם מציינים שוב ושוב את הכשרון האגדי של הרב ענבל, ואני בעניי תמה איך אפשר לייצר שיטה שתלויה בכשרון עצום ונשגב, הרי מי שאינו מוכשר כל כך לא יצליח להמשיך את המשנה החדשה/המחודשת, ואם כך - מה התועלת? [אולי עצם זה ששומעים שיחות/שעורים מהרב ענבל מרענן את החשיבה וגורם לחזור לספסל הלימודים הישן במשנה מרץ? לתלמידיו הנכבדים פתרונים].

ההודעה שהפניתי אליה לא עוסקת בתמלול אלא להדיא בתמצות של שיעור, ולגביה לא הובאה שם שום אמירה של הרב אוריה שהדברים לא מדויקים וכו'.

אני רואה שאתה כבר כמה פעמים חוזר לנושא הכישרון והגאונות וההתפעלות של התלמידים מהרב אוריה, והעַמדתַם אותו בשורה אחת עם גדולי הוגי האומה, ואני לגמרי מסכים איתך, אבל התבוננתי בזה מעט, מנקודת מוצא שתיכף אכתוב עליה, וברשותך אציע לזה הסבר פשוט - ומאד מאד כואב.

אתחיל ואומר חד-וחלק: לי אישית הרב אוריה לא חידש הרבה. אולי אפילו לא חידש כלום. (בלי להיכנס להבדלי נוסחאות וניסוחים וכו'). מן הסתם יש גם דברים שאני חושב שיש לי הסברים יותר טובים. או עכ"פ אחרים. אני מה שאני, ואני עוסק בנושאים האלה והמסתעף (הן הנקודתיים והן המשנה הכללית) שנים רבות, מכל מיני כיוונים, וב"ה יש לי מה שיש לי ואכ"מ. (אגב, לכן ההתעניינות שלי בבימ"ד הגר"א מששמעתי שמועתו, ובעיקר משהתחיל הפולמוס). אני חושב שכל אדם רציני, שהנושאים האלה חשובים לו ונוגעים בו, בעל נפש ואופי ותכונות מתאימות לעניין, שיעסוק בזה כפי ערכו - יהיה כך.

אין כאן שום חידוש מרעיש.

וכאן הנקודה הכואבת.

אם כך - למה בחורים רבים וטובים רואים ברב אוריה את גאון הדור והוגה הדורות, מחדש עצום ונפלא שעין לא ראתה, מחיה היהדות בדורנו וכו' וכו'?

התשובה לדעתי כל כך עצובה.

כי בחורים/אברכים רבים וטובים, שבכל שטחי התורה הם מצוינים וברי הבנה וידיעה ורמה גבוהה - בתחומים האלה הם עמי ארצות גמורים, פחות מתינוקות של בית רבן. בלי שום ידיעה, ועם אפס יכולת שיפוט וביקורת אמיתית שנובעת מידע וניסיון.

תאמר - נו, מה בכך. שיהיה בזה תינוקות ועמי ארצות. התחומים האלה לא חשובים ולא נצרכים ולא מעניינים אף אחד ולא חסרים לאף אחד.

אז זהו, שלא. הכי לא. ואת זה המציאות מוכיחה, לא אני.

הצורך קיים. החסר ישנו. הוא אישי, הוא זהותי, והוא עמוק עמוק. השאלות/הנושאים שהרב אוריה עוסק ומטפל בהם ומסדר אותם - נוגעים ברבים רבים, מי ברב ומי במעט, מי על פני ההכרה ומי מתחת לפני השטח. והם מציקים. והם מכרסמים. והם אוכלים. והם ממיתים. מכאן הנהירה אליו. של בחורים ואברכים טובים. (אא"כ נתלה הכל במה ש"אגדה משכא", וצ"ע. אני אישית מסתייג מאד מתירוצים כאלה).

אז החסר אישי וגדול ועמוק - ואפס ידיעה אישית בדברים -

לכן כשבא מישהו, ומדבר דברים מסודרים, ובהירים, ומציע משנה סדורה שמסבירה את כל הדברים האלה ומיישבת את הדעת (גם אם הדעת הזו חסרת ידע וחוש ביקורת, ולא הוצגה לה אלטרנטיבה, וגם אם זו דעת מצולקת מטראומות העבר וכו' וכו') - הוא נתפס אצלם כגואל, כאורו של משיח, כזריחת תורת ארץ ישראל, כמר בר רב אשי ואור שבעת הימים, ומושווה בעיניהם לגדולי הוגי האומה וגדולי המחדשים בעלי המהפכות שהאירו את היהדות בדורותינו.

זה ההסבר לדעתי לתופעה שאתה שואל עליה. להערצה, להתפעלות המוגזמת.

אבל בעיניי כאן רק מתחיל הנושא. עיקר הנקודה היא כשנחשוב הלאה:

למה זה כך?

כאן העיקר. זהו הדבר שעליו צריך לתת את הדעת.

זו הזעקה האיומה - שהיא לדעתי לב לבו של כל הנושא כולו, הן של בימ"ד הגר"א והן של הדיון לגביו והפולמוס סביבו.

איך יתכן שבחורים ואברכים טובים כה רבים - הם עמי ארצות כל כך - כתינוקות שנשבו וממילא כחומר ביד היוצר וכעדר מאמינים - בכל מה שקשור לרקע, ל"מטא", ליסודות הכי פשוטים של "מה אנחנו עושים" ו"למה אנחנו עושים" ו"איך מתחברים למה שאנחנו עוסקים בו בחיבור אמיתי" (ולא כפוי, גם לא בנוסח של תסמונת סטוקהולם), וכו'. שכאמור - זהו דבר שהם זקוקים לו כאוויר לנשימה, אחרת הם צועדים במסלול של חידלון גובר והולך. וכל זה ברמה כזו שכשמגיע מישהו, יהיה מי שיהיה, ויציע להם משנה סדורה, תהיה איזו שתהיה -הם יראו בו מושיע!

והתשובה לדעתי ברורה:

זהו שיקוף מדויק של בתי המדרש שהם לומדים וגדלים בהם. תוצאה של שיטה שהכריזה חרם מוחלט על כל עיסוק כזה, בין אם כ"חרם" פוזיטיבי ובין אם כטענה ש"אין בזה צורך", יהיה מה שיהיה, וגם לא משנה הסיבות. זוהי תמונת המצב בהיכלי התורה. אפס עיסוק בדברים האלה. לא הנקודתיים, לא הכלליים. "ווי שנעל צו די גמרא" און דאס איז דאס.

עכשיו, אני מוכן לקבל (ולא קשה לשער סיבות מהעבר) שיש (מסורת של) חרם על העיסוקים האלה. נניח. אבל רבותיי, השאלה הראשונה שבעל שיטה כלשהי - בין אם הוא ייצר אותה ובין אם קיבל אותה במסורת - צריך לשאול את עצמו כל בוקר, היא: האם זה באמת עובד?

אם השיטה הזו עובדת, ואצל מי שהיא עובדת - לבריאות.

אבל אם יש מספרים משמעותיים מאד של בחורים ואברכים טובים - שזה לא עובד אצלם. ומדחיקים שנים עד שזה מתפוצץ בתוכם או עד שזה ממית משהו בתוכם (או כמה משהויים, או קטלא פלגא, או קטלא כולה) - ולא משנה הסיבות למה זה לא עובד, אבל אם זו המציאות - אז מוכרחים לתת את הדעת מה עושים, לתת פתרון ומענה.

לכן בעיניי, עיקר העניין אינו הפתרון הספציפי שמציע בימ"ד הגר"א, אלא עצם זה שהוא בכלל עוסק ומטפל ומציע מענה!

וכל המתנגדים לו, מאיזה כיוון שלא יהיה, הגיע הזמן שיפסיקו רגע להתעסק במה אומר או לא אומר בימ"ד הגר"א - ויתנו רגע את הדעת על עצם זה שהוא עוסק - ולמה הוא עוסק - והאם/מי/כמה צריך את זה!

ועד שאין להם אמירה ברורה על הדבר הזה - מה הטעם לתקוף את בימ"ד הגר"א? לתקוף! אם מישהו יכיר בעובדה שבימ"ד כזה נחוץ - ולא לאיזה שוליים אלא יכירו בעובדה שבמיינסטרים החרדי, דור ההמשך, בישיבות ובכוללים, יש חסר עצום בזה וצורך עצום ויש זעקה איומה בשטח, יחד עם עמרצות מוחלטת ומבהילה - והביקורת תהיה רק על התכנים הספציפיים - אוהו, הדיון יהיה אחר לגמרי לגמרי לגמרי.

נתחיל בזה שאז בוודאות לא יפרסמו שום קריאות ומכתבים לשום כיוון, האנרגיה לא תופנה קודם הכל החוצה למפלט ולא למבלע, אלא קודם כל יתכנסו פנימה לעשות חושבים. ומסתבר שאז יקראו לרב אוריה במלוא הכבוד, ויישבו עמו וישמעו ממנו על המצב בשטח ועל מה החסר שישנו, וידונו עמו בשיא הרצינות על מה ואיך עושים, יראו את החומרים שכבר יש לו ומה הוא למד מהניסיון שלו, וידונו בהם בכובד ראש ולא בהתלהמות, ויחליטו מה שיחליטו - יחד איתו. כולל אם יחליטו לפתוח בתוך הישיבות והכוללים גופא מסלולים/מסגרות לעיסוק בדברים האלה.

כלל ישראל והציבור החרדי כולו רק ירוויחו מזה. רווח לדורות.

(כולל רווח פוליטי, אגב. אין לי ספק שכל מי שיש לו שאלות על הנתק בין התורה - או תורה כלשהי - לחיים, או על הנתק בין החומש לנביא, ובין הנביא למשנה, ובין המשנה לגמרא, ובין הגמרא לראשונים, ובין הראשונים לאחרונים, ובין האחרונים למציאות - והוא חש שהוא שרוי בהוויה וזהות לא הגיונית ומליאה סתירות שכפויה עליו בכוח וסותרת את התכונות הבריאות שלו כאדם וכו' - אין לי ספק שקל וחומר פי אלף יש לו את השאלה הזו ביחס למושג "הנהגת גדולי ישראל את הדור", ואין תחום שבו הוא חש כפוי יותר מזה. וד"ל. יישוב השאלות האלה, ושיבוצן במשנה סדורה וכוללת על אלוקים והאדם וישראל והחיים והתורה והמצוות - יחזיר אנשים רבים להרגיש חלק אוהב ומעריץ ובלתי נפרד מכלל הציבור החרדי הנאמן לגדולי ישראל).

ולאידך גיסא - אם למתנגדים יש אמירה ברורה להיפך, שיש חרם על העיסוקים האלה בכללותם, וזה לא נצרך, וזה סתם שטויות של ילדים שעוברות עם הזמן חוץ מאצל כמה מתחכמים ואויברחוכמים וכו', ומנעו בניכם מן ההיגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים ללמוד גמרא וחקירות של הקוב"ש וזה כל האדם - אז שיגידו אותה!! שיבואו ויגידו את זה. בפה מלא. (והלוואי שיסכימו לעשות סקר ומשאל עם). ונראה היעמדו דבריהם.

כנ"ל אם יגידו אמירה ברורה - שיש צורך, ואין חרם, אבל הדרך היחידה - ולכולם - לעסוק בדברים האלה מוכרחה להיות כזו וכזו. (לימוד מהר"ל, לימוד רמב"ם, לימוד רמח"ל, ישיבת המקובלים, בית המוסר, או מה שנרצה). שיגידו את זה בבירור - ונראה היעמדו דבריהם.

לפחות נראה למי/לכמה זה מתאים - ולמי/לכמה לא.

השאלה היא: האם הם מוכנים בכלל לפתוח את הנושא הזה לדיון??

לא הנושא של "אמירה כזו או אחרת של הרב אוריה - נכונה או לא, לגיטימית או לא", זה יחכה לאח"כ.

אלא הנושא:

האם כל תחום העיסוק כולו של בית מדרש הגר"א - נחוץ או לא?

האם יש רק דרך אחת לעסוק בדברים האלה - או לא?


רק אחרי השאלות האלה יכולה לבוא השאלה: דרכו הספציפית של הרב אוריה - לגיטימית או לא, ולמי.

אבל אם שאלה זו תישאל רק אחרי השאלות הקודמות לה - כאמור, הדיון יהיה אחר לגמרי לגמרי. הן הדיון עצמו, והן הפורמט שבו הוא יתנהל.

[צופה_ומביט]

רק לחדד נקודה:

מה שכתבתי מסביר היטב למה התלמידים מציינים את כשרונו וגאונותו של הרב ענבל ולא את צדקותו ויראת השמים היוצאת דופן שלו. (הבנתי בשאלתך שזה משהו שהציק לך).

זה פשוט בתכלית.

בצדיקים ויראי שמים ואנשים רציניים הם מוקפים מכל עבר. חלקם יותר מהרב ענבל בזה. לא כאן ייחודו של הרב ענבל. (הוא רציני ומתמיד ועמל ויר"ש, אחרת כל הכישרון כלום. אבל זה לא נושא לדבר עליו ולציין אותו בו). אלא בזה שהוא ממשכן עצמו ונכנס ראשו ורובו ועוסק ומטפל ברצינות וכובד ראש בנושאים שאחרים לא עוסקים בהם - והוא גאון בזה. יש מי שגאון בחו"מ, יש מי שגאון בעיון ישיבתי, והרב אוריה גאון בתחומים האלה. על כן הוא מציע משנה סדורה ובהירה לדברים - שבעיני התלמידים נחשבים הר גבוה ובלתי עביר שמחשיך את עין השמש (כך הם חוו זאת עד שפגשו אותו, וכנ"ל).

להמחשה: כל מי שמתפעל ומדבר בהערצה על הרב אשר אריאלי. מדבר על הצדקות שלו, או על הגאונות/כישרון שלו?

[עובדיה חן]

לאחרונה שמעתי את שיחותיו של הרב אליהו פייבלזון,[דרך קול הלשון]וממש נהניתי מכושר הניתוח מהשפה בגובה העניים ישר כוחו.

[מקדש מלך]

הרב ענבל ובית מדרשו לא חידשו עיסוק בנושא, אלא בפירוש שיטות חדשות לגמרי. לאו דווקא חידושים שלו, אבל על כל פנים לא המענה הקובנציונאלי שהיה מקובל גם אצל העוסקים בנושאים אלו.

וכעת ננסה לשאול, האם המענים של בעלי המחשבה הקובנציונאליים לא הועילו לכל אותם אומללים? היה צריך דווקא את החידושים שלהם? הרי אם הבעיה היא הכרזת חרם על עיסוק בנושאי מחשבה, היה מספיק לשבור אותו ודי.

הנקודה שהכי מענינת בעיני היא ההתרחקות מעיסוק והשקפה מבסיס קבלי. וכאן הבן שואל: האם כל המסכנים האומללים - שאינם מבינים כלום בנושא - לא יסכימו לקבל מענה קבלי? ואני בטוח שעם כשרון כמו שלו, היה יכול לשווק את ההשקפה הזו בצורה הכי משכנעת. (אגב, לענ"ד דווקא ההשקפה הקבלית הגיעה בתור פתרון לבעיות מעין אלו, וכן לגבי הבנת פשוטו של מקרא).

כתבתי כאן כמה פעמים שכחסיד, אני מנותק לחלוטין מהפולמוס הזה ברמה האמיתית. אני מכיר פולמוסים אחרים כן מקרוב, ואני יודע שהמנוע מתחת להרבה סערות אידיאולוגיות הם רגשות קטנוניים בהחלט. גם כאן ניתן לשאול, האם מדובר בצורך אמיתי או מרד נעורים ותחושת גדלות של ניפוץ מוסכמות? לי אין ספק ששני הגורמים - גם הצורך האמיתי וגם הקטנוני - קיימים כאן. השאלה היא המינון. שאלה קשה מאוד, שרוב העונים עליה עונים מנקודת מבט סובייקטיבית.

אגב, ברקע להקטנת השיח השכלתני - פלפולי, וחזרה להערצת האימננטי, האינטואטיבי, והחוויתי. חשוב לציין שניתן לרדת עוד קומה נוספת. לבוש לא מוקפד. זקן מלא. לא ללבוש שעון יד וכדומה. אני חושב שדווקא הכיון הזה יכול להסביר היטב את החשיבות בחיצוניות, ואת החוויתיות והתחושה הבלתי אמצעית שזה מעורר. מעניין האם ניכר שינוי לטובה בנושא (אולי ככה גם יתגלה למרבה הפלא, שמרן הגרח"ק, שכה מקפיד על 'זוטות' כאלו, הקדים אולי את המהפכה... וסתם אגב, זה טאבו שאין התייחסות ממנו לנושא? הוא מבין רק בפוליטיקה?).

נקודה נוספת. ניתן לנו כעת לחוות את קיומה של הקמת דרך חדשה והאשליות שסביבה. כשאדם מחדש חידוש, ברגע החידוש נראה לו שיש כאן ברק עצום ונפלא שלא היה מעולם (יש לזה גם הסבר חסידי קבלי ואכמ"ל). אחרי שזה נכתב על ספר, נאמר לאחרים, מתגלה פתאום שזה עוד חידוש בינוני. כנראה שגם בחידושי הדורות זה כך. כשחודשה שיטת בריסק, היה נראה שהתגלה ה"פשוט פשט" האמיתי. אבל דור אחרי כבר רואה את הפלפול הנסתר. גם כאן יש תחושה כזו, ש"הגענו למרכז הדבר והפשוט פשט". כשוך ההתלהבות יתגלו החורים הפלפוליים. ואז תגיע ההתלהבות החדשה.

אני מצרף כאן שיעור של הרב ענבל על הגלות ובית ראשון. שימו לב שלטענתו בתקופת בית ראשון ה"מצוות" הובנו מעצמן בצורה חוויתית. ואילו "האלוקות והנשגבות" לא. המבט החסידי והקבלי טוען כמובן להיפך. וכאן נשאלת השאלה מה הכריח את הרב ענבל להשתמש בנשק "החוויתי" (והלא משכנע - לטעמי - קשה להבין ש"שתי מתנות שהן ארבע" היה מובן מאיליו ב"צורה חוויתית")דווקא לגבי המצוות, ואילו דווקא הנשגבות והרוחניות הובנה רק בגלות? לכאורה היה אפשר לבנות את הכל בצורה הפוכה בדיוק. יש כאן אג'נדה מסויימת שחשוב להבין.

[קרית מלך]

[quote="צופה_ומביט"]

ההודעה שהפניתי אליה לא עוסקת בתמלול אלא להדיא בתמצות של שיעור, ולגביה לא הובאה שם שום אמירה של הרב אוריה שהדברים לא מדויקים וכו'.

אני רואה שאתה כבר כמה פעמים חוזר לנושא הכישרון והגאונות וההתפעלות של התלמידים מהרב אוריה, והעַמדתַם אותו בשורה אחת עם גדולי הוגי האומה, ואני לגמרי מסכים איתך, אבל התבוננתי בזה מעט, מנקודת מוצא שתיכף אכתוב עליה, וברשותך אציע לזה הסבר פשוט - ומאד מאד כואב.

אתחיל ואומר חד-וחלק: לי אישית הרב אוריה לא חידש הרבה. אולי אפילו לא חידש כלום. (בלי להיכנס להבדלי נוסחאות וניסוחים וכו'). מן הסתם יש גם דברים שאני חושב שיש לי הסברים יותר טובים. או עכ"פ אחרים. אני מה שאני, ואני עוסק בנושאים האלה והמסתעף (הן הנקודתיים והן המשנה הכללית) שנים רבות, מכל מיני כיוונים, וב"ה יש לי מה שיש לי ואכ"מ. (אגב, לכן ההתעניינות שלי בבימ"ד הגר"א מששמעתי שמועתו, ובעיקר משהתחיל הפולמוס). אני חושב שכל אדם רציני, שהנושאים האלה חשובים לו ונוגעים בו, בעל נפש ואופי ותכונות מתאימות לעניין, שיעסוק בזה כפי ערכו - יהיה כך.

אין כאן שום חידוש מרעיש.

הבהרה חשובה ביותר: אם אינכם "שייכים" לבית מדרש זה אכן מסתבר שאין כאן נגיעה אישית, ויש להתייחס לדבריכם בכובד ראש.


וכאן הנקודה הכואבת.
אם כך - למה בחורים רבים וטובים רואים ברב אוריה את גאון הדור והוגה הדורות, מחדש עצום ונפלא שעין לא ראתה, מחיה היהדות בדורנו וכו' וכו'?

עם כל הכבוד לבחורי הישיבות (ונוותר כעת על הסופרלטיבים הרגילים) התייחסותם ממש אינה מעלה או מורידה, וכי יש להם את הכלים לקבוע? הם מבינים בגדלות? יש להם כלים למדוד זאת? בגיל ה"טפש עשרה" קל מאד להתפעל מדברים שוברי שגרה. הדברים פשוטים כל כך שאין צורך להביא לזה דוגמאות נוספות. וברור.


התשובה לדעתי כל כך עצובה.
כי בחורים/אברכים רבים וטובים, שבכל שטחי התורה הם מצוינים וברי הבנה וידיעה ורמה גבוהה - בתחומים האלה הם עמי ארצות גמורים, פחות מתינוקות של בית רבן. בלי שום ידיעה, ועם אפס יכולת שיפוט וביקורת אמיתית שנובעת מידע וניסיון.
תאמר - נו, מה בכך. שיהיה בזה תינוקות ועמי ארצות. התחומים האלה לא חשובים ולא נצרכים ולא מעניינים אף אחד ולא חסרים לאף אחד.
אז זהו, שלא. הכי לא. ואת זה המציאות מוכיחה, לא אני.
הצורך קיים. החסר ישנו. הוא אישי, הוא זהותי, והוא עמוק עמוק. השאלות/הנושאים שהרב אוריה עוסק ומטפל בהם ומסדר אותם - נוגעים ברבים רבים, מי ברב ומי במעט, מי על פני ההכרה ומי מתחת לפני השטח. והם מציקים. והם מכרסמים. והם אוכלים. והם ממיתים. מכאן הנהירה אליו. של בחורים ואברכים טובים. (אא"כ נתלה הכל במה ש"אגדה משכא", וצ"ע. אני אישית מסתייג מאד מתירוצים כאלה).

אז החסר אישי וגדול ועמוק - ואפס ידיעה אישית בדברים -

העקרון מוסכם על רוב המחנכים בדורנו, אך כמדומני שיש כאן טעות בסיסית. החסר הקיים אינו מתבטא רק בתחום המסויים מאד בו נותן הרב ענבל מענה. אדרבה, הקושי הקיים הוא בסיסי הרבה יותר! החיבור למצות, החיבור לאהבת ה' וליראת ה', ההבנה הבסיסית של יסודות האמונה, ועוד ועוד. (הלוואי שהשאלות שהזכרת אודות סדר הדורות והחיבור בין תורה שבכתב ובע"פ וכו' היו השאלות שמעסיקות את הנוער הקלאסי החרדי דהיום...).
ואכן בתחומים אלו כל העוסקים במלאכת החינוך "שוברים את הראש", ומי לנו גדול בתחומים אלו מהרד"כ שפרץ דרך חדשה בספריו שלא היתה מקובלת כלל בעולם הישיבות הקלאסי בגישה למועדים וכו' וכו', ובתחילה רבים גם התנגדו לכך כידוע, אך כנראה ברוחב דעתו הבין את צורך השעה.


לכן כשבא מישהו, ומדבר דברים מסודרים, ובהירים, ומציע משנה סדורה שמסבירה את כל הדברים האלה ומיישבת את הדעת (גם אם הדעת הזו חסרת ידע וחוש ביקורת, ולא הוצגה לה אלטרנטיבה, וגם אם זו דעת מצולקת מטראומות העבר וכו' וכו') - הוא נתפס אצלם כגואל, כאורו של משיח, כזריחת תורת ארץ ישראל, כמר בר רב אשי ואור שבעת הימים, ומושווה בעיניהם לגדולי הוגי האומה וגדולי המחדשים בעלי המהפכות שהאירו את היהדות בדורותינו.

זה ההסבר לדעתי לתופעה שאתה שואל עליה. להערצה, להתפעלות המוגזמת.

סליחה על הציניות. אבל התקדמנו. עד עכשיו הדגם היה מרנא רבי ישראל זי"ע, כעת כבר עומדים ב"משיח" "גואל" "מר בר רב אשי" "אור שבעת הימים" - בהודעה הבאה נתבקש לחתום בברכת מגן אברהם ב"מגן אוריה"...
אנא, אל תסחף...



אבל אם יש מספרים משמעותיים מאד של בחורים ואברכים טובים - שזה לא עובד אצלם. ומדחיקים שנים עד שזה מתפוצץ בתוכם או עד שזה ממית משהו בתוכם (או כמה משהויים, או קטלא פלגא, או קטלא כולה) - ולא משנה הסיבות למה זה לא עובד, אבל אם זו המציאות - אז מוכרחים לתת את הדעת מה עושים, לתת פתרון ומענה.
לכן בעיניי, עיקר העניין אינו הפתרון הספציפי שמציע בימ"ד הגר"א, אלא עצם זה שהוא בכלל עוסק ומטפל ומציע מענה!

כמדומה שעל זה אין חולק...


וכל המתנגדים לו, מאיזה כיוון שלא יהיה, הגיע הזמן שיפסיקו רגע להתעסק במה אומר או לא אומר בימ"ד הגר"א - ויתנו רגע את הדעת על עצם זה שהוא עוסק - ולמה הוא עוסק - והאם/מי/כמה צריך את זה!

ועד שאין להם אמירה ברורה על הדבר הזה - מה הטעם לתקוף את בימ"ד הגר"א? לתקוף! אם מישהו יכיר בעובדה שבימ"ד כזה נחוץ - ולא לאיזה שוליים אלא יכירו בעובדה שבמיינסטרים החרדי, דור ההמשך, בישיבות ובכוללים, יש חסר עצום בזה וצורך עצום ויש זעקה איומה בשטח, יחד עם עמרצות מוחלטת ומבהילה - והביקורת תהיה רק על התכנים הספציפיים - אוהו, הדיון יהיה אחר לגמרי לגמרי לגמרי.

לפחות נראה למי/לכמה זה מתאים - ולמי/לכמה לא.

השאלה היא: האם הם מוכנים בכלל לפתוח את הנושא הזה לדיון??
לא הנושא של "אמירה כזו או אחרת של הרב אוריה - נכונה או לא, לגיטימית או לא", זה יחכה לאח"כ.
אלא הנושא:
האם כל תחום העיסוק כולו של בית מדרש הגר"א - נחוץ או לא?
האם יש רק דרך אחת לעסוק בדברים האלה - או לא?
רק אחרי השאלות האלה יכולה לבוא השאלה: דרכו הספציפית של הרב אוריה - לגיטימית או לא, ולמי.

השאלה נשאלה גם נשאלה, אין מי שמתעלם מכך, והדברים ידועים ומפורסמים, דוגמא רחוקה בעלמא כל פעילות איגוד בני הישיבות הרי מטרתה לחבר את לב הבחורים ליסודי התורה ואכמ"ל.

הנידון האמיתי הוא האם דרכו של הרב ענבל נכונה או שיש הסתייגות מדרכו
להאשים את הרד"כ בחוסר הבנה ואי מודעות להתמודדות הקשה של דורנו היא בערות במקרה הטוב!!!

[צופה_ומביט]

לא אצטט הכול כדי שלא תהיה הודעה על עמוד שלם.
אגיב על ראשון ראשון:

עם כל הכבוד לבחורי הישיבות (ונוותר כעת על הסופרלטיבים הרגילים) התייחסותם ממש אינה מעלה או מורידה, וכי יש להם את הכלים לקבוע? הם מבינים בגדלות? יש להם כלים למדוד זאת? בגיל ה"טפש עשרה" קל מאד להתפעל מדברים שוברי שגרה. הדברים פשוטים כל כך שאין צורך להביא לזה דוגמאות נוספות. וברור.

וכי השתמשתי בבחורי ישיבות כמדד לגדלות? אני תיארתי את המצב בשטח כמות שהוא. ושאר דבריי התייחסו למצב הזה. הא ותו לא.

על מה שאתה קורא "דברים שוברי שגרה" וממעיט מערך הדבר (וממשיך בזה קו של הודעותיך הקודמות אלי) - אני הרחבתי בהמשך דבריי את גופם של דברים, ואלה עיקרים גדולים ומהותיים לדעתי. מסתם סימפוזיון בנושא שובר שגרה אף אחד לא מתפעל ברמה של (אפילו בטעות) להגדיר את האיש כמחולל מהפכה כמו הגרי"ס. (אם כי האמת איני יודע כמה מהתלמידים אכן מגדירים כך. אני התייחסתי לציטוטים שלך מהאשכול, ולעסק שעשית מהם שוב ושוב). ביטויים כאלה מראים על חסר עמוק - שקיבל מענה שחולל מהפכה אצל אנשים.

החסר הקיים אינו מתבטא רק בתחום המסויים מאד בו נותן הרב ענבל מענה. אדרבה, הקושי הקיים הוא בסיסי הרבה יותר! החיבור למצות, החיבור לאהבת ה' וליראת ה', ההבנה הבסיסית של יסודות האמונה, ועוד ועוד. (הלוואי שהשאלות שהזכרת אודות סדר הדורות והחיבור בין תורה שבכתב ובע"פ וכו' היו השאלות שמעסיקות את הנוער הקלאסי החרדי דהיום...). ואכן בתחומים אלו כל העוסקים במלאכת החינוך "שוברים את הראש".

רבש"ע, וכי על מה שדיברתי אם לא על זה?? אני ממש תוהה אם אתה מבין אותי בכלל. אני לא יודע מה אתה קורא "התחום המסוים שבו הרב ענבל נותן מענה". וכי הרב ענבל עוסק רק בשאלות שהובאו כאן בדוגמאות האחרונות? הרי חזרו ואמרו כאן, מכמה כיוונים - וגם אני התייחסתי לזה להדיא בהודעותיי האחרונות - וכך כתבו גם בפורום השכן, שעיקר עניינו של הרב ענבל הוא החיבור לקב"ה לתורה ולמצוות, לאהבה ויראה, ויסודות האמונה, ועוד.

ואני באמת לא מבין למה אתה ממעיט מערך השאלות (המודעות והתת-מודעות) שיש לאנשים בנושאים שהובאו כדוגמאות. אם התורה וצורת החשיבה בלימוד היו טבעיות - איש לא היה מרגיש נתק. אלא התורה היתה מתיישבת באדם ומשלימה ומיישרת ומאירה אותו. אחת הסיבות הכי גדולות לאי-חיבור הוא אי-ההלימה לכאורה שחווים הרבה לומדי תורה חרדים בין התורה שהם לומדים לעצמם ולחייהם ולצורת חשיבתם ולאישיותם וכיו"ב. (מעין מה שאומרים בעלי הפנימיות על אי-הלימה בין קדושת התורה למצבו הרוחני של האדם וכו'). גם אם אנשים לא ממש מנסחים את זה כ"שאלות מחקריות".

העוסקים במלאכת החינוך שוברים את הראש - וגם הרב אוריה עוסק במלאכת החינוך ושובר ושבר את הראש. במה הוא שונה מאחרים? וכמה אפשר לומר "כולם פה נוסעים הפוך"? מתי נתחיל להתחשב גם (גם!) במבחן התוצאה?

ומי לנו גדול בתחומים אלו מהרד"כ שפרץ דרך חדשה בספריו שלא היתה מקובלת כלל בעולם הישיבות הקלאסי בגישה למועדים וכו' וכו', ובתחילה רבים גם התנגדו לכך כידוע, אך כנראה ברוחב דעתו הבין את צורך השעה".

מחילה, עכשיו זה אני שעומד ולא מבין את הסופרלטיבים האלה. הרד"כ "פרץ דרך חדשה"? לכל היותר הכניס לישיבות תורה שעד אז לא היתה שם. אבל היא לא חדשה, ויש תורה שלימה כזו לפני ולצד ואחרי הרד"כ.

סליחה על הציניות. אבל התקדמנו. עד עכשיו הדגם היה מרנא רבי ישראל זי"ע, כעת כבר עומדים ב"משיח" "גואל" "מר בר רב אשי" "אור שבעת הימים" - בהודעה הבאה נתבקש לחתום בברכת מגן אברהם ב"מגן אוריה"...
אנא, אל תסחף...

אתה כותב "סליחה על הציניות" ופספסת לגמרי את הציניות שלי. אני לקחתי הכי רחוק את הציטוטים שהבאת, והתייחסתי אליהם כפי מה שאני חושב מה עומד מאחוריהם. וכן, מדובר באנשים שחוו מהפכה אישית דרך תורה זו, והיא עבורם ישועה של ממש.

כמדומה שעל זה אין חולק...

אתה אומר שאין חולק על כך שעיקר העניין הוא עצם מה שבימ"ד הגר"א עוסק ומטפל - ובסוף אתה כותב שעיקר הנידון הוא האם דרכו של בימ"ד הגר"א נכונה. אז או שלא הבנת אותי, או שאני לא הבנתי אותך.

הנידון האמיתי הוא האם דרכו של הרב ענבל נכונה או שיש הסתייגות מדרכו.

אני מבין מזה שאתה חולק על כל דבריי. מקובל עלי. נישאר חלוקים והבוחר יבחר.

להאשים את הרד"כ בחוסר הבנה ואי מודעות להתמודדות הקשה של דורנו היא בערות במקרה הטוב!!!.

אני לא "מאשים", אני מתאר מה שאני רואה. ואם זו בערות או לא - או שכן או שלא. ודי בזה.

[פרי יהושע]

אני מצרף כאן שיעור של הרב ענבל על הגלות ובית ראשון. שימו לב שלטענתו בתקופת בית ראשון ה"מצוות" הובנו מעצמן בצורה חוויתית. ואילו "האלוקות והנשגבות" לא. המבט החסידי והקבלי טוען כמובן להיפך. וכאן נשאלת השאלה מה הכריח את הרב ענבל להשתמש בנשק "החוויתי" (והלא משכנע - לטעמי - קשה להבין ש"שתי מתנות שהן ארבע" היה מובן מאיליו ב"צורה חוויתית")דווקא לגבי המצוות, ואילו דווקא הנשגבות והרוחניות הובנה רק בגלות? לכאורה היה אפשר לבנות את הכל בצורה הפוכה בדיוק. יש כאן אג'נדה מסויימת שחשוב להבין.

הבסיס לזה דברי מהר"ל על ביאור דברי חז"ל על ההבדל בין חכמה =בית שני לנבואה =בית ראשון, וכבר האריך בזה הרב הוטנר והרב דסלר באיזה מקומן
כך שיש בסיס אם תרצה חזל"י ואם תרצה גם קבלי
רק דרכו של הרב עינבל לדבר בשפה של היום וכמובן יש לזה יתרונות (גם אתה השתמשת בשפה זו או אפי' לועזית בהודעתך).

[מקדש מלך]

אני מצרף כאן שיעור של הרב ענבל על הגלות ובית ראשון. שימו לב שלטענתו בתקופת בית ראשון ה"מצוות" הובנו מעצמן בצורה חוויתית. ואילו "האלוקות והנשגבות" לא. המבט החסידי והקבלי טוען כמובן להיפך. וכאן נשאלת השאלה מה הכריח את הרב ענבל להשתמש בנשק "החוויתי" (והלא משכנע - לטעמי - קשה להבין ש"שתי מתנות שהן ארבע" היה מובן מאיליו ב"צורה חוויתית")דווקא לגבי המצוות, ואילו דווקא הנשגבות והרוחניות הובנה רק בגלות? לכאורה היה אפשר לבנות את הכל בצורה הפוכה בדיוק. יש כאן אג'נדה מסויימת שחשוב להבין.

הבסיס לזה דברי מהר"ל על ההבדל בין חכמה בית שני לנבואה בבית ראשון וכבר האריך בזה הרב הוטנר והרב דסלר באיזה מקומן
כך שיש בסיס אם תרצה חזל"י ואם תרצה גם קבלי
רק דרכו של הרב עינבל לדבר בשפה של היום וכמובן יש לזה יתרונות (גם אתה השתמשת בשפה זו או אפי' לועזית בהודעתך).

אודה ולא אבוש. מכל הידע הידוע לי נקלט לי תמיד הפוך. שדעת אלוקים בתקופת הנבואה היתה ברמה הכי גבוהה. זה חידוש בעיני לראות את זה הפוך, ואודה לך אם תציין מקורות מדוייקים.

סתם אגב, שים לב שהוא אינו מתייחס כלל לביטול יצרא דעבודה זרה ביני וביני.

[פרי יהושע]

קשה לי כעת לתת מקורות מדוייקים בהזדמנות אכתוב לך
אבל הדברים מפורסמים וידועים, וכבר אמרו שזה ביאור מה שאמרו כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא – (ישעיהו סד, ג) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ
דהיינו שאין הנבואה יכולה לראות עולם הבא כיון ואין בו מוחש, ולכן לא דיברו על עוה"ב אלא בימי בית שני שהוא זמן החכמה, (שע"ז נא' בצל החכמה כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ).
וביטול יצרא דע"ז הוא בוודאי שייך לכך, דהלא עיקר עניין ע"ז הוא ברצון לעבודה אלוקית בדרך המוחש שהיא דרך הנבואה, ולכן בימי בית שני בטל יצר זה ויצא מבית קה"ק כדמות גוריא דנורא, כי הוא כוח חזק ומוחשי, יותר מהחכמה שיכולה לראות במופשט וברחוק, אבל אינה מוחשית כל עיקר והדברים ארוכים