פורום אוצר החכמה

שמעתי היום מאדם שמסביר שכשהולכים לטיפול רגשי צריך ללכת לאדם 'חכם', ובעל לב רגיש ('נשמה'), שלא למד את המקצוע, וכל הההצלחות שלו הם מהגישה הנעימה שלו ומהחכמה שלו. מפני שמי שלמד את זה ננעל על כלים, והמוח שלו כבר לא אובייקטיבי, הוא כבר לא רואה מולו 'נשמה' אלא 'פציינט', הוא לא משתמש עם הלב והמוח אלא עם 'כלים'.
צודק הבן אדם, או לא?
האם יש מקורות לכך ומי שמדבר בנושא הזה?

שמעתי כזאת על טיפול בשלום בית, והדברים פשוטים

לא מכיר מקורות או מי שדיבר על זה
אבל מסברא ומנסיון זה לא נשמע לי

שמעתי כזאת על טיפול ברפואה, והדברים פשוטים

דרך ישרה כתב:שמעתי היום מאדם שמסביר שכשהולכים לטיפול רגשי צריך ללכת לאדם 'חכם', ובעל לב רגיש ('נשמה'), שלא למד את המקצוע, וכל הההצלחות שלו הם מהגישה הנעימה שלו ומהחכמה שלו. מפני שמי שלמד את זה ננעל על כלים, והמוח שלו כבר לא אובייקטיבי, הוא כבר לא רואה מולו 'נשמה' אלא 'פציינט', הוא לא משתמש עם הלב והמוח אלא עם 'כלים'.
צודק הבן אדם, או לא?
האם יש מקורות לכך ומי שמדבר בנושא הזה?

אותו אדם גם נעול כבר על אג'נדה של פציינט ונשמה ומה 'צריך' לעשות. זה לא הלכה ולהבדיל לא פיזיקה.

דרך ישרה כתב:שמעתי היום מאדם שמסביר שכשהולכים לטיפול רגשי צריך ללכת לאדם 'חכם', ובעל לב רגיש ('נשמה'), שלא למד את המקצוע, וכל הההצלחות שלו הם מהגישה הנעימה שלו ומהחכמה שלו. מפני שמי שלמד את זה ננעל על כלים, והמוח שלו כבר לא אובייקטיבי, הוא כבר לא רואה מולו 'נשמה' אלא 'פציינט', הוא לא משתמש עם הלב והמוח אלא עם 'כלים'.
צודק הבן אדם, או לא?
האם יש מקורות לכך ומי שמדבר בנושא הזה?

ככלל זה לא נכון. יש כאלו שלמדו ומאד מוצלחים, ויש כאלו שלא למדו ונכנסו לתחום ומאד גרועים. באופן כללי, אין שום הבדל באיכות הטיפול בין אדם שלמד את המקצוע ובין אדם שלא למד את המקצוע. כל עוד שלשניהם יש אותם תנאים, שניהם יצליחו באותה מידה. התנאים הם באופן כללי:

א. רצון להעזר.

ב. דינמיקה חיובית בין המטפל והמטופל.

ג. כבוד למטפל.

איך אפשר לטפל בהיפנוזה למשל 'מתוך הנשמה'?
כנ"ל עוד הרבה שיטות שהן טכניקות מקצועיות 'יבשות' לגמרי, וכל שכן טיפול תרופתי.
אני מכיר כמה חכמים בעלי לב עצום שמפנים רבים לפסיכולוג מקצועי, אין הרבה קשר בין הלב הרחום והמשתפך לבין המקצועיות של הטיפול.
אין לאף אחד לב רגיש ורחום כמו להורים, וכולנו מבינים שנדיר המקרה שהורה מצליח לטפל בבנו הבוגר בכוחות עצמו אם לבן יש בעיה נפשית.

צר לי מאד, דבעיני ראיתי שבאו זוגות ואמרו שעשו כל שביכולתם והיו אצל רבנית פלונית ויועץ אלמוני, ולא עלתה בידם, ורק אצל מטפל אמיתי שיבדוק היכן הבעיה באמת ויעזור להם לא היו. [ואכן פעמים רבות כבר אין מה לעשות.]
לענ"ד מי שלא היה הולך לאבחון רפואי וטיפול אצל חובש שיש לו קצת הבנה ואינטואיציה במחלות גוף, לא יזלזל בנפשו וילך למישהו שיש לו קצת חכמה ורגישות.
לא לחינם לומדים מקצועות אלו שנים רבות, ולא רק קוראים כמה ספרים ושומעים כמה קורסים. וכך שמעתי מדיינים חשובים העוסקים בענינים אלו, שיש להפנות למטפל מוסמך אמיתי, [פסיכולוג, עו"ס קליני].
אבל אשמים אנחנו שממשיכים לפרסם תחת על עלון רענן פרסומות למטפל רגשי, שהוא פעמים רבות הונאה אמיתית, ואין איש פוצה פה ומצפצף.

כבר אמרתי פעמים רבות, שיש אין ספור מחקרים שבדקו את יעילות הטיפולים השונים, והמסקנה הכמעט חד-משמעית היא שאין שום הבדל ביעילות בין מטפל עם תעודה ומטפל בלי תעודה. למשל, הרבנית בתשבע קנייבסקי עזרה להרבה יותר נשים מאשר כל מטפלת מקצועית.

תוכן כתב:כבר אמרתי פעמים רבות, שיש אין ספור מחקרים שבדקו את יעילות הטיפולים השונים, והמסקנה הכמעט חד-משמעית היא שאין שום הבדל ביעילות בין מטפל עם תעודה ומטפל בלי תעודה. למשל, הרבנית בתשבע קנייבסקי עזרה להרבה יותר נשים מאשר כל מטפלת מקצועית.

כיון שיש אינספור מחקרים, תוכל בבקשה לציין רק אחד בשמו?

לייטנר כתב:

תוכן כתב:כבר אמרתי פעמים רבות, שיש אין ספור מחקרים שבדקו את יעילות הטיפולים השונים, והמסקנה הכמעט חד-משמעית היא שאין שום הבדל ביעילות בין מטפל עם תעודה ומטפל בלי תעודה. למשל, הרבנית בתשבע קנייבסקי עזרה להרבה יותר נשים מאשר כל מטפלת מקצועית.

כיון שיש אינספור מחקרים, תוכל בבקשה לציין רק אחד בשמו?

המאמר המכונן בענין זה נכתב לפני קרוב לתשעים שנה, והוא הבסיס לכל המחקרים שבאו אחריו. ההפניה למחקר היא: Saul Rosenzweig, "Some Implicit Common Factors in Diverse Methods of Psychotherapy," American Journal of Orthopsychiatry, July 1936.

אין לי את הזמן (והרצון) לעסוק בכך, אז רק אציין שהמאמר שהפנית אליו מתייחס למתודות טיפוליות. ובמילים אחרות, שוב מדובר על אדם שהתמחה באופן מקצועי במתודות טיפוליות.

לייטנר כתב:אין לי את הזמן (והרצון) לעסוק בכך, אז רק אציין שהמאמר שהפנית אליו מתייחס למתודות טיפוליות. ובמילים אחרות, שוב מדובר על אדם שהתמחה באופן מקצועי במתודות טיפוליות.

אין לי ענין לדון עם אדם שאין לו רצון לדון בדברים. למה בעצם אתה מגיב, רק לקנטר?

יהי דברך האחרון.

תוכן כתב: למשל, הרבנית בתשבע קנייבסקי עזרה להרבה יותר נשים מאשר כל מטפלת מקצועית.

האם יש לך מקור לזה? אני לא טוען שלא, אבל מה שכן ידוע שהיא תמכה באלפי נשים רגשית ונפשית, האם יש מקרים שבאו אם איזו בעיה רגשית והיא "טיפלה" בזה, כך שכבר לא היו צריכים לחזור אליה כל הזמן? ואיזה סוג בעיות היא פתרה?

דורשי יחודך כתב:

תוכן כתב: למשל, הרבנית בתשבע קנייבסקי עזרה להרבה יותר נשים מאשר כל מטפלת מקצועית.

האם יש לך מקור לזה? אני לא טוען שלא, אבל מה שכן ידוע שהיא תמכה באלפי נשים רגשית ונפשית, האם יש מקרים שבאו אם איזו בעיה רגשית והיא "טיפלה" בזה, כך שכבר לא היו צריכים לחזור אליה כל הזמן? ואיזה סוג בעיות היא פתרה?

אין לי מקור 'מדעי', מחקר שנערך עם קבוצת ביקורת וכן הלאה. אבל מקריאה על חייה מתוך כמה ספרים, זה הרושם המובהק שמתקבל.

כמובן, לא ביקשתי מקור מדעי.
אני חושב שנעזרו פשוט על ידי הקשר לדמות הפלאית שלה. וכן בדמויות נפלאות כיוצא בה (למרות שלא הניחה כמותה...) עצם הקשר הוא התורם.
אבל זה לא דבר שאפשר לקבל אצל כל אדם שאיכפת לו מהשני. לא לחנם ישנם ספרים עליה.

דורשי יחודך כתב:כמובן, לא ביקשתי מקור מדעי.
אני חושב שנעזרו פשוט על ידי הקשר לדמות הפלאית שלה. וכן בדמויות נפלאות כיוצא בה (למרות שלא הניחה כמותה...) עצם הקשר הוא התורם.
אבל זה לא דבר שאפשר לקבל אצל כל אדם שאיכפת לו מהשני. לא לחנם ישנם ספרים עליה.

כמובן שאתה צודק. זה בדיוק אחד מהמרכיבים הקובעים אם הטיפול יהיה מוצלח או שלא, הפער, הכבוד וההערכה שהמטופל מרגיש כלפי המטפל. זאת אומרת, ככל שהמטופל והמטפל באותו מעמד, הסיכוי לטיפול מוצלח יורד.

בס"ד
יש כאן דבר נורא פשוט נורא (וכוונתי למושג 'נורא' כפשוטו, ולא למשפט כמו: הלכלוך בחדר מדרגות נורא ואיום).
יש בדיון זה חלוקה - בצורה קצת גסה - בין 2 מצבים.
ישנו סוג של קושי נפשי רגשי, משבר וכדומה, שהמציאות מראה פעמים רבות שיש יתרון עצום לאדם עם לב ישראל - עם קרובו מקשיב ושומע, מאשר לבעל תעודה.
אבל יש מקרים בעיקר אצל ילדים ונוער, שהנושא הוא שונה לחלוטין, שישנו קושי אובייקטיבי מולד: לקות למידה, חוסר רגישות מסוימת וכו'. שבזה אם לא ילכו למטפל מקצועי, אפשר לסחוב את המתמודד כמה שנים בין איש למשנהו, וכלל לא מודעים לכך שהמתמודד כלל לא עובר טיפול.
במשך חיי ראיתי כמה דברים כאלו, והתוצאות הם לא טובות, מקרה אחד אני מכיר שהיו שם תוצאות מחרידות, שאינני יכול להעלות על הכתב במקום נכבד זה.
ולכן לפני שאנשים שמרנים אומרים עצות מלאות השקפה וכדומה, כדאי שידעו את התחום.

מי מוסמך ללמד את מקצוע הטיפול הנפשי ולהכשיר מטפלים בנושא, ומי הכשיר אותו לעסוק בכך ולהכשיר מטפלים?

מי שיש לו נסיון, יודע הרבה דברים. הוא ראה כבר כמאה או מאתיים מקרים דומים במקצת, ויודע איך יתפתחו הדברים עפ"י מה שראה בעיניו. מי שאין לו שכל, אינו יודע האיך להבין את מה שראה, אבל אם יש לו שכל, יבין מעצמו עפ"י מה שראה.

מי שלמד באופן מקצועי, וגם יש לו שכל, יש לו נסיון של אלפי ומיליוני מקרים. המחקרים שנעשים הם במליוני אנשים, והם מנתחים אותם ניתוח אחר ניתוח.

כמה מן הנערישקייט להגיד שמי ש'מתמחה' בזה יודע יותר או כמו מי שלמד את זה באופן מקצועי. ממנ"פ, אם יש לו שכל, היה לומד הרבה יותר אם היה לומד את השיטות בזה. ואם אין לו שכל ולא יעזור לו הלימוד המקצועי, אז מה זה משנה?

המקורות מהרבנית קנייבסקי הם טפשיים למדי. לא נראה לי שבפורום כזה צריכים להסביר למה.

והמחקר שצויין למעלה, היא משנת תרצ"ו. אולי משהו מעודכן יותר?