הרמב"ם בסוף ספרו כותב דברים מפתיעים ביותר.
הוא מדבר על 'ישוע הנוצרי', ומתאר עד כמה המכשול שיצא ממנו - "וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם .. וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'?"
ואחר כך עובר לגלות את הטוב שבדבר: "אבל מחשבות בורא העולם - אין בכח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו.
וכל הדברים האלה של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח .. כיצד? כבר נתמלא העולם מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו .. וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום וינשא מיד הם כולם חוזרים ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".
למדים אנו מדברי הרמב"ם, שדרכי הקב"ה נפתלות, וגם באחד הדברים הכי נוראיים שאירעו בהיסטוריה של עמנו - תקומת הנצרות - יש בעצם מטרה לקרב את הגויים לאמונה בה' ובמשיחו האמיתי.
נזכרתי בדברים אלו לנוכח מצבנו בארץ כעת, אשר בוודאי 'עת צרה היא ליעקב' (ובעז"ה בקרוב ממנה יוושע), משנאיך נשאו ראש ויתייעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם ולא יזכר שם ישראל עוד, ולא רק מדרום תיפתח האש, אלא גם ובעיקר מתוך אלו שבמרכז הארץ ממש, קרוב לנתב"ג... לא יאומן כי יסופר איך שמצליחים להטיל אימה ובהלה על שכניהם היהודים (להבדיל), ומשטרת ראשית צמיחת גאולתנו (במרכאות כפולות) עומדת חסרת אונים.
אמנם לצד התפלה להיוושע במהרה, מדהים לראות את סתרי ההשגחה העליונה:
לא סוד הדבר שבשנה האחרונה במיוחד התקיים מצב של 'יראי ה' ימאסו', ובלי להיכנס לשאלה מי צודק ומי האשם וכו', המציאות הפשוטה היא שרבים מבני אברהם יצחק ויעקב הפנו אצבע מאשימה לאלו שמייצגים את יראי ה', ושם לומדי התורה התחלל, ויהודים רבים שגם לפני כן נזקקו לקירוב רציני, התרחקו עוד ועוד מהמיעוט ה'חרדי', והדברים ידועים ומפורסמים.
ולאחרונה מצב זה היתדרדר עד כדי כך שלא רק ה'שמאלניים' המוצהרים אלא אפילו 'מסורתיים' וחובשי כיפות למחצה ולשליש ולרביע, הגיעו להעדפת שיתוף פעולה עם שונאי ישראל ממש, ולהעדיף את נציגי תושבי נצרת ורמלה על פני נציגי תושבי בני ברק וביתר עילית וכו'.
והנה תוך ימים ספורים התהפכו היוצרות, והתגלתה במלוא כיעורה חרפתם של האספסוף הפלשתי, ודוקא שריפת בתי הכנסת וכל המסתעף עוררה את 'נקודת היהדות' הנמצאת גם אצל אלו שהתרחקו, ופתאום הבינו והתחדד אצלם ההבדל היסודי שבין ישראל לעמים, ולבי אומר לי שבשבת זו נזכה לראות בבתי הכנסת רבים רבים שזה זמן רב לא דרכו שם, והתמונות האחרונות זיעזעו אצלם את הלב היהודי הפנימי ובעז"ה יתקרבו עוד ועוד.
[ובשביל אלו שהדברים נראים קצת כנסחפים ומוגזמים, אכתוב באופן פשוט יותר, ואצטט את דברי רש"י בפרשת וישב (מ, א), לגבי הפרשה של שר המשקים ושר האופים שהתפוצצה אז: "לפי שהרגילה אותה ארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה את סורחנם של אלו, שיפנו אליהם ולא אליו". וד"ל].