"גדולי רבני ספרד אשר צפרנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז הם מתירים שיעבדו הנכרים בשביעית ע"י מכירה, ולעבוד ישראל לא הותרה לא למעשה ולא להלכה גם ע"י מכירה, רק שיעבוד נכרי ע"י מכירה".
פירושן של דברים, לכאורה, הוא שצפרנם של הג"ר יעקב שאול אלישר והג"ר רפאל מאיר פאניז'ל (רבני ספרד הירושלמיים שהתירו את המכירה) עבה מכריסם של הג"ר יהושע לייב דיסקין והג"ר שמואל סלנט (אשר המה חכמי אשכנז שבירושלים שאסרו את המכירה). וכאן הבן עומד ומתמה ושואל: האמנם?
האם אכן שיעור קומתם של היש"א ברכה ושל הרב מרפ"א היה גדול כל כך עד שהינו מאפיל לגמרי על גדולתם של הגריל"ד והגרש"ס בתורה ובחכמה וביראה, והיחס בינם הוא כערך הצפורן לעומת הכרס? ואת"ל שכך הם פני הדברים מדוע לא שמענו ע"כ במשך השנים (באותה תקופה ובזמנים שאח"כ)? ומדוע איננו מוצאים איזכורים וציטוטים מתוך ספרי 'רבני ספרד' הללו (בתחומים אחרים מלבד היתר המכירה) בשיעור שהיה ראוי להיות לפי רום ערכם?
ושאלה נוספת (שאולי יש בה תחילת תשובה לתמיהתי הראשונה): היש"א ברכה והרב מרפ"א התירו גם עבודת יהודים ע"י המכירה, ואילו הישועות מלכו מדגיש שגדולי רבני ספרד התירו רק עבודת נכרים. האם יתכן שכוונתו לחכמים ספרדיים אחרים שהתירו את המכירה בתנאי שיעבדו רק נכרים, וחכמים אלו הם היו גדולים כ"כ שצפרנם עבה מכריסם של הגריל"ד והגרש"ס, ובכ"ז שמם וספריהם (ואף היתר המכירה שלהם) לא נודעו כלל לאף אחד עד עצם היום הזה?