בפניני רבינו הגרי"ז הלוי (ועוד ספרים רבים) מובא בשם מרן הגרי"ז שהרי האניה היתה מלאה עובדי עבודה זרה ועוברי כל העבירות החמורות, ומנא ליה ליונה הנביא לתלות את הסכנה בעצמו? אלא ללמדך שכך צריך להיות הדרך של יהודי, תמיד לתלות בשל עצמו ולא לחפש אצל אחרים.
והנה אם היו אומרים את הדברים בשם גדולי המוסר, ניחא, שלפעמים דרך גדולי המוסר להוציא ענין מוסרי אמיתי גם אם על דרך הפשט אין שום הכרח או רמז לזה. אבל כאן מדובר בבריסקר רב שלא הוציא דבר מפיו אם לא סבר שהוא אמת צרופה (אא"כ אולי בדרך צחות).
ובכן הדברים שמייחסים לגרי"ז כאן נראים תמוהים. הרי הים מלא אניות המלאות בעובדי עבודה זרה, ולא רואים שיש בכל יום סער גדול. ובכלל מהו המיוחד בספינה הזאת בדוקא שדוקא סמוך אליה יש סער גדול, וליד כל האניות האחרות, שגם כן מלאות עובדי עבודה זרה, אין סער? אלא שלמרבה הפלא, דוקא באניה שלידה יש סער, יושב נביא ה' שה' בא אליו ונתן לו צווי, והוא בורח מפניו. אם לא היה מתפתח סער גדול ליד האניה, היה זה חידוש גדול. לא מדובר כאן בחשבון הנפש נוקב וחיפוש במעשיו, אלא בדבר הגלוי ופשוט לעין כל המכיר את הסיפור.
בקיצור, על דרך הפשט לכאורה כל העניין לא מתחיל, ואין כאן שום הערה וחידוש.
(לא באתי לדון על עצם הרעיון, שגם בו יש מה לדון ולהעיר כדרכה של תורה, לדון במקור המיוחס לדברים.)