הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ (שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים מְצוּיִין), שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחוֹ בְּאוֹרְחִים.
וּלְפִי שֶׁרָאָהוּ מִצְטַעֵר שֶׁלֹּא הָיוּ אוֹרְחִים בָּאִים, הֵבִיא הַמַּלְאָכִים עָלָיו בִּדְמוּת אֲנָשִׁים. (רש"י ריש פר' וירא)
שמעתי מאחד מחכמי ביתר, החכם השלם כמה"ר שמעון קירשנבוים נר"ו, כי מכאן תשובה לדברי החסיד המובאים בספר 'אמונה ובטחון' (פרק א, אות יג):
באותו יום שרבי היו הכל מסופקים איש איש במקומו, ואף על פי כן הצטער אותו צדיק שלא הוא זה המספק להם את הסיפוק.מעשה בחסיד אחד שהזמין אורח לסעוד אצלו בשבת, ובביתו כבר הכינו בלבם קבלת פני האורח, כי גם בני ביתו אהבו את האורחים. ואמנם המחלק את האורחים לא ידע מהזמנתו של החסיד, וישלח את האורח לאשר הכין לו, וכאשר שב החסיד בליל ש"ק מבית הכנסת לא מצא כבר את האורח ויבוא בגפו הביתה. וכששמעו בני ביתו שאין להם אורח, התעצבו מאד. ויאמר להם החסיד: אין האורח כאחד מהנכסים לעשות בו סחורה, דאגתי היא רק שיהיו לו להאורח צרכיו וסעודת שבת, אבל אחת היא לי אם קבל זה ממני או מזולתי.