הרב אביגדור מילר

[צופה_ומביט]

על אחשורוש אומר הכתוב כי אהב את אסתר.

ומשמע במגילה [ועכ"פ מאן יימר שלא] היתה זו אהבה אמיתית, ותישא חן וחסד לפניו, ועד חצי המלכות וכו'.
ובחז"ל שהיתה ירקרוקת [וזקנה] וחוט של חסד משוך על פניה.
הן אמת שעל פסוק זה אמרו חז"ל שטעם בה טעם בעולה וטעם בתולה, וצ"ע. וכמדומני שיש ליישב אבל לא כאן המקום.

[מגופת חבית]

לכאורה מתואר כאן סוג מסויים של זוגיות, שמתאים לסוג מסויים של אנשים.
[אולי התאים לאותו בחור כפי שהרב הכיר אותו. איני יודע].
דא עקא, שיש הרבה סוגי אנשים והרבה סוגי זוגיות.
אמר לי פעם אחד מהתחום: מספר סוגי הזוגיות הוא כמספר הזוגות.
ואכמ"ל.

השאילות התקבלו בפתקים אנונומיים מאת הציבור, לא מדובר כאן בשואל ספציצי ידוע.
הרעיון הזה שבני זוג צריכים למעט מאד בתקשורת הוא רעיון שחוזר על עצמו הרבה בספרי הרב מילר זצ"ל.

וכבר אמרו חז"ל ארבע מידות ביושבים לפני החכמים כו' נפה כו'.

כמדומה שהרבה פעמים היו יכולין לשאול להדיא, בעיקר הנשים נתנו פתקים

[באמונתו]

דבר אחד ברור. שנאת תלמידי חכמים רואים באשכול זה.

הנני מסכים לגמרי!
הייתי מציע לשקול "שינוי השם", מאחר שכתוב בתורה:

וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ידו יָדָ֗יו עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֘ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲוֹנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־ פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם - וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה: וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲוֹנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה - וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר: וגו'.

מן האפשר שהשם משפיע, עיין גמרא יומא פג, ב.

[עתניאל בן קנז]

שעירינו היקר,
אולי תגלה לנו מה הבעיה שלך עם הרב אבגידור מילר?

ויקרא טז, כא

[השעיר החיי]

Q: The Rav has told us many times about the importance of using our Jewish names and about the greatness of לא שינו את שמם. Then why is it that we find so many Greek names and other gentile names of great men in the Talmud?

A: And the answer is this. Nobody ever gave a gentile name to his child. But we have to realize that in ancient times there were a tremendous number of converts, of גרי צדק, of very high quality. And in the olden days, it was not the custom for a גר to change his or her name. Today we change the gentile name to Avrohom or something else like that. But that wasn’t always the case in every community. מונבז remained מונבז. And מונבז became a תנא and in one place we even find him arguing with רבי עקיבא. He was that great. But he was still מונבז. So, many of these גרי צדק kept their names.
Now, many of these גרי צדק became great tzadikim. They were men who illuminated the Jewish world with their wisdom. אונקלוס הגר! That’s a gentile name. אונקלוס is a gentile name. They didn’t change his name. אונקלוס! It’s in the Chumash. He’s even higher up on the page than Rashi. Rashi brings אונקלוס as a proof. He’s on top of Rashi, right next to the Chumash. And they never changed his name.

So if in some later generation, someone wanted to honor that גר, and someone wanted to give his child the זכות, the merit, of being called after that great man, so he gave him that name. And that’s how we got those names. Those names came from the גרים and from those who were named after them. And of course, some of the names in the גמרא are just nicknames – corruptions of Jewish names.

But nobody decent in the ancient times named his child after a gentile or gave his child a gentile name. They were proud of who they were.
TAPE # 75

לבי אומר לי שברור שזה לא נכון פשוט בגלל המספר העצום מר ישמעאל עד אנטיגנוס איש סוכו אבל עוד צריך לחפש ראיות אז בינתיים אניח את זה כאן.

[עקביה]

הרעיון הזה שבני זוג צריכים למעט מאד בתקשורת הוא רעיון שחוזר על עצמו הרבה בספרי הרב מילר זצ"ל.

בעבר סיפרתי כאן שפעם איתרע מזלי לשבת בהרצאה של מחב"ת פלוני על שלום בית.
הוא דיבר על כך שתפקידם של בני הזוג הוא להפוך את השנים לאחד, כלומר להיות מאוחדים בתכלית, והוסיף שזה הפשט במשנה: 'אל תרבה שיחה עם האשה'. לא כמו שחושבים כל מיני אנשים וכו', אלא פשוט איש ואשתו הם אחד, וממילא אדם לא צריך לדבר עם עצמו.

תהיתי בלבי האם המרצה היקר לא נחשף מעולם למילים הבאות במשנה: 'באשתו אמרו, ק"ו באשת חברו'...

[לייטנר]

.

[לייטנר]

.

[צופה_ומביט]

לבי אומר לי שברור שזה לא נכון פשוט בגלל המספר העצום מר ישמעאל עד אנטיגנוס איש סוכו אבל עוד צריך לחפש ראיות אז בינתיים אניח את זה כאן.

לכאורה באמת יש כאן בעיה בחשבון. הכל מתחיל מזה שהיו גרים צדיקים וענקי חכמה שהאירו את העולם היהודי, ורק אח"כ יהודים קראו לבניהם על שמם.
א"כ לפני שאנחנו מוצאים את השמות האלה אצל יהודים מבטן ומלידה - היינו אמורים להכיר ולדעת את כל אותם גרי צדק ענקי הדורות ההם בעצמם, ולא ידוע לנו שמץ מנהם.
על מעטים מאד מחכמי ישראל יידעו אותנו חז"ל בפירוש שהם היו גרים [אונקלוס/עקילס. שמעיה ואבטליון (לפחות שמעיה הוא שם יהודי מובהק. לא שמר על שמו הגוי. יתכן שגם אבטליון כך, או שזו הגיה עברית של אבטולמוס)], או צאצאי גרים [רבי עקיבא, רבי מאיר]. אבל על המוני גרים ענקים בעצמם - ששמם מוכר לנו אח"כ משמות של יהודים מבטן - לא שמענו. ומכלל הן [של דברי חז"ל הנ"ל] אתה שומע לאו, וסתימתם זהו פירושם על כל שאר חכמי ישראל [שהם הרוב המוחלט בגדר רובו ככולו] - שאינם גרים [ואפילו לא צאצאי גרים].

ועוד:
ממקום שבא, אונקלוס: חוץ מאונקלוס עצמו - לא שמענו בשום מקום שעוד מישהו - יהודי - נקרא כך.

[צופה_ומביט]

אדרבא אפשר להסביר ע"פ שיטתו [שאין כזה דבר אהבה ממבט ראשון שזה רק אינסטינקט ולא אהבה אמיתית] את הפסוק.
שיעקב אבינו אהב את רחל(מתוך אינסטינקט [בגלל יופיה וכפי שכתוב במפרשים]) אך ידע יעקב אבינו שאין דבר כזה אהבה ממבט ראשון ולכן הציע לעבוד 7 שנים בעבורה כדי לבנות את האהבה האמיתית כי הנתינה לזולת מולידה אהבה וכיוון שיעבוד עבורה 7 שנים בוודאי שתיבנה אהבה אמיתית.

הרב מילר טוען, ובצדק גמור, שהמילה המתאימה לאינסטינקט הזה אינה "אהבה". זו פשוט לא המילה לדבר הזה בלשון הקודש. אהבה היא משהו אנושי נעלה, ולמעלה בקודש, והאינסטינקט הנ"ל שמתעורר בגבר שרואה אשה יפה הוא חייתי בהמי כמו שני כלבים שנפגשים ברחוב, כלשון הרב מילר. לזה התורה לעולם ועד לא תקרא "ויאהב". אולי "ויחשוק" וכיו"ב.

ראה בראשית לד ג

אכן, מכאן ראיה לדברים [ורמזתי בסוף תגובתי לעיל לגבי אחשוורוש עיי"ש], מפורש כאן ביטויים של אהבה גמורה: "ותדבק נפשו". זה לא תאוה, זו אהבה אמיתית. וממילא מפורש כאן בתורה גם "ויאהב". [וגם מוזכר שמה: "בדינה בת יעקב". היא לא היתה אצלו רק חפץ נאה שמה אכפת מיהו ואיך קוראים לו, השתמש וזרוק]. ופוק חזי שכל זה היה אחרי המעשה שעשה בה, והגמרא בסנהדרין [ורש"י שם] כבר אומרת שעל ידי הנאת המעשה נוצר דיבוק וחיבור נפשי עיי"ש, ומובא ברש"י להלן שגם דינה לא רצתה לפרוש ממנו והוצרכו לקחתה משם בכוח. משא"כ אצל אמנון ותמר - שהיה תאוה בהמית לחוד - מיד לאחר שמילא תאוותו בה מאס בה ושנא אותה [ואכמ"ל], אבל שכם רוצה לקחת אותה לו לאשה, ומוכנים לעשות הרבה מאד בשביל זה, למול כולם וליצור קשרי חיתון כלליים וכו'. ככה לא נראים כלבים. זה התחיל בתאוה - והמשיך באהבה. [המקובלים מבארים שהיתה ביניהם שייכות מצד נפשם, וכאמור יש לזה יסוד ברור מאד במקרא עצמו].
ופוק חזי דברי ריש לקיש [בראשית רבה פ, ז] בג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה בדביקה ותדבק נפשו בחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב. והאריך בזה הראשית חכמה בשער האהבה פרקים ג-ד עיי"ש.

[לייטנר]

.

[צופה_ומביט]

אבל גם אצל אמנון כתוב שהוא אהב את תמר (אותה תאוה בהמית וכו' וכו'), ורק לאחר המעשה "גדולה השנאה מאשר אהבה".\
במילים פשוטות, החלוקה בין אהבה רחנית לאהבה גופנית לא קיימת בתנ"ך.

תראה שם את כל הפסוקים. בהתחלה הוא באמת אהב אותה, וכחלק מזה רצה אותה כדרך גבר בעלמה. רק כשסירבה לו התגבר חלק התאוה על חלק האהבה, ואז כפה עצמו עליה, ומאז נשארה רק שנאה.

המילים אולי פשוטות [הנייר סובל הכל] - אבל אין בזה [בדבר עצמו] שום דבר פשוט.

אין כזה דבר אהבה גופנית [כלשונך, אני לא מסכים להגדרה/חלוקה הזו כלל, שהענין כאן הוא רוחני מול גשמי].
אדם שאוהב משהו לא מתעלל בו, או מכלה אותו, או רואה רק את עצמו על חשבון המשהו ההוא.

אלא מה? לומר שאותה המילה מתארת גם "אהבה רוחנית" [כלשונך, אני לא מסכים להגדרה הזו כנ"ל] שכולה אחדות ונתינה והכרת/"ידיעת" השני וכו' - וגם "השתמש וזרוק ולא אכפת לי שגם תמות על הדרך"?
לא יתכן בעולם שאותה מילה [עצמה, בלי שום חילוק] בשפה תתאר שני הפכים גמורים.

מה עוד שהקב"ה אומר לישראל בלי סוף שהוא אוהב אותם. אם למילה הזו יש שתי משמעויות כה הפוכות - זו בחירה מאד מוזרה של מילים לומר לישראל.

[לייטנר]

.

[צופה_ומביט]

אתה קורא את הסיפור מתחילתו, אחרי שכבר קראת את סופו.
אמנון אוהב את תמר.
רק בסוף הסיפור, מתברר לנו שאותה אהבה היתה 'אהבה התלויה בדבר, ומשבטל הדבר (כלומר, בא על סיפוקו הגופני), בטלה אהבה'.
מה זו אותה 'אהבה' המוזכרת בתחילת הסיפור?

הווה אומר, בדיוק כמו שכתבתי, החלוקה הזו לא קיימת. האהבה המתוארת בתנ"ך היא רגש של חיבור בין שניים. ממה נובע אותו רגש? מה הוא מכיל? משתנה מאחד לשני.

אמרת את התשובה בעצמך:
יש אהבה שלא תלויה בדבר, ויש אהבה שתלויה בדבר. אהבה היא אהבה. תלויה או לא תלויה זה כבר שאלה אחרת.
אבל לא מדובר כאן בתאוה נטו. אלא באהבה. אלא שאצל אמנון [אולי גם אצל שכם ואכמ"ל] היא היתה תלויה בדבר.
אבל הרב מילר [הרי מכאן יצאנו לדרך ועל זה כתבתי מעיקרא מה שכתבתי...] מדבר על "אינסטינקט" שהוא בעצמו אומר שזה חייתי וכמו שני כלבים שנפגשים ברחוב.
לדבר הזה לא קוראים אהבה בשום מקום בתנ"ך.

אני לא חושב שהרב מילר מתכחש למושג שכתוב בחז"ל "אהבה שתלויה בדבר", אז למה הוא כופר במושג "אהבה ממבט ראשון"? למה הוא אומר שזה בכלל לא אהבה אלא אינסטינקט כלבי?
ואני לא חושב שהוא מתכוון לומר שזה גופא התכוונו חז"ל ש"בטל דבר בטלה אהבה" והיינו שזה אינסטינקט כלבי. בדיוק כמו של-"אני אוהב שניצל" חז"ל לא יקראו "אהבה שתלויה בדבר" שמכיון ש"בטל דבר בטלה אהבה"... [ובדיוק כמו ששני כלבים לא "אוהבים" זה את זה "אהבה שתלויה בדבר"].

בקיצור, מאי דפשיטא ליה למר לא פשיטא לי כלל, אלא פשיטא לי להיפך. [הן בעצם המושגים והן בנוגע לשפת התנ"ך. ואולי הא בהא תליא].
אפשר להישאר חלוקים, והבוחר יבחר.

[לייטנר]

.

[עקביה]

מה לגבי
קהלת פרק ה, ט
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף
?

[צופה_ומביט]

זו עיקר טענתי - הרב ילר חילק בין איסטינקט תאוה כלבי ל'אהבה', כשבסופו של דבר, נסכים שמה שהיה לאמנון כלפי תמר היה מהסוג הראשון, אלא שהתנ"ך קורא לרגש זה 'אהבה'.
כלומר, גם אינסטינקט תאוה כלבי בתנ"ך ייקרא אהבה.

מ.ש.ל.

לא הבנתי מה חידשת כעת ומה מ.ש.ל וגם משל לא היה.
הלוא עניתי על זה אחד לאחד לעיל החל מתגובתי הראשונה לך.
על מה שכתבת "נסכים" - על זה בדיוק איני מסכים.
ולא אכפול. הכל כבר כתבתי.

[צופה_ומביט]

מה לגבי
קהלת פרק ה, ט
אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף
?

זו כבר שאלה טובה.
ואולי יש עוד דוגמאות כמוה.
איני יודע לענות בדיוק כי צריך לעיין בזה היטב.
אבל מה שכן אני שם לב מיד:
המשמעות כאן היא לא 'אהבה' שמחמתה אתה מתעלל באהוב או מכלה אותו. להיפך, כתוב פה שדבר שאתה אוהב אתה שומר אותו ומגדיל אותו עוד ועוד. הכסף בוודאי לא נפגע מזה שהוא אצלך.
גם לכאורה לא שייך בזה "אהבה ממבט ראשון" = אינסטינקט. אהבת ממון באה על רקע נפשי/הכרתי קודם.
עדיין אין בזה תשובה טובה, אבל זה התחלה של כיוון.
וצ"ע.
וכן, בהחלט יכול להיות שטעיתי והרב לייטנר צודק. אבל אני אשתכנע בזה רק מכוח ראיות חזקות ומוכחות, לפחות כמו זו ובאם לא יימצא לי להן הסבר אחר.
את מה שגורם לי להבין אחרת עד שיוכח לי אחרת - כתבתי לעיל.

[עקביה]

זו שאלה ישנה: "דייג, אוהב דגים? אם אוהב למה" וכו'...

למעשה הפסוק 'אוהב כסף' לא מתאר רגש כלפי הכסף שבידו אלא תאווה לכסף אחר.

ראיתי שלשון זו נמצאת גם בראשונים:
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לה עמוד א
ששמואל היה רופא והיה אוכל מיני עשבים אחר אכילתו ורב היה דרכו לאהוב גוזלים ולאכול אותם בקינוח סעודה ועל כן היה אומר שעדיין היינו יכולין לאכול אם היו מביאין אלינו דברים אחרים יכול להצטרף עמנו:

[סגי נהור]

אהבה היא כינוי כללי לטווח רחב של רגשות ממשפחת המשיכה וההתקרבות, שיסודם במידת החסד (עד כאן הגדרה מילונית).
כמו כל רגש מרגשי האדם, יש לה צורות ביטוי גבוהות ומעודנות וגם נמוכות ובהמיות.

[השעיר החיי]

There is a statement in the Gemara that “Anyone who lives outside of Eretz Yisroel it’s as if he has no G-d” (Kesuvos 110b). Can you explain that to me?

A:
The statement, “Anyone who does not live in Eretz Yisroel is like he has no Hashem,” you have to know that it’s a maamar of agadata, it’s a figure of speech. And it doesn’t mean today – it means in the times when Eretz Yisroel was the place of Torah.

When a man lives in a place of Torah, in a place of kedusha, and he leaves that place and goes someplace else, so it’s like losing part of his closeness to Hashem.

The truth is if a man forsakes Bavel in the time when Bavel was at its prime, when it was a place of Torah in the days of Rava, and he settled in a different place, so they put him in cherem! ההוא גברא דאזל מפומבדיתא לבי כובא – A man left Pumpedisa and settled further out, so שמתיה – they put him in cherem. Because you can’t forsake a place where you could make progress in Torah, where you’re close to Hashem, and go and settle in the suburbs among gentiles and among half Jews and quarter Jews and one-third Jews! You have to live close to Hashem! Close to Hashem means close to where there are real Jews! And that’s why it’s considered like forsaking Hashem!

But if a man goes to Eretz Yisroel and he moves into Tel Aviv, he’s much better off being in Boro Park and Williamsburg or maybe here in Flatbush. I once spoke to a rosh yeshiva. We were talking about going to Eretz Yisroel and he said, “It depends where you go.” He came from Eretz Yisroel, this rosh yeshiva and he said to me, “It depends where you go!” Just Eretz Yisroel without an address, it’s senseless! You have to know where you’re going! It’s like moving to Chicago.

So therefore, if you forsake Eretz Yisroel means when it’s Eretz Yisroel! It means when they don’t draft your daughters. If they draft your daughters, run away because she’ll become a harlot! That’s what the draft is for. Jewish girls in the army become prostitutes without pay. If you don’t believe it, read that notice that we have hanging on the wall in the lady’s section written by an Israeli general. He wrote the history of the Israeli Defense Force and he writes in his book that most Israeli girls get their first experience in sexual intercourse in the army. It’s written by a general. And so to go to Eretz Yisroel to have your daughter drafted doesn’t pay.

If you’re an old man and you’re going to Eretz Yisroel to have your body cut up by the doctors and to have your kishkes thrown in the garbage can, it doesn’t pay. Better to die here and go to a funeral parlor on Coney Island Avenue. Even an irreligious funeral parlor won’t throw your kishkes in the garbage can if you give them instructions.

But there, instructions won’t help! The doctors laugh in your face. You can leave in your last will and testament, you tell the doctors, “Don’t mistreat my body,” they’ll laugh at you.

And which country is as liberal in abortions as Eretz Yisroel? The most liberal country!

And so living in Eretz Yisroel when it was still Eretz Yisroel, that certainly meant you were closer to Hashem. And to move away from Eretz Yisroel when it was still Eretz Yisroel certainly meant you were moving away from Hashem.

TAPE # 179 (July 1977)



לכאורה צ״ל שבעת אמירת הדברים נשתכח מהגרא״ם לשון הברייתא כצורתה:

ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים

[מכון חכמי ליטא]

הכל בא משנאת חרדים

[באר בשדה]

מה עוד שהקב"ה אומר לישראל בלי סוף שהוא אוהב אותם. אם למילה הזו יש שתי משמעויות כה הפוכות - זו בחירה מאד מוזרה של מילים לומר לישראל.

יעוי' ערבי נחל פ' קדושים.

[תורת המן]

באמת יש הרבה מאד דברים בהרצאותיו ודבריו של הגר"א מיללער זצ"ל שנשמע די מחודשים,
ועיקר הבעיה הוא משום שהוא ז"ל נהג שלא להביא מקורות, וכמו הביקורות של הסמ"ג והרא"ש על הרמב"ם,
ולכן בהרבה מקומות אינו ידוע מקור הדברים,
ולדעתי ראוי לעשות אשכול כזה.

לעומת זה רוב תמיהות שעיר דנן,
אינם אלא תמיהות על מהלך מחשבתו של הגרא"מ,
וא"א לישבם לפי מהלך רוחו,
ושעיר אגברא קא רמית?

[קרית מלך]

There is a statement in the Gemara that “Anyone who lives outside of Eretz Yisroel it’s as if he has no G-d” (Kesuvos 110b). Can you explain that to me?

לכאורה צ״ל שבעת אמירת הדברים נשתכח מהגרא״ם לשון הברייתא כצורתה:

ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים

כנראה גם לא קראת את התוכן של הרב מילר, הוא הרי מביא מקור ברור לדבריו.
גם בדברי "הברייתא כצורתה" כבר האריכו רבים.
וידוע מכתבו של הגרח"ע אודות המדינה שבה מתגורר הח"ח

[תורת המן]

לכאורה צ״ל שבעת אמירת הדברים נשתכח מהגרא״ם לשון הברייתא כצורתה:

ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים

גם המאירי כנראה שכח אותה ברייתא בשעה שכתב פירושו על אותו גמרא, כי ז"ל:

לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, ולא ידור בחו"ל אף בעיר שרובה ישראל, שחו"ל דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים, ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם... כשם שאסור לצאת מא"י לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כא"י... שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חו"ל אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל, לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם, אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות, וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה.

[השעיר החיי]

גם המאירי כנראה שכח אותה ברייתא בשעה שכתב פירושו על אותו גמרא, כי ז"ל:

לעולם ידור אדם בא"י אפילו בעיר שרובה גוים, ולא ידור בחו"ל אף בעיר שרובה ישראל, שחו"ל דירת קבע לגוים ולעובדי האלילים, ואי איפשר שלא ללמוד מדרכיהם... כשם שאסור לצאת מא"י לחו"ל, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שכל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כא"י... שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני שסתם חו"ל אין חכמה ויראת חטא מצויין בה לישראל, לרוב הצרות ועול הגליות שסובלים שם, אלא אם כן על ידי עמל גדול וצער גלגול סבל הצרות, וההתיאש מהם לעבודת השם לשרידים אשר ה' קורא, וסתם א"י חכמה ויראת חטא מצויין בה עד שמתוכם משיגים כבוד בוראם וזוכים ליהנות מזיו השכינה.

או סוף סוף תשובה טובה לאחת השאלות. יש מאירי ואנכי לא ידעתי.
אמנם נשאר לדון בתרתי - האם נכון להציג פרוש מחודש של המאירי כפשוטם של דברים בזמן ששאר הראשונים והאחרונים לא פרשו כך והאם החצי השני של האמירה שלו נכון - שלדור בארץ ישראל זה רק בזמן שהוא מקום תורה. זה לא כתוב במאירי. דהיינו לטענת המאירי לגור במקום תורה בחול זה כמו המעלה הטבעית של ארץ ישראל ולא כמו שמציג הרב מילר.
אבל לא באנו לדון במעלת ארץ ישראל אלא בפרושו של הרב מילר לגמרא, ובודאי אין מקום להערתי המקורית. יש״כ

[תורת המן]

או סוף סוף תשובה טובה לאחת השאלות. יש מאירי ואנכי לא ידעתי.
אמנם נשאר לדון בתרתי - האם נכון להציג פרוש מחודש של המאירי כפשוטם של דברים בזמן ששאר הראשונים והאחרונים לא פרשו כך והאם החצי השני של האמירה שלו נכון - שלדור בארץ ישראל זה רק בזמן שהוא מקום תורה. זה לא כתוב במאירי. דהיינו לטענת המאירי לגור במקום תורה בחו"ל זה כמו המעלה הטבעית של ארץ ישראל ולא כמו שמציג הרב מילר.
אבל לא באנו לדון במעלת ארץ ישראל אלא בפרושו של הרב מילר לגמרא, ובודאי אין מקום להערתי המקורית. יש״כ

ראיתי מציינים ג"כ למש"כ הרמב"ם באגרת קידוש השם, וז"ל,

ולא עוד אלא אפילו היו שתי מדינות מישראל, אחת מהם יותר טובה במעשיהם ובמנהגותיהם ויותר מדקדקת ונכנעים למצות מן האחרת, שחייב ירא ה' לצאת מאותה שמעשיה אינם כל כך נכונים, לאותה מדינה טובה. וכבר הזהירונו רז"ל, אל ידור אדם במדינה שאין בה עשרה חסידים. והביאו ראיה על זה מסדום, דכתיב בראשית י"ח י"ב "אולי ימצאון שם עשרה, ויאמר לא אשחית בעבור העשרה".

וכל זה כשיהיו שני מדינות ישראל. אבל אם היה המקום מן הגוים, ישראל העומד שם על אחת כמה וכמה שהוא חייב לצאת מאותו מקום, וללכת למקום טוב, וישתדל לעשות ואעפ"י שמפיל עצמו בסכנה עד שינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי, וילך עד שיגיע למקום טוב. וכבר פירש על ידי הנביאים שכל הדר בין הכופרים שהוא כמותם ש"א כ"ו י"ט "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". הנה שקול דירתו בין הגוים כאלו עובד אלהים אחרים.

והוא הוא הפסוק שהביא הגמ' הנ"ל, וא"כ נראה שגם הרמב"ם פירש כדברי המאירי, וא"כ מידי שיטה יחידאה יצאנו.

[ונתנו ידידים]

- האם נכון להציג פרוש מחודש של המאירי כפשוטם של דברים בזמן ששאר הראשונים והאחרונים לא פרשו כך והאם החצי השני של האמירה שלו נכון - שלדור בארץ ישראל זה רק בזמן שהוא מקום תורה. זה לא כתוב במאירי

מי זה שאר הראשונים שפירשו אחרת, בינתיים לא מצאתי פירושן של הראשונים בענין זה

[השעיר החיי]

הרמב״ן שלמד שיישוב ארץ ישראל זה מצוות עשה מדאורייתא הסתמך בין היתר על הגמרא הזאת ולא חילק ובתוך דבריו כמו הציבי ציונים ברור שהבין שהגמרא מדברת ממעלת ארץ ישראל ולא מצד יושביה.
וגם הרמב״ם שפסק את הברייתא בלא חילוק כלל ברור שמביא אותה כפשוטה וגם בהמשך ההלכה כתב שבבל זה גזירת הכתוב או הגלות ושמה יהיו ולא כמשל על מקום תורה כמאירי. וכן הלאה.
ברור שהמאירי במקום שאר ראשונים ונגד הפשט לאו משנה היא.
וכמו שאמרתי יש בדבריו צעד אחד רחוק יותר מהמאירי שבעייתי ביותר.
לפי כל האחרונים שלא עלו לארץ או שהסבירו למה לא חייבים תמיד יש איזה משהו שגובר או דוחה את העניין של מעלת ארץ ישראל, אבל דברי הרב מילר הם שבעצם אין כל מעלה לארץ הקודש על חול. רק שבמקרה פעם היו פה הרבה תלמידי חכמים ומקומות תורה והיום הם שם. זה כמעט כפירה.
ודאי גם שההסברים שלו לגופו של עניין למה היום זה לא המצב הם בלשון עדינה לא לעניין.
משהו פעם הכריח בת דתיה בא״י ללכת לצבא ולהפוך לזונה?? משהו פעם לקח בכח גופות של בני שמונים לנתח אותם לאיברים?? זה שטויות. ובכלל בזמן שהוא דיבר (ועדיין היום) ברור שארץ ישראל היא מקום תורה פי כמה וכמה וכמה מארה״ב.
אני לא דן בגופו של דבר האם חייבים לעלות לארץ ישראל וברור שלהרבה גדולי תורה היו הרבה תרוצים בעניין, רק ששלו חלשים מכולם.

[תורת המן]

הרמב״ן שלמד שיישוב ארץ ישראל זה מצוות עשה מדאורייתא הסתמך בין היתר על הגמרא הזאת ולא חילק ובתוך דבריו כמו הציבי ציונים ברור שהבין שהגמרא מדברת ממעלת ארץ ישראל ולא מצד יושביה.
וגם הרמב״ם שפסק את הברייתא בלא חילוק כלל ברור שמביא אותה כפשוטה וגם בהמשך ההלכה כתב שבבל זה גזירת הכתוב או הגלות ושמה יהיו ולא כמשל על מקום תורה כמאירי. וכן הלאה.
ברור שהמאירי במקום שאר ראשונים ונגד הפשט לאו משנה היא.
וכמו שאמרתי יש בדבריו צעד אחד רחוק יותר מהמאירי שבעייתי ביותר.
לפי כל האחרונים שלא עלו לארץ או שהסבירו למה לא חייבים תמיד יש איזה משהו שגובר או דוחה את העניין של מעלת ארץ ישראל, אבל דברי הרב מילר הם שבעצם אין כל מעלה לארץ הקודש על חול. רק שבמקרה פעם היו פה הרבה תלמידי חכמים ומקומות תורה והיום הם שם. זה כמעט כפירה.
ודאי גם שההסברים שלו לגופו של עניין למה היום זה לא המצב הם בלשון עדינה לא לעניין.
משהו פעם הכריח בת דתיה בא״י ללכת לצבא ולהפוך לזונה?? משהו פעם לקח בכח גופות של בני שמונים לנתח אותם לאיברים?? זה שטויות. ובכלל בזמן שהוא דיבר (ועדיין היום) ברור שארץ ישראל היא מקום תורה פי כמה וכמה וכמה מארה״ב.
אני לא דן בגופו של דבר האם חייבים לעלות לארץ ישראל וברור שלהרבה גדולי תורה היו הרבה תרוצים בעניין, רק ששלו חלשים מכולם.

אף כי כתבת ושינית, עדיין לא הבנתי דבריך, ומה ראית בדברי הגה"ק רבינו אביגדור, אשר אינו במאירי, וטוב לשנות שוב דברי המאירי,

כל מקום שחכמה ויראת חטא מצויין שם דינו כא"י...שכל מה שאמרו לא אמרו אלא מפני ש...סתם א"י חכמה ויראת חטא מצויין בה.

הרי שפתי רבינו מנחם לבית מאיר ברור מללו, כי לענין זה אין חילוק בין 'מקום תורה' לארץ ישראל כלל, ולא דברו חכמים אלא על ההוה.

באמת לא כתב הגרא"מ כי אין מעלה לא"י על חו"ל כלל, ובוודאי לא היה דבר כזה עולה על דעתו ז"ל, וכי כפר במה שצווח קרא, 'ארץ אשר עיני ה' בה', רק כתב דלא שייך 'כמי שאין לו אלוה', ושלדעתו אם לא ילך למקום תורה בא"י, עדיך טפי לגור במקום תורה בארה"ב.
כמדומני שרק מזרחי נלהב יכול לחלוק על דבר זה.

מובטחני שהשתא שחזרת לדבר גדולות, אפי' מגן שלך הרב נ"ע יודה.

"כל הראשונים והאחרונים" = הרמב"ן, והרמב"ם המעתיק לשון הגמ', (ובהעלם עין ממ"ש מאגרת קידו"ה)???

[תורת המן]

כאן מצאתי עוד מ"מ בענין.

[השעיר החיי]

תשובות הרשבא קלד, דרשות הרן ד, תשבץ קטן תקסב, אורחות חיים חב תריב, כלבו קכז.

האתר הסאטמרי לא מוסיף לדיון שלנו כלום. הדבר המעניין היחיד שם הוא הרש״י בשמואל וצריך באמת למצוא אם יש איזה גרסא כזאת בכתבי היד בגמרא. וזה באמת פלא הרי דוד המלך לא היה בזמן הבית.

[ונתנו ידידים]

גם ברשב"ם בב"ב כתוב שהאיסור יציאה מהארץ הוא בגלל מצוות התלויות בארץ וכן יש הרי את הרב חיים כהן שמביא תוס'

[תורת המן]

הדבר המעניין היחיד שם הוא הרש״י בשמואל וצריך באמת למצוא אם יש איזה גרסא כזאת בכתבי היד בגמרא. וזה באמת פלא הרי דוד המלך לא היה בזמן הבית.

באמת מריח קצת מהצנזור, אשר כידוע היה חביב עליהם מאד "בזמן הבית" וכיו"ב.

[תורת המן]

באמת יש הרבה מאד דברים בהרצאותיו ודבריו של הגר"א מיללער זצ"ל שנשמע די מחודשים,
ועיקר הבעיה הוא משום שהוא ז"ל נהג שלא להביא מקורות, וכמו הביקורות של הסמ"ג והרא"ש על הרמב"ם,
ולכן בהרבה מקומות אינו ידוע מקור הדברים,
ולדעתי ראוי לעשות אשכול כזה.

השו"ת מהיום הוא דוגמא טוב לדברי:

Rav Avigdor Miller on The Non-Sin of Yosef’s Brothers

Q:
Did Hakodosh Boruch Hu require the deaths of the asarah harugei malchus in order to atone for the sin of the sale of Yosef Hatzaddik? Were these ten tzaddikim killed because of the sin of Yosef Hatzaddik

A:
The answer is no. Absolutely not. That’s all. That’s all! If you find that idea in any place, it’s drush, it’s just a form of poetic thought.

I’ll explain that.

The sin of Yosef Hatzaddik, if it had to be atoned there were plenty of generations in between – they didn’t have to wait for the asarah harugei malchus. Besides, they didn’t sell him; they wanted to sell him. And in that poem it says that they say they sold him for money. They didn’t sell him for money. The Midyanim took him out and sold him by means of the Yishmaelim. The brothers didn’t sell him at all. The brothers came back and found the pit empty. So all you could say is they’re blamed for their intention; but they didn’t do it however. And even the intention, if it ever was punished you have to know it wasn’t postponed until the asarah harugei malchus

You have to know that we don’t find in the Torah any statement of blame against the brothers. Now the Torah you have to know is not stingy when it comes to blaming people. The Torah is very strict. For the smallest thing it blames. And yet, there’s not one word of blame in the chumash on the brothers of Yosef

And the truth is that the brothers, we have to be dan lekaf zechus, we have to give them the benefit of the doubt, that they did what they did because they thought that Yosef was a peril for the family. A youngest brother who is so ambitious to become the boss of the family that he brings tales about them to their father! It was a very perilous thing in those days and they were afraid that eventually he would get rid of them. And so to save that great family from this black sheep – as they thought – the only way was to get rid of him. So the brothers really are not blamed at all

TAPE # 721

ולכאורה הדברים מתמיהים, כי הלא כולנו יודעים מחיידר, שהאחים מכרו את יוסף, וכולנו שומעים קריה"ת מידי שנה בשנה, ולא שמענו מעולם מפקפק ע"ז, וחידוש זו מנלי'???

אך כ"ז גרם לו ז"ל, מפני שלא ציטט מקורותיו, והשיב כמתנבא מפי הגבורה, אך באמת אין לזה שום סתירה בפסוקים, רק כולנו הורגלנו מנעורנו, ולא פתחו עינינו, וכעבודא דרביה דיואב, (אף כי אינו טעות, אלא דרש).

(כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃ (כב) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃ (כג) וַֽיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁר־בָּ֥א יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָ֑יו וַיַּפְשִׁ֤יטוּ אֶת־יוֹסֵף֙ אֶת־כֻּתׇּנְתּ֔וֹ אֶת־כְּתֹ֥נֶת הַפַּסִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָלָֽיו׃ (כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם׃(כה) וַיֵּשְׁבוּ֮ לֶֽאֱכׇל־לֶ֒חֶם֒ וַיִּשְׂא֤וּ עֵֽינֵיהֶם֙ וַיִּרְא֔וּ וְהִנֵּה֙ אֹרְחַ֣ת יִשְׁמְעֵאלִ֔ים בָּאָ֖ה מִגִּלְעָ֑ד וּגְמַלֵּיהֶ֣ם נֹֽשְׂאִ֗ים נְכֹאת֙ וּצְרִ֣י וָלֹ֔ט הוֹלְכִ֖ים לְהוֹרִ֥יד מִצְרָֽיְמָה׃ (כו) וַיֹּ֥אמֶר יְהוּדָ֖ה אֶל־אֶחָ֑יו מַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י נַהֲרֹג֙ אֶת־אָחִ֔ינוּ וְכִסִּ֖ינוּ אֶת־דָּמֽוֹ׃ (כז) לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו׃ (כח) וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה׃ (כט) וַיָּ֤שׇׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ (ל) וַיָּ֥שׇׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃

וכל הקורא בלי ידיעה מקודם, יראה כי ע"פ פשוטו ראובן היה עמהם, ואז יוסף בא, והשליכו אותו לבור, ואז האחים ישבו לאכול וראובן ישב עמהם, אז ראה ישמעאלים ויהודה הציע למכרו, אך קודם שהספיק לעשות זממו, הקדימו המדינים והעלהו לבור, והם בעצמם מכרו אותו לישמעאלים, והכל בלי ידיעת האחים.
אז ישב ראובן לבור, מהיכן שב, ממקום האכילה אשר היה כנראה קצת רחוק מהבור, ולא ראה יוסף, והיה לפלא בעיניו, ואז ישב אל אחיו אשר עדיין היו במקום האכילה, והגיד להם כי הילד איננו.

ובאמת אינו חידוש כלל, כי כ"ה ברשב"ם:

יעברו אנשים מדיינים – בתוך שהיו יושבים לאכול לחם, ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואף על פי אשר כתב: אשר מכרתם אותי מצרימה, יש לומר: שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא.

וכ"ה בחזקוני:

ויעברו אנשים מדינים סחרים – אצל הבור שהיה יוסף מושלך בו, ושמעו שהיה צועק ובוכה.
וימשכו – המדינים את יוסף ויעלו אותו מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, וישמעאלים מסרוהו לפקדון ליד המדינים, ונמכר לפוטיפר מיד שניהן. ונתקיימו שלשה מקראות: והמדינים מכרו אותו אל מצרים לפוטיפר (בראשית ל״ז:ל״ו), ומקרא אחר: ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים (בראשית ל״ט:א׳), ומקרא אחר: אשר מכרתם אותי מצרימה (בראשית מ״ה:ד׳) – כלומר על ידי גרמתכם.
מן הבור – ואחיו לא ידעו מאומה מכל זאת וכשהלך ראובן אל הבור ולא מצאו חשבו כולם חיה רעה אכלתהו (בראשית ל״ז:ל״ג), ולא שקרו לאביהם. שאם מכרוהו לשום אדם, לא היה גוי וממלכה בד׳ פנות העולם שלא יבקשוהו עד שידעו בירור דבר אם הוא חי או מת. ועוד אם היו מסופקים ממנו אם הוא חי או מת, מדוע לא הכירהו במראה או בדיבור, ובבנימין שאמר לו אלהים יחנך בני (בראשית מ״ג:כ״ט), ובמשאות חמש ידות שלו, ובמה שהושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו (בראשית מ״ג:ל״ג). אלא כן הוא כמו שפי׳.

וכן פירש במלבי"ם.

ועי' בר"י בכור שור שהביא מי שפירש כן, אלא שכתב 'שאינו רק דברי בדאות'.

ונלע"ד שאולי יש מקור לדעה זו בדברי חז"ל, בסוטה דף מג ע"א,

תנא לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו שנאמר (בראשית לז, לו) והמדנים מכרו אותו אל מצרים.

ולפי דעה הרווחת לכאורה צ"ע, כי מה עשו המדינים, הלא הם רק המתווכים, אך לפי הנ"ל הם גנבו אותו מבור, ושפיר שייך לצאת למלחמה נגדם.

סוף דבר, אם היה הגרא"מ ז"ל אומר, 'כתב הרשב"ם והחזקוני כי האחים לא מכרו אותו', לא היה פוצה פה, אך משום מה לא נהג להביא מקורות, והכל נשמע מחודש ביותר.

[תורת המן]

הדבר המעניין היחיד שם הוא הרש״י בשמואל וצריך באמת למצוא אם יש איזה גרסא כזאת בכתבי היד בגמרא. וזה באמת פלא הרי דוד המלך לא היה בזמן הבית.

באמת מריח קצת מהצנזור, אשר כידוע היה חביב עליהם מאד "בזמן הבית" וכיו"ב.

כנראה כן הוא כי המילים אינם בדפוס ווינציה:

2021-12-10 (2).png (51.03 KiB) נצפה 4897 פעמים

[יהושפט]

סוף דבר, אם היה הגרא"מ ז"ל אומר, 'כתב הרשב"ם והחזקוני כי האחים לא מכרו אותו', לא היה פוצה פה, אך משום מה לא נהג להביא מקורות, והכל נשמע מחודש ביותר.

גם אם יש דעה כזו, הרי רש"י מפרש לא כך וכך פשטות חז"ל ראה למשל תנחומא וישב שם נתפרש שכל אחד מהאחים קיבל כסף בעד נעלים וכדרש הידוע, אז איזה טעם יש בתשובה פסקנית לשואל שהאחים לא מכרו אותו כשברש"י כתוב אחרת?, אמנם הוא אומר שמי שמפרש שהם מכרו אותו בעצמם זה רק רעיון, אבל ברור שהכוונה בהנ"ל היא כפשוטו

[לייטנר]

לרשימת התומכים בדעה שהזכיר הרב מילר, אפשר להוסיף גם את רבנו בחיי והנצי"ב שאף הסתמך על דברי חז"ל בב"ר:

והיינו דאיתא בבראשית רבה (פד ו) שנגנב יוסף ב' פעמים, היינו האחים גנבוהו מאביהם, והמדינים מן האחים. מ"מ אמר יוסף כשנתוודע לאחיו: "אשר מכרתם אותי מצרימה", משום שהמה גרמו לדבר וידעו מעשה המדינים ולא מיחו עליהם, הרי זה כמו שעשו המה

סוף דבר, אם היה הגרא"מ ז"ל אומר, 'כתב הרשב"ם והחזקוני כי האחים לא מכרו אותו', לא היה פוצה פה, אך משום מה לא נהג להביא מקורות, והכל נשמע מחודש ביותר.

גם אם יש דעה כזו, הרי רש"י מפרש לא כך וכך פשטות חז"ל ראה למשל תנחומא וישב שם נתפרש שכל אחד מהאחים קיבל כסף בעד נעלים וכדרש הידוע, אז איזה טעם יש בתשובה פסקנית לשואל שהאחים לא מכרו אותו כשברש"י כתוב אחרת?, אמנם הוא אומר שמי שמפרש שהם מכרו אותו בעצמם זה רק רעיון, אבל ברור שהכוונה בהנ"ל היא כפשוטו

אם חוזרים לשאלה האם מותר לפרש אחרת מרש"י (ומחז"ל), יש על כך אשכולות שלמים. בפועל, הנצי"ב מעדיף להראות שמדובר במדרשים חלוקים.

[יהושפט]

לרשימת התומכים בדעה שהזכיר הרב מילר, אפשר להוסיף גם את רבנו בחיי והנצי"ב שאף הסתמך על דברי חז"ל בב"ר:

והיינו דאיתא בבראשית רבה (פד ו) שנגנב יוסף ב' פעמים, היינו האחים גנבוהו מאביהם, והמדינים מן האחים. מ"מ אמר יוסף כשנתוודע לאחיו: "אשר מכרתם אותי מצרימה", משום שהמה גרמו לדבר וידעו מעשה המדינים ולא מיחו עליהם, הרי זה כמו שעשו המה

סוף דבר, אם היה הגרא"מ ז"ל אומר, 'כתב הרשב"ם והחזקוני כי האחים לא מכרו אותו', לא היה פוצה פה, אך משום מה לא נהג להביא מקורות, והכל נשמע מחודש ביותר.

גם אם יש דעה כזו, הרי רש"י מפרש לא כך וכך פשטות חז"ל ראה למשל תנחומא וישב שם נתפרש שכל אחד מהאחים קיבל כסף בעד נעלים וכדרש הידוע, אז איזה טעם יש בתשובה פסקנית לשואל שהאחים לא מכרו אותו כשברש"י כתוב אחרת?, אמנם הוא אומר שמי שמפרש שהם מכרו אותו בעצמם זה רק רעיון, אבל ברור שהכוונה בהנ"ל היא כפשוטו

אם חוזרים לשאלה האם מותר לפרש אחרת מרש"י (ומחז"ל), יש על כך אשכולות שלמים. בפועל, הנצי"ב מעדיף להראות שמדובר במדרשים חלוקים.

אינני חושב שזו השאלה כאן, לצורך הענין אין שום בעיה לפרש אחרת, אבל כששואלים על הדעה הרווחת שיש לה מקורות, מה טעם לענות שלדעתי שג"כ מובה במקורות זה לא הפשט?