נושא שלנו היא שאלת "למה", הנשלל ע"י מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל כידוע בהחלט, לא על שום דבר אחר.
בעניין היחס שבין "למה" ההיא, לבין המושג של "טעמא דקרא", עיין לעיל בהודעתי הקודמת.
באמונתו כתב:יפה המליצו: אין הלכה כר"ש (שקופ זצ"ל) שדורש טעמא...
עושה חיל כתב:באמונתו כתב:יפה המליצו: אין הלכה כר"ש (שקופ זצ"ל) שדורש טעמא...
'יפה המליצו' - מי שהמליץ.
אבל תכלס' לא יפה המליצו, כי בישיבות הולכים עם ר' שמעון (שקאפ).
באמונתו כתב:ראשי ישיבות של ארה"ב (ואנגליה), הם רובם ככולם תלמידי הגרי"ז זצ"ל, בתיווך בנו הגרי"ד וכו'
בא"י, שני ראשי הישיבות שהשפיעו ביותר בדור אחרון, הינם ר' נחום - תלמיד רב"ב, עם ר' שמואל - תלמיד ר' שמעון. על פשרת ר' שמואל בין השיטות, כבר שם לב מרן הגרי"ז זצ"ל בעצמו, וכנ"ל.
גיזונטע קאפ כתב:אמת נכון שדברי הגרש"ש נתקבלו להפליא, אבל הסברות הר' שימעניסטיות המובהקות שיש בם מימד של פילוסופיה מסויימת שעליה המליצו דר"ש דריש טעמא דקרא, לא בהכרח נתקבלו באותה מידה, היו ישיבות שהיו מעוזים של ר' שמעון כמו גרודנא בעבר, בשאר המקומות -עד לאחרונה- הדברים לא התקבלו עד כדי כך, לא מצינו הרבה ראשי ישיבות שהולכים בסגנון זה.
באמונתו כתב:אא"ז זצ"ל (תלמיד מובהק של הגרנ"ט בראדין) העיד, כי שמע מפה קדוש של מרן החפץ חיים זצ"ל, כי "ר' שמעון הינו גאון וצדיק". כל מלה של החפץ חיים - פסק הלכה.
לכך כמובן, הנושא זה לא האיש ר' שמעון, רק ייחודיות דרכו בלימוד, וזו נדחתה ע"י רוב גדולי התורה.
באמונתו כתב:כידוע ליודעים, יש מגדולי אותו הדור שביקרו את ר' שמעון על עניין מסוים (לא אפרט בזו המסגרת), לכך דברי החפץ חיים חשובים במיוחד.
יהושפט כתב:באמונתו כתב:אא"ז זצ"ל (תלמיד מובהק של הגרנ"ט בראדין) העיד, כי שמע מפה קדוש של מרן החפץ חיים זצ"ל, כי "ר' שמעון הינו גאון וצדיק". כל מלה של החפץ חיים - פסק הלכה.
לכך כמובן, הנושא זה לא האיש ר' שמעון, רק ייחודיות דרכו בלימוד, וזו נדחתה ע"י רוב גדולי התורה.
באמת יישר כח, אם החפץ חיים לא היה מעיד, סליחה "פוסק" שר' שמעון גאון וצדיק לא היינו יודעים את זה...
ר' שמעון היה גאון הגאונים, שליטתו בכל מכמני תורה כנראה לכל מעלעל בספרו שערי יושר היא לא פחות ממדהימה, ובמידה זו הוא עולה בכמה מונים על רוב רובם של ראשי הישיבות בני דורו בספריהם [לא בחנתי אותם כמובן]. הוא ממש לא אברך חביב שזקוק לעדויות מגדולי הדור על כך שהוא גאון וצדיק [ולא זו בלבד אלא י"א שהיה אפילו גדול מהרב מילר שכבר נתבאר במק"א שמחויבים ליישב דבריו בכל מחיר].
יהושפט כתב:גיזונטע קאפ כתב:יהושפט כתב:באמונתו כתב:אא"ז זצ"ל (תלמיד מובהק של הגרנ"ט בראדין) העיד, כי שמע מפה קדוש של מרן החפץ חיים זצ"ל, כי "ר' שמעון הינו גאון וצדיק". כל מלה של החפץ חיים - פסק הלכה.
לכך כמובן, הנושא זה לא האיש ר' שמעון, רק ייחודיות דרכו בלימוד, וזו נדחתה ע"י רוב גדולי התורה.
באמת יישר כח, אם החפץ חיים לא היה מעיד, סליחה "פוסק" שר' שמעון גאון וצדיק לא היינו יודעים את זה...
ר' שמעון היה גאון הגאונים, שליטתו בכל מכמני תורה כנראה לכל מעלעל בספרו שערי יושר היא לא פחות ממדהימה, ובמידה זו הוא עולה בכמה מונים על רוב רובם של ראשי הישיבות בני דורו בספריהם [לא בחנתי אותם כמובן]. הוא ממש לא אברך חביב שזקוק לעדויות מגדולי הדור על כך שהוא גאון וצדיק [ולא זו בלבד אלא י"א שהיה אפילו גדול מהרב מילר שכבר נתבאר במק"א שמחויבים ליישב דבריו בכל מחיר].
אם לא בחנת אותם איך אתה יודע? הוא לא היה נחשב בדורו יותר מהברכ"ש, רק הברכ"ש לא הוציא ספר על כל התורה אלא על מסכתות ישיבתיות, יש כתבים שלו על כל הש"ס, ויש תשובה ממנו על מקוואות
כל ראשי הישיבות באתו דור ידעו את כל התורה אתה מוזמן לדפדף באמרי משה דברי יחזקאל ועוד
ואגב פעם שאלתי את הגר"ה זאקס איך רואים בתמונות את הגרב"ד מדבר בלימוד עם הגרש"ש כ"כ הרבה שכידוע לא הסכים איתו בהרבה דברים בדרך הלימוד
והשיב שכשאתה מחזיק את כל התורה כולה בעשק אצבעות כמו הגרש"ש אין כ"כ נפק"מ מהי דרך הלימוד שלך
אני מכיר היטב את האמרי משה והדבר"י, וספר שערי יושר מבחינת השליטה בכל חלקי התורה כולל טהרות ושו"ע ופוסקים וכו' מרשים הרבה יותר. אף אחד לא טען שאחרים לא היו גדולי תורה, אבל אצל הגרש"ש יש שליטה מיוחדת, שאני ממש לא בטוח שלאחרים היתה באותה מידה. גם בקרב גדולי גדולי התורה יש חילוקים ולאו כו"ע שולטים באותה מידה.
עכ"פ לעניינינו בא נניח שכולם היו כמוהו, זה לא הנושא, דברי פשוטים, יש כאן באשכול יחס לר' שמעון כאילו מדובר בעוד איזה ראששיבע בינוני נחמד, שצריך הסכמות מהגדולים, ושניתן לחלק לו ציונים, ולא היא. הדברים פשוטים לכל מי שלמד בישיבות ולכל מי שקרא את ספריו, ובשונה מאחרים [כמו מרן הגרב"ב שמספרו לא ניכרת שליטה כזו הגם שכמובן יש עדויות וכנ"ל] אין לנו צורך בעדויות וסיפורים על שליטתו בכל מכמניח תורה. ואין לכל זה דבר וחצי דבר אם מקבלים במלואה את דרך לימודו, או אפילו עם חולקים עליה לחלוטין. אני באופן אישי לא לומד כלל ועיקר בדרכו של הגרש"ש ומה בכך.
שוין, הענין מוצה מבחינתי, צרמה לי מאד ההתייחסות הנ"ל לרבי שמעון, ושלא מיחו עליה, זה הכל.
צופה_ומביט כתב:ובהמשך לדבריך: קשה להביא בנושא זה מ"מ מהרמב"ם, שכן הוא הרי היה "ראציונאליסט ידוע רח"ל" [ודוקא אותו לקחו להם בית בריסק בשתי ידיים, תופעה מעניינת], אבל בכ"ז, איך אפשר לא להביא את דבריו בתחילת המורה נבוכים, שהם קילורין לעיניים.אין הכוונה במאמר הזה להבינם כולם להמון, ולא למתחילים בעיון ולא ללמד מי שלא יעיין רק בחכמת התורה, רצוני לומר תלמודה; כי עניין המאמר הזה כולו וכל מה שהוא ממנו, הוא חכמת התורה על האמת. אבל כוונת המאמר הזה להעיר איש בעל דת, שהורגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ובמידותיו, ועיין בחכמת הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי להשכינו במשכנו, והציקוהו פשטי התורה. ומה שלא סר היותו מבין מדעתו או הבינהו זולתו, מענייני השמות ההם המשתתפים או המושאלים או המסופקים, ונשאר במבוכה ובהלה: אם שימשך אחרי שכלו וישליך מה שידעהו מהשמות ההם ויחשוב שהוא השליך פינות התורה, או שיישאר עם מה שהבינו מהם ולא ימשך אחר שכלו, אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו. ויראה עם זה שהוא הביא עליו הפסד ונזק בתורתו, ויישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות, והוא מפניהם בפחד וכובד. ולא יסור מהיות בכאב לב ומבוכה גדולה.
פשוט לרמב"ם שאין להשליך את השכל - כמו שפשוט לו שאין להשליך ח"ו את התורה. לכן כתב את ספרו כדי להראות כיצד ילכו יחדיו.
וכיצד באמת?
שהיכן שיש הכרח שכלי - מתפרשים דברי התורה שלא כפשוטם.
[ולא שעלינו לעקם את השכל ולהכריח שהלוגיקה או ההיגיון שלנו טועים כי בתורה כתוב אחרת].
והרמב"ם עוסק כאן במשקל השכל לא באיזה פרט של דין צדדי, אלא בחמורי החמורות, ביסודי התורה, בעיקר כל התורה כולה: פירוש ענייני האלוקות שבחומש. והכרעת השכל דוחה מילים של הקב"ה בפי משה מפשוטן - וטוענת שהן משל והשאלה וכו'. וכל הציור של הקב"ה אצל יהודי מוכתב לפי מה שמוכרח לשכל שלא יתכן שביטוי פלוני - מילים מפורשות של הקב"ה בתורה בפי משה - הן כפשוטו.
הן אמת שהאדם מוצא לפניו סתירה מפורשת בתורה עצמה, שאומרת מחד לא ראיתם כל תמונה ומאידך אומרת ותמונת ה' יביט, אבל מי לידינו יתקע איזה מהם הוא מושאל ואיזה כפשוטו? [מה עוד שיש בחומש ביטויי הגשמה והאנשה לאין ספור, כמדומה הרבה יותר מביטויי שלילת גשמות]. ומי בכלל אמר שיש עלינו/בכוחנו ליישב סתירה זו? אולי עלינו להאמין בכל מילה כפשוטה, לדעת שמשה רבינו ראה תמונת ה' - למרות שאין לו תמונה. לדעת שלה' יש עיניים - למרות שאין לו עיניים. ואם אתה לא מסוגל לתפוס סתירה כזו - הנה לך כמה השכל שלך רחוק מהשכל של התורה...
ובר מן דין, כל מי שיראה את הספר יראה שהרמב"ם מבסס את הכרחי השכל בעניין לא מתוך התורה עצמה אלא מחשבונות פילוסופיים-הגיוניים מוכרחים. ומכוח הכרח השכל - לוקח האדם את התורה הכי "תורה" שיש - עצם החומש שבידינו - ועושה אותו משל והשאלה - בעניינים הכי חמורים בתורה.
מה צריך יותר מזה בשביל להראות את משקל השכל בתורה אצל הרמב"ם. והרמב"ם כותב שזו היא היא חכמת התורה באמת.
הרי שהרמב"ם נכון היה ללכת מן העמדה האמונית-פילוסופית שלו אל הטקסט, ובסוגיית שלילת הגשמות הוא אף עשה כך למעשה. בסוגיית הקדמות הוא לא מצא צורך בכך כי הוא לא השתכנע שאריסטו צדק בכך כלומר שאכן העולם הוא קדמון.דע כי אין בריחתנו מן המאמר בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חדוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם, ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בענין חדוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם, כמו שפירשנו הכתובים והרחקנו היותו ית' גשם.
הרמב"ם אכן סמך על רוחב דעתו. הוא ניגש אל המקראות מתוך תפיסותיו האמוניות, ועל פיהן פירש את הכתובים.האם נכחיש כולם או נבאר לנו כרצוננו זה אמת וזה שקר או נאמר נאמין מה שאין בו זרות וקושי ולא נקבל מה שיש בו מהזרות ומי נתן בידנו הבחירה הזאת?
שכל דברי החוזין בכוכבים שקר הן אצל כל בעלי מדע. ואני יודע, שאפשר שתתפסו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות שדבריהם מראין שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם... אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת ושכבר נתאמתו בראיות וינער כפיו מהן... הלא תדעו, שהרי כמה פסוקים מן התורה הקדושה אינן כפשוטם. ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו, תרגמו המתרגם תרגום שהדעת סובלת. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו - שהעיניים לפנים הן, ולא לאחור.
מהר שלל חש בז כתב:השבוע יש המשך
"וידעו הכל גם כי היה עולה על הדעת איזה פירוש או יישוב לקושיא מתוק לחיך התלמיד לא הכנסתיו לביתי זה יען שאיננו אמת לפי העולה מסוגיית התלמוד. הלא כל תפילתינו ובקשתינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל ללמוד וללמד תורת אמת כדי לשמור ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה, ואם ניתן רשות לראש ישיבה לחדד תלמידים ולהלהיב הלבבות על דרך ורבה לחדודי דאביי הוא דבעי, אין זה אלא בעל פה בישיבה, ובדברים הקרובים ופונים אל האמת ויש להם פנים מאירות ומנהירות, אבל דברים כאלו לא נתנו ליכתב בספר ובדין כל שכן להדפיסם"
עושה חיל כתב:הפשט הוא הדרך היחידה שבה *לא* כל הגיג ורעיון נכנסים לתוך המילים של התורה הקדושה.
כנראה הוא מתכוון לוורטים על הפרשה ע"ד הפלפול, או על פי הדרוש או החסידות וכדו'.
מהר שלל חש בז כתב:השבוע יש המשך
עושה חיל כתב:הפשט הוא הדרך היחידה שבה *לא* כל הגיג ורעיון נכנסים לתוך המילים של התורה הקדושה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 172 אורחים