האם עדיין יש לצאת כשאומרים יזכור?

[תוכן]

עקב שיח הקורבנות החודרת גם לציבור החרדי, יש לעיין אם יש טעם לצאת עוד ליזכור, או שיש להדר להשאר דוקא בתוך הבית כנסת. הרי עיקר הטעם לצאת, הוא משום כדי לתת לאדם להתבודד בצערו, ולא לחדור למרחבו הפרטי בשעה שקשה לו. אבל כיון שהיום החרדקים והפמניסטיות, שהם אלו שקובעים את הטון הציבורי, החליטו שמהנכון הוא שכל אחד שעובר קושי על כולם להעצים את הקושי ולהבין כמה זה קשה לו, ואדרבה יש להאריך ולהרחיב כמה הוא סבל וכיוצא, וכל מי שלא עושה כן, הרי הוא מתעלל בסובלים, אם כן, מסתבר מאד שעדיף לכל אחד להשאר על מקומו ביזכור, ולהקשיב קשב רב לכל אחד שאומר יזכור, ולהשתתף עמו, להגיד ולהסביר לו כמה הוא מסכן שאמא שלו נפטרה למשל. ואם נגיד היה לו ילדות קשה, אפשר לשכן לספסל להוסיף, שהוא יודע שאבא שלו היה רשע גמור וכמה זה לא בסדר שאבא שלו מת מהר כל כך, מבלי שיהיה אפשר לזרוק אותו לבית סוהר כדי שהילדים ירגישו שהוא קיבל את מה שמגיע לו. אפשר להוסיף גם, שבטח עכשיו צולים אותו בגהינם, וזה בודאי ישמח את הבן שמחה רבה, ויעזור לו לחזור לעצמו ולהתייחס יפה לאשתו.

והנה, אם היציאה ביזכור היה דין דאורייתא או אפילו מדרבנן, אז לא היה אפשר לשנות ההלכה, אפילו שקיי"ל שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, אבל מכיון שאין מדובר אלא במנהג, אולי אפשר לדחות את המנהג כדי לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך למהדרין מן המהדרין, כי כך אנו משתתפים בצערו של חברינו, ובכך אנו עוזרים לו להחלים מסבלו.

[כדכד]

הטעם לצאת ביזכור הוא כדי שלא יאמר עמהם בטעות וברית כרותה לשפתים ח"ו וזה הטעם שכתבו הפוסקים ולא השתנה וגם לא ישתנה

[עקביה]

הטעם לצאת ביזכור הוא כדי שלא יאמר עמהם בטעות וברית כרותה לשפתים ח"ו וזה הטעם שכתבו הפוסקים ולא השתנה וגם לא ישתנה

מי אומר את זה?
ובכל מקרה, זה נאמר כטעם מקורי, או בתור חיפוש טעם למנהג שאף אחד לא ממש יודע את טעמו?

[ש. ספראי]

הטעם לצאת ביזכור הוא כדי שלא יאמר עמהם בטעות וברית כרותה לשפתים ח"ו וזה הטעם שכתבו הפוסקים ולא השתנה וגם לא ישתנה

מי אומר את זה?
ובכל מקרה, זה נאמר כטעם מקורי, או בתור חיפוש טעם למנהג שאף אחד לא ממש יודע את טעמו?

עי' בשו"ת זכר יהוסף להגאון הבקי משאוול

[יאיר1]

עקב שיח הקורבנות החודרת גם לציבור החרדי, יש לעיין אם יש טעם לצאת עוד ליזכור, או שיש להדר להשאר דוקא בתוך הבית כנסת. הרי עיקר הטעם לצאת, הוא משום כדי לתת לאדם להתבודד בצערו, ולא לחדור למרחבו הפרטי בשעה שקשה לו. אבל כיון שהיום החרדקים והפמניסטיות, שהם אלו שקובעים את הטון הציבורי, החליטו שמהנכון הוא שכל אחד שעובר קושי על כולם להעצים את הקושי ולהבין כמה זה קשה לו, ואדרבה יש להאריך ולהרחיב כמה הוא סבל וכיוצא, וכל מי שלא עושה כן, הרי הוא מתעלל בסובלים, אם כן, מסתבר מאד שעדיף לכל אחד להשאר על מקומו ביזכור, ולהקשיב קשב רב לכל אחד שאומר יזכור, ולהשתתף עמו, להגיד ולהסביר לו כמה הוא מסכן שאמא שלו נפטרה למשל. ואם נגיד היה לו ילדות קשה, אפשר לשכן לספסל להוסיף, שהוא יודע שאבא שלו היה רשע גמור וכמה זה לא בסדר שאבא שלו מת מהר כל כך, מבלי שיהיה אפשר לזרוק אותו לבית סוהר כדי שהילדים ירגישו שהוא קיבל את מה שמגיע לו. אפשר להוסיף גם, שבטח עכשיו צולים אותו בגהינם, וזה בודאי ישמח את הבן שמחה רבה, ויעזור לו לחזור לעצמו ולהתייחס יפה לאשתו.

והנה, אם היציאה ביזכור היה דין דאורייתא או אפילו מדרבנן, אז לא היה אפשר לשנות ההלכה, אפילו שקיי"ל שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה, אבל מכיון שאין מדובר אלא במנהג, אולי אפשר לדחות את המנהג כדי לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך למהדרין מן המהדרין, כי כך אנו משתתפים בצערו של חברינו, ובכך אנו עוזרים לו להחלים מסבלו.

אם זה לא היה כל כך נכון, זה היה מצחיק.
או אם זה היה על חיים של אנשים אחרים...
אבל אתה פשוט עושה צחוק מהחיים שלנו, אז איך נצחק?
פשוט לבכות...

[כדכד]

הטעם לצאת ביזכור הוא כדי שלא יאמר עמהם בטעות וברית כרותה לשפתים ח"ו וזה הטעם שכתבו הפוסקים ולא השתנה וגם לא ישתנה

מי אומר את זה?
ובכל מקרה, זה נאמר כטעם מקורי, או בתור חיפוש טעם למנהג שאף אחד לא ממש יודע את טעמו?

זה נאמר כטעם מקורי

[עקביה]

זה נאמר כטעם מקורי

היכן?

[כדכד]

מצאתי כעת באנצילופדיה תלמודית ערך הזכרת נשמו
והביא זאת בשם ארחות חיים ספינקא על סי' תרס"ח באורח חיים.
הארחות חיים מביא זאת בשם ספר ל"ח ולע"ע לא פענחתי את הראשי תיבות.
בכל אופן זכור לי שזה טעם מפורסם וראיתי אותו קודם במקורות נוספים שאיני זוכרם כעת

[י. אברהם]

והביא זאת בשם ארחות חיים ספינקא על סי' תרס"ח באורח חיים.
הארחות חיים מביא זאת בשם ספר ל"ח ולע"ע לא פענחתי את הראשי תיבות.

לשון חכמים לרבי ברוך יהודה בראנדייס פראג תקע"ה, עמ' צב

יזכור.PNG (61.88 KiB) נצפה 2836 פעמים

[תוכן]

הטעם שמא ימשך לאומרו, הוא דוחק נראה. מי פתי יתחיל לומר יזכור על אמו או אשתו, כשבעוד שעה ילך הביתה ויאכל את מה שבשלה.

[עקביה]

והביא זאת בשם ארחות חיים ספינקא על סי' תרס"ח באורח חיים.
הארחות חיים מביא זאת בשם ספר ל"ח ולע"ע לא פענחתי את הראשי תיבות.

לשון חכמים לרבי ברוך יהודה בראנדייס פראג תקע"ה, עמ' צב

יזכור.PNG

זה לא טעם מקורי. זה טעם דחוק מאד למנהג שאף אחד לא יודע מהיכן בא.

[י. אברהם]

לולא דמסתפינא אמינא, שהמנהג התחיל בזה שהאבות אמרו לילדיהם תצאו! אין לכם שייכות לתפלה זו, הרי אני חי וקיים!

[עקביה]

לולא דמסתפינא אמינא, שהמנהג התחיל בזה שהאבות אמרו לילדיהם תצאו! אין לכם שייכות לתפלה זו, הרי אני חי וקיים!

מסתבר שמקור המנהג הוא משהו ממין זה.

[כולל יונגערמאן]

ידוע מצדיקים שהקפידו מאוד על זה ואמרו שזה ממש סכנה

[עקביה]

ידוע מצדיקים שהקפידו מאוד על זה ואמרו שזה ממש סכנה

לא כל הסכנות שוות.
כאן (viewtopic.php?f=19&p=748099#p748097) למשל מובאים דבריו של צדיק שאמר שסכנה עצומה לעיין בספרו של רמח"ל אפילו בדרך העברה בעלמא.
האם מישהו חושש לדבריו?

[מקדש מלך]

הטעם שמא ימשך לאומרו, הוא דוחק נראה. מי פתי יתחיל לומר יזכור על אמו או אשתו, כשבעוד שעה ילך הביתה ויאכל את מה שבשלה.

אינו דוחק כלל. אם לא היו יוצאים היזכור היה חלק מרצף של מזמורים, והיה מצב שהיו ממשיכים במלמול הרציף, ועל דרך מחזיקנא טיבותא לרישי דכרע במודים.

[תוכן]

תמיהני על דמיון זה שאינו עולה יפה כלל. הרי מודים הוא אומר כל יום, ויזכור אומרים אחרים כמה פעמים בשנה, איך ימשך אחריהם כלל?

[מקדש מלך]

תמיהני על דמיון זה שאינו עולה יפה כלל. הרי מודים הוא אומר כל יום, ויזכור אומרים אחרים כמה פעמים בשנה, איך ימשך אחריהם כלל?

הדמיון אינו בכל חלקיו, אלא רק בעצם העובדה שישנם אנשים שנוהגים לומר דברים מבלי לשים על ליבם כלל את פירוש המילות, ובפרט זה יבוא הדמיון כפתור ופרח. כי יראה חלק מהאנשים אומרים, ויאמר איתם, כי לא ישים לב שחלק לא אומרים, או שיחשוב שהוא פזמון ש"בקצת ק"ק נהגו לאומרו", ויחשוש לחומרא אולי אבותיו באו מאותם ק"ק (וכל מחשבות אלו כמובן בתת הכרה, בעוד שמוחו שבוי בהבלים אחרים).

[מלכיאל גרינוולד]

זה לא טעם מקורי. זה טעם דחוק מאד למנהג שאף אחד לא יודע מהיכן בא.

הטעם המקורי פשוט למעיינים. המנהג בקהילות אשכנז הוותיקות היה שהשמש מזכיר את כל השמות הרשומים במעמאָרבוך המקומי, לכל אחד נוסח מלא (ולא רק שם בלבד כמו שעושים במי שברך לחולים ל"ע) ועוד בנוסח האשכנזי המוקפד. דעת לנבון נקל ש'יזכור' נמשך זמן ארוך, וממילא יש להניח שרבים ניצלו הזדמנות זו ויצאו לענייניהם.

[לעולם יהיה אדם]

לפני עשרות שנים יזכור היה רגע מרטיט של השתפכות כאשר אנשים ונשים היו מזכירים את הוריהם משפחתם וקהילתם שניספו באירופה.
לא היה טוב לילדים לשהות בבית כנסת באותם רגעים.
כמובן, המנהג לצאת החוצה עתיק הרבה יותר, אבל יתכן שהוא התחיל בתקופה שלאחר אסונות קשים אחרים.

[גביר]

זה לא טעם מקורי. זה טעם דחוק מאד למנהג שאף אחד לא יודע מהיכן בא.

הטעם המקורי פשוט למעיינים. המנהג בקהילות אשכנז הוותיקות היה שהשמש מזכיר את כל השמות הרשומים במעמאָרבוך המקומי, לכל אחד נוסח מלא (ולא רק שם בלבד כמו שעושים במי שברך לחולים ל"ע) ועוד בנוסח האשכנזי המוקפד. דעת לנבון נקל ש'יזכור' נמשך זמן ארוך, וממילא יש להניח שרבים ניצלו הזדמנות זו ויצאו לענייניהם.

כך ראיתי שנוהגים בקבה"ד שדה אליהו, שנוסד בידי יקים והשתמרו ממנהגי אשכנז הוותיקים [כמו אמירת קדיש בידי אדם אחד בלבד בסמוך לבימה, גם אם יש כמה אבלים ב"מ וצורה מיוחדת של כיסא של אליהו].

שמעתי שכך נוהגים גם בביהכ"נ הגדול ברומא, איני יודע אם בכל מועד או רק ביוה"כ, מכל מקום לפי מה שספרו לי אנשים משם, השמות נקראים בסדר א"ב והדבר, כמו שכתב הרב מ"ג, נמשך זמן ארוך.

[כדכד]

באמת אם כוונת הארחות חיים ללשון חכמים שהביא הרב י. אברהם אז צודק הרב עקביה שזה באמת טעם שניתן למנהג אחר שכבר נהגו בו
ואני זכרתי לא נכון שראיתי טעם זה כטעם יסודי למנהג
אבל הקושיא מי יאמר אינה קושיה. יש אנשים שדרכם להמשך אחר חבריהם וגם אם אינם רבים - בפקוח נפש לא משחקים

[עקביה]

אבל הקושיא מי יאמר אינה קושיה. יש אנשים שדרכם להמשך אחר חבריהם וגם אם אינם רבים - בפקוח נפש לא משחקים

אנא, קצת פרופורציות.
לא מדובר בפיקוח נפש.
בתפילת יזכור אין שום איחול או בקשה על אי מי שימות.
הטעם הזה הוא חומרה גדולה, או שנאמר על דרך הרמז.

[בברכה המשולשת]

עוד יעויין במאמר הרב נח וז'ונסקי בתחומין י"ז, עמ' 54 - 58

[כדכד]

אבל הקושיא מי יאמר אינה קושיה. יש אנשים שדרכם להמשך אחר חבריהם וגם אם אינם רבים - בפקוח נפש לא משחקים

אנא, קצת פרופורציות.
לא מדובר בפיקוח נפש.
בתפילת יזכור אין שום איחול או בקשה על אי מי שימות.
הטעם הזה הוא חומרה גדולה, או שנאמר על דרך הרמז.

ברור שזה לא איחול על מישהו שימות
גם בגמ' במו"ק במעשה דפינחס אחוה דמר שמואל שא"ל "אילו בדידך הוה" לא היה שם איחול או בקשה שמישהו ימות ואעפ"כ ברית כרותה לשפתים והואי כשגגה שיצא מלפני השלי ומזה למדו לא לשחק עם דבורים שיוצאים מהפה
החומרה היא בכך שהחשש שיאמרו זאת הוא רחוק אבל זה שאם יאמרו עלול להביא לפקו"נ רואים מהגמ' ה"ל.
עכשו ראיתי בשערי אפרים שער י' אות לב שמביא מנהג זה וכותב טעם אחר מדנפשיה והוא שאם חלק יאמרו וחלק לא זה עלול להביא לעין הרע מצד האומרים על השותקים וזה עלול לגרום ח"ו ...
בכל אופן לא מובא בפוסקים טעמו של הרב תוכן אפילו לא כדי ליישב המנהג שנהגו

[עקביה]

גם בגמ' במו"ק במעשה דפינחס אחוה דמר שמואל שא"ל "אילו בדידך הוה" לא היה שם איחול או בקשה

זו אמנם לא ממש בקשה, אבל יש כאן רמה כלשהי (נמוכה מאד אמנם) של משאלה, מה שאין ב'יזכור'.

[פנחסויפלל]

לא הזכירו את דברי השערי אפרים (שער י' פתחי שערים ס"ק לב) שהוא משום חשש עין הרע.

[עקביה]

כל אלה וטעמים נוספים מובאים במאמר אליו ציין הרב בברכה המשולשת.

[כדכד]

לא הזכירו את דברי השערי אפרים (שער י' פתחי שערים ס"ק לב) שהוא משום חשש עין הרע.

עיין בהודעה שלי שתי הודעות לפניך

[כדכד]

גם בגמ' במו"ק במעשה דפינחס אחוה דמר שמואל שא"ל "אילו בדידך הוה" לא היה שם איחול או בקשה

זו אמנם לא ממש בקשה, אבל יש כאן רמה כלשהי (נמוכה מאד אמנם) של משאלה, מה שאין ב'יזכור'.

חס ושלום לומר כן "אילו בדידך הוה מי הוה מזלזלת בהו כולי האי" אינו משאלה שום רמה ובשום קנה מידה
כל כוונתו: במקרה מקביל אילו היה קורה גם מר לא היה מזלזל בזה ואין בזה שום רמז ושום איחול שזה יקרה
עצם הזכרה על אדם חי כאילו מת יש בזה משום ברית כרותה לשפתים ואין שום הבדל בין המעשה שבגמרא לבין אמירת יזכור
הקלישות שבטעם זה היא רק משום שהחשש שיאמרו הוא באמת רחוק כדכתב מר לעיל מיניה

[אשרי יושבי ביתך]

לא הזכירו את דברי השערי אפרים (שער י' פתחי שערים ס"ק לב) שהוא משום חשש עין הרע.

[כדכד]

מהטעם שמובא בארחות חיים ועוד על המנהג שאבל בשנה ראשונה אינו אומר יזכור לא מובן למה לא יצא

[עקביה]

גם בגמ' במו"ק במעשה דפינחס אחוה דמר שמואל שא"ל "אילו בדידך הוה" לא היה שם איחול או בקשה

זו אמנם לא ממש בקשה, אבל יש כאן רמה כלשהי (נמוכה מאד אמנם) של משאלה, מה שאין ב'יזכור'.

חס ושלום לומר כן "אילו בדידך הוה מי הוה מזלזלת בהו כולי האי" אינו משאלה שום רמה ובשום קנה מידה
כל כוונתו: במקרה מקביל אילו היה קורה גם מר לא היה מזלזל בזה ואין בזה שום רמז ושום איחול שזה יקרה

ביום שישי אחד עמדתי לפני הקופה בסופר והמתנתי לתורי. הייתי קצת לחוץ, והערתי לקופאי שאפשר היה למהר יותר. אמר לי הקופאי: "אילו אתה הייתה ישן בלילה רק שעתיים ועומד על הרגליים מארבע לפנות בוקר לא היית מתפקד טוב יותר".

האם אתה לא שומע במשפט הזה נימה כלשהי של משאלה? אם לא, הבה נתרגם אותו למשפט קרוב מאד: "בוא נראה אותך מתפקד טוב יותר לאחר לילה בו ישנת שעתיים בלבד כשאתה עובד מהשעה ארבע לפנות בוקר".

במילים 'בוא נראה אותך' כבר יש משמעות ברורה יותר של משאלה, אבל שני המשפטים מבטאים בעצם את אותו רעיון, כך שגם במשפט הראשון המשמעות הזה קיימת אע"פ שהיא מוסווית.

מובן שאין כאן משאלה מודעת. ומובן שפנחס אחיו של שמואל לא העלה על דעתו לבקש משהו רע על אחיו ח"ו, אבל מכיון שבמשפט הזה מסתתרת משמעות כזו, ומכיון שברית כרותה לשפתיים, זה אכן קרה.

[ש. ספראי]

עי' במש"כ בנידו"ד בענין ברות כרותה לשפתים, מדברי הזכר יהוסף.

[עקביה]

עי' במש"כ בנידו"ד בענין ברות כרותה לשפתים, מדברי הזכר יהוסף.

היכן זה נמצא?

[א איד]

לא הזכירו את דברי השערי אפרים (שער י' פתחי שערים ס"ק לב) שהוא משום חשש עין הרע.

22076_242.png (140.18 KiB) נצפה 2329 פעמים

[ש. ספראי]

עי' במש"כ בנידו"ד בענין ברות כרותה לשפתים, מדברי הזכר יהוסף.

היכן זה נמצא?

הנה חלק מהמאמר.
חלקם דברים מעניינים ומרתקים.

[עקביה]

עי' במש"כ בנידו"ד בענין ברות כרותה לשפתים, מדברי הזכר יהוסף.

היכן זה נמצא?

הנה חלק מהמאמר.
חלקם דברים מעניינים ומרתקים.

תודה רבה!

[כדכד]

גם בגמ' במו"ק במעשה דפינחס אחוה דמר שמואל שא"ל "אילו בדידך הוה" לא היה שם איחול או בקשה

זו אמנם לא ממש בקשה, אבל יש כאן רמה כלשהי (נמוכה מאד אמנם) של משאלה, מה שאין ב'יזכור'.

חס ושלום לומר כן "אילו בדידך הוה מי הוה מזלזלת בהו כולי האי" אינו משאלה שום רמה ובשום קנה מידה
כל כוונתו: במקרה מקביל אילו היה קורה גם מר לא היה מזלזל בזה ואין בזה שום רמז ושום איחול שזה יקרה

ביום שישי אחד עמדתי לפני הקופה בסופר והמתנתי לתורי. הייתי קצת לחוץ, והערתי לקופאי שאפשר היה למהר יותר. אמר לי הקופאי: "אילו אתה הייתה ישן בלילה רק שעתיים ועומד על הרגליים מארבע לפנות בוקר לא היית מתפקד טוב יותר".

האם אתה לא שומע במשפט הזה נימה כלשהי של משאלה?...

לא