השבוע נחשפתי לסרטון התרמה לטובת ת"ת של ישיבה מוכרת.
הרעיון פחות מוכר, או אפילו מופרך. בחורים בישיבה שמגדירה את עצמה כישיבה הטובה בעולם, מפיקים סרטון תדמית – עם אישור רשמי של הנהלת הישיבה, כאשר ראשי הישיבה והמשגיחים מדברים למצלמה – וכדי בזיון וקצף.
אין טעם להסביר למה הרעיון מופרך, ולמה בישיבה מקודשת אין מקום לעיסוקים אינטנסיביים כאלה מחוץ לסדרי הישיבה. ואם עד עכשיו העיסוק בת"ת גזל שבועיים לפני פורים, כעת יתעסקו בזה מסוף חודש טבת. כי הנורמה הפכה להיות שם.
יש ישיבות שהקונספט שלהם הוא עבור בחורים מסגנון מסוים, עליהם לא הייתי מרים גבה. גם הם יודעים שאינם בחוד החנית של עולם התורה, גם ה'עולם' יודע שאינם שם. זו לא פירצה שתשפיע.
אבל למען השם, אתם קוראים לעצמכם הישיבה הטובה בעולם. אתם רואים בתלמידיכם את גדולי התורה והיראה. ובכן, שהתלמידים שלכם יכנסו לעולם המדיה, באופן רשמי, מתוך חפ"ק שמרוהט לפי צו המילה האחרונה?
פורים תשפ"ב. לשם הגענו.