אראל כתב:עדותו של ר' אלימלך אשכנזי
א. זה מחזק את מה שכתבתי בתגובתי הקודמותי.
השליחות של ר' אלימלך לא היתה להכחיש את הדרשה (כפי שיש שניסו לעיל), אלא האם הכוונה היתה להאדמור מבעלזא באופן פרטי, או בכללות - שאי אפשר לסמוך על הגדולים המתירין, כיון שמחמת נגיעות עלולים לטעות.
ב. כפי שכתבתי בתגובתי הקודמות. הקפדת של האדמו"ר מבעלזא לא היתה 'העלבות אישית', אלא הקפדה על עצם היסוד שיצא מדברי האדמו"ר מסאטמר - שגדולי ישראל מוטים מחמת נגיעות. אשר השקפה כזו נזקה גדול.
ולכן גם לאחר!!! שליחותו של ר' אלימלך אשכנזי, האדמו"ר מבעלזא לא נסוג בכלל מדבריו (עדיין דרש שיבואו להתנצל על שלא מחו!!!) הוא בהחלט הודה לו על ההבהרה שלא מדובר בפגיעה אישית! (כפי שהובא בעדותו), אבל בהחלט האדמו"ר לא הסכים לדבריו בו הצדיק את דברי הרבי מסטמאר כלל! (וכנז"ל ששמעתי מעדים שנכחו מאחורי הדלת בשעת השיחה).ג. האדמו"ר מבעלזא הביע בעצמו את מורת רוחו מהתנהלות ר' אלימלך אשכנזי בפרשה זו... ואכמ"ל. [ולכן בנסיונות התיווך והפיוס, בקשו מאחרים לסייע, ואכמ"ל].
ואף גם במסגרת השיחה האמורה, בה הוא בא להבהיר את עמדתו של הרבי מסטאמר, הוא התנהל בחוסר דרך ארץ. ולכן היה מקום שהחסידים 'יראו לו'.
וכאשר הרבי מבעלזא הרגיש בך, הוא הזהיר שלא יפגעו בו.
וגירסתו שכתב "
וכמה מהמקורבים עמדו שם בשעת מעשה, הלא המה היו אלו שניסו בכל יכלתם להשפיע על מרן מהר"א שהסאטמארער רב התריס כנגדו ופגע בכבודו, וכששמעו מה שאמרתי למהר"א, היטב חרה להם, ורצו לפגוע בי, אבל כשמרן מהר"א הבחין בזה נזדעק ואמר: ווער עס טשעפעט רבי אלימלך'ן דער טשעפעט מיך אליין...".אינם אלא מכבסת מילים להצדקת עצמו.
כמובן שהסטאמרים יטענו שהוא אמין יותר.
חד גדיא חד גדיא...