בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
ר' יעקב פרידמן מביא באחד מספריו (אולי "שטייגען") מעשיה באחד שרצה לשמוע ולהנות ממה שידברו עליו לאחר מותו, עשה עצמו כמת ושמו אותו במיטת מתים, עשו לו הלויה והוא נהנה מאד לשמוע את ההספדים על עצמו עוד בחייו, אלא ששכחו להזכיר שהיה מחמיר בבדיקת כרוב וכו', ומרוב שהציק לו ה"התעלמות" מכך בהספדים, לא התאפק והשמיע קולו: "אבל שכחתם את הכרוב"!!...
בקיצור, יש כנראה תופעה זו בנפש האדם [אולי רק בחלק מבני האדם, אולי רק ברמה נמוכה] לרצות שידברו עליו טוב בהספדים, וכו', ולאחר מיתתו.
השאלה ממה זה נובע. מילא "כבוד" בעולם הזה, לפחות יש איזה סוג של "הנאה" [מדומה כמובן, אבל הנאה], אבל אחר מיתתו - מאי נפק"מ לו מה ידברו עליו?
פרנקל תאומים כתב:בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
ר' יעקב פרידמן מביא באחד מספריו (אולי "שטייגען") מעשיה באחד שרצה לשמוע ולהנות ממה שידברו עליו לאחר מותו, עשה עצמו כמת ושמו אותו במיטת מתים, עשו לו הלויה והוא נהנה מאד לשמוע את ההספדים על עצמו עוד בחייו, אלא ששכחו להזכיר שהיה מחמיר בבדיקת כרוב וכו', ומרוב שהציק לו ה"התעלמות" מכך בהספדים, לא התאפק והשמיע קולו: "אבל שכחתם את הכרוב"!!...
בקיצור, יש כנראה תופעה זו בנפש האדם [אולי רק בחלק מבני האדם, אולי רק ברמה נמוכה] לרצות שידברו עליו טוב בהספדים, וכו', ולאחר מיתתו.
השאלה ממה זה נובע. מילא "כבוד" בעולם הזה, לפחות יש איזה סוג של "הנאה" [מדומה כמובן, אבל הנאה], אבל אחר מיתתו - מאי נפק"מ לו מה ידברו עליו?
אצל אלה שרח"ל אינם מאמינים (לפחות באופן מוצהר) בהישארות הנפש, הקושיא חמורה כפליים (או שבעתיים..).
יש על זה מעשיה חביבה (בין אם התרחשה במציאות ובין אם לא לגמרי..) של הרב יחיאל יעקבזון..
בכל אופן יש כאן באמת איזה ממה נפשך:
אם אדם חלילה אינו מאמין בהישארות הנפש, אז מה אכפת לו שיכתבו על המצבה שלו לאחר אריכות ימיו שהוא היה שקרן וגנב. מה מזיז לו? הרי הוא סבור שלא יהיה ממנו כלום....
ישעיהו לוריא כתב:אם יוכל לשתף אותנו מהסיפור החביב מר' יחיאל יעקובזון. ייש"כ.
האיש החלול יאיר לפיד, חיבר ספר על אביו טומי, ברוחו של טומי, בכישרון רב כדרכו. ובדרך של הפוך על הפוך, כביכול טומי יושב מלמעלה ומספר על חייו שלו לאורכם.
הספר נגמר, בנימה מתריסה - שטומי מספר איך לאט לאט נפרד מהעולם, נחלש ונחלש עד שמת, ואחר כך? אחר כך אין כלום. אמרתי לכם!
וכל כך מגוחך, שהבן, שהוא באמת חלול ונבוב ולא מוכשר כאביו ולא כופר כאביו, הבן הזה לא הרגיש איך כל הסיפור הזה וכל ה'ניצחון' וה'אמרתי לכם' הזה, מתואר בידי אדם מת, ושם הספר וכל תכנו זה איך אדם מלמעלה מת, מדבר ומספר על ההיסטוריה שלו בעולם הזה. וגם את הפרט הזה שאין דין ואין דיין, כביכול, מספר הנפטר אחר מותו. וזהו צחוק והיתול ממש, מראה כמה האמונה החזקה שלו בכפירה, לא בהירה ולא מושרשת. סתם פחד וחשש שמא ואולי יש כן משהו למעלה ולכן צריך להצדיק את זה שאין.
עובדא שאפילו אנשים מתים, באו מלמעלה לספר לנו שאין כלום...
כל הדבר הזה להניח מצבה, לעשות הלוויה, לגופה שהיא במקרה הטוב כמו חתיכת 'עוף ירושלים' וסליחה על ההשוואה, להניח פרחים, לדבר איתו ועליו לידו, כל כך הזוי. המונח הלוויה חילונית - הדבר הכי מבולבל ששייך וקיים.
אי אפשר להתעלם, מהעובדא שגם אצלנו, רבים נבוכים בכל ענין הפטירה, ונעים ונדים בין דורש אל המתים ובין מאי הוה לן למיעבד, רצוא ושוב)
חבר פורום אוצר החכמה כתב:מסתבר שבפועל אחר הפטירה עסוקים עם דין וחשבון וממש לא מעניין מה קורה בעולם הזה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 104 אורחים