תנא לפני 200 שנה?

[צופה_ומביט]

עוררוני באישי שיש להתייחס למושג "נולד על ההר" המקובל במקומות מסוימים כיסוד מוסד ביחס אל רבם.

ובכן, נעסוק בזה כפי האפשרות כעת.
[מי ש"מגילות" לבירור דברים יסודיים וחשובים (כל שכן כשעושים מהם "עיקרי ויסודות הדת") מעייפות ו"מַלאות" אותו, יכול בהחלט לדלג ולבנות את דתו ותורתו והשקפותיו על סיסמאות וסלוגנים].

הצעת דברים למחשבה ועיון בעניין "נולד על ההר".

המושג עצמו כמובן צריך הבנה נכונה. תמוה לומר שיש מישהו שמלידתו הוא צדיק ובדרגה שאחרים צריכים להגיע אליה אחרי עבודה רבה של כל החיים, הרי לא עבד מאומה ובמה זכה. וכמו"כ בוודאי שלא בא לשלול ממנו את הבחירה הגמורה להצדיק או להרשיע. אחרת על מה בא לעולם, ועל מה יקבל שכר ועונש. אלא שהכוונה לנתוני פתיחה מעולים יותר בקדושה, מצד זכות הנפש והטבעים ומחצב הנשמה וכיו"ב [שאחרים צריכים עבודה רבה כדי להגיע למידת זכות זו], אבל אין בזה שום הבטחה. ואדרבה, לימדונו רבותינו שמי שהוא בעל נתוני פתיחה טובים יותר נתבע יותר, לעבוד ולהשיג ולהאיר כפי ערכו וכוחותיו, באותו המאמץ [לכה"פ] שעובד מי שבעל נתוני פתיחה גרועים מאלה [ואם נתוני הפתיחה נוגעים גם למאמץ העבודה, הוא נתבע גם להתאמץ יותר]. כי המדד האובייקטיבי הוא מידת העמל והעבודה כפי כוח האדם [ולכל היותר: הצלחת העבודה שעבדו], ולא מידת ההישגים והדרגות [האבסולוטית] שכאמור מושפעת מנתוני הפתיחה.

יהיה חידוש גדול ונורא לומר שמי שנולד על ההר ולא עמל ויגע ולא הגיע למה שנועד להגיע, אלא נשאר ברמה כמו בלידתו – אלא שעכ"ז היא עצמה [מבחינת הדרגה האבסולוטית] גבוהה יותר מכל בני גילו אפילו בעבודתם שעמלים כל חייהם – הוא ראוי להיות המנהיג, המשפיע, הצדיק, [כל שכן צדיק הדור, יסוד עולם, וכו'], וכלומר לתלות את עניין ההנהגה והצדקות וההשפעה – אך ורק בדרגה האבסולוטית של האדם בלי קשר לבחירתו ועבודתו כלל. זה כבר באמת חידוש נורא שצריך ביסוס כראוי לו, ולא מתקבל עד שיוכח בבירור אחרת.

רבותינו הגדולים מכל הדורות, עאכו"כ גדולי ויחידי הדורות, התבלטו תמיד בשיעור קומתם, וקשה מאד להניח שלא היו בהם תכונות מעולות מלידתם. גם על פי סוד שורש נשמתם היה גבוה מאד [למשל מהאר"י ז"ל שהרמב"ן מפאת ימין והרמב"ם מפאת שמאל]. אבל ידוע ומתועד כמה היה עמלם ויגיעתם, ובלי זה לא היו מוציאים את כוחם לפועל, ואולי היו בדורם עוד כמותם מצד טבעם שלא עמלו כמותם וממילא אבדו ונשכחו וזכרם לא הגיע אלינו. לאידך גיסא, היו בדורות אנשים מיוחדים בכוחם הרוחני לרע, שהזיקו מאד והשפיעו על כל ההיסטוריה היהודית והרוחנית אפילו של העולם כולו, ובוודאי שהיו להם כוחות אדירים, וגם הם נולדו על ההר, אחרת לא יתכן שהיתה להם השפעה מכרעת כזו.

את עצם המושג שיש תכונות ומעלות טובות מלידה, סגולה, הכנה טובה לעניין האלוקי, כותב הכוזרי ביחס לכלל עם ישראל, שבכולם יש סגולה זו. הוא לא כותב שלבני צדיקים יש סגולה זו ביותר. ובזמן האבות מאדם הראשון עד יעקב היתה הסגולה עוברת מהאב רק לילד אחד, ויש אבות שהסגולה עצמה רק עברה בהם ולא התבטאה בהם, כמו תרח. בחז"ל איתא שיש טבעים טובים לכל יהודי, והם סימן יהדות: רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. [ומי שעז פנים הוא ממזר או בן הנידה], אבל מעבר לזה, על הכל צריך עבודה, ולכן מי שדומה לאברהם אבינו בתכונותיו נקרא "מתלמידיו של אברהם אבינו", כי גם בין צאצאיו של אברהם לא כולם כאלה, ויש בהם גם "מתלמידיו של בלעם הרשע".

לבני שבט לוי וצאצאי אהרן הכהן יש תכונה המיוחדת לכהנים, והיא שווה בכולם [ברמב"ם בריש הלכות ע"ז משמע שהיא תפקיד ולא מעלה סגולית, ויל"ע], ובכל מקרה: בחירת שבט לוי וזרע אהרן היא מפורשת בתורה מפי הגבורה. גם כך בחירת שבט יהודה למלכות, ודוד וזרעו מתוך שבט יהודה, מפורשים בתורה ובנביא מפי הגבורה. גם לשאר שבטים מייחסים תכונות סגוליות שונות [אם לא נאמר כרמב"ם שמדובר בתפקידים], והן שוות בכל בני השבט. כמובן הגיוני שמתוך כל בעלי מעלה מסוימת, מי שנולד למי שכבר פיתח והוציא לפועל בעמל ויגיעה את המעלה [וכל שכן מדורות רבים כאלה בן אחר בן] - יתחנך טוב יותר לאותו הדבר, הרקע והסביבה שלו מעולים יותר לאותו הדבר, ואולי גם יש בו מלידה את התכונה באופן יותר מפותח, אבל לא שמענו שדבר זה יהיה באופן מכריע וחד משמעי, בוודאי לא יותר מאחרים.

את המעלה של צדיק בן צדיק [לעומת צדיק בן רשע] אנו מוצאים בחז"ל בעניין קבלת התפילה. כמו"כ מצינו את מעלת הייחוס לעניין הגנה מנזק [אצל ראב"ע שהוא דור עשירי לעזרא ולכן לא תזיק לו הקפדת ר"ג (ברכות כז, ב)]. אבל ביחס לעצם הצדקות והדרגות שאפשר להגיע, אנו מוצאים צדיקים בני אנשים פשוטים או אפילו בני גרים שנתעלו להיות גדולי הדור או הדורות, ומאידך לצדיקים עצומים נולדו בנים רשעים, שאולי היתה להם הכנה חזקה לרוחניות, אבל בה עצמה הרשיעו והגדילו רשע עד אין חקר.

עוד איתא בחז"ל שאין מצוי לת"ח בנים ת"ח [לכאורה הכוונה שלא ע"י עבודה ועמל כמו כל אדם, ואולי נצרכים לעמול יותר], כדי שלא יאמרו שהתורה ירושה להם. ומאידך – כל שהוא ובנו ובן בנו תלמיד חכמים שוב אין התורה פוסקת מזרעו, וגם בזה מצינו ראינו בעינינו שאינו הבטחה גמורה [אלא לכאורה גם בזה הכוונה להכנה משובחת יותר, שתלויה בבחירה ועמל ויגיעה].

סיכום עד כאן:
יש מושג של נולד על ההר כלפי נתוני פתיחה טובים, שבעמל ויגיעה יוכלו להגיע לדרגות גבוהות והשפעה וכו', שאמנם בערך שכר ועונש [ובהתאמה: המושג צדיק ורשע כלפי קיום רצון ה', וכל שכן כלפי צדיק בדינו ורשע בדינו] אינן שוות במאומה יותר מכפי ערכן אצל מישהו אחר, אבל מבחינת הדרגה האבסולוטית שיוכל להגיע וכו' יש לזה משמעות. וגם זה:
א. אינו הבטחה, אלא יש בחירה חופשית גמורה, ותלוי בהוצאה לפועל ופיתוח והתקדמות בדרך עמל ויגיעה, ויכול בכוחו זה גופא להרשיע ולהזיק הרבה יותר מאחרים,
ב. מעלה זו אינה שמורה רק לצדיק בן צדיק, אלא יש גם צדיק בן רשע. וקל וחומר שמעלה זו אינה שמורה למשפחה מסוימת, קל וחומר שאינה שמורה להם יותר מלאחרים, ושיש איזו הבטחה שתמיד אחד מבניה יהיה מעל כולם ברמת ה"נולד על ההר" שלו.



אמנם מוצאים בחז"ל גם את הרעיון שיש מושג להיות ממש איש אחר שנולד על ההר ושם נמצא שם היה מבואו ועד צאתו כדבר מוכרח, ביחס לאבות האומה ולהרבה אישים וקהלים בתנ"ך, שלמעשה מוכרחים היו להיות, וצורתם ואופיים ותכונתם ודינם מוכרח להיות, ולא היתה צורה אחרת לבריאה, כי הם הם צורת הבריאה, סדר הבריאה, שיש בה יסוד כזה ויסוד כזה ויסוד כזה, שמגולמים באישים הללו ובקהלים הללו [בלי להיכנס עכשיו לפרטים או לדקדק את ההגדרה, יש בזה גם כמה שלבים בימות עולם כמש"כ הרמח"ל, ואכמ"ל]. אברהם היה מוכרח להיות צדיק, ופרעה היה מוכרח להיות רשע. הכל בגזירה קדומה, הדברים הללו מלאים במדרשים, ועוד יותר בספרי פנימיות. ועכ"פ דוגמה פשוטה למישהו שנולד על ההר הוא משה רבינו ותרא אותו כי טוב הוא, שבלידתו מיד נתמלא הבית אורה, וכבר כתינוק בן ג' ירחים בעוד שלא סיגל לא דעת ולא בחירה ולא מעשה כבר היה "פה שעתיד לדבר עם השכינה", ונגזרה מזה הנהגתו למעשה.

ועכ"ז ודאי שנותרה לכולם בחירה חופשית גמורה, ואין איתנו יודע עד מה כיצד מסתדרים הדברים. חלק מזה תירצו הראשונים, וחלק נשאר סתום וחתום, ורק יודעים אנו שהיתה גזירה והיתה בחירה ואין ביניהם סתירה.

ועיקר:
עד כאן לגבי עצם היסוד של נולד על ההר, שאכן קיים בתורה. אבל [כפי שכבר כתבתי – נקודת התורפה בה"א הידיעה], השאלה הכי גדולה והכי חשובה כמובן היא: על מי זה נאמר, ומי היודע והקובע. מי נולד על ההר, ומי לא, ועד כמה, והאם הוא היחיד ו/או הכי גדול בזה, וכל השאלות מסוג זה הנוגעות לפשוט שבפשוט: האם ועד כמה ועל סמך מה להעתיק את המושגים והרעיונות – לפלוני המסוים העומד עתה לפנינו.

ובזה, ההחלטה מראש שבני משפחה פלונית – ובסדר מעבר ההנהגה שם כפי המקום והזמן – הם הם אותם הנולדים על ההר – ועל כל המשתמע – ועד כדי יחס של גזירה מוכרחת [שהוא בעצמו חידוש שצ"ע ואסור לאומרו עד שמוכרחים מחמת מקורות ברורים וכולי האי ואולי] – היא חידוש עצום ונורא, שצריך ביסוס, וכולי האי ואולי, ואינו ידיעה אלא לכל היותר אמונה [והלוואי שלא תהיה אמונת שוא], והיא בוודאי לא עיקר אמונה מחייב.

והלוואי נשים על לבנו תמיד את דברי הרס"ג בהקדמת ספרו הגדול [בתרגום תיבון]:

"מה היא האמונה? ונאמר כי היא ענין עולה בלב לכל דבר ידוע בתכונה אשר הוא עליה. [דהיינו:] וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות ותמזג בהם, ויהיה בהם האדם מאמין בענין אשר הגיע אליו, ויצניעהו לעת אחרת או לעתים, וכמו שאמר (משלי י' י"ד) חכמים יצפנו דעת, וכמו שאמר (איוב כ"ב כ"ב) קח נא מפיו תורה.
והאמונה על שני דרכים, אמת ושקר. והאמונה האמתית הוא שידע הדבר כאשר הוא, הרב רב והמעט מעט, והלבן לבן והשחור שחור, והנמצא נמצא והנעדר נעדר. והאמונה השקרית היא שידע הדבר בהפך מה הוא, הרב מעט והמעט רב, והלבן שחור והשחור לבן, והנמצא נעדר והנעדר נמצא.
והחכם המשובח מי ששם אמתות הדברים שורש, ומנהיג עליהם דעתו, ועם חכמתו בוטח אל המובטח בו, ונזהר ממה שצריך להזהר ממנו. והכסיל המגונה, מי ששם דעתו לשורש, וחושב כי אמתות הדברים הולכות אחר דעתו, ועם סכלותו בוטח במה שצריך להזהר ממנו, ונזהר מהבטוח בו, וכאשר אמר החכם (משלי י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח".

[הפצת המעיינות]

ושקטה הארץ חסידי גור עוברים מכל הארץ ליישב את חבל עזה

[זאב ערבות]

קבלתי במייל בקשה לפרסם את הדברים הבאים המתיחסים לדברי מקדש מלך באחת מהודעותיו, אך איני יודע לאיזו הודעה בדיוק ולכן איני מביא ציטוט
מקדש מלך מעלה טיעון כבד משקל,
כמעט לא היה תקדים לכזו תופעה.
כל המריבות ב'חצרות' השונות ואפילו בפילוג הליטאי, נסובו כאשר היו 'חילופי הנהגה',
וחלק מן הציבור, בשיעור ניכר או זעיר, לא מוכנים לקבל על עצמם את ההנהגה החדשה, ומתפלגים.
בגור מדובר על הנהגה כבר משעת תשנ"ו, וגם השינוי בכל הנושא הלימודי החל כבר בשנת תשס"ב,
הקמת קהילת הגר"ש אלתר זה סיפור של קרוב לחמש שנים.
וזה אומר שכאן מדובר על התפלגות של "חסידים" מרבם הותיק,
אז נכון שכבר קודם מן הסתם, חלקם היו באופוזיציה הפנימית שרחשה מתחת לשטח, אבל עדיין מדובר על 'מרד' מבפנים'.
זהו דבר שונה לחלוטין, מקומם ומתריס ומאיים הרבה יותר.
[זכור לי כעת מקרה אחד יוצא דופן, בקרלין כאשר כמה משפחות 'קנאים' עזבו בעקבות צעדים של המוסדות,
קבלת תקציבים מהמדינה וכד', לא משהו משמעותי שעורר רעש.
האמת שיש מקרה נוסף, טרי יחסית, בסטמאר בני ברק, קבוצת הרב מייזליש].

כך שגם אם אנחנו לא באים להצדיק משהו בהתנהלות המטורפת, חשוב להעמיד את הנתונים בהגינות.

ועוד נקודה.
לעניות דעתי, מי שמצדיק נידויים והחרמות משפחתיים וכד', גם אם שקטים ומתונים יותר, על רקע פילוג קהילתי,
כאלה שהיו בשיעור מספיק ניכר בצורה כזו או אחרת, בפילוג הליטאי,
שלא ירחץ בנקיון כפיו ויבוא להטיף מוסר לאחרים,
גם אם לקחו כמה צעדים קדימה.
ושלא יספרו לי שאותם אנשים קיבלו יחס מזלזל בציבור,
לפחות חלקם קיבלו עידוד, וגם מלמעלה. בידיעה ברורה.
ואני לא נכנס עכשיו לכל הרדיפות המימסדיות הנוראות מטעם הועדה להגנת כבודם של "גדולי ישראל",
ועדה שמזכירה מאוד את הועדה של גור,
[כמעט] אותה גברת בשינוי אדרת.

זו היא צביעות ממדרגה ראשונה.

ואם באים לחלק חילוקים, יש לכל הכיוונים, והרבה.
הנושא הוא משותף:
אני ואפסי עוד,
איבוד העשתונות בשעת מריבה,
אי ההתחשבות בזולת ובמקום בו הוא נמצא,
קידוש ערך מפוקפק אחד על ידי רמיסת כל הערכים האחרים,
וכיבוש מטרה בכל האמצעים ללא גבולות ומעצורים.

גם אם כל מיני מריבות שככו ונרגעו הרוחות באופן יחסי, והמצב השתפר באופן ניכר,
אין זה מעיד על שינוי מהותי במגמה,
זה פשוט נהיה פחות רלוונטי ותועלתי.
אף אחד (כמעט) לא התנצל או ביקש מחילה.

[בינה להבין]

כשמשה רבינו רצה שירשו בניו גדולתו, והקב'ה השיב לו שיהושע יטלנו בתורת שכר, על איזה פרט מגדולת משה מדובר? נבואה? מלוכה? פרנס? ענוה?
בפשטות מדובר על 'רועה' שכן מבואר מהמשך הכתובים, ובכן השאלה איזה סמכות יש לו לרועה? ומה תפקידו כלפי העם? ומה תפקיד העם כלפיו?

[מעט דבש]

משה רבינו מלך היה
(זבחים קב. ירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ועוד).

[צופה_ומביט]

כשמשה רבינו רצה שירשו בניו גדולתו, והקב'ה השיב לו שיהושע יטלנו בתורת שכר, על איזה פרט מגדולת משה מדובר? נבואה? מלוכה? פרנס? ענוה?

שאלה טובה. בפשטות הלשון "גדולתי" היינו שררתי, שמשה היה מלך כמובא הרבה. וכמדומה אכן מביאים זאת כמ"מ לעניין ירושת שררה. וראה לשון האדר"נ להלן. וכך פשטות הכתובים שם בפרשה: "אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה", והוא ממש כעין הלשון האמור אצל ישראל כשביקשו להם מלך בימי שמואל: "מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וכו' וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ". אלא שבזמן משה ויהושע המלך היה נביא והנביא היה המלך [והוא בעצמו היה גם ראש הסנהדרין, עכ"פ אצל משה, ויל"ע לגבי יהושע] והיה מנהיג על פי הגבורה, יעויין ריש ספר יהושע. זה היה זמן מיוחד מאד, שבו עדיין לא היה פיצול בין המוסדות/תפקידים האלה.

ככלל, מלך ישראל צריך היה ממלא מקום אבותיו ביראה, שהוא היסוד הכי גדול למלך ישראל, כנאמר בפרשת המלך בתורה: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", ובזה תלויה מלכותו כנאמר שם מיד: "לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל". ובנ"ך רואים שאחד מתפקידיו העיקריים של המלך היה להשליט בעם את שמירת התורה והמצוות והאמונה בה', בכוח המלכות והשליטה שלו, לכפות את העם לכך. וכפי שיעשה גם מלך המשיח שיבוא במהרה בימינו, כמש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים יא, ד: "אם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". ודוד בעצמו לא הובטחה לו המלוכה לו ולזרעו אלא משום שהיה "דוד עבדי" כמפורש בכתובים.

וכתב הרמב"ם (שם א, ז): "ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו. וכל מי שאין בו יראת שמים, אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל".

בכל מקרה - תשובת הקב"ה למשה היא אחד המקורות החשובים בנושא. הקב"ה ענה לו שבניו לא ראויים כי "בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה", וכמדומה יש גם לשון/הסבר "כל צרכן / בכל כוחן" או עכ"פ לא כמו יהושע [אצלו נאמר ששימש את משה ועסק בתורה בכל כוחו], וממילא היה הוא ראוי מהם, או בתורת שכר לו.
ובאדר"נ פרק יז על המשנה "התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך" [עוד מ"מ חשוב לנידון לעיל] נאמר: "בשעה שראה משה את בניו שאין בהן תורה שיעמדו בנשיאות אחריו".

א"כ היתה כאן הו"א של משה רבינו שבניו יירשו את גדולתו [אולי מצד שהיו ממלאי מקומו ביראה, ותורה ילמדו אח"כ] אבל הקב"ה אמר לו שאינו כן, אלא יהושע תלמידו המובהק והגדול שלא מש מתוך האוהל ושימשו בכל כוחו, ושיקף את רבו, פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה - הוא יירש את גדולתו. ולא רק בתור יושב תחתיו על כסא השררה, אלא כאמור בזמנם היה הדבר תלוי בנבואה והיות ראש הדור בנבואה [ואולי גם בתורה], יהושע היה נביא בעצמו, והקב"ה גם הבטיחו בסייעתא דשמיא כמו שהיה אצל משה, "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך", ובתנאי שישמור את התורה והמצוות ויחזק את שמירתם בקרב ישראל. וראה גם מענה הקב"ה לתפילת שלמה בחנוכת בית המקדש, במלכים א פרק ט.


בכללות העניין יש לציין לתשובת הדברי חיים הידועה (ח"ב חו"מ סימן לב) שאין ירושה בצדקות [כאילו מישהו צריך לראיה על זה] אלא רק ירושת שררה, וממילא כל מה שנוצר ונוסד ומתנהל מחמת צדקותו של פלוני ולא מחמת שררתו - אינו עובר בירושה, עיי"ש הכל, וזה לשונו בנקודה זו:

ועל דבר ירושת הכבוד הנה במחילת כ"מ הבוררים הרבנים, וכי רבני החסידים שליטותם בתורת משרה כמו רב שבנו קודם, הלא ידוע שהקדוש ר"א ואביו הק' זלה"ה לא היו רבנים ורק מחמת גודל קדושתם ויראתם נשמעו דבריהם לכל הגליל וינהו אחריהם ללמוד תורה ויראה מהם, גם נתנו להם נדבות לכבד יראי השם כמותם ירבו בישראל ושאלו עצות כאשר ישאל איש בדבר אלקים כי היו בעלי רוח הקודש ותפלתם ודיבורם בקדושה עשו פרי. ומה נעשה אם הבאים אחריהם אין בהם קדושה זו מה ירשו לשאול עצה דעת אין בהם אם להתפלל מי יודע העולה למעלה, לא ידעתי שום צד ירושה בזה.

ומביא שכך מצינו אצל גדולי וראשוני החסידות, הבעש"ט, המגיד, והר"ר אלימלך, שהניחו המשרה לתלמידיהם הגדולים ולא לבניהם, אף שגם בניהם היו קדושי ה', כי לא היו ראויים לכך כמו גדולי התלמידים. ומסיים:

ולכן אין בזה שום ירושה ורק מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו.

ואפילו לגבי "עמידת המקום", דהיינו גרידא לעמוד על מקום אביו ולהיקרא על שמו, כתב:

ואם לענין עמידת המקום הוא לפי מה שיראו יראי השם החשובים למי ראוי לעמוד במקום גדולים.

דהיינו שהדבר צריך לשיקול הדעת של יראי השם החשובים, ואינו אוטומטי כלל.

ועוד:
כמדומה שאינו מזכיר שם כלל שמהני צוואת האב הנפטר לזה, דכל הצוואה מהני במה שיש בו ירושה, שהוא שייך לאב להורישו לבניו. משא"כ קדושה וצדקות וכו', וכן התקשרות החסידים אליו, לא הם ולא התקשרותם הם שלו ורכושו להורישם לאי מי.
אלא יכול האב רק לחוות דעתו מי לדעתו מבין כל בניו ראוי להמשיך וכו', והחסידים רשאים לקבל זאת כשומעים מפיו עצה והדרכה בחייו.
ואף זה כמדומה אינו חיוב, אפילו לפי השקפת החסידות על אמונת צדיקים וכו', דהא קמן לעינינו בכמה מקומות בעבר ובהווה שלא התחשבו בזה מכמה טעמים.
ואולי ביניהם (בעש"ט עה"ת תולדות ג):

אמר הקדוש רבי מיכל מזלאטשוב בשם רבו מרן הקדוש רבינו הבעל שם טוב זצלה"ה, שמיום שרימה עשו את יצחק גרם שאין שום צדיק יוכל לראות על בנו שום דבר רע (זוהר חי וישב דשמ"ו ע"א על הזוהר דקפ"ב ע"א).

נ.ב.
כתבתי את הודעתי לפני שהוספת את המשפט השני בהודעתך, על כן נמצאת בהודעתי ההתייחסות לפסוקים בנוסח שנמצאת.

[זאב ערבות]

מאן דהו החפץ בעילום שמו הגיב לדברי הכותב לעיל שהעליתי
יש שתי חסידויות קרובות במיוחד לחצר גור, ולאוו דווקא בגלל מוצא משותף או רעיונית.

מכנובקה בעלזא.
דארג.
לשתיהן חש האדמו"ר מגור שליט"א קשר קרוב ומיוחד, כמעט כמו מודז'יץ, האדמו"ר היה מגיע לכל השמחות ומשתתף בקירבה ובשמחה, כל העסקנים של גור מגיעים לשם הרבה. אפילו פוליטית שתיהן נמצאות בסיעה המרכזית.

שתיהן, חצרות שהתפלגו בחיי הרבי המכהן.
אדמורו"ת מכנובקה, היא ירושה לגיטימית ורגילה אחר פטירת דודו האדמו"ר הקודם, אבל כל החסידים שם, הם חסידי בעלזא, רובם המכריע היו חסידים של האדמו"ר מוהרי"ד מבעלזא שליט"א ופרשו במשך הזמן. כולל כאלו שהפכו לשונאים גדולים שלו.

דארג, כל בניינה ודרך הקמתה היה עזיבת רבי מכהן.
הרב אונגר זצ"ל היה ראש הישיבה ואבי התלמידים. כמו רבי ממש. כמו חצר חסידית לכל דבר. והתלמידים הרבים, הותירו אותו, ניצול שואה ויהודי קדוש, כמעט בלי תלמידים. כולם עזבו והלכו לחצר החדשה בראשות המשגיח בישיבתו.
זה הרבה יותר עצמתי ממה שהיה בגור, ושלא לדבר על הרדיפות שעברו אנשים אלו בתוך גור.
הרב אונגר, נותר פגוע, כאוב, בודד, בלי ילדים! הוא לא נשאר עם 13000 משפחות פחות 500, אלא כמעט בלי כלום.
הוא גם לא ירש את החסידים האלו מאביו ודודיו. הם היו ממש בניו שבנה ולימד תורה והפכו לחסידיו.

הראשון שהפר את ניסיון החרם שערכו כל מיני אישים על החצר החדשה, למען כבודו של הרב אונגר או בגלל אינטרסים אחרים, היה האדמו"ר הנוכחי מגור שאז עוד היה רק בנו של האדמו"ר הקודם מגור ונהנה מההילה ומההערכה הציבורית.

אז הערך הזה שהמציאו ובדו מליבם כעת לא עוזבים רבי מכהן, לא היה קיים כשהאינטרס היה אחר.

כך גם בפילוג הליטאי, שאינו דומה בכלל למבנה הפילוגים בחצרות.
הגאון רבי שמואל אויערבאך הוזמן והגיע לראשונה לחתונה בגור, רק אחרי שהפך והוכר להיות בר הפלוגתא של הגראי"ל.
והוא היה היחיד שהוזמן במשך כמה חתונות.

[יהושפט]

בענין "נולד על ההר", מעבר לכל הדברים המושקעים העמוקים ומעוררי המחשבה שכתב הרב צו"מ כדרכו הטוב
אני חושב שבדברים כאלו מה שאמור להכריע יותר מכל היא המציאות, והיא ברורה
הבנשקי"ם השונים לא גדלים באי בודד והם מוכרים היטב בצעירותם לסובביהם, ומה לעשות שרובם הגדול והמכריע לא נולד על שום הר, חלקם כמובן עולים ומתעלים כמו הרבה אחרים, חלקם אפילו יותר מתקף מעמדם, וחלקם..., אבל אלו שניתן לומר עליהם שהתנכרו לטובה באופן יוצא דופן משחר טל ילדותם כמו שאוהבים לספר הם מועטים, ותמיד היו אנשים אחרים בני גילם ולא גילם גדולים מהם בתורה בעבודה בחכמה ובכל מידה נכונה.
ומאידך כל אחד יודע שלא משנה מי הוא הבנש"ק שיגיע לגדולה, הרי מכאן ולהבא למפרע יילדוהו על ההר.

כעת ניתן לפלפל אם אכן אמרו צדיקים שיש דבר כזה, למה אינו נוהג בזמן הזה, ויש ליישב בכמה אופנים, אבל את המציאות הפשוטה אי אפשר לשנות. והאמת שהדבר מתכתב עם דבריו הנכוחים מאד של הרב צו"מ על תפיסת החבל משני הראשים שנעשית בימינו למושג "צדיק".

[בברכה המשולשת]

לגבי דברי הרב צו"מ שליט"א,
יעויין מנחות נג בעניין בר אוריין ובר אבהן
ועוד יעויין בדברי מרנא הח"ח בעניין תורה מחזרת על אכסניא שלה (ולמה הרבה פעמים רואים שלא נראה כך)

[צופה_ומביט]

בענין "נולד על ההר",
אני חושב שבדברים כאלו מה שאמור להכריע יותר מכל היא המציאות, והיא ברורה
הבנשקי"ם השונים לא גדלים באי בודד והם מוכרים היטב בצעירותם לסובביהם, ומה לעשות שרובם הגדול והמכריע לא נולד על שום הר, חלקם כמובן עולים ומתעלים כמו הרבה אחרים, חלקם אפילו יותר מתקף מעמדם, וחלקם..., אבל אלו שניתן לומר עליהם שהתנכרו לטובה באופן יוצא דופן משחר טל ילדותם כמו שאוהבים לספר הם מועטים, ותמיד היו אנשים אחרים בני גילם ולא גילם גדולים מהם בתורה בעבודה בחכמה ובכל מידה נכונה.
ומאידך כל אחד יודע שלא משנה מי הוא הבנש"ק שיגיע לגדולה, הרי מכאן ולהבא למפרע יילדוהו על ההר.

כעת ניתן לפלפל אם אכן אמרו צדיקים שיש דבר כזה, למה אינו נוהג בזמן הזה, ויש ליישב בכמה אופנים, אבל את המציאות הפשוטה אי אפשר לשנות.

נו, הלוא בדיוק לשם כך נולדו המושגים "מיר האבן נישט קיין שום השגה" [אין לנו שום השגה], "מסתיר את עצמו", "טמיר ונעלם", וכיוצא בזה.
ואת הדבר הזה - דייקא - מטפחים במערכת מתוחכמת מאד של חינוך [ויש שיאמרו שטיפת מוח] שמפליגה בהרחקה מלומר את שמו, את תפקידו, את מעמדו, ושום ייחוס קונקרטי מפורש שהוא, אלא דיבורים אודותיו במין מונחים מופשטים כללים מעורפלים בלי שום גוון אישי ומסוים: "הרצון", "הבפנים", "בקודש פנימה", "מהכי למעלה" וכיוצא בזה.
ואני לא צוחק, אני מתכוון לגמרי ברצינות, שזה בדיוק מה שעומד מאחורי השפה הזו. להחדיר ש"מיר האבן נישט קיין שום השגה".
שפה מעצבת תודעה, ובשפה כזו נקבעת מין תודעה שאין לנו שום אחיזה חיובית באיש הזה, ויכולים לדבר עליו רק במונחים מופשטים.
נו, תגיד לי אתה כמה רחוק או קרוב זה לדברי הרמב"ם על תארי הקב"ה, מילתא בטעמא.

נ.ב.
בעריכה תוקנו ט"ס.

[מחשבה אחת]

נו, הלוא בדיוק לשם כך נולדו המושגים "מיר האבן נישט קיין שום השגה" [אין לנו שום השגה], "מסתיר את עצמו", "טמיר ונעלם", וכיוצא בזה.
ואת הדבר הזה - דייקא - מטפחים במערכת מתוחכמת מאד של חינוך [ויש שיאמרו שטיפת מוח] שמפליגה בהרחקה מלומר את שמו, את תפקידו, את מעמדו, ושום ייחוס וקונקרטי מפורש שהוא, אלא דיבורים אודותיו במין מונחים מופשטים כללים מעורפלים בלי שום גוון אישי ומסוים: "הרצון", "הבפנים", "בקודש פנימה", "מהכי למעלה" וכיוצא בזה.
ואני לא צוחק, אני מתכוון לגמרי ברצינות, שזה בדיוק מה שעומד מאחורי השפה הזו. להחדיר ש"מיר האבן נישט קיין שום השגה".
שפה מעצבת תודעה, ובשפה כזו נקבעת מין תודעה שאין לנו שום אחיזה חיובית האיש הזה, ויכולים לדבר עליו רק במונחים מופשטים.
נו, תגיד לי אתה כמה רחוק או קרוב זה לדברי הרמב"ם על תארי הקב"ה, מילתא בטעמא.

ייש"כ על הניתוח המבריק והקולע! חילך לאורייתא.

בנוגע לתיאוריה שהעלה זאב ערבות בשם מאן דהו החפץ בעילום שמו, אודות התמיכה של גור במכנובקה בעלזא, דארג וגם ר"ש אויערבאך - זה עניין פוליטי (שקשור יותר למערכת של גור ולא לאדמו"ר) של שליטה באמצעות הפרד ומשול. בגור אוהבים למצוא את הפרצות אצל היריבים הכי חזקים (בעלזא, דגל) ולתקוע שם טריז, לגרום ליריב להתעסק עם הדימום הפנימי ולעזוב את הפוליטיקה הארצית לגור. זה מהלך פוליטי חכם, שמצליח למי שיודע לתפעל אותו.

[צופה_ומביט]

יעויין מנחות נג בעניין בר אוריין ובר אבהן

יישר כוח. וכך כתבו לי גם באישי: "היה ראוי להביא לכל לראש את דברי הגמ' (מנחות נג.) 'אי בר אורין הוא יאי וכו''.

ובכן, הנה דברי הגמרא שם:

אמרי ליה רבנן לרבי פרידא רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא. אמר, מאי כולי האי, אי בר אוריין הוא יאי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי, בר אבהן ולא בר אוריין - אישא תיכליה. אמרו ליה בר אוריין הוא, אמר להו ליעול וליתי.

ועוד כתבו לי באישי:
"כל דבריך אינם שייכים לאשכול דנן, הרי חסידי רמ"מ מויזניץ לא חושבים שזה שנולד בבית האדמו"ר מויזניץ זצ"ל מכריח את גדולתו, הרי מזלזלים כאחד הריקים בר' ישראל שליט"א שג"כ נולד באותו בית. וכן חסידי רי"א מגור לא מסבירים את גדולתו בזה שאביו היה אדמו"ר מגור, כמו שמוכח מזלזולם בהגר"ש שליט"א".
ועל כך עניתי:
אה"נ, והתייחסתי לזה בדבריי, ואצטט: "ההחלטה מראש שבני משפחה פלונית – ובסדר מעבר ההנהגה שם כפי המקום והזמן – הם הם אותם הנולדים על ההר וכו'". ודוק. וכן עסק בזה הרב יהושפט.
אמנם העירו כנכון שגם הגורסים משנה זו של "נולד על ההר" שמוכח/מתיילד למפרע ביום עלותו על כסא ההנהגה בהשגחה פרטית וכו', סותרים משנתם כל אימת שעולה במקביל על כסא ההנהגה מישהו אחר, מאותו שורש ויחס בדיוק, גם כשהפך לעובדה קיימת ומוכרת לכל דבר.
ואולי יש להם איזה כללים ופרטים ב"הלכות צדיקים" אלו, מתי ואיך נחשב המינוי לכזה שהינו בהשגחה פרטית המעידה על נולד על ההר ומתי לא. ואין איתי יודע עד מה.
אי נמי שגם בין כל הנולדים על ההר - מה שקובע לעניין ההנהגה אינו הפרט המסוים הזה של נולד על ההר אלא דברים אחרים. ["הנהגה" אין הכוונה ח"ו כללי ירושת שררה, אלא היינו מושג ה"צדיק" החסידי וכו', כמובן]. ורק כלפי השאלה מה יש בו אישית באותו הממונה להנהיג עונים את הנולד על ההר, ולא לאפוקי אחרים. ושוב, אין איתי יודע עד מה בכללים סבוכים אלה.

[צופה_ומביט]

בענין "נולד על ההר",
אני חושב שבדברים כאלו מה שאמור להכריע יותר מכל היא המציאות, והיא ברורה
הבנשקי"ם השונים לא גדלים באי בודד והם מוכרים היטב בצעירותם לסובביהם, ומה לעשות שרובם הגדול והמכריע לא נולד על שום הר, חלקם כמובן עולים ומתעלים כמו הרבה אחרים, חלקם אפילו יותר מתקף מעמדם, וחלקם..., אבל אלו שניתן לומר עליהם שהתנכרו לטובה באופן יוצא דופן משחר טל ילדותם כמו שאוהבים לספר הם מועטים, ותמיד היו אנשים אחרים בני גילם ולא גילם גדולים מהם בתורה בעבודה בחכמה ובכל מידה נכונה.
ומאידך כל אחד יודע שלא משנה מי הוא הבנש"ק שיגיע לגדולה, הרי מכאן ולהבא למפרע יילדוהו על ההר.

כעת ניתן לפלפל אם אכן אמרו צדיקים שיש דבר כזה, למה אינו נוהג בזמן הזה, ויש ליישב בכמה אופנים, אבל את המציאות הפשוטה אי אפשר לשנות.

נו, הלוא בדיוק לשם כך נולדו המושגים "מיר האבן נישט קיין שום השגה" [אין לנו שום השגה], "מסתיר את עצמו", "טמיר ונעלם", וכיוצא בזה.
ואת הדבר הזה - דייקא - מטפחים במערכת מתוחכמת מאד של חינוך [ויש שיאמרו שטיפת מוח] שמפליגה בהרחקה מלומר את שמו, את תפקידו, את מעמדו, ושום ייחוס וקונקרטי מפורש שהוא, אלא דיבורים אודותיו במין מונחים מופשטים כללים מעורפלים בלי שום גוון אישי ומסוים: "הרצון", "הבפנים", "בקודש פנימה", "מהכי למעלה" וכיוצא בזה.
ואני לא צוחק, אני מתכוון לגמרי ברצינות, שזה בדיוק מה שעומד מאחורי השפה הזו. להחדיר ש"מיר האבן נישט קיין שום השגה".
שפה מעצבת תודעה, ובשפה כזו נקבעת מין תודעה שאין לנו שום אחיזה חיובית באיש הזה, ויכולים לדבר עליו רק במונחים מופשטים.
נו, תגיד לי אתה כמה רחוק או קרוב זה לדברי הרמב"ם על תארי הקב"ה, מילתא בטעמא.

כתבו לי ע"כ באישי:

ישבנו פעם כמה חברים עם ר’ ישראל מנחם, מההגונים שבין צאצאי האדמו"ר מגור, שבעבר אף סומן כיורש אפשרי, שיחה ידידותית וקרובה, ומישהו הגדיר את הבית ישראל בכל מיני הגדרות. ר’ ישראל מנחם הכחיש ואמר מיד שאבא שלו אומר שלרבי אין תכונות. וזה בדיוק מה שאתה כתבת. איני יודע אם האבא עשה זאת ממהלך מתוחכם או שהוא עצמו כבר מאמין בזה בגלל חינוך או משהו.

אני אישית לא בטוח שזה היינו הך. לדבר על תכונות זה לקבוע שהאיש מושפע מהתכונות שלו, ולא שרצון ה' ביטל/מבטל אצלו הכל, אי נמי שלא פרץ מעבר לגבולות הגזרה שמעצבות התכונות האלה, ושאין להן השפעה עליו ועל דרכו כלל, אלא שמתעלה מעלה רק בגבולותיהן, וכיו"ב. לכן לענ"ד זה נושא קרוב [כי בהחלט יש לדון על מה מבוססת ההנחה שהאיש לא מושפע בשום צורה מתכונותיו, וזה שייך להודעותיי הקודמות בנושא], אבל לא בדיוק על זה דיברתי בהודעה המצוטטת.
אני מדבר על כך שבכלל לא מדברים על האיש במונחים קונרקטיים. הוא לא חפצא מסוים בכלל. באופן ש"מיר האבן נישט קיין שום השגה" של איזו אחיזה מסוימת באיש הזה, באיזו בחינה שתהיה, באיזה מושג שיהיה, בכדי לדבר עליו במונח קונקרטי שיש כזה אדם ותפקידו כך וכך [אולי אין לנו שום השגה אפילו במציאותו, כביכול אכן "איננו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל"]. זאת בשונה ממקומות שבשופי אומרים "הרבי אמר / הורה" וכיו"ב.

[איש_ספר]

עוררוני באישי שיש להתייחס למושג "נולד על ההר" המקובל במקומות מסוימים כיסוד מוסד ביחס אל רבם.
...

את עצם המושג שיש תכונות ומעלות טובות מלידה, סגולה, הכנה טובה לעניין האלוקי, כותב הכוזרי ביחס לכלל עם ישראל, שבכולם יש סגולה זו...

לבני שבט לוי וצאצאי אהרן הכהן יש תכונה המיוחדת לכהנים, והיא שווה בכולם [ברמב"ם בריש הלכות ע"ז משמע שהיא תפקיד ולא מעלה סגולית, ויל"ע],

מצטרף למודים על הדברים החשובים והעמוקים.
הערה קטנה, סמי מכאן הרמב"ם הוא הרי חולק על הכוזרי גם על ענין סגולת ישראל, בכל מכל כל. (סיכום ראה בספרו של הרב שילת בין הכוזרי לרמב"ם סוגיא ג).

[צופה_ומביט]

את עצם המושג שיש תכונות ומעלות טובות מלידה, סגולה, הכנה טובה לעניין האלוקי, כותב הכוזרי ביחס לכלל עם ישראל, שבכולם יש סגולה זו...

לבני שבט לוי וצאצאי אהרן הכהן יש תכונה המיוחדת לכהנים, והיא שווה בכולם [ברמב"ם בריש הלכות ע"ז משמע שהיא תפקיד ולא מעלה סגולית, ויל"ע],

סמי מכאן הרמב"ם הוא הרי חולק על הכוזרי גם על ענין סגולת ישראל, בכל מכל כל. (סיכום ראה בספרו של הרב שילת בין הכוזרי לרמב"ם סוגיא ג).

אה"נ, ויאמין לי מעלתו שידעתי גם חשבתי על זה בשעת הכתיבה [ידעתי את הדברים הן ממקורם והן מהספר שציין מעלתו], וכבר עלה בדעתי לציין גם בזה שהרמב"ם חולק, אבל הנחתי שלשוני "כותב הכוזרי" מדבר בעד עצמו שזו שיטת הכוזרי לאפוקי אחרים, עכ"פ למי שיודע מעט.
מה שאין כן לגבי סגולת הכהונה, מצד אחד היה נראה לי שזהו חידוש יותר גדול אפילו לשיטת הרמב"ם, ואולי טעיתי בזה, ולאידך גיסא גם הכוזרי לא זכור לי כעת בבירור שעוסק בזה באופן מובהק של סגולה, אבל איני חותם ע"כ. והיות שלא היה סיפק בידי לבדוק שוב בפנים בשעת הכתיבה, הנחתי זאת כפי שכתבתי, שבפשטות זו סגולה אבל ברמב"ם משמע לא כך. תיארתי לי שישנם בעלי עיני נץ והבחנה רגישה שישימו לב ל"צרימה" הזו, ואכן מעלתו הוא דוגמא מובהקת.

אגב, הרמב"ם כ"כ נאמן לשיטתו, שגם במין האדם הוא לא רואה סגולה, עכ"פ בנוגע לומר שהאדם הוא תכלית הבריאה, וכל מה שיש לדבר לפי הרמב"ם הוא מה תפקיד האדם כפי התכונות שנברא בהן.
אבל כבר הפלגנו מאד ממה שהיינו ועודנו בו, והגיעה העת לחזור.

[בית הגנזים]

כשיצא לאור חלק ראשון של ספר ראש גולת אריאל רגז הרב רמ"מ מקוממיות על הספר. אמר לדוגמא שמתארים את ההתמדה של האמרי האמת, וכי האמרי היה "מתמיד"?

[כן מסתבר]

הציבור החרדי חשב שרק בימי נכדיו התחיל העיוות הזה.

[יהושפט]

כשיצא לאור חלק ראשון של ספר ראש גולת אריאל רגז הרב רמ"מ מקוממיות על הספר. אמר לדוגמא שמתארים את ההתמדה של האמרי האמת, וכי האמרי היה "מתמיד"?

כלומר הוא לא היה מתמיד, או שאיך בכלל מתארים אותו בתכונות אנושיות?

[בן מיכאל]

תפוס לשון אחרון כמובן.
נפלתי בחוק פו?

[יהושפט]

לא
כלומר היה 99 אחוז אצלי שלזה הכוונה, אבל בכל זאת העדפתי לברר

[בן מיכאל]

אציין, כי דרשות כעין דברי הרמ"מ זכיתי לשמוע ממשגיחים בישיבה...

[בינה להבין]

ייש'כ להרב צו'מ על קצת בהירות בנושא,
ויש לי בזה עוד קצת הרהורי דברים והנני פורטם בעז'ה

א. האם מוכרח שיהושע היה הכי גדול בדורו בתורה או ביראה, או יתכן שפנחס או עתניאל היו גדולים ממנו [גם בתחילה]? (שוב מצאתי ברמב"ן פרשת כי תשא שדעתו שיהושע היה אכן הכי גדול בחכמה וכלשונו "כי היה הגדול בתלמודי משה רבינו" ו"אין נבון וחכם כמוהו", אמנם יש הסוברים שעתניאל היה גדול ויהושע זכה בתורת שכר)
(האם הויכוח בין עץ לדגל היה מיהו הכי גדול בדור בתורה או ביראה? לדעתי התשובה פשוט שלא [לא כתבתי לקנתר, ואם אודע שאכן זה הויכוח אמחוק שאלה זו])

ב. אצל יהושע כתיב שמשה מלאו בחכמתו ועשאו ככלי מלא וגדוש ונתן מהודו עליו, אם לפי ההו'א של משה לתת הגדולה לבניו היה ממלא אותם בחכמה וכו'?

ג. אצל השופטים מצינו כמה פעמים הלשון ותהי עליו רוח ד' וכדו', מה פירושו האם בכל מקום הכוונה לנבואה?

ד. האם המושג של 'רועה ישראל' נתבטלה באיזה זמן, או שעדיין קיים כהיום?

ה. על מי קאי הנבואה ביחזקאל 'הוי רועי ישראל'?

ו. כשהראה הקב'ה לאדם ולמשה 'דור דור ודורשיו וכו', את מי הראה בדור הזו?

ז. הא דאמרו דהעולה לגדולה מוחלין לו על עונותיו למי הכוונה, ראש ישיבה? ח"כ[להבדיל]? או גם לאדמו'רת?

ח. הא דאמרו דאפי' ריש גרגותני משמיא מוקמי ליה, האם גם אדמור נכנס בכלל זה?

ט. כשאמרו 'שזכות אבותם מסיעתן', האם הכוונה דוקא לאברהם יצחק ויעקב? והאם זה נאמר דוקא על ציבור או גם על אדם פרטי?

י. הא דאמרו 'המאמין ברועה נאמן כאלו מאמן במאמר מי שאמר והיה העולם', מה הכוונה 'נאמן'?

יא. אדם שלפי ידיעת מכיריו עוסק כל הזמן להרבות תורה ועבודת ה' [וגם צרכיהם הגשמיים לפעמים] וכו' בקרב ציבור בישראל [ושאר הזמן עוסק בתורה ובתפילה], איך מגדירים אותו, צדיק? רשע? רועה? והאם משתנה אם בא לתפקיד זה ביהותו בן [ואולי גם בן בכור] לאדמו'ר, ומתחילה היה רצונו לעזור לאביו? או שהציבור בחרו דוקא בו בגלל אהבתם לאביו?

יב. אדם שמטבע מעשיו נחשב לצדיק, האם חיוב הלימוד זכות כלפיו הוא באותו דרגה כמו בשאר בני'א?

[כן מסתבר]

ה. על מי קאי הנבואה ביחזקאל 'הוי רועי ישראל'?

נו, הלא בנושא זה עסקינן... וחבל שלא ציטטתם את כל הנבואה...

[בברכה המשולשת]

ייש'כ להרב צו'מ על קצת בהירות בנושא,
ויש לי בזה עוד קצת הרהורי דברים והנני פורטם בעז'ה

א. האם מוכרח שיהושע היה הכי גדול בדורו בתורה או ביראה, או יתכן שפנחס או עתניאל היו גדולים ממנו [גם בתחילה]?

ב. אצל יהושע כתיב שמשה מלאו בחכמתו ועשאו ככלי מלא וגדוש ונתן מהודו עליו, אם לפי ההו'א של משה לתת הגדולה לבניו היה ממלא אותם בחכמה וכו'?

ג. אצל השופטים מצינו כמה פעמים הלשון ותהי עליו רוח ד' וכדו', מה פירושו האם בכל מקום הכוונה לנבואה?

ד. האם המושג של 'רועה ישראל' נתבטלה באיזה זמן, או שעדיין קיים כהיום?

ה. על מי קאי הנבואה ביחזקאל 'הוי רועי ישראל'?

ו. כשהראה הקב'ה לאדם ולמשה 'דור דור ודורשיו וכו', את מי הראה בדור הזו?

ז. הא דאמרו דהעולה לגדולה מוחלין לו על עונותיו למי הכוונה, ראש ישיבה? ח"כ[להבדיל]? או גם לאדמו'רות?

ח. הא דאמרו דאפי' ריש גרגותני משמיא מוקמי ליה, האם גם אדמור נכנס בכלל זה?

ט. כשאמרו 'שזכות אבותם מסיעתן', האם הכוונה דוקא לאברהם יצחק ויעקב? והאם זה נאמר דוקא על ציבור או גם על אדם פרטי?

י. הא דאמרו 'המאמין ברועה נאמן כאלו מאמן במאמר מי שאמר והיה העולם', מה הכוונה 'נאמן'?

יא. אדם שלפי ידיעת מכיריו עוסק כל הזמן להרבות תורה ועבודת ה' [וגם צרכיהם הגשמיים לפעמים] וכו' בקרב ציבור בישראל [ושאר הזמן עוסק בתורה ובתפילה], איך מגדירים אותו, צדיק? רשע? רועה? והאם משתנה אם בא לתפקיד זה ביהותו בן [ואולי גם בן בכור] לאדמו'ר, ומתחילה היה רצונו לעזור לאביו? או שהציבור בחרו דוקא בו בגלל אהבתם לאביו?

יב. אדם שמטבע מעשיו נחשב לצדיק, האם חיוב הלימוד זכות כלפיו הוא באותו דרגה כמו בשאר בני'א?

אכתוב את הנראה לענ"ד.
א. למאי נפק"מ. בכל מקרה יהושע נבחר ע"י ה' במפורש, ואינו דומה לנדו"ד כלל.
ב. כן, לכאורה, אבל יהיב חכמתא לחכימין, כך שיש הבדל לפי מה שהיה מעיקרא. כך נלענ"ד.
ג. או נבואה או רוה"ק הקרובה לנבואה (מה שאיננו קיים בזמננו, כפי שכבר כתב הרשב"א).
ד. לכאורה, מימות רב אשי לא מצאנו מי שהנהיג את כל עם ישראל בתורה ובגדולה.
ה. בפשט? או בדרש?
ו. את גדולי ת"ח שבדור, לכאורה, (וייתכן שגם מה שנקרא בימינו מנהיגי ציבור)
ז. לכאורה כל גדולה.
ח. למה לא? אבל זה לא אומר שהור גדול בתורה בגלל זה, בדיוק כמו שריש גרגותני הוא לא גדול בתורה בדווקא. זה גם לא אומר שיש לו שררה על כל עם ישראל או על הרבה ממנו, בדיוק כמו שלריש גרגותני יש שררה קטנה.
ט. מפורש שם.
י. היכן אמרו זאת?
יא. לפי התיאור של כתר"ה שליט"א- צדיק.
יב. יעויין שם בפיהמ"ש לרמב"ם ובפירוש רבינו יונה.

[כן מסתבר]

ה. על מי קאי הנבואה ביחזקאל 'הוי רועי ישראל'?

נו, הלא בנושא זה עסקינן... וחבל שלא ציטטתם את כל הנבואה...

במקום שאין אנשים אשתדל להיות איש...

וַיְהִי דְבַר יי אֵלַי לֵאמֹר:
ב בֶּן אָדָם הִנָּבֵא עַל רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לָרֹעִים כֹּה אָמַר ה”א הוֹי רֹעֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם הֲלוֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים:
ג אֶת הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ הַצֹּאן לֹא תִרְעוּ:
ד אֶת הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת הַחוֹלָה לֹא רִפֵּאתֶם וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם וּבְפָרֶךְ:
ה וַתְּפוּצֶינָה מִבְּלִי רֹעֶה וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתְּפוּצֶינָה:
ו יִשְׁגּוּ צֹאנִי בְּכָל הֶהָרִים וְעַל כָּל גִּבְעָה רָמָה וְעַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ נָפֹצוּ צֹאנִי וְאֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ:

[בית הגנזים]

הציבור החרדי חשב שרק בימי נכדיו התחיל העיוות הזה.

הרב רמ"מ מנדלזון היה בזמנינו לא בזמן האמרי אמת. הוא היה שייך לאלו מן החסידים שהם 'סוּפּר' חסידים.
אביו הגה"צ הרב רבי בנימין פרש חסידות אלכסנדר ועבר לחסידות גור

[כן מסתבר]

יא. אדם שלפי ידיעת מכיריו עוסק כל הזמן להרבות תורה ועבודת ה' [וגם צרכיהם הגשמיים לפעמים] וכו' בקרב ציבור בישראל [ושאר הזמן עוסק בתורה ובתפילה], איך מגדירים אותו, צדיק? רשע? רועה? והאם משתנה אם בא לתפקיד זה ביהותו בן [ואולי גם בן בכור] לאדמו'ר, ומתחילה היה רצונו לעזור לאביו? או שהציבור בחרו דוקא בו בגלל אהבתם לאביו?

יב. אדם שמטבע מעשיו נחשב לצדיק, האם חיוב הלימוד זכות כלפיו הוא באותו דרגה כמו בשאר בני'א?

אכן, שאלות אלו הא בהא תליין, וכשנדע מהו עיסוקו של האדם, ומה מגמתו להרבות בתוך ציבור אחד בישראל, ומה מגמתו כלפי שאר כלל ישראל שמחוץ לציבור שלו נוכל גם לדעת לאיזה כף לדונו.

[מחשבה אחת]

אכן, שאלות אלו הא בהא תליין, וכשנדע מהו עיסוקו של האדם, ומה מגמתו להרבות בתוך ציבור אחד בישראל, ומה מגמתו כלפי שאר כלל ישראל שמחוץ לציבור שלו נוכל גם לדעת לאיזה כף לדונו.

הכותב בצער רב.

נדמה לי שנפלת בפח... כוונתו לר' שאול אלתר.

[פלוריש]

כשיצא לאור חלק ראשון של ספר ראש גולת אריאל רגז הרב רמ"מ מקוממיות על הספר. אמר לדוגמא שמתארים את ההתמדה של האמרי האמת, וכי האמרי היה "מתמיד"?

מעניין, כי מבית גור יצאו ספרים רבים על גדול"י שמלאים בתיאורים ותכונות. למשל, ספרי הרד"א מנדלבוים על גדולי פולין וישיבת חכמי לובלין.
או שהבעיה לכתוב כך היא רק על אדמו"רי גור?

[בינה להבין]

עוד שאלה
יג. ע'פ סברא מי אמור לדעת יותר מעשיו של אדמו'ר האנשים הסמוכים לו או אנשים מבחוץ?

[כן מסתבר]

אכן, שאלות אלו הא בהא תליין, וכשנדע מהו עיסוקו של האדם, ומה מגמתו להרבות בתוך ציבור אחד בישראל, ומה מגמתו כלפי שאר כלל ישראל שמחוץ לציבור שלו נוכל גם לדעת לאיזה כף לדונו.

הכותב בצער רב.

נדמה לי שנפלת בפח... כוונתו לר' שאול אלתר.

מחית צערי...

דבריי נשארו כמות שהם, כיוון שאינם מכוונים כלפי אדם מסוים ח”ו, אלא כלפי שיטה מסוימת הנידונה באשכול זה.

[אליסף]

בענין "נולד על ההר", מעבר לכל הדברים המושקעים העמוקים ומעוררי המחשבה שכתב הרב צו"מ כדרכו הטוב
אני חושב שבדברים כאלו מה שאמור להכריע יותר מכל היא המציאות, והיא ברורה
הבנשקי"ם השונים לא גדלים באי בודד והם מוכרים היטב בצעירותם לסובביהם, ומה לעשות שרובם הגדול והמכריע לא נולד על שום הר, חלקם כמובן עולים ומתעלים כמו הרבה אחרים, חלקם אפילו יותר מתקף מעמדם, וחלקם..., אבל אלו שניתן לומר עליהם שהתנכרו לטובה באופן יוצא דופן משחר טל ילדותם כמו שאוהבים לספר הם מועטים, ותמיד היו אנשים אחרים בני גילם ולא גילם גדולים מהם בתורה בעבודה בחכמה ובכל מידה נכונה.
ומאידך כל אחד יודע שלא משנה מי הוא הבנש"ק שיגיע לגדולה, הרי מכאן ולהבא למפרע יילדוהו על ההר.

כעת ניתן לפלפל אם אכן אמרו צדיקים שיש דבר כזה, למה אינו נוהג בזמן הזה, ויש ליישב בכמה אופנים, אבל את המציאות הפשוטה אי אפשר לשנות. והאמת שהדבר מתכתב עם דבריו הנכוחים מאד של הרב צו"מ על תפיסת החבל משני הראשים שנעשית בימינו למושג "צדיק".

להשלמת הדברים צריך להוסיף (למי שלא יודע) את מקור הבטוי 'נולד על ההר', ה"ה השפת אמת שאמר זאת על עצמו

[כן מסתבר]

אגב, אם כבר מדברים אודות חילוקי הדעות בחסידות המעטירה, מי ראוי להיות רבם, מבין שני המורים.

מעודי לא הבנתי איך נגררים אנשים בוגרים לדיון ילדותי שכזה, כביכול ברור לכל שאחד מאלו ראוי והשני לא, והשאלה היא רק מי כן ומי לא, אתמהא...

זה הזכיר לי את המחלוקת בין הפטם לבראקל, בו היה נשמע מקצת אנשים ילדותיים, שאם הבראקל הוא ממין התרנגול המסור נאסר לאכול את הפטם... ואילו אם הבראקל אינו ממין התרנגול המסור פשוט שמותר לאכול את הפטם...

ואני לתומי סברתי שלציבור יש שכל...

[.השוחט]

להשלמת הדברים צריך להוסיף (למי שלא יודע) את מקור הבטוי 'נולד על ההר', ה"ה השפת אמת שאמר זאת על עצמו

אם המקור שהשפ"א אמר זאת ע"ע - אמין, הרי פשוט שזה נאמר בכלל מצד ענווה. כלומר אין לי להתגאות בכך שיש דברים שהגעתי אליהם מהר יותר מבני גילי, שהוא מצד מתנות מהבורא ית' בטבע ובשרש הנשמה.

[אראל]

להשלמת הדברים צריך להוסיף (למי שלא יודע) את מקור הבטוי 'נולד על ההר', ה"ה השפת אמת שאמר זאת על עצמו

המקור מספה"ק יושר דברי אמת

[כדכד]

שכתב גם ספר בשם שפת אמת. הלא כן?
אולי זה מקור הייחוס של הדברים לשפת אמת

[בית הגנזים]

להשלמת הדברים צריך להוסיף (למי שלא יודע) את מקור הבטוי 'נולד על ההר', ה"ה השפת אמת שאמר זאת על עצמו

המקור מספה"ק יושר דברי אמת

אינו נוגע לעניננו כלל

[בן מיכאל]

שכתב גם ספר בשם שפת אמת. הלא כן?
אולי זה מקור הייחוס של הדברים לשפת אמת

לא, אלא יושר דברי 'אמת'.

[אראל]

אגב, אם כבר מדברים אודות חילוקי הדעות בחסידות המעטירה, מי ראוי להיות רבם, מבין שני המורים.

מעודי לא הבנתי איך נגררים אנשים בוגרים לדיון ילדותי שכזה, כביכול ברור לכל שאחד מאלו ראוי והשני לא, והשאלה היא רק מי כן ומי לא, אתמהא...

זה הזכיר לי את המחלוקת בין הפטם לבראקל, בו היה נשמע מקצת אנשים ילדותיים, שאם הבראקל הוא ממין התרנגול המסור נאסר לאכול את הפטם... ואילו אם הבראקל אינו ממין התרנגול המסור פשוט שמותר לאכול את הפטם...

ואני לתומי סברתי שלציבור יש שכל...

נזכרתי סיפור נחמד, שהיה..
מלפני כשלשים [או יותר] שנה, והגה"צ ר' יחזקאל ראטה זצ"ל מקארלסבורג בארא פארק [שעד אז כינוהו בשם דומ"ץ סאטמאר בארא פארק, והקהילה שלו נשא את השם 'יראי השם'], התחיל לקרות עצמו בשם 'קארלסבורגער רב'..., אדמו"ר שליט"א אחד מברוקלין, שנשא כבר את השם קארלסבורגער רב עשרות בשנים, ועוד ירושה לו מאביו... הזמין את הגר"י זצ"ל לדי"ת לפני הג"ר רבי ישראל בעלסקי זצ"ל,
הגר"י בעלסקי לא 'הבין' להחסידישע פאליטיק, שאל בתמימות את האדמו"ר, אתה התובע את הגר"י שגנב ממך התואר קארלסבורגער רב, האם יש לך עדיין כהיום איזה אחוזה בעיר קארלסבורג שבזיבנבורגן?, כלום יש לך שם ביהמ"ד, מוסד, ישיבה וכדו'?, ודאי שלא! ענה האדמו"ר, הלא כבר הועתקו הקהילות ממקומן, והסתדרתי בברוקלין, פנה להגר"י ראטה, לך יש משהו ירושה או התנחלות בעיר קארלסבורג?, ענה בשלילה...
אז הוציא הגר"י בלסקי הפסק, הנה כל הדיון ביניכם הוא רק ב'דמיון', מי ב'דמיונו' מתאים עבורו התואר 'קארלבורגער רב', ואין כאן רבנות הנתפס בממשות..., אם כן הלא ב'דמיון' יש מקום לעשרה או מאה 'קארלסבורגער רבנים', ומה כלל התביעה??, שתצליחו שניכם בתוארכם 'קארלסבורגער רב'!

אילו היו הבובובאים, והסאטמוראים, והגוראים, והויזניצאים, מכירים באמת על מה הם מריבים... המחלוקת היא סך הכל על ה'דמיון' בלבד!.., מי הרבי בעיר הדמיוני 'גור'?, מי הרבי הדמיוני בעיר 'בובוב', מי הרבי הדמיוני ב'סאטמאר'? וכן הלאה
כבר היינו חוסכים מיליונים...

[אראל]

להשלמת הדברים צריך להוסיף (למי שלא יודע) את מקור הבטוי 'נולד על ההר', ה"ה השפת אמת שאמר זאת על עצמו

המקור מספה"ק יושר דברי אמת

אינו נוגע לעניננו כלל

המקור מן ספר יושר דברי אמת, להה"ק מזבאריז תלמיד המגיד מזלאטשוב, הממשיל משל זה על האדם שאינו מרגיש שהוא בעל גאוה, מפני שכבר נולד על ההר, ומשם נמשך ונתגלגל המשל והנמשל בענין הרבי'סטעווע.. ודוק והבן...