הגאון ר' נפתלי אנשין בעל חומש פשוטו של מקרא ורש"י כפשוטו זצ"ל

[איש_ספר]

יש כאן קצת ויכוח מוזר:

האם היה טירור, האם מה שנעשה חשוב טירור, האם מה שנעשה מפיל למשכב וכו' וכו'.

גם מי שמתנער מטירור מתקשה לגנות, שמא בכך הוא יתן תוקף לאירועים שהוא מטיל ספק באמיתותם.

יש לי הצעה נאיבית. אולי יש כאן מישהו שמתנדב ויכול לכתוב מה הן העובדות. את הפרשנות תשאירו לדיון נפרד.

למשל:

א. ביום זה וזה עמד חכם פלוני ואמר על הספר כך וכך ועל מחברו כך וכך
ב. ביום אחר עמד אנונימי וזעק בקו זעקת התורה בנוסח כזה וכזה
ג. ביום נוסף, הוציאו ב"ד של מקום פלוני מכתב ושם כתבו על הפירוש ועל מחברו גם יחד כך וכך.
ד. ביום אחר באו לבית של פלוני וצעקו שם ואמרו כך וכך.

כמובן זו לא ועדת חקירה ממלכתית, ולא צריך תאריכים מסודרים לכל מאורע ובכ"ז תיאור שיתן תמונה רחבה ככל הניתן.

אתה לא מציג את עמדתי נכון.

לא התיימרתי להציג את עמדתך. ביקשתי רק (בקשה אכן נאיבית) לדעת עד כמה שניתן מה באמת קרה.

[איש_ספר]

יש כאן קצת ויכוח מוזר:

האם היה טירור, האם מה שנעשה חשוב טירור, האם מה שנעשה מפיל למשכב וכו' וכו'.

גם מי שמתנער מטירור מתקשה לגנות, שמא בכך הוא יתן תוקף לאירועים שהוא מטיל ספק באמיתותם.

יש לי הצעה נאיבית. אולי יש כאן מישהו שמתנדב ויכול לכתוב מה הן העובדות. את הפרשנות תשאירו לדיון נפרד.

למשל:

א. ביום זה וזה עמד חכם פלוני ואמר על הספר כך וכך ועל מחברו כך וכך
ב. ביום אחר עמד אנונימי וזעק בקו זעקת התורה בנוסח כזה וכזה
ג. ביום נוסף, הוציאו ב"ד של מקום פלוני מכתב ושם כתבו על הפירוש ועל מחברו גם יחד כך וכך.
ד. ביום אחר באו לבית של פלוני וצעקו שם ואמרו כך וכך.

כמובן זו לא ועדת חקירה ממלכתית, ולא צריך תאריכים מסודרים לכל מאורע ובכ"ז תיאור שיתן תמונה רחבה ככל הניתן.

היות ומשלים חביבים עליך אפתח במשל על אברך צעיר שרעייתו שלחה ידה לראשונה בהכנת עוגה וטרחה ויגעה כמה יגיעות שהעוגה תצא טעימה, כמובן שטעמה יצא טפל וכשטעם ממנה הבעל עמד ופתח ב'שבח' העוגה, וכשראה את דמעותיה של נוות ביתו מבצבצות מזוויות עיניה אמר לה 'מה את נפגעת דברתי על העוגה לא עלייך'...

ברור שהיקף גדול של מכתבי רבנים כנגד החיבור שחלקם בצורה חריפה (הספר הוא אפיקורסות, כמנדלסון, מסית ומדיח וכו') אמורים לשבור את רוחו של מחבר גם אם אינם כוללים דברים בגנותו, כך שאל תחפש טרור (למרות שגם את זה תמצא) ואדרבא כל מחבר אם יצא מכתב רגיל מרב גדול וידוע כנגדו יפריע לו עשרת מונים יותר מכתבי פשקוילים המופצים בהמוניהם.

מן הסתם לא התכוונת להשיב לשאלתי. כי אני לחלוטין לא עשיתי הבחנה לא בין אלימות פיזית לאלימות מילולית ולא בין אלימות (פיזית/מילולית) כלפי הספר ולא בין אלימות (פיזית/מילולית) כלפי המחבר. אלא ביקשתי עובדות ובשלב השני יהיה אפשר לדון על פרשנות.

[נטורי קרתא]

ביקשתי רק (בקשה אכן נאיבית) לדעת עד כמה שניתן מה באמת קרה.

בפורום האמריקאי הזה יש אוסף לא רע של הפרסומים שיצאו בתקופה הראשונה.
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=51604

[זיז שדי]

ברשותכם, אני מרגיש חובה לכתוב משהו בסגנון אחר.

כבר כתבתי את תחושתי ('עמדה' זו מילה מגוכחת בהקשר של הדובר הקטן והנושא הענק), שגניזת החומש היתה צודקת לגמרי. הפירוש הוא לא מינות חלילה, הפירושים מיוסדים ע"ד ראשונים ואחרונים, וגם הנסיון לכתוב פירוש מלוקט ע"ד הפשט כבר זכה להסכמת גדולים (כפי שהראה הרב חברא). אבל הצלחתו זו קלקלתו, הוא התפשט מאד והיתה סכנה מוחשית שבשל בהירותו ונגישותו, הוא עומד להתקבל כספר ממנו יורו מקרא, מלמדים ומורות, ועם זה אסור היה בשו"א להשלים, ואם הפתרון הוא גניזת החיבור, אין מנוס. זו הגישה הקרובה לליבי.

[לחדד קצת את האבחנה, דובר על הכנסת החומש לאוצר, לבסוף משום מה הסתייע. לענ"ד למרות ההזדהות עם הביקורת, אין בכך שום בעיה. יש באוצר ספרים 'חריגים' הרבה יותר, ואין סיבה שלא יהיה גם ספר זה, שודאי אפשר להפיק ממנו גם תועלת גדולה. וכאמור הביקורת והצעדים שהיו צריכים להינקט, הרי זה רק כדי לבלום את התפשטתו והתקבלותו כספר יסודי].

(וזה לכבוד הרב להתהלך, שנראה שאינו 'סובל' במיוחד מעיסוק בו. יצא לי לקרוא ולשמוע (בקול הלשון) כמה משיעוריו, לצד דברים מקוריים ונפלאים שיש שם, עוד יש שם דברים שקשה לי לשומען ממש, ובמקו"א (סביב העקידה) סגרתי את השיעור וחסל. (וכיון שאני לא הולך לתת דוגמאות, לכן אני מסייג ומדבר על עצמי וטעמי בלבד). לטעמי לפי שום נוסח א"א לקרוא להם מינות, חלילה חלילה, אבל אוי ואבוי אם היה יוצא חומש כששוליו מלאים דברים בסגנון זה, ומלמדים היו מציעים ממנו לילדים ומורות לתלמידותן, לטעמי היה ראוי לגזור תענית על דבר כזה).

היתה מערכה שלימה סביב החומש, אומרים שלצד ביקורת כדרכה של תורה נעשו גם דברים נוראים. טרור אכזרי, הכפשות והוצאת ש"ר באותיות של קידוש לבנה. אני כותב 'אומרים', לא כדי לרחוץ בנקיון כפים, אלא משום שאני באמת לא יודע. לא הייתי שם, ולא הייתי ליד. אומרים שהמנוח יכל להשלים עם גניזת מפעל חייו, אבל לא יכל להשלים עם הצגתו כפושע ישראל מסית ומדיח. כבר בשעת הפולמוס הוא נפל למשכב כנראה מעוגמ"נ, והשנה גם קיבל סרטן וחלי"ש.

אדם שרגליו או רגלי אבותיו עמדו בהר סיני, אין לו את הזכות לשתוק מול דבר מחריד שכזה. ת"ח נופל למשכב כשהקרובים מתארים שהוא מנוקב ככברה מחיצים מורעלים שננעצו בו, ולבסוף מסיים את חייו באופן כזה. אין מילים לתאר תועבה שכזו. וכיון שאומרים שנעשתה בציבור הרי אם ידינו לא שפכו את הדם הזה, האם נוכל לומר עיננו לא ראו?


היתה לי תחושה שבשל סופו הטראגי ובשל עוולות נוראות שנעשו כלפיו, מנסים להשתיק כל סוג של ביקורת. ולכן כתבתי מה שכתבתי למעלה, אבל חלילה לי לחפות על עושי רשעה, ואם כי מה אני ומה חיי, אבל איסור חנופה נוהג בכל, ולא תחניפו את הארץ. וגם אני מבני אברהם יצחק ויעקב.

דברי טעם, אני לפחות פעם ראשונה קורא ביקורת עניינית כלשהי על החומש.
רק לא הבנתי איפה החומש הזה היה כל כך נפוץ, עד השנה האחרונה לא ראיתי אותו בשום מקום לא בבתי כנסת ולא בחנויות ספרים...
להערכתי לולא השקר שהומצא שזה נכתב ע"י ר' אורי הולצמן שגם הוא (שקר כבר יותר ותיק) בסך הכל שליח של מכון מנדל ושאר קונספירציות דמעות של מלאכים וקווי נאקה וצווחה שכל המגדיל שם לשונו הרי זה משובח לא היה יוצא שום מכתב נגד הספר הזה, כי גם הרבנים המתנגדים מסתמא לא היו נתקלים בו וגם אם כן לא היו מוצאים בו פסול בוודאי לא בעיון קל, וגם אם במקרה כן עדיין יש בכל בית כנסת שני עשרות ספרים גרועים מזה גם לשיטתם.

הרב אי"ס שכחת פסוק מפורש בתורה. "ולא תחניפו את הארץ.... כי הדם הוא יחניף את הארץ" עיקר איסור חנופה היא לרוצח!!!! וכאן האשכול מלא בלימודי זכות וחנופה לאנשים שהם רוצחים ממש, ואפילו אם היה הרנ"א הי"ד חי וקיים היו נחשבים לרוצחים דאזיל סומקא ואתי חיוורא, ואיסור הלבנת פנים הוא אביזריהו דשפיכות דמים. וכ"ש כעת שבעוונותינו הרבים נלב"ע מי יאמר שלא הם קרבו מיתתו והמעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים.
לגבי הביקורת על הספר. כבר הוכח שאין בו שום דבר קטן או גדול שאין מקורו בדברי אחד מרבותינו הראשונים והאחרונים זיע"א. ועיקר קבלתינו היא שכל דבריהם הם תורה וח"ו לומר שע"י לימוד בדבריהם יצא תקלה מתחת ידם, וכ"ש שהספר נדפס בכריכה אחת עם פירוש רש"י ורש"י כפשוטו. שניכר לכל שאינם באים להחליף את פירוש רש"י אלא להוסיף עליו. וכל מי שקרא אפי' מכתב אחד רואה שלא על זה יצא הקצף על ספר שכל הבעיה בו הוא גודל התפשטותו והעובדה שקריאת פרשת השבוע נעשתה לנוחה יותר עבור הרבה יהודים, ועיקר המלחמה היתה על הכותבים, לבזותם ולהשפילם עד ארץ, וכולהו בחדר מחתא מחינהו. בבזיונות בהשפלות וברדיפות עד אין שיעור.
לגבי הרב בעל מחבר ספר להתהלך. אכן אדם מקורי מאוד שאינו בוש מהשתיכותו לבית מדרש מסוים ולחבורה מקורית מאוד. (הייתי מעוניין לשמוע שיעורו על העקדה לדעת עד היכן יכולה קיבתו של אי"ס לסבול. אך אשאל אותו האם ראה את דברי האב"ע בראש הושע ובראש יונה?) אך גם לגביו צריך להיזהר שלא לבזותו חלילה, ואפי אם נראה שלא אכפת לאדם מהעיסוק בו, מאוד יתכן שעמוק בליבו נגרם לו צער ומי יאמר זיכיתי ליבי.

[חברא]

בפורום האמריקאי הזה יש אוסף לא רע של הפרסומים שיצאו בתקופה הראשונה.
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?t=51604

כאן יש קבצים רבים:
https://tora-forum.co.il/threads/%D7%94 ... ost-732000

[נטורי קרתא]

כמובן שאין כוונתי שמשום כך יש לקבל את כל דבריו מבלי לבדוק אחריו, רצוני רק לתת קצת רושם, למי שאינו מכירו כראוי, הכא במאי עסקינן. באחד מחכמי ישראל שגדלותו בתורה אינה בכלל לפי ערך דורינו, שיראת ה' חופפת עליו כל היום, שומר פיו ולשונו, ועוד שאר מעלות עצומות ויחידות.

לא פקפק אדם בדבר זה מעולם.
יתר על כן, קשה לדעת אם הגרב"ש היה יוצא במחאה אילו היה צופה להיכן הדברים יתגלגלו.
לעומת טענת "תוכן" שיש להבחין בין ביקורת ראויה לבין פעולה אלימה, לפעמים באקלים מסוים גם ביקורת ראויה היא בגדר מסר את השלהבת ביד חרש שוטה וקטן.

[להתהלך]

בגליון מדברי תורתו

פניני להתהלך 9 ויקהל.pdf

(2.83 MiB) הורד 86 פעמים

[דרומי]

לאחר כיממה שלא הייתי כאן נפניתי לראות את התגובות האחרונות של מצדדי החיבור ותומכיו.

למי שאין לו סבלנות לקרוא הכל, אתמצת בקיצור:

היתה טענה על כך שהחיבור הנידון לא קיבל שום 'הסכמה', וההסכמות שכתובות בספר ניתנו על חיבור אחר ובמדה מסויימת אף הפוך (החיבור 'רש"י כפשוטו' נועד להתמקד בדברי רש"י בלבד, וה'הסכמות' מפליאות את קדושתו הבלעדית של רש"י, בעוד החיבור 'פשוטו של מקרא' מתעלם כמעט לגמרי מדברי רש"י ומעדיף לפרש כמפרשים אחרים, מהם אחרונים שבאחרונים).

על כך באה התשובה:

מה אתה רוצה, וכי רש"י בעצמו לקח 'הסכמה' על פירושו?

כמו שלרש"י מותר לפרסם חיבור על התורה בלי הסכמה, גם לנו מותר.

נו, אחרי תשובה כה ברורה באמת אין מה להוסיף.

[נטורי קרתא]

חיפשתי את המקור ולא מצאתי. אפשר בבקשה קישור לתשובה הזו?

[נטורי קרתא]

אני מגנה בכל תוקף השמצות נוסח שהמחבר 'בוגר מנדל', או שהוא קל דעת וכיוצא. על זה אמרו חז"ל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. ואני מאמין שזה קרה, וזה לא היה בסדר.

אני גם חושב שהביקורת שהספר הוא ספר משכילי וכיוצא, היה צריך להאמר ברבים, ובתנאי שיביאו דוגמאות וכיוצא.

כאן הגענו לאבסורד של ממש. אין לומר שהמחבר הוא בוגר מנדל או שהוא קל דעת, אבל צריך לומר שהוא משכיל, למרות שדי ברור שהוא לא יודע מהי השכלה ולא קרא ספרות השכלה ומסתמא הכתבים הפסולים ביותר שהוא קרא הם עיתוני המודיע (הרי אי אפשר לטעון שהספר הוא ספר משכילי בלי לטעון שלמחבר יש כוונות משכיליות).

[זאב ערבות]

מנין לך ההחלטיות הזו? הרבה פעמים ת"ח קוראים ספרות השכלה (לאו דווקא כפירה וכלול בקטגוריה ספרי מחקר למיניהם ורק תביט באשכול בקשת קבצים... והכי חשודים חברי הפורום בקריאת ספרי השכלה... וכן באשכול קבצים ופרפראות הספרים המורדים במספר הכי גבוה הם מהסוג הזה). ולדוגמא במאנסי יש חנות ידועה המחזיקה ספרים כאלו וחדשים לבקרים נכנסים לתוכה אנ"ש ומעיינים לתומם בספרים והמוכר לא מקפיד שלא קונים. ושוב, איני חושד במנוח שעשה זאת אך לך תדע לפעמים מורים היתר.

[תוכן]

הרי אי אפשר לטעון שהספר הוא ספר משכילי בלי לטעון שלמחבר יש כוונות משכיליות.

זה בדיוק מה שאני טוען, שאפשר להפריד בין הביקורת לבין הבן אדם. לא אמשיך לדון בפרט זה בל"נ.

[תוכן]

פשוטו של רבי נפתלי - אריה ארליך

פשש... עיתון משפחה יצאה להגנת ר' נפתלי אנשין... זה כבר הוכחה שאין עליה תשובה...

[תוכן]

ועוד דבר, אני מאמין שהרבה מהרדיפות שתומכי פשש"מ אומרים שהוא עבר, זה או המצאות או גוזמאות. מניסיון העבר, זה דרכם, הכל כשר כדי לקדם את פשש"מ הפסול.

נשמח אם תשתף אותנו בקווים כלליים בניסיון העבר, באותם אירועים שגרמו לך לקבוע עכשיו ללא היסוס שכל תומכי פשש"מ שקרנים ואנשים שכל האמצעים כשרים בעיניהם.

לא אמרתי ש'כל' תומכי פשש"מ שקרנים. הניסיון שלי הוא הטלפונים שקיבלתי מה שאני עשיתי לאנשים, כשאני יודע שידי נקיות לחלוטין.

[להתהלך]

במחאה הראשונה בחוה"מ סוכות תשפ"ב אמר הגרב"ש דויטש שהוא ראה במו עיניו יותר ממאה שינויים בדברים יסודיים, אבל לא פירט.
חודש לאחר מכן פרסם בעיתון את עיקרי טענותיו. רצ"ב.

אם תיאור דמותו של הרב אנשין, לדעת הרבה מהכותבים כאן, עומד במקום עיון בחיבור עצמו, מגמתו ותוצאותיו, הרי שגם הגרב"ש דויטש זכאי לתיאור כזה, ואחשבה שעשוי להיות בו תועלת כשמדברים על התנגדותו. ובכן, זכיתי ללא מעט זמן של קרבה איתו, ואני יכול להעיד על זהירותו בב"א לחבירו באופן יוצא מגדר הרגיל, והיותו מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם וכו', בעיני ראיתי איך שדיברו בפניו אודות אנשים נכבדים שנהגו בו מאד שלא כראוי, והוא הסה ולא הסכים לשמוע, אף ע"פ שהוא עמד באותו זמן בעלבונו. אולי כבר כתבתי, איך שפגשתי אותו בחתונה, והיה זה בימים הכי סוערים של המחלוקת הפנים ליטאית, ונבהלתי ממראהו, קומתו שחה והוא גונח ונאנח, כששאלתי איך הוא מרגיש, הוא אמר כמעט במילים אלו, אני נעשיתי חולה מהביטוים שאני שומע מכל הכיוונים. כשדיברנו על חלק מהדברים עליהם ניטשה המחלוקת, הוא הטיל ספק בכל דבר שלא נתאמת אצלו, ולא הסכים לקבל שום הנחה אף אם היא נאמרת מגדול זה או אחר, מבלי שהתאמתה אצלו.
כמובן שאין כוונתי שמשום כך יש לקבל את כל דבריו מבלי לבדוק אחריו, רצוני רק לתת קצת רושם, למי שאינו מכירו כראוי, הכא במאי עסקינן. באחד מחכמי ישראל שגדלותו בתורה אינה בכלל לפי ערך דורינו, שיראת ה' חופפת עליו כל היום, שומר פיו ולשונו, ועוד שאר מעלות עצומות ויחידות.

פלא פלאות, איך הוא יצא במערכה נגד הספר עם העלילת שקר שרשעים סיפרו לו, ולא בדקן בכלל!

[להתהלך]

מה שאני מכחיש לחלוטין הוא הקשר שבין הביקורת הבלתי צודקת והצודקת, שהם יחדיו גמרו למחלתו. לא דובים ולא יער, לא מיניה ולא מקצתיה. בפרט כשהוא היה מוקף עם סביבה תומכת כל כך. יתירה מזו אני טוען שחלק מהאנשים שמקשרים בין הביקורת למותו, אולי איכפת להם קצת שהוא מת אבל זה לא העיקר, אלא הם מנצלים את המקרה הזה כדי למנוע בעד הביוקורת שחייב להאמר בענין פשוטו של מקרא. ומכיון שאני אחד מאלו שמבקרים בפומבי את תופעת פשוטו של מקרא, אז אני מודיע בריש גלי, שצר לי מאד מאד שת"ח זה נפטר בלא עת, אבל אין שום קשר לדעתי בין הביקורת ובין פטירתו, והמקרה העצוב הזה לא גרם לי לרגע לחשוב שיש להפסיק עם הביקורת שחייבת להאמר.

מה שהיה עובדות ברורות וגלוי לכולם, זה אתה מסתפק ואינך יודע אם זה קרה,
ומה שרמו"ר עבר בתוך נימי ליבו במערכה, זה ברור לך שהוא לא נחלה מחמת הרדיפות, מניין לך, וכי פגשת אותו, וכי אתה מכיר מה שהוא עבר,
לפני שנתיים אמרתי לכמה חברים שלי, ברור לי שר' נפתלי לא ישרוד את זה, והנה זה קרה, לדעתי מתוך היכרות אישית עם הגאון הגדול, שהוא נחלה ונשבר בתוך עצמו, מחמת הרדיפות, והיה כאן רצח ממש.

[הפצת המעיינות]

אולי כבר כתבתי, איך שפגשתי אותו בחתונה, והיה זה בימים הכי סוערים של המחלוקת הפנים ליטאית, ונבהלתי ממראהו, קומתו שחה והוא גונח ונאנח, כששאלתי איך הוא מרגיש, הוא אמר כמעט במילים אלו, אני נעשיתי חולה מהביטוים שאני שומע מכל הכיוונים.

קשה להאמין כי קבלה בידינו מהרב תוכן שתלמיד חכם שמקבל ביקורת ויש לו סביבה תומכת ואוהבת לא נוגע ולא פוגע בו כלל

[איש_ספר]

אולי כבר כתבתי, איך שפגשתי אותו בחתונה, והיה זה בימים הכי סוערים של המחלוקת הפנים ליטאית, ונבהלתי ממראהו, קומתו שחה והוא גונח ונאנח, כששאלתי איך הוא מרגיש, הוא אמר כמעט במילים אלו, אני נעשיתי חולה מהביטוים שאני שומע מכל הכיוונים.

קשה להאמין כי קבלה בידינו מהרב תוכן שתלמיד חכם שמקבל ביקורת ויש לו סביבה תומכת ואוהבת לא נוגע ולא פוגע בו כלל

הזדמנות לדייק, הוא לא דיבר על ביטויים שנאמרו כלפיו, אלא על מה ששמע מה אלו אומרים על אלו ומה גדול זה אומר על גדול אחר.

[איש_ספר]

במחאה הראשונה בחוה"מ סוכות תשפ"ב אמר הגרב"ש דויטש שהוא ראה במו עיניו יותר ממאה שינויים בדברים יסודיים, אבל לא פירט.
חודש לאחר מכן פרסם בעיתון את עיקרי טענותיו. רצ"ב.

אם תיאור דמותו של הרב אנשין, לדעת הרבה מהכותבים כאן, עומד במקום עיון בחיבור עצמו, מגמתו ותוצאותיו, הרי שגם הגרב"ש דויטש זכאי לתיאור כזה, ואחשבה שעשוי להיות בו תועלת כשמדברים על התנגדותו. ובכן, זכיתי ללא מעט זמן של קרבה איתו, ואני יכול להעיד על זהירותו בב"א לחבירו באופן יוצא מגדר הרגיל, והיותו מן הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם וכו', בעיני ראיתי איך שדיברו בפניו אודות אנשים נכבדים שנהגו בו מאד שלא כראוי, והוא הסה ולא הסכים לשמוע, אף ע"פ שהוא עמד באותו זמן בעלבונו. אולי כבר כתבתי, איך שפגשתי אותו בחתונה, והיה זה בימים הכי סוערים של המחלוקת הפנים ליטאית, ונבהלתי ממראהו, קומתו שחה והוא גונח ונאנח, כששאלתי איך הוא מרגיש, הוא אמר כמעט במילים אלו, אני נעשיתי חולה מהביטוים שאני שומע מכל הכיוונים. כשדיברנו על חלק מהדברים עליהם ניטשה המחלוקת, הוא הטיל ספק בכל דבר שלא נתאמת אצלו, ולא הסכים לקבל שום הנחה אף אם היא נאמרת מגדול זה או אחר, מבלי שהתאמתה אצלו.
כמובן שאין כוונתי שמשום כך יש לקבל את כל דבריו מבלי לבדוק אחריו, רצוני רק לתת קצת רושם, למי שאינו מכירו כראוי, הכא במאי עסקינן. באחד מחכמי ישראל שגדלותו בתורה אינה בכלל לפי ערך דורינו, שיראת ה' חופפת עליו כל היום, שומר פיו ולשונו, ועוד שאר מעלות עצומות ויחידות.

פלא פלאות, איך הוא יצא במערכה נגד הספר עם העלילת שקר שרשעים סיפרו לו, ולא בדקן בכלל!

posting.php?mode=quote&f=51&p=827670#pr827565

[נטורי קרתא]

הרי אי אפשר לטעון שהספר הוא ספר משכילי בלי לטעון שלמחבר יש כוונות משכיליות.

זה בדיוק מה שאני טוען, שאפשר להפריד בין הביקורת לבין הבן אדם. לא אמשיך לדון בפרט זה בל"נ.

יש מי שסבור שהוא יכול להלעיט את עצמו בספרות השכלה ובחכמה יוונית, ויחד עם זאת ספריו יהיו טהורים ונקיים מכל רבב המקרבים לירא"ש.
וממילא הוא חייב לדבוק באותו קו ולסבור שגם אדם נקי מכל רבב, שלא הביט מעולם בספר פסול, יכול לחבר ספרים פסולים מלאי כוונות זדון.

[חברא]

הגרב''ש דויטש - פשוטו של מקרא2.png (165.87 KiB) נצפה 2478 פעמים

מרן רהי הגרבש דויטש שליטא פשוטו של מקרא.pdf

(133.55 KiB) הורד 44 פעמים

[רציני]

...

[חברא]

דובר כאן רבות מה היתה השפעת הביקורת על המחבר.
הנה דוגמא - תיאור של ר' נתן קמינצקי, מה הרגיש בשעה שהחרימו את ספרו:

הרב נתן קמינצקי - על פסילת ספרו.png (163.62 KiB) נצפה 2401 פעמים

הרב נתן קמינצקי - אנטומיה של איסור עמוד 205.png (86.46 KiB) נצפה 2401 פעמים

[הביבליופיל]

OK
בינתיים הטענה כבדת המשקל ביותר שהועלתה כאן נגד החומש היא שהוא עלול להזיק לילדים, וכי תאמרו, בשל מה הסער הגדול, והאם כל ספר שאינו מתאים לילדים יש להחרימו?!
התשובה היא שהוא מזיק למבוגרים בעלי מבט של ילדים!
בקיצור, חרם של מבוגרים בעלי מבט של ילדים...

[להתהלך]

ברשותכם, אני מרגיש חובה לכתוב משהו בסגנון אחר.

כבר כתבתי את תחושתי ('עמדה' זו מילה מגוכחת בהקשר של הדובר הקטן והנושא הענק), שגניזת החומש היתה צודקת לגמרי. הפירוש הוא לא מינות חלילה, הפירושים מיוסדים ע"ד ראשונים ואחרונים, וגם הנסיון לכתוב פירוש מלוקט ע"ד הפשט כבר זכה להסכמת גדולים (כפי שהראה הרב חברא). אבל הצלחתו זו קלקלתו, הוא התפשט מאד והיתה סכנה מוחשית שבשל בהירותו ונגישותו, הוא עומד להתקבל כספר ממנו יורו מקרא, מלמדים ומורות, ועם זה אסור היה בשו"א להשלים, ואם הפתרון הוא גניזת החיבור, אין מנוס. זו הגישה הקרובה לליבי.

[לחדד קצת את האבחנה, דובר על הכנסת החומש לאוצר, לבסוף משום מה הסתייע. לענ"ד למרות ההזדהות עם הביקורת, אין בכך שום בעיה. יש באוצר ספרים 'חריגים' הרבה יותר, ואין סיבה שלא יהיה גם ספר זה, שודאי אפשר להפיק ממנו גם תועלת גדולה. וכאמור הביקורת והצעדים שהיו צריכים להינקט, הרי זה רק כדי לבלום את התפשטתו והתקבלותו כספר יסודי].

(וזה לכבוד הרב להתהלך, שנראה שאינו 'סובל' במיוחד מעיסוק בו. יצא לי לקרוא ולשמוע (בקול הלשון) כמה משיעוריו, לצד דברים מקוריים ונפלאים שיש שם, עוד יש שם דברים שקשה לי לשומען ממש, ובמקו"א (סביב העקידה) סגרתי את השיעור וחסל. (וכיון שאני לא הולך לתת דוגמאות, לכן אני מסייג ומדבר על עצמי וטעמי בלבד). לטעמי לפי שום נוסח א"א לקרוא להם מינות, חלילה חלילה, אבל אוי ואבוי אם היה יוצא חומש כששוליו מלאים דברים בסגנון זה, ומלמדים היו מציעים ממנו לילדים ומורות לתלמידותן, לטעמי היה ראוי לגזור תענית על דבר כזה).

היתה מערכה שלימה סביב החומש, אומרים שלצד ביקורת כדרכה של תורה נעשו גם דברים נוראים. טרור אכזרי, הכפשות והוצאת ש"ר באותיות של קידוש לבנה. אני כותב 'אומרים', לא כדי לרחוץ בנקיון כפים, אלא משום שאני באמת לא יודע. לא הייתי שם, ולא הייתי ליד. אומרים שהמנוח יכל להשלים עם גניזת מפעל חייו, אבל לא יכל להשלים עם הצגתו כפושע ישראל מסית ומדיח. כבר בשעת הפולמוס הוא נפל למשכב כנראה מעוגמ"נ, והשנה גם קיבל סרטן וחלי"ש.

אדם שרגליו או רגלי אבותיו עמדו בהר סיני, אין לו את הזכות לשתוק מול דבר מחריד שכזה. ת"ח נופל למשכב כשהקרובים מתארים שהוא מנוקב ככברה מחיצים מורעלים שננעצו בו, ולבסוף מסיים את חייו באופן כזה. אין מילים לתאר תועבה שכזו. וכיון שאומרים שנעשתה בציבור הרי אם ידינו לא שפכו את הדם הזה, האם נוכל לומר עיננו לא ראו?


היתה לי תחושה שבשל סופו הטראגי ובשל עוולות נוראות שנעשו כלפיו, מנסים להשתיק כל סוג של ביקורת. ולכן כתבתי מה שכתבתי למעלה, אבל חלילה לי לחפות על עושי רשעה, ואם כי מה אני ומה חיי, אבל איסור חנופה נוהג בכל, ולא תחניפו את הארץ. וגם אני מבני אברהם יצחק ויעקב.

דברי טעם, אני לפחות פעם ראשונה קורא ביקורת עניינית כלשהי על החומש.
רק לא הבנתי איפה החומש הזה היה כל כך נפוץ, עד השנה האחרונה לא ראיתי אותו בשום מקום לא בבתי כנסת ולא בחנויות ספרים...
להערכתי לולא השקר שהומצא שזה נכתב ע"י ר' אורי הולצמן שגם הוא (שקר כבר יותר ותיק) בסך הכל שליח של מכון מנדל ושאר קונספירציות דמעות של מלאכים וקווי נאקה וצווחה שכל המגדיל שם לשונו הרי זה משובח לא היה יוצא שום מכתב נגד הספר הזה, כי גם הרבנים המתנגדים מסתמא לא היו נתקלים בו וגם אם כן לא היו מוצאים בו פסול בוודאי לא בעיון קל, וגם אם במקרה כן עדיין יש בכל בית כנסת שני עשרות ספרים גרועים מזה גם לשיטתם.

הרב אי"ס שכחת פסוק מפורש בתורה. "ולא תחניפו את הארץ.... כי הדם הוא יחניף את הארץ" עיקר איסור חנופה היא לרוצח!!!! וכאן האשכול מלא בלימודי זכות וחנופה לאנשים שהם רוצחים ממש, ואפילו אם היה הרנ"א הי"ד חי וקיים היו נחשבים לרוצחים דאזיל סומקא ואתי חיוורא, ואיסור הלבנת פנים הוא אביזריהו דשפיכות דמים. וכ"ש כעת שבעוונותינו הרבים נלב"ע מי יאמר שלא הם קרבו מיתתו והמעמץ עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים.
לגבי הביקורת על הספר. כבר הוכח שאין בו שום דבר קטן או גדול שאין מקורו בדברי אחד מרבותינו הראשונים והאחרונים זיע"א. ועיקר קבלתינו היא שכל דבריהם הם תורה וח"ו לומר שע"י לימוד בדבריהם יצא תקלה מתחת ידם, וכ"ש שהספר נדפס בכריכה אחת עם פירוש רש"י ורש"י כפשוטו. שניכר לכל שאינם באים להחליף את פירוש רש"י אלא להוסיף עליו. וכל מי שקרא אפי' מכתב אחד רואה שלא על זה יצא הקצף על ספר שכל הבעיה בו הוא גודל התפשטותו והעובדה שקריאת פרשת השבוע נעשתה לנוחה יותר עבור הרבה יהודים, ועיקר המלחמה היתה על הכותבים, לבזותם ולהשפילם עד ארץ, וכולהו בחדר מחתא מחינהו. בבזיונות בהשפלות וברדיפות עד אין שיעור.
לגבי הרב בעל מחבר ספר להתהלך. אכן אדם מקורי מאוד שאינו בוש מהשתיכותו לבית מדרש מסוים ולחבורה מקורית מאוד. (הייתי מעוניין לשמוע שיעורו על העקדה לדעת עד היכן יכולה קיבתו של אי"ס לסבול. אך אשאל אותו האם ראה את דברי האב"ע בראש הושע ובראש יונה?) אך גם לגביו צריך להיזהר שלא לבזותו חלילה, ואפי אם נראה שלא אכפת לאדם מהעיסוק בו, מאוד יתכן שעמוק בליבו נגרם לו צער ומי יאמר זיכיתי ליבי.

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

פרשת וירא תש''פ.pdf

(732.88 KiB) הורד 67 פעמים

[סגי נהור]

דובר כאן רבות מה היתה השפעת הביקורת על המחבר.
הנה דוגמא - תיאור של ר' נתן קמינצקי, מה הרגיש בשעה שהחרימו את ספרו

אני מודה שעבורי זו זווית ראיה חדשה לגמרי על תופעת הרדיפות האישיות והפאשקווילים.
נראה שהתופעה הזאת בכללותה צריכה לעבור מן העולם.

[אור עולם]

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

פרשת וירא תש''פ.pdf

נו,
הנה האפיקורסות יוצאת החוצה
להדביק את החטא של פשש"מ אפי' על חז"ל???

[להתהלך]

אחד מהכותבים הותיקים והמוערכים כאן, שלח לי את הדברים הבאים, מסיבותיו שלו הוא לא רוצה להעלותם בשמו:

אין לי מושג מי עשה ולמה עשה ומה המניעים של כל או"א, אני ניזון בעיקר מפורום דנן.

אבל גם באשכול זה רואים בעיני בשר דרכי כחש ורמיה.

טוענים שהכל התחיל בדרשת הגרב"ש לרפו"ש, והוא טען שהספר נכתב ע"י ביהמ"ד הגר"א, וזה אינו, וכיון שנפל היסוד נפל הבנין, וכל המערכה בטעות יסודה.

והרי זה שקר גלוי. מבואר להדיא בדברי הגרב"ש שאין עיקר טענתו על החומש זה שנכתב ע"י ביהמ"ד ההוא, אלא מפני שראה במו עיניו יותר ממאה שינויים בדברים יסודיים, וממילא רואה בזה פירצה [אשר לדעתו הרב שך היה מוחה ע"ז].

מלבד זה יש לו טענות על אלו שנחלקו על הרמב"ם, וטענו שאינו מוכרח שעין תחת עין ממון הוא הלל"מ, ולדעתו זוהי פירצה חמורה [ולדעתו הרב שך היה מוחה ע"ז], ומגיב ע"ז בחריפות ומביא עובדא מהחזו"א.

כיון שהעידו לו שהחיבור פשוטו של מקרא קשורה לאלו שאמרו את הנ"ל, ממילא מצרף את ב' הפירצות ביחד, כרוך ותני. אילו היה יודע שאין קשר בין הדברים היה מחלקם לב' פירצות שונות, ותו לא מידי.

משל למה"ד, מומחה לליקויי בנייה יודע על חברת בנייה שמתנהגת ברשלנות ומסכנת חיים, ומתריע לשומעיו להתרחק מהם ומבניינם. יום אחד נזדמן לאולם שמחות בעיר אחרת, תוך כדי שמאחל מז"ט לאבי החתן שם לב לסדק בריצפה. התעוררו חשדיו, והתחיל לערוך בדיקה מקיפה, ולחרדתו מצא עשרות לקויים בבנין, אשר הביאו אותו למסקנא ברורה שסכנה להישאר בבנין ולו לזמן קצר. תוך כדי בדיקתו נאמר לו ע"י מישהו שהבנין הזה נבנה ע"י חברת בנייה פלונית, הלא היא החברה שמפניה הוא מתריע תמיד.

בראותו את הסכנה החליט לעשות מעשה, ביקש את הרמקול מה'בעל מנגן', וקם על כסא באמצע באולם, וזעק בקול גדול 'רבותי סכנה!', ותיאר להם שמצא ליקויי בנייה רבים באולם, ויש להזדרז לצאת. כמובן תוך כדי דבריו הוסיף שהאולם הזה נבנה ע"י חברת בנייה פלונית, ושידע הציבור ויזהר מכל מה שיצא מתחת ידם וכו'.

מתוך ציבור החוגגים היו כאלו עם קצת מבינות בתחום, בדקו אחריו ומצאו עוד ועוד ליקויים בבנין, והחרו החזיקו אחריו לזרז את הציבור לצאת ויפה שעה אחת קודם.

בעל האולם בראותו את הנהירה החוצה, הבין שהדבר יעלה לו ביוקר, התחיל לצעוק בגרון ניחר שהדבר אינו נכון והבנין נבנה ע"י חברה אחרת בכלל. והרי כל מה שהתחילו למשמש ולפשפש הוא מחמת דברי המומחה ההוא, והרי דבריו בטעות יסודם.

כל השומע ילעג, וכי מה איכפת לנו מי בנה את הבנין, אחרי שהמומחה והבאים אחריו מצאו ליקויים, אנחנו בורחים. וגם מהחברה ההיא אנו נזהרים כמו אש, אחרי דברי המומחה, גם אם את הבנין הזה הם לא בנו.

אני יודע בבירור שבכל תקופת המערכה משנה לפני שזה התפרץ למערכה הציבורית, עד החרם בלעייקווד, וכן בחודשים אחרונים אצל רבי חיים וייס, הסתובבו עם אותו שקר שאני אורי הולצמן עשה את החיבור, ובתוך זה גם אישים ראשי ישיבות וכדומה, שלא פגשו אותי מעולם ולא מכירים אותי בכלל, ועל זה היה עיקר ציר המערכה, כאילו זה נכתב על ידי המשכיל מאותו בית מדרש.

כל החזרה על החזרה של מכתב רבני לעייקווד, היה על בסיס אותו שקר, שמישהו איש חשוב מאוד בארץ ישראל, התקשר לכל רבני לעייקווד לומר את אותו שקר.

[איש_ספר]

OK
בינתיים הטענה כבדת המשקל ביותר שהועלתה כאן נגד החומש היא שהוא עלול להזיק לילדים, וכי תאמרו, בשל מה הסער הגדול, והאם כל ספר שאינו מתאים לילדים יש להחרימו?!
התשובה היא שהוא מזיק למבוגרים בעלי מבט של ילדים!
בקיצור, חרם של מבוגרים בעלי מבט של ילדים...

האשכול הזה מלא הודעות של חכמים שמספר הודעותם חד או דו ספרתי (אחד כתב כאן הודעה בסגנון מכוער ולו שתי הודעות בלבד!).
ההשתפות באשכול כזה, בטח בנקיטת צד מסוים, לא מצריכה כלום, לא ידע ולא חכמה, רק כמה חירופים ועלבונות, והנה יש לך הודעה...

===

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

וכי מאמר אחד יש לך על העקידה?
מה שאני שמעתי, מופיע בספרך שבאוצר (להתהלך בלי חלוקה לחומשים). עמ' 36 ואילך.
באיזה שהוא שלב, היה נמאס לשמוע דרשנות ופלפולים בגנותו של סבי ע"ה והפסקתי לשמוע.
מרתק ומקורי היה כל הזמן.
בע"פ הסגנון היה עוד פחות מעודן.

[יהודהא]

ברשותכם, אני מרגיש חובה לכתוב משהו בסגנון אחר.


אדם שרגליו או רגלי אבותיו עמדו בהר סיני, אין לו את הזכות לשתוק מול דבר מחריד שכזה. ת"ח נופל למשכב כשהקרובים מתארים שהוא מנוקב ככברה מחיצים מורעלים שננעצו בו, ולבסוף מסיים את חייו באופן כזה. אין מילים לתאר תועבה שכזו. וכיון שאומרים שנעשתה בציבור הרי אם ידינו לא שפכו את הדם הזה, האם נוכל לומר עיננו לא ראו?


.... אבל חלילה לי לחפות על עושי רשעה, ואם כי מה אני ומה חיי, אבל איסור חנופה נוהג בכל, ולא תחניפו את הארץ. וגם אני מבני אברהם יצחק ויעקב.

---------------------------------------------------------
איוב לב, כ.
אֲדַבְּרָ֥ה וְיִֽרְוַֽח־לִ֑י אֶפְתַּ֖ח שְׂפָתַ֣י וְאֶֽעֱנֶֽה׃


א. לאחר דברי שטנה רבים וחדים שפורסמו בפורום ובמקומות רבים אחרים, קשה היה להימנע מההרגשה שרדיפה יש כאן. והתחושה היתה היתכן ? איך אנשים שניחנו בלב רגיש ובעט סופר האיך ומדוע אינם עומדים בפרץ לומר למשחית די!

ב. אינני נכנס כלל לדיון על הספר עצמו וכל אחד יציית לרבותיו. וכמובן שאין אני בר הכי לשפוט חלילה גדולי ישראל שנחלקו בעניין וכוונתם לשם שמיים. אבל כאן זה נגמר.

ג. בלי גבול.
כי מה שהתרחש היתה הידרדרות ורדיפה "עד רדתה" בפועל ממש . לא היה שום מעצור או מגבלות
להשגת המטרה: "מִחוּץ֙ תְּשַׁכֶּל־חֶ֔רֶב וּמֵחֲדָרִ֖ים אֵימָ֑ה" .
ולצערינו היו כבר מקרים כאלו בעבר, ולא סוד שהיו גם גדולי תורה שלא היה פקפוק בגדלותם - וגם הם סבלו מנחת זרועם של אנשי דלא מעלי שנחותים הם מהם בתורה ויראת שמיים רבבות דרגות, ואעפ"כ הרהיבו ברבותינו ולא חשו.

ד. שערי תשובה - ננעלו.
הגמרא בירושלמי סנהדרין פ”י ה”ב מספרת על הויכוח בבי"ד של מעלה, האם לקבל את תשובתו של מנשה אם לאו וכותבת כך:
“והיו מלאכי השרת אומרים לפני הקב”ה: ריבונו של עולם, אדם שעבד ע”ז והעמיד צלם בהיכל אתה מקבלו בתשובה? אמר להן אם איני מקבלו בתשובה הרי אני נועל את הדלת בפני כל בעלי תשובה! מה עשה לו הקב”ה? חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד שלו ושמע תחינתו. הדא היא דכתיב:
‘וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ".
וכאן ! היה מי שהחליט שבפני המחבר ננעלו דרכי תשובה - והפרטים ידועים.

ה. שערי דמעות - לא ננעלו.
אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר (איכה ג') 'גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי'. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר (תהלים ל"ט) 'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש'.
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. [קהלת ד, א]


ו. מאוחר מידי.
ואז, ומאוחר מידי נכתבו הדברים דלעיל, דברי טעם המביעים כאב וזעקה , יש בהם ביטוי להמונים שלבם כאב וכואב למראה הדם השותת , למצוקה ולאימה - עד היכן תגיע ההידרדרות במלחמה זו ?

הגיע הזמן [והוא כבר הגיע לפני זמן רב] לומר למשחית די. והלא האלוקים יבקש את הנרדף !
ורבים מאוד חששו להביע דעתם - לאחר שראו מה שעוללו למי שדעתו היתה שונה מהמתנגדים.

אולם למראה הדברים שנכתבו בהמשך האשכול חוששני שכותב הדברים לעיל נבהל מעצמו,
ולאחר דברי הניחומים וההרגעה העצמית, הטון השתנה - וחבל שכך.

ז.
השורה התחתונה אמורה היתה להיות :
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֗יו אֲבָל֮ אֲשֵׁמִ֣ים אֲנַחְנוּ֮ -
עַל־אָחִינוּ֒ אֲשֶׁ֨ר רָאִ֜ינוּ צָרַ֥ת נַפְשׁ֛וֹ -
בְּהִתְחַֽנְנ֥וֹ אֵלֵ֖ינוּ וְלֹ֣א שָׁמָ֑עְנוּ.
עַל־כֵּן֙ -
[ נבקש ונתחנן שחלילה לא ניענש ונתייסר,ושלא תבוא עלינו]
בָּ֣אָה אֵלֵ֔ינוּ הַצָּרָ֖ה הַזֹּֽאת׃
[ בראשית מב, כא].

וכָּל יָתֵר כִּנְטוּל דָמֵי.

ח.
ולקרובים לחלל, איה המילים היכולות לנחמכם בשבר הגדול. ויאים הם דברי הניחומים של הקבה
על ידי הנביא ישעיהו :
...אָנֹכִ֧י אָנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַחֶמְכֶ֑ם מִֽי־אַ֤תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן׃
....שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם, אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ׃
..כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יקוק....הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֨עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י
לֹא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד׃
..וּפְדוּיֵ֨י יקוק יְשׁוּב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה, וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן . נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַאֲנָחָֽה׃
ישעיהו נא, יב.

[איש_ספר]

אולם למראה הדברים שנכתבו בהמשך האשכול חוששני שכותב הדברים לעיל נבהל מעצמו,
ולאחר דברי הניחומים וההרגעה העצמית, הטון השתנה - וחבל שכך.

באמת צר לי שאין בי מידת קוני לומר שמור וזכור בדיבור אחד. (קצת מזכיר לי את רדיפת התקשורת אחרי פוליטיקאים, בשאלה הקבועה, מה קודם למה, החזרת השבויים או מיטוט חמאס, ואם המשיב אומר אומר שניהם, מיטוט חמאס והחזרת החטופים, אומרים, שוין הוא שוב מתחיל עם חמאס קודם...) ובכן אני משבח את גניזת החומש ומגנה את רדיפת המחבר, מגנה את רדיפת המחבר ומשבח את גניזת החומש. אור ישר ואור חוזר. כעת טוב?

[להתהלך]

OK
בינתיים הטענה כבדת המשקל ביותר שהועלתה כאן נגד החומש היא שהוא עלול להזיק לילדים, וכי תאמרו, בשל מה הסער הגדול, והאם כל ספר שאינו מתאים לילדים יש להחרימו?!
התשובה היא שהוא מזיק למבוגרים בעלי מבט של ילדים!
בקיצור, חרם של מבוגרים בעלי מבט של ילדים...

האשכול הזה מלא הודעות של חכמים שמספר הודעותם חד או דו ספרתי (אחד כתב כאן הודעה בסגנון מכוער ולו שתי הודעות בלבד!).
ההשתפות באשכול כזה, בטח בנקיטת צד מסוים, לא מצריכה כלום, לא ידע ולא חכמה, רק כמה חירופים ועלבונות, והנה יש לך הודעה...

===

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

וכי מאמר אחד יש לך על העקידה?
מה שאני שמעתי, מופיע בספרך שבאוצר (להתהלך בלי חלוקה לחומשים). עמ' 36 ואילך.
באיזה שהוא שלב, היה נמאס לשמוע דרשנות ופלפולים בגנותו של סבי ע"ה והפסקתי לשמוע.
מרתק ומקורי היה כל הזמן.
בע"פ הסגנון היה עוד פחות מעודן.

הנה המאמר

פרשת וירא תשע''ט.pdf

(651.96 KiB) הורד 69 פעמים

, מותר וגם חייב לחלוק על דברי, ויכול להיות שאני טועה בהבנת הדברים, אשמח לשמוע מה הבעיה ולהתוכח כדרכה של תורה, אבל למה להעליב בצורה כזו שאינה מכובדת, אני יכול להבין מה מציק לך בהעמדת הדברים, אבל אני משוכנע שאדרבא יש כאן יסוד נעלה לשבח, ושהוא גם מוכרח מתוך הכתובים, ותואם עם עוד הרבה מקורות בתורה ובחז"ל.

מקווה שאתה לא לומד את דברי, עם היכרות ודעה קדומה עלי, וגם אני מתפלל שיקבלו דברי בפני חברי תלמידי חכמים, ושלא אטעה בהבנת דברת תורת ה'.

[נטורי קרתא]

אני משבח את גניזת החומש ומגנה את רדיפת המחבר, מגנה את רדיפת המחבר ומשבח את גניזת החומש.

אבקש לדייק את עמדתך, לאור הודעות קודמות.
לדבריך, החומש אין בו בעיות חמורות יותר מיצירות אחרות, ובהחלט יש לו מקום בארון הספרים בתור ספר בין הספרים.
הבעיה היתה בעיקר הצלחתו המוגזמת, בדרך להפוך לספר יסוד שעל ברכיו יתחנכו דורות.
הפסול אינו בו בעצמו כפי שהוא בתפוצתו ובהצלחתו.
ההצלחה היתה בעצם כשלון. מעין מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו.
ומכאן נשאלת השאלה אם המטרה למנוע את ההצלחה המוגזמת, לגדוע את ההפצה, מצדיקה את האמצעים להכפיש את המחבר (או להיטפל אליו) ולגנוז את הספר כליל.

ועוד מילה אחת לגבי הולדת המאבק. אי אפשר להימלט מן הרושם המעיק שהורתו היתה שלא בקדושה - בטעות של לשה"ר והוש"ר שהמחבר קשור לכל מיני מגמות. השיפוט הראשוני של הגרב"ש לא היה לגמרי לגופו של חיבור, אלא מתוך דעה קדומה (מוטעית) לגבי מחברו. הוא הבין פירושים שונים בספר כמושפעים ממגמותיו הפסולות. ואילו אחר כך, כשנתבררה טעותו, כבר היה נטוע ברושם הראשוני ולא הצליח להשתחרר מדעתו המבוצרת. כל הקורא את דבריו שהובאו כאן כמה פעמים יראה שהביקורת ממש נטפלת לזוטות, והדוגמאות מעוררות השתוממות.

[קרית מלך]

ועוד מילה אחת לגבי הולדת המאבק. אי אפשר להימלט מן הרושם המעיק שהורתו היתה שלא בקדושה - בטעות של לשה"ר והוש"ר שהמחבר קשור לכל מיני מגמות. השיפוט הראשוני של הגרב"ש לא היה לגמרי לגופו של חיבור, אלא מתוך דעה קדומה (מוטעית) לגבי מחברו. הוא הבין פירושים שונים בספר כמושפעים ממגמותיו הפסולות. ואילו אחר כך, כשנתבררה טעותו, כבר היה נטוע ברושם הראשוני ולא הצליח להשתחרר מדעתו המבוצרת. כל הקורא את דבריו שהובאו כאן כמה פעמים יראה שהביקורת ממש נטפלת לזוטות, והדוגמאות מעוררות השתוממות.

אחר בקשת המחילה מהרב ""נטורי קרתא"" כבר כתב כאן הרב איש ספר אודות היחס לרב האי גאון וצדיק, וכיהודה ועוד לקרא, מנין לך הרשות לשפוט אדם גדול בענקים? וכי ידעת בדיוק מה היה? וביותר, הרי רה"י הגרב"ש שליט"א לרפו"ש במהרה פרסם מאמר מדוייק בו הוא מבטא את עמדתו בענין החומש, עמדה המבטאת היטב את מסורת רבותיו הגדולים ואת המשכת דרכם. לכל היותר תבצע גילוי נאות מי הם רבותיך ותודיע שגדלת בבית מדרש אחר, זכותך [וחובתך].
איך אפשר להמשיך להעליל עלילות ולהטיל דופי באחד מגדולי הדור.

[ונתנו ידידים]

===

הנה המאמר על ה'עקידה', דווקא אני מציע להראות שמה שחז"ל טענו שיצחק היה בגיל ל"ז, וכידוע שהא"ע טוען שבשפט זה לא יכול להיות, אני מראה שפשש"מ הוא כחז"ל.

וכי מאמר אחד יש לך על העקידה?
מה שאני שמעתי, מופיע בספרך שבאוצר (להתהלך בלי חלוקה לחומשים). עמ' 36 ואילך.
באיזה שהוא שלב, היה נמאס לשמוע דרשנות ופלפולים בגנותו של סבי ע"ה והפסקתי לשמוע.
מרתק ומקורי היה כל הזמן.
בע"פ הסגנון היה עוד פחות מעודן.

הנה המאמר

פרשת וירא תשע''ט.pdf

, מותר וגם חייב לחלוק על דברי, ויכול להיות שאני טועה בהבנת הדברים, אשמח לשמוע מה הבעיה ולהתוכח כדרכה של תורה, אבל למה להעליב בצורה כזו שאינה מכובדת, אני יכול להבין מה מציק לך בהעמדת הדברים, אבל אני משוכנע שאדרבא יש כאן יסוד נעלה לשבח, ושהוא גם מוכרח מתוך הכתובים, ותואם עם עוד הרבה מקורות בתורה ובחז"ל.

מקווה שאתה לא לומד את דברי, עם היכרות ודעה קדומה עלי, וגם אני מתפלל שיקבלו דברי בפני חברי תלמידי חכמים, ושלא אטעה בהבנת דברת תורת ה'.

המאמר מעניין ומקורי, ואיני יודע בדויק על מה יצא קצפו של הרב איש ספר, אך את המחשבות שלי אני יכול לשתף אותך (אני מאמין שאיש ספר חושב בדומה לי בדבר זה אבל איני לוקח אחריות על זה).
קודם אני רוצה להקדים שלא כל פעם המחלוקת והטענות הם על גופן של דברים, דהיינו שלאו דוקא יש לו קושיא או פירכא על דבריך אלא שיש סגנונות שונים בחשיבה ואנשים שלא מתאים להם סוג חשיבה מסוימת, וחולקים על הדברים מחמת סוג החשיבה זאת אומרת שמבחינתי אין התורה מתכונת לדברים אלו או שלא כתוב דברים אלו בתורה.
כמדומני שאין מי שיחלוק עלי שהג"ר לייב מינצבורג זצ"ל חידש גישה חדשה בלימוד המקרא, והגישה החדשה הזו אינו מקובל על הרבה אנשים שאינם מתלמידיו, ולא רק שהוא בגדר דרכים שונים בתורה שאני חונכתי בדרך זו ואתה חונכת בדרך לימוד אחרת, כמו שנגיד שיש מי שמחונך בדרך לימוד ליטאי ויש בדרך לימוד פולני (ואמנם שגם שם זה יכול להיות בדרגא שתורתו של הא' צורם להשני כיון שמחונך הוא בדרך אחרת אבל מ"מ עפ"ר האחד יודע שדרכו של השני הוא גם דרך הלימוד של הרבה גדו"י והוא א' מהע' פנים שיש לתורה), אבל כאן יש הרבה אנשים שהגישה הזו הוא בעיניהם גישה עקומה שמזלזל קצת ומוריד את ערכה של התורה ומה שבעיני תלמידיו הגישה הזו חשובה ומרוממת את התורה בעיני אחרים זה עושה את ההפוך.
אולי דיברתי קצת קיצוני אבל זהו הרעיון הכללי, כל פעם שאני מנסה להסתכל בקונטרס פשטות המתחדשים ולקרוא איזה מאמר בזה אני לא מצליח לקרוא יותר מחלקים קטנים וזה נמאס עלי (ואני בכלל לא אדם מצומצם בעניני דרכי הלימוד, אני מנסה להבין ולהכיל את כל דרכי הלימוד שיש אם כי באופן אישי חונכתי בדרך מסוים).

אחרי ההקדמה הזאת אסתייג שהמאמר הנ"ל באמת היה די מעניין ולא הפריע לי כל כך, ובכל זאת אגיד לך הנקודות שאינם עולים יפה בעיני.
א. עם הדומה לחמור כפי משמעות דברי חז"ל וכפי החינוך שלנו נשאר כך אחר העקידה ומבחינתינו אומות העולם שוים כמו חמור.
ב. אברהם אבינו לא ניסה להתנגד לרצון ה' ואחרי שהוחלט אצלו כי ביצחק יקרא לך זרע ואחרי ששאל 'לו ישמעאל יחיה לפניך' וקיבל את המענה שהוא קיבל הוא ידע שזהו זה, התפקיד הישן נשלם ועכשיו יש תפקיד חדש והוא לגדל את כלל ישראל ולא את שאר אומות העולם, אולי הוא המשיך לקרב את כולם כי גם יהודי אמור באיזשהו מידה לעשות כן אבל הוא ידע גם ידיע שיש כאן שני תפקידים שונים ותפקידו לגדל את עם ישראל להיות נעלים על כל אומות העולם שהם דומים לחמור ועם ישראל יהיה הנבחר. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה', ולא נאמר את כל אומות העולם. וחלילה לומר שה' אמר לו דבר אחד והוא ניסה ללכת עם גישה שונה.
ג. גם לעתיד לבא כשיתקרבו אומות העולם באיזשהו מידה לא יהיו בדרגתם של ישראל, וישראל הוא מטרת הבריאה, בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, ולא רק להיות אור לגוים כפי שאומרים בבתי מדרשות החדשים אלא הם הם מטרת הבריאה כנסת ישראל ביתי אחותי ואמי ורעייתו של הקב"ה.
ד. איך ניתן להשוות את ישראל אחר מתן תורה להנערים אין זה אותו רעיון כלל, התורה לא נין למשה אלא לכל עם ישראל אנחנו עמו של הקב"ה וברור שיש לנו מפגש עם הקב"ה כי לולי ישראל לא היתה הדיבור עם משה בכלל.
ה. גם הקושיות איני מבין כ"כ וכי אברהם לא צריך ללכת עם אברהם הרי אדם חשוב צריך גבאים כמבואר בחז"ל וצריך שנים כדברי חז"ל, ואולי מטרת הכתיבה היא גופא לומר שהנערים דומים לחמור ולהוריד את המבט עליהם ולא להעלות את המבט עליהם.
ו. ובעיקר מה שקשה לי מכל הדרך הלימוד הזה הוא שהם כהררים התלוים בשערה, מי אמר לך את היסודות שעל זה אתה בונה את הפשטים, איפה כתוב כל הרעיון של נעריו וכו' מי המציא כל המחשבות האלו על אברהם אבינו (דוקא במקרה הזה אין הרעיונות כל כך רחוקים ויש עליהם על מה להתבסס אבל הרבה פעמים זהו המחשבה שלי).

לסיכום לך בכוחך ותמשיך להאיר את התורה כפי הבנתך אבל אל תנסו לעשות מזה נחלת הכלל, מי שמתחבר לזה שיבושם לו ואני מקוה שרוב מבינינו ימשיכו להתבשם על הבשרא דתורא דברי חז"ל ומצוות התורה.

[נטורי קרתא]

אחר בקשת המחילה מהרב ""נטורי קרתא"" כבר כתב כאן הרב איש ספר אודות היחס לרב האי גאון וצדיק, וכיהודה ועוד לקרא, מנין לך הרשות לשפוט אדם גדול בענקים? וכי ידעת בדיוק מה היה? וביותר, הרי רה"י הגרב"ש שליט"א לרפו"ש במהרה פרסם מאמר מדוייק בו הוא מבטא את עמדתו בענין החומש, עמדה המבטאת היטב את מסורת רבותיו הגדולים ואת המשכת דרכם. לכל היותר תבצע גילוי נאות מי הם רבותיך ותודיע שגדלת בבית מדרש אחר, זכותך [וחובתך].
איך אפשר להמשיך להעליל עלילות ולהטיל דופי באחד מגדולי הדור.

גם בנושא הנוכחי כדאי לנהל דיון ענייני בלי הגישה הבינארית, שאם יש לי פליאה או תמיהה על פלוני, אות היא לעולם שאין לי שום הערכה אליו. אם כן ראוי שוב להדגיש את המובן מאליו שאינני מטיל שום דופי באדם גדול בתורה, אלא תמה כדרכה של תורה.
לגופו של עניין, דווקא המאמר המדויק שפרסם הגרב"ש הביא אותי למסקנה עגומה זו, שהרי את עיקר אותה ביקורת עצמה, מילה במילה, ניתן לומר גם על אוצר מפרשי התורה. ומאי שנא?
אלא שגם דיין מוסמך, מוכתר בכל מידה נכונה, יכול לנטות מן הצדק כשהוא כבר גיבש עמדה. עי' היטב ברש"י בסנהדרין ז ע"ב: "שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך".

[קרית מלך]

אחר בקשת המחילה מהרב ""נטורי קרתא"" כבר כתב כאן הרב איש ספר אודות היחס לרב האי גאון וצדיק, וכיהודה ועוד לקרא, מנין לך הרשות לשפוט אדם גדול בענקים? וכי ידעת בדיוק מה היה? וביותר, הרי רה"י הגרב"ש שליט"א לרפו"ש במהרה פרסם מאמר מדוייק בו הוא מבטא את עמדתו בענין החומש, עמדה המבטאת היטב את מסורת רבותיו הגדולים ואת המשכת דרכם. לכל היותר תבצע גילוי נאות מי הם רבותיך ותודיע שגדלת בבית מדרש אחר, זכותך [וחובתך].
איך אפשר להמשיך להעליל עלילות ולהטיל דופי באחד מגדולי הדור.

גם ניק מוסמך בפורום אוצר החכמה הנקרא בשם נטורי קרתא, יכול לנטות מן הצדק כשהוא כבר גיבש עמדה. עי' היטב ברש"י בסנהדרין ז ע"ב: "שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך".

[נטורי קרתא]

גם ניק מוסמך בפורום אוצר החכמה הנקרא בשם נטורי קרתא, יכול לנטות מן הצדק כשהוא כבר גיבש עמדה. עי' היטב ברש"י בסנהדרין ז ע"ב: "שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך".

תן לי להבין. אנחנו בקרב איגרוף?
איך תעזור לך ההשוואה המטופשת בין איזה כותב אנונימי בפורום שולי לבין אחד מגדולי הדור בבמות פומביות?

[דודי צח]

סתם להבהרה, כצופה מן הצד, וכנחשב מעט תלמיד של רבי לייב. וכמדומה שכבר כתבתי על כך באשכול על החומש.

1. רבי לייב ורבי נפתלי - על כל פנים בישורת האחרונה של תקופת חייהם - הם כמעט שני דרכים.
רבי לייב עסק בעיקר בשילוב הפשט-והדרש, רובי רעיונותיו ומאמריו בספריו "בן מלך" סובבים על הציר הזה. שהוא האמין בכל לב, כי כל דרש נובע מעומק הפשט, ובזה התגדר. רבי נפתלי לעומתו, בחיבור הסערה, שוב נכנס לעובי הפשט הנקי והנטו. מה שרבי לייב ותלמידיו כבר שנים לא עוסקים בזה.
וכבר הבהרתי למחבר עצמו זצ"ל, שהוא נשאר תלמיד של רבי לייב של שנות התש"ל והתש"מ, כך שבמידת מה נשאר מאחורה. (למרות שגם רבי נפתלי בדרשותיו עסק הרבה בעיקרון זה של חיבור הדרש והפשט, והעלה בזה פנינים יקרים ועשירים. אבל בספרו, ובעיקר עניינו וריגושו, עסק בבירור אחר בירור של פשט אמיתי נטו). והוא עצמו כבעל פניני שפר, אמר במין ביקורת על רבו - שהוא יצר דבר חדש 'פְּרַשׁ' כלומר פשט ודרש משמשים בערבוביה...
ולכן חייבים לומר האמת, שחלק מהביקורת על ספר פש"מ לא שייך בכלל על ספרי בן מלך. שבכל פסקה ופסקה מייסד דבריו על דברי חכמינו ז"ל. עם כיוון המחשבה שלו כמובן.
מהסגנון הזה התפעלו רבים, כמו מרן הגר"ש אויערבך, שבעיני ראיתי איך הגר"ל מרצה לו משהו מרעיונותיו עד"ז, והוא ממש שמח ודץ בכל עוז, וכמעט נישק את ראשו (הד לזה תראו בלשון הסכמתו)

2. הזיקה שהיא כן קיימת בין רבי נפתלי לרבי לייב - השכנוע והאמונה כי יש בכל מילה בתורה 'פשט' ממש, ולא 'רק דרש'. העולם הגדול לקח את המקרא ועשאו כספר חתום שאין בו אלא 'שמותיו של הקב"ה' (כלשון הרמב"ן), ולא רואה בזה טקסט שנכתב גם לבני אדם, וסובל פירושים פשוטים ושקלא וטריא כמו בגמרא וברמב"ם. ולכן רואים כל התעסקות בפשט כנטייה למשכילות. וזה נכון שרבי לייב הטיף בעד ההיגיון בחשיבה, בעד השימוש בשכל הישר, לא לומר דברים עקומים ולכוונם בלשון המקרא. בעד הידיעה הברורה מהו פשט, ומהו וורט, מהו רמז ומהו רעיון. כך למשל, הדרושים הליטאיים שהויכוח בין יעקב ללבן הוא בעצם הויכוח של הרמב"ם והראב"ד בהלכות מעשר בהמה - - - (סתם זרקתי דוגמא שאיננה). לזה לא יתחברו כלל תלמידיו בשום אופן. כי אין בזה לא דרש מוסמך של חז"ל, לא רמז ולא סוד, אלא פטפוטיא דאורייתא ודרוש בעלמא. למרות שענקים וגדולי עולם אכן עסקו בכך. אבל עובדה, שבני דורנו, מכל המגזרים, וביחוד ה
מגזר הליטאי כבר כמעט לא מתעסק בכגון דא. מה ששרפי מעלה בדורות מסוימים (לא חז"ל ולא הראשונים) השתעשעו בו. הפך היום לכמעט שיטת הפלפול שעשתה חיל בעבר הרחוק וכיום עבר וכלה מן העולם.

3. ההגדרה היא, שלימוד המקרא כמוהו כלימוד הגמרא. אפשר לפלפל ולבנות מהלכים בפשוטו של מקרא כמו 'צווי דינים', ודקדוקי לשון 'כמו ברמב"ם', גם בתורת משה. ולא רק בתורת רבינא ורב אשי. הרבה מראשי העם אינם מסכימים לזה כנראה, אבל עובדה, כי חומשי הפשט (מכל המולי"ם וההוצאות) הפכו לחם חוקם של בני התורה הצעירים בימינו, שכבר מתפעלים פחות מפנינה חריפה של הרבי רבי השל, וישקיעו להבין פשוטי המקראות. על פי כל הסגנונות. ואמנם כבר בוכים על זה הרבה מהמבוגרים, כפי שיראה גם בפורומנו הנכבד, במדור אספקלריא. אבל עסקינן בעובדה.

4. זוכר אני למשל, כי רבי לייב התרעם על הגדות של פסח, ועל לילי סדר נהוגים, שרובם מתעסקים בוורטים, בחריזות לשון ובפלפולי רעיונות. ושוכחים שיש גם פשטות פשוטה בטקסט שקבעו חכמינו לומר לבנים הקטנטנים, טקסט שהם אמורים להבין. זה לא 'לילה של ווערטלאך' היה אומר. והנה כעבור שלושים שנה מזעקותיו היחידיות, צא לשוק ותראה שרוב ההגדות החדשות (חוץ מהגדות מגידים או הגדות קובנא וקרטשניף, הגדת ראש פינה וחברון וכדו') כתוב בהדגשה בשער ההגדה, שיש בו ליקוט 'יפה ובהיר' בפשט, ביאורי הפשט, הסברים וכו' וכו'. כלומר, לפתע הפשט נשא ראש!! כבר לא מתעסקים בפרפרת ולא בחריף, כי אם בלחם ובבשר !! האח.
כלומר, עוד חצי דור, וההגדות של האבות והסבים, עם האמרות החריפות והיפות (באמת), אפשר שיונחו אחר כבוד במדפים הגבוהים אם לא בבתי הגניזה. הדור החדש (מכל המגזרים!) פחות מתפעל מזה. יהיה מי שיאמר שזה דורו של משיח וכו' וכו'. או לחילופין ירידה עצומה ורדידות ששולטת בעולם וכו' וכו'. אבל אנן בהצגת עובדות עסקינן.
וזה אגב גם מסביר את הצלחת החומש. כי מלמדים רבים העידו שאחרי עשרות שנים של לימוד החומש לתלמידים, לא ידעו את הפירוש האמיתי של מילים רבות, ואת ההקשרים של פסוקים רבים - והספר האיר עיניהם כשהם בני חמישים ושישים !! וכפי שכבר נאמר הצלחת הספר היתה כשלונו!! לא לכך פילל רבי נפתלי, אבל השם המפוצץ שנתנו לו המולי"ם העסקיים (טעות חמורה!), והמבנה והעימוד - ומצב הדור כאמור - עשו את העבודה של התפוצה הטובה, ומאידך גם הביאו את הגניזה ואפילו את השחיטה עד הקבורה - - (הנני דומע)

5. מכל הנ"ל תסיקו בעצמכם, שיש הבדלים ערכיים רבים בין הלימוד האורגינלי של רבי לייב, לבין משמיעי מאמרים ומדפיסי ספרים הנחשבים לתלמידיו. אפשר לעיין לדוגמא באשכול על פניני להתהלך. לטב ולמוטב.

[ונתנו ידידים]

סתם להבהרה, כצופה מן הצד, וכנחשב מעט תלמיד של רבי לייב. וכמדומה שכבר כתבתי על כך באשכול על החומש.

יישר כח גדול, לא ידעתי דבר זה על רבי לייב (אולי בזכותך אעיין שוב בספרו בן מלך).
אני אישית גם לא אוהב וארטים אלא פשט אבל פשט ע"פ חז"ל כמו משך חכמה וגריז על התורה. ואפשר גם עם סטיה קטנה לפשט קצת יותר מהם.
גם בין הראשונים מפרשי הפשט יש כהנה וכהנה, יש כת הרשב"ם והאבן עזרא ויש את הרמב"ן והספורנו.
ובכל זאת כשאשמע וארט של איזה אחרון זה לא יפריע לי כל כך כי אני יודע שזהו וארט ולא פשט והוא א מהאופנים שהתורה נדרשת, אבל כשאנשים חושבים שהוארט הוא פשט אז זה מפריע יותר, ובאותו מידה כשאנשים לוקחים את הפשט של החיצוניים במקום להשתמש עם קבלות חז"ל ועם רגשי חז"ל לבאר הפשט של המקרא זה גם מפריע יותר.