התכלת

[יהודי מאמין]

מי יכול להעלות לכאן את דברי המצדדים והשוללים את זהות התכלת שהתפרסמה בשנים האחרונות

[חכם באשי]

בוקר טוב, יהודי!..
היו כבר כמה אשכולות, שלעסו וטחנו את כל מה שאפשר
viewtopic.php?f=17&t=6527&hilit=%D7%AA%D7%9B%D7%9C%D7%AA
viewtopic.php?f=7&t=4449&start=120&hilit=%D7%AA%D7%9B%D7%9C%D7%AA
viewtopic.php?f=7&t=4398&hilit=%D7%AA%D7%9B%D7%9C%D7%AA

[מעיין]

לאחרונה התפרסם מאמר חדש בנושא מהרב אייזיקאוויטש בקובץ גינת ורדים ברוקלין נוא יארק
ובו סיכום של כל השיטות וכיצד מתאים להנאמר בגמ' ובפוסקים

[מאיר חכמים]

ספר מהמצדדים בתכלת (לא אוביקטיבי), אבל בהחלט פורש את עיקרי הדברים בצורה קצרה וברורה.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?156755&
[בטובם של אנשי האוצר הקריאה חופשית בכולו - פחות ממ' דף]

[אפרקסתא דעניא]

למה, רבש"ע, אין התלמידי חכמים שב"ה מצויים בדורנו לרוב, לא אלמן ישראל, אינם מתעסקים לברר הסוגיה הזו עד תומה?

[אברהם]

והנה עוד קונטרס שהקריאה חופשית בכולו...
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162551&

אלא שהוא כמובן מן המתנגדים לחידוש התכלת.
ומחמת שהמחבר הוא ש"ב, דבריו נכנסו לליבי...
ומסקרן אותי אם היה מי שהשיב לו על טענותיו.

[מאיר חכמים]

והנה עוד קונטרס שהקריאה חופשית בכולו...
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?162551&

אלא שהוא כמובן מן המתנגדים לחידוש התכלת.
ומחמת שהמחבר הוא ש"ב, דבריו נכנסו לליבי...
ומסקרן אותי אם היה מי שהשיב לו על טענותיו.

לספק את סקרנותך (גם חופשי כולו):
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?156751&

ואגב, באפשרות של מיון ספרים לפי נושאים, יש בתוך "נושאים שונים" תת נושא על התכלת. במקוון י"ט ספרים.

[אפרקסתא דעניא]

יש עוד ספר שענה לו: חותם של זהב.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?167095&

[אברהם]

תודה רבה,

מעניין מאד.
(נראה שהנושא די קצר להקפה, והטענות חוזרות על עצמן, כך שבאמת צריך לפנות כמה ימים ו'להכריע' בזה..)

[אשבורן]

לאחרונה התפרסם מאמר חדש בנושא מהרב אייזיקאוויטש בקובץ גינת ורדים ברוקלין נוא יארק
ובו סיכום של כל השיטות וכיצד מתאים להנאמר בגמ' ובפוסקים

קונטרס כליל תכלת - מתוך קובץ גינת ורדים

מבורר היטב כל סימני החלזון, ובסופו טבלא מסודר היטב עם מיני החלזונות השונים איך תואמים עם סימני החלזון המבואר בדברי חז"ל.

[אפרקסתא דעניא]

עם כל הכבוד, עברתי על מאמרו והוא מלא הטעיות כרימון. נראה שהוא החליט על איזה שהוא דג אחר, ואחר כך דוחה בקש וגבבא את הארגמון.

[אשבורן]

עם כל הכבוד, עברתי על מאמרו והוא מלא הטעיות כרימון. נראה שהוא החליט על איזה שהוא דג אחר, ואחר כך דוחה בקש וגבבא את הארגמון.

עם כל הכבוד, אתה נוגע בדבר, ולא מסתבר שעברת על כל הקונטרס בשש שעות, את הקונטרס חותם של זהב שהעלית לפה היא מלא הטעיות וזיופים וזה לא איכפת לך כלום, נוח מאוד לבטל דברי הצד האחר במחי יד, אבל לכתוב לענין זה דבר אחר לגמרי, אם יש לך מה להגיב מה טוב ומה נעים, תורה היא וללמוד אני צריך, אבל לא לקשקש בסתם זה מתאים יותר לבחדרי חרדים.

[ישבב הסופר]

אפרקסתא, נא לבסס דבריך בדוגמאות.

[אפרקסתא דעניא]

דוגמא ראשונה, מקוצר הזמן:

בעמ' ר' ד"ה ויתירה כ' וז"ל: ...

"לפי חשבון הזמן אי אפשר לקשרם כאחד, שהרי הגזרות של מלכות רומי למנוע לבישת הפורפורא כבר נגזרו יותר ממאה שנים לפני החורבן בית המקדש, ומלכות רומי פשטה על ישראל ק"פ שנים לפני חורבן הבית ונשתעבדו בהם, נמצא שבשעה שגזרו גזירתן על מניעת הפורפורא כבר שעבדו הרומיים את ארץ ישראל, ובעת ההיא עדיין בית המקדש עומד על תילו וכהן גדול עומד ומשמש בשמונה בגדים שבהם תכלת, וכן כהנים הדיוטים רבים עבדו עבודתם בד' בגדים, שבתוכן האבנט השזור עם חוטי תכלת. ואם חסרו אחד מהבדים האלו - עבודתם פסולה. ובשום מקום לא מצינו שהיה איזה מניעה או חשש מללבוש בגדי כהונה מטעם גזירת הרומיים, שמחמתה לא יכלו לעבוד עבודת ביהמ"ק.
מה גם שכבר הובא לעיל רשימה של אמוראים שחיו אחר חורבן ביהמ"ק, שמפורש בחז"ל שהיה התכלת מצוי בימיהם, אף שבימיהם היה כל ארה"ק וחוף הים התיכון תחת שלטון הרומיים. הרי מזה שלא היה מניעה מלהשיג אף בזמן שלטון הרומיים.
וכל שכן שיוגדל התימה אחר שנדע שדווקא בימי הגאונים, שאז כבר נגדעה קרן הרומיים, אז נפסק התכלת מישראל. ולכן אין הדעת מקבל שגזירת הרומיים השפיע על העלמת התכלת".

עכ"ל (כולל שגיאות הכתיב).

ובכן, כאן הוכיח כותב זה, שלא קרא ולא למד מאומה אודות גזירת הרומאים על הצביעה בארגמון, שנגזרה בערך בשנת 530 לספירת הנוצרים, ופורסמה בקודקס יוסטיניאנוס (הראשון). היה זה כשלושים שנה לאחר סיום תקופת האמוראים, בימי רבנן סבוראי. כיצד אפוא חשב כותב זה שבזמן בית המקדש, שנחרב כמעט חמש מאות שנה קודם, עלולה גזירת יוסטיניאנוס להשפיע על אבנטו של כהן הדיוט? ומדוע לדעתו לא יכלו האמוראים להשתמש בתכלת? הלא דבריו מוכיחים את ההיפך! אם הוא יודע שבימי הגאונים נגדעה קרן התכלת מישראל, הרי שזו הוכחה טובה שהתכלת היא הארגמון שנאסר על ידי הרומאים הביזנטים ממש בין תקופת האמוראים לתקופת הגאונים!

כאמור, זו דוגמה ראשונה. אם אוכל, אמשיך בל"נ (והדבר אינו פשוט, כי אין אפשרות להעתיק מהקובץ הזה, אלא עלי להעתיק לשונו ידנית).

[רשמי רשותא]

דוגמא ראשונה, מקוצר הזמן:


ובכן, כאן הוכיח כותב זה, שלא קרא ולא למד מאומה אודות גזירת הרומאים על הצביעה בארגמון, שנגזרה בערך בשנת 530 לספירת הנוצרים, ופורסמה בקודקס יוסטיניאנוס (הראשון). היה זה כשלושים שנה לאחר סיום תקופת האמוראים, בימי רבנן סבוראי. כיצד אפוא חשב כותב זה שבזמן בית המקדש, שנחרב כמעט חמש מאות שנה קודם, עלולה גזירת יוסטיניאנוס להשפיע על אבנטו של כהן הדיוט? ומדוע לדעתו לא יכלו האמוראים להשתמש בתכלת? הלא דבריו מוכיחים את ההיפך! אם הוא יודע שבימי הגאונים נגדעה קרן התכלת מישראל, הרי שזו הוכחה טובה שהתכלת היא הארגמון שנאסר על ידי הרומאים הביזנטים ממש בין תקופת האמוראים לתקופת הגאונים!

כאמור, זו דוגמה ראשונה. אם אוכל, אמשיך בל"נ (והדבר אינו פשוט, כי אין אפשרות להעתיק מהקובץ הזה, אלא עלי להעתיק לשונו ידנית).

מה לך לשקר במילתא דעבידא לגלוי?
הגזירות נגד הפורפורא נגזרו ע"י ציזר ואוגוסטוס שמתו הרבה שנים לפני חורבן בית המקדש

זה מאתר של האגודת פתיל תכלת

שבשנת 100 לפני הספירה נגזרה הגזירות
וחורבן בית המקדש היה 68 שנים לאחר ספירת הנוצרים

ובשנת 500 היה סוף תקופת התלמוד
ובשנת 639 כבר נגדעה קרן הרומיים

http://www.tekhelet.com/timeline.htm

[אפרקסתא דעניא]

כאן כתוב שקיסר ואוגוסטוס הגבילו את הצביעה, ורק נירון הורה שאיש לא ילך בבגד הצבוע בפורפורא. זה עדיין לא אמור להגביל את בגדי הכהונה שמשולב בהם מעט חוטי תכלת. בנוסף נירון מלך רק ארבע עשרה שנים, ובהחלט ייתכן שהורגש אז מחסור. לא ניתן להוכיח שלא. לעומת זאת הביזנטים גזרו גזר דין מוות על כל מי שיצבע בגד בחלזון התכלת, ואז באמת בטלה תעשיית התכלת במזרח התיכון.

[רשמי רשותא]

כאן כתוב שקיסר ואוגוסטוס הגבילו את הצביעה, ורק נירון הורה שאיש לא ילך בבגד הצבוע בפורפורא. זה עדיין לא אמור להגביל את בגדי הכהונה שמשולב בהם מעט חוטי תכלת. בנוסף נירון מלך רק ארבע עשרה שנים, ובהחלט ייתכן שהורגש אז מחסור. לא ניתן להוכיח שלא. לעומת זאת הביזנטים גזרו גזר דין מוות על כל מי שיצבע בגד בחלזון התכלת, ואז באמת בטלה תעשיית התכלת במזרח התיכון.

מקור???

[אפרקסתא דעניא]

ראה למשל כאן בעמוד 70 - http://www.tekhelet.com/pdf/asufat.pdf

וכאן בעמוד 7 http://www.tekhelet.com/pdf/knaf.pdf

[אפרקסתא דעניא]

הטעיה או טעות נוספת:

בעמ' ר"ד כתב:

בעלי התכלת החדשה החליטו שרק המיורעקס טרונקלוס שימש לתכלת של מצוה, ואילו בשני מינים האחרים השתמשו רק לצורך צביעת ארגמן. הגם שמדם כולם אפשר לעשות הן תכלת והן ארגמן. סיבת החלטתם זו, כי על שני מינים האחרים מוכרחים להודות שאין שום דמיון בינם לבין צורת דג, משא"כ במיורעקס טראנקאלאוס יש להם מקום עכ"פ לדחוק כדלהלן.

והנה זה חסר מקור ובסיס לחלוטין. הסיבה שבחרו במורקס היא משום שממנו יוצא צבע תכלת בקלות רבה, בעוד משני החלזונות האחרים הצבע העיקרי הוא ארגמן, ואילו להפיק מהם תכלת הרבה יותר מסובך. כך למשל כותב הרב ברנד:

יש ג' סוגי חלזון ארגמון [פורפורא], קהה קוצים, חד קוצים, ואדומת הפה, והכי מוכשר להפריד חלקי האדמומית כדי שיצא רק תכלת, הוא קהה קוצים.

מקור: http://www.tekhelet.com/pdf/knaf.pdf עמוד 8.

ובספר חותם של זהב (עמ' 3-4, וראה גם בעמ' 1 בהערה) כתב:

"ופשוט שהצביעה הנפוצה שהזכירו חכמי האומות היתה בטרונקולוס. כי ב'חד קוצים' ו'אדומת הפה' כמות הכחול שבהם מזערית ועשיית הכחול מהם קשה יותר ואין טעם שישתמשו בהם כשאפשר לעשות אותו דבר בקלות מהטרונקולוס".

[רשמי רשותא]

נמצא שהתחילו הגזירות הוא כמו שכתב בקונטרס הנ"ל וכמו שהבאתי לעיל מהאגודה של פתיל תכלת, יותר ממאה שנים לפני החורבן, וזה נמשך לכל אורך התקופה כמו שהבאת מהקודקס יוסטיניאנוס, עד לשנת 639 לספירת הנוצרים שאז איבדו הרומיים שליטה, ולא היו גזירות עוד.

נמצא בדיוק כמו שכתב בקונטרס הנ"ל שבמשך ימי האמוראים היה תכלת למרות הגזירות של הרומיים, וכן בסוף תקופת הבית השני, ורק לאחר חתימת התלמוד אז נשכח התכלת בזמן שלא היו עוד גזירות...

[אפרקסתא דעניא]

נמצא שהתחילו הגזירות הוא כמו שכתב בקונטרס הנ"ל וכמו שהבאתי לעיל מהאגודה של פתיל תכלת, יותר ממאה שנים לפני החורבן, וזה נמשך לכל אורך התקופה כמו שהבאת מהקודקס יוסטיניאנוס, עד לשנת 639 לספירת הנוצרים שאז איבדו הרומיים שליטה, ולא היו גזירות עוד.

נמצא בדיוק כמו שכתב בקונטרס הנ"ל שבמשך ימי האמוראים היה תכלת למרות הגזירות של הרומיים, וכן בסוף תקופת הבית השני, ורק לאחר חתימת התלמוד אז נשכח התכלת בזמן שלא היו עוד גזירות...

אין ברצוני להתווכח פינג פונג. ברור שהיו גזירות מקומיות, וכך מוכח גם בגמ' סנהדרין יב. אך הכחדת התכלת באה לאחר הגזירה של שנת 530 שהייתה כרוכה בעונש מוות. באותה תקופה גם לא היה כמעט יישוב יהודי בארץ ישראל, בשונה מתקופות קודמות. עד שנת 639 עברו יותר ממאה שנה שאיש לא צבע ולא השאיר אחריו CD עם הוראות צביעה. הערבים עצמם השחיתו את כל מתקני הצביעה בזמן הכיבוש שלהם. פלא שנשתכחה ידיעת הצביעה?!

[רשמי רשותא]

ברור שהיו גזירות מקומיות, וכך מוכח גם בגמ' סנהדרין יב. אך הכחדת התכלת באה לאחר הגזירה של שנת 530 שהייתה כרוכה בעונש מוות. באותה תקופה גם לא היה כמעט יישוב יהודי בארץ ישראל, בשונה מתקופות קודמות. עד שנת 639 עברו יותר ממאה שנה שאיש לא צבע ולא השאיר אחריו CD עם הוראות צביעה. הערבים עצמם השחיתו את כל מתקני הצביעה בזמן הכיבוש שלהם. פלא שנשתכחה ידיעת הצביעה?!

ברור שהיו גזירות מקומיות, כן נגד הפורפורא ולא נגד התכלת.
וכך לא מובא ולא מוכח בסנהדרין שם כלל, אדרבה מוכח משם רק איזה בעי' עם הפרסיים ולא הרומיים, והפרסיים מעולם לא גזרו נגד הפורפורא, וגם לא כתיב שם שהיה בעי' בגלל התכלת.

יש מקור לזה שהערביים השחיתו את כל מתקני הצביעה בזמן הכיבוש שלהם?

[אפרקסתא דעניא]

היו גזירות מקומיות, כן נגד הפורפורא ולא נגד התכלת.
וכך לא מובא ולא מוכח בסנהדרין שם כלל, אדרבה מוכח משם רק איזה בעי' עם הפרסיים ולא הרומיים, והפרסיים מעולם לא גזרו נגד הפורפורא, וגם לא כתיב שם שהיה בעי' בגלל התכלת.

האם עיינת שם ברש"י?

[רשמי רשותא]

כן כתב רש"י שם
תעיין בפנים
ותפשו נשר - חיל פרסיים:

[אפרקסתא דעניא]

כן כתב רש"י שם
תעיין בפנים
ותפשו נשר - חיל פרסיים:

צודק, אך י"ג חיל רומיים, ראה כאן:

http://www.google.co.il/search?hl=iw&q= ... 9%D7%9D%22

וכך מסתבר, כי הפרסיים לא שלטו באותה תקופה על לוז, שהיא לחוף הים התיכון.

[אפרקסתא דעניא]

מומלץ לקרוא את הערך הזה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7% ... 7%99%D7%A7

[רשמי רשותא]

כן כתב רש"י שם
תעיין בפנים
ותפשו נשר - חיל פרסיים:

צודק, אך י"ג חיל רומיים, ראה כאן:

http://www.google.co.il/search?hl=iw&q= ... 9%D7%9D%22

וכך מסתבר, כי הפרסיים לא שלטו באותה תקופה על לוז, שהיא לחוף הים התיכון.

מי כתב שנתפסו בחוף הים?
הם היו שלוחים מארץ ישראל לבבל, ונתפסו ע"י חייל הפרסיים בדרכם לבבל, ולא בגלל התכלת שלבשו.

מהיכן לקחת שלוז היא בחוף הים התיכון?

הלינק שהבאת אינו אומר כלום - רק הדבר היחיד והוא שבש"ס שטיינזאלץ הגיה בדברי רש"י מדעת עצמו לרומיים, בלי אף לציין כלל ששינה מלשון רש"י המקורי, (מה שנקרא אצלינו זיוף...) אבל אין לזה שום מקור קדום כלל, ובכל גירסאות של רש"י בכתב ידו בכולם כתיב פרסיים, כך שלא נשאר ספק שכוונת הגמ' לחיל פרסיים.
וכן מוכח בדברי הגמ' בסנהדרין שם בעצמו, שהרי בתוך אותו הפיסקא כינוי לרומיים "אדומי", כך שמוכרח ש"נשר" היא חיל עם ומדינה אחרת לא הרומיים.

[אפרקסתא דעניא]

נו טוב. אין הוכחה מסנהדרין. מה יש לך לומר על ההטעיה השניה שהבאתי לעיל?

[אפרקסתא דעניא]

הטעיה נוספת:

בעמ' ר"ה כתב:

"כבר העירו בזה שההנחה שמכיון שחכמי אוה"ע הקדמונים (אריסטו ופליניוס ועוד) אינם מזכירים עשיית התכלת מוכחת שהיה זה ממיני הפורפורא הידועים שהזכירו במק"א - אינו מוכרח, כי חכמים אלו לא עסקו בצביעה לבד, רק הנחילו לדור אחרון כל מיני חכמות שבימיהם, ומטבע הדברים שהכותב דברים כלליים מכל קצוי תבל בהכרח שידלג על דברים רבים".

כאן הוכיח שוב את דרכו הנפתלת. לו חכם ישכיל זאת, שאותם קדמונים לא כתבו על קצה המזלג אלא כתבו עשרות כרכים, והשתדלו לפרט בכל נושא את כל הידע המדעי שהיה בידם. כך למשל כותב "חותם של זהב" (עמוד 10): "הסופרים הנ"ל כתבו תיאור מקיף ביותר על הטבע, בכתבי אריסטו וכן באינצ' פליניוס על טבע העולם וויטריביוס ב"די ארכיטקטורה", שהאריך בתעשיית הצבעים ועוד סופרים (סטראבו ואילייאן)."

וכעין זה הביא הרב אליהו טבגר ב"מאמר התכלת", ראו כאן בעמוד 8 - http://www.tchelet-net.022.co.il/BRPort ... arc=142118

[רשמי רשותא]

הטעיה (2) או טעות נוספת:

בעמ' ר"ד כתב:

בעלי התכלת החדשה החליטו שרק המיורעקס טרונקלוס שימש לתכלת של מצוה, ואילו בשני מינים האחרים השתמשו רק לצורך צביעת ארגמן. הגם שמדם כולם אפשר לעשות הן תכלת והן ארגמן. סיבת החלטתם זו, כי על שני מינים האחרים מוכרחים להודות שאין שום דמיון בינם לבין צורת דג, משא"כ במיורעקס טראנקאלאוס יש להם מקום עכ"פ לדחוק כדלהלן.

והנה זה חסר מקור ובסיס לחלוטין.

כן כתב ב"לולאות תכלת".

ואדרבה הגע בעצמך, מה הדין עם תכלת של שאר מיני הפורפורא? שגם הם מודים שמדם כל מיני הפורפורא יכולים לעשות צבע תכלת, רק שיש יותר תכלת במין הזה, הם כשרים לתכלת? האם גם תבנית דיוקנם דומה לדג?

[אפרקסתא דעניא]

הטעיה (2) או טעות נוספת:

בעמ' ר"ד כתב:

בעלי התכלת החדשה החליטו שרק המיורעקס טרונקלוס שימש לתכלת של מצוה, ואילו בשני מינים האחרים השתמשו רק לצורך צביעת ארגמן. הגם שמדם כולם אפשר לעשות הן תכלת והן ארגמן. סיבת החלטתם זו, כי על שני מינים האחרים מוכרחים להודות שאין שום דמיון בינם לבין צורת דג, משא"כ במיורעקס טראנקאלאוס יש להם מקום עכ"פ לדחוק כדלהלן.

והנה זה חסר מקור ובסיס לחלוטין.

כן כתב ב"לולאות תכלת".

לא מצאתי. התואיל לציין מס' העמ'?

[רשמי רשותא]

אין הלולאות תכלת תחת ידי ואי"ה מאוחר יותר אביא דבריו
וכעת מצאתי לרב טבגר שכתב כן, עיין בדף 9 בסוף העמוד

http://www.tekhelet.com/pdf/ta01.pdf

[אפרקסתא דעניא]

לא כתוב שם דבר כזה. הוא כותב שהמורקס הוא המתאים ביותר מכל החלזונות, וכוונתו, כנראה, שהוא המתאים ביותר לשימוש. הוא אינו רומז אפילו שהוא המתאים ביותר ל"ברייתו דומה לדג". כפי שהוא מפרש "ברייתו דומה לדג" בעמוד 10, ברור שאינו מתכוון להתאמת המורקס להגדרת חז"ל זו, כדמיונו של אייזיקוביץ'.

[רשמי רשותא]

בלולאות תכלת בדף 145 כתב:

גם כאן אנו מחפשים חלזון שבאיזה צד הוא דומה לדג בדמותו, ולא שיהא נראה כדג ממש, ואם ניקח צללית של אותו חלזון תראה שהיא דומה לזו של דג, משא"כ שאר חלזונות שצובעים בהם - או שיש להם קוצים חדים בולטים ונראים כמו אלה עם מסמרים, או שהם עגולים לגמרי ונראים כביצה.

[אלי_ש]

מתוך עיתון 'בשבע' של השבוע:

תכלת וארגמון

14/06/12, 19:06
יואל יעקובי


מיזם חדש של 'קרן התכלת' מבקש להוזיל משמעותית את מחיר הפקת הצבע על מנת לאפשר לרבים את קיום מצוות פתיל תכלת בציצית | הפולמוס המחקרי והרעיוני עדיין נמשך: האם ניתן יהיה לגדל בשבי אלפי חלזונות לצורך קבלת הצבע המבוקש, והאם ניתן יהיה לשכנע את רוב עם ישראל לקבל על עצמו את קיום המצווה המחודשת

נראה שלא בכדי מיקם הקב"ה את פרשת ציצית בסיומה של פרשת 'שלח', העוסקת ביחסים המפותלים שבין עם ישראל לארץ ישראל. גם מצוות ציצית, ובעיקר רכיב התכלת שבמצווה, ידעה ויודעת לא מעט נפתולים, במקביל לחזרת עם ישראל לארצו.

שלושה זיהויים עיקריים הוצעו במהלך מאה ושלושים השנים האחרונות לחילזון התלמודי שממנו הפיקו את התכלת למצווה. מיזם חדש מציע לשדרג את קיום המצווה החדשה-ישנה. המיזם, 'קרן התכלת' שמו, מאמץ את הזיהוי המדעי האחרון לזהותו של החילזון התלמודי - הארגמון קהה הקוצים, זיהוי שהולך וצובר תאוצה מעשית גם בקרב רבנים ובציבור הרחב. המיזם שואף להוזיל את מחיר הפתילים המופקים מהארגמון, באמצעות גידול החלזונות כענף של חקלאות ימית.

הבשורה מבית ראדזין
הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה ומחבר ספר 'התכלת' המסכם את השיטות השונות, אומר כי השאלות סביב התכלת נובעות מכמה וכמה התלבטויות. למשל, האם ישנו עניין הלכתי שהצבע יגיע מחומר חי, או שהעובדה שחז"ל דיברו על חילזון היא רק כי זה היה החומר היציב היחידי בזמנם, ובעצם אפשר כיום להשתמש גם בצבעי טמבור.

הרב בורשטיין מסביר כי דווקא בגלל שהחילזון היה ידוע בזמן חז"ל, הם לא מצאו צורך לתאר אותו בדייקנות, ועלינו לדלות פרטים על אודותיו מאיזכורים שונים בספרות חז"ל. כל דעה שהוצעה מסתדרת יפה עם חלק מהסימנים הללו, אך יש עליה קושיות ותירוצים. הרב בורשטיין מביא גם את דעתו של הרב ישראל אריאל, ראש 'מכון המקדש', הסבור כי כל חילזון ימי כשר למצווה, ואין הקפדה דווקא על חילזון ספציפי. שאלות נוספות נוגעות לגוון הצבע המתקבל ולמהות תפקידם של הסממנים, חומרי העזר שנוספים לחומר הצובע.

מי שאין חולק על תרומתו הכבירה לסוגיית פענוח חילזון התכלת הוא ר' גרשון חנוך ליינר, האדמו"ר מראדזין, שבעצם "הוריד את המצווה הזו מן השמיים, וניתק אותה משאר המצוות המוגדרות כהלכתא למשיחא", כהגדרת אחד המרואיינים. הוא היה דמות יוצאת דופן. כאוטודידקט היה בקי גם במדע. מתוך כאב על העדר מצוות התכלת, החל האדמו"ר לעסוק בנושא. לפני שניגש לצדדים הריאליים של מחקרו, הוא החליט לברר היטב מדברי חז"ל והראשונים את כל מה שנצרך בעניינו של החילזון. את תוצאות מחקריו הוא מסכם בספרו הראשון בנושא 'שפוני טמוני חול', שם הוא מבאר את מקום הימצאו של החילזון, את סימניו המתוארים בחז"ל (הוא מצא 11 סימנים) ואת הגוון המדויק של התכלת המבוקשת. לאחר שבירר את המידע מתוך מקורות ישראל, החל לחפש ברייה שמתאימה לקריטריונים שמצא. מאזור הים התיכון נשלח אליו בעל חיים ימי, דיונון הרוקחים, שיש בו לדעת האדמו"ר את כל הסימנים המבוקשים.

לאחר שקיבל תגובות רבות מגדולי ישראל על ממצאיו, החליט האדמו"ר לצאת למסע לאיטליה, לחופי הים התיכון. הוא הגיע למוזיאון התת-ימי בנאפולי, ושם ראה בין השאר את הדיונון בשיא תפארתו. לאחר לימוד נוסף הוא גמר בדעתו כי הוא הוא החילזון המדובר. הצבע של הדיונון, מקורו בכיס המלא בחומר דמוי דיו שחור, אותו הוא משליך כאשר הוא נמצא בסכנה.

בי' בתמוז תרמ"ח (1888) הצליח האדמו"ר להשיג מספר כיסי דיו של הדיונון בוונציה והביאם לביתו כדי לנסות בהם צביעה באופן מעשי. בראדזין הקים האדמו"ר מעבדה ובאמצעות ידיעותיו בכימיה ניסה לייצר מהדיו השחור חומר צביעה בצבע המבוקש, כשהוא מקפיד להשתמש אך ורק באמצעים שהיו ידועים בימי קדם, כדי לוודא שהצבע שהתקבל הוא אכן זה המקווה. ביום ראשון של חנוכה תרמ"ט (שלהי 1888) הצליח האדמו"ר לראשונה לצבוע פתילים בצבע כחול כהה אליו הגיע. לדעתו, המונח 'תכלת' לא אמור להיות זהה בהכרח למה שנקרא בימינו בשם זה. הביקוש הרב לתכלת שיצר, אילץ את האדמו"ר לנסוע שלוש פעמים נוספות לאיטליה ולהביא משם דיונונים חדשים.

בד בבד עם ההתלהבות הגדולה שיצרה תגליתו של האדמו"ר התעוררה נגדו גם מחלוקת גדולה, והיו לובשי תכלת שממש נרדפו. יחד עם זאת, כמה מגדולי ישראל לבשו את התכלת הזו, לפחות בצנעה. כך לדוגמה נהג המהרש"ם מברזן, מחשובי הפוסקים באותה תקופה, שאף ביקש להיקבר עם התכלת הזו, וכך גם ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבה של וילנה וראש מועצת גדולי התורה ערב השואה. עם זאת, היו גדולי ישראל שהתנגדו, כמו הרב יחיאל מיכל אפשטיין, מחבר ספר 'ערוך השולחן'.

מסורת צביעת התכלת המשיכה עד השואה, בה נהרג האדמו"ר מראדזין, נכדו של בעל התכלת. גיסו, ר' אברהם יששכר אנגלרד, שהיה חתנו של האדמו"ר הקודם, הקים את החסידות מחדש. לפני השואה מסר האדמו"ר שנרצח את דרך הצביעה לעשרה מחסידיו, שכולם נרצחו, ועימם אבד בשנית סוד התכלת.

מכתב שכתב סופר החצר של ראדזין, שהיה גם זה שאחראי על הצביעה, כתשובה לבקשתו של הרב יואל הרצוג מפריז עבור בנו הרב יצחק אייזיק (שבהמשך ינהיג את הפרק השני במסע חידוש התכלת), ובו מפורט תהליך ההכנה של הצבע, היווה את הבסיס לחידוש השני של התכלת. באמצעות פרופסור אוטו אלסנר ממכללת שנקר, נעשו ניסויים שבהם פוענח התהליך המופיע במכתב בצורה מאוד לא מדעית. לדוגמה, הטמפרטורה שאליה צריך להגיע בחימום מוגדרת כ"אש גיהנום". "אתה יודע כמה מעלות צלזיוס יש בגיהנום?" שאל בהומור פרופסור אלסנר את הרב בורשטיין.

חילזון לגויים וחילזון ליהודים
הרב יצחק אנגלרד, בנו של האדמו"ר הקודם מראדזין ומי שממונה כיום על הצביעה, מוחה על היחס שזוכה לו לעיתים שיטת ראדזין. כבר בחיי האדמו"ר מחדש התכלת נשאלו כמה וכמה שאלות, שהוא עצמו ענה עליהן בספריו האחרים 'פתיל תכלת' ו'עין התכלת'. נדמה שהשאלה הראשונה היא על עצם זיהוי החילזון בבעל חיים דוגמת דיונון, שאין לו כלל קונכייה. הרב אנגלרד רואה דווקא כאן את גדלותו של האדמו"ר, ואת העובדה שהיה נאמן קודם כל לסימנים מחז"ל ורק בהמשך ניסה להתאים אליהם יצורים קיימים, "כדי להגיד שחילזון התכלת הוא ברל'ה, לא צריך להיות גאון גדול".
הרב אנגלרד גם לא מקבל את הטענה השגורה בפי חסידי השיטות האחרות, שאילו האדמו"ר היה חי היום ומכיר את ההצעה החדשה, היה משנה את דעתו. "אנחנו מאמינים בני מאמינים, אצלי צורמת טענה כזו. לומר שאילו בעל התכלת היה חי הוא היה משנה את דעתו זה כמו לומר שאילו משה רבנו היה חי היום היה משנה את דעתו, ואם אסר הוצאת אש מאבנים הוא לא היה אוסר הבערת אש היום, כשזה הרבה יותר קל". לדבריו, יש לו הרבה מה לענות על הטענות נגד שיטת ראדזין, אך בהוראת אביו הוא מעדיף לשתוק, "אני לא חושב שזה ישרת את המטרה, שהיא שכמה שיותר ילכו עם תכלת".

הרב בורשטיין אומר כי אחת הטענות המרכזיות נגד שיטת ראדזין נוגעת לתהליך הצביעה המקובל שם, שבסיומו נוצר צבע כחול כהה שהיה יכול להיווצר מבחינה כימית באמצעות כל חומר מן החי. האדמו"ר הנוכחי ענה על טענה זו ואמר כי אין הדבר משנה, כי התורה הצריכה שהתהליך הזה ייעשה דווקא על ידי החילזון הספציפי הזה.

קושיה זו, יחד עם קושיות נוספות, היא שהכריעה אצל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג לדחות את שיטת ראדזין. הרב הרצוג, שכרב צעיר עשה עבודת דוקטורט על התכלת בישראל, ניסה בתחילה לזהות את התכלת באמצעות החילזון הימי ארגמון קהה קוצים, שמצבורי קונכיותיו נמצאו באתרים ארכיאולוגיים ולידם מה שזוהה כמתקני צביעה עתיקים. אולם היו לו קושיות שהפריעו לו. אחת הקושיות היא שעל חילזון התכלת נאמר בחז"ל ש"גופו דומה לים", ואילו קונכייתו של הארגמון היא בצבע בז' בהיר. קושיה נוספת נוגעת לסימן נוסף שמזכירים חז"ל והוא שהחילזון הזה עולה אחת לשבעים שנה. גם אם הסימן הזה הוא לאו דווקא, טען הרב הרצוג, אלא בא לומר שמדובר בבעל חיים נדיר - הרי שהארגמון אינו נדיר כל כך. בלית ברירה טוען הרב הרצוג כי היו שני חלזונות לצביעה, האחד ארגמון - לצורך הגויים, ואחר לצורך תכלת של מצווה ליהודים.

הרב הרצוג מחפש חילזון אחר והוא מוצא את הסגולית, שצבעה הוא באמת סגול הדומה לים, והיא גם הרבה יותר נדירה. חילזון קטן זה גם כן משתמש בצבע שהוא יורק, כשאצלו זהו אמצעי טשטוש לטרף שלו. אולם הרב הרצוג לא ידע האם הצבע הזה יכול לשמש לצביעה. מעבר לכך, אומר הרב בורשטיין, ישנה שאלה במציאות והיא שלא ידוע לנו על שימוש עתיק במין זה לצורכי צביעה.

פרופסור אלסנר, שגויס בשעתו לבדיקת התכלת של ראדזין, החל לחקור את הנושא והגיע למסקנה שהתכלת היא אכן הארגמון. ד"ר ישראל זיידרמן, ביו-כימאי שנמנה על ראשוני החוקרים שאימצו את התכלת של הארגמון ועומד בראש הניהול המדעי של 'קרן התכלת', אומר כי תפקידו של החומר המופק מהבלוטה (שהוא, אגב, נטול צבע במקור) לא ידוע לגמרי, אך ההשערה היא כי הוא עוזר בפירוק חלבונים מיותרים.

[אלי_ש]

הדרכה של בישול איטלקי
ד"ר זיידרמן הגיע לתכלת די במקרה. הוא התבקש לנסח בעברית את עבודת הדוקטורט של הרב הרצוג, להוסיף חידושים בתחום ולכתוב את הערך 'חילזון' באנציקלופדיה התלמודית. העובדה שאת התואר הראשון עשה בפיזיולוגיה של בעלי חיים ואת התארים השני והשלישי עשה בביו-כימיה כשהוא עובד במכון הסיבים, יצרה חיבור מאוד טבעי שלו לתחום. "התחלתי ללמוד את שלושת היצורים שמזכיר הרב הרצוג: דיונון הרוקחים של ראדזין, הארגמון קהה הקוצים והסגולית, מבחינת הפקת הצבע והכימיה של הצבעים, והגעתי למסקנה הראשונית שהגיע אליה הרב הרצוג, שמדובר בארגמון".

למעשה, אפשר לומר כי הארגמון הוא בעצם זיהוי של הרב הרצוג, אלא שהיה צורך למצוא תירוץ לקושיותיו של הרב, וזיידרמן הציע תירוץ. לדבריו, הקונכייה שנשלחה לרב הרצוג ממוזיאון הטבע בפריז היתה נקייה, ולכן לא נראתה דומה לים. אולם זיידרמן אירגן משלחת צלילה שמצאה את הארגמונים הללו. מסתבר שבמקום חיותו של הארגמון יש על הקונכייה צמידה ביולוגית, כלומר אצות ובעלי חיים זעירים נוספים שעושים אותו דומה מאוד לקרקעית הים. "בפועל, כדי למצוא את החילזון צריך למצוא סלע זז, וזהו בעצם הארגמון הדומה לים. זו הכוונה של הגמרא בסימן אותו היא נותנת". גם את הקושיה השנייה הנוגעת לנדירותו של החילזון פותר זיידרמן באמצעות התייחסותו של הרמב"ם לעניין.

מי שהשתכנע כי הארגמון הוא החילזון המבוקש הוא הרב אליהו טבגר, שעשה ניסויים והצליח לצבוע צמר, ובשנת תשמ"ט (1989) היה לאדם הראשון שלבש ציציות עם תכלת מארגמון קהה קוצים. יחד עם חברים נוספים הוקמה עמותת 'פתיל תכלת', שלה מפעל במישור אדומים והיא עוסקת בייצור ושיווק פתילי תכלת מארגמון.
יואל גוברמן מעמותת 'פתיל תכלת' אומר כי מסיבות של חוקי שמירת הטבע, החלזונות (המצויים גם בארץ) מגיעים בעיקר מקרואטיה, אך גם ממדינות נוספות בים התיכון. אצל המקומיים הם משמשים לאכילה, בעוד שאנשי העמותה מפקחים על הפרדת בלוטות הצבע ושליחתן לארץ. הרב בורשטיין מספר כי את הדרך להפרדת הבלוטה מהחילזון לצורך הניסויים שערך הוא למד מספר בישול איטלקי, שמדריך את עקרת הבית כיצד להימנע ממצב בו מרק השבלולים שלה יקבל צבע סגול. הרב בורשטיין השתמש במתכון למטרה הפוכה, כמובן.
בשבוע שעבר פורסם בעיתון זה (על פי אתר האינטרנט של העמותה) כי מחיר ערכת פתילים הוא 250 שקלים, אולם גוברמן אומר כי במפעל עצמו ניתן להשיג גם פתילים בעלות של שמונים שקלים בלבד. לדבריו, המפעל מוכר כאלף ערכות של פתילים מדי חודש. הרב אנגלרד איננו מוכן לומר כמה ערכות של תכלת ראדזין נמכרות אצלם, אך הוא אומר שהמספר הוא הרבה יותר מאלף. גם המחיר שם הוא נמוך יותר, ונע בין חמישים לשישים שקלים. את הדיונונים גם אין מניעה חוקית לאסוף בארץ.

זיידרמן החל לכתת רגליו בין רבנים. הוא היה אצל רבים מגדולי הדור, כשאחד הגדולים שבהם היה הרב שלמה זלמן אוירבך. הרב אוירבך הפגין תמיכה במחקריו של זיידרמן ואף כתב לו מכתב עידוד, אולם סירב להביע עמדה חד משמעית בעניין. "תראה", הוא אמר לזיידרמן, "בילדותי כשבא מישהו עם התכלת של ראדזין למקווה - זרקו אותו משם. יצא שם רע לתכלת. אם אני אאמץ את התכלת יאמרו שאני ראדזין שני". הרב אוירבך אמר שאם זיידרמן יביא גדול אחר, הוא מוכן לחתום שני. גישה זו מתאמתת גם מדבריו של הרב בורשטיין שאומר כי הרב אוירבך, שכבר חווה על בשרו רדיפות בעקבות פסיקה נועזת, אמר לו כי הוא כבר לא צעיר, והפנה אותו לפסיקה בעניין אצל חתנו הרב זלמן נחמיה גולדברג, שאכן הולך עם תכלת. גם לרב בורשטיין עצמו סירב הרב אוירבך לפסוק, ואמר לו: "אתה המומחה בעניין". הרב בורשטיין, אז אברך צעיר, סירב לקחת על כתפיו את הפסיקה בעניין, והוא הולך עד היום ללא תכלת.

תכלת לכבוד החתונה
כיום דומה שלבישת התכלת חדלה להיות תופעה יוצאת דופן. רבנים רבים ובעקבותיהם קהילות שלמות הולכים עם תכלת. חלקם הגדול מהציבור הדתי לאומי, אך ישנם גם לא מעט חרדים, חלקם בגלוי ואחרים בצנעה. בין אלו אפשר להזכיר את הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב עמרם אופמן מורה צדק בעדה החרדית, הרב מאיר מאזוז (שהולך עם תכלת בשבתות), בני משפחת זילברמן מהרובע היהודי ואחרים.

הרב צפניה דרורי, רבה של קריית שמונה וראש ישיבת ההסדר, התומך ביוזמה החדשה של קרן התכלת, מספר כי בישיבתו רבים הולכים עם תכלת, ובעיקר מקפידים על כך בטלית שהם קונים לכבוד החתונה. לדבריו, מה ששיכנע אותו היה סיבות ההתנגדות של גדולי הדור בזמנו של האדמו"ר מראדזין, שכיום כבר אינן קיימות. הרב דרורי מזכיר את דבריו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, רבה של בריסק ובעל 'בית הלוי', שכתב לאדמו"ר מראדזין שמכיוון שהחילזון היה ידוע כל השנים, העובדה שאבותינו לא השתמשו בו מוכיחה כי הם סברו שזו אינה התכלת האמיתית. אולם כיום, מסביר הרב דרורי, ידוע מספרי ההיסטוריה כי התכלת נעלמה כאשר השלטון הביזנטי הוציא הוראה שאוסרת על אנשים שאינם פקידי השלטון לצוד את התכלת, שהרי בזמנם בגדים צבועים נחשבו סמל סטטוס. ד"ר זיידרמן מוסיף כי הביטול הסופי של התכלת התרחש בזמן הכיבוש המוסלמי (בימי הגאונים), כאשר המוסלמים הרסו את מצבעות התכלת.

הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל שצורף למועצה הציבורית של קרן התכלת (כמו גם הרב דרורי, הרב בורשטיין ועוד רבים אחרים), אומר כי אנו רואים שבחוף הים בנחלת שבט זבולון היו מפעלים שלמים של החילזון הזה. לדבריו, נכון שלא הכל מסתדר עם המדרשים, "אבל זו תפיסה לא אמיתית לסדר את כל המדרשים, כי חלקם בא בכלל ללמד עניינים רוחניים, ולאו דווקא לתת סימני שדה לזיהוי".

הרב רא"ם מציין כי כיום גם גדולי הדור הולכים עם התכלת, והוא מזכיר את הרב דב ליאור והרב גולדברג. לדבריו, בכל הטענות מדוע לא ללכת עם תכלת אין רבב של טענה. "מדובר בזיהוי כמעט ודאי, ולדעתי ודאי ממש. מדובר במצווה דאורייתא ואם הלכת עם משהו אחר לא עברת על איסור. אנשים מחפשים סגולות, והנה יש לנו סגולה מהתורה ממש, שהציצית מסוגלת להציל את האדם מ'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'".

הפוסק המרכזי בציבור הדתי לאומי שסמך את ידיו על התכלת, הוא הרב דב ליאור. לדבריו, הארגמון מוזכר בספרות העמים כמשמש להכנת צבע וגם נמצאו ממצאים שלו ליד צור, וכמו כן הוא עונה על הסימנים המוזכרים בחז"ל. תנאי שמתקיים בחילזון (אך לא בתכלת של ראדזין) הוא עמידותו של הצבע, שאינו יורד בכביסה. הרב ליאור אומר כי השימוש בסימנים לזיהוי החילזון איננו בעייתי, שהרי התורה סמכה את דבריה על סימנים, כך הדבר בהשבת אבידה וכך הוא גם בזיהוי גט אישה, כך שסימנים מובהקים משמשים גם כדי להתיר אישה לבעלה. לדעת הרב ליאור סימני החילזון הם סימנים מובהקים.

טענה שהועלתה נגד התכלת היא שבלבישת התכלת ישנה יוהרה, שהרי בדורות קודמים לא לבשו את התכלת. "מה שייכת כאן יוהרה?" אומר הרב ליאור, "לפי זה לא נפריש היום תרומות ומעשרות כי בחו"ל לא היו מפרישים? בעבר לא ידעו שזה חילזון. אם אדם חושב שבכך שהוא ישים תכלת הוא יקיים מצווה, האם עליו להימנע מכך רק בגלל שהשני לא חושב שזה נכון?!" הרב ליאור מציין גם כי לדברי הרב מקוטנא אחד הסימנים של הגאולה הוא גילוי התכלת.

הרב יעקב אריאל אינו מעוניין להתערב בנושא התכלת. "ישנה סבירות גבוהה שהארגמון הוא התכלת, אך ישנן קושיות על כך והנושא לא חלק. אפשר לומר על זה שלכל היותר זה לא מועיל ולא מזיק, כי בוודאי שאין בעיה לשים תכלת גם אם זו לא התכלת האמיתית". לדברי הרב בורשטיין, גם הפוסקים שאינם תומכים בתכלת, לא סבורים שיש בעיה הלכתית בהטלתה בבגד.

מלבד חוסר הוודאות בזיהוי, שקיים אצל רבים מהרבנים שלא תומכים, ישנה גישה שמייצגה הוא הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שסבר על פי כתבי האר"י שהתכלת תתחדש רק עם ביאת המשיח. תומכי התכלת טוענים, כאמור, שאדרבה, גילוי התכלת הוא מסימני הגאולה.

ציציות לשמונה ילדים

ד"ר זיידרמן משבח את אנשי 'פתיל תכלת' ואומר כי הם "הכניסו את התכלת לכיוון מעשי". ד"ר זיידרמן הקים כבר בתחילת שנות השמונים את 'קרן התכלת' שמטרתה היתה לקדם את המחקר בנושא. זיידרמן הוא חוקר ולא גייס כספים ולכן, כנראה, הפרויקט לא התרומם. לאחרונה החליטו בניו של זיידרמן לסייע לאביהם בעניין והקימו את הקרן מחדש. הבן חנן, המופקד על תחום החוץ באגודה, אומר כי המטרה היא להוריד את המחיר ובמקביל להשקיע בצד החינוכי וביחסי ציבור. "המחיר מהווה פקטור בולם. תאר לך משפחה בת שמונה ילדים - כמה ציציות צריך לקנות לכולם?"

התוכנית היא שלאחר שיתקבל מימון מאחת הקרנות הגדולות העוסקות במסורת יהודית, אפשר יהיה להתחיל במחקר בן שלוש שנים שיתבצע במכון לחקר ימים ואגמים באילת. מטרת המחקר תהיה לבדוק את דרכי גידולו של הארגמון ואת האפשרויות לגידולו בשבי, בצורה של חקלאות ימית באמבטיות גדולות.

חנן זיידרמן סבור כי הפעלת עקומת היצע וביקוש תעבוד והתכלת מהארגמונים תהפוך להיות 'החוט שמקשר את העם היהודי' - כדברי הכותרת שניתנה למיזם.

[אלי_ש]

אולם נראה כי הגידול בשבי אינו מספיק. הרב יעקב אריאל סבור כי הורדת המחיר איננה חזות הכל, "גם אם המחיר ירד, עדיין צריך פסיקה נרחבת של רבנים שיכריעו כי הארגמון הוא התכלת האמיתית".

הרב דב ליאור, שאמנם אינו שותף למועצה הציבורית ואינו בקי בפרטים אך תומך ביוזמה, אומר כי יש לוודא שאיכות הצבע לא יורדת בגידול בשבי. לדברי הרב ליאור, "תמיד תכלת עלתה ביוקר, שהרי צריך לסחוט את החומר מהרבה חלזונות". לכן לדעתו פירסום חשיבות המצווה יקדם את העניין מאוד.

בעמותת 'פתיל תכלת' אומרים כי הם בדקו את האפשרות לגדל ארגמונים בארץ, וכיום זול יותר לייבאם מחו"ל. יואל גוברמן מהעמותה סבור שגם אם המחיר ירד, לא בהכרח כולם ילבשו תכלת. "אנחנו בתהליך של השתכנעות, וכמו כל דבר אנחנו מאמינים בתהליכים. עם ישראל לא משנה את מנהגו בהינף יד".

ד"ר משה רענן ממכללת הרצוג עשה את עבודת הדוקטורט שלו על החילזון שחריר הנחלים. פעם פנה אליו מישהו, כאדם שחקר גידול חלזונות, כדי שיבדוק היתכנות גידול של ארגמונים בתנאי שבי. בעקבות הבדיקה הוא חיבר מאמר ארוך שפורסם בכתב העת 'על אתר', שבו הוא מצביע על בעייתיות רבה בגידול הארגמון. בין הבעיות שהוא מצביע עליהן נמצאת העובדה שהארגמונים הם שוכני קרקעית, מה שמאפשר ניצול של החלק התחתי של האמבטיה בלבד, ולא של כל גוף המים כמו בגידול דגים. בנוסף, הארגמונים הם טורפים ועלות האכלתם אינה זולה. אצל הארגמונים ישנה לעתים גם בעיה של קניבליזם שיש להתגבר עליו. ובכלל, נראה שייבוא הוא זול יותר כיום.

לדבריו, לחוקר גם אין בעיה להסכים לקחת כסף עבור המחקר, למרות שלא מובטח שבסוף התהליך הוא ימצא משהו. רענן מוסיף כי חלק מאנשי המכון באילת הם בעלי עוינות בסיסית כלפי הרעיון המשיחי לדעתם של גילוי התכלת, עוינות שנתקל בה בעצמו כשבא לשם בעבר להעביר הרצאה בנושא.

יחד עם זאת, גם רענן סבור שיש מקום להקים מפעל כזה בשני מקרים. מקרה אחד הוא למניעת סכנת היכחדות של המין, במקרה שנוצרת סכנה כזו (כמו שהציע פעם ד"ר זיידרמן). מקרה נוסף הוא כאשר המטרה היא יצירת מפעל תיירותי וחינוכי, שאז ישנה כדאיות לעניין. אולם גם רענן מודע לאפשרות לפיה הביקוש לתכלת יגבר מאוד ומחירה ירקיע שחקים. את מאמרו הוא מסכם במילים אלו: "המטרה העיקרית בתיאור הקשיים איננה לרפות ידיים - אלא להפך, היא נועדה לעודד את המתעניינים לפנות לכיוונים מעשיים, תוך שיתוף פעולה החיוני להצלחת המחקר בין כל העוסקים במלאכה - הן מהכיוון המדעי והן מהכיוון הכלכלי".

הקשר של העם היהודי
הרב אהרן אדלר המשמש כרב בית הכנסת 'אוהל נחמה' בירושלים, מרבה להרצות בקרב קהילות יהודיות בצפון אמריקה. כמי שאחראי ב'קרן התכלת' על יהדות חו"ל, הוא אומר שחלק גדול מציבור לובשי הציצית שם כלל לא שמע על התכלת.
הרב סולובייצ'יק סבר כי לא ניתן לחדש דברים כמו התכלת על סמך חקירות מדעיות. חתנו ותלמידו הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון, הולך בעקבותיו ואינו מטיל תכלת בציציותיו. אולם תלמיד גדול אחר של הרב סולובייצ'יק, הרב צבי שכטר, ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן, הנחשב לדמות הבכירה בציבור הדתי לאומי בארה"ב וכאחד משני הפוסקים הראשיים של ה-OU, דווקא הולך עם תכלת.

הרב אדלר אומר כי מה שקושר אותו למיזם החדש הוא החינוך. "היום יש געגועים למקדש. לפני מאה שנה היה חלום של מדינה יהודית והגשמנו אותו, אחר כך חלמנו על ירושלים משוחררת והגשמנו זאת. אנחנו בעצם מטפסים על הר של חלומות, כשכל פעם חושבים על החלום הבא".

הרב אדלר מציין שבשעת מסע המחנות בסוף פרשת במדבר כל הכלים כוסו למעלה במכסה עור תחש, ורק אצל ארון הברית הכיסוי העליון היה בגד תכלת. "הרב סולובייצ'יק אמר על זה שכך כל יהודי באשר הוא היה יכול לדעת בוודאות היכן הארון שבתוכו התורה. אני חושב שהסיפור של התכלת הוא הסיפור של כל עם ישראל, לא פחות ממה שהיה במדבר. ישנן קהילות נידחות ומרוחקות בחו"ל הרחוקות מהמרכז בארץ. התכלת תחזיר להם את הקשר לעם ישראל".

והנה רמז מעניין לסיום: חוקרים הולנדים מצאו לפני כעשרי שנה כי אורכי הגל המוחזרים ממולקולה של צבע התכלת של הארגמון הוא 613 ננומטר. כנראה שגם על זה אמרה התורה בפרשת ציצית: "וזכרתם את כל מצוות השם ועשיתם אותם".


מקור: עיתון 'בשבע' http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11948

[ברסלב]

בנוגע לפעולת החיזור בתכלת ארגמון קהה קוצים

כדי שיוכלו לצבוע את הצמר בדם החילזון הוא אמור לעבור תהליך 'חיזור'.

והנה בזמן חז"ל היו עושים אותו על ידי שהיו מרתיחים את היורה עם הסממנים וכו' ונכון להיום הם עושים את זה על ידי מה שקרוי 'נתרן דיתיאוניט'.

לפי מה שראיתי הם טוענים שהעיקר הוא המטרה, והמטרה הושגה, ולא איכפת לי אם בזמן חז"ל היו עושים אותו ע"י רתיחת היורה ומביאים לצורך כך ראיה מן הקלף.

אמנם באמת יש לדון בזה, האם אמנם כך הם פני הדברים, ויש הרבה דוגמאות לזה, כמו, למשל 'ברית מילה' שברמב"ם כתוב שצריך לעשות את הפריעה עם הציפורן דווקא ולא ע"י סכין, ועוד כהנה דוגמאות שאיני זוכר כרגע

גם מעניין אותי לדעת, מה יקרה אם יעשו את תהליך ה'חיזור' ע"י רתיחת היורה, האם גם אז יועיל לזה החשיפה לשמש כדי שיקבל צבע תכלת.

בעמוד 10 11 כותב ד"ר ברוך סטרמן

מהבחינה הכימית, מאפיין זה של עמידות הצבע מתבטא בכך שהצבען אינו מתחבר בקלות למים או לסבון שיוכלו לנתקו מהסיב, בה במידה שקשה להוציא את הצבען מהצמר, קשה להחדירו לצמר, כלומר, תכונת העמידות של הצבע מהווה מכשול בדרך לצביעת הצמר.

הצורך להתגבר על מכשול זה הוא אחד הקשיים בשימוש בצבעי יורה.

כדי שהצבע ייקלט היטב בתוך סיבי הצמר, הוא צריך לעבור תהליך כימי הנקרא חיזור בימי קדם עשו זאת באמצעות תהליך התסיסה, וכו'.

בזמנינו אנו, ניתן להגיע למטרה זו במהירות רבה יותר על ידי הוספת חומר מחזר חזק כמו נתרן דיתיאוניט במצב מחוזר זה, מתרחשים שני דברים חשובים.

האחד. הצבע נמס במים ואז הצמר יכול לקלוט אותו.

השני. הקשרים הכימיים נחלשים עד כדי כך שחשיפה לשמש מסלקת את גוון הארגמן ממולקולות הצבע שהוצאו מהשבלול ונשאר צבע חול יפהפה, שהוא התכלת.

כאן:
http://www.tekhelet.com/DafYomi/TEKH02_Heb_F_LR.pdf

אם מישהו יוכל להפנות אותי למקום כל שהוא שהאריך בזה אודה לו מאוד.

[מתעמק]

עם כל הכבוד, עברתי על מאמרו והוא מלא הטעיות כרימון. נראה שהוא החליט על איזה שהוא דג אחר, ואחר כך דוחה בקש וגבבא את הארגמון.

אני הצעיר לא הספקתי עדיין לקרוא כל המאמר, רק המבוא בלבד. ובעיני נראה טוב ויפה מתוקן ומסודר (שיבושי הכתיב רגילים בבני חו"ל, וידועים דברי הרמ"א בתשובותיו). והטעיות בוודאי שלא ראיתי, שהרי גם אני הצעיר דעתי כדעת הכותב הנ"ל, כמו שכתבתי אפס קצהו באחד האשכולות המצויינים דלעיל.

ובכן, כאן הוכיח כותב זה, שלא קרא ולא למד מאומה אודות גזירת הרומאים על הצביעה בארגמון, שנגזרה בערך בשנת 530 לספירת הנוצרים, ופורסמה בקודקס יוסטיניאנוס (הראשון). היה זה כשלושים שנה לאחר סיום תקופת האמוראים, בימי רבנן סבוראי. כיצד אפוא חשב כותב זה שבזמן בית המקדש, שנחרב כמעט חמש מאות שנה קודם, עלולה גזירת יוסטיניאנוס להשפיע על אבנטו של כהן הדיוט? ומדוע לדעתו לא יכלו האמוראים להשתמש בתכלת? הלא דבריו מוכיחים את ההיפך! אם הוא יודע שבימי הגאונים נגדעה קרן התכלת מישראל, הרי שזו הוכחה טובה שהתכלת היא הארגמון שנאסר על ידי הרומאים הביזנטים ממש בין תקופת האמוראים לתקופת הגאונים!

לא אדע מקור המידע שבידיך לדחות הגזירות עד שנת 530 לספה"נ, ממה שראיתי התאריך הכי אחרון להגזירות היא בשנת 383 לספה"נ, יותר ממאה שנה לפני חתימת התלמוד. אך גם הגזירות שלפניה מספיקות לבטל את התכלת לצורך מצוה הן בציצית והן בבגדי כהונה.
אעתיק את דברי הרי"א הרצוג, כפי שהובאו בספר התכלת עמ' 368-369, ואקצר בדברם שאינם שייכם כ"כ לנידון.

איך השפיעו גזירות הקיסרות בקשר לפורפורא על תעשיית התכלת? דבר זה עוד לא נחקר כל צרכו. יוליוס קיסר ואוגוסטוס קיסר הגבילו את השימוש בפורפורא לשדרות השליטות שבחברה בלבד. ספק, אם הגזירות שיצאו מהם כללו את התכלת, או בשמה הרומי "היקונטוס". אבל אם אפילו כן, אין ספק שהמלכים הנאורים הללו הוציאו מכלל הגזירה את הכלת של הציצית כפי מצוות התורה. המקדש בירושלים בכל אופן ודאי שלא נפגע בגזירותיהם.
נירון קיסר (מת בשנת 68) עלה על קודמיו בקנאתו לפורפורא והוא אסר באיסור כולל את המכירה, מחוץ לצרכי הקיסר, של הפורפורא הצורית (הפיניקית) והאמתיסית, הדומה לכחולה. ספק, אם התכלת שבה השתמשו אבותינו בימי נירון למצוות הציצית, נכללה אז בשם פורפורא אמיסתינא (הפורפורא הדומה לכחולה) וכו' [כאן מאריך הרי"א הרצוג בדיחוי ראי' שבלא"ה אין בה ממש].
מכאן פרט ארכיאולוגי חדש, מעניין. בימי הקיסר קונסטנטיוס (337-362) היו הגזירות על השימוש בפורפורא ברפיון. הוא ידוע בכלל כרודף דת ישראל, אם גזר על התכלת של מצוה בפרט ועל הציצית בכלל אין לנו ראיות מחוץ לאיגרת שנזכרה לעיל וכו' [כאן מאריך בראי' שמסנהדרין יב, ובהא דמנחות מב: האי תכלת היאך צבעיתו ליה, שהיו באותה תקופה]
גזירה משנת 383 מגבילה את זכות הייצור של שני מיני הפורפורא, פורפורא אקסיבלטטא, ופורפורא היאקינתינא, כלומר הארגמן והתכלת, רק לבתי התעשייה הקיסריים. מעניין, איפוא, לברר, התכלת של מצווה - מה היתה עליה תחת שלטון הגזירה הקיסרית ההיא? יש להניח שהגזירה לא אסרה את המכירה של שום מי משני מיני הפורפורא, לקהל: היא רק אסרה את ייצורם מחוץ לבתי התעשייה הקיסריים, וכן אסרה על כל אדם, מחוץ לקיסר-אימפרטור בעצמו, להתלבש בבגד שכולו ארגמן (אקסיבלטסא) או תכלת (היאקינתא). [כאן מאריך בהשערות שיתכן שהתכלת של מצוה מעולם לא היתה בכלל הגזירה משום שמעורבים בה סממנים אחרים].

היוצא לנו מדברי הרי"א הרצוג: כבר בימי יוליוס נאסר הפורפורא לאנשים שאינם משדרות השליטה הרומאית, נירון קיסר הוסיף לאסור אף לחברי השלטון ולא הותר בימיו אלא לקיסר בלבד. בימי קונסטנטיוס הקילו באיסור זה. בשנת 383 חזרו ויסדו האיסור לכה"פ שלא ייצרו חוץ מהתעשיות המלכיותיות, דבר שלכאורה לא איפשר שוב את הצביעה לשמה.
וכעת בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הרי"א הרצוג מתגלה כמאמין גדול ב"מלכים הנאורים", דבר שלא משמע כן בדברי חז"ל שלימדונו (ע"ז ח:) שאחר כ"ו שנה לכבישתם את הארץ לא קמו שוב בהימנותייהו בהדי ישראל, וקראום "מלכות הרשעה" מן היום ההוא ואילך. וכן מוכח מעובדא דהורדוס בריש ב"ב שהרומאים לא ראו בעין יפה את בנין המקדש שקראו "עבדא בישא" על המשפץ בנין בית המקדש, עיי"ש. כך שתמוה לומר שלא הקפידו לקיים גזירותיהם במקום הפרת דת המקדש. מה גם לצורך לבישת ציצית של כל יחיד מישראל. ואם נרצה לדחוק שכהני הבית היו בכלל שדרות השליטה, התינח בזמן שמשל הורקנוס מבית חשמונאי הרי היה הכהונה הגדולה חלק מהממשל, אבל בזמן הורדוס אדרבה היתה הכהונה גדולה צרה להמלוכה ואיך זה הניחו לכהנים ללבוש תכלת בבגדיהם מה גם המעיל של כה"ג שהיתה כליל תכלת. מה גם בזמן נירון קיסר, כשכבר אסרו את התכלת אף לחברי השלטון, וודאי שלא הניחו אף לכה"ג. ולא נשכח, בזמן נירון קיסר התנהגו הרומאים כפראים בירושלים, גם רבי שמעון בן גמליאל הנשיא נהרג בתקופה זו (שהרי אחריו מינו את ריב"ז, וריב"ז כבר היה נשיא בזמן מצור אספיינוס).

[מתעמק]

הטעיה או טעות נוספת:
בעמ' ר"ד כתב:
בעלי התכלת החדשה החליטו שרק המיורעקס טרונקלוס שימש לתכלת של מצוה, ואילו בשני מינים האחרים השתמשו רק לצורך צביעת ארגמן. הגם שמדם כולם אפשר לעשות הן תכלת והן ארגמן. סיבת החלטתם זו, כי על שני מינים האחרים מוכרחים להודות שאין שום דמיון בינם לבין צורת דג, משא"כ במיורעקס טראנקאלאוס יש להם מקום עכ"פ לדחוק כדלהלן.

והנה זה חסר מקור ובסיס לחלוטין. הסיבה שבחרו במורקס היא משום שממנו יוצא צבע תכלת בקלות רבה, בעוד משני החלזונות האחרים הצבע העיקרי הוא ארגמן, ואילו להפיק מהם תכלת הרבה יותר מסובך. כך למשל כותב הרב ברנד:

לא ידעתי למה יותר מסובך, הרי אותה פעולה המוציאה (או יותר נכון מכחידה) את חלקי הברום מהארגמון קהה קוצים, יועילו גם לשאר הסוגים, אם שזה מעט וזה רב. וכן כתב מפורש בספר התכלת עמוד 307:

אם מעונינים לקבל אינדיגו שמקורו מחלזון ישנן שלש אפשריות:
(1) את הצבע המחוזר מקרינים בקרינת השמש וכך משתחרר הברום ומתקבל האינדיגו. תהליך זה יעיל להפקת תכלת - אינדיגו מכל סוגי הארגמונים שהוזכרו [ארגמון קהה קוצים, חד קוצים, ואדומת הפה].
(2) ניתן לגרום לכך שרק הארגמן יעלה על הסיב והאנדיגו ישאר באמבטיה. מכניסם צמר חדש והוא נצבע בתלת - אינדיגו. תהליך זה מתאים רק לצביע מארגמון קהה-קוצים.

מאחר שלפי המתואר על ידי עמותת פתיל תכלת וע"י אפרקסתא דעניא עצמו שיטת הצביעה היא הראשונה ושהיא גם שיטת צביעת הקדמונים (כדמוכח ממה שמאריכים בהא דבימי קדם הוצרכו לצבוע חת כיפת השמים מחמת הריח החזק וכו'), נמצא שכל החלזונות האלו מתאימים בשוה לאיכות הצביעה.
ולענין דברי בעל המאמר הנזכר שסיבת הבחירה בארגמון קהה קוצים נובע מהתאמה במקצת לסימני חז"ל. הנה כי כן משמע לי גם מדברי הרב [urlhttp://www.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=4449#p34113]אפרקסתא דעניא[/url]. שהרי בכל דבריו שם כשמדגיש שוב ושוב חשיבות האק"ק, אין שם רק ג' דברים שבהם יש מעליותא מהארגמון קהה קוצים על חברותיה, א) מתאים ביותר לצביעת תכלת, כלומר כדבריו דלעיל שחלקיקי הברום בתוכה מעטים, שכאמור אין זו טענה. ב) מודחק ביתר ביאור (סליחה אין לי הגדרה יותר נכונה לפירושים מחודשים שאין להם שורש בדברי הראשונים) בסימן שמסרו חז"ל גופו דומה לים. ג) מודחק ביתר ביאור (כנ"ל) בסימן שמסרו חז"ל ברייתו דומה לדג. שאר הדברים הנזכרים שם, כלבישת מלך רומי וכדומה אינם מיוחדים לאק"ק כלל. ועכ"פ אף אם לדבריו לא זהו הסיבה היחידה שבחרו באק"ק, אך לכה"פ שתים מתוך שלש הסיבות מיהא הוי.