קינה על החורבן מבעל "חיי אדם"

[תפוזי]

אלו דברי בעל "חיי אדם" בהקדמה לספרו "שערי צדק":

אמר המחבר: במה אכף לאלקי מרום אשר זיכני להיות בתור המעלה הזאת לזכות רבים בחיבורי חיי אדם, ונתקבל לרצון לחכמי הזמן וכל שכן לאנשים כערכי ופחותים ממני, שקבעו לימודם בו והצליחו שבקיאים בכל הדינים כאחד מהגדולים, ויש אפילו בני י"ד וט"ו שנים שהצליח בידיהם.

וכשראו התועלת הגדול הזה, רבים וכן שלמים בקשו פני להביא לבית הדפוס חלק היורה דעה, למען תגדל הדעת לידע דיני התורה, בפרט בזמן הזה שבעוונותינו הרבים צריכין לשוטט להביא טרף ביתם, וע"י חיבורי הסידור הנכון והדינים המחודשים נקל עליהם העיון כידוע מחיבורי חיי אדם.

אך כעת א"א לי לקיים בקשתם כי ההוצאה יעלה לרוב שמחזיק ערך נ' בוגין, אך אמרתי להעלות לדפוס סנסן אחד ממנו והוא הלכות התלוים בארץ, והוא לב' סיבות: א' כי כל עיר ועיר מנהג ישראל ללמוד משניות, וידוע כי סדר זרעים מאחר שאין בו כללים ידועים ולכן יש כמה משניות שנראים כסותרים. ואני בהיותי עוסק בחלק הי"ד כשהגעתי להלכות תרומות ומעשרות עשיתי לכל דין ודין כללים כמנהגי בספרי חיי אדם, וקבצתי כל הדינים השייכים לזה כמנהגי שם. ובעזרת הבורא שכאשר יעסוק האדם בחיבור קטן זה ב' או ג' שבועות, יהיה בקי בכל סדר זרעים הלכה למעשה ואהיה ממזכי רבים.

סיבה ב' בעת נפילת הבתים שבחצר שאני דר בו שהיה בשנת תקס"ד כמבואר בסוף ספרי חיי אדם, נדרתי נדר גדול שכאשר אזכה להשיא בניי ובנותי ויהיה ביכלותי, אזי אעלה לעיר הקודש לירושלים תו"ב להיות שם כל ימי חיי ולעבוד שם ה'. ואמרתי אולי אזכה לכך באם שיתן ה' אותי לרחמים ויותן לי רשות מחצר אדונינו הקיסר יר"ה עפ"י פראספארט (כאשר ניתן זה איזה שנים רשיון להרב ר' סעדי' והרב ר' חיים והרב ר' הירש אולי גם אני אזכה לכך).

והנה אם יכנוס אדם לחצר המלך ולא ידע מנהגו, וודאי שמתחייב בנפשו, כ"ש הרוצה לדור באה"ק ולא יהיה בקי בכל הדינים הנוהגים שם דמו בראשו, ועליו נאמר [ישעיה א יב] מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולזה לקטתי לי כל הדינים השייך לזה וקראתיו שערי צדק ע"ש ירושלים הנקרא צדק. ואם ח"ו לא אזכה לעלות אקיים המצות התלויות בה בלימוד הזה, כאמרם כל העוסק בתורת עולה כו'.

ומעתה כפי פרושות לשמים להיות בר לבב ונקי כפיים ולעלות במקום קדשו והמצוות הנוהגים שם לקיים.

קינה בכניסתו לארץ המתחלת ארץ. ובירושלם לומר המתחלת עומדות. ולפני כותל המערבי המתחלת זכור.


אֶרֶץ קְדוֹשָׁה אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מוֹרָשָׁה
עַד מָתַי תִּהְיֶה גְרוּשָׁה
וְלֹא יַחְמוֹל עָלָיִךְ הַכֹּל עָשָׂה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה לְמוֹרָשָׁה:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ חִטָּה
עַד מָתַי תֵּרֵד מַטָּה מָטָּה
וְלֹא יַחְמוֹל שַׁלִּיט בְּמַעְלָה וּמַטָּה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ בְּעֵת נִתְמוֹטָטָה:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ שְֹעֹרָה
עַד מָתַי תִּהְיֶה כַּעֲנִיָּה סֹעֲרָה
וְלֹא יַחְמוֹל הַשַּׁלִּיט בְּסוּפָה וּסְעָרָה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ בְּהִתְפּוֹרְרָה:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ גֶּפֶן
עַד מָתַי דּוֹדֵךְ אֵלַיִךְ לֹא יִפֶן
וְלֹא יַחְמוֹל הַצֹּרֵר מַיִם בְּחֹפֶן
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כַּאֲשֶׁר נֶהְפַּךְ עָלָיִךְ לְרָעָה הָאֹפֶן:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ תְּאֵנָה
עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּאַלְמָנָה
וְלֹא יַחְמוֹל עָלַיִךְ אֲשֶׁר בְּכָל צָרָה עוֹנֶה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ לֹא נֶאֱמָנָה:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ רִמּוֹן
עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּאַלְמָן
וְלֹא יַחְמוֹל עָלַיִךְ הָאֵל הַנֶּאֱמָן
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כְּדֹמֶן:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבַשׁ
עַד מָתַי תִּהְיֶה לֹא נֶחְבַּשׁ
וְלֹא יַחְמוֹל עָלַיִךְ מוֹחֵץ וְחוֹבֵשׁ
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ מִכָּל טוּב יָבֵשׁ:

אֶרֶץ נִקְרֵאת אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם
עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּאֵין לָהּ מְנַחֵם
וְלֹא יַחְמוֹל עָלַיִךְ הָאֵל אֲשֶׁר אָבֵלִים מְנַחֵם
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ בָּנָיִךְ מְחוּסָר לָחֶם:

אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ
עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּאֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא נוֹשָבָה
וְלֹא יַחְמוֹל הַשּׁוֹכֵן בַּמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ בַּמָּקוֹם הַיּוֹתֵר קָדוֹש שׁוּעָלִים הִלְכוּ בָּה:

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַּרְזֶל וַהֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת
עַד מָתַי לֹא תִּהְיֶה מִתְבַּקֶּשֶׁת
וְלֹא יַחְמוֹל בּוֹרֵא יָם וְיַבֶּשֶׁת
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כְּאִשָּׁה מְגֹרֶשֶׁת:

אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעוֹת
עַד מָתַי תִּהְיֶה מוֹרַשׁ לְקָאַת
וְלֹא יַחְמוֹל ד' צְבָאוֹת
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כְּדָבָר הַמָּאוּס:

אֶרֶץ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָיִם
עַד מָתַי תִּהְיֶה לְעִיִּים
וְלֹא יַחְמוֹל בּוֹרֵא אֶרֶץ וְשָמַיִם
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כְּאִשָּׁה טְמֵאָה בַּשׁוּלָיִם:

אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ
עַד מָתַי תִּהְיֶה כְּאִשָּׁה לֹא נִדְרָשָׁה
וְלֹא יַחְמוֹל הַבּוֹרֵא וְעוֹשֶׂה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כְּאִשָּׁה בּוֹכָה עַל אַלְמְנוּתָהּ:

אֶרֶץ עֵינֵי ה' בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה
עַד מָתַי דּוֹדֵךְ מִמֵּךְ פָּנָה
וְלֹא יַחְמוֹל אֲשֶׁר שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ מִנָּה
אוֹי לִי כִּי רְאִיתִיךְ כִּי שָׁכַן עָלַיִךְ עֲנָנָה: