פורום אוצר החכמה

בס"ד, אייר ה'תשפ"א

קרוב לי לפרסם ביקשני ולסרב נמנעתי.
הנה לפניכם רביבים מליבו.
נקודות למחשבות על מירון וקרבנות, מבלי להיכנס לפולמוסים ומחלוקות.

בא לו אצל עדרו,
איה פרו ואיה שעירו,
בין קרניו - לתת ידו,
לסמיכתו - לווידויו.

אומרים: הלך,
לעזאזל נשלח,
והגורל עדיין בין קרניו,
לה' חטאת - עליו מונח.

היתכן בלבול כזה?
מבלי מבין, מבלי חוזה,
אל המדבר חטאת יובל,
ללא רועה, ולא חבל?

נסמוך עכשיו - אומרים חוזיו,
נתוודה כולם יחדיו,
על עוונות בערימות,
נקשור זהורית לחבילות.

ועזאזל זועק מן השופר,
חושו בדד אחריו אל המדבר,
והדממה לכל יחיד תאמר,
כי עשאו האלקים ישר.

אולי בפעיית העדר העקר,
גבר טפל על העיקר.
אולי עם כל החשבונות,
קדשו מומים כשיות תמימות.

כך מרווח ישתחווה,
וכל אדם לא ייראה,
יטהר ליבו ומדמו יזה,
יתבונן אחת ואחת ימנה,
וניחוחם ייתמר ויעלה.