השיעור השבועי של מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בכתב להורדה

[נהר שלום]

השיעור השבועי של מרן הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א בכתב להורדה

[ס''ט]

מתוך העלון, עמוד 3, אות י"ד (בענין ברכת הדלקת נרות שבת):

"חכם אחד כתב שגם ספר הנייר – אחד מבעלי התוספות – כתב כמהרי"ו לברך לאחר ההדלקה. אבל במחילה מכבוד תורתו הוא טעה בזה, כי כנראה זו הגהת אחד מהאחרונים ולא דברי המחבר עצמו".

אבל באמת אין הטעות אלא שלו.

יעויין במבוא לספר הנייר (עמוד 23) שמוכיח כי "למחבר ההגהות היתה ידיעה מדוייקת על הליכות חייו של בעל ספר הנייר". ומעתיק כמה וכמה לשונות בהם מעיד בעל ההגהות על מנהגי המחבר. ע"פ זה הסיק (עמ' 24): "מכל האמור יש לשער שבעל ההגהות היה מבני ביתו של בעל ספר הנייר, וכנראה היה גם תלמידו".

אבל גם בר מין דין. דהנה ההגהה המדוברת מובאת בספר הנייר עמ' כ"ה, בזה הלשון:

"הגהה: כתבו רבותינו הצרפתים, אמרינן פ"ב דשבת הדליק המדליק ושוהה כדי לצלות דג קטן... והנשים שלנו שנהגו שלא לברך על נר שבת עד אחר שהדליקה פתילה אחרונה, הדין עמהם, וכשר הדבר בעיני האלקים, דודאי אין לאחר הדלקה כלום. אכן נראה דאף לבעל הבית אסור לעשות מלאכה לאחר שהדליקו בביתו... לשון רבינו יצחק".

כלומר, מעבר לשאלה מי הוא בעל ההגהות, הרי הוא מעתיק את לשון רבותינו הצרפתים שהם בעלי התוספות כידוע לכל. ואף בסיום הדברים, חתם עליהם בפירוט את שמו של רבינו יצחק, הלא הוא ר"י הזקן מבעלי התוספות כידוע ג"כ לכל. וא"כ נמצא שבאמת כתבו רבותינו בעלי התוספות כמהרי"ו לברך לאחר ההדלקה, ודלא כדברי העלון שאלו דברי אחד מהאחרונים, ובמחכ"ת טעה בזה.

[ס''ט]

בסוף העלון (אות כ"ד) בזה הלשון:

"מרן זצ"ל היה רגיל לחלק מיד לאחר הקידוש קליות ואגוזים. לפני כשמנה שנים שכחו לקנות אגוזים, לאחר הקידוש כל אחד מהילדים פשט את ידו וביקש אגוזים. מרן אמר לבני הבית: תביאו משהו אחר במקום האגוזים. הביאו במבה כשר לפסח. אני ישבתי לידו... מרן שאל אותי: מה מברכים על זה? אמרתי לו: האדמה. בירך האדמה, ונתן לכולם ואמר להם לברך האדמה".

אולם לפלא ההתעלמות המוחלטת ממה שכתב הרע"י עצמו, ומופיע בעצם כתב ידו, בהסכמת ספר הלכה ברורה חלק י', בזה הלשון:

"ולחיבת הקדש אציין, כי עיינתי בתשובתו שבאוצרות יוסף חלק י' (סימן י'), בדין פת הנעשה מקטניות אשר נטחנו, וכן מיני חטיפים הנעשים מתירס, והעלה להלכה שברכתם 'שהכל נהיה בדברו' מכמה טעמי תריצי, ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ע"פ רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים, וסמך סמיכה בכל כחו על מה שכתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' כ"ט). והמעיין ישר יחזו פנימו שיפה דן יפה הורה, ודבריו נכונים לאמתה של תורה בלי שום פקפוק, חדאי נפשאי, יישר כחו וחילו".

[מה שנכון נכון]

החכם אחד שהביא הראיה מספר הנייר הוא הריח"ס במנוחת שלום ח"ז עמוד רט. ושם כותב במפורש שכונתו להביא מקור לדיעה זו מדברי הר"י הזקן. [ושאי"ז רק מנהג קצת נשים שנהגו מעצמן וכו'].
ובשלחן המערכת [לבעל הילקו"י, ח"א עמוד תה וח"ב עמוד תנג] תמה עליו שבעמוד הבא בספר הנייר מעתיק את דברי הרמב"ם שמברך קודם ההדלקה, וא"כ נמצאו דבריו סותרים. ועל כרחך שההגהות הן "לאחד האחרונים המו"ל (?)". עכ"ד. ויש להעיר שגם המובאה מדברי הרמב"ם שבעמוד הבא אינה בספר הנייר עצמו אלא בדברי המגיה, וא"כ הסתירה במקומה עומדת. אלא שבאמת אינה סתירה, כי כיון להוסיף על הספר את דעות הפוסקים, וליקט גם שיטות חלוקות והעתיקם כצורתם.

[ס''ט]

עוד בענין הדלקת נרות, מופיע בעלון (עמ' 3 אות י"ד):

"האשכנזים נוהגים לקבל בהדלקה, אבל גם לשיטתם, אין זה מוכרח לברך לאחר ההדלקה, כי מי אמר שמקבלים בברכה? מקבלים בהדלקה! הלא איך מדליקה נר שני או יותר אם מיד מקבלת שבת בתחילת ההדלקה? אלא ודאי שקבלת שבת לא קשורה לברכה רק לסיום ההדלקה".

הדברים משוללי הבנה ואינם מתקשרים זה לזה, כפי שיבחין המתבונן.

אבל עיקר התימה המשך דבריו שם:

"רק מהרי"ו הוא שאמר שמקבלים בהדלקה ולכן מברכות לאחר ההדלקה ע"י שסוגרים את העיניים".

אבל במהרי"ו מבואר בדיוק ההפך שמקבלים בברכה ולא בהדלקה.

וזה לשון מהר"י וייל בסוף ספר השו"ת שלו, דינין והלכות (סי' כ"ט):

"מקצת נשים נוהגים שמדליקים הנרות, ואח"כ משימים ידיהם פרושות נגד הנרות, ואז מברכין, ואח"כ מסלקים ידיהם. הא דפורשים ידיהם כי היכי דלהוי עובר לעשייתם. ולא רצו לברך קודם הדלקה, דא"כ קיבלו השבת ולא מצו תו לאדלוקי".

[נהר שלום]

בסוף העלון (אות כ"ד) בזה הלשון:

"מרן זצ"ל היה רגיל לחלק מיד לאחר הקידוש קליות ואגוזים. לפני כשמנה שנים שכחו לקנות אגוזים, לאחר הקידוש כל אחד מהילדים פשט את ידו וביקש אגוזים. מרן אמר לבני הבית: תביאו משהו אחר במקום האגוזים. הביאו במבה כשר לפסח. אני ישבתי לידו... מרן שאל אותי: מה מברכים על זה? אמרתי לו: האדמה. בירך האדמה, ונתן לכולם ואמר להם לברך האדמה".

אולם לפלא ההתעלמות המוחלטת ממה שכתב הרע"י עצמו, ומופיע בעצם כתב ידו, בהסכמת ספר הלכה ברורה חלק י', בזה הלשון:

"ולחיבת הקדש אציין, כי עיינתי בתשובתו שבאוצרות יוסף חלק י' (סימן י'), בדין פת הנעשה מקטניות אשר נטחנו, וכן מיני חטיפים הנעשים מתירס, והעלה להלכה שברכתם 'שהכל נהיה בדברו' מכמה טעמי תריצי, ודבריו נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ע"פ רבותינו הפוסקים ראשונים ואחרונים, וסמך סמיכה בכל כחו על מה שכתבנו בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' כ"ט). והמעיין ישר יחזו פנימו שיפה דן יפה הורה, ודבריו נכונים לאמתה של תורה בלי שום פקפוק, חדאי נפשאי, יישר כחו וחילו".

"
"חטיפים הנעשים מתירס" זה לא במבה וזה מחלוקת ידועה בין הגר"י להגר"ד מה דעת מרן זצוק"ל

[ישראל אליהו]

["חטיפים הנעשים מתירס" זה לא במבה וזה מחלוקת ידועה בין הגר"י להגר"ד מה דעת מרן זצוק"ל

"חטיפים הנעשים מתירס" זה כן במבה! הסתכל בתוך השו"ת אוצרות יוסף שהרע"י שולח אליו. שדיבר על .. במבה.
בניו מבזים אותו, כשכל אחד מוציא פסק שהסכים עמו.

[מה שנכון נכון]

במבה.PDF

(439.96 KiB) הורד 270 פעמים

אבל עיקר התימה המשך דבריו שם:

"רק מהרי"ו הוא שאמר שמקבלים בהדלקה ולכן מברכות לאחר ההדלקה ע"י שסוגרים את העיניים".

אבל במהרי"ו מבואר בדיוק ההפך שמקבלים בברכה ולא בהדלקה.

ברור שזו טעות סופר או שנכשל בלשונו אגב ריהטא, ותו לא.

[חוקר_ומקובל]

["חטיפים הנעשים מתירס" זה לא במבה וזה מחלוקת ידועה בין הגר"י להגר"ד מה דעת מרן זצוק"ל

"חטיפים הנעשים מתירס" זה כן במבה! הסתכל בתוך השו"ת אוצרות יוסף שהרע"י שולח אליו. שדיבר על .. במבה.
בניו מבזים אותו, כשכל אחד מוציא פסק שהסכים עמו.

עיין נדרים דף כה ב כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב, ועיין ביצה כד ב רב אמר מותרין לקבל ולוי אמר מותרין באכילה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה, וכזאת לרוב בתלמוד.

[ישראל אליהו]

עיין נדרים דף כה ב כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב, ועיין ביצה כד ב רב אמר מותרין לקבל ולוי אמר מותרין באכילה אמר רב לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוינן קמיה דרבי כי אמרה להא שמעתא באורתא אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין לקבל אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי לוי דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה, וכזאת לרוב בתלמוד.

איני רוצה להרחיב.

[משה פרץ]

בדבר מה שהאריך ב'השיעור השבועי' (סוף גליון ת) להשיג על דברי רב אחד מחו"ל, ראה הערות בקובץ המצורף

[יוסף חיים אוהב ציון]

בדבר מה שהאריך ב'השיעור השבועי' (סוף גליון ת) להשיג על דברי רב אחד מחו"ל, ראה הערות בקובץ המצורף

חזק וברוך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://www.youtube.com/watch?v=Ib2Jeuhn7Ec 2:12
השבוע בשיעור השבועי, השיג הרב על האור לציון שכתב שמי שאכל 17 גר' בצירוף אורז תפו"א וכדו'. ונסתפק אם בירך ברהמ"ז אינו מברך ברהמ"ז.
ואמר שיש רז"ה שצריך לברך וגם עשה ס"ס. והנני מצרף דברי בעל המאור ולא זכיתי להבין מה ראה בדבריו. וצ"ע
בעל המאור על הרי"ף ברכות דף כט ע"א
אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים מחמת הסעודה פירוש ללפת עליהם את הפת אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם וא"ת מאי קמ"ל מתניתין היא זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה צריכא דאי ממתניתין הוה אמינא הני מילי בדבר שבא עם הפת דכי בריך אריפתא הוה דעתיה עליה נמי אבל הכא דבעידנא דבריך ברכת המוציא אכתי לא אייתו קמיה הנך דברים הבאים מחמת הסעודה ולא הוה דעתיה עלייהו בשעת ברכה מעולם אימא ליבעי ברכה בתחלה קא משמע לן כיון דטפלה נינהו לא בעי ברכה. שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון תאנים וענבים הנאכלים בפני עצמן ולא עם הפת טעונין ברכה לפניהם שאין נעשין טפלה לפת ואין טעונין ברכה לאחריהן שברכת המזון פוטרתן דדעתיה דאינש על כל מה דאכל וכל מה שבא בתוך הסעודה הוא מכלל השביעה דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת וגו' אבל דברים הבאים לאחר הסעודה אף על פי שבאו קודם ברכת המזון טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין נחשבים מכלל הסעודה ויש פירושים רבים וסברות רבות בשמועה זאת.