מנהג החלאקה באירופה

[שמר]

א. האם נהגו היהודים (לא מחוגי החסידים) במדינות הונגריה, ליטא, וגרמניה לא לספר בניהם עד גיל 3.

ב. האם במדינות אלו נהגו לכסותו בטלית, ללקק דבש וכו' בגיל שלוש, או כשנכס לרבה בפעם הראשונה, או שמא כלל לא.

[עזריאל ברגר]

המנהג ללקק דבש וכו' ביום ההכנסה ל"חדר" - הוא מנהג עתיק מימי רבותינו ה"ראשונים".
כמובא ברוקח (סי' רצו): "מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות; לפי שנתנה בו תורה . . כעלות השחר יום עצרת, מביאין הנערים – על שם בהיות הבקר ויהי קולות וברקים . . ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה ה' אלוקים נתן לי לשון לימודים . . וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו ואחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה . . וכתוב עליה ויאמר אלי . . ותהי בפי כדבש למתוק . . מאכילין לנער עוגה והביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב. ואל ישנה אדם מן המנהג."
חלקים גדולים מהמתואר שם נהוגים גם בימינו בעת הכנסת ילד ללימוד התורה ב"חדר", אך נשים לב שבזמנם לא עשו זאת בסתם יום של חול, אלא עשו את זה לכל הילדים יחד בחג השבועות, ועל זה נשאל מהר"ם מרוטנבורג: כיצד מאכילים ביו"ט עוגה וביצה שכתובים עליהן אותיות, והרי יש כאן איסור מוחק?
וכך הובאו הדברים במרדכי (שבת שסט, הובא בב"י סי' שמ סוד"ה המטשטש): "נשאל לרבינו מאיר על עוגות התינוקות שכותבין עליהן האותיות ותיבות איך אוכלים אותם התינוקות ביו"ט והשיב אי משום מוחק ביו"ט ליכא איסורא דאורייתא במוחק אלא על מנת לכתוב כדאמרינן פרק כלל גדול מיהא איסורא דרבנן איכא ובתינוק אין לחוש דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין עליו להפרישו היכא דלא ספינן ליה בידים".
וביאור הדברים: אכן אין איסור דאורייתא בדברים, אבל איסור דרבנן יש. אמנם בילד קטן (שעדיין לא הגיע לחינוך איסורי יו"ט) אין להקפיד אם הוא עובר על איסורי יו"ט, כדין "קטן אוכל נבילות" שאין בו מצוות "הוכח תוכיח" ואין חייבים להפרישו מן האיסור, אלא רק אסור להאכיל לו איסור בידיים.

(מתוך דברים שדיברתי בחול המועד פסח האחרון ב"כינוס-תורה" אצלנו בתל ציון)

[פלגינן]

א. האם נהגו היהודים (לא מחוגי החסידים) במדינות הונגריה, ליטא, וגרמניה לא לספר בניהם עד גיל 3.

ב. האם במדינות אלו נהגו לכסותו בטלית, ללקק דבש וכו' בגיל שלוש, או כשנכס לרבה בפעם הראשונה, או שמא כלל לא.

ראה לרב"ש המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, ג, 'תספורת הנערים בלי 'חאלאקא''. מסיכום הדברים עולה כי המקורות העיקריים הם רק מהספרדים, והמנהג חדר לדור השלישי או הרביעי של תלמידי הבעש"ט במזר"א. אך האחרים נהגו לספר אף קודם לגיל שלוש, יש שנהגו להמתין שיתחיל לדבר, ובז"ק בהונגריה נהגו מגיל שנה ו"ללא עסק מיוחד", ובארחות רבינו בשם הקה"י שאצלם נהגו אחר גיל שנתיים ובלי אירוע מיוחד.

[אבני גזית]

בסקווירא גם נהגו בגיל שנתיים

[איש גלילי]

ובארחות רבינו בשם הקה"י שאצלם נהגו אחר גיל שנתיים ובלי אירוע מיוחד.

בסקווירא גם נהגו בגיל שנתיים

זה לא אותו מנהג? (הקה"י היה מחסידי טשערקאס, מגזע טשערנאביל)

[אבני גזית]

מה קורה בשאר חצרות טשרנוביל?

[פרנקל תאומים]

ובארחות רבינו בשם הקה"י שאצלם נהגו אחר גיל שנתיים ובלי אירוע מיוחד.

בסקווירא גם נהגו בגיל שנתיים

זה לא אותו מנהג? (הקה"י היה מחסידי טשערקאס, מגזע טשערנאביל)

אני חושב שזה בערך הגיל שבו בדר''כ השיער של התינוק כבר זקוק לתספורת. עד גיל שנתיים השערות עוד לא ארוכות במיוחד, ואין צורך לספרם. האין זאת?