ואני בעניי אומר, כי דבר ה' בפי הרמב"ם אמת, כי כן אמרו בפסיקתא פרשת אמור: ר' דוסא ראה את חגי הנביא וכו' עיין שם.
אבל איני יודע מה כל החרדה, וכי כל כך קדמון הוא רבינו טוביה בעל הפסיקתא? לא היה כי אם בשנת ד' אלפים תתנ"ו כמבואר שם קרוב לריש הפרשה, ואם כן מאי חידוש? אם הוא יחליט דבר שהוא למעלה מן הטבע, האם אנו מוכרחים לקבל דבריו?
זה הכלל, כל הדברים הגוזמיים, אם לא יצאו מפי התלמוד והמדרשים, ואנו מוצאים חד מגדולי הדורות מפרש פירוש המתקרב אל טבע מעשה בראשית, מחוייבים אנו לקבלו, כי גם שכלנו מתת אלהים הוא ואסור גמור לצערו.
ויותר מזה, בפסיקתא פרשת אמור מבואר בפירוש: ר' דוסא ראה את חגי הנביא.
ישעיהו כתב:מה שכתב הרב פלגינן "ואולי גם זה יספק אותך" זה חסום בנטפרי, אשמח אם תוכל להעתיק את זה כאן (אם זה לא ארוך), או לשלוח לי באישי.
ישעיהו כתב:הרב קאצ'קלה, למה אתה חוזר ממה שכתבת ?
איכו השתא צריכין אנו למודעי מאי טעמא פסק הרמב"ם כר' יהודה, מאחר דרבנן פליגי עליה, והוה ליה לפסוק כרבנן... ועוד אפשר לומר, דטעמם דפסקו כר' יהודה, משום דבפסיקתא פרשת נשא סתם ונקיט כר' יהודה, וז"ל: והביא קרבנה עליה, אינו מקיץ לה מכתובתה, אלא משלו, וכן כל קרבן שעליה, עד כאן. וגם פרשת מצורע אמרו שם בפסיקתא וז"ל: רבותנו אמרו, אדם מביא קרבן על אשתו, שכן כותב לה אחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא, עד כאן. הרי דהפסיקתא נקט סברת ר' יהודה בסתם ובלשון רבותנו אמרו.
וידוע דהפסיקתא חוברה סמוך לזמן הגאונים, ומוכח דכך פסקו הגאונים הלכה כר' יהודה.
ואנכי איש צעיר מצאתי בפסיקתא פרשת אמור... וידוע דסתם הפסיקתא הוא מרבותינו ז"ל, וכמה דינים מהרמב"ם הורה גבר מרן בכסף משנה דמקורן הוא מהפסיקתא. והמחבר הפסיקתא רבינו טוביהו היה קרוב לזמן הגאונים.
פסיעקתא זו אינו אלא לקח טוב
(טז) לאזני. פירש רש"י אומר אני שזו משפחת אצבון ואין אני יודע וכו' עד כאן. ואין נראה להמציא דבר שאין לו טעם ואינו מדבריהם ז"ל... אלא שמצאתי בפסיקתא וזה לשונם אזני זה אצבון שנאמר בפרשת ויגש מלשון אצית והאזין עד כאן, כפי זה הוא השם עצמו ואין הכתוב מקפיד על שינוי השם כשיהיה במשמעו שם הראשון, ורש"י ז"ל רוח הקודש הופיע בו וכוון אל דברי חז"ל:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 48 אורחים