ספר מסורות חדשות –גילוי הזייפנים

[גם זו לטובה]

העתקתי מדברי הרב הרשקוביץ בחצי גיבורים

בשנת תקמ"ב נדפס בנאווידוואהר ספר מסורות חדשות והוא חיבור על סדר הש"ס בו מציין בכל דף דברי רש"י או תוספות השייכים לדף זה המפוזרים בשאר מקומות בש"ס. ר' יהודה ליב מרגליות, מחבר ספר קרבן ראשית ועוד ספרים, הוא שהביא את הספר לדפוס והוא יחסו לזקנו ר' מרדכי יפה בעל הלבושים, ועל ציונים אלו הוסיף קצת מהגהותיו. בשנת תק"ע הדפיס ר' אהרן בן ר' מנחם בלבוב את הספר שנית על שמו עם שינויים, וקרא שמו ספר סייג לתורה (כנראה על פי אבות ג' י"ג), וכך קנהו בשנוי השם. בשנת תק"צ כשנדפס הש"ס בדפוס אנטאן שמיד בווין עם הגהות הגר"א הוסיפו בדפוס ההוא בסוף הגמרא גם ההגהות של מסורות חדשות. ר' מרדכי זאב איטינגא ורי"ש נאטהנזאהן סדרו הגהות אלו מחדש באופן נאות, הוסיפו הערות שהסגירו בסוגרים מרובעות, אבל השמיטו הגהות רי"ל מרגליות. על הגהות אלו בא בהסכמה מרן החת"ס והוא מאריך בשבחם. בשנת תקצ"א הדפיס ר' זכריה ישעיה ב"ר מרדכי צבי הכהן יאללעש ספרו דובר משרים והוכיח בראיית ברורות שספר מסורות חדשות אינו לבעל הלבוש כלל אלא שבא אחד והוציא את כל המ"מ הנמצאים בגליון ש"ס דפוס אמשטרדם וצירפם יחד לספר שלם. כשהגיע מאמר דובר משרים לידי החתם סופר ערך מכתב מחאה אל מחברו ומפני חשיבותו נביאו כאן במלואו:
'שיל"ת ב"ה יום ג' ו' תשרי תקצ"ב. שלום וכו' מו"ה זכרי' ישעי' כ"ץ נ"י.
על שני דברים נצטערתי זה ירח ימים א' על שלא הקשבתי משלומו אחר המגפה דשם, וב' זלגו עיני דמעות יודע ה', על שהשיגוני ב' פעמים על הדואר ספר קטן נקרא דובר משרים בעוה"ר, אוי לעינים שכך רואות. יש ויש אנשי בליעל דורשי רעות מחפשי מומין, וכי מה לו למחבר הזה לפגוע באנשים האלו, ולהלבין פניהם ברבים בדפוס באופן שלא יוכל להשיב עוד לעולם, והם לא חטא[ו] בה'. כמה ספרי מינים נדפסו על ה' ועל תורתו, כמה רשעים אפיקורסים איכא בעולם, מי פגע בהם, מי נגע בהם. וזה מחמת קנאה טרח ויגע למצא עונם של אלו, ולגלות קלונם, ולהראות לרבים שאין זה קונסט, כי יכול לעשות ע"י ציורי דפים. ומה לנו בכך מ"מ היה לנו לישועה במקצת, ואם לא גמרו מעשיהם בטוב ונתעצלו במעשיהם, גם גנבו מספר פלוני ופלוני מה לו ולהם, מה איכפת ליה להמדפיס הזה בזה, לא האמנתי שיש כיוצא בזה בעדת ה'. וגם בק' לבוב אחר המגפה דשם וקודם ימים הקדושים לא נתייסר הבליעל הזה, ואיך נצפה על הגאולה אם שנאת חנם בלי מצות שולטת בינינו. הנני מעיד עלי השי"ת שהייתי מצטער מאד מזה איך בקהל הלז לא נמצא מוחה ביד זה המדפיס, ואפשר הגאב"ד הצדיק לא רצה להכניס את עצמו, הואיל והוא קרוב להמדפיסים ההם שלא יחשדוהו, אבל שארי בני תורה ויראה הפסו תמו.
אך שבוע העבר קבלתי מכתב משם שהוא הצעיר זכרי' ישעי' כ"ץ הוא המדפיס, ובקש ממני על זה לעמוד בפרץ, ושאלה שלא כהוגן היא, כי מה אני יכול לעשות חוץ לגבולי. עכ"פ שקטתי מצערי, כי אמרתי הרבה ילדות עושה, וארז"ל (ב"ב קל"א א') ילדות היתה לי והעזתי פני, רק על אחב"י שלא מיחו בבניהם, ואוי לתרבות רעה בביתו של אדם שקשה ממאה מלקיות. עכ"פ הנני אומר לו יתקן את אשר עיות, וישרוף הספרים על האח ולא יראו פני החוצה. לא יבקרני עוד במכתבו כי לא אשיב לו עכ"פ, ואם יהיה לי עסק עמו יהי לו אשר לו, וה' הטוב יכפר בעד.
הכ"ד משה הק' סופר מפפ"ד הי' אוהב מאז'.

ויתר הדברים שעברו בין החת"ס ובין ר' ישעיהו יאללעש בנידון זה, שהיה אז בסך הכל נער בן ט"ו שנים, הלא הם כתובים בספרו התורה והחכמה (ווילנא תרע"ג עמוד 39 ואילך) עיין שם. (עוד על פרשיה זו ראה יעקב ש' שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי, הגהות ומגיהים, אוניברסיטת בר אילן תשנ"ו, עמוד 296. על רי"ל מרגליות ראה עוד, ר' שמואל אשכנזי, אסופה, ירושלים תשע"ד, הגונב מן הספר, עמוד 29 מספר 15.)

[איש_ספר]

המכתב ידוע וכבר נזכר גם בפורום כמה פעמים. מה קרה עכשיו?

[גם זו לטובה]

המכתב ידוע וכבר נזכר גם בפורום כמה פעמים. מה קרה עכשיו?

חושבני שראוי לפתוח ע"ז אשכול מיוחד, ומהראוי להסביר למה גילוי הזייפנים ברמב"ם פרנקל בתבונות וכו' שאני.

ונראה שבגוונא שדן החת"ס לא היה נפקותא מבטן מי יוצאו הציונים, ולכן ס"ל שאין להאריך ולדוש בזיוף, אולם כל היכא שיש בזה נפקותא מצווה לפרסם, ולכן פשוט שהזיוף ברמב"ם פרנקל מצווה לפרסם שלא יבואו התמימים ויתנו תוקף לדברים הנדפסים בשם הקדמונים.
ואפשר ש"בתבונות" אף שלא זייפו, מ"מ יש חשיבות לדעת האם כל האמור בו יש בו מהחדש.

ואולי כיום יש גם את ה"מעלה" של "למען ישמעו ויראו", אימת אי"ס תיפול עליהם...

[לעומקו של דבר]

המכתב ידוע וכבר נזכר גם בפורום כמה פעמים. מה קרה עכשיו?

חושבני שראוי לפתוח ע"ז אשכול מיוחד, ומהראוי להסביר למה גילוי הזייפנים ברמב"ם פרנקל בתבונות וכו' שאני.

ונראה שבגוונא שדן החת"ס לא היה נפקותא מבטן מי יוצאו הציונים, ולכן ס"ל שאין להאריך ולדוש בזיוף, אולם כל היכא שיש בזה נפקותא מצווה לפרסם, ולכן פשוט שהזיוף ברמב"ם פרנקל מצווה לפרסם שלא יבואו התמימים ויתנו תוקף לדברים הנדפסים בשם הקדמונים.
ואפשר ש"בתבונות" אף שלא זייפו, מ"מ יש חשיבות לדעת האם כל האמור בו יש בו מהחדש.

ואולי כיום יש גם את ה"מעלה" של "למען ישמעו ויראו", אימת אי"ס תיפול עליהם...

צ"ע מהיכן ההיתר לעבור על דברי רשכבה"ג מרנא החת"ס זיע"א ולכתוב בפומבי ביקורת על פורומים תורניים? ולמה ייגרעו פורומים מספרים? אתמהה...