כל בע"ח מרגיש? הבזיון דבק בנפש?

[הוד_והדר]

אם אחד יחרפנו לא ישיב לו, שאם מה שאומר לו הוא אמת, מעשיו גרמו לו. ואם הוא שקר, מן השמים רוצים להטיב לו ממצות המחרף (*), ואל יהיה מאותם האומרים (*): כל בעל חי מרגיש, ואם האדם לא ירגיש הוא גרוע מבעל חי שאינו מדבר. וגם לא מהמון האומרים (*): הבזיון דבק בנפש, כי מאמרים אלו אינם מן התורה הקדושה, אלא מאמרים שלמדו מאותם שנתערבו בגוים שעושין עקר מכבוד הגוף, לא באלה חלק יעקב, אלא כמו שלימדה לנו תורתינו הקדושה להיות נעלבים ולא עולבים.

[חכם באשי]

אם אחד יחרפנו לא ישיב לו, שאם מה שאומר לו הוא אמת, מעשיו גרמו לו. ואם הוא שקר, מן השמים רוצים להטיב לו ממצות המחרף (*),.

כנראה מקורו, מכך שמעבירים את מצוות המספר לשון הרע אל האדם עליו דיבר.
לזכרוני, אין לכך מקור ברור בחז"ל אך הוא נזכר הרבה בראשונים ובקדמונים. יעויין בספרו של ר"ש אשכנזי, אלפא ביתא קדמייתא דשמואל זעירא.

[גלילי]

אם אחד יחרפנו לא ישיב לו, שאם מה שאומר לו הוא אמת, מעשיו גרמו לו. ואם הוא שקר, מן השמים רוצים להטיב לו ממצות המחרף (*),.

כנראה מקורו, מכך שמעבירים את מצוות המספר לשון הרע אל האדם עליו דיבר.
לזכרוני, אין לכך מקור ברור בחז"ל אך הוא נזכר הרבה בראשונים ובקדמונים. יעויין בספרו של ר"ש אשכנזי, אלפא ביתא קדמייתא דשמואל זעירא.

בראשונים - ספר חובות הלבבות שער ו - שער הכניעה פרק ז
"ואמר אחד מן החסידים: הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון, וכשמראים להם מעשיהם, ימצאו בספר זכיותם זכיות, שלא עשו אותם, ויאמרו: לא עשינו אותם. ויאמר להם: עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסר מספר זכיות המספרים בגנותם, יבקשו אותם בעת ההיא, ויאמר להם: אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני. וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו, וכשאומרים: לא עשינום, יאמר להם: נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם".

ועוד מ"מ לעיון:

ScreenShot001.jpg (90.16 KiB) נצפה 2498 פעמים

[חכם באשי]

גלילי,
כל מקורות אלו, ורבים אחרים, הביא ר"ש אשכנזי שם.
אך טוב עשית כי הבאת את המקורות הללו, שכן ספרו של אשכנזי אינו באוצר ואף אינו בחניות הספרים.

[גלילי]

גלילי,
כל מקורות אלו, ורבים אחרים, הביא ר"ש אשכנזי שם.
אך טוב עשית כי הבאת את המקורות הללו, שכן ספרו של אשכנזי אינו באוצר ואף אינו בחניות הספרים.

יודעני, ולכך הבאתי.
אינני בטוח כי כל המקורות בספרו שם, אבל כרגע הספר אינו תח"י. [ונקוה שבסוף הוא ייכנס לאוצרנו].

[בצלאל]

רבינו בחיי בראשית פרק א פסוק כז: "בצלמו. ענין צלם השגה שכלית, והכונה באמרו "בצלמנו", לפי שהנפש השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו ויהיה הפרש גדול בין הצלם והתאר, לא כדעת הקמחי שחשב שהכל אחד, וכן דעת הרמב"ם כי יש ביניהם הפרש גדול, והוא שאמר בתחלת ספרו המורה: רבים הבינו מלת "צלם" שהוא המורה בלשון הקדש על הצורה החיצונה המורגשת וטעו בזה עד שנטו לצד הכפירה להאמין בגשמות, אך הצלם והתאר שני ענינים הם, כי התאר נאמר על הצורה החיצונה המורגשת, כענין שכתוב: (שמואל - א כח, יד) "מה תארו", (שופטים ח, יח) "כתאר בני המלך", אמנם הצלם הוא נופל על הצורה הטבעית, ר"ל הענין אשר בו נתעצם הדבר ומהותו, ועל ההשגה הזאת השכלית נאמר בצלם אלהים, ולכך נאמר: (תהלים עג, כ) "צלמם תבזה", כי הבזיון דבק בנפש לא בתכונת האברים, והנרצה בזה "בצלמנו" היא הצורה המינית שהיא ההשגה השכלית, כמו שפירש עוד בספר מדע בפרק רביעי".