הסכמת ה"לבוש" על ספר "באר שבע" - חזרה משיטתו בענין כל פינות?

[מעיין]

בענין הסכמות, ידוע שהלכו בו נימושות אם יש לדון ששר המסכים אכן הסכים על כל הדברים הנאמרים בספר.
וכן ידוע מה שפלפלו אם הנוב"י בהסכמתו על אור לישרים חזר בו בענין אמירת לשם יחוד, והדברים עתיקין.

מ"מ אביא לעיני המעיינים דבר שהיא נפלאת בעינינו.

ידוע חידוש הלבוש סי' תרנ"א לגבי נענועים וסי' תרע"ו לגבי נר חנוכה, בענין כל פינות שאתה פונה לגבי נרות חנוכה, שהוא משמאל לימין.
ותלמידו (ר' ישכר בער אילובורג) כתב בספרו "באר שבע", דברים כדרבונות נגד מחדש דעה זו בלי הזכרת שמו, ( ואף שזה היא מחלוקת (ישינה, תיקן ע"פ הערת "אתנחתא") בין חכמים אחרים ו(כבר, תיקן ע"פ הערת "אתנחתא") נתחבר על זה חיבורים "ימין ד' רוממה" מהמאמרים לרמ"ע מפאנו ושכנגדו מהר"י סאמיגו "דרך ימין"www.hebrewbooks.org/42154, אבל המעיין בלשון הלבוש ובלשונו יראה שהכוונה עליו) ובלשון מדברת גדולות, וזה מקצת לשונו בסוף פ"ב דסוטה:
יען שראיתי שמקרוב עמדו קצת אנשים מחזיקים עצמם חכמים גדולים בעיניהם כמו סנהדרי גדולה שחייב האדם לשמוע להם אפי' אומרים על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין והמציאו ובדו מלבם לפרש ...והנהו חדשים מקרוב באו להשיג גבול אשר גבלו הראשונים ז"ל והרגילו עצמם ותלמידיהם משובשים...על כן אמרתי להאריך קצת ולהראות שטותן ושבושן של האנשים האלה...וכל המפרש בענין אחר הרי הוא משבש ומהפך דברי אלקים חיים .
והפלא היא שהבאר שבע כ' בהקדמתו שהמסכימים ובראשם רבו ר' מרדכי יפה עברו על כל דיבור ודיבור מספר זה והסכימו עליהם.
ויש להפליא בתרתי הן מצד התלמיד שחולק עליו בלשון כזה, בעת שהעביר את ספרו להעביר עין עיונו עליו, וגם על הלבוש שהסכים האם נאמר שהלבוש חזר בו, ולא ראיתי א' מהאחרונים, שיאיר בענין זה.
אנא חכמי הפורום, תעירו ותעוררו, ויתרבה הדעת.

[אתנחתא]

למה הרמ"ע ור"י סאמיגו מהווה מחלוקות ישינה ביחס ללבוש ותלמידו? הם היו בני הדור ההוא (ספרי הלבוש בשנ"ה וספרו של סאמיגה נדפס שס"ו וספר באר שבע שע"ד והרמ"ע מפאנו מביא את הלבוש)

(אא"כ אתה מחסידי מונקאטש וד"ל)

[מעיין]

למה הרמ"ע ור"י סאמיגו מהווה מחלוקות ישינה ביחס ללבוש ותלמידו? הם היו בני הדור ההוא (ספרי הלבוש בשנ"ה וספרו של סאמיגה נדפס שס"ו וספר באר שבע שע"ד והרמ"ע מפאנו מביא את הלבוש)

(אא"כ אתה מחסידי מונקאטש וד"ל)

האמת, שטעיתי, וייש"כ על העמדה על הטעות.
מה הכוונה מחסידי מונקאטש, בער ולא הבנתי.
מה דעתך על עצם ההערה, האם כוונתו על הלבוש, והאם אכן הלבוש הסכים על כל דיבור ודיבור מספר באר שבע, וחזר בו?
אקוה שתאריך את הנושא ב"סוף פסוק", ולא להשאירו כ"אתחנתא".

[איש_ספר]

כונת החכם אתנחתא לדברי המנח"א המכנה את מהר"י סאמיגה כאחד מן הראשונים!
כתבתי ע"כ בעבר במקו"א והנני מצ"ב:

*כידוע יש שנהגו שלא לישב בסוכה כלל בליל שמ"ע בחו"ל, ואע"פ שאמרו בגמ' סוכה מ"ז ע"א: והילכתא מיתב יתבינן [בסוכה] ברוכי לא מברכינן (וכ"ה בטוש"ע סי' תרס"ח), מ"מ לא נהגו בזה. וכו"כ טעמים נאמרו בזה. ובתשו' מנחת אלעזר (ח"ג סי' ל"א) אחר שהאריך שטעם המנהג מיוסד ע"ד הקרבן נתנאל דבימות הקור אין לאכול בסוכה שאז ניכר שעושה כן למצוה, ובחו"ל לעולם המזג קר בעונה זו הוסיף וכתב:
'...הנה יש עוד דברים בגו וטובא גניז בגויה בס' מקראי קודש להגאון מוה"ר יוסף ב"ר בנימין סאמיגה ז"ל מהראשונים (נדפס בוויניציאה שנת שמ"ו והביאו לס' הלז במהרש"א ובשעה"מ על הרמב"ם) כתב וז"ל .... עכל"ה. ומי האיש הירא את דבר ה' הרואה דברים חמורים ונוראים כאלו על היושב בסוכה בשמ"ע יוצאים מפי גאון וגדול מהראשונים בקדושה ובטהרה ולא יחרד לבבו. והגם כי אין לנו אלא דחז"ל בגמ' והנפסק בשו"ע מ"מ כיון שיש בזה עקולי ופשורי חילוקים בין חמימי לקרירי וכו'. עכ"ל הרב מנח"א.

וראה שם שהאריך עוד לפלפל ולדייק בדברי הרב מקראי קודש ששמא אין כונתו אלא באר"י ולא בחו"ל כלל וכו' וכו'.

עד כאן דבריו של הרב מנח"א.

אכן בעל מקראי קודש ה"ה רבי יוסף סאמיגה לא היה 'מהראשונים' כמו שחוזר ע"כ המנח"א פעמיים. (ואל תשיבני שכונתו לקדמון, שבזמנו כבר הורגלו בחילוק משמעות ראשונים ואחרונים וכמו שיראה כל המצוי בספרו מנח"א). רבי יוסף סאמיגה היה מקובל בן דורו של רמ"ע מפאנו וידוע יותר על שום ספר הפולמוס שלו דרך ימין (וניציאה שס"ו) אודות סדר הנענועים בלולב. ונסתלק בשנת שפ"ט. ולא ראינו מעולם חרדה כזו על דברי מקובל אחרון, כמו שחרד המנח"א על דבריו, מה גם שלפי הבנתו הם היפך דברי הש"ס.

והנה מש"כ שנזכר הספר במהרש"א, [שגם זה קצת מוכיח שיש כאן טעות וחילוף בזמנים שכן מה לו למהרש"א למחבר איטלקי כמעט בן דורו] לא מצאתי שום זכר. מהרש"א נמצא בתקליטור השו"ת של בר אילן.

ומש"כ שנמצא בשעה"מ על הרמב"ם, אחר הבדיקה בתקליטור DBS ראיתי שכנר' איתחלף ליה להרב מנח"א מקראי קודש להר"ח אבועלפיא עם מקראי קודש סאמיגה. ובאמת אינו מובן היאך ס"ד דהרב מנח"א שספר קבלה ימצא מקומו בשעה"מ?

סוף דבר דברי המנח"א בענין זה הם תמוהים וצריכים פותר

לגבי עיקר דבריך, עיין בספרו של בניהו: היחסים שבין יהודי יוון ליהודי איטליה עמ' 159 שהאריך בסקירת כל המחלוקת ושם כיוון דברי הבא"ש לרמ"ע מפאנו.

ומענין שלשונו של הבאר שבע שציטטת היא ממש לשון הלבוש בענין אחר: 'אמר המאיר יען כי ראיתי כי מקרוב עמדו קצת אנשים מחזיקים עצמם חכמים בעיניהם במלאכת
הדקדוק עד שהטעו תלמידים משובשים עמהם ועשו עצמם משירי אנשי דור הפלגה אשר בלל שפתם והמציאו ובדו לשון חדש מליבם והרגילו עצמם ותלמידיהם עמהם לקרות תנועת השורק וכו'' (לבוש האורה עה,ת עה"פ יכסימו, שמות ט"ו ה'.

ספר דרך ימין נמצא באוצר במהדורה מחודשת בתוספת עוד חיבורים שנתחברו בפולמוס הנ"ל. הכל קובץ בתוך ספר הנקרא באר אברהם, לר"א בכרך פ"ת תש"ס.

[בראנסוויל]

ובעניין שיטת הבעל "באר שבע" בעניין לחלוק על רבו בענייני הלכה, עיין בספרו באר שבע סנהדרין דף ק"י ע"א בד"ה החולק על רבו, גם בספרו צידה לדרך עה"ת מאריך ע"ז בכמה מקומות.

[מעיין]

איש ספר.
יישר כח על ההערות.
כהיום ראיתי שבמגן גבורים סי' קכ"ח להגאונים רי"ש וגיסו כנראה גם כן הבינו שלא כוון אל הלבוש, שתמה שם למה לא הזכיר הב"ש את דברי רבו, ול"ו רגל על לשונו.
אבל באמת תמיהתי קיימת שעל כל פנים זאת ברור שראה וידע מדברי רבו, ולכתוב בלשון זה גם אם נאמר שמותר לחלוק על דבריו כדציין "בראנסוויל", אבל לשון כזה צ"ע.

ובענין זה אשאל עוד, אל מי כוון הרמ"ע מפאנו בכתבו במאמר ימין ד' רוממה:
אמת כי זה ימים אחדים בא אלינו אדם אחד מארץ יון משתבח בחכמת אבי אמו שחבר ספרים וגברא רבא הוא והראה לנו מה שפסק בדין זה הלכתא כוותין יפה כחו שכיון אל האמת ואמר שיש עליו עוררין בארצו ע"כ בקש ממנו לחתום אותו הפסק וגם שם בקוצר מילין דברנו בכבוד בעלי הספרים הסוברים בהיפך דבגין מילה חדא דלא איתבריר להו לא נגרע זכותם כלום כי כך הוא דרכה של תורה שלא ידע אנוש כלה רק בן עמרם לבדו. ורבים משתבשים במאמר חכמים דברים שלא נגלו למשה נגלו לרבי עקיבא, והאמת שאם משה הכא לא ידע רבי עקיבא הכא מנין לו, ואם כשהראו תורתו של ר' עקיבא וחביריו במרום לא הוה ידע מאי קאמרי שאני התם במקום רוחניים אשר עדן לא הי' והוא לביש מדא דהאי עלמא, ועוד עדיין לא נתנה לו תורה מתנה מאדון הכל עד כלותו לדבר אתו. אך יפה אמרו חכמים שהוצרך רבי עקיבא לגלות ולפרש דרך פרט מה שהיה בשתיקה ידוע למשה כמוס עמו ברמיזה בעלמא חתום באוצרות הלמודים הכוללים ודי בזה כי כן הוא האמת הבירור:
עתה שבנו אל האיש ההוא שבא לפנינו יוני או צרפתי שיהיה על שם מקומו או יחוסו כי הוא הדפיס חוץ למקומם ולא מלבנו הדברים האלה לנו ובחילוף קצת ירגישו בו בעלי השכל הרגילים בשותא דידן וכן לא יעשה וזה פריה כי העיר קנאת האנשים האלה עלינו ועל אבי אמו בקבר ומדוע לא הצילו את הרבנים הסוברים כמותם מיד תשובתינו בראשונה וכבר זכרנו שם כי רמי בר יחזקאל לא אמר שיהיו כל פינות לימין סתם אלא לימין המזרח ובארנוהו יפה יעויין במקומו ומי שיעמיק להבין את זאת אינו צריך לשום ראיה או טענה אחרת לאמת את דברינו, ואחרי הודיע שאין שם נפקותא למחלוקותם של אלה ריעים אהובים רק השתבשם במוחש הזה הרשות נתונה באהבה לכל משכיל להכריע בינותינו הם האריכו ואנחנו קצרנו שלא לערבב אזני התלמידים רק לברר להם האמת בדרך קלה וקצרה וזאת התורה:
------
אין לי "שם" לאתר המקוון, ולא יכולתי לעיין בבאר אברהם, ובספרו של בניהו.

[מעיין]

אחרי רואי ראיתי שבענין כל פינות כתבו באור ישראל שנה ב ב (גליון ו') ובגליון שלאחריו האריך ר' יהושע מונדשיין לתאר בקצרה סדר הפולמוס, וציין שם למאמר מהרב יצחק יודלוב בסיני פד, ועוד ציונים בענין זה במאמרו של ר' יחיאל גולדהבר בקובץ בית אהרן וישראל סו, ושם ראיתי שכוונת הרמ"ע היא לנכדו של מהר"ש אלגאזי מיון שהוציא לאור ספר תולדות אדם.

[יצג]

יעויין באנציקלופדיה תלמודית בכרך החדש בע' כל פינות

[מעיין]

אתנחתא,
כתבת שהרמ"ע מביא את הלבוש - ציין נא איפה?

[מעיין]

ומענין שלשונו של הבאר שבע שציטטת היא ממש לשון הלבוש בענין אחר: 'אמר המאיר יען כי ראיתי כי מקרוב עמדו קצת אנשים מחזיקים עצמם חכמים בעיניהם במלאכת הדקדוק עד שהטעו תלמידים משובשים עמהם ועשו עצמם משירי אנשי דור הפלגה אשר בלל שפתם והמציאו ובדו לשון חדש מליבם והרגילו עצמם ותלמידיהם עמהם לקרות תנועת השורק וכו'' (לבוש האורה עה,ת עה"פ יכסימו, שמות ט"ו ה'.)

יש להוסיף גם המשך הלשון "על כן אמרתי להאריך קצת ולהראות שטותן ושבושן של האנשים" נמצאים בין בדברי לבוש האורה ובין בדברי תלמידו הבאר שבע.
ואין זה כדבריך "איש ספר" רק דבר מענין גרידא ומקרה היא שקרה, שזכר הרב באר שבע את דברי רבו הלבוש האורה עד כדי כך שיהא שגור על חלקת לשונו בעל פה שיצטט ממנה שלא מדעת, אלא על כרחך כיוון הבאר שבע דבריו כאן לדברי רבו ולפיכך השתמש בלשונו ביודעים, לאמר יבואו דבריך ויעידו שאסור לשנות המנהג נגד דברי ראשונים, אף כי הוא קצת פלא

[אתנחתא]

כעת שמת לב לשאלתך, וכאשר בדקתי הדברים ראיתי שטעיתי. הטעות שלי היא שכן בעת הפולמוס הופיע קונטרס ימין ה' רוממה בשנת דס"ה , ובתוך הקונטרס זה יש מאמר של הרמ"ע ומיד אחרי זה של ר' עובדי ספורני, ולא רשום שם המחבר בכותרת, ובכן חשבתי שמאמרו של רע"ס הוא הוא מאמרו של רמ"ע, ובמאמרו של רע"ס אכן נמזכיר את הגאון המופלא ריש מתיתא מוהר"ר מרדכי יפה בעל הלבושים שכבר נתפשטו חבוריו בגלות החל הזה.

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=8

[מעיין]

גם מתחלה דמיתי כן שכוונתך לדברי ר' עובדי' ספורני.
ולא העלתי הדבר כ"סוף פסוק" כי השארתי אותו ל"אתנחתא".

יש לציין שהלבוש הי' קצת זמן באיטליא בגלותו מפראג.

מה דעתך על עצם ההערה, האם כיוון להלבוש או להרמ"ע מפאנו. קרא גם הערת איש ספר, שלשון הבאר שבע זהה לדברי רבו הלבוש בענין אחר.