אנכי הוי' אלוקך

[אליהוא]

אנכי הוי' אלוקך
צורת ביטוי כזאת וכיוצ"ב מצויה הרבה בכתבי חב"ד.
שאלתי האם ישנה גם בספרי הקדמונים והמקובלים?
האם בכתבי אבות החסידות או לכה"פ בחסידויות אחרות בנות זמנינו גם מתבטאים כך?

[איש_ספר]

וז"ל הרב בני יששכר (מאמר חדשי תמוז אב. מאמר א' אות ט):

והנה תתבונן מנהג אבותינו תורה היא, המנהג המורגל בישראל כשרוצים לדבר זה עם זה מענין שם הנכבד הנה אסור להזכירו כסדרו אומרים השם הוי"ה, הנה הוא צירוף של חדש אב, ולמה בחרו הצירוף הזה דייקא ולא צירוף אחר מן הי"ב צירופים, להיות צירוף זה החדש עתיד הקב"ה לעשותו כימי צאתינו מארץ מצרים בחדש ניסן אשר בו השם הוא כסדרו, על כן מנהג ישראל כשרוצים לדבר מן השם הנכבד כסדרו אומרים צירוף הוי"ה, שהצירוף של חדש הזה הוא המקווה לנו במהרה בימינו שיהיה לישועה ולנחמה ולגאולה שלימה כמו בצירופו של חדש ניסן שהוא כסדרו, ואתה הבן:

והרב בעל בן איש חי בספרו ברכת חיים על ההפטרות, פרשת האזינו. כתב טעם הגון למנהג זה. שיש לומר שכל הצירופים אסור להזכירם בפה מלבד הוי"ה כיון שיש דוגמתו במקרא לענין חול: הנה יד ה' הויה במקנך. ודפח"ח.

[אליהוא]

חוששני שלא הובנתי כראוי.
שאלתי לא היתה על הביטוי 'שם הוי"ה' וגם א"צ בזה לתשובתו של הר"ב בני יששכר. ברור שעיקר שם יקו"ק הוא הוי' וככוונתו.
שאלתי היתה על הזכרת 'הוי' [ולא יקו"ק] כ'אלוקיך' דבר שלכאורה נראה חריג. ברוב כלל ישראל מקובל לומר ה' אלוקיך כשהכונה לשם עצמו.

[חכם באשי]

הכתיב הוי"ה כ'תחליף' לשם בן ארבע אותיות (כסדרן) מצוי הרבה ספרי הקבלה מזמנו של האר"י (ושמא אף קודם לכן),
הסיבה הרגילה היא משום קדושתו.
שכבר מחה אחד מהקדמונים (איני זוכר מיהו) נגד ר' יוסף גיקיטליה הרגיל לכתוב שם זה ככתיבו שבתורה, כן הוא בכל ספריו.
(ולכאורה למד זאת מרבו, ר' אברהם אבולעפיה).

[איש_ספר]

אנכי הוי' אלוקך
צורת ביטוי כזאת וכיוצ"ב מצויה הרבה בכתבי חב"ד.
שאלתי האם ישנה גם בספרי הקדמונים והמקובלים?
האם בכתבי אבות החסידות או לכה"פ בחסידויות אחרות בנות זמנינו גם מתבטאים כך?

האם לא שאלת על צורת ביטוי -כינוי הוי"ה תמורת כינוי ה' (השם) המורגל במקומות אחרים?
והאם בני יששכר לא מעיד על מנהג זה?

לא הבנתי

[אליהוא]

כמדומה שהר"ב בני יששכר מדבר על כך שכאשר רוצים להזכיר שם יקו"ק אומרים "שם הוי'" כשהכונה לשם זה, אך כשמצטטים פסוק לומר כקריאת הפסוק 'אנכי הוי' אלוקיך' או 'הוי' אלוקיך אש אוכלה' וכיוצא, זו לא שמענו. [ואולי שינוי כותרת האשכול היתה נמהרת מדי].
ומכאן תשובה מוצאת גם לדברי החכם באשי נר"ו.

[חכם באשי]

אני ראיתי את שם האשכול שלפני השינוי, אך התייחסתי אך ורק לדברי איש-ספר בהודעתו הראשונה כאן. ודוק היטב.

[איש_ספר]

החזרתי שם האשכול לקדמותו [למי שלא עקב: לזמן קצר שונה כותרת האשכול ל: כינוי ה' בלשון הוי"ה].
החילוק בין השאלה לבין המקור, קשה עלי.
אני הייתי מוסיף אימתי התחילו בכיוני 'אלקך'.
וכבר ראיתי שאחד שאל את ר' שלמה פישר למה כתב בהקדמת ספרו בית ישי: '..והנה יצאתי בספרי זה בעקבי הצאן ונקיטנא אנא עניא בשפולי גלימײהו דרבנן סבוראי בתראי ז''ל ובכללם גדול האחרונים איש האלהים מרן החזו''א ז''ל...' ולמה לא כתב אלקים? והשיבו הגר"ש שבחיבור ספרו אין המכוון שיושלך לאשפה....

[חכם באשי]

בהתייחס להודעה האחרונה של איש ספר,
מעניין גם לציין שישנם ספרים שהשם שניתן להם בידי מחברם כולל את שם 'א'להים', כמו: 'בית אלהים' למבי"ט ו'כבוד אלהים' לאבן מיגאש.
ומדפיסים מאוחרים שינו את שם הספר הראשון ל'בית אלקים'.
יעויין בענין זה בספרו של רי"ש שפיגל, עמודים, ח"א.
עוד יש לציין, ש'אלהים' הנזכר בתורה בעבודת אלילים, כמו: "אלהים אחרים", מקפידים לכתוב "אלהים אחרים", עם ה"א.
אך פעמים מוצאים שנמשכו אחרי שיגרא דלישנא וכתבו "אלקים אחרים", בקו"ף.
כל מי שיחפש באחת מתוכנות איחזור המידע את "אלקים אחרים", ימצא הרבה. ואכמ"ל.

כל הנ"ל חורג מעיקר הדיון, ולא באתי אלא להוסיף על דברי הגאון א"ס האחרונים.

[המעיין]

'

ולמה לא כתב אלקים? והשיבו הגר"ש שבחיבור ספרו אין המכוון שיושלך לאשפה....

באמת בגמרא תמיד שם אלקים מופיע תמיד בה, (יש בגיטין מקום שמופיע ב ק ואולי בעוד מקומות לא חפשתי )
לעומת שם אדנות שמופיע כ ה'

לא יצא לי ברור מה אומרים כאן אבל אני מבין שאליהוא שאל שאלה פשוטה

בכל מקום שמתכוונים דווקא לשם הויה (כי מתיחסים לאותיות או לגימטריה 26 או לאיזה עניין) ברור וטבעי שיכתבו הויה
אבל בחבד וזה מאד בולט לכל מי שקורא באותו מקום שכו"ע רגילים לכתוב ה' כמו שנהגו בגמרא הם כותבים את המילה הוי"ה וע"ז שאל האם זה התחיל בחבד או קדום להם ולא ראיתי שהשיבו על כך

[איש_ספר]

המעיין. מן הגמ' פשוט שלא ניתן ללמוד ולדקדק כלום בכיוצא בזה. שכן אין כאן נוסח, אלא צורת כתיבה והעתקה של סופרים. ניתן ללמוד לכל היותר על מנהג המקום בו נעתק כתב היד.

ומענין לעניין באותו ענין:

שאלה ילמדנו רבינו למה נוהגים לכתוב שם הוי"ה ברמז אות ה"א לבדה כי בשלמא היו"ד היא תחלת השם אבל ה"א היא סוף אותיות השם ואין דרך לכתוב הרמז באות הסוף אלא באות שבראש. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

תשובה הכי איתא באותיות דרבי עקיבה וז"ל אין ה"א אלא שמו של הקב"ה המפורש שבו נברא העולם כולו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"א בראם וכו' ומה נשתנה מכל האותיות וכו' מפני שכל האותיות כשאדם מוציאן מפיו הוא מרגיש בהם בשפתיו ובלשונו ומוציא טיפת רוק מפיו אבל הה"א אינו מקבל טומאה מפני כשאדם מוציאו מפיו אינו מרגיש בו לא בשפתיו ולא בלשונו ואין מוציא בה טיפת רוק מפיו ולכן כל שמות המפורשות אינם נכתבות אלא בה"א וכו' ע"ש ועוד יש טעם נסתר מפני כי ה"א אחרונה מהשם היא עלמא דאתגלייא ולכן השם הוי"ה הנעלם כאשר כותבים אותו רומזים אותו באות ה"א אחרונה שהיא עלמא דאתגלייא אשר ממנה נולדו נשמות ישראל והיא סוד העשיה הקרובה לנו והיא בחי' שם אד' שהוא ששם ההוי"ה נקרא בו והבן היטב . והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי.
כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.


(תורה לשמה סי' תכ"ג).

[מבי מדרשא]

ומענין זה, איש ספר, אולי סוף סוף יסביר לי מאן דהו מדוע יש הכותבים במקום שם השם בה' בד'..
אולי החמירו על עצמם משום אותיות דר"ע דה' זהו שם השם?

[ישראל הר כסף]

לשם הדגשה, בחב"ד לא רק כותבים ככה אלא גם מדברים ככה בשפת היום יום. כל מי שראה איזה הסרטה של הרב'ה שלהם שם לב לשינוי הזה מיד. לא בטוח שיש פה איזה פילוסופיא עמוקה, אלא הרגל ומטבע לשון יחודי, וכמו שכל בר בי רב דחד יומא יזהה בקלות את דברי הרמח"ל או השפת אמת או המהר"ל עפ"י צורת ההתבטאות היחודית לכ"א מהם, כך גם הרב'ה שלהם (ואולי קודמיו, אין לי מושג, אז עוד לא הסריטו אותו...) מצא לעצמו צורת ביטוי לרוב הרגלו למושגים מעין אלה, כמו שניכר מכל דיבוריו, כי לא רק בזה היה לו ביטויים יחודיים אלא בהמון דברים, עד שדבריו ניכרים בחותם הלשון עוד יותר מכל המוזכרים לעיל.

[חכם באשי]

ילמדנו רבינו למה נוהגים לכתוב שם הוי"ה ברמז אות ה"א לבדה כי בשלמא היו"ד היא תחלת השם אבל ה"א היא סוף אותיות השם ואין דרך לכתוב הרמז באות הסוף אלא באות שבראש. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.

אולי סוף סוף יסביר לי מאן דהו מדוע יש הכותבים במקום שם השם בה' בד'..

בענין הצורות השונות לכתיבת שם הוי"ה מחוץ למקרא, יעויין נא בספרו של שפיגל, עמודים לתולדות הספר העברי, ב, בנספח לפרק יב (כמדומני).
עיינו שם ותירוו נחת גדול.

[תלמיד האוצר]

ומענין זה, איש ספר, אולי סוף סוף יסביר לי מאן דהו מדוע יש הכותבים במקום שם השם בה' בד'..
אולי החמירו על עצמם משום אותיות דר"ע דה' זהו שם השם?

הקפדה זו ידועה בשם החזון איש ראה בדינים והנהגות יורה דעה סעיף יד.
וידוע בשם הגרי"ש אלישיב שמילים אלו של שם השם באות ד' וכן בעזרת השם, ואם ירצה השם אין בהם משום קדושה ואינם צריכים גניזה ומור לזורקם.
ראה עוד בערוך השולחן יורה דעה סימן רעו סעיף כח שכתב על שם השם באות ד' שאף שאין בזה קדושה כלל, מכל מקום יש להקפיד לא להשתמש בזה בבזיון, כיון שיש בזה כוונה לשמים.

[חיים]

ידועה דעתו של הרוגוטשובי שאין לכתוב ב"ה בראשי המכתבים. בספר פסקי תשובה יש בענין מכתב מהאמרי אמת מגור.

[יהושע מונדשיין]

בשד"ח כותב, שהספרדים כותבים ה' והאשכנזים ד'.

[איסתרא בלגינא]

המעיין. מן הגמ' פשוט שלא ניתן ללמוד ולדקדק כלום בכיוצא בזה. שכן אין כאן נוסח, אלא צורת כתיבה והעתקה של סופרים. ניתן ללמוד לכל היותר על מנהג המקום בו נעתק כתב היד.

כנים הדברים, ואף אין זי ראיה על העתקת הסופקים מכת"י שהכל תלוי במסדר מדפוס וילנא וראיה לדבר מקום א' איני זוכר היכן שעד חצי העמוד נכתב השם " ה' " ומחציו ואילך נכת " יי " וניכרים הדברים שנתחלף המסדר באמצע העמוד.

[לבי במערב]

ידועה דעתו של הרוגוטשובי שאין לכתוב ב"ה בראשי המכתבים. בספר פסקי תשובה יש בענין מכתב מהאמרי אמת מגור.

ראיתי מי שכתב, שאפ"ל דשי' הראגאטשעווער בזה כפי מנהג עדתו (חסידי חב"ד) שקורין "ברוך הוי'", אלא שכיון שבפועל רוב עמ"י קורין "ברוך השם" אין חשש.
ובדרך אגב: מנהג חב"ד כיום לקרוא מכתב מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש לחתונה תחת החופה, וראיתי שקורין הר"ת "ב"ה" - "ברוך השם" [בשונה ממה שקוראים בד"כ "ברוך הוי'", כמו כשמובא פסוק "ברוך ה' לעולם או"א" במאמר (או אפילו אם יבוא קיצור "ה'" בגוף המכ') וכיו"ב], ואולי הוא מטעם הנ"ל (כדי שלא יהי' שם ה' שאז אסור למוחקו). ואף שאיני חושד בקוראי המכתב שכיוונו מדעתם כ"כ, עכ"ז "ישראל אם לא נביאים הם בני נביאים הם". ודי בזה.