הודעהעל ידי חוקר ובוחן » ג' אוגוסט 29, 2017 3:21 am
והנה נכתב והודפס רבות בעניין שתי השאלות הנ"ל , ומן ההכרח לעשות סדר עם הקורא הנעים- מה מוסמך ובנוי על אדני ההגיון והשיקול ההלכתי ומה מנוגע בהטיית בעלי אינטרסים ומה סתם כך לקוי בבערות וחוסר ידע או טעות , ומה הם הבלים וזריית חול בעיני הציבור ומה נכתב ע"מ לקנטר ו\או להתכבד; ומה פתוך ומעורב מכמה מיני סיבות.
וראו עיני הרבה חכמה ודעת בעניין זה כמו גם הרבה הבל ורעות רוח.
נתחיל מן החיובי.
ראשית אציין למכתבו של הרב אמיתי בן דוד המקלס את הבראקל כתרנגול לפי טבעו ותכונתו והתנהגותו, עפ"י חז"ל . הדברים ישרים. הוא עסק הרבה בשאלת הפטם בעבר . ועם זאת במכתבו לא אוסר וגם לא מתיימר לאסור - את הפטם , רק רואה הבראקל כאחת ממין תרנגול הביתי הפשוט אשר עליו יש מסורת וראוי לייסד ממנו אכילה של עופות על מסורות ללא חשש , עם פיקוח על התפתחותו התעשייתית. כל דבריו יצדקו אם אינו צריך מסורת מיוחדת באשר אינו שונה.
כמו כן אציין ואקלס את דברי הרב בוקוולד במאמריו הן בעבר והן בהווה בענין , ובעיקר בעניין שכתב למצוא צדדי היתר הלכתיים לעופות הפטם (עכ"פ בלית ברירה או בדיעבד) עפ"י הגרי"ש אלישיב ועוד , למרות חשש ההכלאות בפועל, ולמרות ברירות הכלאות האבות של הזנים מהם מרכיבים אותו. הוא מִסמך והפנה את כל דבריו במקורות ברורים.
ובענין השאלה השניה, על אודות הבראקל לא הכריע לאסור . ואף לא דק בה כולי האי . רק הא שכתב בצורה ברורה על מכתב הרב לנדא שכתב בפשיטות על קורניש עוף עם מסורת ופלימות רוק עוף עם מסורת ושזה ההכלאה היחידה לעופות - במילה אחת - הבלים , וצדק מאוד בזה ...
כמו כן , אציין בדומה לזה מכתב של הרב קארפ , המתיר את עופות הפטם . ובשאלת הבראקל אמר כחכם אמיתי-איני יודע.
לאידך גיסא יש לציין מתירי בראקל ספרדיים כהרבנים מוצפי ומאזוז - אשר הם מעידים וטוענים כי יש עליו מסורת בעדות הספרדים בכלל , ותוניס וג'רבה בפרט (זה מאוד חשוב - כי שם היו ת"ח. ). [לא ציינתי את אחד מרבני טורקיה שפרסם כי אוכלים שם את הבראקל , באשר הוא הטעים כי הוא מכונה אצלם העוף של דניזלי (עיר בטורקיה) וכאשר עיינתי בתמונותיהם הן אינן שוות. העוף הטורקי הינו לרוב צבעוני , ונעלם ממנו מראה הזברה\מנומר של הבראקל . רק דומה לו בשיעור נוצות בעורפו ובגבו ובצורת זנב הזכר, ואפשר דטעה בדדמי כאשר בתחילה דברו על נזירות הבראקל].
הצד השווה בכל אלו - שהם מדברים בעיקר בשאלה אחת להיתר ולא אוסרים את השניה - דבר המוכיח על מיעוט נגיעות.
לא אדבר ממכתבי הרבנים הצעירים מתפלפלים ומורים בראש כל חוצות , לקנטר או להתכבד. גם אם אחד מהם נגע\התקרב לנקודה בבראקל בלאדי , הוא מיד קשקש בה ללא בסיס.
גם לא אדבר ממכתב מריר וטרונייתי של ראש כשרות בא"י לאחראי בית שחיטה בארה"ב , ומה שענהו הלז.
גם לא אדבר ממכתב אחד מגדולי הפוסקים והמורים , אשר לא האמנתי בחיי כי יכתוב על מציאות , שכפי שאני רואה ומבין מתוך מכתבו היא מוטעית. וביותר כי יקשור שתי השאלות הנ"ל באותו דוכן , וביותר כי יכריז כי ראוי לתקן פסלות לשוחטים דקים להו כמתירין .
והצד השווה לכל אלו שהכריעו בשני הסוגיות בחדא מחתא להתיר הפטם ולאסור הבראקל אעפ"י שרמות חשש שוות לשניהם לכאורה גם לדבריהם עצמם מאז בפירוש ו\או בשתיקה כהודאה , אלא שזה מוכיח בברור כי דעתם נשלטת במשים ו\או מבלי משים על ידי בעלי אינטרסים ובעלי נגיעות ו\או ע"י נטיות זרות ומניעים אפלים לקנטר או להתכבד.
נערך לאחרונה על ידי
חוקר ובוחן ב ג' אוגוסט 29, 2017 3:54 am, נערך פעם 1 בסך הכל.