כבוד וחנופה

[ישראל הר כסף]

ידיעה מענינת (אולי...).
ידוע מה שאמרו חז"ל "איזהו מכובד המכבד את הבריות", אעפ"כ למדתי שרק המכבד הוא מכובד, אבל המחניף- מזולזל.
וזה מדברי הגמ' במגילה ט"ו: "יבא המלך והמן אל המשתה" תנו רבנן- מה ראתה אסתר שזימנה את המן...רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס, וברש"י שם פי' "ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי".
והסברא פשוטה, כי המכבד נותן מכבודו לזולת, אבל המחניף כאילו זקוק לשני, ובשביל זה מוכן לכבד את השני, דהיינו לרומם אותו מעל עצמו, וממילא הוא מזולזל- כיוון שזלזל בכבודו.
בתקוה שבנש"ק לא כועס על זה שמצאתי בפורום כלי לפריקת הגיגי.

[מבי מדרשא]

לכאורה ההבדל בין חנופה לכבוד ברור והוא שנים שהם אחד, כי לכבד מישהו היינו במה שיש בו, מתוך הערכה לכך ובכל אדם יש צלם אלוקים שמוטל עלינו לכבדו. ברם חנופה היינו במה שאין בו ולא מתוך הערכה אלא מתוך צורך.
והנה המכובד המכבד את הבריות ממילא מתכבד שהרי גם בו ישנם דברים טובים וביותר עצם זה שמכבד אחרים. אך המחניף, שעושה מעשיו כלפי זולתו בלא שבתוכו מכבדו באמת אלא רק לשם התוצאה, הרי הוא מזולזל בעיקרו, כי לא אמת יש בו ולא הערכה לאחרים.
[אגב, מה נסגר איתך ר' ישראל, היש לך בבית רשימות של כל מיני סתירות ענוה גאוה, חנופה כבוד? מזל שמור הביא לבדו את צעב"ח ושילוח הקן, אחרת הייתי חושד שאתה שלחתו. מה עם ידיעה אמונה, גזירה בחירה, קנאה ותחרות ועוד רבים, בטח בעתיד.. ;) ]

[ישראל הר כסף]

אתה בסדר ...דבש!!! אבל דרך אגב אתמול 'הצלחתי' להעלות נושאים קצת שונים, ודנתי בהם יחד איתך ב'בי מדרשא' הוירטואלי שלנו, (תחת הניק 'התעיף עיניך' וכו' ) אז אולי 'תסלח' לי.
קיבלתי דבריך בשמחה, אבל לא הבנתי למה אתה חושב שחנופה היא בדבר שאין בו, בשלמא מה שכתבת שחנופה היא כשנעשה לצורך עצמו- מובן, אבל לכאו' חנופה שייכת גם לדבר שיש בזולת אבל מטרתי היא לא לרומם את השני אלא למשוך אותו אלי לאיזה צורך שיש לי.

[תולדות אדם]

לדעתי יש עוד הבדל בין הדברים שהוא מקושר לדבריהם של הגר"י ה"כ והגר"מ מדרשא. שכבוד היינו שמכבד מרצונו בגלל שהוא באמת מעריכו, וחנופה היא כדי להשיג איזשהו מטרה וממילא לא תמיד יש את המעלות בחנוף, ואף מוכן לכבדו יותר מכבוד עצמו.

[בנשק]

כועס? רותח מזעם!

ועכ"פ לעניננו, פשוט שההבדל בין כיבוד לחנופה אינו בין אמת לשקר, דשרי לשקר מפני השלו' ואפי' לחבב כלה על בעלה ומקח על לוקחו.
וענין החנופה הוא לשבח מעשים נפסדים בעיני עושיהם, או להסכים עם דבורי ליצנות, ואידך זיל גמור.

ולא כל חנופה לרשעים אסורה, יעוין בגמרת סוטה פ' ואלו נאמרין.

[מבי מדרשא]

מה ענין לשקר מפני דרכי שלו' לחנופה? ואגב להחניף לאשתו מותר עלאף שנקרא הדבר חנופה. ראה באורחות צדיקים שער החנופה. עכ"פ מה שחשבתי היה לחלק בין היכן שהאדם מצד עצמו חש צורך לכבד את זולתו, כי אז הוא באמת מעריכו וחפץ לכבדו וזה יותר אף כאשר ברגע שמראה לו כבוד עושה זאת לשם טובת הנאה כלשהי. בעוד שחנופה ענינו, בזמן שאינו מכבד אותו באמת ואינו חש כלפיו הרגשת כבוד וכל דבריו הם בכדי לזכות לטובת הנאה. זו היתה כוונתי.
ואם תאמרו טעית, אקחם חזרה ולא אבוש לומר טעיתי.

[תולדות אדם]

הגר"מ מדרשא, כוונתי ככוונתך - ברוך שכיוונתי.