האם יש קדושה להר סיני מפני שניתנה בו תורה?

[א_צאנזער]

ייש"כ מראש

[חד ברנש]

תענית כא ע"ב:

תנינא, רבי יוסי אומר: לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו. שכן מצינו בהר סיני שכל זמן שהשכינה שרויה עליו - אמרה תורה גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, נסתלקה שכינה ממנו - אמרה תורה במשך היבל המה יעלו בהר.

[דרומי]

'דרשה' בענין זה

[יוסף חיים אוהב ציון]

בס' פריו מתוק על במדבר הנדמ"ח יש בזה וורט נאה מהגראי"ל שטיינמן זצ"ל.

[עזריאל ברגר]

מהסיפור של רבה בר בר חנה שראה את הר סיני מוקף בעקרבים לבנים וכו' משמע שיש איזושהי נגיעה של קדושה שם.

[לבי במערב]

גם ממעשה דאליהו (מלכים־א יט, ח ואילך) מוכח כן.

[מה שנכון נכון]

אולי יש לדמות קצת למש"כ רש"י בשה"ש ד, י: "מה יפו דדיך - כל מקום שהראית לי שם חבה יפה הוא בעיני, גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים, הוא שיסד הבבלי מנוחה ושאר ויעודים, מנוחה זו ירושלים, ושאר ויעודים מקום שנתוועדה שם שכינה לישראל".

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... agenum=189
עמ' קנח.

[זקן ששכח]

מהסיפור של רבה בר בר חנה שראה את הר סיני מוקף בעקרבים לבנים וכו' משמע שיש איזושהי נגיעה של קדושה שם.

מסתבר שזה מוכיח שהיתה שם קדושה והלכה.
וראה המשל שכתב באור החיים הקדוש ריש פרשת חוקת,
לבעל הבית שהיו לו שתי חביות.

[עזריאל ברגר]

מהסיפור של רבה בר בר חנה שראה את הר סיני מוקף בעקרבים לבנים וכו' משמע שיש איזושהי נגיעה של קדושה שם.

מסתבר שזה מוכיח שהיתה שם קדושה והלכה.
וראה המשל שכתב באור החיים הקדוש ריש פרשת חוקת,
לבעל הבית שהיו לו שתי חביות.

כתבתי "נגיעה של קדושה" כלומר "שיירי קדושה".
ואכן גוף מת של יהודי - יש בו קדושה הלכתית יותר מגוף מת של גוי.

[.השוחט]

קטע מתוך המשך חכמה בפרשת יתרו.


משך חכמה על שמות פרק יט פסוק יב

ולכן כיון שישראל המה היו מחיצות הכבוד והמה היו משכן לאלוהות כן נשאר קדושתן לעולם וכמו שאמר ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח) וכמוש"ב היכל ה' המה (ירמיה ז, ד) ולכן גלו לבבל שכינה עמהם (מגלה כט) וכמו מחיצות וקרשי המשכן, אבל ההר קדושתו לשעה וכמו כל מקום שעמד המשכן, לכן בהר כתוב ההיתר תיכף במשוך היובל המה יעלו בהר שמעיקרא לא נתקדש רק לשעה אבל ישראל קדושתן לעולם לכן אחר זמן התיר להם שובו לאהליכם (דברים ס"פ ה) ודו"ק.

וביתר שאת:

משך חכמה על שמות פרק יט פסוק יג

במשך היובל המה יעלו בהר - מה שאמר ההיתר תיכף (והיתר דלכו לאהליכם אמר בסוף) (ע' דברים ה, כז) משום שלמדה תורה ד"א שלא יסיים בדבר רע (כמבואר באו"ח ס"ס קלח) שכתוב לא יחיה, וזה שכונו חז"ל (תענית כא) דבאמת כל עיקר הדת היה כדי לעקור מלבות בנ"י עניני ע"ז ולהראות להם כי לא ראו כל תמונה וכמו שהארכתי לעיל (פ' בא יב, כא) כי אין קדושה בשום נברא רק להבורא יתברך, וזה שאמר שלא תדמו כי ההר הוא ענין קדוש ובסיבתו נגלה השם עליו, לא כן בני ישראל כי במשוך היובל וכו' יעלו בהר והוא מעון חיות ובהמות, רק כ"ז שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא ית"ש, לכן אמר כי לא המקום מכבד כו' אלא האדם מכבד את מקומו (תענית כא) כו' וזה רעיון נכבד. ולכן בבית עולמים שקדושתן לעולם לכן שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבנין לכן מותרים ליגע כל הטמאים אף טמאי מתים מאחוריו וכמו שדרשו בתו"כ ר"פ תזריע מלא תבוא דמאחוריו מותרין ליגע בו כל הטמאים להראות דרק ממי ששכן שמו בתוך הבית הזה אתה ירא שבפנים הלוחות והעדות ומשכן הכבוד ובפנים ממנו קודש לא מאחוריו ודו"ק.