בירור הביטוי "שבק חיים לכל חי"

[גאולה בקרוב]

קיבלתי מחבר, אולי יש לכם הוספות והערות:

הביטוי המלא הוא "שבק חיים לכל חי"
לא מצאתי ביטוי זה בקדמונים היינו בחז"ל ובראשונים, אך באחרונים הוא מצוי הרבה, כמעט תמיד כמבשר על פטירת אדם.
שבק פרושו השאיר\עזב\הניח לאחרים
כל חי כנראה פרושו למי שמחיה הכל היינו לה' ית'
או יתכן שפרושו השאיר חיים לשאר הנבראים
לפי הפרוש הראשון יש לכאו' לקרא את המילה לכל עם דגש (LAKOL)

[אבן זועקת]

הביטוי הזה הוא גלגול של הביטוי "וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק" והוא קדום מאד

[סגי נהור]

עי' רמב"ם פ"ד מהל' יבום סכ"ה. אגרת הקודש לבעל התניא סי' כז.

[שיף]

יש גורסים "ושבק לן חיים" ויובן ע"פ מש"כ לעיל.

[גלאגוזים]

"אכן, ישראל קדושים המציאו ביטוי מיוחד על הסתלקותו של אדם מישראל: שבק חיים לכל חי,
פירושו של ביטוי כך הוא: אותה חיות שהיתה כאן עמנו בעלמא דין נסתלקה לה מעמנו ועלתה לגנזי מרומים,
ועליה אמרו ז"ל רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק, אך ישנה חיות, ששבק - אותו אדם שהלך לעולמו -
לכל חי, והיינו שהניח לנו בעלמא דין מחיותו הוא,"
[מרן הגר"י הוטנר במאמר זכרון לזכרו של מרן הגר"ח שמואלביץ]

[סגי נהור]

אין אתה צריך להיזקק לגר"י הוטנר לעניין זה, שכן מקור הפירוש הוא בדברי בעל התניא שצוינו לעיל.

"שבק חיים לכל חי, כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשרים, כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה.
כי באמונה כתיב "וצדיק באמונתו יחיה"; וביראה כתיב "ויראת ה' לחיים"; ובאהבה כתיב "רודף צדקה וחסד ימצא חיים", וחסד הוא אהבה...
אבל לאחר פטירתו... נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיית, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה'..."

[עושה חדשות]

כמדומה שהמובאה הראשונה היא ברי"ף יבמות בגט חליצה - ...הוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן וכל ישראל שבק...
והגאון רבי משה שפירא זללה"ה היה מאריך בזה מאד לפי דרכו, אודה למי שיציין או יעלה.

[בערקע חייט]

האם מיוחד ביטוי זה לגדול מישראל או שייך לכל אדם המוני?

[מעיין]

לכאורה הוא מליצה וגלגול מלשון הגמ' ברכות סא ב לא שביק מר חיי לכל בריה וכעין זה ב"ק צא ב, במ צ"ב א

[בתוך הגולה]

כמדומה שהמובאה הראשונה היא ברי"ף יבמות בגט חליצה - ...הוינא נסיבנא ליה ושכיב וחיי לרבנן וכל ישראל שבק...

[כפי שהזכירו, נמצא כבר בגאונים, לדוגמא הלכות גדולות הלכות גט וחליצה ועוד]
זכור לי במעומעם שביע"ד כתב משהו במשמעות מושג זה ולפ"ש לא מצאתיו שם. אם יש יודע ומדיע שכמ"ה

[עזריאל ברגר]

האם מיוחד ביטוי זה לגדול מישראל או שייך לכל אדם המוני?

בכתובת יבמין ובגט-חליצה - כותבים את זה על כל יהודי שאשתו התייבמה או חלצה.

[בתוך הגולה]

זכור לי במעומעם שביע"ד כתב משהו במשמעות מושג זה ולפ"ש לא מצאתיו שם. אם יש יודע ומדיע שכמ"ה

בעת האחרונה בעקבות פטירת הגרח"ק הזכירו כמה ספדנים את דברי היע"ד (לרבות הראי"ס כאן...).
באחד המקומות ציטטו מדבריו בהרחבה כך שניתן היה למוצאם והם בח"ב דרוש ז'. אין שם התייחסות למליצה אלא הרחבה גדולה בעניין עצמו.

[סגי נהור]

שבק חיים לכל חי, כנודע שחיי הצדיק אינם חיים בשרים, כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה.
כי באמונה כתיב "וצדיק באמונתו יחיה"; וביראה כתיב "ויראת ה' לחיים"; ובאהבה כתיב "רודף צדקה וחסד ימצא חיים", וחסד הוא אהבה...
אבל לאחר פטירתו... נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחינת רוח רבם העצמיית, שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה'...

על קטע זה מאגרת הקודש הוסיף באור התורה להצ"צ (בהר ע' תרא):

מ"ש באגרת הקודש סימן כ"ז לשון חז"ל דשבק חיים לכל חי, דשבק ממש בחינת חיים, היינו אמונה ויראה ואהבה שנקראו חיים, שבק לכל אחד מתלמידיו, ורוחו עומדת בקרבם, עכ"ד... ושבק הוא תרגום של עזב, ויעזוב בגדו תרגום ושבק, וכן לא ראיתי צדיק נעזב תרגום שביקא. ולכן אמרו רז"ל לא קאים אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין, דמנין יקום על זה אחר זמן רב כזה? אלא משום רוחו דשבק בו. ועל זה אמר אלישע ויהיה נא פי שנים ברוחך אלי.