"נשים נותנים שלום זו לזו"

[בריושמא]

הביאו אלי כתב יד. שלושה דפים.
דרשה על ערכן של הנשים. כתיבה מזרחית. שנות הת"ר.
אין כותרת. אין שם מחבר.
במקום אחד הוא כותב כך:
"וגם בעגל שנטרו למשה ... ולזה נהגו הנשים בעת התחלת קריאת הס"ת שנותנים שלום זו לזו".
היכן היה מנהג כזה?
האם המשפט הזה ידוע?

[אברהם שרייבר]

הביאו אלי כתב יד. שלושה דפים.
דרשה על ערכן של הנשים. כתיבה מזרחית. שנות הת"ר.
אין כותרת. אין שם מחבר.
במקום אחד הוא כותב כך:
"וגם בעגל שנטרו למשה ... ולזה נהגו הנשים בעת התחלת קריאת הס"ת שנותנים שלום זו לזו".
היכן היה מנהג כזה?
האם המשפט הזה ידוע?

נשים נותנים שלום קריאת התורה.PNG (136.64 KiB) נצפה 206 פעמים

[בריושמא]

חזק וברוך!

[הוה אמינא]

הזכרתני מנהג ספרדי שראיתי פעם והופתעתי מאוד, כי לא נפוץ פה בארץ, כנראה רק עדה / עדות מסויימות:
מיד אחרי קידוש בליל שב"ק נותנים ברכות שבת שלום זל"ז בהתרגשות וסבר פנים יפות, וזה יכול להימשך הרבה זמן (על חשבון קידוש במקום סעודה), בפרט אם יש אורחים או שמחות עד שכולם לחצו ידי כולם. כאילו שלא נפגשו קודם ולא בירכו זא"ז לשבת שלום.
איני יודע אם קשור להנ"ל, בפרט שזה מנהג גם הגברים וגם הנשים.
יבואו הבקיאים ויוסיפו.

[צופה_ומביט]

הביאו אלי כתב יד. שלושה דפים.
דרשה על ערכן של הנשים. כתיבה מזרחית. שנות הת"ר.
אין כותרת. אין שם מחבר.
במקום אחד הוא כותב כך:
"וגם בעגל שנטרו למשה ... ולזה נהגו הנשים בעת התחלת קריאת הס"ת שנותנים שלום זו לזו".
היכן היה מנהג כזה?
האם המשפט הזה ידוע?

נשים נותנים שלום קריאת התורה.PNG

האם הכוונה שהיה מנהג מכוון כזה, לנהוג כך בקום ועשה כ"מנהג"? או שזו היתה המציאות הפרקטית הרווחת, שנשים הגיעו לבית הכנסת בשעת תפילת שחרית, ואז אסור לדבר, ומתי התפנו להקביל זו פני זו לשלום כפי שעושים בני אדם / נשים - ברגע הראשון שנגמרה חזרת הש"ץ, שהוא זמן הוצאת הספר תורה. אלא שהספר הנ"ל בא ליתן טעם פנימי למציאות הזו, שבוודאי היא בהשגחה, וגבוה מעל גבוה שומר.

[דרומי]

לא נראה לי שנשים בימיהן היו מודעות להבדל בין התפלה, חזרת הש"ץ לבין זמן הוצאת הס"ת. ואדרבה, מסתבר שכיבדו יותר את הס"ת ונזהרו יותר בעת הוצאתו.