לחם הפנים יכל להתעפש? תמיד לא:

[היא שיחתי]

הגמ' מקשה אמאי עשו שולחנות משיש ולא מזהב או כסף, וב' פירושים בזה או שקושיית הגמ' על שולחנות שעליהן אברי התמיד מונחים או שהקושיה על השולחן שעליו מונח לחם הפנים בכניסתו
ותירצה הגמ' ששולחן כסף וזהב "מרתיח" ופירשו המפרש והרא"ש שהוא מחמם ומקלקל הדבר שעליו
ולפי השיטה הראשונה שהקושיה על שולחנות הבשר מקשה הרא"ש בשם ירושלמי שקלים דהלא לא הסריח בשר קודש מעולם ותי' בשמו דלא סמכינן אניסא
אכן גי' המפרש לפנינו (לפני הגהת הש"מ) וכן מוכח מגירסתנו בברייתא במנחות צט: דקושית הגמ' הייתה על שולחן הלחם ותי' הגמ' שהלחם יתחמם ויתעפש

אך קשה לי, דהרי איתא בגמ' דלחם הפנים היה חם כל העת ובשעת סילוקו היה חם כשעת סידורו, והיאך יתקלקל מחמת חום השולחן והלא בין כך היה חם ולא התקלקל ולא שייך לכאו' תירוץ הירושלמי דלא סמכינן אניסא
מה עוד שכל כולו היה קיום בנס שנשאר חם

[הבונה]

כמדומה שלכן יש שכתבו, שנס זה היה רק כשעושין רצונו של מקום, רשום לי באיזה מקום אוכל לבדוק רק ביום א'.
בנוסף, כמדומה יש שכתבו שלא סמכינן אניסא, אבדוק אי"ה כנ"ל.

הוספה: לא מדויק מה שכתבתי וראה מה שהעתקתי להלן מן הרשום לי.

[לייטנר]

ולפי השיטה הראשונה שהקושיה על שולחנות הבשר מקשה הרא"ש בשם ירושלמי שקלים דהלא לא הסריח בשר קודש מעולם ותי' בשמו דלא סמכינן אניסא

אך קשה לי, דהרי איתא בגמ' דלחם הפנים היה חם כל העת ובשעת סילוקו היה חם כשעת סידורו, והיאך יתקלקל מחמת חום השולחן והלא בין כך היה חם ולא התקלקל ולא שייך לכאו' תירוץ הירושלמי דלא סמכינן אניסא
מה עוד שכל כולו היה קיום בנס שנשאר חם

לא ברור מדבריך מדוע גם כאן א"א לענות דלא סמכינן אניסא.

[היא שיחתי]

ראשית כיון שבן כך היה נס

שנית עיקר טענתי היא שהקלקול נבע מהחימום ואילו הלחם היה חם בין כך

[לייטנר]

כל הכיוון הוא שלא להסתמך על נס, ולכן א"א לומר את שתי ההערות האחרונות שכתבת.
כלומר, כיון שאם הלחם לא היה נשאר חם, חומן של שולחנות הזהב (אם היו עושים כאלה) היה יכול לקלקל את הלחם; לכן מקפידים כמה שפחות לצאת מאותה נקודת הנחה שלך.

[היא שיחתי]

כל הכיוון הוא שלא להסתמך על נס, ולכן א"א לומר את שתי ההערות האחרונות שכתבת.
כלומר, כיון שאם הלחם לא היה נשאר חם, חומן של שולחנות הזהב (אם היו עושים כאלה) היה יכול לקלקל את הלחם; לכן מקפידים כמה שפחות לצאת מאותה נקודת הנחה שלך.

להבנת דבריך לאשורן, נאמר כי אירע נס ונברא לאדם שמן במיוחד, אזי אין לו להשתמש בשמן מדין אין סומכין על הנס כי אילולא הנס לא היה לו שמן
או דוגמא אחרת אם נבקע לו ים בנס אין לו לעבור בים כי אילולא הנס לא יכל לעבור (אכן במקרה זה עדיין הנס עומד שאין המים חוזרין)

אני חולק עליך בהבנת אין סומכין על הנס
אין הכוונה לבדוק מה היה קורה תיאורטית לולי הנס ולהתנהג כאילו לא התרחש, אדרבה זהו זילזול בנס

[שטיינער]

אני חולק עליך בהבנת אין סומכין על הנס
אין הכוונה לבדוק מה היה קורה תיאורטית לולי הנס ולהתנהג כאילו לא התרחש, אדרבה זהו זילזול בנס

אפשר שכוונת לייטנר היא כך: שאם הלחם היה חם מחמת הנס בשעה שהניחוהו על השלחן, אין זה אומר שימשיך להיות חם גם אח"כ. זה ממש אותו הדבר כמו לא הסריח בשר הקודש מעולם שהירושלמי אומר אין סומכין על הנס. וה"נ אין סומכים על הנס שימשיך להיות חם כל שעה ושעה.

[היא שיחתי]

יותר טוב כך
תודה

[הבונה]

הכותבים נגעו כאן בכמה סברות שהעלו המפרשים, כפי שאפרט:
למעשה המפרשים דנים ב-3 תמיהות שונות: א, השלחן שבכניסה לא היה מזהב שמא יתעפש הלחם הרי היה הלחם חם וכו'. ב, הקנים שבין לחם לחם כדי שלא יתעפש הלחם, והרי היה הלחם חם וכו'. ג, במעשה דבית גרמו מובא שהלחם של האומנין מאלכסנדיא התעפש, והרי היה הלחם חם וכ'.
התירוצים שנאמרו לכל אחת מן הקושיות טובות גם לקושיות א' וב', אך התירוצים לא' וב' לא בהכרח מתרצות את ג'.
לקו' א:
בתוס' מנחות צט: הוכיחו שהיה השלחן משיש ולא מכסף, מדברי הירושלמי בשקלים שלא נעשה השלחן מכסך מפני שמרתיח, ודברי הירו' מוסבים על שלחן של הלחם בכניסתו, ולא על של בשר הנזכרים אף הם במשנה, כי הירו' הקשה על זה מדוע חוששים שירתיח הלא הלחם חם ביום הלקחו, ומיישב שאין מזכירים מעשי ניסים, וכתבו דאין לומר שכונת הירו' שכשם שנעשה נס בלחם כך נעשה בבשר, כי אם כך היה מביא דברי המשנה "לא הסריח בשר הקדש". אמנם בתוס' הרא"ש בתמיד נראה שאכן גירסתו בירו' שהקו' מזה שלא הסריח בשר הקדש.
ובתי' הירו' שאין מזכירים מעשי ניסים, הקע"ה ויתר מפרשי הירו' מבארים דהיינו שאין סומכין על הנס. אך בס' ישר וטוב במנחות שם, מבאר שקו' הירו' היא מה חששו שירתיח הרי בין כך היה חם ביום הלקחו, ומיישבים שחום שמחמת הנס אינו מעפש, אבל מחמת דבר אחר מעפש. אמנם מן התוס' הנ"ל שהסתפקו לומר שמדובר בשלחן של בשר, והרי בבשר אין חום מחמת הנס, משמע שפי' כמפרשי הירו'. וכן משמע להדיא מהתו' הרא"ש הנ"ל לשיטתו דאיירי בשל בשר.
לקו' ב:
בס' באר בשדה (על רש"י עה"ת) פ' תרומה, מיישב שאדרבה בגלל היותו חם עלול יותר להתעפש. בערוך השלחן קדשים קי ו כתב כי אין סומכין על הנס (כהירו' הנ"ל לפי הקע"ה).
לקו' ג:
בתו"י ובריטב"א יומא לח. ישבו שמה שאפשר בידי אדם לא מתקנים בידי שמים, בריטב"א כתב עוד, שהנס היה רק כשעשו רצונו של מקום, וכעי"ז במאירי שהנס היה רק בבית א' וכן בתחילת בית ב'', אבל משהתחילו הכה"ג להתמנות ע"י ממון, התקלקל הנס.

והנה לפי דברי התוס' במנחות התו"י והריטב"א ביומא עולה שהנס מונע את העיפוש, לפי דברי הישר וטוב הנס לא גורם עיפוש אך לא מונע אותו, ולפי דברי הבאר בשדה עוד עלול לגרום לו.
וראה עוד תוס' חגיגה כו: בתירוצם הא' שחם לאו דוקא אלא הכונה רך, היינו שהלחם נותר טרי, וכנראה בכלל זה שלא התעפש, וא"כ תי' זה ממש להיפך מדעת הבאר בשדה.

[היא שיחתי]

הבונה, יישר כוחך נפלא מאוד!

יש בנותן טעם לציין לקושיית הנצי"ב כי בחומש מופיע בסדר כלי המקדש המוכנים טרם הקמתו היינו בכ"ה כסליו כל כלי המקדש כולל לחם הפנים
ואילו המקדש הוקם רק בא' ניסן והיאך התקיים לחם הפנים עד אז, ומיישב הנצי"ב שכיון שהיה חם בנס גם התקיים כך בחומו בנס עד אז

[הבונה]

יש בנותן טעם לציין לקושיית הנצי"ב כי בחומש מופיע בסדר כלי המקדש המוכנים טרם הקמתו היינו בכ"ה כסליו כל כלי המקדש כולל לחם הפנים
ואילו המקדש הוקם רק בא' ניסן והיאך התקיים לחם הפנים עד אז, ומיישב הנצי"ב שכיון שהיה חם בנס גם התקיים כך בחומו בנס עד אז

ג"ז רשום לי ורשום לי שמישב בדרך נוספת שהלחם שהביאו היה רק לדוגמא, והלחם שערך משה היה אחר.
עוד רשום לי בשם הכוה"ק שהביאו רק כלי לחה"פ ולא הלחם עצמו, ומפרש הכתוב "את השלחן ואת כליו ואת לחה"פ", השלחן, כליו וכלי לחה"פ.

[שטיינער]

הבונה, יישר כוחך נפלא מאוד!

יש בנותן טעם לציין לקושיית הנצי"ב כי בחומש מופיע בסדר כלי המקדש המוכנים טרם הקמתו היינו בכ"ה כסליו כל כלי המקדש כולל לחם הפנים
ואילו המקדש הוקם רק בא' ניסן והיאך התקיים לחם הפנים עד אז, ומיישב הנצי"ב שכיון שהיה חם בנס גם התקיים כך בחומו בנס עד אז

אע"ג דיכול היה הלחם להתקיים בנס, מ"מ עדיין קשה האיך נתקדש הלחם למ"ד דתנור מקדש ובעינן שתהא אפייתו בפנים. מנחות צ"ה ע"ב.

[לונדון]

בגמ' בשבת קכג ע"ב כתוב שלחם הפנים היה יכול להתפעש ולכן היו שמים קנים ביניהם ובעצם זה היה דוחה שבת וק בגלל שבהאי פורתא לא היה מתעפש לא דוחה שבת

[בית שביעי]

מקור

[בית שביעי]

ראו חיבתכם לפני המקום, בודאי יש פשטים, אבל לפשטות הגמרא מה החיבה, הלא בית גרמו ידעו בסוד אופן עשייתו

ואולי שנס וטבע הם דבר אחד, וזה שיכולים להמציא בטבע בדיוק משהו מיוחד זה כבר נחשב נסיי כי למעשה מתפעלים ממנו ויסוד ההתפעלות בא מהרכב הטבעיים שטבע בורא העולם שכך יצא דבר פלא מתוך טבע הקיים.

ועוד כי בדרך הטבע אפי' עושים משהו בחכמה נפלאה אבל בכל זאת אפשר בקלות לעשות פשלא או משהו קטנטני אפשר לעשות תקלה במהלך עשייתו ואם אפילו הכי הנס הזה עומד בתפארתו זה מראה חיבה.

[בית שביעי]

דבר שכולם מודים כי אצבע אלקים היא [ט"ז]

[וע"ז התפלל אליהו שלא יחשבו כי כישוף היא]

[בית שביעי]

בספר המפתח מצאתי קצת הסבר ע"ז כמו שכתבתי למעלה

האם זה ספר מקובל? מי זה ר' משה אהרן שאצקעס?

[אוצר החכמה]

ואיך תפרנסו אתה והספר הנ"ל את קושיית הירושלמי שהובא לעיל?

[בית שביעי]

ואיך תפרנסו אתה והספר הנ"ל את קושיית הירושלמי שהובא לעיל?

אדרבא לפי החוקרים עמר וכהן, קצת חום מיותר יקלקל את חוכמת הנס לקיימם טרי אלא יתחילו להתעפש, צריך חום ספציפי לא יותר ולא פחות

[בית שביעי]

הבאתי קצת מדבריהם:

א. תקציר
מאמר זה עוסק בטכנולוגיה שהייתה ידועה לפני כאלפיים שנה, ומאז שחרב בית מקדשנו עברה ובטלה. סוד טכנולוגי זה עבר בירושה אצל משפחת בית גרמו.
המוצר - לחם הפנים; עוביו כעובי לחם, עמידותו - שבוע ומעלה, אמנם בתנאי לחות נמוכה. זאת למרות שאין בו שמרים או תוספים אחרים.
בעבודה זו אנו באים להתחקות אחר שיטות העבודה והאפייה של לחם הפנים, על פי מקורות תורניים; זאת, תוך מתן משמעות וביטוי למונחים לא מדעיים כדי להכניסם למסגרת מדעית.
התחום הוא התיישנות הלחם - נושא שנלמד ונחקר רבות, ומסתבר שהיה לו פיתרון בימים קדומים. פיתרון זה כנראה היה יקר לביצוע רב היקף באותם ימים, אך ייתכן שהיום ניתן לראות בו פיתרון בקנה מידה רחב ובעלות מועטת יחסית.
מרכיבי המחקר שנבדקו:
1. רמת הלחות בבצק
יש להתאים את רמת הלחות בבצק - מצד אחד על מנת שהלחם יהיה אכיל יותר מאשר מצה סטנדרטית, ומצד שני, לחות שלא תביא את הלחם להתיישנות מהירה. מסתבר שמזג האוויר לא היה גורם משפיע בתכנון רמת פעילות המים ( aw ), כיוון שבמשך שבוע הלחות והטמפרטורה יכולות להשתנות שינוי קיצוני ממזג אוויר שרבי לגשם עז. מכל מקום, המוצר צריך להתחיל מנקודת מוצא המתאימה יותר ליובש האופייני לאיזור ההר. יש צורך למצוא איזון בין אחוז נוזלים התחלתי בבצק לעומת המוצר הסופי.
2. עובי הלחם וחלקיו
נבדק מהו עובי הלחם הבסיסי ששימש בקודש; כמובן, לעובי יש חשיבות. גם לגבי מרכיביו - האם רובו היה 'קרום' או 'תוך' (קרום - crust ; תוך הלחם או פנים הלחם - crumb ) לעניין צורת אפייתו.
נחקרו התוספים ששימשו לייצור לחם הפנים, מבחינת מניעת עיפוש וסיוע לתפיחה. נשללו לשימוש תוספים שהיו אסורים לשימוש בבית המקדש לצורך לחם הפנים, כמו סוכר האסור מצד "דבש" ושמרים האסורים מצד היותם "שאור". לעניין התוספים, אם נמצא תוסף חדש המצוי בשימוש היום, אין מניעה מלהשתמש בו אם הוא עונה על קריטריונים הלכתיים של 'כשר לפסח'. [1] נבדק גם סוג הקמח שהיה בשימוש, האם מדובר בקמח או בסולת.
3. אפייה בפועל
נעשו ניסיונות מקדימים באפייה לצורך הכרת החומר, רמת הלחות וצורת האפייה, וניתנו אפשרויות אפייה להמשך המחקר בתקווה למצוא את לחם הפנים העתידי שעליו נוכל לומר - 'כזה ראה וקדש'.
ב. מבוא
ננסה לסקור את המוצר כפי שהיה בעבר, על פי הספרות התורנית. תיאורים אלו אינם מדעיים, אולם אין בידינו תיאור טוב יותר. יש לציין שבגלל ייחודיות המוצר לא נמצאו ניסיונות מקבילים; התייחסנו גם למאמרים עדכניים ולפתרונות שהוצעו לבעיה הכללית של התיישנות לחם ( Staling of bread ).
כמו כן, נעשה בירור האם בוצע מחקר על אופיו של לחם הפנים לצורך יישום בעת החדשה, ומסתבר שמחקר זה הוא בעל זכות ראשונים. התחלתי את הסקירה מתוך הספרות התורנית על מנת שנבין מהו המוצר שאותו אנחנו מחפשים.
כתוב בתורה, בפרשת תרומה:
ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד (שמות כ"ה ל).
תיאור מפורט יותר מצינו בפרשת אמור:
ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרנים יהיה החלה האחת, ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השלחן הטהור לפני ה'... ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד... (ויקרא כ"ד ה-ח).
ממקורות אלו עולות מספר נקודות:
א . לחם הפנים עשוי מסולת (משמעות הסולת המקראית תידון בהמשך).
ב . נפח החלה הוא שני עשרונים ; [2] שתים עשרה חלות כאלה נאפו בכל ערב שבת. ממקורות נוספים אנו לומדים שהאפייה היא של שתי חלות בתנור בכל פעם. [3] הכנתם הסתיימה בערב שבת, ואסור היה לאפות אותן בשבת. [4]
ג . מהמקורות עולה שהלחם היה נאכל אחת לשבוע על ידי הכוהנים העובדים במקדש, ביום השבת (שהרי לחם הפנים חייב להיות מונח על השולחן מיום שבת ליום השבת שלאחריו). כידוע, אסור לחמם ולבשל ביום השבת. בזמן עמידת הלחם משבת לשבת, חלים בו תהליכים של התיישנות ומעבר ממבנהו האמורפי הבלתי מסודר למבנה גבישי, לאחר ג'לטיניזציה [5] (תופעה זו גורמת לכך שלחם מתקשה זמן-מה לאחר אפייתו, בתהליך הנקרא רטרוגרדציה [ Retrogradation ]).
אילו הייתה אפשרות לחמם את לחם הפנים בטרם אכילתו לטמפרטורות גבוהות מעל שישים מעלות, היה העמילן הגבישי שב לצורה האמורפית ומקבל מרקם רך טוב יותר, אך הדבר איננו מתאפשר בשבת. הטיפול היחיד שהלחם עובר בשבת לפני אכילתו היה מעבר משולחן פנימי לשולחן חיצוני, כך שאין לייחס את העדויות על טריות הלחם לשינוי במבנה מרכיביו אלא לגורם יסודי יותר.
עדות לכך שהלחם אכן נשאר טרי, מובאת בספר שמואל:
ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם כיום הלקחו (שמואל-א כ"א ז).
מדברי הפרשנים עולה, שהלחם היה טרי ביותר ביום שבו נאכל (יותר משבוע לאחר אפייתו). ההרגשה הייתה כאילו רק עכשיו יצא מן התנור. כדברי רבי יהושע בן לוי (כמאתיים וחמישים שנה לאחר חורבן הבית) - 'נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו כסידורו', וראייתו מהפסוק דלעיל. [6]
מהי משמעות הביטוי 'לחם חֹם'? אם משייכים זאת לנס, הרי שפירושו חם ממש. [7] אך אפשר לפרש גם באופן שונה; נרצה לבאר ש'חם ' פירושו טרי. נוכל להראות זאת מן המשנה הבאה:
הלוקח מן הנחתום, מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה (דמאי, פ"ה מ"ג).
ניתן להבין מכאן שחם היינו טרי, וכפי שמוסבר ב"שיטה מקובצת": "חם - לעניין שהיה רך". מכאן גם יסוד לדברינו, שיש באפיית לחם הפנים שיטה או חומר ששימשו בסיס למניעת התיישנות הלחם. שיטה זו היא אתגר גם בימינו, והלוואי ונצליח ליצור לחם שיישאר חם, דהיינו טרי, לאחר שבוע ימים.
הרכב

[אוצר החכמה]

ואיך תפרנסו אתה והספר הנ"ל את קושיית הירושלמי שהובא לעיל?

אדרבא לפי החוקרים עמר וכהן, קצת חום מיותר יקלקל את חוכמת הנס לקיימם טרי אלא יתחילו להתעפש, צריך חום ספציפי לא יותר ולא פחות

אני שאלתי לפי פירושו של ספר המפתח (וכנראה שגם אתה מסכים לזה) שלא היה כאן נס ממש בדברים המנויים במשנה באבות אלא הנס היה נס טבעי שהפטנטים של חז"ל עבדו ולא נכשלו א"כ מה שואל הירושלמי על לא הסריח בשר הקודש הלא כל הנס היה שהיו שולחנות וכדומה.

[בית שביעי]

שאלת הירושלמי שאם הוא מעשי נסים [הטבעיים] למה לא סומכין על הנס [הטבעי] שימשיך להראות נסו [הטבעי] על אף שהיא על שולחן שמרתיחו [כאן קצת קשה, אבל צריך לומר כי הקונץ יוכל לעמוד גם בקושי זו אבל ממש בקושי, אבל אולי כיון שגם כשעושים בטבעיות צריך הרבה סייעתא דשמיא שאכן יוצלח, אז נסמוך על עוד משהו סייעתא דשמיא ויסתדר...]

ועל זה תירץ שאכן אין סומכין על הנס [הטבעי (כי אף שבדרך הטבע הנס יקרה אבל לא כל פעם, אכן יש דרך בדרך הטבע לקרות הקונץ אבל לא יקרה בכל דבר קטנטני -קצת יותר רוח או פחות, קצת יותר טלטול וכו')] וכשהיו מניחין על השלחן, היו מראין בזה שאפי' עושים דבר שהיא היפך הטבע של קיום חום הלחם עכ"ז הנס גובר, וזה אסור לעשות.

כי אנחנו צריכים לעשות הכל מידינו שיהא על הנס מקום לחול ובאם נתרצה להקב"ה יראה לנו חיבה כשהנס יתנוסס לתפארה, אבל לא להתעקש שיקרה מעשה נסים כי אולי יגרום החטא.

[אוצר החכמה]

זה ביאור נכון אבל בעל ספר המפתח טוען שלא היה כאן נס חוץ לטבע כלל, אלא הנס היה שהפעולות שעשו כגון השולחנות עזרו, וא"כ מה מקום לשאלת הירושלמי?

[בית שביעי]

זה ביאור נכון אבל בעל ספר המפתח טוען שלא היה כאן נס חוץ לטבע כלל, אלא הנס היה שהפעולות שעשו כגון השולחנות עזרו, וא"כ מה מקום לשאלת הירושלמי?

הסברתי על פי הבנה שלא היה נס חוץ מדרך הטבע. [ותקנתי למעלה בתגובתי]

בעצם קשה מאד להסביר עם המילים הנכונות

הא לך כאן ציטוטי קטעי מחשבותיי בלתי מוגה...

נסים 'טבעיים' [לא 'מקרים']:
מצינו הרבה נסים של השגחה פרטית [דהיינו צירוף מקרים {כמיליון צ'אנסים לעומת אפס שיקרה כך בדיוק בנפש-מקום-זמן] שמעורר התפעלות, ואפי' הרבה יותר התפעלות מנס שחוץ להנהגות העולם היום יומית
למשל היה שרצו להגיד כי קריאת ים סוף היה בדרך הטבע, וכשבאו להבעש"ט אמר להם שוטים "ואם זה בדרך הטבע? אז הנס מפליא ביותר שבדיוק באותו זמן של יציאת הישראלים היה ב'מקרה' שיקרע הים... זה מראה שכל טבעיית השמים וארץ נבראו בשביל הישראל!"

ובעצם קשה למה מעדיפים לומר על כל הנסים שהם על טבעיים, הלא הפועל יוצא והמסר יוצא הרבה יותר אם אומרים שהיא בדרך הטבע, שכן מגשימים את המסר בחיי יום יום באופן הכי מוצלח, משא"כ אם אומרים על הנסים שהם על טבעיים אז מתנתקים מסמיכתינו בכל ההוויית היום את ה'נסים' שכן אין רואים הנסים על טבעיים, משא"כ הנסים הטבעיים ממשיכים לראות בעינינו וגם דבקים כל היום במחשבה שהקב"ה ממש נמצא אצלינו בכל רגע, כי ב"ה רואים נסים טבעיים והשגחות פרטיות בכל פינה ופינה

החסרון בנסים:
אפי' בהנסים שחוץ לדרך הטבע לא מצינו שהקב"ה יעשהו בלתי אם רוצה להעביר מסר, אם ביציאת מצרים לקרב אותנו לעם או בנסי הר סיני למסור לנו התורה וכו', אשר על כן כשמייחסים נס לשם נס ומתפעלים מעוצם הנס בלי העברת מסר הנס הופך לרועץ.
גם אצל החסידים מגנים במדה מסויימת סיפור נסים, כי נשארים בהתפעלות [פועל יוצא מנסים] ואינם חודרים למסר הצריך להוציא מהנס שצריכין לחקות מעשי צדק והקב"ה יהא בעזרו

לכסות עשיית הנס:
מצינו שיש לכסות ענין הנס וזה מה שאמר הירושלמי שאין מזכירין מעשה נסים

ובאמת מה זאת אומרת שאסור להפעיל לחץ על פעולת הנס, כאילו אתה מראה ביד לך נא ראה בהנס איך שזה הולך ונעשה כאילו אתה סומך על הידידות שלך עם הקב"ה שיעשה לך את הנס..., אל תהי' כ"כ בגובה, אדרבא עושים הכל שיהא לנס ולתפארת ואם זה יצא לפועל בודאי נשמח שקיבל הקב"ה את מעשינו והנס צלחה כי בלי עזרתו לא היה קורה אפי' עם כל החכמות.
ובכל זמן מתפלאים האנשים מדברים חדשניים יותר, אבל כל הזמן יהא דברים שאפשר להפליא עוד לבות האנשים.
ובזה נכלל הטענה שהיה על חוני המעגל שהכריח הנס ובלא התירוץ לא היה החכמים ושמעון בן שטח מקבלו כדברי המשנה
שלח לו שמשן בן שטח! אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נידוי.
אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום;
ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו,
ועליך הכתוב אומר: ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך.

עשיית דברים מפליאים גם בזמן הזה [ואפשר להכניסם בגדר ה'פועל יוצא' של נס]:

למשל החסידות'ן עושים שמחה אז עושים באנרים ומה לא להגדיל ההתפעלות מהשמחה ובעצם אין הכוונה לה'שמחה' גרידא אלא להחסידות ולהתפעל מהרבי ולהרגיש מרומם מלחיות עם חברה כזאת [אין כוונתי דוקא להשפילו אלא אדרבא להבין כי זה דרך נכון אם כוונתם להגדיל את הווייתם במחיצת חברה שעושים רצון קונם ומרגישים בטוב אחר שאין זה קל לחיות בדרך התורה והמצווה, אבל לבסוף אכן זה נחמד למראה שרואים קבוצה שנוהגין עפ"י תורה ולקבל התחזקות להמשיך בדרך חיים זו, אבל אם יודעים שהכל בלוני אלא מרגישים בנוח לחיות בחברה בלא הכוונה שהתורה וחכמיה הם הגורמים לכך אז כוונתי להשפילו...]

ולכן לוקחים הגרפיקאים הכי טובים לנצל את כוחם להפליא את לב המשתתפים וגם טובי הזמרים וגם טובי הדרשנים ובאמת אם לוקחים כל פרט ופרט מזה אין ממה להתפעל, אבל באופן עשייתם וגם ביחד מפליא הלב [אפי' יודעים שזה בטבע]

טבעיית האדם שואף להתפעל:

אם בנכרים עסקינן מתאהבים להתפעל ע"י אומנות, וע"י כל דבר ההפכיים שמתחככים, ובעצם הצחוק בא מזה [מי שיודע אומנות הצחוק] והוא הכרחי לקיום נפש האדם, והבחירה ביד האדם אם למצוא מסר מההתפעלות הזאת ומאין לקחתו, אם סתם לדכא את שאיפתו לזה ולמלאם או לנצל ההזדמניות ולהכיר בזה את הבורא, ובזה שמשקיעים הכוחות לבית המקדש לפאר ולרוממו מראה בעליל כי כוונתו לרומם כבוד שמו, כי היה יכול לעשותו בביתו ולהגדיל שמו

[איש_ספר]

בספר המפתח מצאתי קצת הסבר ע"ז כמו שכתבתי למעלה

האם זה ספר מקובל? מי זה ר' משה אהרן שאצקעס?

לא קראתי את האשכול אבל שצקס וספרו הורחקו מקהל שלומי אמוני ישראל, וזו דרכו כסל למו להפשיט כל דברי חז"ל ממעטה קדושתן ובילדי נכרים ישפיק.

[בית שביעי]

בעצם התאוה לשלול דרך נסים על טבעיים היא התאוה לשלול ח"ו השגחה בעולם ומתוצאתה השכר ועונש.

אבל אם מסכימים לנסים טבעיים אז בעצם אתה מסכים שיש מנהיג לבירה, ואם אתה מסכים שיש מנהיג לבירה אז אם בכחו לבראות יש מאין אז למה לא יהא בכחו לעשות נסים על טבעיים?... [אבל במציאות ברצון הבורא היא לא לשנות מסדר טבעי הבריאה]

למשל איך תסבירו למה אצל האסיפת הדמוקרטן בארה"ב שללו מתמליל הארגון לראשונה הן את בורא שמים וארץ והן שירושלים היא בירת ישראל?

יש הסבר אחד ותמצאהו ברש"י הראשון בחומש!