פורום אוצר החכמה

סעדיה כתב:

אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הדיון על הזהר לא התחיל ביעב"ץ.

.

עד היעב"ץ כל הפקפוקים על הזוהר היו שוליים ולא עלו על שלחן מלכים - עובדה היא שאף אחד מרבותינו לא ראו צורך להתייחס לזה.

שבילי דנהרדעא כתב:

סעדיה כתב:

אוצר החכמה כתב:אני משער שהגר"א ידע על דרך מציאת הזהר. הדיון על הזהר לא התחיל ביעב"ץ.

.

עד היעב"ץ כל הפקפוקים על הזוהר היו שוליים ולא עלו על שלחן מלכים - עובדה היא שאף אחד מרבותינו לא ראו צורך להתייחס לזה.

אין צורך בפקפוקים מפורשים, רבותינו הקדושים והטהורים שרפי מעלה הרבינו בחיי והריקאנטי והרמ"ק והאר"י והגר"א והב"י והרמ"א והט"ז והמג"א וכו' שאין לנו שום שמץ של מושג בעוצם חכמתם וקדושתם, לא היו "טעמבעלעך" שקיבלו את הזוהר בתמימות בלי שום חקירה, אין שום ספק שבררו וחקרו על טוב הדברים.
לצערי נראה שיש כמה כותבים בפורום זה שאני לא יודע האם יש להם כיפה סרוגה או שקופה... אבל זה ברור שדעותים שונה כרחוק מזרח ממערב עד שהם נוטים להאמין לדברי חוקרים רשעים וכופרים נגר רוח קדשם של רבותינו, הייתי ממליץ להרב אוצר החכצה לבדוק את זה, וצודק בדבריו שמי שחולק על הזוהר מכל וכל (ולא כהיעב"ץ) הרי הוא אפיקורס, ואם אין זה מי"ג עחיקרים עכ"פ זה מוכיח על הדעות הכוזבות שיש בו.

סעדיה כתב:אתה מתלהם בחינם!
אף אחד לא חושד את הגר"א שהוא לא בדק/הרגיש בעצמו את קדושת דברי הזוהר.
הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

אוצר החכמה כתב:האם ר' חיים מבריסק הח"ח החזון איש האור שמח ר' אליהו מאני ר' עבדאללה סומך השפת אמת האבני נזר התייחסו לפקפוקיו של היעב"ץ?

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:אתה מתלהם בחינם!
אף אחד לא חושד את הגר"א שהוא לא בדק/הרגיש בעצמו את קדושת דברי הזוהר.
הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

למאי נ"מ?

סעדיה כתב:

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:אתה מתלהם בחינם!
אף אחד לא חושד את הגר"א שהוא לא בדק/הרגיש בעצמו את קדושת דברי הזוהר.
הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

למאי נ"מ?

למאי נ"מ מה?

סעדיה כתב:הגר"ח ור' מאיר שמחה - לא היה איכפת להם מי בדיוק הוא המחבר

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:למאי נ"מ מה?

הנידון שניסחת

סעדיה כתב:

לעומקו של דבר כתב:

סעדיה כתב:למאי נ"מ מה?

הנידון שניסחת

לא הבנתי

הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

סעדיה כתב:הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

אוצר החכמה כתב:הדברים שהבאת הם ראייה לכך שסביר שהגר"א כן נתן את דעתו לדרך בה נכתב הזהר.

אבל לא שמתי לב שמישהו כתב כאן שרשב"י כתב בכבודו ובעצמו ובקולמוסו דווקא את ספר הזהר, כך שהאפשרות שהדברים נשנו על פה כמו המשנה והגמרא לא סותרת במאומה את קבלת אמיתת הזהר.

כמו שכתבתי כבר לי עצמי לא ייראה מוזר אם נאמר שהדברים עברו אבל לא הקפידו על נוסחם המדוייק אלא רק על הטעמים ולא על המילות כדברי האבן עזרא. אבל בדברי ר"א בן הגר"א אפילו רעיון זה אינו מפורש ואפשר לטעון שכוונתו שנשנו ע"פ מילה במילה.

תוכן כתב:

סעדיה כתב:[

תוכן כתב:הפלא העצום, ועל זה באמת ראוי לדון, הוא שהאר"י והגר"א שניהם היו מהמבקרים הכי גדולים שקמו לעם ישראל במשך אלף שנים האחרונות. האר"י עשה את עבודתו נאמנה בישיבתו של ר' בצלאל אשכנזי שהיה מרכז מחקרי לכל דבר. והגר"א הרי מפורסם היה בהגהותיו ובחוש הביקורת שלו, שאין לך שום ספר שהגר"א נגע בו שלא ביקרו בצורה מדעית.

האינך מחליף בין ביקורת גבוהה לביקורת נמוכה?

גם ביקורת נמוכה אפשר ואפשר בזוהר. למשל, שקטע זה מכיון שאמרו אמורא מאוחר, אין הוא מרשב"י. אבל כל זה לא שמענו כלל לא מהאר"י ולא מהגר"א.

שבילי דנהרדעא כתב:

סעדיה כתב:הנידון הוא האם הוא חקר ובדק עד שהחליט שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ולא ע"י הרמב"ן, או שבזה הוא הסתמך על המקובל בכלל ישראל.

הרמב"ן??????????????????????????????????????????

ההוא גברא כתב:אי אפשר לטעון שכל מי שלא דיבר על הנושא וודאי האמין בכל מה שאתה מאמין. את דעת החת"ס על מטפחת ספרים אנו יודעים רק ממשפט שכתב בתשובה על נושא אחר בדרך אגב, ולולי כן לא היה עולה על דעתנו שפקפק במשהו מן הזוהר.

גם בזמן הראשונים, רק מתשובת הריב"ש אנו יודעים מה היה יחסו של הר"ן לקבלה: "יותר מדי תקע הרמב"ן עצמו להאמין בחכמה ההיא". דהיינו: אינו אומר שהיא מזוייפת, אבל אינו חושב שיש מספיק בסיס להאמין בה. בלעדי התשובה הזו היינו סבורים שהר"ן מבית מדרשו של הרמב"ן וודאי האמין בכל מה שרבו האמין.
[מתשובת הרשב"ש סימן קפט משמע שלא האמין בכלל בעשר ספירות של המקובלים. ושם כתב נגד המקובלים כמו שכותבים בפורום הידוע: " ואם תאמר שהם שמות ... אם הנוצרים טוענים השלישיות אלו טוענים העשיריות....ואם תאמר שהם השפעות ... א"כ המתפלל ומכוון בהם עצמיות הוא כופר".

וממה שקרה למעשה על הזוהר בספר יוחסין, שנשמט בדפוסים הבאים, למדנו שהיו תומכי קבלה שהיו מוחקים מספרי ההיסטוריה במזיד כל מה שיכול לעורר פקפוקים.

ואני חוזר לטענתי הראשונה: למה מתנגדים בדורנו לפילוסופיה של הרמב"ם שכתב בעצמו מרוחב דעתו, וראשונים רבים כגון המאירי סברו כמותו וגם הרמ"א כידוע עסק בה, [והם ידעו שהיא משיקול דעתו ולא שייך לטעון אילו ידעו שיש פקפוקים וכו'], והיא דבר שאפשר להבין בשכל אנושי ואין חשש גדול שיבואו לכפירה, והפילוסופיה לא הביאה מעולם לתנועות השתמדות המוניות (בקנ"א היו פילוסופים שלא עמדו בניסיון במקום מוות וודאי, להיפך מן השבתאים והפרנקיסטים שאבותיהם מסרו נפשם בת"ח והם הלכו לשמד בלי אונס), ולא היו מקרים שהתירו על פיה איסורי עריות.
לעומת זאת, הכל מודים שבקבלה אי אפשר להבין בשכל אנושי, והטועים בה עלולים להגיע לכפירה או לעבודת אלילים בטעות קלה, והיו רבים רבים מן המקובלים שמקובלים אחרים אמרו עליהם שהם מגשימים וטועים. והרי הרמב"ן שמר את הקבלה בסוד גדול כי רוב דורו לא היו ראויים, ומה נאמר בדורנו. מי פתי יסור הנה, להכניס נפשו במקום סכנה ועוד לומר שהיא מצוה לרבים לסכן בעצמם?

כבר כתב הרמ"א (בשו"ת מהרש"ל סימן ז) אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא, כי יותר יש לחוש שלא יטעה

הבטחת הקב"ה שיבוא המשיח היא עצמה מה שהחזיק את היהודים אלפיים שנה בתורה נגד כל העולם, שהאמינו בקב"ה שעתיד להוציאם מן הצרות!

הרוצה להחכים כתב:דבריי הוצאו מעט מהקשרם, ואסכם את הדיון בקצרה: ...

הרוצה להחכים כתב:ג. על רוב יסודות בזוהר יש לנו מקבילות בדברי הראשונים...

הרוצה להחכים כתב:ב. יש בידינו מסורת רציפה לאמיתות חכמת הקבלה דרך חכמי הדורות לדורותיהם, בדומה למסורת תורת הנגלה. (אם כי בתורת הנגלה ידועים לנו כל חוליות השרשרת, ובחכמת הקבלה חסרים לנו קצת חוליות באזור סוף תקופת האמוראים ותקופת הגאונים, מכל מקום נאמנים עלינו דברי הראשונים כמלאכים שכל מסורתם מסור בידם מסיני. איני נכנס כעת לדיון קבלת הגאונים כרה"ג, ובשע"ת).

בברכה המשולשת כתב:המהרח"ו כבר הסביר זאת על-פי דברי האר"י הקדוש בעניין פאה ימנית ופאה שמאלית

תוכן כתב:המהרש"א

תוכן כתב:כמה וכמה אחרונים אמרו בפירוש (כגון הרמ"א בתורת העולה והמהרש"א), שאין לנו שום דבר מחז"ל בתורת הנסתר, ואין לנו שום ידע בעניינים אלו. הרי דס"ל להדיא שאין הזוהר מרשב"י ולא מחבריו ולא מתלמידיו.

הב"י כתב דבספר הזוהר איתא דאסור (גה"נ) בהנאה לכן טוב ליזהר עכ"ל. ואין דבריו נראין דסתם ספר הזוהר הוא דברי ר' שמעון בן יוחאי והוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד שאסרו בהנאה ור' יהודא פליג עלה בגמרא ומתירו בהנאה והלכתא כותיה, ולכן אין ראיה מדברי הזוהר לכאן. וכזה כתב בית יוסף בעצמו בטור או"ח סימן כח.

מה שנכון נכון כתב:ובתורת חטאת כלל צ ס"ב כתב

הב"י כתב דבספר הזוהר איתא דאסור (גה"נ) בהנאה לכן טוב ליזהר עכ"ל. ואין דבריו נראין דסתם ספר הזוהר הוא דברי ר' שמעון בן יוחאי והוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד שאסרו בהנאה ור' יהודא פליג עלה בגמרא ומתירו בהנאה והלכתא כותיה, ולכן אין ראיה מדברי הזוהר לכאן. וכזה כתב בית יוסף בעצמו בטור או"ח סימן כח.

.

ואיני מבין דבריו כי שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד הוא רשב"י והא פליג עמו בתלמוד שלנו

סעדיה כתב:וכן כתב באותו ענין בדרכי משה (סי' ס"ה)

ואיני מבין דבריו כי שמעתי כי בעל ספר הזוהר הוא סתם ר' שמעון המוזכר בתלמוד הוא רשב"י והא פליג עמו בתלמוד שלנו

י. אברהם כתב:בחזרה לבעל הנודע ביהודא,
האם הוא גופיה היה בקי בכתבי אר"י וזוה"ק ?