מאיר דרך כתב:חג השבועות קרוי בתורה (במדבר כח, כו) חג הביכורים, לא בגלל שמביאים ביכורים מחג השבועות ועד חג סוכות, אלא בגלל שהתבואה החדשה שצמחה השנה האסורה באיסור 'חדש', ומותרת מט"ז ניסן לכל העולם, מותרת בביהמ"ק רק מחג השבועות (כמפורש ברש"י שם).
הנה פשיטא ליה שנקרא שבועות 'יום הביכורים' (במדבר כח, כו) על שם שתי הלחם, ולא משום הביכורים, ומסתמך על רש"י (במדבר שם).
אמנם במקום אחר (שמות כג, טז; סנהדרין יא: ד"ה ועל) מבואר ברש"י ש'וביום הביכורים' קאי על ביכורים.
זה סיכום בקצרה.
----------------------------------------
ועתה אכתוב באריכות:
בכמה מקראות הוזכר ענין 'ביכורים' ביחס לחג השבועות.
וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (שמות לד, כב)
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה (שמות כג, טז)
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם (במדבר כח, כו)
והנה בפסוק הראשון מפורש שה'ביכורים' הוא 'בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים', אבל בפסוק השני והאחרון לא מפורש על איזה ביכורים קאי. ובפרט בפסוק האחרון, לא מפורש למה נתכנה החג 'וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים', האם משום 'בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים' או על מצות הביכורים.
והנה לגבי הפסוק השני, לכאורה משנה ערוכה היא (חלה ד, י; ביכורים א, ג)
אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם מפני הכתוב שבתורה 'וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה':
ומשמע ש'בכורי מעשיך' קאי על הביכורים.
אמנם הרע"ב (בשני המקומות) פירש:
אין מביאין בכורים קודם לעצרת - דשתי הלחם שמביאין בעצרת אקרו בכורים, והם מתירין החדש במקדש.
וכן הוא בריבמ"ץ (חלה ד, י):
שנ' וחג הקציר. כלומר שלא יביא אדם ביכורין קודם לשתי הלחם דעצרת.
וכן מבואר בר"ש ורא"ש שם (בביאור דברי הירושלמי על אתר).
ולכאורה כך מבואר גם במנחות (פד:), וכמו שפירש"י שם:
ת"ל חג הקציר בכורי מעשיך. חג שאתה מביא בכורים - שתי הלחם - יהא קודם לכל אשר תזרע בשדה.
וכן במנחות (עא.) כתב רש"י (ד"ה אשר תזרע) בביאור הגמרא שם, על פסוק זה:
"ובשתי הלחם כתיב".ובדרשת הרמב"ן לראש השנה:
ובחג השבועות אמר 'וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים', ואמר 'וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה', ועוד אמר 'שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלהיך' וגו' (דברים טז, ט-י), הנה צוה שנביא עומר בכורי קציר שעורים ויתיר החדש במדינה, ונספור ממנו חמשים ונביא מנחה חדשה שתי הלחם בכורי קציר חטים ויתיר החדש במקדש, ונעשה חג לה' כי חקות קציר ישמר לנו, והקב"ה חפץ לכבדו מראשית כל בכורי כל כאשר מפורש בתורה.
------------
אמנם מצינו גם שפירשו הפסוק (והמשניות) כפשוטו, שהכתוב 'וחג הקציר בכורי מעשיך' קאי על הביכורים, ולא על שתי הלחם.
כן פירש רש"י על אתר בפסוק זה (שמות כג, טז):
וחג הקציר - הוא חג שבועות:
בכורי מעשיך - שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאמר 'וביום הבכורים' וגו':
.
וכן מצינו בתוספות ויד רמ"ה בסנהדרין (יא:).
דהנה אחת מהסיבות לעיבור השנה הוא 'על פירות האילן' (סנהדרין יא:) ופירש רש"י:
ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת - מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים וכו'.
ובתוספות שם (ד"ה או דלמא) כתבו שטעם זה לעיבור השנה הוא מדאורייתא,
כיון דכתיב 'וחג הקציר בכורי מעשיך'.הרי מפורש בתוס' ש'בכורי מעשיך'
הכונה לביכורים.ובאמת בערוך לנר שם הקשה:
ומה שהקשו התוס' דגם פירות האילן הוא דאורייתא, מדכתיב 'וחג הקציר בכורי מעשיך' לא הבנתי, דהרי בזה לא גילה קרא רק שיהיה שתי הלחם מבכורים, אבל שיבכרו גם פירות האילן לא מרומז בזה. ומה שמעברין משום פירות האילן, היינו שלא יצטרכו לעלות פעם שנית להביא בכורי האילן, וזה ודאי לאו דאורייתא
אמנם הענין מתבאר שם ביד רמ"ה, וז"ל:
על פירות האילן - שאין הפירות ראוין ליבשל בעצרת שהיא זמן הבאת ביכורים לאחר הקרבת שתי הלחם. וכתב הרב ר' יצחק בר אשר ז"ל... והוה לן למתני חטים סימן לעצרת, דכתב קרא אחרינא 'וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים' (שמות לד, כב), אבל בכלל האביב הוא דכשהאביב של שעורים בא בפסח אי אפשר שלא יבואו חטים בעצרת, אבל פירות האילן שמביאין מהן בכורים אין תלוין בכך, והתורה אמרה שיבא עצרת בזמן שראוי להביא בכורים משבעת המינים כדאמרינן לעיל 'וחג הקציר בכורי מעשיך' ע"כ דבריו ז"ל.
והריני בא אחריו למלאות את דבריו, דאי ס"ד האי 'בכורי מעשיך' דכתיב גבי עצרת אחטים בלחוד קאי לימא קרא 'בכורי קצירך' כדכתיב באידך קרא 'בכורי קציר חטים'. ותו, כיון דכתב 'חג הקציר בכורי', 'מעשיך' למה לי. ותו, 'מעשיך', מעשים טובא משמע. ולאו אחטים בלחוד קאי אלא אכולהו שבעת המינים קאי, ומשום סירכא דביכורים הוא. תדע, דתנן בבכורים פרק ראשון 'אין מביאין בכורים קודם לעצרת, אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם לעצרת, ולא קבלו מהן, מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך' דשמעת מינה דהאי 'בכורי מעשיך' אבכורים קאי, ובכורים משבעת המינים אתו.
והנה עד כאן התבארו שני הפסוקים הראשונים דלעיל;
וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (שמות לד, כב)
וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה (שמות כג, טז).
------------
ולגבי הפסוק האחרון, שבו נקרא חג השבועות 'יום הביכורים' ('וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם'), שעליו דן בעלון הנ"ל, למה נקרא כך.
הנה בעלון הנ"ל הסתמך על רש"י (במדבר כח, כו):
וביום הבכורים - חג השבועות קרוי 'בכורי קציר חטים' (שמות לד, כב) על שם שתי הלחם, שהם ראשונים למנחת חטים הבאים מן החדש:
אמנם במקום אחר (שמות כג, טז) כתב רש"י:
וחג הקציר - הוא חג שבועות:
בכורי מעשיך - שהוא זמן הבאת בכורים, ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא בכורים למקדש, שנאמר 'וביום הבכורים' וגו':
וכ"כ רש"י בסנהדרין (יא:) על מה דאיתא בגמ' דמעברין 'על פירות האילן', וז"ל:
ועל פירות האילן - אם מתאחר בישולם יותר מזמן העצרת - מעברין, שעצרת זמן הבאת ביכורים דכתיב 'וביום הביכורים', ואם לא יביאם בבואו לרגל צריך לטרוח ולעלות פעם אחרת.
ובפירוש המיוחס לרא"ש (דברים כו, יא):
ושמחת בכל הטוב. מכאן ארז"ל פ' כל שעה (פסחים לו:) 'מעצרת ועד החג מביא וקורא' - שהוא זמן הבאת ביכורים ולכך נקרא שבועות 'יום הביכורים' דכל הפירות והתבואה מתבכרים בין ב' זמנים אלו.
'מחג ועד חנוכה מביא ואינו קורא' (פסחים שם) - דלא שייך למימר 'ראשית פרי האדמה' (דברים כו, י) מחג ועד חנוכה, דאפי' לחיה שבשדה כלה באותו זמן: