לימוד סנהדרין בלי ההשמטות

[נויירא]

הקדמתני ר' א"ס

גם אני הקדמתיך בדברי בתחתית הקובץ.

לא לכבודי אני אומר, אלא שלא יאמרו שעלה על דעתי אחרת, וכפי שציינתי הדברים מבוארים גם ברמ"ה שם ראה קושייתו על ר"ח.

א"ס הנכבד, ודאי אין לו נאמנות בנושא, ואגב, בתחילת המאמר הוא מביא שסובב בין רבנים בנושא, ואף אחד לא הלך בכיוון זה.

[מור]

דברי הר"ח ידועים, אך אינם שייכים לכאן בכלל. הוא אינו אומר שהצדוקים הכניסו מאמרים אלו לתלמוד, אלא שבעלי הגמרא הביאו את דבריהם כדי ללמוד מה להשיב להם. עיין בדבריו במקורם.

בלוך אינו נאמן בשום דבר, אפילו לא כדי למוסר מה גססטר אמר לו, ובטח לא במקצוע הכ"כ חביב עליו: אפולוגטיקה.

:?:

:!:
[ויקיפדיה:
אפולוגטיקה היא מדע המציג הגנה שיטתית על עמדה ספרותית, דתית, אמונית, או עקרונית. מקור המילה הוא ביוונית, ומשמעותה המקורית היא הגנה באמצעים צבאיים על עמדת חיילים].

[מנחם]

אפולוגטיקה = הגנה מביקורת, סנוגוריה.

[אליהוא]

אין לנו לא לכוף ראשינו ולא לכופף אמונתינו, ובבקשה אל תהלך עלינו אימים עם מילת הקסם 'ראשונים', כי יש לנו עקרונות מקודשים יותר מאשר קבלת כל טקסט קדום בשתיקה. ונקל לשער איך היו מגיבים רבותינו החזו"א והגרי"ז למשל, אילו היו נחשפים לדברים המצוטטים המבהילים. והם בודאי אינם נזקקים להטפות צדקניות על היחס לראשונים.

עובדה היא שדברים זרים כאלה לא נמצאו ולא ימצאו בפי רבותינו הראשונים, שאת מימיהם אנו שותים ודי בזה למבין.

ודאי יש לך לכוף ראשך [גם אם לא בהכרח לכוף אמונתך(?)] בפני רבותינו הראשונים, ואחר העקרונות המקודשים הוא לכופף ראשנו בפני מי שגדול הימנו ובפרט רבותינו הראשונים, אינני יודע איך היו מגיבים החזו"א והגרי"ז אך אין לזה שום משמעות באשר צפורנו של אחרון הראשנים וקטנם עבה פי כמה מכריסם של גאוני עולם אלו, וכנראה שאתה כן זקוק להטפה אודות היחס לראשונים.
צחוק עשית לי בדבריך, כאילו בדברי הראשונים המפורסמים "שאת מימיהם אנו שותים" אין דברים שנראים לנו כביכול זרים, וסבורני שאין אתה זקוק וגם אינך רוצה שאמנה לך כאן.
ואחתום בדברי רבינו עקיבא איגר הידועים ״אלה דברי מוכיח לחכם אהבה מסותרת, כי יחם לבבו וכאש בוערת, על תתו לדברי רבותינו הקדמונים כתף סוררת, ולמען היות לו למזכרת , להבין שדעתם רחבה ודעתנו נבערת, או אז יכנע לבבו לשום פסקי ראשונים לראשו עטרת תפארת, לתכלית הנרצה הלזה הנה באו כל דברי זאת אגרת, והיה אם יקח אמרי ויצפנם בלבו לעד ולמשמרת, אז אחתום עצמי אוהבו ומכבדו".

[חכם באשי]

תודה, תודה אליהוא, שהגנת על כבודו של אותו ראשון (וגם - להבדיל - על כבודי הרמוס...)
אקווה רק, שהמנהל הגאון איש ספר לא ימחוק את הודעתי ואת הודעתך.

[איש_ספר]

כבר כתבתי במקום אחר, בענין כיו"ב, משל, ממאי דמרגלא בפומיה של חסידים מסוימים האוחזים בהנהגה מוזרה ומתמיהה, לברך על הלל בעת אפיית מצות וכו' וכו', שפעם אחת שאל ת"ח אחד לצדיק אחד מגזע הצדיקים הנ"ל, היתכן?! והשיבו הצדיק בהקפדה: אם היה נמצא כן בבאר היטב היה נחה דעתך? עכשיו שאני אומר כן בשם זקני הנ"ל וכו' אין די בזה? וההוא נסתתמו טענותיו. כך הולך הסיפור.

אלא מאי, לעולם לא ימצא בבאר היטב הלכות המיוסדות על גילוי אליהו, וממילא נפל בבירא כל הטענה של 'אם'...'.

ובכן למי שמתקשה להבין לא היתה כוונה להקל בכבודם של ראשונים, כל מה שנכתב היה שתיבת 'ראשונים' לבדה, אינה סיבה מספקת לבלוע כל טקסט קדמון אנונימי בלי שום ביקורת.

ולמיעוט ידיעתי עדיין לא נמצא בפי רבותינו הראשונים דבר קרוב לזה ביחס למסדרי התלמוד.

וכבר העירו כאן שכל הדיון מגוחך בשעה שאין אנו יודעים במי מדובר, ואכן אם היה כתוב הדר כדברים האלו אצל רבותינו הראשונים שאת שמועתיהם אנו יודעים ואת שמותיהם אנו מכירים היינו צריכים לכוף ראשינו כאגמון, ולהתענות משבת לשבת לשכוח כל חינוכינו ותלמודינו,אלא ש'אם' זה משול לאם היה כתוב כן בבאר היטב...

[מבי מדרשא]

אליהוא ובאשי (אשר כבודך במקומו מונח) כל כוונת א"ס היתה לומר שלצטט קדמון עלום שלא שמענו עד הנה ולהביא ממנו ציטוט שמשמעו כפירה במסורת וזלזול במסדרי התלמוד הקדושים זהו מעשה בעייתי.
גם אם היה מדובר בראשון ידוע, וכפי שאמרתי איני בא לדרגם, שהרי קטן שבהם קטנו עבה מקומתי, אלא רק לומר ידוע, שדעתו היתה ידועה כדעה שדעת חכמי אותו הדור היתה נוחה הימנו ולא להפך, לא היה לנו לכוף אמונתנו, אלא לצטט ולומר לא מובן. צע"ג בדבריו..
אבל ודאי שלא לצטט כאילו דבריו מובנים ונכוחים. ובפרט שכאמור הקדמון אינו ידוע ומפורסם ועד עתה נמנעת באשי מלגלותו.
הלא כשיצא הבשמים רא"ש, כמה דיו נשתפך עד שזיהו שאינו אלא זיוף. ואם כי שם רצה להביא דברים מהרא"ש, אך לא שנא. אף אחד לא חולם לזלזל בתורת ראשונים כמלאכים ובפרט לא מכובדנו א"ס, אך כוונתו לומר שלצטט משפט פרובוקטיבי, בלי לומר מי עומד מאחוריו, אלא 'קדמון' מבית מדרש עלום, ובפרט פרובוקצי' אמונתית כזו יש בה טעם לפגם. ואוי ואבוי אם לא היינו נזעקים על כך.
וכאמור, אם באמת ראשון אמרה כל שיש לנו לומר זה - צריך עיון גדול בדבריו.

[איש_ספר]

ודאי יש לך לכוף ראשך [גם אם לא בהכרח לכוף אמונתך(?)] בפני רבותינו הראשונים, ואחר העקרונות המקודשים הוא לכופף ראשנו בפני מי שגדול הימנו ובפרט רבותינו הראשונים, אינני יודע איך היו מגיבים החזו"א והגרי"ז אך אין לזה שום משמעות באשר צפורנו של אחרון הראשנים וקטנם עבה פי כמה מכריסם של גאוני עולם אלו, וכנראה שאתה כן זקוק להטפה אודות היחס לראשונים.

שאלה עקרונית: המידע היחיד שיש לנו בנתיים לזהותו של אותו קדמון, הוא מה שכתב לעיל חכם באשי שהיה תלמידם של מהר"ם מרוטנבורג ורבינו פרץ. עכשיו אני התם שואל בתמימות, נניח שזה כל מה שידוע לנו אודותיו, האם באמת מצוה עלינו להאמין שכל הבחורים תופסי ישיבה אצל מהר"ם ור"פ עלו בגדלותם על החזו"א והגרי"ז?

[מבי מדרשא תודה].

[תוך כדי דיבור]

מסתבר שמאת רוב רובם של תופסי הישיבה אצל מהר"ם (ושאר רבותינו בעלי התוספות) אין בידינו שום דבר, כי לא חידשו, ואם חידשו לא כתבו, ואם כתבו לא הועתקו, וכן הלאה. ומי שגם חידש וגם כתב וגם הועתקו דבריו עד כדי שישרדו ויגיעו לידינו, על פי רוב הדבר כשלעצמו מוכיח שלא היה מקטני דורו, אם לא שניתן להסביר זאת באופן אחר (ואיני יודע מה הווא אמינא להשוות בין קדמון פלוני לגדול פלמוני, לאיזה עניין, אלא העיקר הוא לעניין הלכה ותלמוד התורה, שאנו חיים מפי רבותינו הראשונים ולא להפך כמובן ואין צורך לאריכות בזה).
ואמנם זה נוגע דווקא לספרים שהועתקו וכו', אך לא לאיזה כת"י ששרד באופן מקרי למדי, או דפים שהושלכו באיזה מקום לגניזה לפני שמונה מאות שנה (והלא ידוע כמה דברים זרים שכנו לצד דברי קודש נשגבים ב"גניזה הקהירית"), לגביהם באמת אם כתובים בסתמא הם, אין שום ערובה לגדלות כותבם ואף לאו דווקא לכשרותו (אלא אם תוכנם מוכיח עליהם בהא ובהא - וזה דבר שקורה הרבה), ואם חתום שם אלמוני צריך לחזר ולחקור מי היו רבותיו, מי היו חבריו אם היו ומי היו תלמידיו אם היו, והאם יש מי המביא משמו דבר, וכו' וכו'. ואין בזה תועלת כל עוד באשי מבכר להשמיט שמו, כאילו מדובר בלשון הרע או משהו, והתנהלותו תמוהה בעיני.

[נאשער]

נזכרתי עשכיו מזה וסליחה על האיחור.
באשי, עכשיו אפשר להעלות את המאמר?
[אולי זה כבר באיזה קונטרס באוצר?!]

[חכם באשי]

מדוע העלת באוב אשכול ישן זה? החפץ אתה להצית מדורה שכיבוייה בעמל רב?...
עכ"פ, לכל השואלים והמתעניינים, מי כתב את הדברים שציינתי, אגלה: מדובר בחכם כמעט לא ידוע, בשם ר' שלמה שמחה מטרוייש, תלמידם של מהר"ם מרוטנברג ורבינו פרץ (ומצאצאיו של רש"י). הוא חיבר 'ספר המשכיל', ממנו שרד חלק קטן שאף הוא עצמו מחזיק מאות עמודים, ומצוי עדיין בכת"י (מוסקבה גינצבורג 858).
על חכם זה כתב י"מ תא שמע, ב'כנסת מחקרים', א, ועל שיטתו הפילוסופית-קבלית המעניינת כתב ג' פרוידנטל, בדעת 31, 33-32.