פורום אוצר החכמה

מה שנכון נכון כתב:

המעין תמוז תשפ.pdf

א.
במאמרו הנפלא של הרב ענבל על דרכו של הגר"ש וואזנר בלימוד ביאור הגר"א, מוזכר בירור גירסא שערך בעל שבט הלוי בדברי הרמב"ם, וכלשונו 'בדקנו בכל ספרי דפוס וכ"י הישנים' (ח"ט סי' צ"ח). ר"י ענבל מציין (בהערה 12) כי 'הרב וואזנר עסק לפרנסתו בעריכה תורנית... מן הסתם בדרך זו באו לפניו העתקי דפוסים וכת"י של משנה תורה'.

• אשמח להביא כאן את אשר סח לי [לפני שנים הרבה] תלמיד חכם חשוב מהעוסקים במלאכת הקודש אצל הרב שבתי פרנקל זצ"ל, כי באחת האסיפות סיפר רבי שבתי על כך שהרב וואזנר בכבודו ובעצמו צלצל אליו בכדי לברר גירסא מסויימת בדברי הרמב"ם, והפליא לשבח את ילקוט שינויי נוסחאות שברמב"ם פרנקל [ואגב, ילקוט זה היה חשוב בעיניו של רבי שבתי יותר מספר המפתח!].
כך שסביר יותר להניח כי אותה גירסא בדברי הרמב"ם, התבררה לרב וואזנר דרך מפעלו הגדול של הרב שבתי פרנקל [ואולי על ידי בנו, ששימש אז כעורך ילקוט שנו"ס], והלשון 'בדקנו בכל ספרי דפוס וכ"י הישנים', מסייעת זאת. רק במסגרת מפעל זה יכל הגרש"ו להיות בטוח כי אכן כל הספרים וכתבי היד נבדקו כראוי.

ב.
במאמרו של הרב שלזינגר על חיבת הארץ, הוא מספר כי ראש ישיבת קול תורה, הגרי"מ שלזינגר זצ"ל, היסה בחורים שהתלוננו על החום, באומרו 'זה לשון הרע על ארץ ישראל'.
• אבקש להזכיר כי יסוד הענין הוא בגמרא בשלהי כתובות (בדף קי"ב) 'רבי אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא', ופירש רש"י 'כשהשמש הגיע למקום שהן יושבין וגורסין, וחמה מקדרת עליהן, עומדין משם לישב בצל, ובימי הצנה עומדין מן הצל ויושבין בחמה, כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל'.

• עוד כתב שם בשם הגר"ש ישראלי זצ"ל, 'שהביטוי ארץ הקודש אינו ביטוי יהודי, אינו מוזכר בתנ"ך'. אמירה זו עוררה אותי לעקוב אחר מקורו של כינוי זה לארץ ישראל, חפשתי בפרוייקט השו"ת, והופתעתי לראות כי אכן הכינויים 'ארץ הקדש' או 'הארץ הקדושה' - השגורים פעמים אין ספור בדברי רבותינו ז"ל - אינם מופיעים בתנ"ך, אינם מוזכרים בדברי חז"ל, וגם לא בכתבי הגאונים .
המעניין הוא כי תחילת השימוש בכינוי 'ארץ הקודש', הוא בכתבי הראשונים ז"ל שבראשית האלף הששי, וכגון רבינו בחיי, כפתור ופרח, תורת המנחה, ר"י אבן שועיב. הצד השוה בכולם הוא שהם חיו בתקופה שבה הפציע אורו של הזוהר הקדוש - שאכן מזכיר את ארץ ישראל מאות (!) פעמים בכינוי 'ארעא קדישא'. עולה אפוא, כי מקורו של הכינוי 'ארץ הקודש' הוא ודאי טהור וקדוש, ממדרשו של רשב"י, ומאותה השעה שהתגלה הזוה"ק נתקבלה מטבע לשון זו בקרב כל ישראל, גאוניו וחכמיו [ובכללם, גם בכתבי הגר"ש ישראלי זצ"ל].

ג.
בנוגע למאמרו של פרופ' זהר עמר, אודות שיעורו של האגוז. הרב הכותב שיחיה מסיק כי גודל האגוז שבזמן חז"ל היה כ-15.5 16 סמ"ק. הה"כ נר"ו גם מציין כי 'במדרג שיעורי תורה, האגוז הבינוני גדול מהזית וקטן מכביצה', וזה כמו שהוכיח בתחילת המאמר מההיא דשבת פ"א א', 'אבנים של בית הכסא שיעורן בכמה, אמרו לו כזית כאגוז וכביצה'.

• מעתה תקשי לך טובא מה שכתב השלחן ערוך (סי' תפ"ו ס"א) 'שיעור כזית, יש אומרים דהוי כחצי ביצה', והמכוון בזה הוא לשיטת התוספות בחולין (ק"ג ב'), שהביא בבית יוסף. הן אמנם שמרן הביא זאת רק בשם יש אומרים מפני שהמושכל הפשוט הוא לומר ששיעור כזית הוא בגודל של הזית המוכר לנו, אך מכל מקום שיטת התו' וסיעתם צריכה תלמוד, כיצד יתכן לומר שהזית הוא חצי ביצה, דהיינו כ-25 סמ"ק, בשעה שהאגוז - הגדול מן הזית שיעורו הוא כ-15.5 סמ"ק, שאינם אלא כשתי שליש מחצי ביצה.

אך תשובה לדבר למדנו מדברי הרוקח, שהביא הבית יוסף בהלכות ברכת המזון (סי' קצ"ז). הרוקח כותב (בסי' שכ"ט) 'זית קטן מאגוז. כדמשמע במסכת שבת בשילהי המוציא יין, אבל נראה דכזית גדול בעינן כדאמרינן בפרק כיצד מברכין, גבי ר' יוחנן אכל כזית מליח. וכן משמע בכריתות בפרק אמרו לו', ע"כ. היינו, למרות שאמרו חז"ל כי הזית קטן מן האגוז, אין זה אלא בזית הקטן, אבל זית בינוני - שדברו בו חכמים בכל מקום, הוא 'כזית גדול', וזית זה הוא גדול מן האגוז. פירוש זה לדברי הרוקח מתבאר מדברי המגן אברהם (בהקדמה לסימן תפ"ו) .
דהיינו, הרוקח עומד בשיטת התוספות, שהזית הוא חצי ביצה (וכמו שכתב בספר השם עמ' ר"י), ומשכך התקשה טובא היאך אמרינן שהזית קטן מהאגוז, בשעה שאדרבה האגוז (-אותו הכיר הרוקח) אינו אלא כשתי שליש מן הזית . ועל זה מתרץ שלא אמרו בשבת 'כזית כאגוז וכביצה' רק משום ששם מדובר בכזית הקטן , אבל כזית דעלמא הוא הבינוני וכמו שאמרו בברכות שם, והוא בגודל של חצי ביצה - גדול בשליש משיעור האגוז.

• את עצם הנידון שהזכיר הרב הכותב (ליד הערה 10, ובהערה 30) אם האגוז גדול מן הגרוגרת, יש להוכיח מדברי ההלכות קצובות (הלכות עירובין), 'ושיעור העירוב של מבואות ושל חצירות, מן כזית עד כאגוז, אם מוסיף מוסיף בקודש'. והואיל והשיעור הנצרך שם הוא גרוגרת וכמ"ש בעירובין פ' ב', מתפרשים דברי ההלכות כשיעור אמצעי בין זית לאגוז - חזינן שהגרוגרת קטנה מן האגוז.

ד.
הרב ד"ר משה פינצ'וק עומד על חידושם של גאוני אשכנז שלא לומר בתשעה באב תחינות וסליחות משום ד'תשעה באב איקרי מועד', ותולה זאת בצורך העמוק לנחמה ועידוד מחמת מסעי הצלב והצרות שארעו בתקופתם.
• לו תינתן הרשות, אנסה להציע בהקדם דברי הראבי"ה (סי' תת"צ) 'ורב עמרם כתב בסדורו שגם נהגו שמתפללין סליחות בשתי ישיבות, ואנן נהגינן להתפלל אאביך ביום מבך'. היינו, בבל היה המנהג לומר סליחות כמו בשאר תעניות ציבור (וכדהביא הרב הכותב בהערה 8), אך מנהג אשכנז היה שלא לומר סליחות אלא קינות. מסתבר לומר, כי מכח מנהג קדום זה, ששרשיו בימי הפייטנים שבארץ ישראל [וגם הוכיחו הראבי"ה מהירושלמי בתענית], למדו חכמי אשכנז כי תשעה באב הוא יום שאינו ראוי לתחנונים וסליחות - ויהבו בה טעמא משום דאיקרי מועד.
• ואגב, פירושו הנאה של הרב הכותב כי הסיבה לקביעת תשעה באב כמועד, היא משום שהקב"ה שפך חמתו על עצים ואבנים, ובכך הציל את עם ישראל מכליה, בית אב חשוב לו - בתורתו של רבינו החתם סופר - 'מכיון ששפך חמתו על עצים ואבנים, היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך, תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך, מש"ה ט"ב אקרי מועד' (תורת משה, הפטרת מטות).

ה.
הרב משה אריאל פוס, מביא את מכתבו של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי לרב קלמן כהנא, 'שהרבנים... הסכימו לשבות בשנה זו כהלכתה' (אגרת תתי"ד), ומציין הרב פוס כי 'שוב כרגיל השומטו ע"י המולים שמות הרבנים שהסכימו לשבות'.
• ובאמת הדבר פלא, הרי הרב קלמן כהנא בעצמו פרסם את המכתב הזה, הן מעל גבי במה חשובה זו - 'המעין' (גליון ג' עמ' 29), והן בספרו 'האיש וחזונו' (עמ' ס"ב), וגם שם מופיעים שלשת הנקודות אחרי תבת 'שהרבנים'! כך שההשמטה קודמת הרבה למו"ל האגרות, ונעשתה על ידי רק"כ בעצמו, מטעם הכמוס עמו.

ו.
הערת הרב זכריה הולצר (עמ' 84 הע' 2) על כך 'שבחלק מהתבות יש שינוי קל בין ניקודו של הרוקח לעומת הניקוד שלנו בתורה, כמו שאצל דבר כתב הרוקח בציר"י, ואולי כך נהגו לקרוא באשכנז בזמנו'.
• על תופעה זו, של שינוי הסגול לצירי (בתבת דבר), והקמץ לפתח (בתבת דם), עמדו עליו חכמים, וביארוהו בכך שבהגייה האשכנזית הקדומה היו הקמץ והפתח שוים, וכן הצירי והסגול. עיין במאמרו של רבי יעקב לויפר 'גלגולי הקמץ האשכנזי' (חצי גבורים י"א, עמ' תל"ה) שעמד על כך באריכות. במאמרו מבואר כי כן אנו למדים מדברי הרוקח גופיה [ולא רק מדברי מעתיקים], שבפירושו ל'אשרי' שבפסוקי דזמרא, על הפסוק 'כבוד מלכותך יאמרו', כותב הרוקח כי בסדר האותיות האלף בית, ישנם "י' פתחין אה" - מה שמלמד כי אכן גם הרוקח מנה את הקמצים והפתחים תחת כותרת אחת.

בכל כבוד ויקר

רצ"ב 'המעין' גיל' 236 טבת תשפ"א. אשמח לתגובות. הק' יואל

הקיק כתב:רצ"ב 'המעין' גיל' 236 טבת תשפ"א. אשמח לתגובות. הק' יואל

בעמוד 40 ההערה נשארה באמצע.

אכן, נשמטה שורה מסוף ההערה. טל"ח. תודה רבה.

אם להגיד את האמת, הגליון הזה, לטעמי, פחות מיוחד מהממוצע של גליונות המעין,
מבחינה תורנית והענין שבמאמרים.

ישנו טעם לפגם בעיסוק המוגזם סביב הרב פ' שפירא,
איני מכיר את האיש ואת שיחו כלל, ואינו מעניין אותי דבר אודותיו,
(חשוב לי להדגיש זאת).
אך גם כדי לתקן הערכה שגויה די בהבהרה קצרה על הטעות,
ואין צורך בציטוטי תגובות הזעם ועוד עם תוספת מלח ופלפל.
אין זה מתפקידו וסגנונו של המעין לשפוט ולהעניש אנשים על מעשיהם.

הקיק כתב:אכן, נשמטה שורה מסוף ההערה. טל"ח. תודה רבה.

האם אפשר לדעת מה היה כתוב שמה? נשארתי באמצע המתח.

ייש"כ על הגליון המרתק.

אחרי חזותי שכאן מעירים הע' העולות מעיון בגליון, אעיר אחר ההודאה לרב הגיק על עינו הטובה, לגבי הנידון אם שיעורים דרבנן או הלמ"מ, ומובאים מס' ציטוטים בענין, [בל ראיתי המאמר העיקרי שהיה בגליון קודם אלא ההע' המצויינין שבגליון זה] מה המשקל של לשונות מחברים בענין לעומת גמ' מפורשות? [ברכות וסוכה].

נוטר הכרמים כתב:אם להגיד את האמת, הגליון הזה, לטעמי, פחות מיוחד מהממוצע של גליונות המעין,
אין זה מתפקידו וסגנונו של המעין לשפוט ולהעניש אנשים על מעשיהם.

אכן. זהו תפקידם של נוטרי הכרמים.

לוצאטי כתב:

נוטר הכרמים כתב:אם להגיד את האמת, הגליון הזה, לטעמי, פחות מיוחד מהממוצע של גליונות המעין,
אין זה מתפקידו וסגנונו של המעין לשפוט ולהעניש אנשים על מעשיהם.

אכן. זהו תפקידם של נוטרי הכרמים.

אשמח מאוד אם יש לך או למישהו אחר תגובה עניינית,
מה מצדיק הפיכת רבעון תורני - ספרותי מכובד לסוג של 'פשקויל'?
איך קשורים מעשיו של אותו פ' שפירא, שאין לי מושג אודותיו,
לתכני הגליון, מעבר לתיקון טעות נקודתית באשר להערכה על ספרו.

לגבי המכתב של רי"י רוזנברג שפורסם במדור 'על ספרים וסופריהם'. לפלא שר' יהודה רוזנברג [שלטענתו הוא נכדו], בהקדמתו לספר זכרון יהודה וכן בהקדמה לס' קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים אינו מזכיר כלל את גיסו ר' יוזפא שארפשטיין...

האם אפשר לסדר שם לקובץ. כי כשמורידים אותו יש לו מספר, ואחר כך קשה יותר לחפש אותו?

לבי במערב כתב:ניתן ללחוץ על המקש הימני בעכבר > 'שמירת קישור בשם...' ולהגדיר את המקום והשם הרצוי לשמירה.
מלבד זאת, צירוף המקשים 'Ctrl+J' מוביל לרשימת ההורדות האחרונות, שם ניתן למצוא את הקובץ ולהקיש על 'הצג בתיקי''. בהצלחה.

תודה רבה.

נוטר הכרמים כתב:אם להגיד את האמת, הגליון הזה, לטעמי, פחות מיוחד מהממוצע של גליונות המעין,
מבחינה תורנית והענין שבמאמרים.

מעניין. דווקא לי הק' נראה גיליון מרתק ועמוס בכל טוב.

יוצא פוניבז' כתב:

נוטר הכרמים כתב:ישנו טעם לפגם בעיסוק המוגזם סביב הרב פ' שפירא,

אכן, כנראה שהרב יואל קטן נלכד ברשתם של חסידי בימ"ד הגר"א ושנאתם לר"פ שפירא, אשר בתקופה האחרונה אינם נחים לרגע מכל אפשרות להשמיץ את הנ"ל, וכעת מצאו מקום לגבות את חובם.
כפי הנשמע אחד ה'מוחים' הוא חתנו של ר"א ענבל עצמו, אשר בדברי מחאתו הוא מציג את רא"מ פייבלזון כ'אחד מגאוני האומה'(!) שבסך הכל 'התבטא בענייני אמונה בניסוח מסוים שלא עולה בקנה אחד עם השקפתו האישית של המחבר', ובכך מנסה לטשטש את המציאות הידועה לכל, שהמוחים נגד דברי ראמ"פ הינם מגדולי הדור, כר' דוד כהן ר"י חברון ועוד.
איני נכנס לגוף הויכוח בין הצדדים, וכמובן שגם איני מסנגר על סגנונו המוזר עד להחריד של המחבר. רק לתת מעט רקע ל'מחאות' השונות והעומד מאחוריהם.

הרב עזריה אריאל הוא בין המוחים שם, ובוודאי אינו קשור לבימ"ד הגר"א. ואם הרב פנחס שפירא עיצבן אותם, זה לא מלמד עליהם אלא עליו, שהרי מלבדם הוא יצא כנגד רבים אחרים. ניתן לומר עליו, אולי על דרך המליצה, שעבר על האיסור להכניס חרב לבית המדרש. כל מחלוקת הלכתית הופכת למושא להתקפות ולרפורמה. ומילא בימ"ד הגר"א המחדשים, אבל גם הרב נבנצאל נעשה אצלו ל"הורס הדת"...

להערת הרב רציני לעיל:
הע' 32:
תיעוד לכך נמצא בכתבה במעריב בי"ז בסיון תשל"א: "המלך חוסיין שלח אל הרב הוטנר חלק מכתבי היד שלו המהווים מחקר חשוב בענייני הלכה, אשר נשדדו ממנו על ידי מחבלים. לפני שהמחבלים שחררוהו הם גזלו ממנו את כל חפציו, וכן חבילה גדולה של כתבי־יד מחקר מקורי חשוב ומקיף שעליו עבד הרב הוטנר במשך עשר שנים, ואותם עמד עתה להוציא לאור... רב אשר קרא וידע את חשיבות המחקר פנה בלונדון לרעייתו של המלך חוסיין כאשר זו התאכסנה עם ילדיה תקופת מה אצל ידידיה היהודים... הוא שלח באמצעותה מכתב אל המלך חוסיין שבו הסביר לו את חשיבות המחקרים התורניים של הרב הוטנר, וביקשו לפעול במידת האפשר לאיתורם והחזרתם, לפני זמן מה קיבל הרב חבילה אישית שנשלחה אליו על־ידי המלך חוסיין, ובה חלק מכתבי היד שלקחו ממנו המחבלים. לחבילה היה מצורף מכתב אישי של המלך, שבו הוא מביע את צערו על שכתבי יד מדעיים חשובים אלו נלקחו מן הרב בעת מעצרו בסאלט, ואת סיפוקו על שעלה בידו לאתר לפחות הלק מהם ולהחזיר אותם לבעל המחקר. חוסיין אף הוסיף‭‬ כי אין הוא רוצה שייגרם נזק כלשהו למחקר תולדות היהדות בגלל נפתולי המערכה המדינית והצבאית, ומביע את תקוותו כי יעלה בידיו לגלות גם את שארית כתבי היד. הרב הוטנר אימץ לו את כתבי היד האבודים כמוצא שלל רב, וחידש את עבודתו עליהם כדי להוציאם לאור". כאמור כאן, העובדות היו כנראה אחרות.‬

הקיק כתב:להערת הרב רציני לעיל:
הע' 32:
תיעוד לכך נמצא בכתבה במעריב בי"ז בסיון תשל"א: "המלך חוסיין שלח אל הרב הוטנר חלק מכתבי היד שלו המהווים מחקר חשוב בענייני הלכה, אשר נשדדו ממנו על ידי מחבלים. לפני שהמחבלים שחררוהו הם גזלו ממנו את כל חפציו, וכן חבילה גדולה של כתבי־יד מחקר מקורי חשוב ומקיף שעליו עבד הרב הוטנר במשך עשר שנים, ואותם עמד עתה להוציא לאור... רב אשר קרא וידע את חשיבות המחקר פנה בלונדון לרעייתו של המלך חוסיין כאשר זו התאכסנה עם ילדיה תקופת מה אצל ידידיה היהודים... הוא שלח באמצעותה מכתב אל המלך חוסיין שבו הסביר לו את חשיבות המחקרים התורניים של הרב הוטנר, וביקשו לפעול במידת האפשר לאיתורם והחזרתם, לפני זמן מה קיבל הרב חבילה אישית שנשלחה אליו על־ידי המלך חוסיין, ובה חלק מכתבי היד שלקחו ממנו המחבלים. לחבילה היה מצורף מכתב אישי של המלך, שבו הוא מביע את צערו על שכתבי יד מדעיים חשובים אלו נלקחו מן הרב בעת מעצרו בסאלט, ואת סיפוקו על שעלה בידו לאתר לפחות הלק מהם ולהחזיר אותם לבעל המחקר. חוסיין אף הוסיף‭‬ כי אין הוא רוצה שייגרם נזק כלשהו למחקר תולדות היהדות בגלל נפתולי המערכה המדינית והצבאית, ומביע את תקוותו כי יעלה בידיו לגלות גם את שארית כתבי היד. הרב הוטנר אימץ לו את כתבי היד האבודים כמוצא שלל רב, וחידש את עבודתו עליהם כדי להוציאם לאור". כאמור כאן, העובדות היו כנראה אחרות.‬

תודה.
ואנצל הזדמנות זאת להודות גם על העריכה של מה שנשלח למעיין, את הסבלנות, ואת ההוספה לשבח., וכו'.

לוצאטי כתב:

נוטר הכרמים כתב:אם להגיד את האמת, הגליון הזה, לטעמי, פחות מיוחד מהממוצע של גליונות המעין,
אין זה מתפקידו וסגנונו של המעין לשפוט ולהעניש אנשים על מעשיהם.

אכן. זהו תפקידם של נוטרי הכרמים.

כנראה מלוצאטי הפכת אתה לסוג של נוטר - אך במובן השלילי (ולא כשל נוטר המוכר למאוד).
וכי למה נהיית אתה נוטר ומחזק גליון שאמור להיות ספרותי מקצועי - על מעידתו בהפיכתו לפאשקוויל. לדעתי זה מבזה את הקובץ.
מה גם שאם כבר ביקורת, אז אני כן מכיר, אמנם במעטח, כי אינני תולעת ספרים - את הספרים בריתי שלום.
התפעלתי מההיקף הרב בכל מיני ענינים בכל חלקי התורה, וקנאתי בידיעותיו הרבות של המחבר!
לפי מה שנראה, פולמוסים ציבוריים הביאו את המבקר, הנגוע בקרבה משפחתית - כפי שצויין פה, לכתוב פאשקוויל בתוך גליון זה, וחבל.

יש מקום להמעיין להתנצל בקובץ הבא על מעידתו במתן במה והיגררות לרמה זו.
______________________________________________________________________

פלוריש כתב:

יוצא פוניבז' כתב:

נוטר הכרמים כתב:ישנו טעם לפגם בעיסוק המוגזם סביב הרב פ' שפירא,

אכן, כנראה שהרב יואל קטן נלכד ברשתם של חסידי בימ"ד הגר"א ושנאתם לר"פ שפירא, אשר בתקופה האחרונה אינם נחים לרגע מכל אפשרות להשמיץ את הנ"ל, וכעת מצאו מקום לגבות את חובם.
כפי הנשמע אחד ה'מוחים' הוא חתנו של ר"א ענבל עצמו, אשר בדברי מחאתו הוא מציג את רא"מ פייבלזון כ'אחד מגאוני האומה'(!) שבסך הכל 'התבטא בענייני אמונה בניסוח מסוים שלא עולה בקנה אחד עם השקפתו האישית של המחבר', ובכך מנסה לטשטש את המציאות הידועה לכל, שהמוחים נגד דברי ראמ"פ הינם מגדולי הדור, כר' דוד כהן ר"י חברון ועוד.
איני נכנס לגוף הויכוח בין הצדדים, וכמובן שגם איני מסנגר על סגנונו המוזר עד להחריד של המחבר. רק לתת מעט רקע ל'מחאות' השונות והעומד מאחוריהם.

הרב עזריה אריאל הוא בין המוחים שם, ובוודאי אינו קשור לבימ"ד הגר"א. ואם הרב פנחס שפירא עיצבן אותם, זה לא מלמד עליהם אלא עליו, שהרי מלבדם הוא יצא כנגד רבים אחרים. ניתן לומר עליו, אולי על דרך המליצה, שעבר על האיסור להכניס חרב לבית המדרש. כל מחלוקת הלכתית הופכת למושא להתקפות ולרפורמה. ומילא בימ"ד הגר"א המחדשים, אבל גם הרב נבנצאל נעשה אצלו ל"הורס הדת"...

עברתי כעת שוב על כל עשרת חלקי שו"ת בריתי שלום בחיפוש ב-pdf המצוי בידי (https://drive.google.com/file/d/1xNwARn ... =drive_web), ולא מצאתי אזכור בגנותו של הגר"א נבנצל, בוודאי שלא בנוסח המתלהם ("הורס הדת") אותו מייחס הרב פלוריש למחבר הספר . איני מכיר את הרב עזריה אריאל, ולא את מניעיו, אך אינני מבין מניעיו של פלוריש.
בכל מקרה העיסוק בביקורת אודות הרב שפירא זניח, הוא לא חייב לאף אחד מבאי הפורום מאום וכן ההיפך, הביקורת היא על שהמעיין בטעות העלה פאשקוויל.

עיין שם עוד באורך מה שכותב על הרב נבנצל.

ושרא ליה מריה.

יישר כח על הגליון הנוסף, המעניין.

במאמר על היחס לאנצי"ת מוזכר שוב ושוב פורומינו.

יש להעיר, כי היחס לאנצי"ת אינו יחודי דווקא ליצירה זו,
אלא למקצוע העריכה התורנית בכלל.
(הביאורים לתלמוד; רמב"ם פרנקל; אוצא מפה"ת ועוד).

בחוגים ישיבתיים די רחבים, לעולם יהיה מקצוע העריכה סוג של 'פרנסה',
ולא הגשמת יעוד של לכתחילה.
ואולי, 'לכתחילה' אך רק ליחידים שמתאימים לזה במיוחד.

והניסוח בהקשר לזה,
1. הצנעת הפרט הזה מפעלי האישים במותם ואף בחייהם.
2. גם באיזכור: זוכים הפרויקטים של העריכה לגדולי תורה מובהקים ולא זכה הגדול לערוך. וכדומה.

ספר שאינו ערוך על סדר מסכתא או על סדר שו"ע אינו שימושי ללומד גמ' או שו"ע, ולענ"ד זהו הטעם העיקרי שמעטים להשתמש באנצ"ת.

הרב אברהם נר"ו, לכאורה דווקא לשיטתך הסברא הפוכה - מי שלומד מסכת או סימנים בשו"ע כסדר ונתקל בעניין הלכתי שאינו עיקר הסוגיא ואינו עיקר הסימן, והוא רוצה לקבל בו מושגי יסוד וסקירה כללית בלי לעזוב את עיקר הסוגיא או הסימן - בשבילו האנצ"תל היא כלי מלא ברכה, שבעזרתה אפשר בסקירה קצרה ללמוד את יסודות העניין הצדדי הזה בזמן קצר ולהמשיך הלאה בעיקר הסוגיא או הסימן, כך שיש לעיון באנצ"תל תועלת רבה דווקא ללומדים ספרים אחרים כסדר. כנלענ"ד, וכך אני הקטן נוהג הרבה פעמים. הק' יואל

הקיק כתב:מי שלומד מסכת או סימנים בשו"ע כסדר ונתקל בעניין הלכתי שאינו עיקר הסוגיא ואינו עיקר הסימן, והוא רוצה לקבל בו מושגי יסוד וסקירה כללית בלי לעזוב את עיקר הסוגיא או הסימן - בשבילו האנצ"תל היא כלי מלא ברכה

נכון, אבל זה גופא הענין, שבעיקר הסוגיא זה לא שימושי, וכשזה אינו עיקר הסוגיא (היינו שימוש צדדי), בדרך כלל לא זוכרים לעיין שם.

ההתרשמות שלי שצורב צעיר המעוניין לקבל הסתכלות רחבה ומקיפה על סוגיא כל שהיא, יעדיף היום לעיין בהרחבות ובעיונים שבכרכי 'מתיבתא' בהוצאת עוז והדר, הדברים כתובים שם בשפה קלה וקולחת, והנושאים והתוכן יותר ישבתיים.

גיליון 239 תשרי תשפ"ב. כוח"ט. הק' יואל

באתר המכון עלו כותרות המאמרים ולא המאמרים עצמם. מה פשר הדבר?
https://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=66

עכשיו עלה

ברזילי כתב:עי' תוס' ורמב"ן יבמות סא דגויים בכלל "האדם" נינהו

הוסיף הארה קטנה .ראיתי מאן דמפרש.ומחלק אדם הולך על יהודים בני עמנו .האדם זה עכו"ם.כמו שכתוב בתוס'

האם יצא כבר המעין החדש?