פורום אוצר החכמה

אגב לפעמים יש שני תלמידי חכמים שמדברים בלימוד, ומתוך המשא ומתן שניהם מחדשים את אותו יסוד.
הרוצה דוגמא יראה מה שעשה נבל אחד, שידע שיש ב' רמי"ם בישיבת קול תורה שחידשו את אותו יסוד, והדעת נותנת שדיברו יחד בלימוד, אדגיש כי שניהם מגדולי המחדשים בדור, שאינם זקוקים לסחורה גנובה. ואותו נבל רצה לסכך ביניהם מטעמו הכמוס עימו, ולכן ביקש מכל אחד רשות להכניס את השיעור הספיציפי הזה לגליון תורני, וכך דאג להכניס את מאמריהם בזה אחר זה בקובץ אורייתא ח"ו [קידושין].

אני משתומם על כל הדיון כאן שמביאים דוגמאות שונות ולא מזכירים את הגמרא ב"ב גבי חכם עדיף מנביא.

נראה כי יש פה עירוב תופעות שונות.
בקצה האחד ישנו ה'פלגיאט', או 'גניבה ספרותית' - בה מתעטף אדם בטלית שאינה שלו ע"י העתקת יצירה שלימה, או חלק ממנה, וייחוסה על שמו. לפעמים נעשה הדבר בצורה מגושמת, דמחציף איניש נפשיה למימר כולה שלי. ולעומת זה, המתחכם עיניו בראשו, יוצא בכלים שאולים מודה במקצת ומרחיק עדותו. (הראה לי מישהו חיבור בן זמנינו על הלכות מצב"פ, שטפל לו המחבר מיליו בראש ובסוף, ורובו ככולו "משיכה מפורשת מן התורה", העתקה מתוך השד"ח. אלא שהקדים לו המחבר בראש הדברים "וכתב השד"ח בקונטרס המציצה", ורק עיון במקור מגלה כי ציטוט דברי השד"ח מסתיים אחר מספר עמודים...).
בקצה האחר, העתקת תוכן רעיון ע"י הרקה מכלי אל כלי, ובזה היכי תמצי לומר ששינוי מועיל לקנות, ופנים חדשות באו לכאן.

לאידך, הכל לפי המקום והזמן וכל הבקי בספרות ההלכה רואה כי פעמים יביא בעל החיבור את לשון ההלכה ממחברים קודמים ללא הזכרת שמם, או משום שסומך על הלומד המצוי בסוד הדברים, או שמביאם בשם סתם משנה כי היכי דליקבלו מיניה, או משום דהוי רבו מובהק וכל תורתו הימנו. (ועיין בכל זה בשם עולם להר"ר מרגליות).

פרשת_דרכים כתב:ולעומת זה, המתחכם עיניו בראשו, יוצא בכלים שאולים מודה במקצת ומרחיק עדותו. (הראה לי מישהו חיבור בן זמנינו על הלכות מצב"פ, שטפל לו המחבר מיליו בראש ובסוף, ורובו ככולו "משיכה מפורשת מן התורה", העתקה מתוך השד"ח. אלא שהקדים לו המחבר בראש הדברים "וכתב השד"ח בקונטרס המציצה", ורק עיון במקור מגלה כי ציטוט דברי השד"ח מסתיים אחר מספר עמודים...)

אם הייתי רואה "חיבור" זה - לא הייתי לועג לאברך ההוא, אלא הייתי מרחם עליו - כנראה שהוא צריך להראות חיבור, וזהו המיטב שהוא מסוגל לו. אני בטוח שגם השדי חמד בג"ע שמח בשבילו. כמו הסיפור הידוע של הנו"ב עם ה"מכלכל חיים" ...
אגב, מי שחושב שרק קטנים עושים זאת ולא גדולים - הוא תמים גדול.

כתנא דמסייע לר' א. חיים, הנה דוגמא ממקרה שהואשמו ב' 'גדולי תורה' באותה הגניבה עצמה. (המחבר ברור שאצל שניהם יש כאן 'וגונב מבית האיש', אבל יש לבדוק, שמא יש כאן 'גונב מן הגנב'). מספר 'בשולי גליוני' לר''מ לייטר עמ' רצד-ה הערה 43:

לא בדיוק אותו נושא, אבל משלים את התמונה ...
אני מתאר כאן שיחה שהיתה לי לפני זמן מה, בא' מחנויות הספרים בבני ברק, ומן הכי חשובות שבהן - עם א' העובדים שם (ות"ח לו על הכנות).
אני: כל הספרים החדשים שמונחים כאן ממחברים דהיום - קונים אותם ?
העובד: אף אחד לא קונה כלום מהם.
אני: אז למה אנשים מוציאים אותם ?
העובד: הם רוצים להחשב "בעל מחבר", זה מועיל לשידוכים של הילדים.
אני: ולמה אתם מחזיקים אותם בחנות ?
העובד: בעל הבית מחזיק אותם כדי שלחנות יהיה מראה תורני.
אני: מה אנשים קונים היום ?
העובד: קומיקס.
אני: האם קונים מפרשים ותיקים של הגמ' ?
העובד: כבר לא, קונים רק מתיבתא.
אני: מתיבתא זה לבעלי בתים, לא ?
העובד: מגידי שיעורים קונים מתיבתא, בעלי בתים קונים שוטנשטיין.

ואידך זיל גמור.

אם למי שהוא יש שכל, שיעשה שילוב כזה: שוטנשטיין עם קומיקס... (ומתיבתא עם קומיקס למג"ש...)

השואל מרבו כתב:אם למי שהוא יש שכל, שיעשה שילוב כזה: שוטנשטיין עם קומיקס... (ומתיבתא עם קומיקס למג"ש...)

יש לך חוש מסחרי גאוני, תשמע לי, אתה מתבזבז כאן בפורום.
גמרא מבוארת עם קומיקס, זה יהיה רב מכר.

בקשר לאשכול זה כדאי לציין לשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' שי"ג.

א. חיים כתב:

השואל מרבו כתב:אם למי שהוא יש שכל, שיעשה שילוב כזה: שוטנשטיין עם קומיקס... (ומתיבתא עם קומיקס למג"ש...)

יש לך חוש מסחרי גאוני, תשמע לי, אתה מתבזבז כאן בפורום.
גמרא מבוארת עם קומיקס, זה יהיה רב מכר.

תתפלאו אבל בבי"ס הד"ל שבו למדתי, המורה ביקש לצייר 'קומיקס' במחברת כל פעם שהובא מעשה בגמרא...

אצל ילדים, אדרבא. אבל החנות הנ"ל היא של ספרים למבוגרים כביכול.

ראיתי מובאה בנושא זה (גניבת חידו"ת) בשם האברבנאל אבות ד-ה, כדאי לעיין. (תו"ד בערך, שאין בזה גנאי כ"כ, סו"ס תחילת הכל בא לכולם מהקב"ה).

עשיתי ניסוי קטן וגליתי שתופעת הגניבה הספרותית עוברת כל פרופורציה,

יש מדרש פליאה עה"פ אמרי נא אחותי את מכאן ששוחטים (ששוחטין) לחולה בשבת, ובכתב סופר מביא על כך הסבר (וכמו"כ מתאמרא משמיה גדולי בני דורו, אך אצלו הוא מודפס בספרו),

וכידוע שהמדרש פליאה הוא לא ספר מצוי (אם בכלל יש ספר כזה), ואם מאן דהו ראה את המדרש פליאה הנ"ל באיזה ספר, ראה גם את ההסבר המופיע בצידו,

אך אם נעשה חיפוש ב'אוצר' על המילים מכאן ששוחטין (או שוחטים) בשבת, תגלו אין ספור ספרים שמביאים המדרש פליאה הנ"ל ומסבירים את ההסבר שלו כאילו מעצמם, (בדרך אפשר, ואולי י"ל), ולא רק מחברים עלומים אלא יש מביניהם גם מפורסמים לגדולי ישראל.

ראה עוד בשו"ת שבות יעקב חלק ב סימן קמו.

גימפעל כתב: יש מביניהם גם מפורסמים לגדולי ישראל.

לפעמים אפשר ללמד זכות שהודפס ע"י תלמידים/ טעות (לא כשזה סדרתי ומגובה)
ובזכריה יג (ד) משמע שבעקבתא דמשיחא ירבו המתחזים שנאמר שם על תקופה שלאחר הגאולה
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ:
וברש"י (ד) אדרת שער - כן דרך מסיתים ומדיחי' מתעטפי' בטליתם כאילו הם אנשים צדיקים למען יקובלו כחשיהם:
וכן ברד"ק " ללבוש שקים ואדרת שער למען כחש למען שיוכלו לכחש ויאמינו בהם בני אדם כי הם מראים עצמם בפני בני אדם שהם פרושים ואנשים צדיקים וישרים ולא ידברו כזב"

מותר לגלות?
רבי יצחק שטרנהל, כותב בספרו כוכבי יצחק, חלק א, ניו יורק תשכ"ט, פתיחה, מאמר ראשון, עמ' טו: "מאז ומתמיד הפליאני הדבר למה לא הזכירו רבותינו בעלי השלחן ערוך שום דבר בענין 'לומר דבר בשם אומרו' מצד החיוב והמצוה... עבירה זאת היא מאלו שלדאבוננו רבים אינם נזהרים בה, ולעתים אפילו תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם אינם עומדים בנסיון עבירה זו ונתפסים. למען חזק את הנ"ל אציין על כמה מקרים לשם דוגמא, ואסתפק בראשי תיבות: ספר עי"א שלקח דפים שלמים מספר דעת סופר על מס' גיטין, וספר ע"ש הנדפס עם ספר ע"י שלקח מספר חוט המשולש על התורה, וספר ת"י עיין שם סימן ט"ז שהעתיק מלה במלה מספר לחמי תודה דף ריש."
כונתו לספרים: ע'מק י'הושע א'חרון (ווילדמאן, ווארשא תרע"ג), וע'מודי ש'מואל שבתוך ע'מודי י'הונתן (ווארשא תרע"ג), ות'רומת י'עקב (ווילנא תרע"א).

א. חיים כתב:לא בדיוק אותו נושא, אבל משלים את התמונה ...
אני מתאר כאן שיחה שהיתה לי לפני זמן מה, בא' מחנויות הספרים בבני ברק, ומן הכי חשובות שבהן - עם א' העובדים שם (ות"ח לו על הכנות).
אני: כל הספרים החדשים שמונחים כאן ממחברים דהיום - קונים אותם ?
העובד: אף אחד לא קונה כלום מהם.
אני: אז למה אנשים מוציאים אותם ?
העובד: הם רוצים להחשב "בעל מחבר", זה מועיל לשידוכים של הילדים.
אני: ולמה אתם מחזיקים אותם בחנות ?
העובד: בעל הבית מחזיק אותם כדי שלחנות יהיה מראה תורני.
אני: מה אנשים קונים היום ?
העובד: קומיקס.
אני: האם קונים מפרשים ותיקים של הגמ' ?
העובד: כבר לא, קונים רק מתיבתא.
אני: מתיבתא זה לבעלי בתים, לא ?
העובד: מגידי שיעורים קונים מתיבתא, בעלי בתים קונים שוטנשטיין.

ואידך זיל גמור.

מהבאת הסיפור הנה, אני מבין שאת דברי העובד מקבל כבודו כתורה מסיני. ביודעי ומכירי קאמינא, על ספרים תורניים רבים מספור, שאין ביניהם ובין שוטנשטיין ומתיבתא אפילו קשר מקרי, שנמכרים באלפי עותקים.

לכאורה, לגבי ספרים בלימוד של אברכים - גם המופלגים שבהם - הוא צודק. ותל"מ.

ארזי ביתר כתב:

א. חיים כתב:לא בדיוק אותו נושא, אבל משלים את התמונה ...
אני מתאר כאן שיחה שהיתה לי לפני זמן מה, בא' מחנויות הספרים בבני ברק, ומן הכי חשובות שבהן - עם א' העובדים שם (ות"ח לו על הכנות).
אני: כל הספרים החדשים שמונחים כאן ממחברים דהיום - קונים אותם ?
העובד: אף אחד לא קונה כלום מהם.
אני: אז למה אנשים מוציאים אותם ?
העובד: הם רוצים להחשב "בעל מחבר", זה מועיל לשידוכים של הילדים.
אני: ולמה אתם מחזיקים אותם בחנות ?
העובד: בעל הבית מחזיק אותם כדי שלחנות יהיה מראה תורני.
אני: מה אנשים קונים היום ?
העובד: קומיקס.
אני: האם קונים מפרשים ותיקים של הגמ' ?
העובד: כבר לא, קונים רק מתיבתא.
אני: מתיבתא זה לבעלי בתים, לא ?
העובד: מגידי שיעורים קונים מתיבתא, בעלי בתים קונים שוטנשטיין.

ואידך זיל גמור.

מהבאת הסיפור הנה, אני מבין שאת דברי העובד מקבל כבודו כתורה מסיני. ביודעי ומכירי קאמינא, על ספרים תורניים רבים מספור, שאין ביניהם ובין שוטנשטיין ומתיבתא אפילו קשר מקרי, שנמכרים באלפי עותקים.

לכאורה, לגבי ספרים בלימוד של אברכים - גם המופלגים שבהם - הוא צודק. ותל"מ.

נו, היכן ההתקפה הפראית נגד משמיצי האברכים.

חלילה לי מעשות כדבר הרע הזה, להשמיץ את יהלומי אומתנו. לצערנו הרב, הציבור הרחב לא מספיק מונח בנושאים התורניים כפי שהם מונחים בהם, ולכן אין ביקוש לספריהם. בטוחני, שבקרב הלנים בעומקה של הלכה, הביקוש לספרים אלו, רב עשרת מונים על הביקוש לספרי שוטנשטיין ומתיבתא.

ארזי ביתר כתב:חלילה לי מעשות כדבר הרע הזה, להשמיץ את יהלומי אומתנו. לצערנו הרב, הציבור הרחב לא מספיק מונח בנושאים התורניים כפי שהם מונחים בהם, ולכן אין ביקוש לספריהם. בטוחני, שבקרב הלנים בעומקה של הלכה, הביקוש לספרים אלו, רב עשרת מונים על הביקוש לספרי שוטנשטיין ומתיבתא.

אך הציבור הרחב מונח בספרי הלכה של רבנים ומורי הוראה ?

גימפעל כתב:

ארזי ביתר כתב:חלילה לי מעשות כדבר הרע הזה, להשמיץ את יהלומי אומתנו. לצערנו הרב, הציבור הרחב לא מספיק מונח בנושאים התורניים כפי שהם מונחים בהם, ולכן אין ביקוש לספריהם. בטוחני, שבקרב הלנים בעומקה של הלכה, הביקוש לספרים אלו, רב עשרת מונים על הביקוש לספרי שוטנשטיין ומתיבתא.

אך הציבור הרחב מונח בספרי הלכה של רבנים ומורי הוראה ?

יהלומים מוכרים למבינים. מי שלא מבין ביהלומים, לא ישלם את מחירם הגבוה, משום שהוא גבוה מידי לדעתו.

ספרי האברכים החשובים, המסולאים בפז ויקרים מני יקר, נמכרים רק למבינים - יושבי אוהל. ספרי הלכה של רבנים ומורי הוראה, נמכרים לציבור הרחב, רק במידה והם אכן נגישים ונוחים להבנת פשוטי העם.

מכירות גבוהות של ספר, מעידות בדרך כלל, על נגישותו להבנת אותם יהודים שלא זכו להיות מיושבי ביהמ"ד. אין עדות המכירות נוגעת לאיכות הספר.

ארזי ביתר כתב:

גימפעל כתב:

ארזי ביתר כתב:חלילה לי מעשות כדבר הרע הזה, להשמיץ את יהלומי אומתנו. לצערנו הרב, הציבור הרחב לא מספיק מונח בנושאים התורניים כפי שהם מונחים בהם, ולכן אין ביקוש לספריהם. בטוחני, שבקרב הלנים בעומקה של הלכה, הביקוש לספרים אלו, רב עשרת מונים על הביקוש לספרי שוטנשטיין ומתיבתא.

אך הציבור הרחב מונח בספרי הלכה של רבנים ומורי הוראה ?

יהלומים מוכרים למבינים. מי שלא מבין ביהלומים, לא ישלם את מחירם הגבוה, משום שהוא גבוה מידי לדעתו.

ספרי האברכים החשובים, המסולאים בפז ויקרים מני יקר, נמכרים רק למבינים - יושבי אוהל. ספרי הלכה של רבנים ומורי הוראה, נמכרים לציבור הרחב, רק במידה והם אכן נגישים ונוחים להבנת פשוטי העם.

מכירות גבוהות של ספר, מעידות בדרך כלל, על נגישותו להבנת אותם יהודים שלא זכו להיות מיושבי ביהמ"ד. אין עדות המכירות נוגעת לאיכות הספר.

לדעתך (אם המדד שלך הוא כמות העותקים הנמכרת) אברכים הם יהלומים יקרים יותר מגדולי הדור.

גימפעל כתב:לדעתך (אם המדד שלך הוא כמות העותקים הנמכרת) אברכים הם יהלומים יקרים יותר מגדולי הדור.

לדעתי, אברכים הם היהלומים המובחרים ביותר. גדולי הדור, אינם בתוך המדדים הרגילים.

ארזי ביתר כתב:

גימפעל כתב:לדעתך (אם המדד שלך הוא כמות העותקים הנמכרת) אברכים הם יהלומים יקרים יותר מגדולי הדור.

לדעתי, אברכים הם היהלומים המובחרים ביותר. גדולי הדור, אינם בתוך המדדים הרגילים.

או שמדד הספרים אינו מדד, או אפי' יותר מכך אין בכלל מדד.

קאצ'קלה כתב:מותר לגלות?
רבי יצחק שטרנהל, כותב בספרו כוכבי יצחק, חלק א, ניו יורק תשכ"ט, פתיחה, מאמר ראשון, עמ' טו: "מאז ומתמיד הפליאני הדבר למה לא הזכירו רבותינו בעלי השלחן ערוך שום דבר בענין 'לומר דבר בשם אומרו' מצד החיוב והמצוה... עבירה זאת היא מאלו שלדאבוננו רבים אינם נזהרים בה, ולעתים אפילו תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחכמתם אינם עומדים בנסיון עבירה זו ונתפסים. למען חזק את הנ"ל אציין על כמה מקרים לשם דוגמא, ואסתפק בראשי תיבות: ספר עי"א שלקח דפים שלמים מספר דעת סופר על מס' גיטין, וספר ע"ש הנדפס עם ספר ע"י שלקח מספר חוט המשולש על התורה, וספר ת"י עיין שם סימן ט"ז שהעתיק מלה במלה מספר לחמי תודה דף ריש."
כונתו לספרים: ע'מק י'הושע א'חרון (ווילדמאן, ווארשא תרע"ג), וע'מודי ש'מואל שבתוך ע'מודי י'הונתן (ווארשא תרע"ג), ות'רומת י'עקב (ווילנא תרע"א).

ייש"כ תמיד סקרנתי לדעת אל מי ירמזון רמזיו, וספרים אלו כלל לא מוכרים לי.

גימפעל כתב:

ארזי ביתר כתב:

גימפעל כתב:לדעתך (אם המדד שלך הוא כמות העותקים הנמכרת) אברכים הם יהלומים יקרים יותר מגדולי הדור.

לדעתי, אברכים הם היהלומים המובחרים ביותר. גדולי הדור, אינם בתוך המדדים הרגילים.

או שמדד הספרים אינו מדד, או אפי' יותר מכך אין בכלל מדד.

אסיים מצדי את הויכוח:

ספרים אינם מדד לגדלות. ספרים הם מדד לערכם. אך לא כמות הרכישות היא המדד, אלא איכות הרוכשים.

גדולי ישראל אינם קשורים לענין הזה.

הגהמ כתב:רבי יצחק שטרנהל, כותב בספרו כוכבי יצחק, חלק א, ניו יורק תשכ"ט, פתיחה, מאמר ראשון, עמ' טו: "מאז ומתמיד הפליאני הדבר למה לא הזכירו רבותינו בעלי השלחן ערוך שום דבר בענין 'לומר דבר בשם אומרו' מצד החיוב והמצוה...

כן מוזכר במגן אברהם או"ח סי' קנ"ו, "כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו" (נדרים פ"ק).

מבלי להיכנס לנושאים רגישים ושנויים במחלוקת, 2 הערות:

1. עובדא ידענא
במהלך עבודתי חיפשתי אחר מקורו של רעיון מסוים, הקטע המבוקש נמצא בשם הרב שך בכמה מהספרים שהוציאו מתורותיו, אך נדהמתי לראות שהוא מופיע בספר נוסף בתוך 'שיחות' של אחד המשגיחים החשובים בדורנו, כאילו והרעיון נבע במוחו הוא. ואדגיש: בקטע המדובר כשלוש מאות מילים שיובאו במדויק מספר שיצא לאור לפני כעשרים שנה.
לפני שמיהרתי לשפוט את הרב המחבר החתום על הספר, ביקשתי לערוך בירור עם ההוצאה, והתברר כך: הישיבה ביקשה להלל את המשגיח והוציאה לאור ספר עם שיחותיו, ללא קשר למשגיח החשוב. האשמה במקרה זה, מוטלת על העורך אשר פשע ואחר שבדק ומצא את מקור הדברים, תחת אשר ייחסם למקורם, ביכר להעתיק את הניסוח בשלמותו תוך פגיעה חמורה בזכויות יוצרים. התופעה חזרה ונשנתה פעמים רבות לאורך הספר.

2. שבשתא לדורות
הוזכרה כאן ברמיזה שיטה למניעת גניבות, שיטה נפוצה ביותר על ידי כמה מהמכונים הגדולים: להחדיר טעויות במכוון כגון: שינוי ס"קים במראי-מקומות וכדו', או שינוי קל של מילה כאשר לרוב הטעות היא ברת הבחנה לכל בן דעת ונעלמת מעיני המחשב הסורק בגניבה.
עם כל הכאב להפסד הנגרם מגזל היוצרים, זו שערורייה בפני עצמה להעיז ולהוסיף טעויות שתונצחנה לדורות.

מצאתי היום דלהלן, ממאמרו של הרב מאזוז (לפני המון שנים).

החיד"א במדבר קדמות כותב כמה כללי קנין התורה, ובהקדמת בני הגר"א לשו"ע כותבים ג"כ בשם אביהם כללי התורה.
וכולם זהים אחת לאחת. ממש אותו ענין ואותו סדר. לא זו בלבד אף הסגנון שווה בשניהם (ורק השמיטו את המליצות שהיו שגורים בפי החיד"א) - ולמודעי כי המדבר קדמות נדפס הרבה לפני ביאור הגר"א

לפני שנים מספר הראני מישהו איזה ספר מלפני כמאה שנה ובו כותב המחבר שאמר פעם איזה ווארט נפלא לחבירו וחברו הפליא הווארט ואחר כך כשהחבר הדפיס את הווארט משלעצמו הביא הווארט מדנפשיה, ועל זה כותב הראשון שבעולם האמת אטעון לו כולה שלי.....

מישהו יודע איזה ספר זה?

פלפלת בחכמה כתב:לפני שנים מספר הראני מישהו איזה ספר מלפני כמאה שנה ובו כותב המחבר שאמר פעם איזה ווארט נפלא לחבירו וחברו הפליא הווארט ואחר כך כשהחבר הדפיס את הווארט משלעצמו הביא הווארט מדנפשיה, ועל זה כותב הראשון שבעולם האמת אטעון לו כולה שלי.....

מישהו יודע איזה ספר זה?

הר סיני (תרמ"ג)

ושמענו על מחבר שהושיב אברך ת''ח שישב על ליקוט הלכתי מסוים מריש עד גמירא והמשלח פה ושם נתן לו הוראות על מה לכתוב בבחינת הגיה בו אות אחת וכו'
והספר יצא לאור על שמו של אותו מחבר.

מענה איש כתב:ושמענו על מחבר שהושיב אברך ת''ח שישב על ליקוט הלכתי מסוים מריש עד גמירא והמשלח פה ושם נתן לו הוראות על מה לכתוב בבחינת הגיה בו אות אחת וכו'
והספר יצא לאור על שמו של אותו מחבר.

הלא זה כל פרנסתנו... ותיתי להם ל'גנבים' שמשלמין לנו תקילין (טבין?)

ענפי אר"ז - רבי אליעזר זילבער

אעתיק לכם אגרת שכתב הרב אלכסנדרוב לרב קוק, ובו הוא מוחה על גניבות של ממש מהספר מגן התלמוד. תנו דעתכם, ותרצו קושיותיו:


ב"ה כ"ה אדר שני תרס"ב, באברויסק
לכבוד ידידי הרב הגאון החכם הכולל מרן אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א הגאב"ד דק"ק בויסק יצ"ו.
בימים אלה הופיעו לנגד עיני שני ספרים חדשים שיצאו זה לאור: א) ‘מגן התלמוד’, ב) ‘קול שמחה’ שניהם מתיחסים להרה"ג אבי הדרשנים המטיף הנפלא שמחה הכהן כהנא, "הספר הזה ראוהו גאונים ויהללוהו, רבנים ויאשרוהו, כל המשכילים העידו כי לא בא עוד כבושם הזה בספרותנו התלמודית" (לשון שער הספר מגן התלמוד). ועל שער הספר ‘קול שמחה’ כתוב לאמר: "דרושים ונפלאים יחידים בסגנונם רעיונות נשגבים מחקקים פילוסופיים כתובים בשפה צחה והגיון ישר מפליאים את לבב שומעיהם מהת הרה"ג המטיף הנפלא והיחיד בסגנונו מר שמחה הכהן כהנא א' תואר הגאונים אשר כבש לו דרך חדשה במשא הדרוש ולא מטיף יקר כ"א חוזה חזיונות (הרה"ג ר' אברהם בער שפירא) הוא הגבר הקים עולה של תשובה בכמה עירות ע"י דבריו ומוסריו החוצבים להבות אש קודש (הר"ח ברלין) (כ"ז כתוב על שער הספר), ואמנם גם השער יחיד בסגנונו... ואחרי השער נדפסו מכתבי תהלה והסכמות כמעט מכל הגאונים המפליאים את תכונת הספרים ומחברם הכהן.
והנה מה מאד נפלאתי בהעבירי את עיני על שני הספרים הנזכרים והנה תהו ובהו. כהן הדיוט ורמאי ספרותי לכל פרטיו ודקדוקיו הופיע לנגד עיני, באופן שהיאוש החל להתגנב בלבבי לאמר, כי מעתה כל דברי הגאונים הבל הבלים ואין בהם מועיל כראוי לעצמו תיבשות... הספרים האלה גנובים הם מראשם ועד סופם וכהנא ההדיוט התלבש בבגדי כהנא רבא. והנני להראות ולציין את המקורים שמהם גנב הרמאי הזה ושם בכליו.
בספר ‘מגן התלמוד’ צד 22 באור על המאמר ברכות (ה ע"ב) "הנותן מטתו בין צפון לדרום" לקוח מ'המגיד' שנת תרמ"ו במאמרי ‘דברי אמת’ (בגליון לח). בצד 25 באור על מאמרו של ר"ל "מוציא חמה מנרתיקה" (נדרים ז ע"ב) גנוב ממאמרי ‘אש דת ורוח לאומי’ ('המגיד' שנת תרנ"א בפרק ט'). צד 26 עולם מאמצעיתו נברא וכו', מספר ‘בקרת התלמוד’ ועוד. בצד 34 וצד 35 באורים על מאמרי חז"ל בסנהדרין, אדה"ר מכל העולם הוצבר עפרו, ואדה"ר גופו מבבל ובספר 'קול שמחה' צד 6 באור על המאמר בחגיגה אדה"ר מלא כל העולם בראו, הבאורים האלה לקוחים מספר 'כור לזהב’ להחכם שערשעווסקי ומספר ‘על נהרות בבל’ להח' געצאוו ועוד. צד 64 באור על המאמר "אחר קצץ בנטיעות" לקוח מ'הפסגה' חוברת ב' להח' זה"ל. בצד 80 באור על המאמר במסכת ב"מ דף פה "בצפרא אמר להם באו" מספר ‘אור שבעת הימים’ ומספר ‘חותם תכנית’ חלק שני להגאון ריינוס. צד 84 באור לדברי רבב"ח "האי גלא דמטבע לספינתא" (ב"ב דף עג) ובספר ‘קול שמחה’ צד 40 ג"כ אריכות דברים על המאמר הזה, לקוח מספר ‘שערי אורה’ להג' ריינוס וקדמם בעל ‘עוללות אפרים’ בסופו בבאוריו על מאמרי רבב"ח. צד 98 באור על המאמר "זימנא חדא הוה אזלינא בספינתא" לקוח מהמאמר ‘חזון למועד’ שנדפס ב'המליץ' תרמ"ג ובחוברת מיוחדה להסופר א"ש פרידבערג ועקרם של דברים כתובים בספר עוללות אפרים שם. בצד 117 באור ע"ד הני "אווזי דשמיטן גופייהו משמנייהו" ובספר ק"ש צד 50 אריכות בזה כתוב הדר הוא ‘בהתורה והמצוה’ למלבי"ם באור תורה לפרשה בראשית. בק"ש צד 45 ובצד 73 אריכות דברים ע"ד האגדה מלוז שבשדרה גנוב הוא מספר ‘חותם תכנית’ חלק ב' ובכה"ע העברים בראשית שנות הרעמים והפרעות לפני עשרים שנה נדפסו הדברים האלה בכ"ע המליץ והרוסקי יעווריא ועוד. צד 88 ע"ד כנפי יונה ונעשה ונשמע גם זה בספר ‘חותם תכנית’ ח"ש ועוד. צד 91 באור על המאמר "יאה עניותא לישראל" נודע הוא הבאור הזה כבר בין החיים בשם הגאון נצי"ב ז"ל. בצד 101 באור על מאמרו של אבא שאול ע"ד קוליתו של עוג מל ךהבשן כמדומני שכ"כ בעקדה בפ' חוקת. יש לי אמנם מה לציין עוד אבל גם ע"י המראה מקומות הנזכרים יתבטלו שני שלישי ספריו והשליש הנשאר גנוב מכ"ע ישנים אשר הטרחא גדולה לציין באיזה גליון נמצאים דבריו ולכן נמנעתי כעת מלציין, אבל יאמין לי כתר"ג כי לא מצאתי בספרים אף דבר חדש אחד ממה שלא ראיתי עד הנה. ביחוד גנב מספרי ריינעס וגם ממאמרי וספרי השונים. בדף ג' בספר ‘קול שמחה’ באור על המשנה באבות שינה של שחרית נמצא ב'מדרש שמואל’ ועוד, אפס שהוסיף איזה דברים בטלים. בכלל בכל דף ודף מהספרים האלה נראה לעין המבקר איש נוכל המתהדר בנוצות זרים וברעיונות אחרים, והמתאמץ להראות את השכלתו הגדולה הכללית אשר קרא ושנה ע"ד ההיפנוטיזמוס והמאגאניטיזמוס, ואשר אמנם כבר ידועים הם לכל בר בי רב. כמה פעמים הביאני המחבר לידי שחוק: בסוף ספר ‘מגן התלמוד’ האריך אבי הדברים ומגן התלמוד להראות את צדקת חז"ל במסכת כתובות כי "קול באשה הרי זה מום" (כתובות עה) יען כי תרנגולת הקוראת כתרנגול אינה ראויה לגדל ביצים... (והאריך שם בדברי עגבים אשר אמנם בזה כחו גדול כנראה כ"פ מספריו, ואולם רוב דבריו ע"ד הלכות האישות בכ"מ מספריו לקוחים מספר ‘סנגור’ להחכם צוויפעל במאמרו ‘עזרת נשים’ ועוד). שכח הכהן הגדול שלפנינו מאמרו של ר' שמעון בן אליעזר במסכת יבמות (דף פ ע"ב) כי "כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש" הוא סימן לעקרה, ובכן אך לחנם למד מחברנו שיחת עופות... בכלל הידיעות מחכמת הטבע המובאות לפעמים בספר הזה הנה ידיעות שטחיות הידועות לכל מתחיל לקרות בספרי הטבע. בצד 47 עמל מחברנו להתאים עם הטבע מה שמובא במסכת גיטין (דף מה) כי "בנתיה דרב נחמן הוי בחשן קידרא בידיהו" ולא עלתה בידו מאומה, וע"ז הנני לציין המובא בספר (שם ברוסית) להחכם הערבערט ספענסער (בח"ר בפאריגראף 29 בההעתקה הרוסית משנת 1876) בשם הנוסע גרדינער ע"ד העם הפראי ‘זולו’ כי הוא כמו סלמדנרא שאין האש שולט בו וברגלים יחפות ילכו על חוטי ברזל הלוהטים מאש, כן תוחבים הם את ידיהם במים רותחים העומדים על האש, ואם אמנם לא אשים אשם נפש מחברנו על אשר לא קרא ספרי ספענסער אבל עכ"פ איננו חכם כאשר יתארוהו רבים... בכלל עגמה נפשי לראות כי עפ"י הרוב דבריו לקוחים מספרי המשכילים אשר עליהם ישליך מחברנו נעל, וכמה הגיונות גנב ממאמרי עורך המליץ הח' איש יהודי הלא הם כותבים בספריו (לדוגמא בספר ‘קול שמחה’ ע"ד חנוך הבנים ונר שבת, לקוח מהגיונות ‘איש יהודי’ כן נמצא זה גם בדרשותיו של המטיף פיעסטון שנדפסו בשפת שזארגאן). בכלל הרבה דברים העלה מחברנו על הספר ממה ששמע ממטיפים אחדים, ודמה כי המטיפים חדשו מעצמם את הדבירם והרעיונות אבל גם הם הלא מתלבשים בטלית שאולה, כנודע, ואכמ"ל.
זכורני שלפני איזה שנים בא אלי הכהן שלפנינו עם חבילת תעודותיו ובחפצו היה כי גם אנכי אכתוב דברים אחדים אודותיו, אפס כי תכף נוכחתי לדעת את אי ידיעותיו בגפ"ת ובהשכלה ואמרתי לו כי דברים שאולים הם ופני הכהן חפו. ובשעה שהרבנים "מסכימים לדברים בטלים" ועל הכהן אומרים "מגננו אשר בו יחלנו" אמרתי אני "לשמחה מה זו עושה..."
אמת כי גם משכילים הרבה נתנו לו תעודותיהם אבל עליהם אין אני דן מאומה יען כי רובם ככולם מוחזקים אצלי להדיוטים ובורים גמורים בנוגע לספרות התלמודית, אבל אם גם הרבנים הגאונים ישגו באופן מגונה כזה הלא עתידה תורה שתשתכח מישראל, ואוי לדור שכך עלתה בימיו. יש לי גם להראות על שגיאות גדולות וגסות הנמצאות בספרי מגננו אבל השגיאות אינן שלו כי אם להמחברים שמהם שאל את דבריהם ובכן לא במגננו האשם.
הנני כותב את הדברים האלה לכתר"ג יען כי ביחוד היה צר לי לראות את הסכמתו נדפסת שחור על גבי לבן בצד 9 מספר ‘מגן התלמוד’ וכי כתר"ג מראה להכהן חבה יתירה וכהנא רבא מסייע לכהנא זוטא באופן שכתר"ג ממליכו על כל המטיפים והדרשנים ומברך לאל על אשר נמצא לנו מטיף נפלא ומצוין בעל כשרון נשגב ומלבב לבבות, גבר מורם מעם ומוכתר בנימוסין וכו' וכו', ואמנם על זה אני תמה מאד: הן כתר"ג מוחזק בעיני לאיש היודע פרק בחכמת הנפש ולדרשן מצוין במינו וא"כ איך שגה בהאיש הזה אשר חזותו מוכיח עליו למה שהוא באמת... (ואיש כזה הוא אבי הדרשנים והמוכיחים בדורנו בהסכמת כל הגאונים, ומה דמות נערך להתמונה המכוערה הזאת) הלא אך מבט אחד דיו להוכיח מה טיבו של עובר זה... יאמין לי כתר"ג כי כ"פ באו אלי רבנים ומטיפים לבקש ממני תעודות על ספריהם וכאשר נוכחתי כי אין הספרים ראוים לדפוס (אם כי היה להם כבר חבילי הסכמות וגם אלי נתגנבה התאוה להמנות בין המסכימים ולנחול כבוד מזה...) אמרתי להם בפניהם כי אין הספרים ראוים לדפוס, וכי אך לשוא כל עמלם ויגיעם, כי ת"ל הנני משתדל כי רק אמת יהגה חכי. אשיחה וירוח לי! גם בפנת ההסכמות והסמיכות נראה את הרקבון שבחיינו הרוחניים והמוסריים ואוי לה לספינת ישראל סבא שאבדה קברניטה...
בהתימי את מכתבי עלי להעיר שאם אמנם רוח הפעסעמיזמוס מרחף על פני מכתבי בכ"ז ידע נא כתר"ג כי נהפוך הדבר, אנכי מטבעי הנני אופטימיסט בנוגע לנצח ישראל ותורתו ורוחו האלקי, אפס כי הנני מהמחזיקים בשיטת המתבוניים על עם ישראל בזמנינו שהוא עומד על פרשת דרכים... ואין כל ספק בעיני כי מהר יתבררו המושגים ורוח ממרום עלינו יחלוף ועוד נשוב לבצרון כי נצח ישראל לא יכזב.
כשאקבל את תשובתו על מכתבי (הקודם והנוכחי) אז אבוא לפניו בארוכה. לע"ע הנני אומר שלום לו ולתורתו ולחכמתו וליראתו. ידידו המוקירו והמכבדו כרום ערכו הכותב בחפזון והמחכה למכתבו.
שמואל אלכסנדראוו.

ריב"ם שנייטוך שניים עשר מתשובותיו נמצאים מילה במילה מתרומת הדשן
ובאיור הדבר שלא היה לו את אותם התשובות והעתיקם לעצמו וראוהו בין כתביו והדפיסום בספרו
שיר המיוחס להגרעק"א כנראה נהנה ממנו וכתבו ושוב ראוהו בין כתביו והדפיסוהו

לפלא שאף אחד לא הביא כאן דברי הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים וזל"ק

ודע שהדברים שאומרם באלו הפרקים, ובמה שיבא מן הפירוש אינם ענינים בדיתים אני מעצמי, ולא פירושים שחדשתים, ואמנם הם ענינים לקטתים מדברי החכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן הקדומים והחדשים, ומחבורים הרבה מבני אדם, ושמע האמת ממי שאמרו, ואפשר שאביא פעמים מאמר אחד כלו מספר מפורסם בלשונו, ואין בכל זה רוע, ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם, שאני כבר התודעתי בזה, ואף על פי שלא אזכור אמר פלוני אמר פלוני שזה אריכות אין תועלת בו, ואפשר שהיה מביא שם האיש ההוא לחשוב מי שאין חיך לו שהדבר ההוא נפסד, ובתוכו רע, שלא יבינהו, ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר, שכוונתי התועלת לקורא ולבאר לו הענינים הגנוזים בזאת המסכתא.

נ.ב. שמעתי פעם סיפור שכשנפטר הרה"ק משינאווא זצ"ל מצאו בניו בין הכתבים שלו ספר נפלא בכת"י על משניות זרעים וטהרות, וכמובן שמחו על זה כמוצא שלל רב, אבל כשרצו להכינו לדפוס מצאו שהוא הספר משנה ראשונה ומשנה אחרונה הידוע , וכשחקרו על זה נודע להם שכיון שהספר לא היה בנמצא רק בתוך המשניות יכין ובועז , והוא לא רצה ללמוד בתוך המשניות הזה , ע"כ שכר לו סופר שיעתיק לו את כל הספר.
לאפשר שדברים כאלו אירעו אצל אחרים שבטעות ייחסו להם דברים שהעתיקו בכת"י, ואף המחבר בעצמו יכול להיות שמצא דבר בין הכתבים שלו ושכח שהעתיקו ממקום אחר, גם אפשר להיות שכתבו לפני זה שזה לקוח מספר אחר אבל נשמט מחמת טעות וכדומה , בקיצור, שערי תירוצים לא ננעלו, ובצדיקים מחויבים אנחנו לדון לכך זכות אף במקום שהמציאות נוטה יותר לכך חוב כידוע.