הודעהעל ידי איש_ספר » ב' יוני 25, 2012 10:14 pm
במקו"א כתבתי:
בסופו של דבר ישנם שני מקורות מהם משתלשלים חיבורים בשמות שונים.
מקור אחד הוא אגרות רבי שלמה שלומיל אשר שהה בצפת בין השנים שס"ז - שס"ט ומשם שלח לרעיו אגרות על האר"י ותלמידיו. [ג' אגרות נדפסו לראשונה ע"י היש"ר בראש ספרו תעלמות חכמה הנאו שפ"ט. אגרת נוספת נדפסה בקובץ על יד ג' ת"ש עמ' ק"כ. האגרות כולם חזרו ונדפסו בספר הנקרא 'האר"י וגוריו באספקלרית אגרות הר"ש שלומל']. בתחילת ספר עמק המלך נדפס מעשה נסים והם למעשה עיבוד אגרות שלומל.
האגרות חזרו ונדפסו במהדורות רבות בשם שבחי האר"י.
מקור נוסף הוא 'תולדות האר"י' שהיה מצוי בעיקר בכת"י. ורובו נדפס לראשונה בספר הכונות ומעשה נסים קושטא תפ"ו. אבל בניגוד לאגרות שלומיל, ספר זה אין לו שום בית אב ואין ידוע מקורותיו וסמכותו. הגם שהרב חיד"א שאב ממנו הרבה. ההנחה המקובלת כי הר"ש שלומיל היה המקור שעמד לפני בעל ה'תולדות' שעיבד והוסיף מעשיות שונות.
עד שקם בניהו ובספרו 'תולדות האר"י' ניסה להפוך הקערה על פיה, ולטעון כי הר"ש שלומיל היה בדאי, וכל מה שהוא מעיד ששמע מפלוני ואלמוני לא היה ולא נברא, אלא ספר תולדות האר"י היה לפניו והוא נטל משם. ולדבריו תולדות האר"י הוא המקורי ושבחי האר"י הם אגרות שלומיל אין להם כל ערך.
טיעוניו של בניהו (שהיה בהם מידה לא מבוטלת של מניעים עדתיים וד"ל) הם מוזרים ומפולפלים ביותר ומסקנתו החדשנית נדחתה לגמרי מכל העוסקים בדבר. (בין המבקרים היותר גדולים של דבריו בענין זה היה דוד תמר המנוח) ספרו של בניהו לא הופיע בשנית מעולם, וכמדומה שבניהו מילא פיו מים בשנים שאחר מכן בסוגיא זו.
בספר שבחי האר"י שי"ל ע"י אהבת שלום (ובאמת הוא ספר תולדות האר"י) הלכו כסומא בארובה אחרי דברי בניהו וכבר העיר על קלקלה זו דוד תמר בסיני.