הקיק כתב:הפירוש נכתב בצעירותו של ר' אריה, חלקו בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה בהם שתים מבנותיו של ר' אריה גוועו ברעב, פשוטו כמשמעו, עם עוד אלפים מתושבי ירושלים; בסוף הפירוש על מסכת אבות כתב ר' אריה תאריך: 'עש"ק לסדר ויהי רעב בארץ שנת תרע"ו', והדברים מדברים בעד עצמם.
הקיק כתב:פירוש יפת בן עלי לספר הושע. ההדירו, תרגמו לעברית והוסיפו מבוא והערות מאירה פוליאק ואלעזר שלוסברג. רמת גן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט. 508 עמ'. (03-5318575)
יפת בן עלי היה חכם ופרשן קראי, שחי בירושלים לפני למעלה מאלף שנים. יפת התבסס ברבים מפירושיו על דברי חז"ל ועל התרגומים העתיקים, על דקדוקים לשוניים ועל מסורות עתיקות קראיות ורבניות, השתמש בפירושיו בכלים ספרותיים וניתח את סגנונם של הנביאים ואף את האמצעים הרטוריים אותם נקטו. יתכן שלא היה ראוי לדון בו ובפירושיו אלמלא נפוצו דבריו אף בקרב חכמים רבניים, כשראש וראשון להם הוא כצפוי רבי אברהם אבן עזרא שחי שני דורות אחריו, שציטט את פירושיו של יפת למעלה ממאה [!] פעמים בפירושיו השונים על התנ"ך, בלי לציין את העובדה - שבוודאי היתה ידועה לו - שמדובר במפרש קראי; לעיתים הוא דוחה את דבריו, לעיתים הוא מקבלם, וכמה פעמים הוא אף מציינם לשבח. גם רד"ק, שנולד סמוך לפני פטירתו של ראב"ע, מביא מדברי יפת פעמים רבות, אך הוא אינו מציינו כלל בשמו; כך נהגו גם חכמים אחרים, על פי העיקרון המובא בדבריו הידועים של הרמב"ם שיש לקבל את האמת ממי שאמרה - אך לעיתים אין צורך לאומרהּ בשם אומרהּ.
כפי שהיה מקובל בזמנם גם אצל החכמים הרבניים, נכתבו פירושיו של יפת הקראי בערבית באותיות עבריות. עתה יצא לאור פירושו על ספר הושע על פי שלושה כתבי יד, עם מבוא מאלף על האיש ועל תקופתו ועל פרשנותו ועל יחסי הקראים והרבניים בימיו, עם תרגום מדוקדק לעברית וכן הערות מקיפות וחשובות.
הקיק כתב:אלה מסעי. רשימת מסע הרבנים מחברי הועדה להרמת קרן הדת והיהדות באה"ק ת"ו, אשר נסעו לסייר את כל מושבות השומרון והגליל בחורף שנת תרע"ד. ההדיר: ה. לוין. מהדורה חדשה. ירושלים, קרן רא"ם ומכון למחקר תורני 'אורייתא' נתניה, תשע"א. 274 עמ'. (09-8344864)
הראי"ה קוק הצעיר, אז רבה של יפו, ורי"ח זוננפלד, מרבניה החשובים של ירושלים, עמדו לפני כמעט מאה שנה בראש קבוצה של רבנים שסיירה במושבות השומרון והגליל. היה כאן ניסיון לחבר אותן תורנית והלכתית ללבו של הישוב היהודי הישן שומר התורה והמצוות, ולעצור את ההידרדרות שהחלה בשמירת היהדות במושבות נידחות-יחסית אלו.
הקיק כתב:ביכורי אביב. שו"ת בהלכות חושן משפט ואבן העזר. ועליו הובא חלק 'גבורת חנניה', ובו ביאור נרחב לנושאים המוזכרים בביכורי אביב. מאת ניר אביב. פסגות, תשע"א. 441 עמ'. (02-9709550)
בישוב פסגות שבבנימין, סמוך ונראה לעיר הערבית (עדיין) אֵל-בִּירֵה, קיים כבר שנים רבות 'כולל' ללימודי דיינות, שבו שוקדים כמה עשרות אברכים ותיקים על לימודיהם בהדרכתם של הרב יוסף וייצן רב היישוב, של הרב אברהם יצחק הלוי כלאב - לפנים אב בית הדין הרבני בירושלים, ושל הרב דוד בר-שלטון – לשעבר ראש הכולל ועתה דיין בירושלים. כחלק מתפקידם משיבים רבני ה'כולל' על השאלות בענייני חושן משפט ואבן העזר שנשלחות לאתר 'ישיבה' של ישיבת בית אל; השאלות מתבררות בדיבוק חברים, והמסקנות מובאות לעיניהם של ראשי הכולל ומתפרסמות באתר לאחר אישורן.
אחד מבוגרי ה'כולל' הזה הוא הרב ניר אביב, תושב הישוב פסגות שכבר הוסמך כדיין. הרב אביב אסף ופרסם כמאה וחמישים תשובות שהשיב במשך השנים באתר 'ישיבה' הנ"ל עם חבריו ל'כולל', כאשר בשליש האחרון של הספר מתבארים בהרחבה כעשרה נושאים הלכתיים כלליים ו'כבדים' יותר, ביניהם מתי מותר לתבוע בערכאות בלי אישור של בית דין, גדרי 'דינא דמלכותא דינא' במדינת ישראל, האם קיימת חובה על אשה שחטאה לבעלה ושבה בתשובה לספר לו על כך ובכך להיאסר עליו עולמית, היחס בין פסיקת הלכה לבין תורת הסוד ועוד.
בהקדמה מדגיש המחבר, שבניגוד לשאלות בחלק או"ח ויו"ד – בחלקים חו"מ ואה"ע חלק מהותי מהתשובה הוא הבנה ברורה של המציאות בה נשאלה השאלה, והכרעה-מקדמית לגבי הנקודות ההלכתיות הדורשות בירור. רק לאחר השלב הזה ניתן להשתדל ולהגיע לפתרון השאלה ע"י דימוי מילתא למילתא, ישוב סתירות והגדרת חילוקים, עד ההגעה להלכה ברורה, מיוסדת ואיתנה.
הקדמה מדגיש המחבר, שבניגוד לשאלות בחלק או"ח ויו"ד – בחלקים חו"מ ואה"ע חלק מהותי מהתשובה הוא הבנה ברורה של המציאות בה נשאלה השאלה, והכרעה-מקדמית לגבי הנקודות ההלכתיות הדורשות בירור. רק לאחר השלב הזה ניתן להשתדל ולהגיע לפתרון השאלה ע"י דימוי מילתא למילתא, ישוב סתירות והגדרת חילוקים, עד ההגעה להלכה ברורה, מיוסדת ואיתנה.
הקיק כתב:שירת הי"ם. שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ. מאת נינו יאיר חרל"פ. בית אל, תשע"ב. טו+584 עמ'. (02-9972243)
דמותו של הרב חרל"פ זצ"ל, תלמידו המובהק של הרב קוק זצ"ל ומגדולי הדור בזכות עצמו, מוארת באור יקרות בספר הנפלא הזה, פרי מחקר של שנים רבות שערך ר' יאיר חרל"פ איש בית-אל בעזרת חברים ובני משפחה.
אין סוף סיפורים בספר, אין סוף עובדות, שמכולם ניבטת דמות הוד, משכמה ומעלה גבוהה מכל העם, 'מלאך אלוקים צב-אות' על פי הגדרת רבים מן המרואיינים, מתוכם מזקני ירושלים בני שכונת 'שערי חסד', שכנערים חסו בצל כנפיו של רבה הגדול של השכונה, ורישומה של הדמות הזאת האירה את חייהם.
הקיק כתב:רפואה, מציאות והלכה. 'ולשון חכמים מַרְפֵא'. הרב מרדכי הלפרין. ירושלים, המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק, תשע"ב. 546 עמ'. (02-6555266)
הרב שילת כתב:רפואה והלכה במבחן המציאות / יצחק שילת
רפואה, מציאות והלכה
ולשון חכמים מרפא
מרדכי הלפרין
מכון שלזינגר, תשע"ב, 546 עמ'
המקצוע הבין־תחומי הקרוי 'רפואה והלכה' עובר בעשרות השנים האחרונות תהליך של התפתחות מואצת. מכוני מחקר אחדים פועלים במקצוע זה, שיעורים והרצאות רבים בנושאי רפואה והלכה ניתנים הן בבתי מדרש שונים והן במסגרות אקדמיות, נערכים כנסים בינלאומיים בהשתתפות רבנים ורופאים ידועי שם, ועל כולם – הולכת ונוצרת ספרות הלכתית־רפואית מרשימה, הכוללת מלבד קובצי מאמרים וספרים מיוחדים גם סדרות רבות־היקף בסגנון אנציקלופדי, כגון הספר 'נשמת אברהם' של הרב פרופ' אברהם ס' אברהם, ו'אנציקלופדיה הלכתית־רפואית' של הרב פרופ' אברהם שטיינברג.
למדף הספרים בנושאי רפואה והלכה הצטרף בשנה החולפת ספר רב־ערך בהוצאת מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק, מאת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, תלמיד חכם מובהק ורופא בכיר, עורך כתב־העת לענייני רפואה והלכה 'אסיא', ששימש בעבר ראש ישיבת ההסדר ברמת הגולן, רב צבאי אוגדתי וראש 'ישיבת גושן' ממערב לתעלת סואץ בימי מלחמת יום הכיפורים, ורופא מומחה בתחום הפוריות.
הספר 'רפואה מציאות והלכה' מכיל את מיטב מאמריו של הרב ד"ר הלפרין בתחום הרפואה וההלכה שנכתבו לאורך עשרות השנים האחרונות. בחמשת שעריו, הכוללים ארבעים מאמרים, הוא עוסק בענייני חיים ומוות, פוריות, לידה וברית מילה, בבירורים שונים בתחום מדעי החיים הנוגעים להלכה, ובשאלות של אמונה ומדע.
סכנת בנק הזרע
הספר כתוב בסגנון חי וקולח, לעתים ממש מרתק, והוא מצטיין בבהירות, בדייקנות מדעית והלכתית, ובעוד שתי תכונות חשובות: מידות טובות ויראת שמים. המחבר, שאינו מסתיר את גאוותו על מקום גידולו התורני – הישיבות ה"ליטאיות" טלז בארה"ב ופוניבז' ומיר בארץ – משכיל לשלב בדיוניו ההלכתיים, ולכבד, את דבריהם של תלמידי חכמים מכל החוגים. אין מגזרים ואין "פוליטיקה". יש שאיפה כנה לבירור האמת, מתוך הזהירות הראויה לנושאים החמורים שהספר עוסק בהם, אך גם מתוך אומץ לב ויכולת לפתוח את הראש לחידושים העולים מן הידע המדעי המוכח.
זכה הכותב לשאול שאלות רבות בהלכה את אחד מגדולי הפוסקים בדורותינו, הלא הוא הגרש"ז אוירבך זצ"ל. רוחו הטובה של הגרש"ז שורה בין דפי הספר. אתה כאילו רואה אותו עומד מולך, אמפתי מאוד לשואל ולמצוקתו, שוקל את דבריו בזהירות רבה, ומכריע בין לקולא בין לחומרא כשעיניו מפיקות טוב לב.
כך, למשל, הורה ר' שלמה זלמן שיש לבצע בשבת ניתוח של שבר בראש עצם הירך, הכרוך כמובן בהרבה מלאכות דאורייתא, ולא לדחותו למוצאי שבת, למרות שהרופאים האורתופדיים היו ממתינים למחר במקרה שאין צוות חדר ניתוח זמין, ולא היו רואים את המצב כמצדיק הזעקת צוות כונן מהבית (נימוקיו מפורטים בספר בעמ' 16־13). או במקרה אחר, של תינוק שמת אחרי שקיבל חיסון נגד צהבת, הורה רש"ז לנתח את גופת התינוק כדי לברר האם יש קשר בין מתן החיסון לבין מות התינוק, למרות שאלפי תינוקות קיבלו את החיסון ללא תופעות לוואי, כי בפיקוח נפש של רבים שטרם קיבלו את החיסון צריך לחשוש גם למקרים נדירים.
בעניין הזרעה מלאכותית לזוג נשוי כאשר זרע הבעל אינו תקין, הרש"ז מחמיר מצד אחד, וסובר שקבלת תרומת זרע של יהודי יוצרת חשש חמור של ממזרות (מלבד החשש של שמא ישא אחותו מאביו, ראו לקמן), ומקל מצד אחר, בקבעו שתרומת זרע של גוי מותרת מצד עיקר הדין, אף על פי שהדבר מכוער, "היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך, והנכונות לפעולה זו, הרי זו ממש שאלת חיים, כיון שאי אפשר לעשות ההזרעה מישראל". וכך פסק גם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.
בעניין זה של הזרעה מלאכותית מביא הרב ד"ר הלפרין נתונים מזעזעים על אודות הסכנה ההלכתית והרפואית החמורה בתרומת זרע אנונימית מ"בנק זרע", שלדאבוננו קיימת בישראל (עמ' 297). מדובר בחשש לא מבוטל לנישואי אח ואחות (מן האב), דבר שיש בו הן איסור עריות, והן סכנה ללידת ילדים פגומים. לעומת זאת, לשמחתנו מצויים פתרונות ישימים לבעיות פוריות בעזרת טכנולוגיות מתקדמות של הפריה חוץ־גופית (IVF) ופונדקאות, וכן למניעת מחלות גנטיות קשות בעזרת אבחון גנטי טרום־השרשתי (PGD), תהליכים שעוררו דיונים הלכתיים מרתקים, אך למעשה הותרו על ידי גדולי הפוסקים.
תרומת איברים
מעלתו המיוחדת של הספר היא בידע הרפואי המבוסס שהוא מגיש לקוראים בשאלות שהוא עוסק בהן. הרב הלפרין אינו מכפיף את המציאות לדעות קדומות כלשהן. מעובדות אי אפשר להתעלם, צריך להתאים את הדעות לעובדות, ולא להפך. הדבר מודגש בשם הספר 'רפואה, מציאות והלכה'. בזה הולך המחבר בדרכו של ה'חתם סופר', הכותב בעניין מחלוקת מסוימת בהבנת דברי חז"ל בין רש"י ותוספות לרמב"ם: "אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים (רש"י ותוספות) לא צדקו דבריהם בזה, אבל האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הניסיון על פי חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל… ויש לפני עוד ספרים מדויקים מרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל, ומיניה לא נזוע, גם שאלתי רופאים וכך אמרו לי" (שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' קס"ז). עם זאת, הרב הלפרין מבחין היטב בין השערות מדעיות שאינן מוכחות לבין ידע מדעי שמקורו בניסוי מבוקר, המנטרל אפשרות של מראית עין סטטיסטית, ומגיע למסקנות בדוקות ומוכחות.
אחד החידושים החשובים בספר הם ההסברים הרפואיים המשכנעים שמספק הרב הלפרין להלכות מסוימות הקשורות לברית מילה ולדיני נידה, כגון: מדוע ה'מציצה' בעת המילה דוחה שבת, והאם רחיצת התינוק בחמין בימים שאחר המילה נחשבת לפיקוח נפש, מהו 'אוטם ברחם', ומהו 'בין השיניים', ועוד. הידע הרפואי שלו בנושאים אלה, כמו בנושאים גנטיים, כגון זיהוי אבהות וזיהוי חללים על פי בדיקת רקמות או באמצעות DNA, מרשים ביותר, ויכול לעזור מאוד לפוסקים בעניינים רציניים אלה.
נושא אחד חיוני בתחום רפואה והלכה אינו מטופל כראוי בספר זה, והוא הנושא של קביעת רגע המוות והשתלת איברים. זהו נושא קריטי הנוגע להצלת חייהם של חולים רבים הצפויים למות תוך זמן קצר אם לא יושתל בגופם איבר חיוני שהם זקוקים לו. כידוע, נעשים מאמצים רבים לעורר את תודעת הציבור לחשיבותה של תרומת איברים, ועדיין רבה הדרך.
במאמר הקצר־יחסית המוקדש לנושא זה בספר שלפנינו (עמ‘ 151־143) – שבראשיתו מעיד המחבר כי היה חבר בוועדה שהקימה בזמנה מועצת הרבנות הראשית לישראל, ושקבעה שמוות מוחי־נשימתי הוא מוות על פי ההלכה ומאפשר תרומת איברים – נידונים בהרחבה דקדוקי נוסח של הודעות הרבנים שהתנגדו, ומסופר על שני ניסויים של יילוד כבשה אחרי שכרתו את ראשה (ניסויים אשר לדברי הגרא“א שפירא זצ“ל היו מיותרים, שכן את הקושיה שהם באו לתרץ אפשר היה לתרץ בנקל מתוך הסוגיה עצמה, ואכמ“ל). אבל הנימוקים ההלכתיים הברורים של ועדת הרבנות הראשית בעד הגדרת מוות מוחי־נשימתי כמוות על פי ההלכה (זו הייתה גם דעתו הסופית של הגר“מ פיינשטיין זצ“ל, וזוהי דעתו של הרב עובדיה יוסף שליט“א) – לא הובאו בהרחבה. הקורא אף יכול לקבל את הרושם שלמחבר אין דעת נוטה בעניין. הוא רק מפנה את הקורא לספר שלם בשם ‘קביעת רגע המוות‘ (בהוצ‘ מכון שלזינגר, מהדורה שניה, ירושלים תשס“ח) שנערך על ידו, ובו כל הדעות וכל הדיונים ההלכתיים בנושא.
בין אריסטו לדארווין
בשער העוסק בענייני אמונה ומדע נוגע המחבר בשאלת קדמות או בריאה, ובשאלת תקפותה של השערת האבולוציה. לטעמי יש בדבריו ערבוב בין אמונת קדמות העולם האריסטוטלית (=העולם כפי שהוא לפנינו היה קיים כך מאז ומתמיד) לבין האמונה בקדמות החומר. אמונת הקדמות האריסטוטלית נדחתה לחלוטין על ידי המדע, המכיר בעובדה שהעולם עבר ועובר תהליכי השתנות מופלגים. לעומת זאת האמונה בקדמות החומר לא הופרכה.
אלה המגיעים אחורנית עד "המפץ הגדול" עשויים לסבור שמצבור החומר־אנרגיה הראשוני הוא קדמון. מה שצריך להדגיש הוא שתיאוריות התפתחות למיניהן, כולל תיאוריית "המפץ הגדול", שאינן מניחות את קיום הבורא, נופלות לתמיהה עמוקה: מנין יש לגוש החומר־אנרגיה העיוור תכונות מתוחכמות להפליא בדמות חוקי הטבע? ההנחה בדבר קיומו של הבורא החכם, השלם, האינסופי, שהוא מקור המציאות הסופית והחסרה, מסתברת לאין ערוך יותר מן ההנחה בדבר גוש חומר קדמון ובלתי־אינטליגנטי שהוא הסיבה של עצמו.
לעניין האבולוציה, המחבר מראה שתורת האבולוציה הביולוגית אף פעם לא הייתה תיאוריה מוכחת, ושעם השנים רבו המערערים עליה בין אנשי המדע. עם זאת מן הראוי להדגיש יותר שהנחת האבולוציה אינה סותרת את התורה. לא רק מרן הראי"ה קוק זצ"ל סבר שייתכן שהעולם הביולוגי נברא בדרך של אבולוציה, ושששת ימי בראשית לא היו ימים של 24 שעות. גם מו"ר הג"ר גדליה נדל זצ"ל (תלמיד החזו"א) סבר כך, כפי שכתבתי מפיו בספר 'בתורתו של ר' גדליה'.
לבסוף יש להעיר הערה טכנית: במקומות אחדים בספר ישנן כפילויות, אשר מקורן בכך שהמאמרים נכתבו בהזדמנויות שונות, על פני תקופה של שנים רבות. אם לא הייתה אפשרות להשמיט את הכפילויות, היה מן הראוי להדגיש זאת במבוא. מכל מקום, הערות ביקורת קלות אלה אין בהן להפחית מערכו של הספר, אשר כל הקורא בו יצא ברכוש גדול.
(פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' חשוון תשע"ג.)
(ואכן קשה מאוד להתאים בין פסיקת הרב שרמן לשיטת הגרח"ע זצ"ל ב'אחיעזר'; ואכמ"ל),
אמנם הרב נבנצל שליט"א, שבטוב לבו ובחריצותו המופלגת עבר על כל הספר והעיר את הערותיו, מעיר כאן הערה מעניינת: זכוכית של משקפיים שאינה רכוש סחיר אין חייבים על ניזקה אפילו אם הזיקוה במזיד, כנראה משום שהצורך לקנות זגוגיות חדשות למשקפיים רק נגרם מהנזק, ואינו הנזק עצמו, בניגוד למסגרת שהיא רכוש עובר לסוחר. אמנם לענ"ד במציאות היום גם מסגרת משומשת אין לה כמעט ערך בשוק, ולכן ספק בעיניי אם יש מקום לחלק בינה לבין הזכוכיות, בין לקולא ובין לחומרא.
אוצר החכמה כתב:אמנם הרב נבנצל שליט"א, שבטוב לבו ובחריצותו המופלגת עבר על כל הספר והעיר את הערותיו, מעיר כאן הערה מעניינת: זכוכית של משקפיים שאינה רכוש סחיר אין חייבים על ניזקה אפילו אם הזיקוה במזיד, כנראה משום שהצורך לקנות זגוגיות חדשות למשקפיים רק נגרם מהנזק, ואינו הנזק עצמו, בניגוד למסגרת שהיא רכוש עובר לסוחר. אמנם לענ"ד במציאות היום גם מסגרת משומשת אין לה כמעט ערך בשוק, ולכן ספק בעיניי אם יש מקום לחלק בינה לבין הזכוכיות, בין לקולא ובין לחומרא.
יש כאן שתי בעיות ושתיהן מצויות היום מאד, האחת היא הבעיה כללית היום, שבהרבה תחומים אין כלל ערך למשהו משומש, ואנשים אינם מוכנים לקנות משומש כלל או שערכן אפסי כמעט כמו שעוררת על המסגרות. והבעייה השנייה היא כל אותם הדבריםהמיועדים לאדם מסויים וכחדשים יכול להיות מחירן גבוה מאד, אבל אין להם מחיר כמשומש שכן הותאמו לאדם מסויים ואינן מתאימות לאחרים (דוגמת הזגוגיות). מעניין באמת מה דנים היום הפוסקים על שני עניינים אלו, שאם נעריך אותם בערכם המשומש כמעט לא יתחייבו בנזקם על אף שההפסד לניזק גדול מאד. (זה קצת מעין הדיון של החזו"א לגבי שומא בשישים, חלון בכל הדירה וכדומה)
לא הבנתי את דעת הר' נבנצל שליט"א.
וכי אם ראובן הסיר את משקפי שמעון וחבטן בקרקע במזיד ושברן (וסתם לידיעה, יש כאלו ששוות אלפים) יהיה פטור?!
אם אפשר להסביר וכן אם מישהו יודע על עוד שמדברים בנושא.
יאיר כתב:לא הבנתי את דעת הר' נבנצל שליט"א.
וכי אם ראובן הסיר את משקפי שמעון וחבטן בקרקע במזיד ושברן (וסתם לידיעה, יש כאלו ששוות אלפים) יהיה פטור?!
אם אפשר להסביר וכן אם מישהו יודע על עוד שמדברים בנושא.
בברכה המשולשת כתב:היא גופא השאלה - מה ההגדרה של שוויין לניזק- האם בכמה יכול למכרן או כמה יעלה לו להחליפן
הקיק כתב:יוסֶף לֶקָח. ליקט וערך: יוסף בדיחי. ירושלים, תשע"ב. 512 עמ'. (0522-389005)
הרב בדיחי שליט"א היה עוזרו, מזכירו ומשמשו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל במשך שנים רבות, עד יומו האחרון. אפשר כמעט לומר שידו לא משה מתוך ידו, כפשוטו ממש, במשך כל השנים האלו, בהן כלולות השנים הסוערות של המאבקים סביב ראשית ההתיישבות ביש"ע. הספר הגדול הזה כולל מכתבים ומאמרים של הרב בדיחי שמאירים את דבריהם ושיטותיהם של האב ובנו, מרן הראי"ה והרצי"ה זצ"ל, בעיקר בנושא ישוב הארץ - אך גם בנושאים אחרים.
ספרו הקודם, 'גאולת אור הצב"י', תיאר את דמותו ואת חייו של מורו הרצי"ה, וספר חדש זה 'יוסף לקח' בא להסביר את הנהגותיו בענייני ציבור ומדינה ותורה, בעיקר כאשר לדעת המחבר כמה מתלמידיו החשובים של הרצי"ה זצ"ל מציגים את דבריו ושיטתו שלא באור הנכון. הרב בדיחי מדגיש פעם אחר פעם את תקיפותו של הרצי"ה בכל הנוגע ליישוב א"י, ואת דעתו שכיום מצוה זו היא השורש לקיום התורה כולה, ושזו מצוה הדורשת מסירות נפש בפועל ממש. הרצי"ה התייחס לכפייה המונעת את ישוב א"י כלכל כפייה אחרת 'לעבור על דת', המחייבת, מצד עיקר הדין לפחות, ליהרג ולא לעבור. 'נערי גבעות' דהיום עדיין לא נולדו בתקופתו של הרצי"ה, אך הרב בדיחי מבין דבר מתוך דבר, וקובע ש"מיישבי הגבעות המכונים 'נוער הגבעות' מקיימים במסירות נפשם הפשוטה העילאית והקדושה, עם כל הנלווים עליהם מעם ישראל, את מצות העשה של ישוב ארץ ישראל".
בכמה מקומות בספר מדגיש המחבר שרבו הרצי"ה עמד בתוקף בניסיון ההתנחלות הראשון בשומרון על החובה להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל גם בניגוד לעמדת הממשלה, והדגיש את האיסור להתפנות מהמקום מרצון כל עוד קיימת אפשרות להחזיק בו מעמד, גם במחיר של התעמתות עם הצבא. ובלשונו (עמ' 76): 'בעלייה הראשונה לחווארה נזף הרב באלוף הפיקוד שניסה לשכנעו לעבור רק ללילה אחד לבסיס הצבאי הסמוך על-פי הפשרה שהושגה... ובשום אופן לא היה מוכן להתפנות משם. לצערי הרב מתפרסמות עובדות מסולפות בקשר להתנהגות של רבנו זצ"ל, כאילו היה מוכן להתפנות חלילה מאותו המקום'. באותו אירוע החזיק הרב זצ"ל בגדר התיל שהוקמה סביב המאחז הטרי וסירב לעוזבה, ורק לאחר שכל המתנחלים, רובם תלמידיו, נעצרו ונלקחו בכח – הסכים הרצי"ה שיפנוהו משם. הספר מלא במאמרים ומכתבים שכתב הרב בדיחי לגורמים שונים בעיקר סביב הסכמי אוסלו ומאוחר יותר סביב הגירוש מגוש קטיף, כאשר באותה תקופה גרו הרב בדיחי ומשפחתו בכפר דרום. בין הדפים מפוזרות תמונות היסטוריות רבות, וצילומי מכתבים ו'קולות קוראים' בכתב ידו של הרצי"ה זצ"ל.
הספר מתאר היסטוריה-בהתהוותה מנקודת מבט של מסתכל מעורב, העומד לצידו ובצילו של אדם גדול בענקים, שרבות מהתופעות הציבוריות והמדיניות הקיימות מול עינינו היום אירעו בהשפעתו ובהכוונתו. אני מניח שיש מתלמידיו של הרצי"ה זצ"ל שרואים חלק מן הדברים אחרת, אולם לא ניתן יהיה להתעלם, בשום דיון ובשום בירור, מנקודת מבטו של האדם שהיה הקרוב ביותר לרב זצ"ל בימים הטרופים ההם.
הקיק כתב:רבי חיים בן-עטר ופירושו אור החיים על התורה. אלעזר טויטו. עריכה: אשר וסרטיל. אלקנה-רחובות, הוצאת מכללת אורות ישראל, תשע"ב. 291 עמ'. (03-9061234)
זוהי הדפסה שלישית של הספר החשוב הזה על רבנו בעל אור החיים הקדוש ועל פירושו, פרי עטו של יהודי יקר, הרב פרופ' טויטו ז"ל, שעסק כל חייו בתורה, למד ולימד, עבד את ה' וחינך דורות של תלמידים. דרכו הייתה ברורה לפניו מאז לימד תורה לעולים חדשים במחנה המעצר בקפריסין ועד לימי המחקר וההוראה באוניברסיטת בר-אילן וחינוך תלמידותיו במכללת 'אורות', כולל העברת אין-ספור שיעורי תורה במסגרות שונות ובעיקר ביישובו אלקנה. הספר עצמו עוסק בעקרונות הפרשניים שהנחו את ר"ח בן עטר בפירושו 'אור החיים', מציג את דעותיו ונקודת מבטו על היחס לתורה ולמצוותיה, דן בדרכי פרשנותו ועוד. קיים דמיון רב בין דמויותיהם של המחבר פרופ' טויטו והעורך אשר וסרטיל ז"ל, שניהם אנשי חינוך ואנשי ספר ראשונים-במעלה, שהלכו לבית עולמם בשנים האחרונות. תנצב"ה.
הקיק כתב:עוד ארבע סקירות. שבת שלום.
סידור קורן כמנהג ק"ק ספרדים. ערוך ומבואר בידי חנן דוד בניהו. ירושלים, קורן, תשע"ב. כו+1104 עמ'. (http://www.korenpub.com)
הקיק כתב:הוא ממשיך ומציג דברים שאמר הגר"א וסרמן זצ"ל הנ"ל ב'כנסיה הגדולה' השלישית של אגודת ישראל שנערכה לפני השואה, ובהם ביקש מגדולי התורה להתנגד למדינה היהודית העומדת לקום; בין השאר טען אז הרב וסרמן שלא תהיה אפשרות לחינוך דתי במדינה שתקום (היום 45% מן הילדים בארץ מתחנכים בחינוך דתי לסוגיו), שראשי המדינה בוודאי יגבילו את עלייתם לארץ של בני הציבור החרדי (חוק השבות אינו מבדיל בין דם לדם), ושאין סיכוי לתושבי הארץ היהודים לעמוד צבאית מול שכניהם הערבים... דעתו לא נתקבלה; ב'כנסיה הגדולה' הרביעית, שנערכה בירושלים בשנת תשי"ד, אף יצאה קריאה 'אל היהודים בכל תפוצות ישראל לעלות לארץ הקודש ולהתיישב בה, כי כאן הוא פלטין של מלך'. הרב פרידמן מסיים את הדיון החריג הזה בספר בכך שלדעתו עלייתו לארץ של בנו של הגר"א וסרמן זצ"ל, רבי אליעזר שמחה וסרמן זצ"ל, שייסד את ישיבת 'אור אלחנן' בירושלים ועמד בראשה, היה בה תיקון גדול לדברי אביו הנ"ל....
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 181 אורחים
