פורום אוצר החכמה

בס"ד. ידועה מחלוקת הפוסקים בנושא, ומובא בשם החזו"א שיש מקום בשעת הצורך להקל ולמצוץ בשפופרת, כמו שפסקו רבים מרבני ליטא.
והנה הגיעה לידי עדות מעניינת מכלי ראשון, מתוך ספר זכרונותיו של העסקן הידוע שכנא רותם (רוטנברג) ז"ל, שיצא לאור בשנה שעברה ע"י בני המשפחה. הספר כולל קטעי יומן של ר' שכנא, ושם בעמ' 215 בפרק 'במחיצת החזו"א' כתוב כך:
"בעשירי בטבת שנת תש"י זיכנו הקב"ה ונולד בנינו הצעיר, דוד אייזיק [=ח"כ דוד רותם]. ניגשתי לחזו"א להזמינו להיות סנדק, ובעוד אנו משוחחים בענין סיפרתי לו מי עתיד להיות המוהל, ועוד הדגשתי כי מוהל זה מקפיד ועושה מציצה בפה. בתגובה לאמירה זו הביע החזו"א את תמיהתו במעט רוגזה, באומרו: איני יודע מי הכניס קדושה במציצה. ענין המציצה הוא מצד סכנת נפשות, והדרך אשר ניתן לעשות המציצה יותר טוב היא הדרך בה יש לעשות את המציצה"...

ידועים דברי שבט הלוי שכתב שפ"א הקפיד על כך בנוכחות החזו"א, והחזו"א א"ל אנחנו אחרי הפירצה אך אתם לפני הפירצה הקפידו על כך.
מאידך המוהל המפורסם הרב שקול מנאמי ביתו של החזו"א מעולם לא מצץ בפה גם בפני החזו"א, והוא אמר כי החזו"א ידע שהוא מקבל את כל הוראותיו, וכל דבר שהחזו"א סבר שלכתחילה היה מורה לו לעשות, ואילו החזו"א היה סבור שיש בזה ענין היה מעיר לו.
ראה באורחות רבינו מובא שהקה"י מחה בהרב שקול על שאינו מוצץ בפה.

הקיק כתב:בס"ד. ידועה מחלוקת הפוסקים בנושא, ומובא בשם החזו"א שיש מקום בשעת הצורך להקל ולמצוץ בשפופרת, כמו שפסקו רבים מרבני ליטא.
והנה הגיעה לידי עדות מעניינת מכלי ראשון, מתוך ספר זכרונותיו של העסקן הידוע שכנא רותם (רוטנברג) ז"ל, שיצא לאור בשנה שעברה ע"י בני המשפחה. הספר כולל קטעי יומן של ר' שכנא, ושם בעמ' 215 בפרק 'במחיצת החזו"א' כתוב כך:
"בעשירי בטבת שנת תש"י זיכנו הקב"ה ונולד בנינו הצעיר, דוד אייזיק [=ח"כ דוד רותם]. ניגשתי לחזו"א להזמינו להיות סנדק, ובעוד אנו משוחחים בענין סיפרתי לו מי עתיד להיות המוהל, ועוד הדגשתי כי מוהל זה מקפיד ועושה מציצה בפה. בתגובה לאמירה זו הביע החזו"א את תמיהתו במעט רוגזה, באומרו: איני יודע מי הכניס קדושה במציצה. ענין המציצה הוא מצד סכנת נפשות, והדרך אשר ניתן לעשות המציצה יותר טוב היא הדרך בה יש לעשות את המציצה"...

הוא בסוף היה הסנדק אצל 'חומץ בן יין' זה?

פעם שמעתי ממקור מוסמך, שהגר"ח קנייבסקי שליט"א סיפר, שהורים לנער שיצא לתרבות רעה באו בטענות למרן החזו"א, שהוא הרי היה 'סנדק' אצלו, ואיך זה קרה? החזו"א שאל, ומי בירך את הברכות, ומי כובד בכסא של אליהו וכו' וכו', עד שהגיעו ל'זימון' בברכת המזון, בו כובד אדם מפוקפק... אינני יודע אם אפשר 'לבנות' על הסיפור הזה 'חומרא' יתירה בכיבודים בברית, או שמרן זי"ע אישתמוטי קא משתמיט, בכל אופן - נזכרתי בסיפור הזה בקריאת שורות אלו.

ברוך שובך יין בן יין ממיטב פרי הכרמים הנטורים, חסרונך הורגש מאד באין מי יעמוד בפרץ