תוספתא מעניינת

[מתפעל]

בבא קמא ז' ג':

"אבל המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אע"פ שנקרא גנב זוכה לעצמו שנא' (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו'. סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו שנאמר (שם) ונמצא ישלם וגו' ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר (תהילים יב) אמרות ה' אמרות טהורות וגו'.

מה הכוונה שמתגנב מאחריו ושונה פרקו?
הוא שומע ממנו חידוש וגונב אותו ואומר את החידוש בשם עצמו?

[אוצר החכמה]

למה עולה בדעתך לפרש ששונה אותו בשם עצמו, הפשט הפשוט הוא שאינו מורשה ללמוד את מה שלומד חבירו, (שכר ביהמ"ד, או סיבה אחרת כגון שהרב אינו רוצה ללמדו) והוא מתגנב כדי לדעת את התורה .

[צביב]

תשובת הרי"ף שנמצאת בשו"ת הרשב"א
הלומד בספר גנוב, אינו מקבל שכר ת"ת

[מתפעל]

אוצר, למה אין כאן זה נהנה וזה לא חסר?

[אליהוא]

מרדכי מסכת בבא מציעא פרק המפקיד רמז רצג
המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש ולא יקרא בו לכתחלה. פי' רב יהודה גאון כשם שאסור לקרות בו כך אסור להעתיק ממנו אפילו אות אחת שלא ברשות משום דמרע ליה לפקדון וה"מ בבור ועם הארץ אבל חבר ות"ח מותר לקרות בו ומותר להעתיק ממנו ואפילו לכתחלה שלא ברשות והוא שאין לו כיוצא בו לפי כשהפקידו אצלו יודע היה שהנפקד חבר וילמוד בו ואדעתא דהכי הפקיד אצלו כמו מפקיד מעות [אצל שולחני] דכשהן מותרין דמשתמש בהן ושמא הטעם משום דאיתא במדרש משלי על הדין קרא לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב שאין לבזות מי שגונב ד"ת ומעתיקן. מספר המקצועות:

ועי' בשו"ע חו"מ רצ"ב בש"ך וביאור הגר"א.

[צביב]

יש בזה גם תשובה בשו"ת הרא"ש בענין התוספות של רוסיא

[אוצר החכמה]

אוצר, למה אין כאן זה נהנה וזה לא חסר?

אני חושב שכוונתך לשאול למה נקרא גנב, הרי זה מותר גם בשאר עניינים ולא רק בתורה, משום זה נהנה וזה אינו חסר. אבל אינו כן כי אם אוסר עליו בפירוש לדור בחצירו אין בזה דין זה נהנה וזה לא חסר כמו שכתבו התוספות ב"ק כא שם.

[עשוי לנחת]

מזכיר קצת את הגמ' בסוף הוריות (יג:)
א"ר יוחנן בימי רשב"ג נישנית משנה זו רבן שמעון בן גמליאל נשיא רבי מאיר חכם רבי נתן אב"ד כי הוה רשב"ג התם הוו קיימי כולי עלמא מקמיה כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו אמר רשב"ג לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו תקין הא מתניתא ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא אמרי מאי האי אמרו להו הכי תקין רשב"ג אמר ליה ר"מ לרבי נתן אנא חכם ואת אב"ד נתקין מילתא כי לדידן מאי נעביד ליה נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלותיו נעבריה והוי אנא אב"ד ואת נשיא שמעינהו רבי יעקב בן קרשי אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג פשט גרס ותנא גרס ותנא אמר מאי דקמא דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי יהב דעתיה וגרסה למחר אמרו ליה ניתי מר וניתני בעוקצין פתח ואמר בתר דאוקים אמר להו אי לא גמירנא כסיפיתנן פקיד ואפקינהו מבי מדרשא וכו' עיי"ש.

אולי ברוח זה הפשט הוא שהוא במקרה שומע בבית המדרש משנה שאחר שונה, ואח"כ הוא אומר ודורש בזה כאילו הוא למד את זה עכשיו.

[הוגה ומעיין]

אברהם גולדברג בספרו על תוספתא ב"ק (עמ' 145), מוכיח על פי הפסוק הנוסף במקבילה שבמכילתא, שהכוונה לאדם שמתגנב מחברו (׳שאמר לו שהולך ללוות אותו, וכדומה׳; תוסכפ׳׳ש, עמ' 72) אבל עוזב אותו והולך לבית המדרש. מדובר בגניבת דעת המותרת כיון שהיא לצורך לימוד תורה.