ציון המקורות בדברי הרמ"א המובאים בסוגריים

[גאולה בקרוב]

האם הם לו או הוספה מאוחרת?
בזמנו זכרתי מקורות בענין, וכעת נעלם ממני.

[היא שיחתי]

נראה לי שחלק מהסמ"ע תבדוק בשו"ע בהקדמת מהדורת פרידמאן

[הוצאת-אמת]

חלקם מהש"ך

[זרע הארץ]

כיון שכתוב הרבה פעמים "דברי עצמו" מוכח שאינם ממנו ז"ל.

[יורה_דעות]

רשמתי קצת הערות על המציין לרמ"א (מקור הציונים והסוגריים והפירושים אינו מאדם אחד, אלא מכמה מקורות).

יו"ד סד' רמ"א סי"ח: הגה: וכן יש לנקר הבשר תוך ג' ימים מן החלב, שלא יתקשה החלב שבו. ומכל מקום אם לא נקרו תוך שלשה ימים, אין לאסור בדיעבד אלא מנקרו אח"כ ושרי. (תשובת הרא"ש ומהרא"י בפסקיו סימן מ"ז). והוא טעות כי הרא"ש ומהרא"י לא דברו בדין חלב או בדין דם. ואדרבה בדין חלב כ' הרא"ש שאינו מכיר מנהג זה.
יו"ד סח' ס"י: הגה: ולא מקרי עירוי אלא כשלא פסק הקלוח מכלי הראשון כשנגע למטה, אבל אם פסק כבר לא מיקרי עירוי, ואינו אוסר (ר"ן ושאר פוסקים וע"ל סימן ק"ה סק"ד). לא נמצא בר"ן.
יו"ד פט' ס"ב: וכן נוהגין שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחריה אפילו בשר עוף, כמו בגבינה אחר בשר. (וכן הוא בזוהר). הזוהר לא מדבר כלל על גבינה קשה.
יו"ד צה' ס"ב: עלו בכלי של בשר, מותר לאכלן עם חלב עצמו. וכן להיפך (סברת עצמו). והוא תלמוד ערוך בסוג' דדגים שעלו בקערה.
יו"ד קה' ס"ה: אע"פ שיש בחתיכה ס' לבטל האיסור, צריך נטילת מקום (מרדכי בשם כמה רבוותא וסמ"ק והגה"א ואו"ה כלל י"ד ואגור בשם מהרי"ל). טעות, לא כתבו מרדכי ואגור אלא לחוש שמא אינו שמן, ובשמן ודאי לא עסקו.
יו"ד קנז' ס"א: אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי. (ב"י בשם רש"י ור"ן). וליתא ברש"י, אלא צ"ל ר"ש.
יו"ד רסב' ס"א : הגה: עבר ומל בלילה, צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. (ב"י ממשנה שם והגה' מיי') אבל הב"י דוחה הראי' ממתני' והרמ"א נחלק עליו והלכה זו דלא כב"י.
יו"ד שנג' ס"ה: יוצא בגלוסקמא (פי' ארון ויישם בארון (בראשית נ, כו), ת"י ושוון יתיה בגלוסקמא נ"י) הניטלת באגפיים (פי' נסר רחב, ופי' אגפיים, זרועות). הרי עשה סלט מכל הפירושים: הנמוק"י מפרש גלוסקמא נסר גדול, ורש"י פי' ארון קטן. הרי הביא בשם הנמק"י היפך שיטתו, וגם הרכיב ענין הנסר על האגפיים.
יו"ד שעב' ס"ב: בית הפרס, (פירוש: שדה שנאבד בה קבר, ושנחרש בה קבר, ושיעורה מאה אמה). והוא טעות, אבד בה קבר הוא מדאוריתא, ורק נחרש הוא בית הפרס.
או"ח שע' ס"ד: אע"פ שפורסין לפעמים וילון לפניהם לצניעות, לא מיקרי מחיצה הואיל ולא הוי שם בקביעות (ר' ירוחם חט"ו). וליתא ברי"ו אלא דאין אוסרין, ולא שערוב א' לכולם.
או"ח תרלט' ס"ז: וכל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא הדיוטות (הגה"מ פ"ו). והוא ירושלמי ערוך.
או"ח תרנא' ס"ט: ויש מדקדקין שלא להפך הלולב כשמנענעין למטה (מהרי"ל וב"י בשם אביו, וכן שמע ממהר"ר שכנא שראה כן ממהר"ר יעקב פולק, וכ"כ בכתבי האר"י). האם לא ידע שהרמ"א לא ראה את כתבי האר"י? או שרצה להוסיף רשימת המסייעים לרמ"א?

ואציין גם למקומות שהאחרונים השיגו על המציין:
מג"א תקיג'.
ש"ך יו"ד צד' ל', קכו' יט', קכז', קעז' י', קסח' פא', שמ' טז', שצט' י'. נקוה"כ רמח'.
ט"ז יו"ד צח' ח' קיח' יב'.
הגר"א יו"ד שלג' יז' (מיהו השגת הגר"א שם תמוהה לכאו'). פמ"ג יו"ד סו'. דגמ"ר יו"ד רסו' ס"ח. יד יהודה קז' י'. חי' שפ"א יו"ד קכא'. יד אברהם יו"ד נה' ג'.
שעה"צ קנג' י', קנח', תקיב' כ', בה"ל רמח', תח'.

[מבקש דעת]

באחד המקומות הפמ"ג קורא לו 'המרשים'.
הרבה פעמים ראיתי שהמקורות הם לפי מש"כ בדרכי משה.

[מאיר סובל]

בדרך כלל נדמה לי שהוא הבאר הגולה, זו היתה מלאכתו בחיבורו, וכשהדפיסו את הבאה"ג בדפוס מאוחר יותר - חלק נשאר על הגליון וחלק נכנס בפנים.
לא רק ציוני המ"מ שלו, אלא גם ובעיקר ביאורי מילים קשות או הגדרות, במחבר וברמ"א, שנראים באותה אות של הרמ"א, הם מתאימים ושייכים לבאר הגולה, כאשר אלו שנמצאים בבאה"ג על שולי הגליון באים עם כוכב. והרבה פעמים הסוגריים של הביאורים שבפנים ג"כ עם כוכב.

[זאגער ישן]

ראה כאן.

[הוצאת-אמת]

בדרך כלל נדמה לי שהוא הבאר הגולה, זו היתה מלאכתו בחיבורו, וכשהדפיסו את הבאה"ג בדפוס מאוחר יותר - חלק נשאר על הגליון וחלק נכנס בפנים.
לא רק ציוני המ"מ שלו, אלא גם ובעיקר ביאורי מילים קשות או הגדרות, במחבר וברמ"א, שנראים באותה אות של הרמ"א, הם מתאימים ושייכים לבאר הגולה, כאשר אלו שנמצאים בבאה"ג על שולי הגליון באים עם כוכב. והרבה פעמים הסוגריים של הביאורים שבפנים ג"כ עם כוכב.

לא במדוייק בעליל, ביאורי המילים נדפסו ברובם קודם שנדפס ספר באר הגולה

[בברכה המשולשת]

במבוא לאחת ממהדורות החדשות של השו"ע האריכו בזה (ואיני זוכר כעת באיזו)

[דעת ותבונה]

1. האם מישהו יכול לכתוב בתמצית סוג של מסקנות בענין?
2. מה בנוגע לציונים על המחבר עצמו. כמו ביורה דעה סימן קפד ס"א:

ואינה צריכה בדיקה לפני תשמיש (רמב"ם)

3. בסעיף הנ"ל ישנה הגה"ה שלכאורה איננה משל הרמ"א, כאן:

(פי' זמן קבוע אורח כנשים)

האם מישהו מפענח את זהות מחברה?

[צביב]

חלקם מהש"ך

נדמה לי מתלמיד הש''ך כלומר שנכתבו ע''פ הש''ך,
ולכן הם ארוכים בחו'''מ ויו''ד.

הגהות דמתחילות בתיבת פי' - פירוש
פעמים רבות רבי שבתי סופר
ופעמים רבות פירש פירוש מילולי, ולא פירש את הענין.

[סופר-סתם]

באבן העזר יש פירושים שהם מילה במילה מהכתונת פסים (הגהות לבן הסמ"ע על הדרישה ופרישה).

[יתר10]

.