השלטו ידי זרים בפי' ראשונים עה"ת? - פירוש רשב"ם לפר' בראשית

[מקדש מלך]

עיינתי בדיוק בעמודים הללו!

[חד ברנש]

כנראה שלא, אלא עיינת בעמודים 75-74.

על כל פנים:

במאמר הזה כתוב שברוקח לא מובא אפילו פירוש בעייתי אחד!!!

גם אתה טעית בטעותו של הרב באמונתו,
וייטמן כותבת כן (בעמ' 75-74) על פירוש הרוקח על התורה, והוא באמת לא לרוקח (אלא לאחד מתלמידיו).
ואני דיברתי על ספר הרוקח, ההלכתי, ההלכתי, ההלכתי (לחזור שוב), שנדפס לראשונה בפאנו רס"ה, ואותו כתב בלא כל ספק ר' אלעזר ב"ר יהודה מוורמייזא, המכונה (על שם ספרו הזה..) 'רוקח'.
מה לא ברור?
להבא, תקרא היטב מה שכתבתי וגם תקרא את כל המאמר של וויטמן ולא עמוד או שניים.

[מקדש מלך]

אתה יכול פשוט לתת את העמוד שבו כתוב האשמה שלך על הרוקח? ולא קראתי עמוד או שתיים.

עברתי על כל המאמר ברפרוף, ועל המקומות שנראו לי רלוונטיים - בעיון.

[חד ברנש]

עמ' 67-73.

[מקדש מלך]

אתה מצחק ממני. לא כתוב שם מילה שהרוקח כתב שמשהו נכתב אחרי משה רבינו. ואם אני טועה. בבקשה, עמוד וציטוט.

כן היה כתוב שהרוקח הביא פירוש שרבי משה כתב עליו שהוא "שטות" (לא אפיקורסות). וכאמור לעיל מדובר בחוסר הבנה של הכותבת!

[חד ברנש]

מסיכומה של הכותבת (עמ' 85):

סיכום123.jpg (14.58 KiB) נצפה 5525 פעמים

(וכעת אני רואה שטעיתי בכותבי לעיל, שארבעה מתוך ששה קטעים בעייתיים הובאו בספר הרוקח ההלכתי, שבאמת אין כן הדבר, אלא שקטעים אלו הובאו בשאר חיבורים והרוקח הביא 'רק' קטע בעייתי אחד)

[מקדש מלך]

זה לא קטע בעייתי! אין שום בעיה לומר שהסוכות נעשו בשנת הארבעים ובכיבוש הארץ!

וה"יתכן שרמז בדבריו" הוא כמובן בלי ידיים ובלי רגליים! לא יאומן...

הרי הרוקח - כפי שהיא עצמה מסבירה - רוצה ליישב את הפסוק בנחמיה על כך שלא עשו סוכות מזמן יהושע בן נון, ועל כן ברור שהיה חייב להוסיף שהסוכות לא היו רק בזמן כיבוש סיחון אלא גם בכיבוש הארץ. ואפילו בלא זה, אם זה נכתב כאורחא דמילתא, שכנראה כך עשו גם בכיבוש הארץ, או בדרך נבואה, אז מה? בשביל זה לדחוף בו דברים שלא כתב ולא עלו על דעתו מעולם?!

[עיניו כיונים]

במאמר הזה כתוב שברוקח לא מובא אפילו פירוש בעייתי אחד!!!

אכן, לא כתוב שהעתיק אחד מן הפירושים 'הבעייתיים' שנמצאו בפירושי ריה"ח הנדפסים, אך הכותבת מציינת (סוף עמ' 72 ואילך) שבמקום אחד הוסיף הרוקח מדיליה (לכאורה) על פירוש רבו ובכך צעד בדרך הפירושים 'הבעייתיים'.
וז"ל הרוקח הנוגע לנידון שלנו:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל

הרי שהוא מפרש את הכתוב 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים' על הדור שעסק בכיבוש ארץ סיחון ועוג וארץ כנען, וטורח להסביר שכל זמן שלא סיימו את הכיבוש והחילוק של ארץ כנען עדיין נחשב זמן 'יציאת מצרים' והכתוב יכול להיאמר על זמן זה. אם סבר שהכתוב נאמר רק על זמן כיבוש ארץ סיחון ועוג, למה לו להפליג כל כך, היה יכול לומר שכל זמן שלא עברו את הירדן נקרא 'יציאת מצרים'.
(רק אחרי שביאר את הכתוב בתורה הנ"ל, מתחיל הרוקח לפרש את הכתוב בעזרא. ובתוך דבריו חוזר שוב אל הכתוב בתורה ומפרש: כך 'למען ידעו דורותיכם' שהקב"ה הביאם ממצרים וכשצרים על הערים של מלכים יושבים בסכות עד שכבשום - כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ והקב"ה כיבש הארצות, והוא 'כי גרים ותושבים אתם עמדי')
לעצם העניין, קראתי מקופיא את המאמר האנגלי של ויזל. בקטע הראשון שהוא דן בו, מפורש שהוא תוספת הבן ר' זלטמן (ומצד שני יש לעיין אם הקריאה הנכונה היא 'הוסיפוּ וכתבוּ' כניקוד ויזל, או שמא יש לקרוא 'הוסיפוֹ וכתבוֹ' - משה רבינו). בשלושת הקטעים האחרים, לפום ריהטאי אין הכרח להבין שהבן ר' זלטמן הוסיף מדיליה - כטענת ויזל. אם כי אין זה מופרך, ועדיין יש לטעון כפי שרמז איש ספר, שלא הייתה זו דעה מחתרתית נון-קונפורמיסטית של הבן (בנו של ריה"ח שהתרועע עם תלמידי ריה"ח), אלא דעה שיכלה להיאמר בנחת במקומו ובזמנו.
עכ"פ, הרי פירושי ריה"ח נכתבו בידי בנו ר' זלטמן כפי ששמעם בעצמו מפי אביו ריה"ח וע"פ שמועות תלמידי אביו, וזמן כתיבת חלקם או כולם היה לאחר מות ריה"ח (כמפורש בספר בכמה מקומות). א"כ הרוצה לערער את ייחוס הפירושים כלשונם לריה"ח, די שיאמר שלא הגיעו אלינו מידו ממש אלא מפי תלמידיו ו"לאו דסמכא אינהו", וכעין שאמרו על הלכות פסוקות דרב יהודאי גאון.

[חד ברנש]

[תוך כדי כתיבת ההודעה הזו עלתה הודעת 'עיניו כיונים' דלעיל, שדברי חופפים בחלקם לדברי, אבל משנה ראשונה לא זזה ממקומה]


הרב מקדש מלך,
שבתי ועיינתי בדברים וצר לי לומר לך, שדווקא כאן נראים דברי הכותבת.
אציג את דברי החסיד, הרוקח, ודבריה של הכותבת:

ר' יהודה החסיד:

פירוש ר' יהודה החסיד, עמ' 152.jpg (44.98 KiB) נצפה 5464 פעמים

הרוקח (ספר רוקח, סי' ריט):

רוקח99.jpg (74.81 KiB) נצפה 5464 פעמים

(העדפתי להביא את הקטע ממאמרה של וייטמן, עמ' 68, כי זה פשוט מעוצב יפה...)

הכותבת, מרת וייטמן (עמ' 72-73, וזהו רק חלק מדבריה ועדיף לקרוא את הכל מתוך המאמר המצורף לעיל):

ויטמן11.jpg (85.01 KiB) נצפה 5464 פעמים

ויטמן12.jpg (37.89 KiB) נצפה 5464 פעמים

איני יודע כיצד ניתן לעקם את דברי הרוקח ולפרשם באופן שונה מהצעת הכותבת.

ולסוגיה כולה, על ביקורת המקרא ה'רכה' שבבית מדרשם של חסידי אשכנז (מחוגם של ר' יהודה החסיד והרוקח), ראה אור לאחרונה מאמר חשוב של ע' גאולה, המצורף בזה.

גאולה ע, לפי הפשט עזרא כתב.. או משה כתבו ברוח הקדש; הערות על חיבור התורה בפירוש חדש לתורה.pdf

(1.84 MiB) הורד 159 פעמים

[מקדש מלך]

במאמר הזה כתוב שברוקח לא מובא אפילו פירוש בעייתי אחד!!!

אכן, לא כתוב שהעתיק אחד מן הפירושים 'הבעייתיים' שנמצאו בפירושי ריה"ח הנדפסים, אך הכותבת מציינת (סוף עמ' 72 ואילך) שבמקום אחד הוסיף הרוקח מדיליה (לכאורה) על פירוש רבו ובכך צעד בדרך הפירושים 'הבעייתיים'.
וז"ל הרוקח הנוגע לנידון שלנו:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל

הרי שהוא מפרש את הכתוב 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים' על הדור שעסק בכיבוש ארץ סיחון ועוג וארץ כנען, וטורח להסביר שכל זמן שלא סיימו את הכיבוש והחילוק של ארץ כנען עדיין נחשב זמן 'יציאת מצרים' והכתוב יכול להיאמר על זמן זה. אם סבר שהכתוב נאמר רק על זמן כיבוש ארץ סיחון ועוג, למה לו להפליג כל כך, היה יכול לומר שכל זמן שלא עברו את הירדן נקרא 'יציאת מצרים'.
.

ולמה לו לנסות בכח לאחר את הכתיבה לאחר ימי משה?! הרי לכל הדעות הגיוני יותר שמשה כתב את זה מאשר שנוסף אחר כך!

אלא על כרחך שהסיבה היחידה היא ההמשך.

ואפילו אם לא זו הסיבה, הרי שנכתב בדרך נבואה, כל עוד לא מצינו מפורש שפלטה קולמוסו אחרת.

ואיני יודע מה המגמה לנסות ליישב שטויות והבלים כאלו. כמובן הפירוש לכשעצמו אינו בעייתי, והכללתו בין הפירושים הבעייתיים הוא עצמו שקר.

כתבתי את ההודעה לפני שראתי שחד ברנש הגיב גם הוא, ואני מוסיף, כי הכותבים פשוט משועבדים להגיון עקום ושקרי. הרי ההגיון אומר שתורה מן השמים, וגם אם כתוב משהו מאוחר הוא בנבואה. הרי פרשת ואלה המלכםי נכתבה דרך נבואה, וגם פירושו של הרמב"ן על ערד נתפרש בדרך נבואה (או שנדחה בזעזוע). וכך מקובל בכל ישראל. ולכן בכל מקרה אין חיסרון אם כתוב דבר מאוחר.

אני רוצה לבאר באריכות, אולי בהמשך, עד כמה הרעיון שמישהו הוסיף על התורה הוא אווילי, ועד כמה היתכנות שלו היא רק במידה ולא מאמינים שספרי התורה היו מצויים ביד ישראל, וכי היתה מצוה לכתוב אותם. רק ארמוז. וכי פתאום יצא כרוז שכל הספרים שיש עד עכשיו פסולים, וחובה על כל אחד לכתוב לו חדש לקיים המצוה?! ומה עם אין נביא רשאי לשנות מצוה?! האוילות של הרעיון כל כך זוועקת (כמובן במידה ומאמינים בתורה מן השמים...) עד שלנסות לאנוס את הפירוש הזה בתוך ספר שמקובל בידינו, משאיר אותי בלי מילים.

[חד ברנש]

מקדש מלך
חבל שאתה מתעצבן.
אם אתה יכול להסביר בטוב טעם ודעת את המילים הנוספות שכתב הרוקח - לחיי, ואם לא - תתכבד ושב בפינתך. אבל ההסבר שקולמוסו של הרוקח פשוט 'החליק' וכתב מאליו את המילים (המיותרות ממש, לדעתך) הוא איוולי, וגם אתה יודע זאת.

[מקדש מלך]

חד ברנש. אני רגוע לחלוטין.

כבר הסברתי היטב את כל העניין בהודעות הקודמות, ופלא שאינך מתייחס אליהם ודן בהם לגופם.

[עיניו כיונים]

במאמר הזה כתוב שברוקח לא מובא אפילו פירוש בעייתי אחד!!!

אכן, לא כתוב שהעתיק אחד מן הפירושים 'הבעייתיים' שנמצאו בפירושי ריה"ח הנדפסים, אך הכותבת מציינת (סוף עמ' 72 ואילך) שבמקום אחד הוסיף הרוקח מדיליה (לכאורה) על פירוש רבו ובכך צעד בדרך הפירושים 'הבעייתיים'.
וז"ל הרוקח הנוגע לנידון שלנו:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל

הרי שהוא מפרש את הכתוב 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים' על הדור שעסק בכיבוש ארץ סיחון ועוג וארץ כנען, וטורח להסביר שכל זמן שלא סיימו את הכיבוש והחילוק של ארץ כנען עדיין נחשב זמן 'יציאת מצרים' והכתוב יכול להיאמר על זמן זה. אם סבר שהכתוב נאמר רק על זמן כיבוש ארץ סיחון ועוג, למה לו להפליג כל כך, היה יכול לומר שכל זמן שלא עברו את הירדן נקרא 'יציאת מצרים'.
.

ולמה לו לנסות בכח לאחר את הכתיבה לאחר ימי משה?! הרי לכל הדעות הגיוני יותר שמשה כתב את זה מאשר שנוסף אחר כך!

מגמת הפירוש הזה היא להסביר את טעם מצוות הסוכה כאות וזיכרון לישראל ביושבם בארצם שלווים ושאננים ומתענגים על טובה, שיזכרו ש'גרים ותושבים' הם לפני ה' וכי הוא בעל הארץ והוא זה שהושיבם בה, ולא הייתה היא שלהם מעולם אלא היו צריכים להילחם ולכבשה, ועזרם ה' ומסר בידם את יושבי הארץ הקדומים, ועל כן עליהם לקיים את מצוותיו ובפרט את המצוות התלויות בארץ. כל זה מפורש בדברי הרוקח כפי שהבאתי בהודעתי (גם בחלק שלא ציטטת).
לאור זה תובן מגמת הפירוש לטעון שהפסוק מתייחס לכל זמן הכיבוש, עד תום כיבוש וחלוקת ארץ כנען, כדי להחיל את הטעם על כל נחלת בני ישראל, שכולה ניתנה להם מאת ה' ומחויבים הם במצוותיו בכל ארץ מושבם.
תוספת מאוחרת: אכן אין הכרח להבין בדברי הרוקח שהטעם "למען ידעו" וגו' נכתב לאחר הכניסה לארץ כנען, ומשתיקת הרוקח לגבי זמן הכתיבה ניתן להבין שמשה רבינו כתב גם את הטעם ככל שאר דברי התורה, ונאמר על שם העתיד, שעתידים ישראל לצור על עממי כנען ולשבת בסוכות בעת המצור, כדרך הצרים. נראה שכותבת המאמר גב' ויטמן ראתה את דברי הרוקח בענייננו כממשיכים את פירוש ריה"ח כפי שנכתב ע"י בנו - ופירוש זה כן עוסק בזמן כתיבת הטעם ומניח שהטעם נאמר ונכתב רק כאשר היה אפשר לומר בלשון עבר "בסכות הושבתי". לאור דברים אלו הניחה הכותבת שגם הרוקח מקבל את ההנחה הזו וממילא מאחר את כתיבת הטעם עד לאחר שנות הכיבוש והחילוק. וטוב עשתה שסייגה את הבנתה בזהירות המתבקשת וציינה שאין זו אלא השערה.
יש מקום להבין את לשון העבר שבכתוב - 'בסכות הושבתי', לא כעבר ביחס לנקודת הזמן שבה נאמר הטעם ונכתב בתורה (כהנחת הפירוש שהביא ר' זלטמן), אלא מנקודת הזמן של 'דורותיכם' - דורות בני ישראל העתידיים, שעל ידי הישיבה בסוכה יֵדעו כי בזמן הקדום להם 'בסכות הושבתי' וגו'. ופשוט.

[חד ברנש]

אע"פ שנכתב רבות על סוגיית בקורת המקרא ה'רכה' בקרב חסידי אשכנז (וגם אצל מפרשים אחרים), היא רחוקה ממצוי.

אחד הקטעים הבעייתים בפירוש החסיד הוא ששירת 'עלי באר' היא באמת 'הלל הגדול' שבתהלים מזמור קלו.
וזו לשונו (עמ' 185-184):

הלל99.jpg (10.9 KiB) נצפה 5436 פעמים

הלל999.jpg (50.85 KiB) נצפה 5436 פעמים

במדרש נזכר רק שמשה חיבר את המזמורים צ-ק, וכאן ר' יהודה החסיד הוסיף לו עוד כמה מזמורים, וכיוצא בכך מצאנו גם בכתבי הרוקח (אלא שהוא לא כתב את הפרט הבעייתי, שדוד עקר את המזמור מהכא להתם).
בפירוש הרוקח על התפילה, מהדורת הרב הרשלר, עמ' קז-קח, בביאורו למזמור קלה ('הללויה הללו את שם יי'), על הפסוק: "אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ, אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם", מסביר מדוע כאן נאמר "לא יאזינו" ואילו במזמור קטו ('הלל המצרי') נכתב: "אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן". וכן הוא כותב:

בכאן כתיב "לא יאזינו", ובהלל הגדול [=צ"ל: ובהלל המצרי] "לא ישמעו", לפי שמשה עשה זה ויסדו, כשהיו ישראל במלחמה היה משה מתפלל להקב"ה היה שומע תפילתו, והאזנה במקום קרוב, אבל לא ישמעו אינו לשון תפילה כי אם סיפור בעלמא, לכך נאמר לא ישמעו, ושמיעה בלשון רחוק.

לשונו קצת עמום (וכולי תקווה שבמהדורתו המשובחת של הרב ל"י חריטן לפירושי התפילות יגיה אור חדש גם על קטע זה). אבל נראה שכוונתו לומר, שגם את מזמור קטו יסד משה בשעה שהיו יוצאים למלחמה.

[מקדש מלך]

במאמר הזה כתוב שברוקח לא מובא אפילו פירוש בעייתי אחד!!!

אכן, לא כתוב שהעתיק אחד מן הפירושים 'הבעייתיים' שנמצאו בפירושי ריה"ח הנדפסים, אך הכותבת מציינת (סוף עמ' 72 ואילך) שבמקום אחד הוסיף הרוקח מדיליה (לכאורה) על פירוש רבו ובכך צעד בדרך הפירושים 'הבעייתיים'.
וז"ל הרוקח הנוגע לנידון שלנו:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל

הרי שהוא מפרש את הכתוב 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתם מארץ מצרים' על הדור שעסק בכיבוש ארץ סיחון ועוג וארץ כנען, וטורח להסביר שכל זמן שלא סיימו את הכיבוש והחילוק של ארץ כנען עדיין נחשב זמן 'יציאת מצרים' והכתוב יכול להיאמר על זמן זה. אם סבר שהכתוב נאמר רק על זמן כיבוש ארץ סיחון ועוג, למה לו להפליג כל כך, היה יכול לומר שכל זמן שלא עברו את הירדן נקרא 'יציאת מצרים'.
.

ולמה לו לנסות בכח לאחר את הכתיבה לאחר ימי משה?! הרי לכל הדעות הגיוני יותר שמשה כתב את זה מאשר שנוסף אחר כך!

אם תנסה להבין את דבריו ולא רק להישאר בדעה הקדומה שלך, תבין.
מגמת הפירוש הזה היא להסביר את טעם מצוות הסוכה כאות וזיכרון לישראל ביושבם בארצם שלווים ושאננים ומתענגים על טובה, שיזכרו ש'גרים ותושבים' הם לפני ה' וכי הוא בעל הארץ והוא זה שהושיבם בה, ולא הייתה היא שלהם מעולם אלא היו צריכים להילחם ולכבשה, ועזרם ה' ומסר בידם את יושבי הארץ הקדומים, ועל כן עליהם לקיים את מצוותיו ובפרט את המצוות התלויות בארץ. כל זה מפורש בדברי הרוקח כפי שהבאתי בהודעתי (גם בחלק שלא ציטטת).
לאור זה תובן מגמת הפירוש לטעון שהפסוק מתייחס לכל זמן הכיבוש, עד תום כיבוש וחלוקת ארץ כנען, כדי להחיל את הטעם על כל נחלת בני ישראל, שכולה ניתנה להם מאת ה' ומחויבים הם במצוותיו בכל ארץ מושבם.

לא הבנתי, המצוה של סוכות גם בה נצטוו רק בימי יהושע לאחר הכיבוש? אני מקווה שאינך הולך כל כך רחוק...

או שמא בתחילה היה זה חוק בלי טעם? לא הגיוני, נכון?

באם אכן הציווי ניתן על ידי משה רבינו, האם הספיק הטעם של כיבוש סיחון? אם כן אין טעם להוסיף יותר ממה שהספיק למשה רבינו. ודאי לא להתחייב להמציא דבר דחוק (לכל הפחות...) שהדברים נכתבו מאוחר יותר...

אם לא הספיק הטעם של כיבוש סיחון, כנראה נודע למשה בנבואה שכך יהיה גם בכיבוש הארץ, כי אחרת למה ציווה לשבת בסוכות? ואם כבר טעם המצווה היה גלוי לפני המצווים, הקב"ה ומשה רבינו, למה שלא יכתבו אותו כבר אז? רק בגלל שמרת וייטמן החליטה לקדש מלחמה נגד רבי משה פיינשטיין ואמונותיו?!

וכבר אמר מי שאמר, אם תנסה להבין את דבריו ולא רק להישאר בדעה הקדומה שלך, תבין.

[מה שנכון נכון]

גם לענ"ד נראה שכוונת הרוקח כפי שביאר הרב מקדש מלך.

[עיניו כיונים]

חד ברנש, הקטע הזה שהבאת על מזמורי משה שנכתבו בתורה והועברו לתהלים, הוא אחד הקטעים שוויזל טוען במאמרו האנגלי שחלה בהם הוספת ר' זלטמן. הוא מדבר על המשפט "ובחומש היה כתי'... בספר תהלים שלו".
הערת אגב: לענ"ד לא ראוי להימשך אחר החוקרים (שחלקם שונאי ה' ועמו ותורתו) ולהשתמש בשם "ביקורת המקרא" ועוד לטפול זה על רבותינו ז"ל. עדיף לומר הוספות ושינויי הנביאים בתורה, שיסוד שיטה זו בחז"ל על ח' פסוקים אחרונים שייחסום ליהושע בן נון.

מקדש מלך,
לדעתי הסברתי יפה את דברי הרוקח ז"ל, ולענ"ד פשוטם מבואר כפי שכתבתי, ואיני צריך להזדקק לתואנותיך-קינטוריך, שאין בהן כלום למי שמוכן להבין את דברי רבותינו על דעת אומריהם, ואינו מתעקש לדחוף את מה ש'הגיוני' בעיניו שלו. חבל שאינך מסוגל לדון בדברים ביישוב דעת כמידת חכם, ולא מתוך מלחמה וסערת התקפה.

[חד ברנש]

גם לענ"ד נראה שכוונת הרוקח כפי שביאר הרב מקדש מלך.

אז אולי תסביר לי אתה כיצד יש להבין את המילים שהוסיף הרוקח על פירוש החסיד? כי את הסברו של מקדש מלך לא הבנתי.
להזכירך הרוקח כתב:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל.

[חד ברנש]

הערה לדברי 'באמונתו' שפתחו את הסערה הנוכחית בעקבות מחקרו המופלא של ערן ויזל, הנה לכם מה שכתב לי אחד מגדולי החוקרים (שחבל שאיני יכול לנקוב בשמו):

אוסיף עוד, כי ויזל הולך תדיר בדרכו של הראב"ד, שכתב 'ע"כ השגתי עד אשר יבוא טוב מזה'; וכן: 'ובחיי ראשי כל ימינו היינו טועים בדבר זה כמקל של סומין'. חזקה עליו שיחזור בו במהרה מכל מה שכתב במאמר הנ"ל. וראה את פיסקת הפתיחה במאמרו 'דעתם של פרשני המקרא בימי הביניים בשאלת חיבור ספרי המקרא', תרביץ, פד, תשעו.

ערן123.jpg (64.98 KiB) נצפה 5394 פעמים

ולא שמפיו של ויזל אנו חיים, אלא רק ברצוני להרגיע את 'באמונתו' שכ"כ התלהב ממחקרו...

[מקדש מלך]

גם לענ"ד נראה שכוונת הרוקח כפי שביאר הרב מקדש מלך.

אז אולי תסביר לי אתה כיצד יש להבין את המילים שהוסיף הרוקח על פירוש החסיד? כי את הסברו של מקדש מלך לא הבנתי.
להזכירך הרוקח כתב:

...כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים... ויש מפר' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות... כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען, זהו 'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' כשצרים את האומות, וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים... וזהו 'למען ידעו דרתיכם כי בסכות', שלא יחשבו - מאבתינו אברהם ויצחק ויעקב אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על הערים ונתנם ביד ישראל.

חד ברנש. יש לי סבלנות ואני מתנדב להסביר, רק אם תכתוב כל פעם מה לא מובן, וככה נוכל להתקדם.

נתחיל בשאלה הפשוטה, למה דחוק לומר שזה פשוט נכתב בנבואה על שם העתיד? כמו הרבה פרשיות כאלו (כיבוש ערד, מלכי אדום ועוד).

[באמונתו]

לגבי כ"י הנ"ל של עמוס גאולה, המיוחס אצלו לרוקח, חלוק נגדו בנימין ריצ'לר (מומחה עולמי כשמדובר בכ"י) מצ"ב, עמ' 89.
בקטלוג של המכון נשאר בצ"ע, ז"ל: בדף 68א: "אבל אני אלעזר בן רבי' יהודה קיבלתי ... "אין לדעת אם אלעזר בן יהודה הוא מחברו של הפרוש כולו, או אם העורך האנונימי ליקט מחבורו...

[חד ברנש]

המשמעות הפשוטה של דברי הרוקח היא, שהפסוק 'כי בסוכות הושבתי' נאמר בסוף ארבעים שנה ולאחר שכבשו וחלקו. היכן וכיצד ניתן להשחיל כאן שזה נאמר באופן נבואי?

[מקדש מלך]

המשמעות היא שזה נאמר לאחר שחלקו, זאת מנין לך? אשמח אם תרחיב.

אני ראיתי משמעות שהפסוק מדבר גם על הזמן של כיבוש וחילוק, ולא חצי תיבה מתי זה נכתב.

למה הרעיון של נבואה (שמצינו לו מקבילות) פחות מסתבר מתיקון מאוחר, שהוא רעיון משונה לכל הדעות?

[חד ברנש]

לגבי כ"י הנ"ל של עמוס גאולה, המיוחס אצלו לרוקח, חולק עליו בנימין ריצ'לר (מומחה עולמי כשמדובר בכ"י) מצ"ב, עמ' 89.

א. זה לא משנה אם זה הרוקח או לא. לכולי עלמא אין ספק שזה מבית מדרשם של חסידי אשכנז. וזה העיקר. נקודה.
ב. ריצ'לר הוא מומחה גדול בכת"י, אבל גם עמוס גאולה אינו קטלא קניא ובמיוחד שריצ'לר לא 'דגר' במיוחד על כתה"י הזה ובירר את זהות מחברו לעומק (תוך כדי ההדרתו) כפי שעשה עמוס גאולה. במקרה כזה מסתבר שהצדק עם גאולה החוקר את כתב היד מזה עשור ויותר.
ואגב, כדי להביא את דברי ריצ'לר אינך צריך להעלות את הקטלוג לספריית וטיקן...

[חד ברנש]

מקדש מלך,
אין לי מה להוסיף,
אם קראת את דברי הרוקח, תשנה אותם, ואם שנית - תשלש, ושמא אף תוסיף עוד ועוד.
המשמעות הפשוטה היא כדבריי, וגם אתה היית מסכים לה אילולא בעיה אמונית המבוססת על תפיסות שלא בטוח שחסידי אשכנז הסכימו לה לחלוטין.

רק שיהיה ברור,
אני עצמי מאמין שהתורה שבידינו נכתבה כולה בידי משה רבינו, וכפי שנמסר לנו מדורי דורות,
אבל לחסידי אשכנז (ועוד קדמונים) היתה דעה שונה במקצת, והם הסכימו שהיו הוספות מעטות בידי הנביאים, ואינני שקרן ורמאי להסיט ולעקם את דבריהם כדי שיהיו תואמים לתפיסות שלי. זה כל ההבדל ביני לבינך.

[מקדש מלך]

אתה יכול להוסיף השמצות כהנה וכהנה (או לעשות העתק הדבק מעיניו כיונים...). ועדיין זה לא יכול לבוא במקום דיון רציני.

מניין המשמעות מתוך דבריו שתיקון מאוחר יותר מסתבר מנבואה? כל דבר אפשר להסביר, ברוגע, ואם לא, זה כנראה חסרון בהבנה, כידוע.

וזו רק ההתחלה, למעשה אפילו לא צריך להגיע לנבואה, אלא פשוט, הכתוב מדבר על הכיבוש כפי שהוא אמור להיות מדרך הטבע. ואם זה לא יתגשם (כמובן הבל הבלים, הרי הכתוב יודע מה שיהיה, אבל לשבר את האוזן...) מכל מקום כבר חלק כן התגשם. אבל טעם המצווה היא גם על הכיבוש כפי שהוא יהיה.

ואם תשאל מה הכריח אותו להיכנס לתיגר הזה בכלל, התשובה כבר אמורה לעיל.



ובכלל, ישוב מקור באופן דחוק הן הן גופי תורה. וחלילה חלילה לא שקרנות ורמאות. וזאת גם לו היה צורך בכך. כאן אין צורך, כי אין שאלה בכלל.

שכן כאמור, הרעיון שהתורה השתנתה הוא אוילי, ולכן מי שכתב כך הוא מוקשה, קושיא מתרצים (כך על כל פנים מסורת שלומי ישראל), וזה לא שקר, גם לא רמאות. כך היא דרכה של תורה, מימות רב אשי עד היום.


אגב, הנה עוד מקום שיש לדון אם הוא נבואה או תיקון מאוחר...

(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

[עיניו כיונים]

אילו היה מדובר בחכם בן זמן ומקום וחוג אחרים - יכולת ליישב בדוחק שכוונתו על שם העתיד ובדרך נבואה (בדוחק - כי אין שום רמז בדבריו לכך). אבל אחרי שראינו שבחוגו נשמעה אותה דעה (המניחה שבאו תוספות ושינויים בתורה ע"י נביאים מאוחרים למשה) ונעשה בה אותו שימוש - יישוב ופירוש מקראות, ההבנה הפשוטה אומרת שאין טעם וצורך לכפות עליו את היישוב הנ"ל. וכ"ש לאור טענת עמוס גאולה שכ"י וטיקן הנ"ל הוא לרוקח, ובספר זה מצינו בפירוש כדעת ריה"ח/ר' זלטמן הנ"ל.

[מקדש מלך]

ה"דוחק", כמובן לא היה ולא נברא. וישפוט הקורא הנבון עם מי הצדק (כתבתי כמה הודעות מומלץ לקרוא את כולן).

"אין שום רמז בדבריו לנבואה", אבל יש כן רמז לכתיבה מאוחרת, היכן? (פרט לכך שכאמור זו לא מוכרחת להיות נבואה, אלא כך הוא דרך הכיבוש).

הרעיון הזה שגוי, טיפשי והזוי. אין לי מושג מי טעה בו, בכל מקרה לא אטפול זאת על הרוקח.

בקשר ל"חוגו", אולי טיפשות היא מדבקת, אבל אני רשאי לשחרר את רבינו הקדוש הרוקח מהאשמה הזו.

[חד ברנש]

הודעה זו לא באה כתגובה להודעה האחרונה, אלא כהערה כללית.

כתב לי הרב לוי יצחק חריטן, העמל מזה שנים רבות על פירוש התפילות לרוקח, ובמסגרת מלאכתו זו הוא עיין רבות בכת"י וטיקן 123 (אותו מהדיר כעת עמוס גאולה), והרשה לי לפרסם את הדברים בשמו:

לפני זמן מה ביקרתי אצל הגאון הגדול ר' שלמה פישר שליט"א. בתוך הדברים שאלתי אותו מה לעשות לגבי ההדרת כה"י של פירוש הרוקח [=כת"י וטיקן 123] שבו כתוב שפר' ואלה המלכים נכתבה ע"י עזרא, והשיבני שיש להדפיס את הדברים ולציין את דמיונם לפירוש ריה"ח עה"ת, 'וכשם שזה נשאר מונח בצ"ע זם זה יונח בצ"ע'. שאלתי עוד האם אין לחוש שפושעים יכשלו בם, והשיבני 'מען צענזירט נישט ווייל פאר איינעם געפעלט נישט' ...
למעשה התברר לי שיש איזה פרופ' [=עמוס גאולה] שמתעסק בההדרת כה"י ושוב אין זה נוגע אלי, אבל היה חשוב לי לשמוע את גישתו של אחד מגדולי דורנו לנידון זה.
ע"כ מ"ש בשעתו.
אוסיף לך עכשיו שגם אני התעסקתי הרבה עם כ"י וטיקן 123, ואף שא"א להשבע בנקיטת חפץ שזהו פירושו המקורי של הרוקח, מ"מ הדבר מסתבר מאוד מאוד. יש בחיבור זה את הלשון 'ואני אלעזר בן יהודה'; אין לו את הריעותות שמחמתם סבורים שפירוש הרוקח הנדפס אינו שלו, ובמקומות הרבה מצאתי שהכתוב בחיבור זה מתאים ומשלים את דברי הרוקח בחיבורים אחרים.

[באמונתו]

איני מבין. הרי כמדומני שעצם מצוות סוכה, לא עלה על דעת שום אדם שהוסיפו בתורה, ונמצא אפוא שהמבקשים לאחר "כי בסוכות הושבתי" וגו' מוכרחים להביא סכינא חריפא להפסיק קראי: בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים - כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת ////// לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ - כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם - אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם: "בסוכות תשבו" ממשה, "למען ידעו" מדור אחר.

ועוד, מיניה וביה. הלא אין חולק כי התורה נותנת כאן טעם למצווה, ואיך יכול להיות שדור מאוחר, מעניק טעם מאוחר, כלפי מצווה הקודמת לעובדות שבטעם מצוותה? דור מאוחר כותב כאן סיבה היסטורית מאוחרת, אל מצווה הקודמת לאותה המציאות של בסוכות הושבתי וגו', ולזה התכוון הרוקח?! אנכרוניזם?!

[עיניו כיונים]

כיון שהכל מפי ה' ביד נביאיו, מה אכפת מי היה השליח לכתוב ומתי בדיוק נכתב? הרי איך שיהיה, לפי פירוש זה טעם הישיבה בסוכה נתלה במאורע שלא אירע לפני שנת ארבעים, א"כ המפרש כן סובר לכאורה שהמצוה ניתנה עוד קודם שטעמה היה קיים במציאות, אלא ה' ודאי ידע את הטעם. וא"כ מה לי שהמאורע שבו נתלה הטעם אירע בשנת ארבעים ומה לי שאירע בארבע עשרה שנות כיבוש וחילוק.
הנה מקרה דומה. ריה"ח פירש את הכתוב בויקרא ב יג "מלח ברית אלהיך", דהיינו מלח סדומית שעליו נכרתה הברית בפרשת נצבים ובה נאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה... כמהפכת סדם ועמרה". וביאר בנו ר' משה זלטמן שמשה רבינו קיבל כבר בהר סיני מפי הגבורה שעתידה להיכרת ברית על אותו מלח אע"פ שעדיין לא נכתב, ובאופן שני הוא מיישב שבאמת התיבות "ברית אלהיך" נוספו בזמן מאוחר לכתוב בויקרא ב יג, ותחילה כתב משה רבינו "ולא תשבית מלח מעל מנחתך", ולבסוף אחר שכתב בפרשת נצבים "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" וגו', הוסיפוּ וכתבוּ (או שיש לקרוא הוסיפוֹ וכתבוֹ - היינו משה עצמו) "ברית אלהיך".

[באמונתו]

לשונו: ואני אלעזר בן יהודה אינו ראיה, לפי שמצוי הוא בכתבי הראשונים, אשר מעתיקים דברי קודמיהם בלשונם ממש, אף כשכתבו הקודמים בגוף ראשון. מאידך, לשון המפורש בכ"י שם: מפי מורי הרב ר' יעקב בן רבי' יצחק הלוי ז"ל, שאינו מופיע אף פעם בכתבי הרוקח כאחד מרבותיו, סיבה חזקה היא לפקפק נגד הייחוס לרוקח, עיין ריצ'לר שם.

[באמונתו]

הנה מקרה דומה. ריה"ח פירש את הכתוב בויקרא ב יג "מלח ברית אלהיך", דהיינו מלח סדומית שעליו נכרתה הברית בפרשת נצבים ובה נאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה... כמהפכת סדם ועמרה". וביאר בנו ר' משה זלטמן שמשה רבינו ידע בנבואה שעתידה להיכרת ברית על אותו מלח וכתב ע"ש העתיד, ובאופן שני הוא מיישב שבאמת הטעם 'מלח ברית עולם' נוסף מאוחר יותר לכתוב בויקרא ב יג, ותחילה כתב משה רבינו "ולא תשבית מלח מעל מנחתך", ולבסוף אחר שכתב בפרשת נצבים "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" וגו', "הוסיפוּ וכתבוּ (או שיש לקרוא הוסיפוֹ וכתבוֹ - היינו משה עצמו) מפ[נ]י מה מלח? מלח ברית אלהיך".

לעניותי, אינו דומה:

"מקרא כתוב ע"ש העתיד", היא מידה מקובלת, אשר גם רש"י משתמש בו רבות. אף כאן, הכול מיניה וביה בתורה, וכעין "אין מוקדם ומאוחר בתורה". וכי ייתכן גם מצווה בתורה ע"ש מאורע בימי עזרא, או בימי מרדכי ואסתר, ועוד תהיה הטעם עתידי מפורש בתורה?! הרי אין לדבר סוף.

ועוד, מי יכתוב בלשון הקב"ה: כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם, ואף יחתום: אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם!! מלבד משה המוסר מפי הגבורה?

נדמה לי שלא תמצא בשום דוגמא מהמיוחס לרבי יהודה החסיד וכל כיו"ב, כנ"ל ביאורים משונים, דבר כזה.

[תוכן]

יש להעיר, מקובל לחשוב שיש כאן מחלוקת בין הרמב"ם ובין פרשני אשכנז (ויוון). אבל האמת היא, שכבר לפני הרמב"ם הראב"ע הרגיש שיש להסתיר דעה זו, וזה מורה שגם לפני הרמב"ם הדעה הרווחת בכלל ישראל היתה שכל התורה מב-בראשית עד ל-ישראל, כל תיבה ואות ניתנה למשה מפי הגבורה.

[בברכה המשולשת]

לשונו: ואני אלעזר בן יהודה אינו ראיה, לפי שמצוי הוא בכתבי הראשונים, אשר מעתיקים דברי קודמיהם בלשונם ממש, אף כשכתבו הקודמים בגוף ראשון. מאידך, לשון המפורש בכ"י שם: מפי מורי הרב ר' יעקב בן רבי' יצחק הלוי ז"ל, שאינו מופיע אף פעם בכתבי הרוקח כאחד מרבותיו, סיבה חזקה היא לפקפק נגד הייחוס לרוקח, עיין ריצ'לר שם.

לא מדוייק.
רבינו הרקח בעצמו מעתיק לפעמים את לשונות קודמיו כולל ציוני "מורי" (וכאן העתיק מתלמיד של רבינו יעב"ץ).
לעומת זאת, בהרבה מהעתקות כתבי רבינו הרקח הומר גוף ראשון בגוף שלישי
(למיטב זכרוני העיר על זה פרופ' ר' שמחה עמנואל הן בהקדמה שלו לדרשת הרקח לפסח (=מאמרו בתעודה על כתבי הרקח, עם עדכונים. ובמאמר מיוחד על תופעה זו)

[מה שנכון נכון]

דברי הרוקח הובאו בא"ר ר"ס תרכה:

והרוקח כתב כשצרו על ארץ סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו בסוכות, וזה למען ידעו וכו', שלא יחשבו מאבותינו אנחנו יושבים בארץ, אלא ידעו שיצאו ממצרים וצרו על ערים [וכו'].

וכן הביאו החת"ס או"ח סי' קפה:

ולא מצאתי פתר אלא עפ"י מ"ש הרוקח הובא בספר אלי' רבה רס"י תרכ"ה שבמלחמות סיחון ועוג ושארי מלחמות ישבו בסוכות, ר"ל חוץ לאהליהם כסוכת הלוחמים ביום קרב יע"ש.

וכן העתיק כל דברי הרוקח המטה משה סי' תתצא.

האם לא הבחינו ב'בעיתיות' שבדברי הרוקח, או שגם הם שייכים ל'חוג'?

בדרשותיו ח"א לט, ב הביא החת"ס את ד' הא"ר בשם הרוקח, אך הזכיר שם רק את מלחמת סיחון ועוג: "דהיינו כשעשו מלחמה עם סיחון ועוג ישבו בסוכות כדרך אנשי מלחמה". וכ"ה בעוד מקומות בכתביו. וראה גם ח"א ריש כלל קמו. אבל נ"פ שזה מטעם הקיצור, והרוקח הוצרך לכך לצורך הפסוק בעזרא, ולא בגלל שסברו שדבריו נוגדים לאמונה המסורה.

[חד ברנש]

כן. הם לא הבחינו בבעייתיות של הפירוש. ממש ככה.
כי מאחר שהם לא הכירו את התופעה, הם פשוט קיבלו את הדברים בבחינת 'אין בודקין מן המזבח ולמעלה'. והא ראיה, שאף אחד לא שם לב לבעייתיות של הפירושים שהובאו ב'ציוני' (שנדפס לפני כארבע מאות וחמישים שנה) עד שנדפס פירושו של החסיד, שכדבר חדש עיינו בו יותר ונתגלו הקטעים הבעייתים.

גם יכול להיות, שבגלל שהם לא ידעו את שיטת חסידי אשכנז בעניין הם פשוט דחקו בעצמם לפרש את העניין שזה נבואה וכו', אבל אנו שיודעים את שיטת חס"א - הפשטות תורה את דרכה.

[חד ברנש]

לשונו: ואני אלעזר בן יהודה אינו ראיה, לפי שמצוי הוא בכתבי הראשונים, אשר מעתיקים דברי קודמיהם בלשונם ממש, אף כשכתבו הקודמים בגוף ראשון. מאידך, לשון המפורש בכ"י שם: מפי מורי הרב ר' יעקב בן רבי' יצחק הלוי ז"ל, שאינו מופיע אף פעם בכתבי הרוקח כאחד מרבותיו, סיבה חזקה היא לפקפק נגד הייחוס לרוקח, עיין ריצ'לר שם.

לא מדוייק.
רבינו הרקח בעצמו מעתיק לפעמים את לשונות קודמיו כולל ציוני "מורי" (וכאן העתיק מתלמיד של רבינו יעב"ץ).
לעומת זאת, בהרבה מהעתקות כתבי רבינו הרקח הומר גוף ראשון בגוף שלישי
(למיטב זכרוני העיר על זה פרופ' ר' שמחה עמנואל הן בהקדמה שלו לדרשת הרקח לפסח (=מאמרו בתעודה על כתבי הרקח, עם עדכונים. ובמאמר מיוחד על תופעה זו)

לא הרוקח המיר את לשונות גוף ראשון לשלישי אלא המעתיקים. כן למשל בספר מעשה רוקח שע"פ כת"י סיני שההדירה א' קוזמה, שאת לשונות הרוקח "אני אלעזר הקטן" וכדומה המירו לסגנון אחר והשמיטו את 'הקטן'.
ר"ש עמנואל ייחד לזה את מאמרו 'מגוף ראשון לגוף שלישי', תרביץ, פא, תשעג.

[חד ברנש]

יש להעיר, מקובל לחשוב שיש כאן מחלוקת בין הרמב"ם ובין פרשני אשכנז (ויוון). אבל האמת היא, שכבר לפני הרמב"ם הראב"ע הרגיש שיש להסתיר דעה זו, וזה מורה שגם לפני הרמב"ם הדעה הרווחת בכלל ישראל היתה שכל התורה מב-בראשית עד ל-ישראל, כל תיבה ואות ניתנה למשה מפי הגבורה.

סנהדרין צט ע"א:

תניא אידך: כי דבר ה' בזה - זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר: כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא אלא משה מפי עצמו - זהו כי דבר ה' בזה.

[מלכיאל גרינוולד]

כן. הם לא הבחינו בבעייתיות של הפירוש. ממש ככה.
כי מאחר שהם לא הכירו את התופעה, הם פשוט קיבלו את הדברים בבחינת 'אין בודקין מן המזבח ולמעלה'. והא ראיה, שאף אחד לא שם לב לבעייתיות של הפירושים שהובאו ב'ציוני' (שנדפס לפני כחמש מאות שנה בערך) עד שנדפס פירושו של החסיד, שכדבר חדש עיינו בו יותר ונתגלו הקטעים הבעייתים.

גם יכול להיות, שבגלל שהם לא ידעו את שיטת חסידי אשכנז בעניין הם פשוט דחקו בעצמם לפרש את העניין שזה נבואה וכו', אבל אנו שיודעים את שיטת חס"א - הפשטות תורה את דרכה.

אין זו פשטות.
מצב העניינים הוא זה:
הרוקח - פוסק מפורסם בדורו וחיבוריו התפרסמו בשעתם ולדורות - כתב פירוש שיכול להתפרש לשבט (ביקורת המקרא) או לחסד (באופן המקובל בישראל וכפי שקראו אותו, גם לדבריך, כל חכמי הדורות).
לעומת זאת, חכמים אנונימיים בני זמנו, כמו ר' זלטמן, כתבו פירושים הנראים פסולים (ועל כך אין מחלוקת). אך די ברור כי שיטה זו לא היתה רחבה ונפוצה, כי הממצאים בינתיים דלים עד מאוד (למרות מאמרו של תא-שמע מלפני עידן ועידנים), וזאת לנוכח השפע של החומר הרב שנותר בידינו מחסידי אשכנז. החוקרים הצליחו לאתר כמה גרגירים, המקובצים יחד בשניים-שלושה כתבי יד בסה"כ, שלא היו ידועים מעולם. בכל יתר מאות החיבורים אין כלום. כלומר, תופעה שולית, של אולי מחבר אחד (שאתה קורא לה "שיטת חסידי אשכנז").
נחזי אנן.
בטקסט של הרוקח עצמו אין דבר שיכול להכריע לכאן או לכאן.
אתה מבקש לפרש אותו בהתאם להקשר התקופה, היינו בהתאם לכתבים הנראים פסולים, ולהטמיע אותו באותה מגמה. כאשר כלל לא ברור שהרוקח הכיר את אותה מגמה שולית. כלומר, להכפיף את המחבר הסמכותי למחברים אנונימיים ושוליים.
מאידך, החולקים עליך מבקשים לפרש אותו בהתאם להקשר הפרשנות המסורתית שבכל הדורות ולהבחין אותו מהמגמה השולית.
יתירה מזו, אם דרך פרשנית זו היתה כשרה בעיניו של הרוקח, לא פלא הוא בעיניך שמעולם לא השתמש בה בצורה יותר מפורשת? רק הבלעה חד פעמית, בצורה המשתמעת לשתי פנים?
במצב זה לא ניתן להכריע והכלל קובע: המוציא מחברו עליו הראיה.
סמי מכאן פשטות.